Baba Metsi'a
Daf 34b
משנה: אֶחָד שְׂכַר הָאָדָם וְאֶחָד שְׂכַר הַבְּהֵמָה וְאֶחָד שְׂכַר הַכֵּלִים יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם בְּיוֹמוֹ תִּתֵּן שְׂכָרוֹ וְיֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם לֹא תָלִין פְּעוּלַּת שָׂכִיר עַד בּוֹקֶר. אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁתְּבָעוֹ. לֹא תְבָעוֹ אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו. הִמְחָהוּ אֵצֶל חֶנְוָונִי אוֹ אֵצֶל שׁוּלְחָנִי אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו. הַשָּׂכִיר נִשְׁבַּע בִּזְמַנּוֹ וְנוֹטֵל עָבַר זְמַנּוֹ אֵינוֹ נִשְׁבַּע וְנוֹטֵל. וְאִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁתְּבָעוֹ הֲרֵי זֶה נִשְׁבַּע וְנוֹטֵל. גֵּר תּוֹשָׁב יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם בְּיוֹמוֹ תִּתֵּן שְׂכָרוֹ וְאֵין בּוֹ מִפְּנֵי לֹא תָלִין פְּעוּלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בּוֹקֶר.
Traduction
Il est écrit: Tu payeras son salaire le jour même (qu’il aura travaillé), le soleil ne doit pas se coucher sur cette dette (Dt 24, 15). Ce commandement s’applique aux ouvriers qui travaillent en personne, et aussi à ceux qui louent leurs bestiaux ou leurs instruments. On leur applique aussi ce texte (Lv 19, 13): tu ne garderas pas le salaire de l’ouvrier jusqu’au matin. Le patron transgresse la loi mosaïque, s’il ne paye pas le salaire (dans le temps prescrit) à l’ouvrier qui le réclame; mais il ne commet pas de péché si l’ouvrier ne réclame pas. Si le patron envoie l’ouvrier chez un boutiquier (afin de prendre à son compte des objets de consommation pour son salaire), ou s’il dit à un changeur de donner de sa part à l’ouvrier les pièces de monnaie qu’il lui doit, il a satisfait à la loi. Si l’ouvrier réclame son salaire pendant le temps prescrit pour le payement (tandis que le patron dit avoir déjà payé), l’ouvrier peut se le faire payer, en jurant dire vrai (210)V. J., (Shevuot 7, 1).. S’il ne réclame que plus tard, il est obligé (comme tout demandeur) d’appuyer sa réclamation de preuves, et le serment ne suffira pas pour se faire payer. Cependant, s’il réclame plus tard, en amenant des témoins qui constatent qu’il a réclamé au temps prescrit pour le payement, il peut se faire payer son salaire en jurant dire vrai. Si l’ouvrier est un étranger païen (211)Ici, le mot Gher ne signifie pas, comme d'ordinaire, un prosélyte, mais un étranger, comme dans (Gn 23, 4), il faut observer envers lui (comme pour un Juif) le commandement biblique où il est écrit: ''Ne retiens pas le salaire du mercenaire pauvre et nécessiteux, d’un de ses frères ou des étrangers qui sont dans ton pays, dans l’une de tes villes. Tu lui donneras le salaire le jour même (où il aura travaillé), le soleil ne doit pas se coucher sur cette dette, car il est pauvre et attend après; crains qu’il (Juif ou païen) n’implore contre toi Jéhovah, et que tu ne commettes un péché (ibid. 14, 15)''. Pourtant, l’étranger ne se trouve pas mentionné dans cet autre passage (Lv 19, 13): ''Le salaire du mercenaire ne demeurera pas de vers toi jusqu’au lendemain''.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ואחד שכר הבהמה ואחד שכר הכלים. התם מסקינן דיליף לה מדכתיב לא תלין פעולת שכיר אתך כל שפעולתו אתך ואפילו בהמה וכלים:
משום ביומו תתן שכרו. העשה ועובר על לאו דלא תלין:
לא תבעו אינו עובר עליו. דכתיב אתך לדעתך ולא מדעתו:
המחהו. נתקו מאצלו והעמידו אצל חנוני ואמר לו תן לפועל זה בדינר פירות ואני אשלם או אמר לשלחני תן לו בדינר מעות אינו עובר עליו דכתיב אתך ולא שהמחהו אצל חנוני:
השכיר נשבע בזמנו ונוטל. תקנת חכמי' הוא משום דבטל הבית טרוד בפועליו הוא ולפעמים סבור הוא שנתן ולא נתן הלכך שקלוה לשבועה מבעל הבית ושדיוה אשכיר:
עיבר זמנו אינו נשבע ונוטל. ועליו להביא ראיה ואע''ג דבעל הבית טרוד בפועליו כי מטי זמן חיוביה רמי אנפשיה דבכה''ג אמרינן דלא חשיד בעל הבית שיהא עובר על בל תלין:
ואם יש עדים שתבעו. כל זמנו:
ה''ז נשבע ונוטל. כנגד כל אותו היום של תביעה:
גר תושב. שקבל מליו שלא לעבוד עכו''ם ואוכל הוא נבלות אין בו משום לא תלין כדדריש בגמרא דכתיב ברישיה דקרא לא תעשוק את רעך פרט לגר תושב:
משנה: הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ לֹא יְמַשְׁכְּנֶנּוּ אֶלָּא בְּבֵית דִּין וְלֹא יִכָּנֵס לְבֵיתוֹ לִיטּוֹל מַּשְׁכּוֹנוֹ שֶׁנֶּאֲמַר בַּחוּץ תַּעֲמוֹד. הָיוּ לוֹ שְׁנֵי כֵלִים נוֹטֵל אֶחָד וּמַחֲזִיר אֶחָד. מַחֲזִיר אֶת הַכַּר בַּלַּיְלָה וְאֶת הַמַּחֲרֵישָׁה בַיּוֹם. וְאִם מֵת אֵינוֹ מַחֲזִיר לְיוֹרְשָׁיו. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אַף לְעַצְמוֹ אֵינֶנּוּ מַחֲזִיר אֶלָּא עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם וּמִשְׁלֹשִׁים יוֹם וּלְהַלָּן מוֹכְרָן בְּבֵית דִּין.
Traduction
Le créancier ne peut pas saisir des gages du débiteur sans la permission du tribunal. Il n’entrera pas dans la maison du débiteur pour prendre un gage, car il est écrit: ''Tu n’entreras dans sa maison pour te nantir de son gage; tu dois attendre dehors, et le débiteur t’apportera le gage au dehors'' (Dt 24, 10-11). Si le créancier a deux gages, il rendra au débiteur un gage quand celui-ci en aura besoin, et il gardera l’autre. Il rendra p. ex. l’oreiller la nuit, et la charrue le jour. Si le débiteur est mort, le créancier n’est pas obligé de rendre le gage à ses héritiers. R. Simon b. Gamliel dit: Quand même le débiteur ne serait pas mort, le créancier n’est obligé de lui rendre le gage au moment où il en aura besoin, que dans un délai de 30 jours; ce terme passé, il peut le faire vendre pour le tribunal.
Pnei Moshe non traduit
מתני' המלו' את חבירו. והגיע זמן ולא פרעו:
לא ימשכננו. אפי' בשוק אלא ע''י שליח ב''ד:
לא יכנס לביתו. אפי' השליח ב''ד לא יכנס למשכנו אלא עומד מבחוץ והלה נכנס לביתו ומוציא לו המשכון:
היה לו ב' כלים. וחובו כנגד שניהם ומשכנו בשניהם נוטל אחד ומחזיר אחד בשעה שהוא צריך לזה יחזירנו ויעכב השני אצלו וכדמפרש ואזיל מחזיר את הכר בלילה ואת המחרישה ביום:
ואם מת. הלוה אינו מחזיר העבוט ליורשים שאין כאן מצות השבת העבוט דהשב תשיב לו את העבוט כתיב לו ולא ליורש:
אלא עד שלשים יום. שהוא זמן בית דין ואין הלכה כרשב''ג:
הלכה: שְׂכִיר יוֹם גּוֹבֶה כָל הַלַּיְלָה כול'. שְׁמוּאֵל אָמַר. לְמָחָר עוֹבֵר עָלָיו מְשּׁוּם בְּיוֹמוֹ תִּתֵּן שְׂכָרוֹ. רִבִּי דוֹסָא אוֹמֵר. 34b יוֹם אֶחָד הוּא דְתֵימַר. עוֹבֵר עָלָיו כָּל שֵׁימוֹת הַלָּלוּ. אִין בִּגְלַל מְקַייְמָא קְרָאֵי תִּיפְתָּר בִּשְׂכִיר שָׁעוֹת יוֹם וְלַיְלָה. שֶׁיָּכוֹל לִגְבוֹת כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה. וְתַנֵּי כֵן. שְׂכִיר שָׁעוֹת בַּיּוֹם גּוֹבֶה כָל הַיּוֹם. בַּלַּיְלָה גוֹבֶה כָל הַלַּיְלָה. שְׂכִיר שָׁעוֹת בַּיּוֹם וְבַלַּיְלָה גוֹבֶה כָל הַלַּיְלָה וְכָל הַיּוֹם.
Traduction
Samuel dit: pour l’ouvrier à l’heure, le patron qui diffère le paiement jusqu’au lendemain transgresse le précepte de ''lui remettre le salaire le jour même''. Mais, lui objecta R. Dossa, s’il est admis que la nuit suivie du jour constitue une seule journée, pourquoi dit-on que le détenteur du salaire transgresse 5 préceptes, 1. ''ne retiens pas'', 2. ''ne détourne pas'', 3. ''le salaire du mercenaire ne demeurera pas de vers toi'', 4. ''tu lui remettras le salaire au jour même'', 5. Enfin ''le soleil ne doit pas se coucher sur cette dette''? (Ces deux derniers ne forment qu’un selon toi)? Ceci ne prouve rien, car l’application de tous ces versets se réfère au salaire d’heure du jour et de la nuit, que l’on peut réclamer pendant toute la journée. En effet, on a enseigné (209)Ibid., 10.: le salaire des heures du jour sera réclamé tout le jour; celui de la nuit, toute la nuit; enfin le salaire d’heures du jour et de la nuit, sera payable toute la journée complète.
Pnei Moshe non traduit
גמ' למחר עובר עליו משום ביומו תתן שכרו. אשכיר שעות דמתני' קאי דשכיר שעות דלילה גובה כל הלילה וכל היום ולמחר בשקיעת החמה הוא דעובר עליו משום ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש דאמרינן דבשכיר לילה מישתעי האי קרא וקסבר שמואל דכיון דשכיר שעו' בלילה הוא דינו כמו שכיר לילה:
יום אחד הוא דתימר עובר עליו כל השמות הללו. כלומר ר' דוסא הוא דפריך על דברי שמואל דלדידך דקאמרת יום אחד הוא הלילה והיום נחשבין ליום אחד דהיום הולך אחר הלילה ולפיכך סבירא לך דשכיר שעות דלילה גובה כל הלילה וכל היום שלאחריה א''כ השתא תיקשי עלך דתימר לפרש הא דתניא בתוספתא פ''י הכובש שכר שכיר עובר משום ה' לאוין משום בל תעשוק ומשום בל תגזול ומשום בל תלין פעולת שכיר אתך עד הבקר ומשום ביומו תתן שכרו ומשום ולא תבא עליו השמש ולדידך היכא משכחת לה כל השמות הללו דהא ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש חדא הוא ועל שכיר לילה קאי ואפי' שכיר שעות דלילה קאמרת דיום אחד הוא ואינו עובר עליו ביום אלא לאחר שקיעת החמה ואמאי קחשיב ליה בברייתא לשתי שמות:
אין בגלל. ומשני דאי משום הא אלא קשיא דאם בשביל כדי לקיים כל שמות המקראות תיפתר בשכיר שעות דיום ודלילה וזה הגובה כל היום לשכירתו דשעות דלילה ולשכירות שעה דיום גובה כל הלילה ושפיר משכחת לה כל השמות הללו:
ותני כן. בתוספתא שם:
הלכה: אֶחָד שְׂכַר הָאָדָם כול'. כְּתִיב לֹא תַעֲשׁוֹק עָנִי וְאֶבְיוֹן מֵאֲחֶיךָ. אֵילּוּ יִשְׂרָאֵל. מִגֵּרְךָ. זֶה גֵר צֶדֶק. בְּאַרְצְךָ. לְרַבּוֹת הַבְּהֵמָה וְהָעֲבָדִים. בִּשְׁעָרֶיךָ. לְרַבּוֹת הַמִּטַּלְטְלִין.
Traduction
Il est écrit (Dt 24, 14): Ne retiens pas le salaire du mercenaire pauvre et nécessiteux d’un de tes frères, savoir un israélite, ou des étrangers, c.-à-d. les prosélytes, qui sont dans ton pays, y comprenant les animaux domestiques et les esclaves; dans tes portes, ce qui se réfère aux objets mobiliers (212)Siffri, section Ki-Thetesé..
Pnei Moshe non traduit
גמ' מאחיך אלו ישראל. פרט לעכו''ם:
בארצך. כל שבארצך לרבות הבהמה והעבדים:
תַּנֵּי. יָכוֹל הִמְחָהוּ אֵצֶל חֶנְוָונִי אוֹ אֵצֶל שׁוּלְחָנִי יְהֵא עוֹבֵר עָלָיו. אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו אֲבָל עוֹבְרִין הֵן עָלָיו. אֵימָתַי. בִּזְמַן שֶׁתְּבָעוֹ. לֹא תְבָעוֹ אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו.
Traduction
On a enseigné (213)Tossefta, 10.: on aurait pu croire que si le patron envoie l’ouvrier chez un boutiquier (afin de prendre à son compte des objets de consommation pour le salaire), ou s'il dit à un changeur de donner de sa part de l’argent à l’ouvrier, il transgresse encore le précepte sur le paiement, c’est pourquoi notre Mishna dit qu’il n’y a pas transgression; mais le changeur ou le boutiquier, qui ont accepté la mission et ne la rempliraient pas, seraient coupables de transgression. – ''Le patron transgresse la loi mosaïque, s’il ne paie pas le salaire à l’ouvrier qui le réclame; mais il ne commet pas de péché si l’ouvrier ne réclame pas.
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא פ''י:
אבל עוברין הן עליו. החנוני והשלחני אם קבלו עליהן:
הַשָּׂכִיר בִּזְמַנּוֹ נִשְׁבַּע וְנוֹטֵל. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. בְּשֶׁאָמַר לוֹ. נָתַתִּי. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ. אֶתֵּן לְמָחָר. אִם אָמַר לוֹ. נָתַתִּי. אֵינוֹ נֶאֱמָן. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה אָמַר. וַאֲפִילוּ לְמָחָר אִם אָמַר לוֹ. נָתַתִּי. נֶאֱמָן.
Traduction
Si l’ouvrier réclame son salaire pendant le temps prescrit, l’ouvrier peut se le faire payer en prêtant serment qu’il dit la vérité''. C’est vrai, dit Resh Lakish, que si le temps de la réclamation est passé, le patron qui prétend avoir payé est cru: mais si celui-ci reconnaît qu’au moment de la réclamation de l’ouvrier il lui a promis de le payer le lendemain, on n’ajoute plus foi à son assertion ultérieure d’avoir payé. Selon R. Yossé b. Hanina, lors même que sur la réclamation de l’ouvrier le patron a promis de la payer le lendemain, on ajoute foi à son assertion de l’avoir payé ensuite.
Pnei Moshe non traduit
בשאמר לו נתתי. אעבר זמנו קאי דבעל הבית נאמן וקאמר ר''ל דוקא בשאמר לו נתתי לך שכרך בשעה שתבעת ממני אבל אם מודה הוא בעל הבית דבשעה שתבעו אמר לו אתן לך למחר אם אמר לו אח''כ נתתי לך אינו נאמן דאמרינן הואיל וטרוד היה כסבר שנתן לו בתוך זמנו ולא נתן:
ואפי' למחר. דלא חלקו חכמים בזה ואפי' בתחלה אמר לו אתן למחר ולאחר שעבר זמנו אמר לו נתתי בה''ב נאמן ואחר שתקנו שבועת היסת ישבע בה''ב שנתן לו:
גֵּר תּוֹשָׁב יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם בְּיוֹמוֹ תִּתֵּן שְׂכָרוֹ כול'. כְּתִיב לא תַעֲשׁוֹק אֶת רֵעֲךָ. פְּרָט לְגֵר תּוֹשָׁב.
Traduction
De ce qu’il est écrit (Lv 19, 13): tu n’opprimeras pas ton prochain, il résulte l’exclusion du païen étranger (214)On ne lui applique pas la loi sur le salaire..
Baba Metsi'a
Daf 35a
משנה: אַלְמָנָה בֵּין שֶׁהִיא עֲנִייָה בֵּין שֶׁהִיא עֲשִׁירָה אֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָהּ שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹא תַחֲבוֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה. הַחוֹבֵל אֶת הָרֵיחַיִם עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה וְחַייָב מְשּׁוּם שְׁנֵי כֵלִים שֶׁנֶּאֱמַר לֹא יַחֲבוֹל רֵיחַיִם וָרָכֶב. וְלֹא רֵיחַיִם וָרֶכֶב בִּלְבַד אָֽמְרוּ אֶלָּא כָּל דָּבָר שֶׁעוֹשִׂין בּוֹ אוֹכֶל נֶפֶשׁ שֶׁנֶּאֱמַר כִּי נֶפֶשׁ הוּא חוֹבֵל.
Traduction
Il ne faut pas prendre un gage à une veuve, qu’elle soit pauvre ou riche; car il est écrit: ''tu ne prendras pas pour gage le vêtement d’une veuve'' (ibid. 17). Celui qui prend une meule pour gage transgresse une double défense biblique, car il est écrit (ib. 6): ''On ne doit pas saisir pour gage une meule inférieure ni une meule courante, car ce serait prendre la vie même en gage''. Non seulement la meule est interdite, mais il est défendu aussi de prendre pour gage un instrument quelconque qui sert à préparer la nourriture, car, d’après l’expression de l’écriture (ibid.) ''ce serait prendre pour ainsi dire à gage la vie même de son prochain''.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אלמנ' בין שהיא עניה בין שהיא עשירה. משום דאיכא למ''ד בגמרא דוקא עניה הוא דאין ממשכנין שמתוך שאתה צריך לחזור לה והיא נכנסת ויוצאת אצלך אתה משיאה שם רע בשכנותיה אבל עשירה דלא צריכה וליכא למימר הכי ממשכנין קמ''ל תנא דמתני' דלא דכתיב לא תחבול בגד אלמנה אחת עניה ואחת עשירה במשמע:
משום שני כלים. העליונה רכב והתחתונה ריחים:
הלכה: 35a כְּתִיב בִּנְזָקִין שֶׁיְּהֵא גוֹבֶה בָּעִידִית. שֶׁנֶּאֱמַר מֵיטַב שָׂדֵהוּ וגו'. וּכְתִיב בְּמִלְוָה שֶׁיְּהֵא גוֹבֶה בְּבֵינוֹנִית. שֶׁנֶּאֱמַר וְהָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה נוֹשֶׁה בוֹ וגו'. לָֽמְדוּ קַרְקָעוֹת מִן הַמַּשְׁכּוֹנוֹת. וְדִכְוָותָהּ יְלַמֵּדוּ מַשְׁכּוֹנוֹת מִקַּרְקָעוֹת. פֵּירַשׁ רִבִּי סִימַאי. דְּבַר תּוֹרָה שֶׁיְּהֵא שָׁלִיחַ בֵּית דִּין נִכְנַס וְגוֹבֶה בְּבֵינוֹנִית. שֶׁאִם יִכָּנֵס הַמַּלְוֶה הֲרֵי הוּא מוֹצִיא הַיָּפֶה. וְאִם יִכָּנֵס הַלּוֹוֶה מוֹצִיא הָרַע. אֶלָּא שָׁלוּחַ בֵּית דִּין נִכְנַס וְגוֹבֶה בְּבֵינוֹנִית. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. דְּבַר תּוֹרָה שֶׁיְּהֵא הַלּוֹוֶה נִכְנַס. שֶׁנֶּאֱמַר וְהָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה נוֹשֶׁה בוֹ וגו'. אָמַר רִבִּי לָא. תַּנֵּיי תַמָּן. חָבוֹל. בְּבֵית דִּין. שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין מְנַיִין. תַּלְמוּד לוֹמַר אִם חָבוֹל תַּחְבּוֹל. מִישְׁכְּנוֹ שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת עוֹבֵר עַל כָּל שֵּׁם וְשֵׁם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ. אָמַר רִבִּי לָא. הוּא גָרַם לְעַצְמוֹ [לַעֲבוֹר] עַל כָּל שֵּׁם וְשֵׁם שֶׁיֵּשׁ לוֹ.
Traduction
(215)En tête est un passage traduit en (Gitin 5, 1). R. Ila dit: on a enseigné ailleurs (à Babylone) que le délégué du tribunal entre chez le débiteur pour demander le gage de la dette; en raison de la redondance du terme engager (ibid. 24, 6-17) on sait que le créancier est tenu de restituer le gage, non seulement s’il n’y a pas eu intervention judiciaire, mais encore si elle a eu lieu. Celui qui garde le gage indûment (216)Tossefta, 10. transgresse les divers préceptes à ce sujet (1. ''de ne pas entrer chez lui'', 2. ''de lui rendre le gage'', 3. ''de ne pas se coucher en gardant son gage''). Le créancier même, ajoute R. Ila, est cause d’avoir transgressé chaque défense en particulier (et s’il avait laissé agir le délégué judiciaire, il ne serait pas coupable du 1er chef d’entrer ''dans sa maison'').
Pnei Moshe non traduit
גמ' כתיב בנזקין שיהא גובה בעידית וכו'. כלומר כמו שהנזקין מדאורייתא בעידית הוא כך בעל חוב דאמרי' דיניה בבינונית מדאורייתא הוא להאי תנא כדדריש לקמן וסוגיא זו מבוארת בהלכה א' פ''ק דגיטין:
למדו קרקעות מן המשכונות. וכלומר דכן נמי אמרינן דלמדין אנו דין קרקעות מדין דמשכונות והן מטלטלין ועל שם שנלקחין ביד ומושכין אותן מזה לזה קראן בסתם משכונות וכדאמרינן בגיטין דמה משכונות והן מטלטלין דינן בבינונית בב''ח דכתיבי בהדיא כדדרש ר' סימאי לקמיה כן נמי בקרקעות דב''ח גיבה בבינונית:
ודכוותה ילמדו משכונות מקרקעות. וכן נמי אמרינן התם דכוותה גבי נזקין דכתיבי בהדיא בקרקעות דמשלם ממיטב ולמדין אנו מטלטלין מקרקעות דכל דיהיב ליה ממיטב הוא דיהיב ליה. והש''ס מקצר והולך כאן וסמיך אדאיתמר התם:
פירש ר' סימאי. השתא מסיים ומייתי לה הך דרשא דמהיכן למדו דבע''ח דינו בבינונ' מדאורייתא כדפי' ר' סימאי התם. דבר תורה שיהא שליח ב''ד נכנס. והאיש אשר אתה נושה וגו' אשליח ב''ד הוא דקאמר שלא המלוה ולא הלוה יכנסו ליטול את המשכון שזה מוציא היפה וזה מוציא הרע אלא השליח ב''ד הוא שיכנס ומה דרכו להוציא הבינונית הוא מוציא ולמדנו שהוא גובה בינונית ולמדין אנו קרקעות ממטלטלין:
תני ר' ישמעאל. ופליג אר' סימאי דקסבר והאיש אשר אתה נושה בו אלוה קאי והוא יכנס להוציא את המשכון ומה דרכו להוציא את הזיבורית דזהו דין ב''ח מדאורייתא אלא שחכמים הוא שתיקנו שיהא ב''ח גובה בבינונית משום נעילת דלת בפני הלווין כדאמר התם:
תניי תמן. בבבל שנו ברייתא זו דלקמיה ולמדין אנו דבשליח ב''ד הכתוב מדבר:
חבול תחבול כתיב. למדנו דבשליח ב''ד הוא והזהירה התורה שאם נכנס למשכנו עד בא השמש תשיבנו לו ונוהג בו ג''כ דין השבת העבוט:
בב''ד שלא בב''ד מנין וכו'. וכלומר אי לא הוה כתיב אלא תחבול לחוד ה''א דשלא בב''ד מיירי אלא המלוה היא שנכנס ובו הזהירה התורה להשיב העבוט וכשהוא אומר חבול תחבול ללמדך אפי' ע''י ב''ד:
מישכנו שלא ברשות. תוספתא היא בפ''י ואם משכנו צריך לחזור לו ועובר על כל שם ושם שיש בו. אם לא החזיר העבוט עובר משום שלשה שמות משום לא תבא אל ביתו ומשום השב תשיב לו את העבוט ומשו' לא תשכב בעבוטו:
הוא גרם לעצמו. כלומר דר' אילא מפרש ומדייק לפי שהוא גרם לעצמו זה שהוא נכנס למשכנו שלא ברשות ב''ד ולפיכך אם לא מחזיר עובר על כל שם ושם שיש לו שאלו לא נכנס בעצמו אלא ע''י שליח ב''ד אע''פ שאם לא החזיר עדיין היה עובר על השב תשיב וגו' מ''מ לא עבר על לא תבא לביתו והוא גרם לעצמו כשלא יחזיר לעבור בכל שמות הללו:
מִישְׁכְּנוֹ וְחָזַר וְנָתַן לוֹ. מִּידַּת הַדִּין בְּיָדוֹ שֶׁיְּהֵא גוֹבֶה מִנְּכָסִין מְשׁוּעֲבָדִין. וְאִם מַחֲזִיר לוֹ לְאֵי זֶה דָבָר שֶׁיְּמַשְׁכֶּנּוּ הוּא מְמַשְׁכְּנוֹ. פֵּירַשׁ רִבִּי. שֶׁמָּא תָבוֹא שְׁמִיטָּה וְיַשְׁמִיט. אוֹ שֶׁמָּא יָמוּת הַלָּהּ וְנִמְצְאוּ הַמִּטַּלְטְלִין בְּיַד הַיּוֹרְשִׁין.
Traduction
Si après s’être nanti d’un gage le créancier le rend au débiteur, il doit pouvoir de toute justice se couvrir de biens susceptibles d’hypothèque; si donc il doit le rendre, à quoi sert-il de prendre un gage? Rabbi en explique l’utilité: cela sert à ce que l’époque de la shemita (du repos agraire) ne dépouille pas le créancier de ses droits, ou encore si le débiteur meurt avant de s’acquitter, le gage prélevé un moment, quoique se trouvant parmi les biens mobiliers des héritiers, reste acquis au créancier.
Pnei Moshe non traduit
מדת הדין בידו שיהא גובה מנכסין משועבדין. כלומר מן הדין שיהא גובה ממה שבידו שהן מנכסין משועבדי' לו ותחת ידו הן וא''כ אם הוא מחזיר לו לאיזה דבר שמישכנו הוא ממשכנו וכלומר מה יועיל לו עכשיו שמשכנו וצריך להחזיר לו:
פירש רבי. הדבר שמועיל לו לענין שמיטה שעכשיו אין השמיטה משמטו או שמא ימות הלוה ונמצאו המטלטלין ביד היורשין ולא היה יכול לגבות מהן ועכשיו מועיל שלא יעשה כמטלטלין אצל היורשין:
תַּנֵּי. חוֹבֵל כְּסוּת יוֹם בַּלַּיְלָה וּכְסוּת לַיְלָה בַיּוֹם. מַחֲזִיר כְּסוּת יוֹם בַּיּוֹם וּכְסוּת לַיְלָה בַלַּיְלָה. כָּר וְסַדִּין שֶׁדַּרְכָּן לְכַסּוֹת בַּלַּיְלָה חוֹבְלָן בַּיּוֹם וּמַחֲזִירָן בַּלַּיְלָה. קוֹרְדוֹם וּמַחֲרֵישָׁה שֶׁדַּרְכָּן לַעֲשׂוֹת בָּהֶן מְלָאכָה בַיּוֹם חוֹבְלָן בַּלַּיְלָה וּמַחֲזִירָן בַּיּוֹם. אָמַר רִבִּי לָא. זִימְנִין דְּתִיפְתָּר הָהֵן קְרָא לֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ. לָא תִדְנַח עֲלוֹי שִׁמְשָׁא. וְזִימְנִין דְּתִיפְתָּר לָהּ. לָא תִטְמַע עֲלוֹי שִׁמְשָׁא. דִּכְתִיב הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת הָעֲבוֹט כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ. עִם מַעֲלֵי שִׁמְשָׁא. עַד בּוֹא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ. עַד מִטְמָעֵי שִׁמְשָׁא.
Traduction
On a enseigné (217)Ibid.: le créancier prendra comme gage un vêtement de jour durant la nuit, ou un vêtement de nuit durant le jour, et il rendra au jour le vêtement du jour, en gage le jour, comme il rendra la nuit un vêtement de nuit; il prendra en gage le jour un oreiller ou un drap dont on a l’habitude de se couvrir la nuit, qu’il rendra la nuit. Au contraire il prendra en gage la nuit, une hache ou une charrue, dont on a l’habitude de se servir au jour, et il les rendra le jour. Aussi R. Ila justifie deux versets qui paraissent d’abord se contredire (218)V. Rabba sur (Ex 31).: tantôt il faut voir le sens de rayonner, tantôt celui de se coucher dans la même expression; le premier verset, où il est dit:jusqu’à ce que le soleil éclaire, tu le lui rendras (Ex 22, 25) traite du coucher du soleil, et pendant la nuit il ne faudra pas garder au débiteur sa couverture de nuit; au second verset, disant: tu lui rendras le gage aux rayons du soleil (Dt 24, 13), il s’agit du lever du soleil; à ce moment, il faut rendre au débiteur son vêtement de jour.
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא שם ושנויה בלשון אחר:
חובל כסות יום בלילה. כלומר מה שאינו צריך לזה חובל ומחזיק בידו ומחזיר לו את הצריך לו כדמפרש ואזיל חובל ומחזיק כסות יום בלילה ומחזיר כסות יום ביום:
זימנין דתיפתר אהן קרא וכו'. כלומר דר' לא מפרש טעמא דברייתא דמהיכן למדו כן ומפרש לקראי דכתוב אחד אומר בפ' משפטים עד בא השמש תשיבנו לו ובכי תצא כתיב השב תשב לו את העבוט כבוא השמש הא כיצד אלא ע''כ זימנין דתפרש לה לשון זריחה וזימנין לשון שקיעה וקרא קמא לשון שקיעה הוא ובכסות לילה מישתעי שתשיב להיות בלילה בידו עם מטמעי שימשא כשתשקע השמש ותחבול לך כסות יום בלילה וקרא בתרא לשון זריחה הוא כבוא השמש עם מעלי שמשא תשיב לו כסות יום להיות ביום בידו ותחבול לך כסות לילה ביום:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source