Vayedaber

משנה: אֶחָד שְׂכַר הָאָדָם וְאֶחָד שְׂכַר הַבְּהֵמָה וְאֶחָד שְׂכַר הַכֵּלִים יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם בְּיוֹמוֹ תִּתֵּן שְׂכָרוֹ וְיֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם לֹא תָלִין פְּעוּלַּת שָׂכִיר עַד בּוֹקֶר. אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁתְּבָעוֹ. לֹא תְבָעוֹ אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו. הִמְחָהוּ אֵצֶל חֶנְוָונִי אוֹ אֵצֶל שׁוּלְחָנִי אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו. הַשָּׂכִיר נִשְׁבַּע בִּזְמַנּוֹ וְנוֹטֵל עָבַר זְמַנּוֹ אֵינוֹ נִשְׁבַּע וְנוֹטֵל. וְאִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁתְּבָעוֹ הֲרֵי זֶה נִשְׁבַּע וְנוֹטֵל. גֵּר תּוֹשָׁב יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם בְּיוֹמוֹ תִּתֵּן שְׂכָרוֹ וְאֵין בּוֹ מִפְּנֵי לֹא תָלִין פְּעוּלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בּוֹקֶר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אלא עד שלשים יום. שהוא זמן בית דין ואין הלכה כרשב''ג:

ואם מת. הלוה אינו מחזיר העבוט ליורשים שאין כאן מצות השבת העבוט דהשב תשיב לו את העבוט כתיב לו ולא ליורש:

היה לו ב' כלים. וחובו כנגד שניהם ומשכנו בשניהם נוטל אחד ומחזיר אחד בשעה שהוא צריך לזה יחזירנו ויעכב השני אצלו וכדמפרש ואזיל מחזיר את הכר בלילה ואת המחרישה ביום:

לא יכנס לביתו. אפי' השליח ב''ד לא יכנס למשכנו אלא עומד מבחוץ והלה נכנס לביתו ומוציא לו המשכון:

לא ימשכננו. אפי' בשוק אלא ע''י שליח ב''ד:

מתני' המלו' את חבירו. והגיע זמן ולא פרעו:

גר תושב. שקבל מליו שלא לעבוד עכו''ם ואוכל הוא נבלות אין בו משום לא תלין כדדריש בגמרא דכתיב ברישיה דקרא לא תעשוק את רעך פרט לגר תושב:

ה''ז נשבע ונוטל. כנגד כל אותו היום של תביעה:

ואם יש עדים שתבעו. כל זמנו:

השכיר נשבע בזמנו ונוטל. תקנת חכמי' הוא משום דבטל הבית טרוד בפועליו הוא ולפעמים סבור הוא שנתן ולא נתן הלכך שקלוה לשבועה מבעל הבית ושדיוה אשכיר:

עיבר זמנו אינו נשבע ונוטל. ועליו להביא ראיה ואע''ג דבעל הבית טרוד בפועליו כי מטי זמן חיוביה רמי אנפשיה דבכה''ג אמרינן דלא חשיד בעל הבית שיהא עובר על בל תלין:

מתני' ואחד שכר הבהמה ואחד שכר הכלים. התם מסקינן דיליף לה מדכתיב לא תלין פעולת שכיר אתך כל שפעולתו אתך ואפילו בהמה וכלים:

משום ביומו תתן שכרו. העשה ועובר על לאו דלא תלין:

לא תבעו אינו עובר עליו. דכתיב אתך לדעתך ולא מדעתו:

המחהו. נתקו מאצלו והעמידו אצל חנוני ואמר לו תן לפועל זה בדינר פירות ואני אשלם או אמר לשלחני תן לו בדינר מעות אינו עובר עליו דכתיב אתך ולא שהמחהו אצל חנוני:

הלכה: שְׂכִיר יוֹם גּוֹבֶה כָל הַלַּיְלָה כול'. שְׁמוּאֵל אָמַר. לְמָחָר עוֹבֵר עָלָיו מְשּׁוּם בְּיוֹמוֹ תִּתֵּן שְׂכָרוֹ. רִבִּי דוֹסָא אוֹמֵר. 34b יוֹם אֶחָד הוּא דְתֵימַר. עוֹבֵר עָלָיו כָּל שֵׁימוֹת הַלָּלוּ. אִין בִּגְלַל מְקַייְמָא קְרָאֵי תִּיפְתָּר בִּשְׂכִיר שָׁעוֹת יוֹם וְלַיְלָה. שֶׁיָּכוֹל לִגְבוֹת כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה. וְתַנֵּי כֵן. שְׂכִיר שָׁעוֹת בַּיּוֹם גּוֹבֶה כָל הַיּוֹם. בַּלַּיְלָה גוֹבֶה כָל הַלַּיְלָה. שְׂכִיר שָׁעוֹת בַּיּוֹם וְבַלַּיְלָה גוֹבֶה כָל הַלַּיְלָה וְכָל הַיּוֹם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

בארצך. כל שבארצך לרבות הבהמה והעבדים:

גמ' מאחיך אלו ישראל. פרט לעכו''ם:

גמ' למחר עובר עליו משום ביומו תתן שכרו. אשכיר שעות דמתני' קאי דשכיר שעות דלילה גובה כל הלילה וכל היום ולמחר בשקיעת החמה הוא דעובר עליו משום ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש דאמרינן דבשכיר לילה מישתעי האי קרא וקסבר שמואל דכיון דשכיר שעו' בלילה הוא דינו כמו שכיר לילה:

אין בגלל. ומשני דאי משום הא אלא קשיא דאם בשביל כדי לקיים כל שמות המקראות תיפתר בשכיר שעות דיום ודלילה וזה הגובה כל היום לשכירתו דשעות דלילה ולשכירות שעה דיום גובה כל הלילה ושפיר משכחת לה כל השמות הללו:

ותני כן. בתוספתא שם:

יום אחד הוא דתימר עובר עליו כל השמות הללו. כלומר ר' דוסא הוא דפריך על דברי שמואל דלדידך דקאמרת יום אחד הוא הלילה והיום נחשבין ליום אחד דהיום הולך אחר הלילה ולפיכך סבירא לך דשכיר שעות דלילה גובה כל הלילה וכל היום שלאחריה א''כ השתא תיקשי עלך דתימר לפרש הא דתניא בתוספתא פ''י הכובש שכר שכיר עובר משום ה' לאוין משום בל תעשוק ומשום בל תגזול ומשום בל תלין פעולת שכיר אתך עד הבקר ומשום ביומו תתן שכרו ומשום ולא תבא עליו השמש ולדידך היכא משכחת לה כל השמות הללו דהא ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש חדא הוא ועל שכיר לילה קאי ואפי' שכיר שעות דלילה קאמרת דיום אחד הוא ואינו עובר עליו ביום אלא לאחר שקיעת החמה ואמאי קחשיב ליה בברייתא לשתי שמות:

הלכה: אֶחָד שְׂכַר הָאָדָם כול'. כְּתִיב לֹא תַעֲשׁוֹק עָנִי וְאֶבְיוֹן מֵאֲחֶיךָ. אֵילּוּ יִשְׂרָאֵל. מִגֵּרְךָ. זֶה גֵר צֶדֶק. בְּאַרְצְךָ. לְרַבּוֹת הַבְּהֵמָה וְהָעֲבָדִים. בִּשְׁעָרֶיךָ. לְרַבּוֹת הַמִּטַּלְטְלִין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

בארצך. כל שבארצך לרבות הבהמה והעבדים:

גמ' מאחיך אלו ישראל. פרט לעכו''ם:

ותני כן. בתוספתא שם:

תַּנֵּי. יָכוֹל הִמְחָהוּ אֵצֶל חֶנְוָונִי אוֹ אֵצֶל שׁוּלְחָנִי יְהֵא עוֹבֵר עָלָיו. אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו אֲבָל עוֹבְרִין הֵן עָלָיו. אֵימָתַי. בִּזְמַן שֶׁתְּבָעוֹ. לֹא תְבָעוֹ אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אבל עוברין הן עליו. החנוני והשלחני אם קבלו עליהן:

תני. בתוספתא פ''י:

הַשָּׂכִיר בִּזְמַנּוֹ נִשְׁבַּע וְנוֹטֵל. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. בְּשֶׁאָמַר לוֹ. נָתַתִּי. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ. אֶתֵּן לְמָחָר. אִם אָמַר לוֹ. נָתַתִּי. אֵינוֹ נֶאֱמָן. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה אָמַר. וַאֲפִילוּ לְמָחָר אִם אָמַר לוֹ. נָתַתִּי. נֶאֱמָן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ואפי' למחר. דלא חלקו חכמים בזה ואפי' בתחלה אמר לו אתן למחר ולאחר שעבר זמנו אמר לו נתתי בה''ב נאמן ואחר שתקנו שבועת היסת ישבע בה''ב שנתן לו:

בשאמר לו נתתי. אעבר זמנו קאי דבעל הבית נאמן וקאמר ר''ל דוקא בשאמר לו נתתי לך שכרך בשעה שתבעת ממני אבל אם מודה הוא בעל הבית דבשעה שתבעו אמר לו אתן לך למחר אם אמר לו אח''כ נתתי לך אינו נאמן דאמרינן הואיל וטרוד היה כסבר שנתן לו בתוך זמנו ולא נתן:

גֵּר תּוֹשָׁב יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם בְּיוֹמוֹ תִּתֵּן שְׂכָרוֹ כול'. כְּתִיב לא תַעֲשׁוֹק אֶת רֵעֲךָ. פְּרָט לְגֵר תּוֹשָׁב.

משנה: הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ לֹא יְמַשְׁכְּנֶנּוּ אֶלָּא בְּבֵית דִּין וְלֹא יִכָּנֵס לְבֵיתוֹ לִיטּוֹל מַּשְׁכּוֹנוֹ שֶׁנֶּאֲמַר בַּחוּץ תַּעֲמוֹד. הָיוּ לוֹ שְׁנֵי כֵלִים נוֹטֵל אֶחָד וּמַחֲזִיר אֶחָד. מַחֲזִיר אֶת הַכַּר בַּלַּיְלָה וְאֶת הַמַּחֲרֵישָׁה בַיּוֹם. וְאִם מֵת אֵינוֹ מַחֲזִיר לְיוֹרְשָׁיו. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אַף לְעַצְמוֹ אֵינֶנּוּ מַחֲזִיר אֶלָּא עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם וּמִשְׁלֹשִׁים יוֹם וּלְהַלָּן מוֹכְרָן בְּבֵית דִּין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אלא עד שלשים יום. שהוא זמן בית דין ואין הלכה כרשב''ג:

ואם מת. הלוה אינו מחזיר העבוט ליורשים שאין כאן מצות השבת העבוט דהשב תשיב לו את העבוט כתיב לו ולא ליורש:

לא יכנס לביתו. אפי' השליח ב''ד לא יכנס למשכנו אלא עומד מבחוץ והלה נכנס לביתו ומוציא לו המשכון:

לא ימשכננו. אפי' בשוק אלא ע''י שליח ב''ד:

מתני' המלו' את חבירו. והגיע זמן ולא פרעו:

ה''ז נשבע ונוטל. כנגד כל אותו היום של תביעה:

ואם יש עדים שתבעו. כל זמנו:

משום ביומו תתן שכרו. העשה ועובר על לאו דלא תלין:

לא תבעו אינו עובר עליו. דכתיב אתך לדעתך ולא מדעתו:

משנה: אַלְמָנָה בֵּין שֶׁהִיא עֲנִייָה בֵּין שֶׁהִיא עֲשִׁירָה אֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָהּ שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹא תַחֲבוֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה. הַחוֹבֵל אֶת הָרֵיחַיִם עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה וְחַייָב מְשּׁוּם שְׁנֵי כֵלִים שֶׁנֶּאֱמַר לֹא יַחֲבוֹל רֵיחַיִם וָרָכֶב. וְלֹא רֵיחַיִם וָרֶכֶב בִּלְבַד אָֽמְרוּ אֶלָּא כָּל דָּבָר שֶׁעוֹשִׂין בּוֹ אוֹכֶל נֶפֶשׁ שֶׁנֶּאֱמַר כִּי נֶפֶשׁ הוּא חוֹבֵל.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' אלמנ' בין שהיא עניה בין שהיא עשירה. משום דאיכא למ''ד בגמרא דוקא עניה הוא דאין ממשכנין שמתוך שאתה צריך לחזור לה והיא נכנסת ויוצאת אצלך אתה משיאה שם רע בשכנותיה אבל עשירה דלא צריכה וליכא למימר הכי ממשכנין קמ''ל תנא דמתני' דלא דכתיב לא תחבול בגד אלמנה אחת עניה ואחת עשירה במשמע:

משום שני כלים. העליונה רכב והתחתונה ריחים:

תַּנֵּי. חוֹבֵל כְּסוּת יוֹם בַּלַּיְלָה וּכְסוּת לַיְלָה בַיּוֹם. מַחֲזִיר כְּסוּת יוֹם בַּיּוֹם וּכְסוּת לַיְלָה בַלַּיְלָה. כָּר וְסַדִּין שֶׁדַּרְכָּן לְכַסּוֹת בַּלַּיְלָה חוֹבְלָן בַּיּוֹם וּמַחֲזִירָן בַּלַּיְלָה. קוֹרְדוֹם וּמַחֲרֵישָׁה שֶׁדַּרְכָּן לַעֲשׂוֹת בָּהֶן מְלָאכָה בַיּוֹם חוֹבְלָן בַּלַּיְלָה וּמַחֲזִירָן בַּיּוֹם. אָמַר רִבִּי לָא. זִימְנִין דְּתִיפְתָּר הָהֵן קְרָא לֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ. לָא תִדְנַח עֲלוֹי שִׁמְשָׁא. וְזִימְנִין דְּתִיפְתָּר לָהּ. לָא תִטְמַע עֲלוֹי שִׁמְשָׁא. דִּכְתִיב הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת הָעֲבוֹט כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ. עִם מַעֲלֵי שִׁמְשָׁא. עַד בּוֹא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ. עַד מִטְמָעֵי שִׁמְשָָׁא.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

תני. בתוספתא שם ושנויה בלשון אחר:

חובל כסות יום בלילה. כלומר מה שאינו צריך לזה חובל ומחזיק בידו ומחזיר לו את הצריך לו כדמפרש ואזיל חובל ומחזיק כסות יום בלילה ומחזיר כסות יום ביום:

זימנין דתיפתר אהן קרא וכו'. כלומר דר' לא מפרש טעמא דברייתא דמהיכן למדו כן ומפרש לקראי דכתוב אחד אומר בפ' משפטים עד בא השמש תשיבנו לו ובכי תצא כתיב השב תשב לו את העבוט כבוא השמש הא כיצד אלא ע''כ זימנין דתפרש לה לשון זריחה וזימנין לשון שקיעה וקרא קמא לשון שקיעה הוא ובכסות לילה מישתעי שתשיב להיות בלילה בידו עם מטמעי שימשא כשתשקע השמש ותחבול לך כסות יום בלילה וקרא בתרא לשון זריחה הוא כבוא השמש עם מעלי שמשא תשיב לו כסות יום להיות ביום בידו ותחבול לך כסות לילה ביום:

מִישְׁכְּנוֹ וְחָזַר וְנָתַן לוֹ. מִּידַּת הַדִּין בְּיָדוֹ שֶׁיְּהֵא גוֹבֶה מִנְּכָסִין מְשׁוּעֲבָדִין. וְאִם מַחֲזִיר לוֹ לְאֵי זֶה דָבָר שֶׁיְּמַשְׁכֶּנּוּ הוּא מְמַשְׁכְּנוֹ. פֵּירַשׁ רִבִּי. שֶׁמָּא תָבוֹא שְׁמִיטָּה וְיַשְׁמִיט. אוֹ שֶׁמָּא יָמוּת הַלָּהּ וְנִמְצְאוּ הַמִּטַּלְטְלִין בְּיַד הַיּוֹרְשִׁין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מדת הדין בידו שיהא גובה מנכסין משועבדין. כלומר מן הדין שיהא גובה ממה שבידו שהן מנכסין משועבדי' לו ותחת ידו הן וא''כ אם הוא מחזיר לו לאיזה דבר שמישכנו הוא ממשכנו וכלומר מה יועיל לו עכשיו שמשכנו וצריך להחזיר לו:

פירש רבי. הדבר שמועיל לו לענין שמיטה שעכשיו אין השמיטה משמטו או שמא ימות הלוה ונמצאו המטלטלין ביד היורשין ולא היה יכול לגבות מהן ועכשיו מועיל שלא יעשה כמטלטלין אצל היורשין:

הלכה: 35a כְּתִיב בִּנְזָקִין שֶׁיְּהֵא גוֹבֶה בָּעִידִית. שֶׁנֶּאֱמַר מֵיטַב שָׂדֵהוּ וגו'. וּכְתִיב בְּמִלְוָה שֶׁיְּהֵא גוֹבֶה בְּבֵינוֹנִית. שֶׁנֶּאֱמַר וְהָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה נוֹשֶׁה בוֹ וגו'. לָֽמְדוּ קַרְקָעוֹת מִן הַמַּשְׁכּוֹנוֹת. וְדִכְוָותָהּ יְלַמֵּדוּ מַשְׁכּוֹנוֹת מִקַּרְקָעוֹת. פֵּירַשׁ רִבִּי סִימַאי. דְּבַר תּוֹרָה שֶׁיְּהֵא שָׁלִיחַ בֵּית דִּין נִכְנַס וְגוֹבֶה בְּבֵינוֹנִית. שֶׁאִם יִכָּנֵס הַמַּלְוֶה הֲרֵי הוּא מוֹצִיא הַיָּפֶה. וְאִם יִכָּנֵס הַלּוֹוֶה מוֹצִיא הָרַע. אֶלָּא שָׁלוּחַ בֵּית דִּין נִכְנַס וְגוֹבֶה בְּבֵינוֹנִית. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. דְּבַר תּוֹרָה שֶׁיְּהֵא הַלּוֹוֶה נִכְנַס. שֶׁנֶּאֱמַר וְהָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה נוֹשֶׁה בוֹ וגו'. אָמַר רִבִּי לָא. תַּנֵּיי תַמָּן. חָבוֹל. בְּבֵית דִּין. שֶׁלֹֹּא בְּבֵית דִּין מְנַיִין. תַּלְמוּד לוֹמַר אִם חָבוֹל תַּחְבּוֹל. מִישְׁכְּנוֹ שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת עוֹבֵר עַל כָּל שֵּׁם וְשֵׁם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ. אָמַר רִבִּי לָא. הוּא גָרַם לְעַצְמוֹ [לַעֲבוֹר] עַל כָּל שֵּׁם וְשֵׁם שֶׁיֵּשׁ לוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

בב''ד שלא בב''ד מנין וכו'. וכלומר אי לא הוה כתיב אלא תחבול לחוד ה''א דשלא בב''ד מיירי אלא המלוה היא שנכנס ובו הזהירה התורה להשיב העבוט וכשהוא אומר חבול תחבול ללמדך אפי' ע''י ב''ד:

מישכנו שלא ברשות. תוספתא היא בפ''י ואם משכנו צריך לחזור לו ועובר על כל שם ושם שיש בו. אם לא החזיר העבוט עובר משום שלשה שמות משום לא תבא אל ביתו ומשום השב תשיב לו את העבוט ומשו' לא תשכב בעבוטו:

הוא גרם לעצמו. כלומר דר' אילא מפרש ומדייק לפי שהוא גרם לעצמו זה שהוא נכנס למשכנו שלא ברשות ב''ד ולפיכך אם לא מחזיר עובר על כל שם ושם שיש לו שאלו לא נכנס בעצמו אלא ע''י שליח ב''ד אע''פ שאם לא החזיר עדיין היה עובר על השב תשיב וגו' מ''מ לא עבר על לא תבא לביתו והוא גרם לעצמו כשלא יחזיר לעבור בכל שמות הללו:

חבול תחבול כתיב. למדנו דבשליח ב''ד הוא והזהירה התורה שאם נכנס למשכנו עד בא השמש תשיבנו לו ונוהג בו ג''כ דין השבת העבוט:

תניי תמן. בבבל שנו ברייתא זו דלקמיה ולמדין אנו דבשליח ב''ד הכתוב מדבר:

תני ר' ישמעאל. ופליג אר' סימאי דקסבר והאיש אשר אתה נושה בו אלוה קאי והוא יכנס להוציא את המשכון ומה דרכו להוציא את הזיבורית דזהו דין ב''ח מדאורייתא אלא שחכמים הוא שתיקנו שיהא ב''ח גובה בבינונית משום נעילת דלת בפני הלווין כדאמר התם:

פירש ר' סימאי. השתא מסיים ומייתי לה הך דרשא דמהיכן למדו דבע''ח דינו בבינונ' מדאורייתא כדפי' ר' סימאי התם. דבר תורה שיהא שליח ב''ד נכנס. והאיש אשר אתה נושה וגו' אשליח ב''ד הוא דקאמר שלא המלוה ולא הלוה יכנסו ליטול את המשכון שזה מוציא היפה וזה מוציא הרע אלא השליח ב''ד הוא שיכנס ומה דרכו להוציא הבינונית הוא מוציא ולמדנו שהוא גובה בינונית ולמדין אנו קרקעות ממטלטלין:

ודכוותה ילמדו משכונות מקרקעות. וכן נמי אמרינן התם דכוותה גבי נזקין דכתיבי בהדיא בקרקעות דמשלם ממיטב ולמדין אנו מטלטלין מקרקעות דכל דיהיב ליה ממיטב הוא דיהיב ליה. והש''ס מקצר והולך כאן וסמיך אדאיתמר התם:

למדו קרקעות מן המשכונות. וכלומר דכן נמי אמרינן דלמדין אנו דין קרקעות מדין דמשכונות והן מטלטלין ועל שם שנלקחין ביד ומושכין אותן מזה לזה קראן בסתם משכונות וכדאמרינן בגיטין דמה משכונות והן מטלטלין דינן בבינונית בב''ח דכתיבי בהדיא כדדרש ר' סימאי לקמיה כן נמי בקרקעות דב''ח גיבה בבינונית:

גמ' כתיב בנזקין שיהא גובה בעידית וכו'. כלומר כמו שהנזקין מדאורייתא בעידית הוא כך בעל חוב דאמרי' דיניה בבינונית מדאורייתא הוא להאי תנא כדדריש לקמן וסוגיא זו מבוארת בהלכה א' פ''ק דגיטין:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source