עד שיעשה בידיו וברגליו. דס''ל דלענין זה נמי איתקש חוסם לנחסם מה שור בידיו וברגליו אף פועל כן ואין הלכה כר' יוסי בר' יהודה דכי תבא וגו' כתיב בכל מאי דעביד:

ואילו שאינן אוכלין. כלל אפי' מהלכות מדינה:

אפילו על כתיפו. שאינו מזיז ידיו ורגליו:

מתני' ואלו. פועלין אוכלין מן התורה ממה שעוסקין בו:

בשעת גמר מלאכה. כשתולשין אותו דכתיב ואל כליך לא תתן בשעה שאתה נותן לכליו של בעל הבית אתה אוכל ואל כליך וגו' דהיינו כשתולשין אותו:

ובתלוש מן הקרקע. אם מתעסק בדבר התלוש אוכל באותו דבר עד שלא נגמרה מלאכה למעשר אם הוא בר מעשר ואם עושה בדבר שהוא בר חלה אפי' נגמרה למעשר אוכל עד שלא נגמרה מלאכתו לחלה דאמר קרא לא תחסום שור בדישו שור דכתב רחמנא למה לי דהא כל מילי איתנהו בחסימה וליכתוב לא תדוש בחסימה ש''מ לאקושי חוסם לנחסם ונחסם לחוסם מה נחסם שהוא שור אוכל בתלוש כשעושה בו מלאכה כך חוסם שהוא אדם אוכל בתלוש כשעושה בו מלאכה ומה חוסם אוכל במחובר אף נחסם אוכל במחובר ומדיש ילפינן מה דיש מיוחד דבר שגדולי קרקע ולא נגמרה מלאכתו למעשר ובשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו אף כל דבר שהוא גדולי קרקע ולא נגמרה מלאכתו למעשר פועל אוכל בו כשהוא בשעת גמר מלאכה יצא החולב והמחבץ והמגבן שאינן גדולי קרקע. ויצא המבדיל בתמרים ובגרוגרות המחוברים יחד שהן נגמרה מלאכתן למעשר ויצא המנכש בשומים ובצלים שמסיר הקטנים שאינם גדילים לעולם מבין האחרים להרחיב מקום לגדולים שאין זה שעת גמר מלאכה שכל אלו וכיוצא בהן אין פועל אוכל בהן:

על דעתיה דר' יוחנן בן מתיה. דס''ל במתני' אם פסק וכו' וצריך להתנות ע''מ שאין לכם עלי אלא פת וקטנית בלבד מפני שצריך לצאת י''ח עמהן ומקשה הש''ס א''כ נימא נמי אדם שהלך לקדש אשה ממקום אחר ומנהג אותה העיר משונה באכילה ובמלאכה שהאשה חייבת לבעלה יהא צריך להתנות עמה ע''מ שתעשי כך וכך ותאכל כך וכך בתמיה אלא בכל אלו הדברים וכיוצא בהן הכל הולך אחר המנהג והמדינה והעיר אשר המה דרים שמה וא''צ שום תנאי בזה:

וגרסינן להא בפ''ב ממסכת מעשר והתם דריש לה משבעך שלא יהא מקלף בתאנים ומצמץ בענבים:

גמ' כתיב כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים וגו'. פשיטא ענבים הוא שיאכל וכי עלת על דעת וכו' שלא יקלף וכו' ענבים כמות שהן אבל לא ימוץ ענבים ולא יקלף בתאנים שלא יאכל הרבה א''נ שלא יתבטל ממלאכתו של בה''ב:

אפי' על כתיפו טוען. הוא ואינו מזיז שאר איבריו:

או ברגליו מקמץ. שהוא דוחק ברגליו וסומך בענין המלאכה:

היה עושה בידיו וכו'. ל''ג הא דר' לא הכא ואגב שיטפא דלעיל היא וכן לא גריס לה התם במסכת מעשרות בהא אלא דמייתי הברייתא עלה תני וכו' ובתוספתא פ''ח היא העושה בכל גופו אוכל בכל שעה שירצה כלומר בכל גופו בין בידיו בין ברגליו בין בכתיפו:

על דעתיה דר' יוחנן בן מתיה. דס''ל במתני' אם פסק וכו' וצריך להתנות ע''מ שאין לכם עלי אלא פת וקטנית בלבד מפני שצריך לצאת י''ח עמהן ומקשה הש''ס א''כ נימא נמי אדם שהלך לקדש אשה ממקום אחר ומנהג אותה העיר משונה באכילה ובמלאכה שהאשה חייבת לבעלה יהא צריך להתנות עמה ע''מ שתעשי כך וכך ותאכל כך וכך בתמיה אלא בכל אלו הדברים וכיוצא בהן הכל הולך אחר המנהג והמדינה והעיר אשר המה דרים שמה וא''צ שום תנאי בזה:

שלא בא לזיקת המעשרות. לשום זיקה שהוא קרוי בשם תרומה ומעשר והיינו חלה יצא הלש וכו' שכבר באו לזיקת המעשרות שנגמרה מלאכתן לחלה:

יצא היין משיקפה והשמן משירד לעוקה והבודל וכו'. דדבר שנגמר' מלאכתו למעשר הוא:

מה דיש וכו'. סתמא דברייתא הוא ואליבא דרבנן וכדדריש התם כדפרישית במתני':

ר' יוסי בי ר' יודן אומר דיש. כלומר טעמא דר' יוסי ברבי דכתיב דיש מה דיש שהוא עושה בידיו וברגליו ובגופו אף כל דבר שהוא עושה בידיו וברגליו ובגופו. כן הוא שם:

קוצץ אדם ע''י עצמו. שיקצוץ עם הבה''ב ליטול מעות ולא יאכל ודוקא בשביל עצמו ובשביל בניו ועבדיו הגדולים ואשתו דידעי ומחלי:

מפני שאין בהן דעת. ופועל משל שמים הוא אוכל ולית ליה למרייהו זכיה באכילתן:

מתני' לעשות עמו בנטע רבעי שלו. פירות האילן בשנה הרביעית שאינן נאכלין אלא בירושלים או פודה אותן ומעלה הדמים לירושלים:

הרי אלו לא יאכלו. דידעי שאסור לאכול מנטע רבעי ואדעתא דהכי נחת:

ואם לא הודיען. שהוא נטע רבעי:

נתפרסו עיגולין. עיגולי דבילה שנתפרדו ושכר פועלין לחברן או חבית שנפתחו ושכר פועלין לסתמן:

הרי אלו לא יאכלו. שכבר נגמרה מלאכתן והוקבעו למעשר והרי הן עבל:

אבל מפני השב אבידה לבעלים. שלא יבטלו ממלאכתן וישבו לאכול:

מתני' היה עושה בתאנים וכו'. כדדריש בגמרא:

וכולן לא אמרו. שיאכל אלא בשעת גמר מלאכה כלומר מאחר שיגמור עבודתו יכול הוא לישב ולאכול:

ויהא סותם הפתח בפניו. שימנעו מלשכרו:

אמרו פועלים וכו'. כלומר שיאכלו כשהן מהלכין ואין מבטלין:

מאומן. משורה לשורה:

וחמור כשתהא פורקת. כלומר עד שתהא פורקת אוכלת בהליכתה ממשאוי שעל גבה:

מתני' אפי' בדינר. אפי' היא שוה דינר:

לא יאכל פועל יותר על שכרו. דאמר קרא כנפשך כשכרו שעליו מוסר את נפשו לעלות בכבש ולתלות באילן:

אבל מלמדין. אומרין לו דרך עצה הוגנת ות''ק פליג אחכמים וס''ל אין מלמדין והלכה כחכמים:

גמ' זאת אומרת. מדקאמר ת''ק אפילו בדינר ואפי' הוא יותר על שכרו וחכמים בתראי נמי מתירין ומאי בינייהו אלא ש''מ אוכל פועל יותר על שכרו וכלומר דמניחין אותו לאכול וס''ל לת''ק דאין מלמדין אותו ובהא פליג עם חכמים בתראי:

ואית דאמרין. דמילתא אחריתא איכא בינייהו דת''ק ס''ל שיאכל אפי' אשכול ראשון ואחרון וכלומר שאפי' אין שם במה שהוא עושה אלא אשכול א' או שנים ואין כלום ליתן לכליו של בעה''ב אוכל הוא דזכתה לו התורה וחכמים בתראי פליגי וזאת אומרת דאוכל וכת''ק:

גמ' כל שכיוצא בו בא לזיקת המעשרות. כלומר לא שכבר בא וניכר שנגמרה מלאכתו והוקבע למעשר דא''כ דינו דאין פועל אוכל בו אלא ה''ק כל שכיוצא בו יש להסתפק ולומר בו שעוד הוא בא לזיקת המעשר' לאחר שיגמור מלאכתו ועכשיו נראה שעדיין לא נגמרה מלאכתו:

ואיסור אחר גרם לו. כלומר אי נמי יש בו איסור אחר כגון שהוא נטע רבעי:

שכרו סתם. שלא הודיעו ולא ידע הפועל שבאמת כבר הוקבע למעשר או שיש בו איסור נטע רבעי והוי כמקח טעות והלכך פודה ומאכיל או מעשר ומאכיל:

קצץ עמו. הפועל שהתנה בפירוש אע''פ שאין לו לאכול מן הדין הריני משכיר עצמי ע''מ לאכול:

ה''ז אוכל. כלומר שהתנה אוכל הוא לעולם והכא לא איצטריך דבלאו הכי אוכל הוא אלא איידי דסיפא נקט לה:

וכל שאין כיוצא בא לזיקת המעשרות. שיש לומר בו שאין כיוצא בו עוד הוא בא לזיקת המעשרות כלומר שלא יצטרך עוד מפני שכבר נגמרה מלאכתו ואע''פ שאינו ניכר ממש שנגמרה מלאכתו דאם כן פשיטא דאין פועל אוכל בו אלא דאיכא למימר ביה הוה ליה לפועל לאסוקי אדעתיה שאין כיוצא בו שוב בא לזיקת המעשרות לפי שכבר הוקבע ועומד למעשר וכגון נתפתחו תביותיו דקתני במתני' שנשברו ונשפכו לבור דיש לומר בזה הוה ליה לאסוקי אדעתיה דכבר הוקבעו למעשר ומפני שכבר הוקפה בזה אם שכרו אפי' סתם ולא הודיעו אינו אוכל:

ואיסור אחר. אשאין כיוצא בו קאי והיפוכא דרישא הוא וכלומר שאין כאן איסור גרם לו דנימא הוה ליה לאודעינהו אינו אוכל ואם קצץ בפירוש ה''ז אוכל:

גמ' ללמדך היה עושה בענבים וכו'. וגמר עבודתו לא יאכל בתאנים:

קוצץ אדם ע''י עצמו. שיקצוץ עם הבה''ב ליטול מעות ולא יאכל ודוקא בשביל עצמו ובשביל בניו ועבדיו הגדולים ואשתו דידעי ומחלי:

מפני שאין בהן דעת. ופועל משל שמים הוא אוכל ולית ליה למרייהו זכיה באכילתן:

מתני' לעשות עמו בנטע רבעי שלו. פירות האילן בשנה הרביעית שאינן נאכלין אלא בירושלים או פודה אותן ומעלה הדמים לירושלים:

הרי אלו לא יאכלו. דידעי שאסור לאכול מנטע רבעי ואדעתא דהכי נחת:

ואם לא הודיען. שהוא נטע רבעי:

נתפרסו עיגולין. עיגולי דבילה שנתפרדו ושכר פועלין לחברן או חבית שנפתחו ושכר פועלין לסתמן:

הרי אלו לא יאכלו. שכבר נגמרה מלאכתן והוקבעו למעשר והרי הן עבל:

אבל מפני השב אבידה לבעלים. שלא יבטלו ממלאכתן וישבו לאכול:

מתני' היה עושה בתאנים וכו'. כדדריש בגמרא:

וכולן לא אמרו. שיאכל אלא בשעת גמר מלאכה כלומר מאחר שיגמור עבודתו יכול הוא לישב ולאכול:

ויהא סותם הפתח בפניו. שימנעו מלשכרו:

אמרו פועלים וכו'. כלומר שיאכלו כשהן מהלכין ואין מבטלין:

מאומן. משורה לשורה:

וחמור כשתהא פורקת. כלומר עד שתהא פורקת אוכלת בהליכתה ממשאוי שעל גבה:

מתני' אפי' בדינר. אפי' היא שוה דינר:

לא יאכל פועל יותר על שכרו. דאמר קרא כנפשך כשכרו שעליו מוסר את נפשו לעלות בכבש ולתלות באילן:

אבל מלמדין. אומרין לו דרך עצה הוגנת ות''ק פליג אחכמים וס''ל אין מלמדין והלכה כחכמים:

גמ' זאת אומרת. מדקאמר ת''ק אפילו בדינר ואפי' הוא יותר על שכרו וחכמים בתראי נמי מתירין ומאי בינייהו אלא ש''מ אוכל פועל יותר על שכרו וכלומר דמניחין אותו לאכול וס''ל לת''ק דאין מלמדין אותו ובהא פליג עם חכמים בתראי:

ואית דאמרין. דמילתא אחריתא איכא בינייהו דת''ק ס''ל שיאכל אפי' אשכול ראשון ואחרון וכלומר שאפי' אין שם במה שהוא עושה אלא אשכול א' או שנים ואין כלום ליתן לכליו של בעה''ב אוכל הוא דזכתה לו התורה וחכמים בתראי פליגי וזאת אומרת דאוכל וכת''ק:

גמ' כל שכיוצא בו בא לזיקת המעשרות. כלומר לא שכבר בא וניכר שנגמרה מלאכתו והוקבע למעשר דא''כ דינו דאין פועל אוכל בו אלא ה''ק כל שכיוצא בו יש להסתפק ולומר בו שעוד הוא בא לזיקת המעשר' לאחר שיגמור מלאכתו ועכשיו נראה שעדיין לא נגמרה מלאכתו:

ואיסור אחר גרם לו. כלומר אי נמי יש בו איסור אחר כגון שהוא נטע רבעי:

שכרו סתם. שלא הודיעו ולא ידע הפועל שבאמת כבר הוקבע למעשר או שיש בו איסור נטע רבעי והוי כמקח טעות והלכך פודה ומאכיל או מעשר ומאכיל:

קצץ עמו. הפועל שהתנה בפירוש אע''פ שאין לו לאכול מן הדין הריני משכיר עצמי ע''מ לאכול:

ה''ז אוכל. כלומר שהתנה אוכל הוא לעולם והכא לא איצטריך דבלאו הכי אוכל הוא אלא איידי דסיפא נקט לה:

וכל שאין כיוצא בא לזיקת המעשרות. שיש לומר בו שאין כיוצא בו עוד הוא בא לזיקת המעשרות כלומר שלא יצטרך עוד מפני שכבר נגמרה מלאכתו ואע''פ שאינו ניכר ממש שנגמרה מלאכתו דאם כן פשיטא דאין פועל אוכל בו אלא דאיכא למימר ביה הוה ליה לפועל לאסוקי אדעתיה שאין כיוצא בו שוב בא לזיקת המעשרות לפי שכבר הוקבע ועומד למעשר וכגון נתפתחו תביותיו דקתני במתני' שנשברו ונשפכו לבור דיש לומר בזה הוה ליה לאסוקי אדעתיה דכבר הוקבעו למעשר ומפני שכבר הוקפה בזה אם שכרו אפי' סתם ולא הודיעו אינו אוכל:

ואיסור אחר. אשאין כיוצא בו קאי והיפוכא דרישא הוא וכלומר שאין כאן איסור גרם לו דנימא הוה ליה לאודעינהו אינו אוכל ואם קצץ בפירוש ה''ז אוכל:

גמ' ללמדך היה עושה בענבים וכו'. וגמר עבודתו לא יאכל בתאנים:

קוצץ אדם ע''י עצמו. שיקצוץ עם הבה''ב ליטול מעות ולא יאכל ודוקא בשביל עצמו ובשביל בניו ועבדיו הגדולים ואשתו דידעי ומחלי:

מפני שאין בהן דעת. ופועל משל שמים הוא אוכל ולית ליה למרייהו זכיה באכילתן:

מתני' לעשות עמו בנטע רבעי שלו. פירות האילן בשנה הרביעית שאינן נאכלין אלא בירושלים או פודה אותן ומעלה הדמים לירושלים:

הרי אלו לא יאכלו. דידעי שאסור לאכול מנטע רבעי ואדעתא דהכי נחת:

ואם לא הודיען. שהוא נטע רבעי:

נתפרסו עיגולין. עיגולי דבילה שנתפרדו ושכר פועלין לחברן או חבית שנפתחו ושכר פועלין לסתמן:

הרי אלו לא יאכלו. שכבר נגמרה מלאכתן והוקבעו למעשר והרי הן עבל:

אבל מפני השב אבידה לבעלים. שלא יבטלו ממלאכתן וישבו לאכול:

מתני' היה עושה בתאנים וכו'. כדדריש בגמרא:

וכולן לא אמרו. שיאכל אלא בשעת גמר מלאכה כלומר מאחר שיגמור עבודתו יכול הוא לישב ולאכול:

ויהא סותם הפתח בפניו. שימנעו מלשכרו:

אמרו פועלים וכו'. כלומר שיאכלו כשהן מהלכין ואין מבטלין:

מאומן. משורה לשורה:

וחמור כשתהא פורקת. כלומר עד שתהא פורקת אוכלת בהליכתה ממשאוי שעל גבה:

מתני' אפי' בדינר. אפי' היא שוה דינר:

לא יאכל פועל יותר על שכרו. דאמר קרא כנפשך כשכרו שעליו מוסר את נפשו לעלות בכבש ולתלות באילן:

אבל מלמדין. אומרין לו דרך עצה הוגנת ות''ק פליג אחכמים וס''ל אין מלמדין והלכה כחכמים:

גמ' זאת אומרת. מדקאמר ת''ק אפילו בדינר ואפי' הוא יותר על שכרו וחכמים בתראי נמי מתירין ומאי בינייהו אלא ש''מ אוכל פועל יותר על שכרו וכלומר דמניחין אותו לאכול וס''ל לת''ק דאין מלמדין אותו ובהא פליג עם חכמים בתראי:

ואית דאמרין. דמילתא אחריתא איכא בינייהו דת''ק ס''ל שיאכל אפי' אשכול ראשון ואחרון וכלומר שאפי' אין שם במה שהוא עושה אלא אשכול א' או שנים ואין כלום ליתן לכליו של בעה''ב אוכל הוא דזכתה לו התורה וחכמים בתראי פליגי וזאת אומרת דאוכל וכת''ק:

גמ' כל שכיוצא בו בא לזיקת המעשרות. כלומר לא שכבר בא וניכר שנגמרה מלאכתו והוקבע למעשר דא''כ דינו דאין פועל אוכל בו אלא ה''ק כל שכיוצא בו יש להסתפק ולומר בו שעוד הוא בא לזיקת המעשר' לאחר שיגמור מלאכתו ועכשיו נראה שעדיין לא נגמרה מלאכתו:

ואיסור אחר גרם לו. כלומר אי נמי יש בו איסור אחר כגון שהוא נטע רבעי:

שכרו סתם. שלא הודיעו ולא ידע הפועל שבאמת כבר הוקבע למעשר או שיש בו איסור נטע רבעי והוי כמקח טעות והלכך פודה ומאכיל או מעשר ומאכיל:

קצץ עמו. הפועל שהתנה בפירוש אע''פ שאין לו לאכול מן הדין הריני משכיר עצמי ע''מ לאכול:

ה''ז אוכל. כלומר שהתנה אוכל הוא לעולם והכא לא איצטריך דבלאו הכי אוכל הוא אלא איידי דסיפא נקט לה:

וכל שאין כיוצא בא לזיקת המעשרות. שיש לומר בו שאין כיוצא בו עוד הוא בא לזיקת המעשרות כלומר שלא יצטרך עוד מפני שכבר נגמרה מלאכתו ואע''פ שאינו ניכר ממש שנגמרה מלאכתו דאם כן פשיטא דאין פועל אוכל בו אלא דאיכא למימר ביה הוה ליה לפועל לאסוקי אדעתיה שאין כיוצא בו שוב בא לזיקת המעשרות לפי שכבר הוקבע ועומד למעשר וכגון נתפתחו תביותיו דקתני במתני' שנשברו ונשפכו לבור דיש לומר בזה הוה ליה לאסוקי אדעתיה דכבר הוקבעו למעשר ומפני שכבר הוקפה בזה אם שכרו אפי' סתם ולא הודיעו אינו אוכל:

ואיסור אחר. אשאין כיוצא בו קאי והיפוכא דרישא הוא וכלומר שאין כאן איסור גרם לו דנימא הוה ליה לאודעינהו אינו אוכל ואם קצץ בפירוש ה''ז אוכל:

גמ' ללמדך היה עושה בענבים וכו'. וגמר עבודתו לא יאכל בתאנים: