Le texte Le vocabulaire Les révisions
Baba Metsi'a
Daf 24b
משנה: לֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵירוֹ הַלְוֵונִי כוֹר חִיטִּין וַאֲנִי אֶתֶּן לָךְ מִן הַגּוֹרֶן. אֲבָל אוֹמֵר לוֹ הַלְוֵנִי עַד שֶׁיָּבֹא בְנִי אוֹ עַד שֶׁאֶמְצָא הַמַּפְתֵּחַ. וְהִילֵּל אוֹסֵר. 24b וְכָךְ הָיָה הִלֵּל אוֹמֵר לֹא תַלְוֶה אִשָּׁה כִּכָּר לַחֲבֵירָתָהּ עַד שֶׁתַּעֲשֶׂנּוּהָ בְדָמִים שֶׁמָּא יוֹקִירוּ הַחִטִּים וְנִמְצְא בָאוֹת לִידֵי רִבִּית.
Traduction
Il ne faut pas emprunter un kour de blé pour rendre la même mesure après la récolte (146)Le prix pouvant augmenter, il y aurait usure.; mais on peut dire à quelqu’un: prête-moi du blé et je te le rendrai quand j’aurai trouvé la clef, ou quand mon fils viendra (147)Ce qui suppose le blé présent, prêt à être restitué.. Hillel le défend (même quand le débiteur a du blé). Hillel disait aussi: une femme ne doit pas prêter un pain à sa voisine pour que celle-ci lui rende le même pain, à moins d’en fixer le prix; autrement, il est à craindre que le prix de la substance n’augmente, il y aurait usure.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ואני נותן לך מן הגורן. כשיבא זמן הגורן:
עד שיבא בני. דכיון שיש לו שפיר דמי לא גזור רבנן בסאה בסאה אלא כשאין לו ואם יש לו סאה אחת לוה עליה אפי' כמה כורין:
וכך היה הלל אומר וכו'. ואין הלכה כהלל אלא כחכמים שאומרין לווין סתם ופורעין סתם:
משנה: אוֹמֵר אָדָם לַחֲבֵירוֹ נַכֵּשׁ עִמִּי וַאֲנַכֵּשׁ עִמָּךְ עֲדוֹר עִמִּי וְאֶעְדּוֹר עִמָּךְ. וְלֹא יֹאמַר לוֹ נַכֵּשׁ עִמִּי וְאֶעְדּוֹר עִמָּךְ עֲדוֹר עִמִּי וַאֲנַכֵּשׁ עִמָּךְ. כָּל יְמֵי גָרִיד אֶחָד כָּל יְמֵי רְבִיעָה אַחַת. לֹא יֹאמַר לוֹ חֲרוֹשׁ עִמִּי בַגָּרִיד וַאֲנִי עִמָּךְ בָּרְבִיעָה. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר יֵשׁ רִיבִּית מוּקְדֶּמֶת וְיֵשׁ רִבִּית מְאוּחֶרֶת. כֵּיצַד נָתַן אֶת עֵינָיו לִלְווֹת מִמֶּנּוּ הָיָה מְשַׁלֵּחַ לוֹ וְאוֹמֵר בִּשְׁבִיל שֶׁיַּלְוֵינִי זוֹ הִיא רִיבִּית מוּקְדֶּמֶת. לָוָוה מִמֶּנּוּ וְהֶחֱזִיר לוֹ אֶת מָעוֹתָיו הָיָה מְשַׁלֵּחַ לוֹ וְאָמַר בִּשְׁבִיל מָעוֹתֶיךָ שֶׁהָיוּ בְטֵילוֹת אֶצְלִי זוֹ הִיא רִיבִּית מְאוּחֶרֶת. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר יֵשׁ רִבִּית דְּבָרִים. לֹא יֹאמַר לוֹ דַּע אִם בָּא אִישׁ פְּלוֹנִי מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי. אֵילּוּ עוֹבְרִין בְּלֹא תַעֲשֶׂה הַמַּלְוֶה וְהַלֹּוֶה וְהֶעָרָב וְהָעֵדִים וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אַף הַסּוֹפֵר. עוֹבְרִים עַל בַּל תִּתֵּן וּמִשּׁוּם וְעַל בַּל תִּקַּח מִמֶּנּוּ וְעַל לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנוֹשֶׁה וְעַל לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ אֲנִי י֨י.
Traduction
Un homme peut dire à un autre: ''Va sarcler mon champ; je sarclerai (un autre jour) le tien; va creuser chez moi, je creuserai chez toi''; mais on ne peut pas dire: ''Va sarcler dans mon champ et je creuserai dans le tien, ou: va creuser chez moi et je sarclerai chez toi (148)Si le travail n'est pas le même, il y a usure.''. Quant aux jours du travail, on peut considérer tous les jours comme se ressemblant l’un à l’autre, et de même tous les jours de pluie; mais on ne peut pas dire à autrui: ''Va labourer dans mon champ un jour sec, et je labourerai dans le tien en un jour de pluie''. (12)Selon la correction du Comment. Pné-Mosché, d'après le passage parallèle du T. Babli.. R. Gamliel dit: il y a l’usure prématurée et l’usure tardive, par exemple: un homme a en vue d’emprunter quelque chose à un individu, et il lui fait un envoi d’avance, en lui disant: ''c’est pour que tu me prêtes de l’argent''; c’est là l’usure prématurée. Un homme a emprunté de l’argent chez un individu, et il l’a payé; puis il lui fait un envoi, en lui disant: ''c’est pour l’argent que tu m’as laissé quelques temps''; c’est là l’usure tardive. R. Simon dit: Il y a aussi usure en paroles; ainsi, il faut renoncer à son créancier (pour lui faire plaisir) l’arrivée de quelqu’un (149)Il ne faut pas faire ou dire, pour plaire au créancier, ce qu'on n'aurait pas fait ou dit pour lui, si on ne lui avait pas emprunté de l'argent.. Voici ceux qui transgressent la défense biblique d’usure: le créancier, le débiteur, le garant et les témoins (qui signent l’acte où le débiteur s’engage à donner l’usure). Les autres docteurs ajoutent: l’écrivain. Ils transgressent 5 défenses: ''tu ne donneras pas ton argent à usure'' (Lv 15, 37); ''tu ne prendras pas d’usure (ibid. 36); ''tu ne seras pas comme un exacteur'' (Ex 22, 24); ''vous ne lui imposerez pas d’usure'' (ibid.); enfin ''tu ne mettras rien devant l’aveugle qui puisse le faire tomber, tu craindras ton Dieu, je suis l’Eternel'' (Lv 19, 14).
Pnei Moshe non traduit
מתני' נכש עמי. עקור עשבים הרעים עמי היום ואנכש עמך למחר:
עדור. חפור:
ולא יאמר לו. עדור עמי ואנכש עמך. שלפעמים זו קשה מזו ויש אגר נטר ליה בשכר שממתין לו על שכר פעולתו עד אותו זמן הוא מקבל עליו מלאכה שהיא קשה מזו:
כל ימי גריד אחד. ולא חיישינן אם יום אחד גדול מחבירו שאין מדקדקין בזה וכן כל ימי רביעה אחד ומותר לומר לו עדור עמי יום זה של גריד ואני אעדור עמך יום אחר של גריד וכן ברביעה. גריד לשון יובש שהארץ יבישה ואין הגשמים יורדין:
רביעה. ימות הגשמים שהגשמי' מרביעין את הארץ:
לא יאמר לו חרוש עמי בגריד ואני אחרוש עמך ברביעה. שימי רביעה קשים הם למלאכה שבשדות:
יש רבית מוקדמת וכו'. ואסור משום אבק רבית:
לא יאמר לו דע אם בא וכו'. המלוה לא יאמר ללוה דע אם בא איש פלוני ותודיעני או שאם יבא זה תעשה לו כבוד:
עוברים על בל תתן וכו'. המלוה עובר על כלן וכל חד וחד מאי דשייך ביה:
הלכה: לֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵירוֹ כול'. תַּנֵּי. לֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵירוֹ. הַלְוֵינִי כוֹר חִטִּים וַאֲנִי נוֹתֵן לָךְ לַגּוֹרֶן. הָא עַד שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ שַׁבָּתוֹת מוּתָּר. וְהִלֵּל אוֹסֵר. שְׁמוּאֵל אָמַר. הֲלָכָה כְּהִלֵּל.
Traduction
On a enseigné (150)Tossefta, 6.: on ne doit pas emprunter de son prochain un kour de blé pour rendre la même mesure après la récolte; mais si c’est seulement une avance de 2 ou 3 semaines, c’est permis. – ''Hillel le défend'', est-il dit. Cet avis, dit Samuel, sert de règle.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. בתוספתא פ''ו ושם שנויה קצת בלשון אחר. ומדייק הש''ס מדקתני לגורן דמשמע שהרחיב לו זמן וקבע לו לגורן הא בסתם עד שתים שלש שבתות מותר:
הלכה: וְאֵילּוּ עוֹבְרִין בְּלֹא תַעֲשֶׂה כול'. אָמַר רִבִּי יָסָא. בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה סְמִיּוֹת עֵינֵי מַלְוֵי רִבִּית. אָדָם קוֹרֵא לַחֲבֵירוֹ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה וּמְגַלֶּה עֲרָיוֹת וְשׁוֹפֵךְ דָּמִים וּמְבַקֵּשׁ לֵירֵד עִמּוֹ לְחַיָּיו. וַהֲלָה שׂוֹכֵר הָעֵדִים וְהַלִּבֶּלָּר וְאוֹמֵר לָהֶן. בּוֹאוּ וְהֵעִידוּ שֶׁכָּפַר בַּמָּקוֹם. לְלַמְּדָךְ שֶׁכָּל הַמַּלְוֶה בְרִיבִּית כּוֹפֵר בָּעִיקָּר. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. יוֹתֵר מִמַּה שֶׁכּוֹפְרִין בָּעִיקָּר כּוֹפְרִין שֶׁעוֹשִׂין הַתּוֹרָה פְּלַסֲטְּרֹן וְאֶת מֹשֶׁה טִיפֵּשׁ וְאוֹמְרִים. אִילּוּ הָיָה יוֹדֵעַ מֹשֶׁה שֶׁכָּךְ הָיִינוּ מַרְוִיחִין לֹא הָיָה כוֹתְבוֹ. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. קָשָׁה הָרִיבִּית שֶׁאַף הַטּוֹבָה רִבִּית. הֲרֵי שֶׁאָמַר לִיקַּח לוֹ יָרָק מִן הַשּׁוּק אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן לוֹ מָעוֹתָיו הֲרֵי זֶה רִבִּית. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. קָשָׁה הָרִיבִּית שֶׁאַף שְׁאֵילַת שָׁלוֹם רִבִּית. לֹא שָׁאַל לוֹ שָׁלוֹם מִיָּמָיו וְעַל שֶׁלָּוָוה מִמֶּנּוּ הִקְדִּים לוֹ שָׁלוֹם הֲרֵי זֶה רִבִּית. וְכֵן הָיָה רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָעוֹת וְאֵינוֹ מַלְוָון בְּרִיבִּית עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ וגו'. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אִימִּי. הַמִּיטְמוּט הַזֶּה לֹא הָיִינוּ יוֹדְעִין מָהוּ. וּבָא שְׁלֹמֹה וּפֵירַשׁ הַצֵּל לְקוּחִים לַמָּוֶת וגו'.
Traduction
R. Yossa dit: Vois quel est l’aveuglement des usuriers, car si quelqu’un appelle son prochain idolâtre, ou incestueux, ou assassin, il est prêt à lutter avec lui jusqu’à la mort; mais l’usurier salarie les témoins avec le greffier (libellarius) et leur fait attester qu’un tel a nié l’existence de Dieu, de sorte qu’il en résulte qu’un usurier équivaut pour ainsi dire à un athée. R. Simon b. Eléazar dit: ces négateurs sont pires que ceux qui nient les principes essentiels, car ils déclarent toute la Loi fausse, plasth'', traitant même Moïse de sot, car ils disent que si le législateur avait su combien ils gagnent, tout en payant l’intérêt de leur argent, il ne l’aurait pas défendu. R. aqiba dit: l’usure est une chose si laide, que même la moindre complaisance du débiteur pour le créancier est mal vue, et si l’emprunteur le prie de lui acheter de la verdure au marché pour son propre argent, on considère cet acte comme une usure. R. Simon dit: l’usure est si mauvaise que l’on peut taxer d’usure le salut donné par le débiteur, lorsque celui-ci n’a jamais eu l’habitude de saluer et qu’il commence cet acte de bienséance parce qu’il a emprunté; c’est alors de l’usure. De même R. Simon b. Eléazar dit: à celui qui a de l’argent et le prête sans intérêt, on applique ce verset (Ps 15, 5): Il n’a pas donné son argent à intérêt, etc.; celui qui agit ainsi ne chancellera jamais. Cette sécurité, dit R. Samuel b. Imi, ne nous a pas été expliquée jusqu’à l’arrivée de Salomon, qui dit (Pr 24, 11): Délivre ceux qui sont traînés à la mort et prêts à périr (151)Ce nouveau verset indique que le même terme mout employé au vers. précité des Ps. vise le danger d'une chute dans la mort., si tu peux les retenir.
Pnei Moshe non traduit
גמ' שכל המלוה ברבית כופר בעיקר. שאלו היה לו אמונה ובטחון לא היה עושה כן:
אלו היה יודע משה שכך היינו מרויחין. ורצונינו בנתינת רבית לפי שאנו מרויחין במעות יותר ממה שנותנין אנחנו להמלוה:
שאף הטובה רבית. אפי' איזה טובה בעלמא שעושה הלוה עם המלוה מה שלא היה רגיל בכך כגון שאומר לו המלוה ליקח לו הירק מן השוק במעותיו של המלוה או שמקדים לו שלום ולא היה רגיל בזה מקודם אף זה נקרא רבית:
כספו לא נתן בנשך וגו' עושה אלה לא ימוט לעולם ומפרש ר' שמואל מה ענין המיטמוט הזה וממה הוא ניצול ומפסוק זה לא ידענו עד שבא שלמה ופירש הצל לקוחים למות ומטים להרג אם תחשוך למדנו דלא ימוט דקאמר דוד המלך ע''ה פירושו שינצל מהרג דמטים כתיב בהרג ולומר שניצל ממיתה משונה וחיו יחיה:
Baba Metsi'a
Daf 25a
משנה: 25a הַשּׂוֹכֵר אֶת הָאוּמָּנִין וְהִטְעוּ זֶה אֶת זֶה אֵין לָהֶם זֶה עַל זֶה אֶלָּא תַרְעוֹמֶת. שָׂכַר אֶת הַהַמָּר וְאֶת הַקַּדָּר פֳרֶייֹא פֳרֵין וַחֲלִילִין לַכַּלָּה אוֹ לַמֵּת פּוֹעֲלִין לְהַעֲלוֹת פִּשְׁתָּנוֹ מִן הַמִּשְׁרָה וְכָל דָּבָר שֶׁהוּא אָבֵד וְחָֽזְרוּ בָהֶן מָקוֹם שֶׁאֵין אָדָם שׂוֹכֵר עֲלֵיהֶן אוֹ מַטְעָן.
Traduction
Si un individu loue des ouvriers, et l’un trompe l’autre, celui qui a été trompé peut être mécontent, mais il ne peut rien réclamer. Si un individu loue un ânier ou un voiturier (152)Littéralement: le charretier (le mot du texte venant de carrum), porteur de chaise, phoreion. Voir la Monatschrift de Fraenkel, 1871, t. 20, p. 66., pour que celui-ci lui apporte des instruments de musique en vue d’une noce ou d’un enterrement, ou bien s’il loue un ouvrier pour tirer le lin de l’endroit où il trempe, ou pour faire un autre travail dont l’ajournement peut causer une perte, et si l’ânier ou l’ouvrier ne peut pas remplir son engagement, lorsqu’il n’y pas de remplaçant, on peut louer un autre à ses frais, ou le tromper (153)Vu le manque de parole de l'ouvrier, on peut lui promettre ce qu'il demande, et ne pas lui donner plus qu'il ne lui est dû..
Pnei Moshe non traduit
מתני' השוכר את האומנין והטעו זה את זה. אחד מן האומנין ששלחו בעה''ב להשכיר את חבירו והטעה אותו כגון שא''נ בעל הבית לשכור אומנין כל אחד בד' דינרים ליום והלך הוא והשכירם בשלשה אין להם עליו אלא תרעומות דהא סבור וקביל בג' אלא שאומרים לו לית לך אל תמנע טוב מבעליו ובגמרא מפרש לה עוד בענין אחר:
ואת הקדר. בעל הקרון ועושה גם מלאכות כאלו:
פרייא פרין. עצים משופין לעשות אפריון ושכרו להחמר להביאן ואת הקדר לעשותן:
חלילים לכלה. לשמוח חתן וכלה או למת לקונן:
מן המשרה. מים ששורין בהן פשתן כשהוא בגבעולין:
מקום שאין אדם. שאינו מוצא פועלין אחרים לשכרן והפשתן או איזה דבר שיהיה אבד שוכר בני אדם עליהן לאשר ימצא בשיעור שכרן אבל לא ביותר:
או מטען. אומר להן שיתן להם יותר ואינו נותן להם אלא כפי שהתנה בתחלה:
מתני' השוכר את האומנין. בקבלנות לעשות כך מלאכה בכך וכך:
וחזרו בהן. לאחר שעשו מקצת:
הלכה: הַשּׂוֹכֵר אֶת הָאוּמָּנִין כול'. הִטְעוּ זֶה אֶת זֶה מָהוּ. אַיתֵיי אַתּוּן עָֽבְדִין עִמִּי הֵיךְ אַתּוּן עָֽבְדִין מִן חָמֵשׁ רֻבָּן. וְאַשְׁכְּחוֹן עָֽבְדִין מִן עֶשֶׂר רֻבָּן לִמְלָאכָה. אַתּוּן עָֽבְדִין עִמִּי הֵיךְ אַתּוּן עָֽבְדִין מִן עֲשָׂרָה יוֹמִין. וְאַשְׁכְּחוֹן עָֽבְדִין מִן חֲמִשָּׁה יוֹמִין. (הִטְעָן) [הִטְעוּ] בַּעַל הַבַּיִת מָהוּ. אַיתֵיי אַתּוּן עָֽבְדִין עִם חֲבֵירֵיכוֹן הֵיךְ הִנּוּן עָֽבְדִין [מִי̇ רֻבָּן. וְאַשְׁכְּחוֹן עָֽבְדִין מֵה̇ רֻבָּן לִמְלָאכָה. אַיתֵיי אַתּוּן עָֽבְדִין עִם חֲבֵירֵכוֹן הֵיךְ הִנּוּן עָֽבְדִין] מִה̇ יָמִין. וְאַשְׁכְּחוֹן עָֽבְדִין מִי̇ יָמִין. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. שֶׁלֹּא הָֽלְכוּ הַחַמָּרִים. אֲבָל הָֽלְכוּ וְלֹא מָֽצְאוּ תְבוּאָה. פּוֹעֲלִין לְנַכֵּשׁ וּמָֽצְאוּ שָׂדֶהוּ זְלֵחָה. נוֹתֵן לָהֶן שְׂכַר הֲלִיכָה וַחֲזִירָה. וְלֹא דוֹמֶה הַבָּא טָעוּן לַבָּא רֵיקָן. עוֹשֶׂה מְלָאכָה לְיוֹשֵׁב וּבָטֵל. הַיּוֹשֵׁב בַּצֵּל לַיּוֹשֵׁב בַּחַמָּה. רִבִּי חִייָה רוֹבָה אֲגַר חַמָּרִין לְמֵיתָא לֵיהּ כִּיתָּן. הָֽלְכוּ וּמְצָאוּהָ לַחָה. אֲמַר לוֹן רַב. פּוֹק וַהַב לוֹן אַגְרָן מוּשְׁלָם. וַאֲמַר לְהוֹן. לָא דַאֲנָא חַייָב מִיתֵּן לְכוֹן אַגְרֵיכוֹן אֶלָּא אֲנָא חִייָה מָֽסְרִית לְכוֹן.
Traduction
Comment arrive-t-il qu’un ouvrier trompe l’autre? P. ex. un ouvrier engage des compagnons à venir travailler avec lui; l’ouvrage accompli représente un travail valant 5 dinars, et ils trouvent que c’est un travail dont le salaire vaudra 10 dinars; ou bien, à l’inverse, l’ouvrier leur aura annoncé de l’ouvrage pour dix jours, et il y en a seulement pour 5 jours. Voici d’autre part, comment il arrive au maître de tromper des ouvriers: s’il leur dit de venir travailler avec leurs compagnons déjà à son service chaque jour, en raison des nombreux travaux, et il se trouve qu’il y a seulement pour 5 dinars de travaux (peu); ou à l’inverse, il les engage à venir travailler avec les compagnons déjà occupés, pour 5 jours, et il se trouve que l’ouvrage est pour dix jours (en tous ces cas divers, le plaignant n’a pas droit au dédommagement). En quel cas est-il dit que la plainte ne donne pas droit à un dédommagement? Si p. ex. les âniers loués ne se sont pas rendus à l’ouvrage; mais s’ils sont venus et n’ont pas trouvé de produits à transporter, ou si le maître a engagé des ouvriers par sarcler son champ, qui à leur arrivée se trouve mouillé (inabordable pour le moment), il leur paiera un simple salaire d’aller et retour (le déplacement), car on ne peut pas comparer l’homme venant chargé avec celui qui vient à vide, ni celui qui travaille avec celui qui est assis au repos, ni celui qui est assis à l’ombre avec celui qui est assis au soleil. R. Hiya le grand avait loué des porteurs pour lui apporter du lin, mais ils trouvèrent le lin encore trempé (non transportable). Rav, consulté, lui dit de payer cependant à ces gens le salaire complet; ce n’est pas, leur dit R. Hiya, que je vous le doive au complet, mais je vous l’offre en supplément.
Pnei Moshe non traduit
גמ' הטעו זה את זה מהו. מדלא קתני חזרו זה בזה דהוי משמע דעל בה''ב ופועלים קאי וקתני והטעו זה את זה דמשמע דעל האומנין עצמן נמי קאי והלכך מפרש לה ואזיל מהו האי הטעו זה את זה:
איתי אתון עבדין עמי. כגון שאחד מן האומנין אמר לחבירו באו ועשו עמי מלאכה לבעל הבית:
היך אתון עבדין מן חמש רבן. כלומר והמלאכה שתעשו תהיה כמו ערך חמשה דינרין שוה והלכו ומצאו שהיו צריכין לעשות להמלאכה שהיא שוה עשרה דינרין:
אתון עבדין עמי וכו'. או שאמר להם אתם תעשו עמי מלאכה שהיא לעשרה ימים ותרויחו הרבה והלכו ולא מצאו כי אם מלאכה לחמשה ימים:
הטען בעל הבית מהו. כלומר וכן נמי מצינן לפרושי דהטעה בה''ב את האומנין כדמפרש ואזיל:
אייתי אתון עבדין וכו'. באו לעשות מלאכה עם חבירים אומנין שיש לי לכל יום ויום והמלאכה גדולה וצריכה ימים הרבה שתרויחו בשכרה מעשרה דינרין שוה והלכו ומצאו שאין שכרה כ''א חמשה דינרין שוה למלאכה כזו שאין בה שהות לכמה ימים:
אתיי אתון עבדין וכו'. כלומר אי נמי איפכא שאמר להן באו ותעשו עם חבירים אומנין ששכרתי אותן בקבולת לכל המלאכה בכך וכך והמלאכה היא קלה ובחמשה ימים תוכלו לעשותה והלכו ומצאו שצריכה עבודה לעשרה ימים בכל כה''ג אין להם אלא תרעומות דברים שיאמרו אלו היינו יודעים שאין בה ריוח כל כך לא היינו נשכרין או אם היינו יודעין במלאכה כבידה כזו אם היתה בקבולת:
במה דברים. סיפא דתוספתא היא ריש פ''ז וברישא תני כבמתני' וכדמפרש לה דגם על בה''ב מיתניא. השוכר את הפועלים בין שהטעו את בה''ב בין שהבה''ב הטעה אותן אין להם זה על זה אלא תרעומות בד''א וכו' כדהכא:
בין שהטעו וכו'. האי והטעו וחזרו מיתפרשא דאם חזרו או בה''ב או האומנין אין לא' על חבירו אלא תרעומות דברים בלבד:
בד''א. דאם בה''ב חוזר בו אין להם עליו אלא תרעומות ואינו חייב לשלם:
שלא הלכו החמרים. למקום ''המלאכה וכשרואה אותם הבעה''ב אמר חזרני בי:
אבל הלכו. למקום התבואה להביא לו ולא מצאו תבואה:
פועלין. או ששכר פועלין לנכש שדהו והלכו ומצאו שדהו זלחה מטר עליה ואינה ראויה כעת למלאכה:
ולא דומה וכו'. כלומר שאינו נותן להם אלא לפי הערך האומד שבין בא טעון במשא לבין הבא ריקן וכן בין העושה מלאכה ומתייגע בחום לבין היושב בטל ומעונג בצל וכפי אותו האומד שאדם רוצה לפחות משכרו ולא לטעון במשא או להתייגע במלאכה כך יתן להם:
ומצאו לחה. עדיין שרוי הפשתן במים ולא הביאו לו:
דאנא חייא מתרית לכון. מוותרית מלשון ויתור הוא שאני מוותר עמכם שעל פי הדין אינו חייב ליתן לכם כל השכר משלם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source