Le texte Le vocabulaire Les révisions
Baba Metsi'a
Daf 18a
משנה: 18a וְאֵילּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶן הוֹנָייָה. הָעֲבָדִים וְהַשְּׁטָרוֹת וְהַקַּרְקָעוֹת וְהַהֶקְדֵּישׁוֹת. אֵין בָּהֶן לֹא תַשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְלֹא תַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. שׁוֹמֵר חִנָּם אֵינוֹ נִשְׁבָּע וְנוֹשֵׂא שָׂכָר אֵינוֹ מְשַׁלֵּם. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר קֳדָשִׁים שֶׁהוּא חַייָב בְּאַחֵרָיוּתָן יֵשׁ לָהֶן הוֹנָייָה וְשֶׁאֵינוֹ חַייָב בְּאַחֵרָיוּתָן אֵין לָהֶן הוֹנָייָה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף הַמּוֹכֵר סֵפֶר תּוֹרָה בְּהֵמָה וּמַרְגָּלִית אֵין לָהֶן הוֹנָייָה. אָֽמְרוּ לוֹ לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא אֶת אֵילּוּ.
Traduction
Les disposition concernant l’erreur dans le prix des achats ne sont point applicables aux esclaves, aux actes, aux immeubles, ni aux consécrations. Les amendes du double ou du quadruple, ou du quintuple, ne sont pas non plus applicables à toutes ces choses. Il y a des cas où un gardien non salarié doit prêter serment que le dépôt n’a pas été perdu par sa faute, et où le gardien salarié doit payer pour la perte du dépôt déterminé par un accident rare; mais le premier n’est pas obligé de prêter ce serment (108)Mishna, (Shevuot 6, 7)., ni le dernier de payer s’il s’agit d’une de ces choses. R. Simon dit: pour les saintetés entraînant la responsabilité, on tient compte de l’erreur, non si l’on est irresponsable. R. Juda dit: l’acheteur d’un Pentateuque, ou d’une quadrupède domestique, ou d’une perle, ne peut pas réclamer s’il a payer trop cher; mais les autres docteurs rejettent cette opinion.
Pnei Moshe non traduit
מתני' דהכא דקתני חמש פרוטות הן לא כהדין תנא ולא כאידך דייקא דא''כ למר ליתני שש פרוטות ולמר ליתני שבע פרוטות הן:
מתני' ואלו דברי' שאין להם הונייה. דאמר קרא וכי תמכרנו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד יצאו קרקעות שאינן מטלטלין יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות יצאו שטרות דכתיב וכי תמכרו ממכר דבר שגופו מכור וגופו קנוי יצאו שטרות שאין גופן ממון ואינן עומדין אלא לראיה שבהן:
הקדישות. אמר קרא אחיו ולא הקדש:
אין להן לא תשלומי כפל וכו'. כדאימעטו מקראי בפ' מרובה:
קדשים שהוא חייב באחריותן. שאמר הרי עלי עולה והפרישה והוממה ומכרה יש להן אונאה דכיון דאם מתה או נגנבה ואבדה חייב באחריותה דיליה היא ואל תונו איש את אחיו קרי ביה:
ושאינו חייב באחריותן. דאמר הרי זו ואין הלכה כר''ש:
אף המוכר ספר תורה. לפי שאין קץ לדמיה:
בהמה ומרגלית. מפני שאדם רוצה לזווגן כדמפרש בגמרא ואין הלכה כר' יהודה:
משנה: כְּשֵׁם שֶׁהוֹנָייָה בְּמֶקַח וּבְמִמְכָּר כָּךְ הוֹנָייָה בִדְבָרִים. לֹא יֹאמַר לוֹ בְּכַמָּה חֵפֶץ זֶה וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לִיקַּח. אִם הָיָה בַעַל תְּשׁוּבָה לֹא יֹאמַר לוֹ זְכוֹר מַעֲשֶׂיךְ הָרִאשׁוֹנִים. אִם הוּא בֶּן גֵּרִים לֹא יֹאמַר לוֹ זְכוֹר מַה הָיוּ מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיךָ שֶׁנֶּאֱמַר וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.. אֵין מְעָֽרְבִין פֵּירוֹת בְּפֵירוֹת אֶפִילוּ חֲדָשִׁים בַּחֲדָשִׁים וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר חֲדָשִׁים בִּישָׁנִים. בֶּאֱמֶת בַּיַּיִן הִתִּירוּ לְעָרֵב קָשֶׁה בְרַךְ מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַשְׁבִּיחוֹ. אֵין מְעָֽרְבִין שִׁמְרֵי יַיִן בְּיַיִן אֲבָל נוֹתֵן לוֹ אֶת שְׁמָרָיו. מִי שֶׁנִּתְעָרֵב מַיִם בְּיֵינוֹ לֹא יִמְכְּרֶנּוּ בַּחֲנוּת אֶלָּא אִם כֵּן הוֹדִיעוֹ וְלֹא לַתַּגָּר אַף עַל פִּי שֶׁהוֹדִיעוֹ שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא לְרַמּוֹת בּוֹ. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַטִּיל מַיִם יִטִּילוּ. הַתַּגָּר נוֹטֵל מֵחָמֵשׁ גְּרָנוֹת וְנוֹתֵן לְתוֹךְ מְגוּרָה אַחַת מֵחָמֵשׁ גִּיתּוֹת וְנוֹתֵן לְתוֹךְ פִּיטָם אֶחָד וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לְעָרֵב. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לֹא יְחַלֵּק הָחֶנְוָונִי קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִין לַתִּינּוֹקוֹת מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַרְגִּילָן לָבֹא אֶצְלוֹ וַחֲכָמִים מַתִּירִין. וְלֹא יִפְחוֹת אֶת הַשַּׁעַר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים זָכוּר לַטּוֹב. לֹא יָבוֹר אֶת הַגְּרִיסִין כְּדִבְרֵי אַבָּא שָׁאוּל וַחֲכָמִים מַתִּירִין. וּמוֹדִין שֶׁלֹּא יָבוֹר מֵעַל פִּי הַמְּגוּרָה שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא גּוֹנֵב אֶת הָעַיִן. אֵין מְפַרְקְסִין לֹא אֶת הָאָדָם וְלֹא אֶת הַבְּהֵמָה וְלֹא אֶת הַכֵּלִים.
Traduction
Comme il est défendu de tromper quelqu’un dans les achats, il est aussi défendu de tromper quelqu'un en paroles ou de lui faire du chagrin. Ainsi il est défendu de demander à quelqu’un le prix d’un objet (pour lui faire croire qu’on veut l’acheter), quand on ne veut pas l’acheter. Si l’on rencontre un homme repentant, il ne faut pas lui rappeler les anciens péchés; si on rencontre le fils d’un prosélyte, il est défendu de lui rappeler la conduite de ses parents païens, car il est dit (Ex 22, 20): tu ne fouleras pas l’étranger et ne l’opprimeras pas, car vous avez été des étrangers en Egypte. Quand on vend à quelqu’un les produits d’un champ, il ne faut pas mêler ceux d’un autre champ, quoique les uns et les autres soient nouveaux; et à plus forte raison, si l’on vend des produits anciens, il ne faut pas y mêler les nouveaux (moins bons). En vérité, on l’a dit: si l’on vend à quelqu’un du vin mou, on peut y mêler du vin dur, car le vin se conserve mieux (ou s’améliore) par le mélange. Quand on vend le vin d’un tonneau, on peut le donner avec la lie; mais il ne faut pas y mêler la lie d’un autre tonneau. Un individu qui a son vin mêlé avec de l’eau ne peut pas le vendre dans la boutique (aux particuliers) sans les avertir que le vin est mêlé; on ne doit pas le vendre à un marchand, même en l’avertissant du mélange, car celui-ci trompera ces acheteurs, en le leur donnant pour du vin pur. Dans les endroits où il est d’usage de mettre de l’eau dans le vin, on peut le faire (là, personne n’est trompé). Le marchand peut vendre les produits de 5 (divers) champs mêlés entre eux, et les vins de 5 (divers) pressoirs. Mais il ne doit pas tromper les acheteurs, en leur faisant croire que les marchandises viennent de tel champ, quand il y mêle les produits d’un autre. R. Juda dit: un boutiquier ne doit pas distribuer les grains rôtis ou des noix aux enfants qui viennent faire des achats (109)B., Baba Batra 78., car il les habitue ainsi à venir chez lui (c’est faire du tort aux autres boutiquiers); les autres docteurs permettent de le faire. Il ne doit pas baisser le prix des marchandises (car il fait du tort à ceux qui vendent au prix courant). Les autres disent, au contraire: il faut le remercier, s’il baisse le prix (110)Grâce à lui, chacun se nourrira à meilleur compte.. Il ne doit pas trier les poix cassés (de façon à les faire valoir indûment); tel est l’avis d’Aba-Saül. Selon les autres sages, c’est permis. Ceux-ci pourtant reconnaissent que l’on ne doit pas placer le choix seul au-dessus, c’est un trompe-l’œil, pas plus que l’on ne doit colorer (décorer, vernir) ni un homme esclave à vendre, ni un animal, ni des vases.
Pnei Moshe non traduit
מתני' כך הונייה בדברים. שנאמר ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך זה נאמר באונאת דברים שאין טובתן ורעתן מסורה להכיר אלא ללבו של מדבר שיודע אם לרעה מתכוין אם לטובה לכך נאמר ויראת מאלהיך הוי ירא מהיודע מחשבות אם לטובה אם לאונאה:
זכור מה היו מעשה אבותיך. אפילו מעשה אבותיו אל יזכיר לו ומכ''ש מעשה עצמו:
כי גרים הייתם וגו'. וזה נאמר גם לדורות שהאבות הן שהיו גרים:
אין מערבין פירות בפירות. בעה''ב האומר לחבירו פירות שדה פלונית אני מוכר לך כך וכך סאין לא יערבנו בפירות שדה אחרת:
ואין צריך לומר חדשים בישנים. פסק למכור לו ישנים לא יערב עמהם חדשים שהישנים יבישים ועושים קמח יותר מן החדשים:
מפני שהוא משביחו. קשה משביח את הרך. לפיכך פסק עמו רך מערב בו קשה אבל פסק עמו קשה לא יערב בו את הרך ודוקא בשעת הגתות לפי שתוססין זה עם זה ונעשין טעם אחד אבל לאחר הגתות שכבר קלט כל אחד ריחו וטעמו אין משביחו אלא פוגמו:
אין מערבין שמרי יין. של חבית זו ביין של חבית אחרת:
אבל נותן לו את שמריו. של היין עצמו:
לא ימכרנו בחנות. מעט מעט אא''כ הודיעו לכל אחד ואחד מים מעורבין בו:
ולא לתגר. לא ימכרנו ביחד אע''פ שהוא מודיעו לפי שאינו לוקחו אלא לרמות ולמכרו בחנות:
מקום שנהגו להטיל מים ביין יטילו. ודוקא בין הגתות דכיון שנהגו בהן אינו טעות שכל היינות בחזקת כן והמים קולטות לטעם היין מטילין לתוכו בין הגיתות אבל לאחר הגיתות נחשב כאלו הוא מזוג ואם הוא מקום שנהגו שטועמין תחלה קודם שיקנו מותר להטיל בו מים הניכרין בטעימה לעולם:
התגר נוטל מחמש גרנות וכו'. שהכל יודעין בו שלא גדלו בשדותיו ומבני אדם הרבה לוקח ובחזקת כן לוקחין ממנו:
מגורה. אוצר שאוצרין בו תבואה וגורן הוא שדשין בו את התבואה ודרך התגר לקנות מבעלי בתים בשעת הגורן ולהכניס למגורה שלו:
פיטם. גיגית גדולה:
ובלבד שלא יתכוין לערב. להוציא קול שקונה הכל מהטוב ולקנות הרוב מהטוב וקונה גם ממקום אחר ומערב עמו:
מפני שהוא מרגילן לבא אצלו. ומקפח מזונות חביריו:
וחכמים מתירין. שאומר לחבירו גם אתה תעשה כן והלכה כחכמים:
ולא יפחות את השער. למכור בזול:
וחכמים אומרים זכור לטוב. שמתוך כך אוצרי פירות מוכרין בזול וכן הלכה:
הגריסין. פולין גרוסות בריחים אחת לשתים לא יבור את הפסולת מהן לפי שמתוך שנראות יפות הוא מעלה בדמיהן הרבה מלפי ערך הפסולת שנוטל מהן:
וחכמים מתירין. לפי שיכול הלוקח לראות ולהבחין כמה דמי הפסולת שנברר מאלו שישנן באחרים וטוב לו להעלות בדמיהן של אלו שהן מבוררין מפני הטורח והלכה כחכמים:
שלא יבור על פי המגורה. למעלה להראות יפות ואת הפסילות שבתוכו לא בירר לפי שאינו אלא כגונב את העין בברירתו:
אין מפרקסין. מתקנין ומיפין:
האדם. עבד כנעני העומד לימכר:
הלכה: וְאֵילּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶן הוֹנָייָה כול'. תַּנֵּי. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. אַף סֵפֶר תּוֹרָה בְּהֵמָה וּמַרְגָּלִית אֵין לָהֶן אוֹנָאָה. סֵפֶר תּוֹרָה אֵין קֵץ לְדָמָיו. בְּהֵמָה וּמַרְגָּלִית צְרִיכִין לְזַוְוגָּם. אָֽמְרוּ לוֹ. וַהֲלֹא הַכֹּל אָדָם רוֹצֶה לְזַוֵּיג. תַּנֵּי. רִבִּי יוּדָה בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר. סַיִיף וְסוּס וּתְרִיס בַּמִּלְחָמָה אֵין לָהֶן הוֹנָייָה.
Traduction
On a enseigné que R. Juda dit: l’acheteur d’un Pentateuque, d’un quadrupède, ou d’une perle, ne peut pas réclamer s’il a payé trop cher; car le Pentateuque a une valeur inappréciable; le quadrupède et la perle sont des objets dont on aime à avoir la paire (ce qui est une difficulté). Cette particularité, dirent les autres sages, n’est pas spéciale à ces objets, car on peut vouloir géminer n’importe quoi. On a enseigné que R. Juda b. Bethera dit: Le prix d’une épée, d’un cheval, ou d’une arme de guerre, ne saurait être taxé d’erroné (il n’est jamais trop élevé, en présence du danger).
Pnei Moshe non traduit
גמ' צריכין לזווגם. מי שיש לו שור יפה לחרישה מחזר על אחר שכמותו לצמדו עמו בעול שאם בא להצמיד שור חלש עם הבריא מקלקל את הבריא וכן מרגלית נאה למלאת בזהב עם חברתה יותר מן היחידית:
הכל אדם רוצה לזווג. אין לך דבר שהוא יותר חשוב ומתייקר ערכו כשיש לו עוד זווג כמותו יותר משהוא יחידי וא''כ אין אונאה לדבריך:
במלחמה. שהכל והשעה צריכין לכך:
Baba Metsi'a
Daf 18b
משנה: אֵי זֶהוּ נֶשֶׁךְ וְאֶי זֶהוּ תַרְבִּית. אֵי זֶהוּ נֶשֶׁךְ הַמַּלְוֶה סֶלַע בַּחֲמִשָּׁה דֵּינָרִין וְסָאתַיִם חִטִּים בְּשָׁלֹשׁ מִפְּנֵי שֶׁהוּא נוֹשֶׁךְ. וְאֶי זֶהוּ תַרְבִּית הַמַּרְבֶּה בַפֵּירוֹת. כֵּיצַד לָקַח הֵימֶינּוּ חִיטִּים בְּדֵינָר זָהָב הָכּוֹר. וְכֵן הַשַּׁעַר. עָֽמְדוּ חִיטִּים בִּשְׁלֹשִׁים דֵּינָרִין אָמַר לוֹ תֶּן לִי חִיטַּי שֶׁאֲנִי מוֹכְרָן וְלוֹקֵחַ אֲנִי בָּהֶן יַיִן אָמַר לוֹ הֲרֵי חִיטִּין עֲשׂוּיוֹת עָלַי בִּשְׁלֹשִׁים דֵּינָרִין וַהֲרֵי לָךְ אֶצְלִי יַיִן וְיַיִן אֵין לוֹ. הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ לֹא יָדוּר בַּחֲצֵירוֹ חִנָּם וְלֹא יִשְׂכּוֹר מִמֶּנּוּ בְּפָחוּת מִפְּנֵי שֶׁהוּא רִבִּית.
Traduction
Qu’est-ce que l’usure (défendue par la loi mosaïque), et qu’est-ce que l’intérêt défendu seulement par la loi rabbinique? L’usure défendue par la loi mosaïque est celle des prêts; p. ex. si l’on prête à une personne une selà (= 4 dinars), pour qu’elle rende plus tard cinq dinars, ou si l’on prête deux saah (mesures) de froment à une personne pour qu’elle en rende trois. L’intérêt défendu seulement par la loi rabbinique est celui des achats de fruits (ou d’autres objets); p. ex. un citadin passe au marché avec un paysan, pour que celui-ci lui fournisse du froment à raison de 25 dinars d’argent le kour (mesure de 30 saah), prix courant de la récole; plus tard, le prix s’est élevé à 30 dinars d’argent. Le citadin vient réclamer son froment pour le vendre et acheter du vin; mais le paysan répond ''Je garde le froment à raison de 30 dinars d’argent le kour, et je te fournirai du vin quand tu en auras besoin'', bien qu’en ce moment le paysan n’ait pas de vin (c’est défendu). Le créancier ne doit pas demeurer gratis dans la propriété du débiteur, et il ne doit pas même la louer meilleur marché qu’un autre locataire; car cela serait de l’usure.
Pnei Moshe non traduit
מתני' איזהו נשך. המלוה סלע בחמשה דינרין וכו'. מפני שהוא נושך. דשקיל מיניה מאי דלא יהיב ליה:
המרבה בפירות. המרבה שכר לעצמו בפירות. ובין בהלואת כסף ובין בהלואת פירות הוי ריבית אלא דבסיפא ריבית דרבנן קמפרש שהיא דרך מקח וממכר:
דינר זהב. כ''ה דינר כסף:
וכן השער. כך היו נמכרין בשער שבשוק וזה מותר לתת מעות מעכשיו על מנת ליתן לו זה חטים כל ימות השנה בדמים הללו כפי שיעור מעותיו ואע''פ שאין לזה חטים עכשיו דתנן לקמן בפרקין יצא השער פוסקין אע''פ שאין לזה יש לזה ויכול המוכר הזה לקנותם עתה בדמים הללו:
עמדו חטים. לאחר זמן בשלשים דינרין ואמר לו תן לי חטים שלי וזה היה מותר אם היה נותן לו חטים אבל הוא פסק עמו על היין ליתן לו בעד החוב שלו אסור שמא יוקיר היין והרי עכשיו אין לו יין וביין לא מהני אע''פ שפוסק עמו כשער שיצא בשוק הואיל ואינו נותן לו דמים עכשיו שנוכל לומר יכול המוכר הזה לקנות יין בדמים שקבל אלא שפוסק עמו ליתן לו יין בעד חוב דמי חטין שעליו ואסור אם אין לו יין דאי הוה ליה יין הוי שרי ואע''ג דלא משך זה היין הוי קנוי לו מעכשיו ואפילו אין לו להמוכר מעות עכשיו מותר כשיש לו יין לפי שקנאו זה כבר בדמי החוב שלו ולענין דאי הוה בעי למיחזור ביה המוכר בעי לקבולי מי שפרע הלכך ברשותי' דלוקח הוא וכי אייקר ברשותיה הוא דאייקר:
ולא ישכור ממנו בפחות. כל זמן שזה חייב לו:
כיצד וכו'. ובתוספתא גרסינן הכי כיצד א''ל הלויני מנה וא''ל אין לי מנה טול לך עשרים סאה של חטים אע''פ שחזר ולקח ממנו עשרים וארבע אינן רבית אבל אסורין משום הערמת רבית. ופירושה שחזר זה ולקח מן הלוה החטין בעשרים וארבע סלע לפי שהיה צריך למעות ולא היה יכול להמתין ליום השוק. ונמצא זה משתכר סלע לפי השער של חטין עכשיו שהוא במנה והוא כ''ה סלעים והוי הערמת רבית. וגי' דהספר נשתבש כאן שדין קבל הימנו שדה וכו' ברייתא אחרת בתוספת' היא וזהו דרך היתר כמו שכתובה שם ויתבאר לקמן. והכא לא שייך אלא מן אמר תן לי סלע וכו' שביקש להלוות סלע ממנו וא''ל אין לי אלא כור א' חטין טול לך ותמכרנו וחזר ולקח ממנו זה בפחות אין זה רבית אבל אסור וכו'. ומה שכתוב כאן וחזר ולקח ממנו בעשרים וארבע. נלקח מברייתא דלעיל ועירבבו בהעתקה (ועכ''פ נתברר הכוונה והדין של הערמת רבית):
הלכה: אֵי זֶהוּ נֶשֶׁךְ כול'. אָמַר רִבִּי יַנַּאי. זֶהוּ רִבִּית שֶׁהוּא יוֹצֵא בַדַּייָנִין. בָּעוּ קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. רִבִּית מָהוּ שֶׁיֵּצֵא בַדַּייָנִין. אָמַר לוֹ. אִם מִזּוֹ אֵין אָנוּ מְנִיחִין לִגְדּוֹלֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּלוּם. מּוֹדֵי רִבִּי יוֹחָנָן שֶׁאֵין שְׁטָר זוֹקֵק לַחֲבֵירוֹ. מוֹדֶה רִבִּי יוֹחָנָן שֶׁאִם הָיָה הַשְּׁטָר קַייָם דִּמְנַכִּין לֵיהּ.
Traduction
R. Yanaï dit: la première usure dont il est question ici (prêt avec remboursement majoré) pourra être restituée par contrainte judiciaire. On demanda devant R. Yohanan: est-ce que de l’argent remis à ce titre pourra être réclamé judiciaire? Quoi, répliqua-t-il, si à une telle question je répondais, nous ne laisserions plus rien à déterminer par les grands d’Israël (certes, on le réclamera par voie de contrainte). Toutefois, R. Yohanan reconnaît qu’un contrat de dette contenant une telle clause n’a pas de valeur coercitive pour le capital; mais si un tel contrat qui devrait être déchiré subsiste et s’il est présenté en justice, le capital prêté sera exigible.
Pnei Moshe non traduit
גמ' זהו רבית שיוצא בדיינין. אדינא דרישא קאי שהוא דרך הלואה בין שהלוהו מעות בין שהלוהו פירות ופסק עמו להרבות לו בכך וכך ונתן לו הרבית כופין אותו להחזיר להלוה:
אם מזו. אם אנחנו נוהגין כזאת אין אנו מניחין לגדולי א''י כלום מה לעשות ולהגזים הדבר אמר כן דס''ל לר' יוחנן אפי' רבית קצוצה אינו יוצאה בדיינין. א''נ יש לפרש דבדרך תמוה ודחיה השיב להן אם מזו אתם שואלין ומסתפקין בה ואם אשיב אני לכם אין אנו מניחין לגדולי ארץ ישראל כלום מה שיענו בדבר זה וכלומר דמה אתם מסתפקין בדבר ודאי יוצאה בדיינין. והכי מוכח מדלקמן:
מודי ר' יוחנן. אע''ג דס''ל דיוצאה בדיינין מודה הוא שאין שטר זוקק לחבירו ולגבות בו הקרן קאמר דלא מחמיר אלא ברבית שאפילו נתן לו מוציאין מידו ומ''מ הקרן גובה אלא דאין לשטר שיש בו רבית כח השטר והיינו דקאמר דבשטר אין זוקק וכופה אותה לשלם הקרן דלא הוי אלא כמלוה ע''פ וטעמא דהא שטר שיש בו ריבית המוצא אותו צריך שיקרענו כדתני בתוספתא פ''ה והיינו נמי דקאמר מודי ר' יוחנן שאם היה השטר קיים ולא קרעו אותו ובא לפני הב''ד דמגבין ליה הקרן:
הלכה: כְּשֵׁם שֶׁהאוֹנָאָה בְּמֶקַח וּבְמִמְכָּר כול'. אֵין מְפַרְקְסִין. רִבִּי אֶבְדּוֹמָא מַלָּחָא הֲוָה מְפַתֵּר סְרָדָוָותֵיהּ. אָמַר לֵיהּ יַעֲקֹב בַּר אָחָא. וְהָתַנִּינָן. אֵין מְפַרְקְסִין. מִילְּתֵיהּ אָֽמְרָה שֶׁיֵּשׁ פִּירְקוּס בָּאוֹכְלַין. רִבִּי זֵירָא הֲוָה עֲסַק בְּהָדָא כִיתְנָא. אֲתַא גַבֵּיה רִבִּי אַבָּהוּ. אֲמַר לֵיהּ. מָה אֲנָא מְשַׁפְּרָא עִיבִידִיתֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. אֵיזִיל עֲבִיד מַה דְאַתְּ יְדַע. רִבִּי אַבָּהוּ הֲוָה עֲסִיק בְּאִילֵּין לְסוֹטַיָּא. אֲתַא שְׁאַל לְרִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. אֲמַר לֵיהּ. מְנָן בְּאִילֵּין לְסוֹטַיָּא. אֲמַר לֵיהּ. אֵיזִיל עֲבִיד מַה דְאַתְּ יְדַע. רַבָּה שָׂקַר טָהֵר. 18b תַּנָּה רִבִּי יַעֲקֹב עֶמָּסּוֹנַייָא. מַהוּ אֵין מְפַרְקְסִין. דְּלָא יֵימָא לֵיהּ. צוֹר גַּרְמָךְ.
Traduction
R. Abdima, marchand de sel, faisait tremper son tamis à l’eau pour rendre brillant le sel vendu. -Mais, observa R. Jacob b. Aha, n’est-il pas enseigné qu’il est défendu de vernir tels objets? -Cela prouve précisément que, pour le manger, ce brillant a lieu. R. Zeira était occupé à filer le lin; il alla chez R. Abahou demander s’il est permis de donner un bel éclat à son ouvrage? -Va, dit R. Abahou, et agis comme tu sais le faire (111)C'est une partie du travail.. R. Abahou était occupé à préparer des vêtements serrés (suta); il alla consulter R. Yossé b. Hanina pour savoir s’il pouvait rendre l’étoffe brillante pour la faire valoir? -Va, lui dit R. Yossé et agis comme tu sais le faire. Raba se faisait teindre la dent gauche. On a enseigné que R. Jacob Amsounia explique ainsi la défense de colorer: Il ne faut pas laisser supposer que l’on se teint soi-même (pour paraître jeune ou beau).
Pnei Moshe non traduit
גמ' מלחא. ממקום מלחייא ובב''ר כתיב ממלחייא:
הוה מפתר סרדוותיה. היה מפשר ושורה במים בשר הכחוש שהיה לו למכור כדי שילבין ויראה כשמן:
מלתיה אמרה. ש''מ מדר' יעקב בר אחא שיש פירקוס באוכלין ולאו דוקא כלים תנן והה''ד שאין מפרקסין באוכלין:
מה אנא משפרה עיבידתיה. אם מותר אני לייפות המלאכה שיראה הפשתן יפה והשיבו לך ותעשה כפי שיודע אתה לתקנו ולייפותו לפי שבדבר החדש מותר:
לסוטיא. רדידי הנשים ובפ' במה אשה הרדידים לסוטא כמה דתימר נשאו את רדידי מעלי שומרי החומות:
רבה שקר טהר. סקר בשין השמאלית. טהר. מלשון המטהרת שבמרחץ במסכת מקואות. שסקרה בסיקרא וצבעה לאמבטי אחת כדי שתהא נראית יפה:
תנא ר' יעקב עמסוניא. לפרש מהו אין מפרקסין את האדם דלא יאמר לו צור גרמך צייר את עצמך בצבע ושרק על פניך שתהא נראה בחור ויפה:
הדרן עלך הכסף
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source