Vayedaber

הלכה: וְאֵילּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶן הוֹנָייָה כול'. תַּנֵּי. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. אַף סֵפֶר תּוֹרָה בְּהֵמָה וּמַרְגָּלִית אֵין לָהֶן אוֹנָאָה. סֵפֶר תּוֹרָה אֵין קֵץ לְדָמָיו. בְּהֵמָה וּמַרְגָּלִית צְרִיכִין לְזַוְוגָּם. אָֽמְרוּ לוֹ. וַהֲלֹא הַכֹּל אָדָם רוֹצֶה לְזַוֵּיג. תַּנֵּי. רִבִּי יוּדָה בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר. סַיִיף וְסוּס וּתְרִיס בַּמִּלְחָמָה אֵין לָהֶן הוֹנָייָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' צריכין לזווגם. מי שיש לו שור יפה לחרישה מחזר על אחר שכמותו לצמדו עמו בעול שאם בא להצמיד שור חלש עם הבריא מקלקל את הבריא וכן מרגלית נאה למלאת בזהב עם חברתה יותר מן היחידית:

הכל אדם רוצה לזווג. אין לך דבר שהוא יותר חשוב ומתייקר ערכו כשיש לו עוד זווג כמותו יותר משהוא יחידי וא''כ אין אונאה לדבריך:

במלחמה. שהכל והשעה צריכין לכך:

משנה: 18a וְאֵילּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶן הוֹנָייָה. הָעֲבָדִים וְהַשְּׁטָרוֹת וְהַקַּרְקָעוֹת וְהַהֶקְדֵּישׁוֹת. אֵין בָּהֶן לֹא תַשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְלֹא תַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. שׁוֹמֵר חִנָּם אֵינוֹ נִשְׁבָּע וְנוֹשֵׂא שָׂכָר אֵינוֹ מְשַׁלֵּם. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר קֳדָשִׁים שֶׁהוּא חַייָב בְּאַחֵרָיוּתָן יֵשׁ לָהֶן הוֹנָייָה וְשֶׁאֵינוֹ חַייָב בְּאַחֵרָיוּתָן אֵין לָהֶן הוֹנָייָה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף הַמּוֹכֵר סֵפֶר תּוֹרָה בְּהֵמָה וּמַרְגָּלִית אֵין לָהֶן הוֹנָייָה. אָֽמְרוּ לוֹ לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא אֶת אֵילּוּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מפני שהוא מרגילן לבא אצלו. ומקפח מזונות חביריו:

אין מערבין שמרי יין. של חבית זו ביין של חבית אחרת:

אבל נותן לו את שמריו. של היין עצמו:

לא ימכרנו בחנות. מעט מעט אא''כ הודיעו לכל אחד ואחד מים מעורבין בו:

ולא לתגר. לא ימכרנו ביחד אע''פ שהוא מודיעו לפי שאינו לוקחו אלא לרמות ולמכרו בחנות:

מקום שנהגו להטיל מים ביין יטילו. ודוקא בין הגתות דכיון שנהגו בהן אינו טעות שכל היינות בחזקת כן והמים קולטות לטעם היין מטילין לתוכו בין הגיתות אבל לאחר הגיתות נחשב כאלו הוא מזוג ואם הוא מקום שנהגו שטועמין תחלה קודם שיקנו מותר להטיל בו מים הניכרין בטעימה לעולם:

התגר נוטל מחמש גרנות וכו'. שהכל יודעין בו שלא גדלו בשדותיו ומבני אדם הרבה לוקח ובחזקת כן לוקחין ממנו:

מגורה. אוצר שאוצרין בו תבואה וגורן הוא שדשין בו את התבואה ודרך התגר לקנות מבעלי בתים בשעת הגורן ולהכניס למגורה שלו:

פיטם. גיגית גדולה:

ובלבד שלא יתכוין לערב. להוציא קול שקונה הכל מהטוב ולקנות הרוב מהטוב וקונה גם ממקום אחר ומערב עמו:

וחכמים מתירין. שאומר לחבירו גם אתה תעשה כן והלכה כחכמים:

ולא יפחות את השער. למכור בזול:

וחכמים אומרים זכור לטוב. שמתוך כך אוצרי פירות מוכרין בזול וכן הלכה:

הגריסין. פולין גרוסות בריחים אחת לשתים לא יבור את הפסולת מהן לפי שמתוך שנראות יפות הוא מעלה בדמיהן הרבה מלפי ערך הפסולת שנוטל מהן:

וחכמים מתירין. לפי שיכול הלוקח לראות ולהבחין כמה דמי הפסולת שנברר מאלו שישנן באחרים וטוב לו להעלות בדמיהן של אלו שהן מבוררין מפני הטורח והלכה כחכמים:

שלא יבור על פי המגורה. למעלה להראות יפות ואת הפסילות שבתוכו לא בירר לפי שאינו אלא כגונב את העין בברירתו:

אין מפרקסין. מתקנין ומיפין:

האדם. עבד כנעני העומד לימכר:

ואין צריך לומר חדשים בישנים. פסק למכור לו ישנים לא יערב עמהם חדשים שהישנים יבישים ועושים קמח יותר מן החדשים:

מפני שהוא משביחו. קשה משביח את הרך. לפיכך פסק עמו רך מערב בו קשה אבל פסק עמו קשה לא יערב בו את הרך ודוקא בשעת הגתות לפי שתוססין זה עם זה ונעשין טעם אחד אבל לאחר הגתות שכבר קלט כל אחד ריחו וטעמו אין משביחו אלא פוגמו:

מתני' דהכא דקתני חמש פרוטות הן לא כהדין תנא ולא כאידך דייקא דא''כ למר ליתני שש פרוטות ולמר ליתני שבע פרוטות הן:

מתני' ואלו דברי' שאין להם הונייה. דאמר קרא וכי תמכרנו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד יצאו קרקעות שאינן מטלטלין יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות יצאו שטרות דכתיב וכי תמכרו ממכר דבר שגופו מכור וגופו קנוי יצאו שטרות שאין גופן ממון ואינן עומדין אלא לראיה שבהן:

הקדישות. אמר קרא אחיו ולא הקדש:

אין להן לא תשלומי כפל וכו'. כדאימעטו מקראי בפ' מרובה:

קדשים שהוא חייב באחריותן. שאמר הרי עלי עולה והפרישה והוממה ומכרה יש להן אונאה דכיון דאם מתה או נגנבה ואבדה חייב באחריותה דיליה היא ואל תונו איש את אחיו קרי ביה:

ושאינו חייב באחריותן. דאמר הרי זו ואין הלכה כר''ש:

בהמה ומרגלית. מפני שאדם רוצה לזווגן כדמפרש בגמרא ואין הלכה כר' יהודה:

מתני' כך הונייה בדברים. שנאמר ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך זה נאמר באונאת דברים שאין טובתן ורעתן מסורה להכיר אלא ללבו של מדבר שיודע אם לרעה מתכוין אם לטובה לכך נאמר ויראת מאלהיך הוי ירא מהיודע מחשבות אם לטובה אם לאונאה:

זכור מה היו מעשה אבותיך. אפילו מעשה אבותיו אל יזכיר לו ומכ''ש מעשה עצמו:

כי גרים הייתם וגו'. וזה נאמר גם לדורות שהאבות הן שהיו גרים:

אין מערבין פירות בפירות. בעה''ב האומר לחבירו פירות שדה פלונית אני מוכר לך כך וכך סאין לא יערבנו בפירות שדה אחרת:

אף המוכר ספר תורה. לפי שאין קץ לדמיה:

משנה: כְּשֵׁם שֶׁהוֹנָייָה בְּמֶקַח וּבְמִמְכָּר כָּךְ הוֹנָייָה בִדְבָרִים. לֹא יֹאמַר לוֹ בְּכַמָּה חֵפֶץ זֶה וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לִיקַּח. אִם הָיָה בַעַל תְּשׁוּבָה לֹא יֹאמַר לוֹ זְכוֹר מַעֲשֶׂיךְ הָרִאשׁוֹנִים. אִם הוּא בֶּן גֵּרִים לֹא יֹאמַר לוֹ זְכוֹר מַה הָיוּ מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיךָ שֶׁנֶּאֱמַר וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.. אֵין מְעָֽרְבִין פֵּירוֹת בְּפֵירוֹת אֶפִילוּ חֲדָשִׁים בַּחֲדָשִׁים וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר חֲדָשִׁים בִּישָׁנִים. בֶּאֱמֶת בַּיַּיִן הִתִּירוּ לְעָרֵב קָשֶׁה בְרַךְ מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַשְׁבִּיחוֹ. אֵין מְעָֽרְבִין שִׁמְרֵי יַיִן בְּיַיִן אֲבָל נוֹתֵן לוֹ אֶת שְׁמָרָיו. מִי שֶׁנִּתְעָרֵב מַיִם בְּיֵינוֹ לֹא יִמְכְּרֶנּוּ בַּחֲנוּת אֶלָּא אִם כֵּן הוֹדִיעוֹ וְלֹא לַתַּגָּר אַף עַל פִּי שֶׁהוֹדִיעוֹ שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא לְרַמּוֹת בּוֹ. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַטִּיל מַיִם יִטִּילוּ. הַתַּגָּר נוֹטֵל מֵחָמֵשׁ גְּרָנוֹת וְנוֹתֵן לְתוֹךְ מְגוּרָה אַחַת מֵחָמֵשׁ גִּיתּוֹת וְנוֹתֵן לְתוֹךְ פִּיטָם אֶחָד וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לְעָרֵב. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לֹא יְחַלֵּק הָחֶנְוָונִי קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִין לַתִּינּוֹקוֹת מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַרְגִּילָן לָבֹא אֶצְלוֹ וַחֲכָמִים מַתִּירִין. וְלא יִפְחוֹת אֶת הַשַּׁעַר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים זָכוּר לַטּוֹב. לֹא יָבוֹר אֶת הַגְּרִיסִין כְּדִבְרֵי אַבָּא שָׁאוּל וַחֲכָמִים מַתִּירִין. וּמוֹדִין שֶׁלֹּא יָבוֹר מֵעַל פִּי הַמְּגוּרָה שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא גּוֹנֵב אֶת הָעַיִן. אֵין מְפַרְקְסִין לֹא אֶת הָאָדָם וְלֹא אֶת הַבְּהֵמָה וְלֹא אֶת הַכֵּלִים.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מפני שהוא מרגילן לבא אצלו. ומקפח מזונות חביריו:

אין מערבין שמרי יין. של חבית זו ביין של חבית אחרת:

אבל נותן לו את שמריו. של היין עצמו:

לא ימכרנו בחנות. מעט מעט אא''כ הודיעו לכל אחד ואחד מים מעורבין בו:

ולא לתגר. לא ימכרנו ביחד אע''פ שהוא מודיעו לפי שאינו לוקחו אלא לרמות ולמכרו בחנות:

התגר נוטל מחמש גרנות וכו'. שהכל יודעין בו שלא גדלו בשדותיו ומבני אדם הרבה לוקח ובחזקת כן לוקחין ממנו:

פיטם. גיגית גדולה:

ובלבד שלא יתכוין לערב. להוציא קול שקונה הכל מהטוב ולקנות הרוב מהטוב וקונה גם ממקום אחר ומערב עמו:

וחכמים מתירין. שאומר לחבירו גם אתה תעשה כן והלכה כחכמים:

ולא יפחות את השער. למכור בזול:

וחכמים אומרים זכור לטוב. שמתוך כך אוצרי פירות מוכרין בזול וכן הלכה:

שלא יבור על פי המגורה. למעלה להראות יפות ואת הפסילות שבתוכו לא בירר לפי שאינו אלא כגונב את העין בברירתו:

אין מפרקסין. מתקנין ומיפין:

האדם. עבד כנעני העומד לימכר:

ואין צריך לומר חדשים בישנים. פסק למכור לו ישנים לא יערב עמהם חדשים שהישנים יבישים ועושים קמח יותר מן החדשים:

מתני' דהכא דקתני חמש פרוטות הן לא כהדין תנא ולא כאידך דייקא דא''כ למר ליתני שש פרוטות ולמר ליתני שבע פרוטות הן:

הקדישות. אמר קרא אחיו ולא הקדש:

אין להן לא תשלומי כפל וכו'. כדאימעטו מקראי בפ' מרובה:

ושאינו חייב באחריותן. דאמר הרי זו ואין הלכה כר''ש:

בהמה ומרגלית. מפני שאדם רוצה לזווגן כדמפרש בגמרא ואין הלכה כר' יהודה:

זכור מה היו מעשה אבותיך. אפילו מעשה אבותיו אל יזכיר לו ומכ''ש מעשה עצמו:

כי גרים הייתם וגו'. וזה נאמר גם לדורות שהאבות הן שהיו גרים:

אף המוכר ספר תורה. לפי שאין קץ לדמיה:

הלכה: אֵי זֶהוּ נֶשֶׁךְ כול'. אָמַר רִבִּי יַנַּאי. זֶהוּ רִבִּית שֶׁהוּא יוֹצֵא בַדַּייָנִין. בָּעוּ קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. רִבִּית מָהוּ שֶׁיֵּצֵא בַדַּייָנִין. אָמַר לוֹ. אִם מִזּוֹ אֵין אָנוּ מְנִיחִין לִגְדּוֹלֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּלוּם. מּוֹדֵי רִבִּי יוֹחָנָן שֶׁאֵין שְׁטָר זוֹקֵק לַחֲבֵירוֹ. מוֹדֶה רִבִּי יוֹחָנָן שֶׁאִם הָיָה הַשְּׁטָר קַייָם דִּמְנַכִּין לֵיהּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' זהו רבית שיוצא בדיינין. אדינא דרישא קאי שהוא דרך הלואה בין שהלוהו מעות בין שהלוהו פירות ופסק עמו להרבות לו בכך וכך ונתן לו הרבית כופין אותו להחזיר להלוה:

אם מזו. אם אנחנו נוהגין כזאת אין אנו מניחין לגדולי א''י כלום מה לעשות ולהגזים הדבר אמר כן דס''ל לר' יוחנן אפי' רבית קצוצה אינו יוצאה בדיינין. א''נ יש לפרש דבדרך תמוה ודחיה השיב להן אם מזו אתם שואלין ומסתפקין בה ואם אשיב אני לכם אין אנו מניחין לגדולי ארץ ישראל כלום מה שיענו בדבר זה וכלומר דמה אתם מסתפקין בדבר ודאי יוצאה בדיינין. והכי מוכח מדלקמן:

מודי ר' יוחנן. אע''ג דס''ל דיוצאה בדיינין מודה הוא שאין שטר זוקק לחבירו ולגבות בו הקרן קאמר דלא מחמיר אלא ברבית שאפילו נתן לו מוציאין מידו ומ''מ הקרן גובה אלא דאין לשטר שיש בו רבית כח השטר והיינו דקאמר דבשטר אין זוקק וכופה אותה לשלם הקרן דלא הוי אלא כמלוה ע''פ וטעמא דהא שטר שיש בו ריבית המוצא אותו צריך שיקרענו כדתני בתוספתא פ''ה והיינו נמי דקאמר מודי ר' יוחנן שאם היה השטר קיים ולא קרעו אותו ובא לפני הב''ד דמגבין ליה הקרן:

הדרן עלך הכסף

תנא ר' יעקב עמסוניא. לפרש מהו אין מפרקסין את האדם דלא יאמר לו צור גרמך צייר את עצמך בצבע ושרק על פניך שתהא נראה בחור ויפה:

רבה שקר טהר. סקר בשין השמאלית. טהר. מלשון המטהרת שבמרחץ במסכת מקואות. שסקרה בסיקרא וצבעה לאמבטי אחת כדי שתהא נראית יפה:

לסוטיא. רדידי הנשים ובפ' במה אשה הרדידים לסוטא כמה דתימר נשאו את רדידי מעלי שומרי החומות:

מה אנא משפרה עיבידתיה. אם מותר אני לייפות המלאכה שיראה הפשתן יפה והשיבו לך ותעשה כפי שיודע אתה לתקנו ולייפותו לפי שבדבר החדש מותר:

מלתיה אמרה. ש''מ מדר' יעקב בר אחא שיש פירקוס באוכלין ולאו דוקא כלים תנן והה''ד שאין מפרקסין באוכלין:

הוה מפתר סרדוותיה. היה מפשר ושורה במים בשר הכחוש שהיה לו למכור כדי שילבין ויראה כשמן:

גמ' מלחא. ממקום מלחייא ובב''ר כתיב ממלחייא:

משנה: אֵי זֶהוּ נֶשֶׁךְ וְאֶי זֶהוּ תַרְבִּית. אֵי זֶהוּ נֶשֶׁךְ הַמַּלְוֶה סֶלַע בַּחֲמִשָּׁה דֵּינָרִין וְסָאתַיִם חִטִּים בְּשָׁלֹשׁ מִפְּנֵי שֶׁהוּא נוֹשֶׁךְ. וְאֶי זֶהוּ תַרְבִּית הַמַּרְבֶּה בַפֵּירוֹת. כֵּיצַד לָקַח הֵימֶינּוּ חִיטִּים בְּדֵינָר זָהָב הָכּוֹר. וְכֵן הַשַּׁעַר. עָֽמְדוּ חִיטִּים בִּשְׁלֹשִׁים דֵּינָרִין אָמַר לוֹ תֶּן לִי חִיטַּי שֶׁאֲנִי מוֹכְרָן וְלוֹקֵחַ אֲנִי בָּהֶן יַיִן אָמַר לוֹ הֲרֵי חִיטִּין עֲשׂוּיוֹת עָלַי בִּשְׁלֹשִׁים דֵּינָרִין וַהֲרֵי לָךְ אֶצְלִי יַיִן וְיַיִן אֵין לוֹ. הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ לֹא יָדוּר בַּחֲצֵירוֹ חִנָּם וְלֹא יִשְׂכּוֹר מִמֶּנּוּ בְּפָחוּת מִפְּנֵי שֶׁהוּא רִבִּית.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' איזהו נשך. המלוה סלע בחמשה דינרין וכו'. מפני שהוא נושך. דשקיל מיניה מאי דלא יהיב ליה:

המרבה בפירות. המרבה שכר לעצמו בפירות. ובין בהלואת כסף ובין בהלואת פירות הוי ריבית אלא דבסיפא ריבית דרבנן קמפרש שהיא דרך מקח וממכר:

דינר זהב. כ''ה דינר כסף:

וכן השער. כך היו נמכרין בשער שבשוק וזה מותר לתת מעות מעכשיו על מנת ליתן לו זה חטים כל ימות השנה בדמים הללו כפי שיעור מעותיו ואע''פ שאין לזה חטים עכשיו דתנן לקמן בפרקין יצא השער פוסקין אע''פ שאין לזה יש לזה ויכול המוכר הזה לקנותם עתה בדמים הללו:

עמדו חטים. לאחר זמן בשלשים דינרין ואמר לו תן לי חטים שלי וזה היה מותר אם היה נותן לו חטים אבל הוא פסק עמו על היין ליתן לו בעד החוב שלו אסור שמא יוקיר היין והרי עכשיו אין לו יין וביין לא מהני אע''פ שפוסק עמו כשער שיצא בשוק הואיל ואינו נותן לו דמים עכשיו שנוכל לומר יכול המוכר הזה לקנות יין בדמים שקבל אלא שפוסק עמו ליתן לו יין בעד חוב דמי חטין שעליו ואסור אם אין לו יין דאי הוה ליה יין הוי שרי ואע''ג דלא משך זה היין הוי קנוי לו מעכשיו ואפילו אין לו להמוכר מעות עכשיו מותר כשיש לו יין לפי שקנאו זה כבר בדמי החוב שלו ולענין דאי הוה בעי למיחזור ביה המוכר בעי לקבולי מי שפרע הלכך ברשותי' דלוקח הוא וכי אייקר ברשותיה הוא דאייקר:

ולא ישכור ממנו בפחות. כל זמן שזה חייב לו:

כיצד וכו'. ובתוספתא גרסינן הכי כיצד א''ל הלויני מנה וא''ל אין לי מנה טול לך עשרים סאה של חטים אע''פ שחזר ולקח ממנו עשרים וארבע אינן רבית אבל אסורין משום הערמת רבית. ופירושה שחזר זה ולקח מן הלוה החטין בעשרים וארבע סלע לפי שהיה צריך למעות ולא היה יכול להמתין ליום השוק. ונמצא זה משתכר סלע לפי השער של חטין עכשיו שהוא במנה והוא כ''ה סלעים והוי הערמת רבית. וגי' דהספר נשתבש כאן שדין קבל הימנו שדה וכו' ברייתא אחרת בתוספת' היא וזהו דרך היתר כמו שכתובה שם ויתבאר לקמן. והכא לא שייך אלא מן אמר תן לי סלע וכו' שביקש להלוות סלע ממנו וא''ל אין לי אלא כור א' חטין טול לך ותמכרנו וחזר ולקח ממנו זה בפחות אין זה רבית אבל אסור וכו'. ומה שכתוב כאן וחזר ולקח ממנו בעשרים וארבע. נלקח מברייתא דלעיל ועירבבו בהעתקה (ועכ''פ נתברר הכוונה והדין של הערמת רבית):

הלכה: כְּשֵׁם שֶׁהאוֹנָאָה בְּמֶקַח וּבְמִמְכָּר כול'. אֵין מְפַרְקְסִין. רִבִּי אֶבְדּוֹמָא מַלָּחָא הֲוָה מְפַתֵּר סְרָדָוָותֵיהּ. אָמַר לֵיהּ יַעֲקֹב בַּר אָחָא. וְהָתַנִּינָן. אֵין מְפַרְקְסִין. מִילְּתֵיהּ אָֽמְרָה שֶׁיֵּשׁ פִּירְקוּס בָּאוֹכְלַין. רִבִּי זֵירָא הֲוָה עֲסַק בְּהָדָא כִיתְנָא. אֲתַא גַבֵּיה רִבִּי אַבָּהוּ. אֲמַר לֵיהּ. מָה אֲנָא מְשַׁפְּרָא עִיבִידִיתֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. אֵיזִיל עֲבִיד מַה דְאַתְּ יְדַע. רִבִּי אַבָּהוּ הֲוָה עֲסִיק בְּאִילֵּין לְסוֹטַיָּא. אֲתַא שְׁאַל לְרִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. אֲמַר לֵיהּ. מְנָן בְּאִילֵּין לְסוֹטַיָּא. אֲמַר לֵיהּ. אֵיזִיל עֲבִיד מַה דְאַתְּ יְדַע. רַבָּה שָׂקַר טָהֵר. 18b תַּנָּה רִבִּי יַעֲקֹב עֶמָּסּוֹנַייָא. מַהוּ אֵין מְפַרְקְסִין. דְּלָא יֵימָא לֵיהּ. צוֹר גַּרְמָךְ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הדרן עלך הכסף

לסוטיא. רדידי הנשים ובפ' במה אשה הרדידים לסוטא כמה דתימר נשאו את רדידי מעלי שומרי החומות:

מלתיה אמרה. ש''מ מדר' יעקב בר אחא שיש פירקוס באוכלין ולאו דוקא כלים תנן והה''ד שאין מפרקסין באוכלין:

הוה מפתר סרדוותיה. היה מפשר ושורה במים בשר הכחוש שהיה לו למכור כדי שילבין ויראה כשמן:

גמ' מלחא. ממקום מלחייא ובב''ר כתיב ממלחייא:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source