משנה: וְכַמָּה תְהֵא הַסֶּלַע חֲסֵירָה וְלֹא יְהֵא בָהּ הוֹנָייָה. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אַרְבָּעָה אִיסּוֹרוֹת מֵאִיסָּר לַדֵּינָר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַרְבָּעָה פוּנְדְיוֹנוֹת מִפּוּנְדְּיוֹן לַדֵּינָר. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר שְׁמוֹנֶה פוּנְדְיוֹנוֹת מִשְּׁנֵי פוּנְדְיוֹנוֹת לַדֵּינָר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שמנה פונדיונות. שתות כשאר אונאה והלכה כר''ש:
מתני' וכמה תהא הסלע חסרה. מטבע היוצא ותמיד הוא שוחק וחסר כמה תחסר ואם הוציאה לא תהא הונאה. ובגמרא התם אמור בה טעמא לחילוק פלוגתייהו דלא דמי מטבע לחפץ דכיון דלא סגי לא מחל:
ארבעה איסרות. לסלע:
מאיסר לדינר. והאיסר א' מכ''ד בו דשש מעה כסף הוא דינר מעה ב' פונדיון פונדיון ב' איסורין:
מָכַר לוֹ שָׁוֶה ה̇ בְּו̇. לֹא הִסְפִּיק לִישָּׂא וְלִיתֵּן עַד שֶׁהוֹקִיר מִשֶּׁבַע. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כְּשֵׁם שֶׁבָּטֵל מֶקַח מֵאֵצֶל זֶה כָּךְ בָּטֵל מִזֶּה. 17a תַּמָּן תַּנִּינָן. אַרְבַּע מִידּוֹת בַּמּוֹכְרִין. מָכַר לוֹ חִטִּים יָפוֹת וְנִמְצְאוּ רָעוֹת לוֹקֵחַ יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ. רָעוֹת וְנִמְצְאוּ יָפוֹת מוֹכֵר יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ. [הָא הַלּוֹקֵחַ אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ.] אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. וַתְייָא כְּהָדֵין תַּנָּא. הַנּוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בִּדְבָרִים אֵין מוֹסְרִין אוֹתוֹ לְמִי שֶׁפָּרַע.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
חמשה בששה. והוי ביטול מקח אליבא דרב ולא הספיק לישא וליתן עמו בטענות ובחזירת הסחורה עד שנתייקר ועמד על שבע ועכשיו רוצה לקיים מקחו מהו:
כשם שבטל מקח וכו'. שזה אומר לו אלמלא לא נתייקר היית חוזר בך עכשיו אני חוזר בו דלעולם יש כאן דין ביטול מקח לשניהם:
תמן תנינן. פ' המוכר את הספינה ארבע מדות דינים חלוקים זה מזה במוכרין:
יפות. התנה עמו שיתן לו חטים יפות ונמצאו רעות וטעות הוא שהטעהו הלוקח יכול לחזור בו:
רעות ונמצאו יפות. הלוקח הטעהו וא''ל חטים אלו רעות הן ונמצאו שליפות נחשבו בכאן המוכר יכול לחזור בו:
ואתייא כהן. תנא דלעיל דהנושא ונותן בדברים וכו' וכלומר דיכול לחזור לכתחלה קאמר ואפילו מי שפרע ליכא דנושא ונותן בדברים הוא:
הלכה: וְכַמָּה תְהֵא הַסֶּלַע חֲסֵירָה כול'. תַּנֵּי. יוֹתֵר מִכֵּן מוֹצִיאָהּ בְּשָׁוֶה. סֶלַע עַד שֶׁקֶל דֵּינָר עַד רוֹבַע. פָּחוֹת מִכֵּן אֲפִילוּ הוּא כְאִיסָּר אֵין יָכוֹל לְהוֹצִיאָהּ. הָֽיְתָה יוֹצָא עַל אֲסֵימוֹן בְּסֶלַע וְעַל הַמַּטְבֵּעַ בְּשֶׁקֶל. עַל אֲסֵימוֹן בְּשֶׁקֶל וְעַל הַמַּטְבֵּעַ בְּסֶלַע. אֵין לוֹ אֶלָּא צוּרַת הַמַּטְבֵּעַ. לֹא יִתְּנָהּ לֹא לְחָרַם וְלֹא לְהָרַג מִפְּנֵי שֶׁמְרַמִּין בּוֹ אֶת אֲחֵרִים. אֶלָּא נוֹקְבָהּ וְתוֹלָהּ בְצַוָאר בְּנוֹ. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בְּדֵינָרִין וּבִסְלָעִין. אֲבָל בְּדֵינָר זָהָב וּבְמַטְבֵיעוֹת כֶּסֶף מוֹצִיאִין בְּשָׁוֵייהֶן. כְּשֵׁם שֶׁמּוֹצִיאִין לַחוּלִין כָּךְ מוֹצִיאִין לְמַעֲשֵׂר שֵׁינִי. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּין לְהוֹצִיאָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ובלבד שלא יתכוין להוציאן. שלא יתכוין בתחלה להחזיקן בידו עד שיפדה מעשר שני שלו. ובתוספ' גריס בלבד שלא יתכוין להטיל סלע על השני:
כך מוציאין למעשר שני. לפדיון מ''ש:
מוציאין בשוויהן. לעולם לפי שדרכן להוציאן במשקל ואינו יכול לרמות בהן:
אבל בדינר זהב ובמטבעות נחשת. צ''ל וכן הוא בתוספתא:
בדינרין ובסלעין. של כסף:
נוקבה. באמצע:
לא יתנה. מטבע שאסור לקיימה אסור ליתנה לאנס ולרוצח שמחמת יראתן מקבלין אותה מהן ומרמין בה לבריות:
פחות מכאן אפי' הוא כאיסר אין יכול להוציאה. אפילו בשוויו שנוח לרמות בו:
דינר. מותר לקיימו עד שיעמוד על רובע שקל שהוא חצי דינר:
סלע עד שקל. הסלע מותר לקיימה ולהוציאה בשוויה עד שתחסר עד שקל שהוא חצי סלע אבל משחסרה פחות משקל אסור לקיימה מפני שקלה היא לרמות בה ואינו ניכר בה הפחת משקל לפי שרחבה כסלע:
מוציאה בשוויה. כפי שהוא שוה ושלא יוציאה בסלע:
יותר מכאן. משיעור האמור במתני':
גמ' תני. בתוספתא פ''ג והגי' משובשת כאן במקצת וכן שם צריך קצת תיקון:
נוֹתְנָהּ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא נֶפֶשׁ רָעָה. יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם רִבִּי סִימוֹן. כָּל מַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁאֵין בְּקַרְנוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה אֵין מוֹסִיף חוֹמֶשׁ. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. כָּל מַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁאֵין בְּחוּמְשׁוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה אֵין מוֹסִיף חוֹמֶשׁ. אִית מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְדֵין וְאִית מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְדֵין. דְּתַנֵּי. מִמַּעְשְׂרוֹ. פְּרָט לְפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה. הָדָא אָֽמְרָה. עַד שֶׁיְּהֵא בְקַרְנוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה. תַּנָּיֵי חוֹרָן תַּנֵּי. מִמַּעְשְׂרוֹ חֲמִשִּׁיתָיו. פְּרָט לְפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה. הָדָא אָֽמְרָה. עַד שֶׁיְּהֵא בְחוּמשׁוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה. אָמַר רָבִין בַּר מָמָל. מַתְנִיתָא לָא כְהָדֵין וְלָא כְהָדֵין. דְּתַנִּינָן. ה̇ פְרוּטוֹת הֵן. וְלֹא תַנִּינָן עַד שֶׁיְּהֵא בְקַרְנוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה. וְתַנִּינָן ה̇ חוּמְשִׁין הֵן. וְלֹא תַנִּינָן עַד שֶׁיְּהֵא בְחוּמְשׁוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נותנה למעשר שני וכו'. וכלומר היינו נמי דתנן הכא שנותנה להסלע חסרה למעשר ואינו חושש לפי שמותר לחלל מעשר בגבולין אע''פ שאינה יפה כל כך ובלבד שתהיה מטבע של צורה וכדחזקיה דמפרש למתני' דהתם והיינו דנקט לה הכא:
כל מעשר שני שאין בקרן שלו שוה פרוטה אין צריך להוסיף חומש על פדיונו. וגרסינן להך מלתא שם פ''ד הלכה ג':
כל מעשר שני שאין בחומשו. אע''פ שיש בקרן שלו שוה פרוטה ויותר אם אין חומשו עולה לשוה פרוטה אין מוסיף חומש:
ממעשרו פרט וכו'. האי תנא דייק מיעוטא ממעשרו ועל הקרן הוא ותנא אחרינא דייק ממעשרו וחמישיתו דסמיכי להדדי במקרא דמקיש החומש לקרן שצריך ג''כ שיהא בחומשו שוה פרוטה ובהא חמישיתו יוסף עליו ומעשרו איצטריך ליה ללמד על מעשר שלו הוא מוסיף חומש ולא על של חבירו:
הלכה: עַד אֵימָתַי מוּתָּר לְהַחֲזִיר כול'. חִזְקִיָּה אָמַר. לְצוֹרְפָהּ בִּירוּשָׁלֵם מְצָֽרְפָהּ כְּיָפָה. בָּא לְחַלְּלָהּ בִּגְבוּלִין מְחַלְּלָהּ בְּרָעָה. וְהָתַנִּינָן. בּוֹרֵר הַיָּפָה שֶׁבָּהֶן וּמְחַלְּלָן עָלֶיהָ. וְיָבוֹר הָרָעָה וְיַעֲשֶׂה אוֹתָהּ [כְּיָפָה]. אָמַר. שַׁנְייָא הִיא הָכָא שֶׁכְּבָר הוּכַח בּוֹ מַעֲשֵׂר שֵׁינִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' חזקיה אמר לצורפה בירושלים. הא דחזקיה גרסינן לה במסכת מעשר שני פ''ב על מתני' דתנינן התם סלע של מעשר שני ושל חולין שנתערבו והוא רוצה להוציא של חולין חוץ לירושלם. מביא בסלע מעות. של פרוטות נחשת. ואומר סלע של מעשר שני בכל מקום שהוא מחוללת על מעות האלו ובורר את היפה שבהן ומחללן עליה. אחר שחילל הסלע בתחלה על המעות ונמצאו המעות מעשר שני הן חוזר ובורר את היפה שבשני הסלעים ומחללן להמעות האלו עליה ונמצאת היפה הוא מ''ש והסלע השני והמעות חולין הן וכדמפרש התם טעמא מפני שאמרו מחללין כסף על נחושת מדוחק ולא שיתקיים כן אלא חוזר ומחללן על הכסף. וקאמר חזקיה התם כשהוא מחללה עושה אותה ברעה וכשהוא מחלל עליה עושה אותה ביפה. והיינו הך דגריס הכא כשהוא לצורפה בירושלם שהוא מחלל המעות עליה כדי להעלותה לירושלם ולצורפה שם על הפרוטות ולהוציאן בירושלם. וחזקיה טעמא דמתני' מפרש לה:
מצרפה ביפה. כלו' מחלל המעות על סלע היפה מפני שצריך לעשות היפה למעשר ולהעלות היפה לירושלם:
בא לחללה בגבולין מחללה ברעה. בתחלה כשמחללה אחר שנתערבה לא איכפת לן ומחללה ברעה ולפיכך מחלל בתחלה על מעות נחשת שהרי לא יתקיים כן אלא שחוזר ומחללן על היפה ויעלנה לירושלם:
ופריך והא תנינן בורר את היפה שבהן ומחללן עליה ויבור וכו'. כלומר כיון דעיקר קפידא שצריך אח''כ לחללה על היפה שתהיה מעשר א''כ מאי האי דתנינן מחללה על המעות וחוזר ובורר את היפה וכו' למה ליה כולי האי ויבור בתחלה הסלע הרעה שבשתים ויעשה אותה ביפה ויחללה מיד על היפה והיא מעשר שני והרעה חולין ואמאי הצריכו לחללה בתחלה על המעות ולחזור ולחללן על היפה:
אמרי. ומשני שנייא היא הכא שכבר הוכח בו מעשר שני וכן משני התם אני אומר היא היתה מעשר שני מכל מקום לא יצאת לחולין וכלומר דהכא שנתערבו שני הסלעים וכבר הוכח בהן אחת של מעשר שני א''כ אי אפשר לחלל בתחילה אחת על חבירתה דשמא היא של מעשר שני הסלע שרוצה שתחול עליה מעשר דילמא היא גופה מעשר ונמצא אין כאן חילול ואפי' תימא א''כ הראשונה חולין הוא מכל מקום לא יצאת לחולין דחוזר וחושש אני שמא זו היא של מעשר וא''ת יתנה ויאמר אם זו של מעשר מוטב ואם לאו הרי השנייה שהיא של מעשר מחוללת עליה אין ה''נ דהוי מצי למיעבד הכי אלא דאי שרית ליה להתנות כן חיישינן דילמא אתי למישקל חד מינייהו בלא תנאי לפיכך הצריכו חכמים ליקח מעות ולחלל בתחלה אחת מהן על המעות:
משנה: עַד אֵימָתַי מוּתָּר לְהַחֲזִיר. בַּכְּרַכִּין עַד כְּדֵי שֶׁיַּרְאֶה לַשּׁוּלְחָנִי וּבַכְּפָרִין עַד עַרְבֵי שַׁבָּתוֹת. אִם הָיָה מַכִּירָהּ אֲפִילוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מְקַבְּלָהּ מִמֶּנּוּ 17b וְאֵין לוֹ עָלָיו אֶלָּא תַּרְעוֹמֶת. וְנוֹתְנָהּ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא נֶפֶשׁ רָעָה. הַהוֹנָייָה אַרְבָּעָה כֶסֶף. וְהַטַּעֲנָה שְׁתֵּי כֶסֶף. וְהַהוֹדָייָה שָׁוֶה פְרוּטָה. חָמֵשׁ פְּרוּטוֹת הֵן הַהוֹדָייָה שָׁוֶה פְרוּטָה וְהָאִשָּׁה מִתְקַדֶּשֶׁת בְּשָׁוֶה פְרוּטָה. הַנֶּהֱנֶה שָׁוֶה פְרוּטָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ מָעַל. הַמּוֹצֵא שָׁוֶה פְרוּטָה הַייָב לְכַכְרִיז. הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵירוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה וְנִשְׁבַּע לוֹ יוֹלִיכֶנּוּ אַחֲרָיו אֲפִילוּ לְמָדַי. חֲמִשָּׁה חוּמְשִׁין הֵן. הָאוֹכֵל תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי וְהַחַלָּה וְהַבִּיכּוּרִים מוֹסִיף חוֹמֶשׁ. הַפּוֹדֶה נֶטַע רְבָעִי וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלּוֹ מוֹסִיף חוֹמֶשׁ. הַפּוֹדֶה אֶת הֶקְדֵּישׁוֹ מוֹסִיף חוֹמֶשׁ. הַנֶּהֱנֶה שָׁוֶה פְרוּטָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ מוֹסִיף חוֹמֶשׁ. הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵירוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה וְנִשְׁבַּע לוֹ מוֹסִיף חוֹמֶשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ותרומת מעשר של דמאי. הלוקח תבואה מעם הארץ צריך להפריש תרומת מעשר אבל לא תרומה גדולה לפי שהיו הכל זהירים בה:
והחלה והביכורים. כל הני חמשה חד נינהו דכולהו איקרו תרומה ומשם אחד הן באין:
הפודה נטע רבעי. דגמר קדש קדש ממעשר שני דמוסיף חומש והני תרווייהו נמי חד חשיב להו דמחד קרא נפקי כיון דממעשר יליף:
ומעשר שני שלו דוקא מוסיף חומש דאיש ממעשרו כתיב:
הקדשו. ולא של אחרים המקדיש כתיב:
הנהנה בשוה פרוטה מן ההקדש. בשוגג חייב קרבן מעילה וחומש:
ותרומת מעשר. מעשר מן המעשר:
האוכל תרומה. גדולה אם אכלה בשוגג:
יוליכנו אחריו. אם אח''כ הודה שנשבע לשקר דאז אין לו כפרה עד שיחזירנו לידו ממש ולא ליד שלוחו כדתנן פ' הגוזל קמא:
המוציא שוה פרוטה. אבל בציר מהכי אינו חייב להכריז דכתיב אשר תאבד ממנו שתהא קרויה אבדה פרט לאבדה שאין בה שוה פרוטה:
וההודיה. להיות הודאה במקצת ויתחייב שבועה צריך שוה פרוטה:
והטענה שתי כסף. שאין שבועת הדיינין על טענה שהיא פחותה משתי כסף שטענו שתי מעות כסף יש לי בידך וזה יודה לו מהם שוה פרוטה ויכפור השאר או יודה לו הכל ויכפור בפרוטה:
האונאה ארבעה כסף. למקח שוה סלע שהוא כ''ד מעות כסף וחזרה ושנאה משום דבעי למיתני הא דלקמן:
ונותנה למעשר שני. בשוויה ואינו חושש משום אסימון דקי''ל אין מחללין מעשר שני על אסימון אלא דוקא על מטבע שיש בו צורה וסלע זו שם מטבע יש עליה דמי שאינו לוקחה בשוויה בתורת מטבע אלא כמו נסכא של כסף אינו אלא נפש רעה:
ואין לו עליו אלא תרעומות. ואחר שאינו חסיד ולא רצה לקבלה ממנו אין לזה עליו אלא תרעומות דאיהו הוא דאפסיד אנפשיה שלא החזירו בזמנו:
אם היה מכירה. ה''ק אם חסיד הוא ורוצה לעשות לפנים משורת הדין אם מכיר שהיא הסלע שנתן לו מקבלה הימנו אפי' לאחר י''ב חדש:
עד ערבי שבתות. שבא להוציא לסעודת שבת אז ידע אם יקבלוה ממנו ויכול להוציאה:
בכפרים. שאין שם שלחני:
בכרכים. שיש שם שלחני עד כדי שיראה לשלחני:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source