כַּהֲנָא בְּעָא קוֹמֵי רַב. בְּשָׁעָה שֶׁהַמּוֹכֵר מִתְאוּנֶּה מִתְאוּנֶּה עַד חוֹמֶשׁ. בְּשָׁעָה שֶׁהַלּוֹקֵחַ מִתְאוּנֶּה מִתְאוּנֶּה עַד שְׁתוּת. אָמַר לֵיהּ. הִיא הוֹנָייָתוֹ וּמִצְטָֽרְפִין עַד שְׁתוּת. מָכַר לוֹ שָׁוֶה ה̇ בְּו̇ יְכִיל מֵימַר לֵיהּ. חַד דֵּינָר אִיגְרַבְתְּ. סַב דֵּינָרָךְ. אֲמַר רִבִּי זֵירָא. יְכִיל מֵימַר לֵיהּ. לֵית אִיקְרִי דִיהֲוֹן בִּרְייָתָא אָֽמְרִין. פְּלוֹנִי אִיגְחָךְ. וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר. יְכִיל מֵימַר לֵיהּ. לֵית הוּא יְקָרִי מַלְבּוּשׁ בְּה̇ דֵּינָרִין. רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי אֶלְעָזָר וְרִבִּי הוֹשַׁעְיָה אָֽמְרֵי. מַה טַעֲמָא דְאָהֵן תַּנָּייָא. יְדַע אֲנָא דְּלָא הֲוָות מִיקָֽמְתִי טָבָא אֶלָּא ה̇ דֵּינָרִין. עַל דַּהֲוָות דְּחִיק לֵיהּ יְהָבִי עַל אשִׁתָּה דֵינָרִין. סַב דִּידָךְ וְהַב דִּידִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רבי יוחנן וכו'. אמרי טעמא אחרינא שהוא יכול לומר לו יודע הייתי בתחלה שאין הסחורה זו שוה אלא חמשה דינרין ועל שהייתי דחוק ונצרך לסחורה כזו נתתי לך ששה עתה קח הסחורה שלך ותן לי מעותי:
ואית דבעי מימר. דלאו היינו טעמא שהרי מכל מקום ישחקו עליו שיאמרו נתאנה זה ובשביל זוז אחד חזר בו אלא היינו טעמא דיכיל מימר ליה. לית הוא יקרי. אין זה כבודי לילך במלבוש שאינו שוה אלא חמשה דינרין ואני רוצה בחשוב ממנו:
אמר ר' זירא. היינו טעמא דיכיל מימר ליה הלוקח לית איקרי אין זה כבוד שלי שיהו הבריות אומרין פלוני נתאנה ושחקו על מקחו שלקח ביוקר עד שהחזיר לו זה את הזוז:
מכר לו שוה חמשה בששה. השתא מפרש טעמא להאי מ''ד שוה חמשה בששה ביד הלוקח הוא לחזור בו ופריך הש''ס ואמאי הא יכיל המוכר מימר ליה. חד דינר איגרבת. נפסדת הא לך דינרך בחזרה והמקח יהא מקח השוה:
א''ל. לעולם בתר המקח אזלינן ורישא הכי פירושא הוא והונייתו מצטרפין עד שתות דכשתצרף הזוז שאינה אותו עם שיווי המקח הוי שתות ושתות מלבר הוא אבל בסיפא בלאו הכי איכא שתות מלגיו. וכללא דמילת' דכל היכא דתמצא שתות בין מלבר בין מלגיו הוי אונאה ובלבד מן המקח:
כהנא בעא קומי רב. על הא דתנינן בתוספת' דבסיפא בשעה שהמוכר מתאונה שמכר לו שוה שש בחמש מתאונה עד חומש המעות שקיבל וברישא בשעה שהלוקח מתאונה שמכר לו שוה חמש בשש הוא מתאנה עד שתות של המעות וכיצד מפרשינן להאי ברייתא דאם בתר המעות אזלינן ברישא הוי שתות ובסיפא חומש ואי בתר המקח אזלינן א''כ הניחא בסיפא דנתאנה המוכר בזוז והוא שתות המקח אלא רישא קשיא דאי בתר מקח אזלינן חומש הוא ואמאי קרי לה אונאה:
הלכה: הָאוֹנָאָה אַרְבָּעָה כֶּסֶף כול'. רַב אָמַר שִׁיעוּר הוּא. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. לֵית הוּא שִׁיעוּרָא. רַב אָמַר. כָּל הַנּוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בִּמְנַת שֶׁאֵין לוֹ אוֹנָאָה יֵשׁ לוֹ אוֹנָאָה. 16b תַּנֵּי רִבִּי לֵוִי. הָאוֹנָאָה פְרוּטָה וְהַהוֹנָאָה פְרוּטָה. אֶלָּא הוֹנָאָה עַצְמָהּ מַהוּ. תַּנֵּי. נִקְנֶה הַמֶּקַח חוֹזֵר לוֹ הוֹנָייָתוֹ. דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. בָּטֵל מִקְחוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני. בתוספתא פ''ג. והש''ס קיצר בהעתקה והכי איתא התם מי שהוטל עליו ידו על העליונה כיצד מכר לו חלוק שוה ה' בשש יד לוקח על העליונה רצה אומר לו תן לי סלע רצה אומר לו הילך חלוקך ותן לי מעותי אבל אם מכר לו שוה שש בחמש יד המוכר על העליונה רצה אומר תן לי סלעי רצה אומר לו הילך מעותיו ותן לי חלוקי ורבי אומר לעולם יד המוכר על העליונה. והיינו דקאמר הכא דר' יהודה הנשיא סבר דלעולם נקנה המקח אם המוכר רוצה ואע''פ שמכר לו שוה חמש בשש ונתאנה הלוקח מחזיר לו הונייתו והמקח קיים:
האונאה פרוטה. וקס''ד לדין פרוטה קאמר דיש אונאה והיינו דמתמה הש''ס ואונאה לפרוטה אלא הונאה עצמה מהו כיון דהמקח בפרוטה א''כ מהו האונאה דשייכא בה והכי ה''ל למימר האונאה לפרוטו' כגון אם מכר לו שוה שש פרוטות בחמש:
במנת. על מנת שאין לו עליו אונאה והמקח בסתם הוא שזה אינו יודע כמה אונאה יש בו כדי שימחול והלכך יש לו טענת אונאה:
ר' יוחנן אמר לית היא שיעורא. בדוקא והוא הדין כמי לשתות מעות ואע''ג דליכא שתות למקח דין אונאה יש לו:
גמ' רב אמר שיעור הוא. שתות למקח דקתני במתני' בדוקא קתני וזהו שיעור של אונאה הוא דאחר שתות של שיווי המקח אזלינן אבל אם אין כאן שתות לשיוי המקת אע''פ שיש שתות למעות שנתן זה וכגון שמכר לו שוה חמשה בששה ונתאנה לוקח בזוז שהוא שתות המעות שנתן ויותר משתות הוא לשווי המקח אין לו דין אונאה אלא בטל המקח וכן אם מכר לו שוה שבעה בששה ונתאנה המוכר בזוז שהוא שתות המעות ולשווי המקח הוא פחות משתות אין לו דין אונאה אלא מחילה הוי כדין כל פחות משתות דמחילה היא:
ר' יוחנן. פליג דבכה''ג בטל מקחו דהונייה בחומש הוא:
הלכה: וְכַמָּה תְהֵא הַסֶּלַע חֲסֵירָה כול'. תַּנֵּי. יוֹתֵר מִכֵּן מוֹצִיאָהּ בְּשָׁוֶה. סֶלַע עַד שֶׁקֶל דֵּינָר עַד רוֹבַע. פָּחוֹת מִכֵּן אֲפִילוּ הוּא כְאִיסָּר אֵין יָכוֹל לְהוֹצִיאָהּ. הָֽיְתָה יוֹצָא עַל אֲסֵימוֹן בְּסֶלַע וְעַל הַמַּטְבֵּעַ בְּשֶׁקֶל. עַל אֲסֵימוֹן בְּשֶׁקֶל וְעַל הַמַּטְבֵּעַ בְּסֶלַע. אֵין לוֹ אֶלָּא צוּרַת הַמַּטְבֵּעַ. לֹא יִתְּנָהּ לֹא לְחָרַם וְלֹא לְהָרַג מִפְּנֵי שֶׁמְרַמִּין בּוֹ אֶת אֲחֵרִים. אֶלָּא נוֹקְבָהּ וְתוֹלָהּ בְצַוָאר בְּנוֹ. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בְּדֵינָרִין וּבִסְלָעִין. אֲבָל בְּדֵינָר זָהָב וּבְמַטְבֵיעוֹת כֶּסֶף מוֹצִיאִין בְּשָׁוֵייהֶן. כְּשֵׁם שֶׁמּוֹצִיאִין לַחוּלִין כָּךְ מוֹצִיאִין לְמַעֲשֵׂר שֵׁינִי. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּין לְהוֹצִיאָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' תני. בתוספתא פ''ג והגי' משובשת כאן במקצת וכן שם צריך קצת תיקון:
יותר מכאן. משיעור האמור במתני':
מוציאה בשוויה. כפי שהוא שוה ושלא יוציאה בסלע:
סלע עד שקל. הסלע מותר לקיימה ולהוציאה בשוויה עד שתחסר עד שקל שהוא חצי סלע אבל משחסרה פחות משקל אסור לקיימה מפני שקלה היא לרמות בה ואינו ניכר בה הפחת משקל לפי שרחבה כסלע:
דינר. מותר לקיימו עד שיעמוד על רובע שקל שהוא חצי דינר:
פחות מכאן אפי' הוא כאיסר אין יכול להוציאה. אפילו בשוויו שנוח לרמות בו:
לא יתנה. מטבע שאסור לקיימה אסור ליתנה לאנס ולרוצח שמחמת יראתן מקבלין אותה מהן ומרמין בה לבריות:
נוקבה. באמצע:
בדינרין ובסלעין. של כסף:
אבל בדינר זהב ובמטבעות נחשת. צ''ל וכן הוא בתוספתא:
מוציאין בשוויהן. לעולם לפי שדרכן להוציאן במשקל ואינו יכול לרמות בהן:
כך מוציאין למעשר שני. לפדיון מ''ש:
ובלבד שלא יתכוין להוציאן. שלא יתכוין בתחלה להחזיקן בידו עד שיפדה מעשר שני שלו. ובתוספ' גריס בלבד שלא יתכוין להטיל סלע על השני:
משנה: וְכַמָּה תְהֵא הַסֶּלַע חֲסֵירָה וְלֹא יְהֵא בָהּ הוֹנָייָה. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אַרְבָּעָה אִיסּוֹרוֹת מֵאִיסָּר לַדֵּינָר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַרְבָּעָה פוּנְדְיוֹנוֹת מִפּוּנְדְּיוֹן לַדֵּינָר. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר שְׁמוֹנֶה פוּנְדְיוֹנוֹת מִשְּׁנֵי פוּנְדְיוֹנוֹת לַדֵּינָר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שמנה פונדיונות. שתות כשאר אונאה והלכה כר''ש:
מאיסר לדינר. והאיסר א' מכ''ד בו דשש מעה כסף הוא דינר מעה ב' פונדיון פונדיון ב' איסורין:
ארבעה איסרות. לסלע:
מתני' וכמה תהא הסלע חסרה. מטבע היוצא ותמיד הוא שוחק וחסר כמה תחסר ואם הוציאה לא תהא הונאה. ובגמרא התם אמור בה טעמא לחילוק פלוגתייהו דלא דמי מטבע לחפץ דכיון דלא סגי לא מחל:
מָכַר לוֹ שָׁוֶה ה̇ בְּו̇. לֹא הִסְפִּיק לִישָּׂא וְלִיתֵּן עַד שֶׁהוֹקִיר מִשֶּׁבַע. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כְּשֵׁם שֶׁבָּטֵל מֶקַח מֵאֵצֶל זֶה כָּךְ בָּטֵל מִזֶּה. 17a תַּמָּן תַּנִּינָן. אַרְבַּע מִידּוֹת בַּמּוֹכְרִין. מָכַר לוֹ חִטִּים יָפוֹת וְנִמְצְאוּ רָעוֹת לוֹקֵחַ יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ. רָעוֹת וְנִמְצְאוּ יָפוֹת מוֹכֵר יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ. [הָא הַלּוֹקֵחַ אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ.] אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. וַתְייָא כְּהָדֵין תַּנָּא. הַנּוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בִּדְבָרִים אֵין מוֹסְרִין אוֹתוֹ לְמִי שֶׁפָּרַע.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואתייא כהן. תנא דלעיל דהנושא ונותן בדברים וכו' וכלומר דיכול לחזור לכתחלה קאמר ואפילו מי שפרע ליכא דנושא ונותן בדברים הוא:
רעות ונמצאו יפות. הלוקח הטעהו וא''ל חטים אלו רעות הן ונמצאו שליפות נחשבו בכאן המוכר יכול לחזור בו:
יפות. התנה עמו שיתן לו חטים יפות ונמצאו רעות וטעות הוא שהטעהו הלוקח יכול לחזור בו:
תמן תנינן. פ' המוכר את הספינה ארבע מדות דינים חלוקים זה מזה במוכרין:
כשם שבטל מקח וכו'. שזה אומר לו אלמלא לא נתייקר היית חוזר בך עכשיו אני חוזר בו דלעולם יש כאן דין ביטול מקח לשניהם:
חמשה בששה. והוי ביטול מקח אליבא דרב ולא הספיק לישא וליתן עמו בטענות ובחזירת הסחורה עד שנתייקר ועמד על שבע ועכשיו רוצה לקיים מקחו מהו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source