משנה: הַכֶּסֶף קוֹנֶה אֶת הַזָּהָב וְהַזָּהָב אֵינוֹ קוֹנֶה אֶת הַכֶּסֶף. הַנְּחוֹשֶׁת קוֹנֶה אֶת הַכֶּסֶף וְהַכֶּסֶף אֵינוֹ קוֹנֶה אֶת הַנְּחוֹשֶׁת. מָעוֹת הָרָעוֹת קוֹנוֹת אֶת הַיָּפוֹת וְהַיָּפוֹת אֵינָן קוֹנוֹת אֶת הָרָעוֹת. אֲסֵימָן קוֹנֶה אֶת הַמַּטְבֵּעַ וְהַמַּטְבֵּעַ אֵינוֹ קוֹנֶה אֶת אֲסֵימָן. הַמִּיטַּלְטְלִין קוֹנִין אֶת הַמַּטְבֵּעַ וְהַמַּטְבֵּעַ אֵינוֹ קוֹנֶה אֶת הַמִּיטַּלְטְלִין. זֶה הַכְּלָל. כָּל הַמִּיטַּלְטְלִין קוֹנִין זֶה אֶת זֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כל המטלטלין קונין זה את זה. אם החליף אלו באלו כיון שמשך האחד קנה חבירו והאי כל לאתוי אפי' כיס מלא מעות בכיס מלא מעות:
המטלטלין קונין את המטבע. אפי' למעות הרעות ואסימון דמטבע הוו לגבי מטלטלין:
אסימון. שנעשה במידת מטבע היוצא אלא שעדיין לא טבעו עליו צורה:
מעות הרעות. שאינן יוצאות אלא בדוחק פירי הוו לגבי היפות:
הנחשת קונה את הכסף. דפרוטות של נתשת שאין טיבען חבוב כל כך הוו פירי לגבי דינרי כסף והכסף שהיא טיבעא לגבי נחשת אינו קונה את הנחשת:
מתני' הכסף קונה את הזהב. קסבר האי תנא דדהבא דחשיב טבעא הוי וכספא דלא חשיב פירא הוי ובמטבע אין קונין אבל בפירות קונין בענין שכשימשוך זה הפירות הוא קיום דבר ומתחייב זה במטבע שהתנה עמו ולפיכך הכסף קונה את הזהב ואין הזהב שהוא המטבע קונה את הכסף דפירי הוו לגבי דהבא:
וּמַה טַעֲמוֹן דְּבֵית שַׁמַּי. עַל כָּל 13b דְּבַר פֶּשַׁע. מַה מְקַייְמִין בֵּית הִלֵּל. עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע. יָכוֹל אֵין לִי אֶלָּא הוּא. כול'.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדרן עלך המפקיד
יכול אין לי אלא הוא. עבדו ושלוחו מנין ת''ל על כל דבר פשע אפי' ע''י שלוחו מתחייב הוא ואע''ג דאין שליח לדבר עבירה כאן רבתה התורה בהדיא:
על כל דבר פשע. משעה שדבר לשלות בו יד הוי פושע:
הלכה: הַכֶּסֶף קוֹנֶה אֶת הַזָּהָב כול'. זֶהוּ כְּלָלוֹ שֶׁלְּדָבָר. כָּל הַיָּרוּד מֵחֲבֵירוֹ קוֹנֶה אֶת חֲבֵירוֹ. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר אַשִּׁי. מָאן תַּנִּיתָהּ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֵּרִבִּי. אָמַר לֵיהּ אָבוֹי. חֲזוֹר בָּךְ וְתַנִּי כְהָדָא. הַזָּהָב קוֹנֶה אֶת הַכֶּסֶף. אָמַר לֵיהּ. לִינָא חָזַר בִּי. דְּעַד דַּהֲוָה חֵילָךְ עָלַיִךְ אַתְנִיתָנִי. הַכֶּסֶף קוֹנֶה אֶת הַזָּהָב. מִילְּתֵיהּ דְּרִבִּי אָֽמְרָה. זָהָב כְּפֵירוֹת. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה. כֶּסֶף כְּפֵירוֹת. [מַתְנִיתָה דְּרִבִּי חִייָה אָֽמְרָה. זָהָב כְּפֵירוֹת. מִילְּתֵיהּ אָֽמְרָה. כֶּסֶף כְּפֵירוֹת. כְּהָדָא] בְּרַת רִבִּי חִייָה רוֹבָה אוֹזְפָת לְרַב דֵּינָרִין. אֲתַת שְׁאָלַת לָאֲבוּהּ. אֲמַר לָהּ. שְׁקִילִי מִינֵּיהּ דֵּינָרִין טָבִין וּתְקִילִין. מִבְּרַת רִבִּי חִייָה יָֽלְפִין. אָמַר רִבִּי אִידִּי. אוֹף אַבָּה אֲבוֹי דִשְׁמוּאֵל בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי. מָהוּ לִלְווֹת דֵּינָרִין בְּדֵינָרִין. אָמַר לֵיהּ. מוּתָּר. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. אוֹף רִבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ תְּרֵיהוֹן מָרִין. מוּתָּר לִלְווֹת דֵּינָרִין בְּדֵינָרִין. 14a קָרַט בְּקָרַט שָׁרֵי. לֵקָן בְּלֵקָן אָסוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' אמרה. מברייתא דר' חייה רבה שמענו דס''ל כמו ששנה ר' בילדותו דכסף הוו כפירות לגבי זהב וכדמפרש ואזיל מהאי עובדא:
גמ' זהו כללו של דבר. לכל דיני דמתני' כל הירוד מחבירו הוי כפירי לגבי החשוב ממנו וקונה אותו במשיכתו של הירוד:
מאן תניתא. מאן תנא להמתני' הכסף קונה את הזהב ר''ש בר' היא שלא רצה לחזור בו כמו שחזר ר':
ותני כהדא. כמו שאנחנו שונים הזהב קונה את הכף:
א''ל לינא חזור בי. איני רוצה לחזור שעד שהיית בחילך בתוקפך ובילדותך שנית לי הכסף וכו' ותופס אני זה לעיקר:
מילתיה דר' אמרה. שמעינן ממילתיה דר' שחזר בו בזקנותו וסבר דזהב כפירות הוו לגבי כסף דאע''ג דחשיב מ''מ הכסף שהוא יותר חריף להוצאה ועובר לסוחר הוי טיבעא לגבי דהבא:
ברת. בתו של ר' חייה רבו הלויתה לרב דינרין זהובים ובאת ושאלה לר' חייה אביה מפני שנתייקר הזהב אח''כ ועמדו ביותר ממה שהיו בשעת הלואה ולפיכך שאלה אם מותרת לקבלן עכשיו משום רבית וכיצד תתנהג:
א''ל שקילי. מותר לך לקבל ממנו דינרי זהב טבין ותקילין וש''מ דדהבא טבעא הוו ואין היוקר והזול תלוי בהן אלא במעות הכסף דהן שהוזלו להנתן הרבה בדינר זהב ודינר זהב כדקאי קאי ומטבע הלוית' ומטבע יתקבל דאי אמרת פירא הוי א''כ הוה לי' כדין סאה בסאה שאסור להלות סאה פירות בשעת הזול וזה ישלם לו סאה בעת היוקר:
מברת ר' חייה ילפין. ומתמה הש''ס וכי אנחנו לומדין לדינא דר''ח ס''ל הכי ממעשה דברתיה הא בהדיא לא קאמר דדהבא טבעא הוי וטעמיה דשרי לה אפשר מטעם אחר שהי' לו:
אוף אבה שהוא אבי דשמואל היה לו ג''כ כמעשה זה ושאל לר' והתיר לו:
אף ר''י ור''ל תרווייהו אמרין. הכי דמותר וכדמפרש ואזיל:
קרט בקרט ולקן. קרט לשון משקל הוא מלשון קורט וכלומר שהוא מכוון בלתי חסרון ודוגמתו תמצא בפ''ד ממעשר שני הל' א'. גבי מטבעות דאמר התם מילה מקרטטא וטבא מכוונת במשקלה וטובה. לקן הוא מין משקלת קטנה שהי' בימיהם כמו שעכשיו אומרים הזהב משקלו כך וכך במשקלות קטנות לפי מנהג המדינה. וכן תמצא דוגמתו שם. דינרא הכא בתרין אלפין ובארבאל בתרין אלפין ולקן. והכא נמי הכונה שאם הדינר זהב משקל במשקל הוא וכלומר שלא מחמת שהוסיפו במשקלו נתייקר אלא שהמשקל הוא בעצמו כמו שהי' בשעת הלואה מותר ואין אנו חוששין על שנתייקר דהמעות של כסף הן שהוזלו:
לקן בלקן אסור. אבל אם אנו רואין שההפרש הוא לקן בלקן בתחלה הי' משקל הדינר זהב לקן א' פחות ממה שהוסיפו עליו עכשיו וא''כ מחמת משקלו שניתוסף בו נתייקר אסור דהוי רבית וקמ''ל שצריך לחקור אחר זה:
תַּמָּן תַּנִּינָן. כָּל הַנַּעֲשֶׂה דָּמִים בְּאַחֵר כֵּיוָן שֶׁזָּכָה זֶה נִתְחַייַב זֶה בַּחֲלִיפָיו. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שׁוֹר בְּפָרָה אוֹ חֲמוֹר בְּשׁוֹר. הָא צִיבּוּר בְּצִיבּוּר לֹא קָנָה. רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. אֲפִילוּ צִבּוּר בְּצִיבּוּר קָנָה. רִבִּי אַבָּא בַּר מִינָה בְשֵׁם רַב. הַמַחֲלִיף אברוקלון בְּאמבורוקלון קָנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כל הנעשה דמים באחר. ה''ק כל הנישום דמים באחר כל דבר שאם בא לתת אותו בדבר אחר צריך לשומו כמה שוה והיינו כל המטלטלין חוץ מן המטבע:
כיון שזכה זה. כיון שמשך האחד זה נתחייב זה בחליפיו בכל מקום שהם לפי שבמשיכת האחד את החפץ בתורת חליפין נקנה המקח לאחר בכל מקום שהוא:
הא ציבור בציבור לא קנה. דכיון דקרי למטלטלין נעשה ונישום בדמים ש''מ דבעינן שומא בשעת חליפין שצריך לשום זה כנגד זה ולידע כמה הן שוין אבל צבור בצבור דאין כאן שומא אינן נקנין בתורת חליפין:
ר' ירמיה בשם רב. קאמר דאפילו צבור בצבור קנה דלא ממעט התנא אלא מטבע דאין דרך לשומו ואינו נקנה בחליפין אבל כל המטלטלין שדרכן לשומן נקנין אע''פ שלא שמו עכשיו לידע ערכו של כל אחד ואחד דצבור בציבור החליפו ואינו ידוע כמה הן שוין נקנין הן בתורת חליפין:
ר' אבא. וכן אמר ר' אבא בשם רב:
אמברוקלין. אוצר ובפ' הנזקין דף נ''ו קמו וקלינהו להנהו אמברי דחיטי ושערי:
המחליף. שהחליף אוצר באוצר בלתי לדעת כמה ערכן קנה:
תמן תנינן. בפ''ק דקידושין הלכה ו'. וסוגיא זו כתובה שם וביותר ביאור בכמה דברים:
רִבִּי זֵירָא רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. לָזֶה פָרָה וְלָזֶה חֲמוֹר וְהֶחֱלִיפוּ זֶה בָּזֶה. וּמָשַׁךְ בַּעַל הַחֲמוֹר אֶת הַפָּרָה וּבָא בַּעַל הַפָּרָה לִמְשׁוֹךְ הַחֲמוֹר וּמְצָאָהּ שְׁבוּרָה. בַּעַל הַחֲמוֹר עָלָיו לְהָבִיא הָרְאָייָה שֶׁהָֽיָה חֲמוֹרוֹ שָׁלֵם בְּשָׁעָה שֶׁמָּשַׁךְ. מָאן דְלָא סְבַר הָא מִילְּתָא לָא סְבַר בִּנְזָקִין כְּלוּם. אָמַר רִבִּי זֵירָא. לֵינָה סְבַר הָדָא מִילְּתָא וְלֵינָה סְבַר בִּנְזָקִין כְּלוּם. תַּמָּן תַּנִּינָן. הָיוּ בָהּ מוּמִין וְעוֹדָהּ בְּבֵית אָבִיהָ כול'. רִבִּי חוּנָה רִבִּי פִּינְחָס רִבִּי חִזְקִיָּה סָֽלְקוֹן גַּבֵּי רִבִּי יוֹסֵי לְגַדְּפָה. אָֽמְרִין קוֹמוֹי הָדָא וְאָמַר לוֹן. אֱמוֹר דְּבַתְרָהּ. נִכְנְסָה לִרְשׁוּת הַבַּעַל הַבַּעַל צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָייָה. וְלֹא הָאָב שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָייָה. וְתֵימַר הַבַּעַל צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָייָה. אוֹף הָכָא הַבַּעַל צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָייָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ותימר. קיצר הש''ס כאן למסקנא דהתם דהכי מסיק לה דאמר לון לא מודה שמואל שאם משך בעל הפרה את החמור שהוא צריך להביא ראיה וזה כיון שכנס כמי שמשך צריך להביא ראיה שהיו בה מומין אלו עד שלא תיכנס לרשותו. וכלומר לא כדקסלקא אדעתייכו לא בקושיא ולא בטעמא דידכו לדשמואל דהא מי לא מודה שמואל שאם כבר משך בעל הפרה את החמור וכלומר שהיה החמור בתחלה בביתו של בעל הפרה כגון שהכניסו בעליו לשמרו שם ואח''כ הסכימו להחליף זה עם זה והואיל שמת או נשבר החמור בביתו של בעל הפרה ונולד הספק ברשותו עליו להביא ראיה וה''נ מכיון שכנסה דינו כמו שמשך שם בעל הפרה דמכיון שנולד הספק ברשות הבעל על הבעל להביא ראיה והיינו טעמא נמי דרישא דהספק נולד ברשות האב על האב להבי' ראיה והיינו דשמואל:
ומשך בעל החמור את הפרה. ובמשיכתו נקנה החמור שהוא בבית בעליו לבעל הפרה כדתנן כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו בכל מקום שהוא:
ובא בעל הפרה למשוך החמור. לביתו ומצאה שבורה או מתה ונולד לנו הספק בעל הפרה אומר עד שלא משכת את הפרה שלי מת חמורך או נשבר וברשותך מת ובעל החמור אומר משמשכתי נשבר או מת וכבר היה קנוי לך ולך מת:
בעל החמור עליו להביא ראיה וכו'. דאע''ג דבעל החמור מוחזק הוא וקי''ל כל המוציא מחבירו והוא בעל הפרה עליו להביא ראיה שאני הכא בחליפין דכיון דנולד הספק בעיקר הקנייה לאו מוחזק מיקרי ועליו להביא ראיה:
מאן דלא סבר להא מילתא. ואינו יודע לחלק כן לא סבר במילי דנזיקין כלום:
לינא סבר הדא מלתא. אנא לית סבר כן ולית אנא סבר לחלק בניזיקין כלום ומכח קושיא דמתני' דכתובות והש''ס קיצר כאן וסמיך על השנוי התם:
תמן תנינן. בפ' המדיר הלכה ז':
היו בה מומין ועודה בבית אביה האב צריך להביא ראיה שמשנתארסה נולדו בה מומין אלו ונסתחפה שדהו. אם בא האב לתבוע כתובתה מן האירוסין מזה שממאן לקחתה צריך שיביא ראיה שלאחר שנתארסה נולדו לה אלו המומין ואע''ג דאית לה חזקה דגופה מ''מ הואיל ונמצאו המומין ברשות האב יש לומר כאן נמצאו כאן היו קודם האירוסין ולפיכך צריך האב להביא ראיה ואם לא הביא הבעל מהימן. ומהכא אין כאן קושיא לכאורה על דיניה דשמואל שהרי גם כאן נולד הספק ברשות בעל החמור אלא דלא אמרי' התם האי טעמא עד למסקנא דהתם וכמו דמייתי הש''ס הכא בקצרה לקמן. והתם מסיק להקושיא הכי דקאמר מתני' פליגא על שמואל דקתני האב צריך להביא ראיה ולא הבעל צריך להביא ראיה בתמיה דקס''ד דלשמואל לעולם על המחזיק להביא ראיה בכה''ג שיש כאן ספק זה אם נקנה לו או לא ולדידיה גם כאן על הבעל היה לו להביא ראיה:
סלקון גבי ר' יוסי לגדפה. והתם גריס למילף וכן הכא יש לפרשו דעלו קמיה לגדף ולהקשות להא דשמואל ואמר לון על קושיא זו שהקשו לשמואל מרישא דמתני' הא אפי' לטעמא דידכו אמור דבתרה אימא סיפא נכנסה לרשות הבעל וכו' ותקשי נמי ולא האב שהוא צריך להביא להוציא הכתובה מן הבעל וא''כ סיפא מסייעא ליה לשמואל דבכה''ג על המחזיק להביא ראיה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source