משנה: הַמַּפְקִיד פֵּירוֹת אֵצֶל חֲבֵירוֹ הֲרֵי זֶה יוֹצִיא לוֹ חֶסְרוֹנוֹת. לַחִטִּין וְלָאוֹרֶז תִּשְׁעַת חֲצָאֵי קַבִּין לַכּוֹר. לַשְּׂעוֹרִין וְלַדּוֹחַן תִּשְׁעַת קַבִּין לַכּוֹר. לַכּוּסְמִין וּלְזֶרַע פִּשְׁתָּן שָׁלֹשׁ סְאִין לַכּוֹר הַכֹּל לְפִי הַמִּידָּה הַכֹּל לְפִי הַזְּמָן. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי וְכִי מָה אִיכְפַּת לָהֶן לָעַכְבָּרִין וַהֲלֹא אוֹכְלוֹת בֵּין מֵהַרְבֶּה וּבֵין מִקִּמְעָא. אֶלָּא אֵינוֹ מוֹצִיא לוֹ אֶלָּא כּוֹר אֶחָד בִּלְבַד. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם הָֽיְתָה מִדָּה מְרוּבָּה אֵינוֹ מוֹצִיא לוֹ חֶסְרוֹנוֹת מִפְּנֵי שֶׁהן מוֹתִירוֹת. יוֹצִיא לוֹ שְׁתוּת לַיַּיִן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר חוֹמֶשׁ. יוֹצִיא לוֹ שְׁלֹשֶׁת לוּגִּין שֶׁמֶן לְמֵאָה לוֹג וּמֶחֱצָה שְׁמָרִים לוֹג וּמֶחֱצָה בֶלֵע. אִם הָיָה שֶׁמֶן מְזוּקָּק אֵינוֹ מוֹצִיא לוֹ שְׁמָרִים. אִם הָיוּ קַנְקַנִּים יְשָׁנוֹת אֵינוֹ מוֹצִיא לוֹ בֶלַע. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף הַמּוֹכֵר שֶׁמֶן מְזוּקָּק לַחֲבֵירוֹ כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל עָלָיו לוֹג וּמֶחֱצָה שְׁמָרִים לְמֵאָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ייחדו לה הבעלים מקום. לעולם הוא חייב אם טלטלה לצורכו והך סיפא ר' עקיבא היא וה''נ לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא לא ייחדו שהוא חייב אם טלטלה בתחלה לצורכו אפי' נשברה לאחר שהניחה דהא לא הניחה במקום המיוחד ואע''פ שמקום משתמר הוא הרי מקום זה אינו מיוחד לה אלא אפי' ייחדו לה הבעלים והחזירה למקום המיוחד לה חייב מאחר שלא הודיע לבעלים ואין דעת בעלים בעינן:
אם משהניחה. לאחר שכילה תשמישו החזירה למקומה והיה מקום המשתמר ונשברה אפילו טילטלה מתחלה לצורכו פטור דמשהחזירה הרי היא ברשות הבעלים כבתחלה ואינו עליו אלא ש''ח ופטור על אונסה ואע''פ שלא הודיע לבעלים מנטילה וחזרה והא דקתני לא ייחדו לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא יחדו לה הבעלים מקום והחזירה למקומה לאחר שנשתמש בה לצורכו שהוא פטור שהרי החזירה למקום שהיתה והמיוחד לה אלא אפי' לא ייחדו לה הבעלים המקום דלאו למקום מיוחד לה החזירה פטור הואיל והחזירה למקום המשתמר דלא בעינן דעת בעלים:
לצרכה. שהיתה במקום שהיא קרובה להשתבר פטור:
ולא ייחדו לה הבעלים מקום. בבית השומר לומר לו השאילני זויות זו וטילטלה ונשברה מתוך ידו אם לצורכו נטלה להשתמש בה חייב:
מתני' המפקיד חבית אצל חבירו. בבבלי מסיק דרישא ר' ישמעאל דאמר בגונב טלה מן העדר והחזירו למקומו פטור דלא בעינן דעת בעלים וסיפא ר''ע היא דאמר בעינן דעת בעלים:
ר' יהודה אומר אף המוכר וכו'. כשם שאמרו שמרי' במפקיד כך אמרו במוכר שהמוכר שמן מזוקק לחבירו אעפ''כ מקבל הלוקח עליו לוג ומחצה שמרים למאה לוג ואם נותן לו שמן מזוקק תמיד מנכה לו בעד השמרים לוג ומחצה לכל מאה לוג ואין הלכה כר' יהודה בשמן מזוקק:
ר' יהודה אומר חומש. באתריה דר' יהודה הקנקנים שהיו עושין מהקרקע אשר שם היו בולעין חומש והכל לפי המקום:
יוציא לו שתות ליין. אם הפקיד אצלו יין וערבו עם יינו מוציא לו מה שהקנקנים בולעים והוא שתות:
מפני שהן מותירות. שבימות הגורן כשמפקידין החטים הן יבשין ובימות הגשמים כשמחזיר הן נופחות מחמת לחות הזמן ובאכילת עכברים אינן נחסרין כל כך לכל כור וכור דכולי האי לא אכלי עכברין מעשרה כורין ונפיחתו משלמת למה שעכברין אוכלין. והלכה כר' יהודה ואין הלכה כר' יוחנן בן נורי וכל שיעורים הללו בארץ ישראל ובימי התנאים נאמרו אבל בשאר ארצות ובזמנים הללו הכל כפי מה שרגילים הזרעים לחסר באותה מדינה ובאותו זמן:
וכי מה איכפת לו. לעכבר הלא כך הוא אוכל בין מהרבה בין מקימעא הלכך לעול' אינו מוציא לו חסרונות אלא לשיעור כור בלבד לכל שנה בין מכור אחד בין מעשרה כורין:
מתני' המפקיד פירות אצל חבירו ה''ז יוציא לו חסרונות. מוקמינן התם בגמרא כגון שערבן הנפקד עם פורותיו והי' מסתפק מהן ואינו יודע כמה איסתפק והלכך כשבא להחזירן יוציא לו חסרונות כמה שהן רגילין לחסר יפחות לפי החשבון:
תשעת חצאי קבין לכור. הכור שלשים סאין והסאה ששה קבין:
הכל לפי המידה. כן לכל כור וכור:
הכל לפי הזמן. לכל שנה ושנה שהניחן בידו יוציא לו כך:
ר' יוחנן בן נורי. אהכל לפי המידה פליג:
ר' יהודה אומר אם היתה מידה מרובה. שהפקיד אצלו עשרה כורין וזה קרוי מדה מרובה אינו מוציא לו חסרונות:
הלכה: הַמַּפְקִיד פֵּירוֹת אֵצֶל חֲבֵירוֹ כול'. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ אִם אוֹמֵר אַתְּ אֲבוּדִין הֵן אַל יִגַּע בָּהֶן. אַף הוּא מַמְצִיא לָהֶן. רִבִּי אַבָּא בַּר יַעֲקֹב בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה כְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. כְּהָדָא רִבִּי יוֹחָנָן חֲקוֹקָה אַפְקַד גַּבֵּי רִבִּי חִייָה רוֹבָה חַד 12a דִּיסִיקִיָּה מַלְייָא חָמֵץ. אָתָא שָׁאַל לְרִבִּי. אָמַר. יִמָּכֵר עַל פִּי בֵית דִּין בִּשְׁעַת הַבִּיעוּר. חַד בַּר נַשׁ אַפְקִיד גַּבֵּי רִבִּי חִייָה בַּר אַשִּׁי חַד גְּרָב דְּכוּתָח. אָתָא שָׁאַל לְרַב. אָמַר. יִמָּכֵר עַל פִּי בֵית דִּין בִּשְׁעַת הַבִּיעוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' יוחנן. דהכא אמר טעמא אחרינא דכשהן רואין פירות הרבה מאבדין ומפזרין הרבה:
תמן. בבבל אמרין היינו טעמייהו דרבנן דלא ס''ל הא דר' יוחנן בן נורי דאילין עכבירייא רשיעי' אינון וכשהן רואין הרבה פירות באוצר קורין לחביריהן לאכול עמהן והלכך הכל לפי המידה:
גמ' בשעת הגורן שנו. שהפקיד לו בימות הגורן והחזיר לו בימות הגורן אבל אם החזיר לו בימות הגשמים אינו מוציא לו חסרונות מפני שהן מותירות:
גמ' אם אומר את אבודין הן וכו'. טעמיה דרשב''ג מפרש דאם אתה אומר אל יגע בהן חוששין אנו שאף הוא ממציא להן חסרון כלומר שיגרום שיבאו לידי רקבון וכיוצא בזה ויאמר שהכל נפסד ונרקב ומה הי' לו לעשות שהרי אסור ליגע בהן למכרן:
הלכה כרשב''ג כהדא וכו'. מזה המעשה למדנו דהורה רבי כרשב''ג שאמר לו לימכר קודם שיבא זמן איסורו ויאבד מהבעלים וכן הורה רב בהדא גרבא דכותח שיש בו חמץ:
דיסקיא. שק. והאי דר' יוחנן חקוקה גריס לי' בפ''ק דפסחים על מתני' ר''מ אוכלין כל חמש:
הלכה: הַמַּפְקִיד פֵּירוֹת אֵצֶל חֲבֵירוֹ כול'. אָמַר רִבִּי אִמִּי. בְּשָׁעַת הַגּוֹרֶן שָׁנוּ. תַּמָּן אָֽמְרִין. אִילֵּין עַכְבָּרַייָא רְשִׁיעַיָּה כַּד חַמְייָן פֵּירֵי סַגִּין קַרְייָן לַחֲבֵירֵיהוֹן וְאָֽכְלִין עִמְּהוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אוֹבְדוֹת הֵן מִתְפַּזְּרוֹת הֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' יוחנן. דהכא אמר טעמא אחרינא דכשהן רואין פירות הרבה מאבדין ומפזרין הרבה:
תמן. בבבל אמרין היינו טעמייהו דרבנן דלא ס''ל הא דר' יוחנן בן נורי דאילין עכבירייא רשיעי' אינון וכשהן רואין הרבה פירות באוצר קורין לחביריהן לאכול עמהן והלכך הכל לפי המידה:
גמ' בשעת הגורן שנו. שהפקיד לו בימות הגורן והחזיר לו בימות הגורן אבל אם החזיר לו בימות הגשמים אינו מוציא לו חסרונות מפני שהן מותירות:
גמ' אם אומר את אבודין הן וכו'. טעמיה דרשב''ג מפרש דאם אתה אומר אל יגע בהן חוששין אנו שאף הוא ממציא להן חסרון כלומר שיגרום שיבאו לידי רקבון וכיוצא בזה ויאמר שהכל נפסד ונרקב ומה הי' לו לעשות שהרי אסור ליגע בהן למכרן:
הלכה כרשב''ג כהדא וכו'. מזה המעשה למדנו דהורה רבי כרשב''ג שאמר לו לימכר קודם שיבא זמן איסורו ויאבד מהבעלים וכן הורה רב בהדא גרבא דכותח שיש בו חמץ:
דיסקיא. שק. והאי דר' יוחנן חקוקה גריס לי' בפ''ק דפסחים על מתני' ר''מ אוכלין כל חמש:
יוֹצִיא לוֹ שְׁתוּת לַיַּיִן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר חוֹמֶשׁ. אָמַר רַב אוֹשַׁעְיָה. בְּשֶׁלֹּא אָמַר לוֹ. שֶׁמֶן מְזוּקָּק אֲנִי מַעֲמִיד לָךְ כָּל הַשָּׁנָה. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ כֵּן חַייָב לְהַעֲמִיד לוֹ שֶׁמֶן מְזוּקָּק.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' יהודה אומר חומש וכו'. א''ר אושעיא בשלא אמר לו שמן מזוקק וכו' כלומר דאף לרבנן דפליגי עליה דר' יהודה היינו דוקא אם אמר לו בפירוש שמן מזוקק אני מעמיד לך והלכך אינו מקבל עליו שמרים אבל בשלא אמר לו שמן מזוקק אלא שמן סתם הכל מודים דמקבל עליו לוג ומחצה שמרים למאה. והיינו דקאמר רב אושעיא בשלא אמר לו שמן מזוקק דכ''ע ס''ל דמקבל שמרים אבל אם אמר לו שמן מזוקק כדמיירי ר' יהודה במתני' חייב וכו' לרבנן ובהא הוא דפליגי:
משנה: הַמַּפְקִיד חָבִית אֵצֶל חֲבֵירוֹ וְלֹא ייִחֲדוּ לוֹ הַבְּעָלִים מָקוֹם וְטִילְטְלָהּ וְנִשְׁבְּרָה אִם מִתּוֹךְ יָדוֹ נִשְׁבְּרָה לְצוֹרְכוֹ חַייָב לְצוֹרְכָהּ פָּטוּר. אִם מִשֶּׁהִנִּיחָהּ נִשְׁבְּרָה בֵּין לְצוֹרְכוֹ בֵּין לְצוֹרְכָהּ פָּטוּר. ייִחֲדוּ לוֹ הַבְּעָלִים מָקוֹם וְטִילְטְלָהּ וְנִשְׁבְּרָה בֵּין מִתּוֹךְ יָדוֹ בֵּין מִשֶּׁהִנִּיחָהּ לְצוֹרְכוֹ חַייָב לְצוֹרְכָהּ פָּטוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
ייחדו לה הבעלים מקום. לעולם הוא חייב אם טלטלה לצורכו והך סיפא ר' עקיבא היא וה''נ לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא לא ייחדו שהוא חייב אם טלטלה בתחלה לצורכו אפי' נשברה לאחר שהניחה דהא לא הניחה במקום המיוחד ואע''פ שמקום משתמר הוא הרי מקום זה אינו מיוחד לה אלא אפי' ייחדו לה הבעלים והחזירה למקום המיוחד לה חייב מאחר שלא הודיע לבעלים ואין דעת בעלים בעינן:
אם משהניחה. לאחר שכילה תשמישו החזירה למקומה והיה מקום המשתמר ונשברה אפילו טילטלה מתחלה לצורכו פטור דמשהחזירה הרי היא ברשות הבעלים כבתחלה ואינו עליו אלא ש''ח ופטור על אונסה ואע''פ שלא הודיע לבעלים מנטילה וחזרה והא דקתני לא ייחדו לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא יחדו לה הבעלים מקום והחזירה למקומה לאחר שנשתמש בה לצורכו שהוא פטור שהרי החזירה למקום שהיתה והמיוחד לה אלא אפי' לא ייחדו לה הבעלים המקום דלאו למקום מיוחד לה החזירה פטור הואיל והחזירה למקום המשתמר דלא בעינן דעת בעלים:
לצרכה. שהיתה במקום שהיא קרובה להשתבר פטור:
ולא ייחדו לה הבעלים מקום. בבית השומר לומר לו השאילני זויות זו וטילטלה ונשברה מתוך ידו אם לצורכו נטלה להשתמש בה חייב:
מתני' המפקיד חבית אצל חבירו. בבבלי מסיק דרישא ר' ישמעאל דאמר בגונב טלה מן העדר והחזירו למקומו פטור דלא בעינן דעת בעלים וסיפא ר''ע היא דאמר בעינן דעת בעלים:
ר' יהודה אומר אף המוכר וכו'. כשם שאמרו שמרי' במפקיד כך אמרו במוכר שהמוכר שמן מזוקק לחבירו אעפ''כ מקבל הלוקח עליו לוג ומחצה שמרים למאה לוג ואם נותן לו שמן מזוקק תמיד מנכה לו בעד השמרים לוג ומחצה לכל מאה לוג ואין הלכה כר' יהודה בשמן מזוקק:
ר' יהודה אומר חומש. באתריה דר' יהודה הקנקנים שהיו עושין מהקרקע אשר שם היו בולעין חומש והכל לפי המקום:
יוציא לו שתות ליין. אם הפקיד אצלו יין וערבו עם יינו מוציא לו מה שהקנקנים בולעים והוא שתות:
מפני שהן מותירות. שבימות הגורן כשמפקידין החטים הן יבשין ובימות הגשמים כשמחזיר הן נופחות מחמת לחות הזמן ובאכילת עכברים אינן נחסרין כל כך לכל כור וכור דכולי האי לא אכלי עכברין מעשרה כורין ונפיחתו משלמת למה שעכברין אוכלין. והלכה כר' יהודה ואין הלכה כר' יוחנן בן נורי וכל שיעורים הללו בארץ ישראל ובימי התנאים נאמרו אבל בשאר ארצות ובזמנים הללו הכל כפי מה שרגילים הזרעים לחסר באותה מדינה ובאותו זמן:
וכי מה איכפת לו. לעכבר הלא כך הוא אוכל בין מהרבה בין מקימעא הלכך לעול' אינו מוציא לו חסרונות אלא לשיעור כור בלבד לכל שנה בין מכור אחד בין מעשרה כורין:
מתני' המפקיד פירות אצל חבירו ה''ז יוציא לו חסרונות. מוקמינן התם בגמרא כגון שערבן הנפקד עם פורותיו והי' מסתפק מהן ואינו יודע כמה איסתפק והלכך כשבא להחזירן יוציא לו חסרונות כמה שהן רגילין לחסר יפחות לפי החשבון:
תשעת חצאי קבין לכור. הכור שלשים סאין והסאה ששה קבין:
הכל לפי המידה. כן לכל כור וכור:
הכל לפי הזמן. לכל שנה ושנה שהניחן בידו יוציא לו כך:
ר' יוחנן בן נורי. אהכל לפי המידה פליג:
ר' יהודה אומר אם היתה מידה מרובה. שהפקיד אצלו עשרה כורין וזה קרוי מדה מרובה אינו מוציא לו חסרונות:
הלכה: הַמַּפְקִיד חָבִית אֵצֶל חֲבֵירוֹ כול'. 12b לֹא כֵן אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְגוֹנֵב חָבִית מִמַּרְתֵּף חֲבֵירוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָֽדְעוּ הַבְּעָלִים בַּגְּנֵיבָה צְרִיכִין לֵידַע בַּחֲזָרָה. אָמַר. שַׁנְייָה הִיא שֶׁיֵּשׁ רְשׁוּת [לְשׁוֹמֵר] עָלֶיהָ. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. אִית אֲמַר. שֶׁיֵּשׁ רְשׁוּת לְשׁוֹמֵר עָלֶיהָ. מָהוּ לְצָרְכָּהּ. בְּשֶׁיִיחֲדוּ לָהּ הַבְּעָלִים בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. אֲבָל בְּמָקוֹם אַחֵר בֵּין לְצוֹרְכוֹ בֵּין לְצוֹרְכָהּ פָּטוּר. אִית אִנֻּן אָֽמְרִין. שֶׁאֵין רְשׁוּת לְשׁוֹמֵר עָלֶיהָ לֹא שַׁנְייָא בֵּין בְּאוֹתוֹ מָקוֹם בֵּין בְּמָקוֹם אַחֵר לְצוֹרְכוֹ חַייָב לְצוֹרְכָהּ פָּטוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' לא כן אמר ר' לעזר וכו'. מילתיה דר' לעזר נלמד מן התוספתא דב''ק פ''י דגריס התם הגונב טלה מן הדיר והחזירו ואח''כ נגנב כל הדיר כולו אם הודיעו בו לבעלים פטור ואם לאו חייב גונב חבית מן המרתף והחזירה למרתף ואח''כ נגנב כל המרתף כולו אם הודיעו בו לבעלים פטור ואם לאו חייב. והשתא פריך הש''ס דאמאי ברישא אם משהניחה נשברה אפילו הטלטול לצורכו הי' פטור והא דעת בעלים בעינן וכר' לעזר דמדמי האי דינא לגונב חבית מהמרתף דלעולם צריך להודיע לבעלים בחזרה והכא לא הודיע לבעלי':
אמר. וחוזר ומתמה הש''ס על מילתיה דר' לעזר גופיה דקאמר למה הדבר דומה אמרי שנייא היא הכא בנפקד שיש רשות עליה כלומר עדיין יש רשות בעלים עליה לפי שכשהחזירה למקומה הרי הוא ברשותם כבתחילה שהרי לא יחדו לה מקום וכל מקום המשתמר מקומה מיקרי ושאני גבי גנב דכשגנב משם ברשותו היתה ולפיכך צריך הוא להודיע להבעלים שהחזירה וקשיא לר' לעזר דמדמי להו להדדי:
אמר ר' לעזר אית אמר. כלומר אמר לך ר' אלעזר אנא דאמרי כהאי איכא דאמרי דסבירא להו שיש רשות לשומר עלי' כלומר לאו עומדת ברשות בעלים מיקרי אלא מכיון שטלטלה לצורכו נעשה כגזלן עליה וברשותו היא עומדת ודמיא לגונב חבית ממרתף וצריך להודיע לבעלים ואנא כהאי תנא סבירא לי ומתני' אתיא כמ''ד דלא בעינן דעת בעלים בשומר והיינו טעמא דרישא:
מהו לצורכה בשייחדו לה הבעלים. השתא מפרש סתמא דהש''ס להסיפא וכלומר לדידך דאמרת דרישא בשלא יחדו דמשהניחה לעולם פטור הוא משום דתנא דמתני' ס''ל דבשומר לא צריך דעת בעלים ובלבד שיחזירנה למקומה וברישא בכל מקום המשתמר מקומה הוי א''כ בסיפא דיחדו לה הבעלים מקום וקתני לצורכה פטור וטעמא בעי מהו לצורכה בשייחדו לה הבעלים כלומר מ''ט דפטור בלצורכה אם יחדו לה הבעלים מקום:
באותו מקום. כלומר על כרחך בשהחזירה באותו מקום שיחדו לה מיירי:
אבל במקום אחר בין לצורכו בין לצורכה חייב כצ''ל. ופטור הכתוב כאן בספרי דפוס טעות הוא ואגב שיטפא דלקמן הוא דכיון דתלי טעמא ברישא דפטור משהניחה דמכיון שהחזירה למקומה א''צ דעת בעלים לפ''ז בסיפא לעולם חייב הוא אם החזירה למקום שאינו מיוחד לה ואע''ג דלצורכה טילטלה דמכיון דקפדי הבעלים לייחד לה מקום צריך שיחזירנה למקומו ולצורכו' ה''ט דמיחייב בסיפא ואע''ג שהחזירה למקומה משום דביחדו לה מקום אין לו רשות לשומר לטלטל לצורכו והוי כגונב מרשות הבעלים דבהא צריך דעת בעלים אלא דלצורכה יש לו רשות ובלבד שיחזירנה למקומה. ובאמת הדבר קשה דמאי בעי לן טעמא בפטורא דלצורכה ואם באנו להגיה ולגרוס מהו לצורכו וכו' א''כ צריך ג''כ להפוך כל הגי' והכי מיבעי לגרוס במקום אחר אבל באותו מקום בין לצורכו בין לצרכה פטור:
אית אינון אמרין. ואיכא דאמרי דלעולם אין רשות לשומר עליה לטלטלה לצורכו ביחדו ומכיון שטלטלה כלתה לו שמירתו וברשותו עומדת ולא שנייא לן בסיפא בין שהחזיר' באותו מקום בין למקום אחר לעולם לצורכו חייב ולצורכה פטור ואין חילוק אלא כדמחלק במתני' בין רישא לסיפא דבלא יחדו לה מקום הוי כגונב מרשותו ולא צריך דעת בעלים והלכך משהניח' אפילו לצורכו פטור אבל בסיפא דיחדו לה מקום הוי כגונב מרשות הבעלים והלכך בעינן דעת בעלים ולצורכו לעולם חייב ואפי' הניחה במקומה ולצורכה לעולם פטור ואפילו הניחה במקום אחר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source