Vayedaber

אָמַר. מְשַׁלֵּם אֲנִי. חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא שָׁלַח בּוֹ יָד. אָמַר. נִשְׁבָּע אֲנִי. וְרָאָה אוֹתָן שֶׁמְגַלְגְּלִין עָלָיו שְׁבוּעוֹת אֲחֵרוֹת וְחָזַר וְאָמַר. מְשַׁלֵּם אֲנִי. חוֹשְׁשִׁין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. לֹא חִייְבָה אוֹתוֹ הַתּוֹרָה שְׁבוּעָה לְהַחֲמִיר עָלָיו אֶלָּא לְהָקֵל. שֶׁאִם רָצָה לְשַׁלֵּם יְשַׁלֵּם וְאִם רָצָה לִישָּׁבַע יִשְׁבָּע. הָיוּ לוֹ עֵדִים שֶׁנִּגְנְבָה בְאוֹנֶס הָדָא הִיא דָּמַר רִבִּי לָֽעְזָר. הַמּוֹכֵר קְנָסָיו לְאַחֵר לֹא עָשָׂה כְּלוּם. הָיוּ לוֹ עֵדִים שֶׁנִּגְנְבָה בִפְשִׁיעָה הֲרֵי הוּא בִכְלָל יְשַׁלֵּם. וְאַחַר כָּךְ נִמְצֵאת הַגְּנֵיבָה לְמִי מְשַׁלֵּם. לָרִאשׁוֹן אוֹ לַשֵּׁינִי אוֹ לִשְׁנֵיהֶן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

היו לו עדים שנגנבה בפשיעה. ובכה''ג ודאי אסיק אדעתיה מעיקרא דכשיתברר שיגנבו ממנו ע''י פשיעה צריך לשלם לו והילכך הרי הוא בכלל ישלם ומן הסברא הוא דמקני ליה כפילא ואם ימצא הגנב למי הוא משלם תשלומי כפל להמפקיד או להנפקד או לשניהן כלומר שיחלוקו בהכפל ולא איפשיטא:

הדא היא דאמר ר' לעזר. על דין זה דלא קני לה כפילה דהמוכר קנסו לאחר מאחר שמתחייב הגנב כבר ליתן להמפקיד הכפל והוא מוכר עכשיו הקנס לאחר כשיבא לידו לא עשה כלום דלא מצי המפקיד למקני ליה אלא בתחל' בשעה שהפקידו אצלו דלכשיגנב ממנו וירצ' לשלם לו אבל השתא לא מצי למקני לי' ובכה''ג לא אסיק המפקיד אדעתי' מעיקרא:

הי' לו עדים שנגנבה באונס. ולא בפשיעה ופטור הוא מלשלם מן הדין ואפ''ה אמר לו לשלם ואם אח''כ נמצא הגנב אם משלם לו הכפל דהוי כמו ששילם או לא:

וחזר ואמר משלם אני חוששין. שמא לפטור עצמו משבועה על הגילגול הוא מתכוין אלא או ישבע על הכל או ישלם את הכל:

אמר משלם אני. מילתא אחריתא היא דאם הנפקד אומר משלם אני אעפ''כ חוששין אנו שמא שלח בו יד וכלומר שעיניו נתן בו לשלוח בו יד ולהסתירו וצריך לישבע שאינו ברשותו:

הלכה: הַמַּפְקִיד אֵצֶל חֲבֵירוֹ כול'. מֲנָן תֵּיתֵי לֵיהּ. אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵיבָה. וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁאִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם. וּמַה תַלְמוּד לוֹמַר שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם. אִם אֵינוֹ עִנְייָן לוֹ תְּנֵיהוּ עִנְייָן לְשֶׁלְּפָנָיו. רִבִּי [] עָאַל לְפִירְקָא דְרִבִּי יוּדָן. אָמַר קוֹמֵיהּ הָדָא. אָמַר לֵיהּ. אֱמוֹר דְּבַתְרָהּ. נִשְׁבָּע וְלָא רָצָה לְשַׁלֵּם נִמְצָא הַגַּנָּב מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. טָבַח וּמָכַר מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. לְמִי מְשַׁלֵּם. לְבַעַל הַפִּיקָּדוֹן. וִישַׁלֵּם לְמִי שֶׁהַפִּיקָּדוֹן אֶצְלוֹ. 10b רִבִּי נָסָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָה. חַיִּים שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם. לְמָקוֹם שֶׁהַקֶּרֶן מְהַלֵּךְ שָׁם הַכֶּפֶל מְהַלֵּךְ. רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי לָֽעְזָר. רִבִּי נָסָה מוֹסִיף בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. לֹא סוֹף דָּבָר שִׁילֵּם אֶלָּא מִיכֵּוָן שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו לְשַׁלֵּם כְּמִי שֶׁשִּׁילֵּם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ר' יוחנן ור' לעזר. אמרי תרווייהו דר' נסא מוסיף בשם ריב''ח אמתני' דקתני שילם וקאמר דלא סוף דבר שכבר שילם אלא מכיון שקיבל עליו לשלם ולא הטריחו לבא לב''ד ולדון עמו כמי ששילם הוא וקני לי' כפילא:

רבי נסא וכו'. משני לעולם אימא לך דמן התורה הוא דקני כפל כששילם ושאני הוא בנשבע שהכתוב גילה לנו במקרא הזה דכתיב חיים שנים ישלם וחיים לשון קרן הוא דכל דבר שהוא משלם כמו שגנב או גזל קרוי חיים כלומר התשלומין שלם מבלתי חסרון וכעין דדרשינן במרובה אחייה לקרן וכו' וה''נ דרשי' למקום שהקרן מהלך שם הכפל מהלך והלכך בסיפא ישלם לבעל הפקדון:

א''ל אמור דבתרה. אם כדבריך דמן התורה למדנו דמקני לי' כפילא להשומר א''כ אימא סיפא נשבע וכו' דמשלם לבעל הפקדון אמאי וישלם למי שהפקדון אצלו אפי' בסיפא דכיון דאמרת דמקרא יתירה דרשינן להאי מילתא היכא רמיזא בהאי קרא דדוקא בשילם ואימא אפי' בנשבע שלא פשע בה דג''כ פוטר עצמו מן המפקיד ושוב אין עליו כלום ואם אח''כ נמצא הגנב נהי דהקרן ודאי דמשלם להבעלים הכפל מיהת ישלם להשומר שהרי התורה זכתה לו:

רבי נכנס לשמוע דרשה דר' יודא ואמר לפניו דרשה זו מן הכתוב:

תניהו ענין לשלפניו. כלומר לפרשה שכתובה לפנינו לקמן כי יתן איש אל רעהו וגו' דבש''ח מישתעי ובטוען טענת גנב בפקדון כדמוקמינן במרובה ולמדנו הכתוב שם דברוצ' לפטור עצמו בטענת גנב דאם ימצא שהוא הגנב ישלם שנים וכאן למדנו דאם טען טענת גנב ושילם לו להמפקיד דאם נמצא הגנב אח''כ שנים ישלם להנפקד:

אם אינו ענין לו. לגנב עצמו שישלם כפל למי שגנב ממנו:

וכי אין אנו יודעין וכו'. שהרי כתב קרא אם ימצא הגנב ישלם שנים ומה ת''ל כאן שנים ישלם:

אם המצא תמצא וכו'. דכתיב בפ' כי יגנוב איש שור או שה וגו' אם המצא תמצא בידו הגנבה וגו' שנים ישלם ודרשינן להאי קרא בפ' מרובה דבגנב עצמו הכתוב מדבר:

גמ' מנן תיתי לי'. מנא לי' להתנא דין זה מן התור' דהיכא דשילם השומר דקני לי' כפילא:

משנה: אָמַר לִשְׁנַיִם גָּזַלְתִּי אֶת אֶחָד מִכֶּם מְנָה וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵי זֶה מִכֶּם. אוֹ אָבִיו שֶׁל אֶחָד מִכֶּם הִפְקִיד אֶצְלִי מְנָה וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵי זֶה הוּא. נוֹתֵן לָזֶה מְנָה וְלָזֶה מְנָה שֶׁהוֹדָה מִפִּי עַצְמוֹ. שְׁנַיִם שֶׁהִפְקִידוּ אֵצֶל אֶחָד זֶה מְנָה וְזֶה מָאתַיִם. זֶה אוֹמֵר שֶׁלִּי מָאתַיִם וְזֶה אוֹמֵר שֶׁלִּי מָאתַיִם נוֹתֵן לָזֶה מְנָה וְלָזֶה מְנָה וְהַשְּׁאָר יְהֵא מוּנָּח עַד שֶׁיָּבוֹא אֵלִיָּהוּ. וְכֵן שְׁנֵי כֵלִים אֶחָד יָפֶה מְנָה וְאֶחָד יָפֶה אֶלֶף זוּז זֶה אוֹמֵר יָפֶה שֶׁלִּי וְזֶה אוֹמֵר יָפֶה שֶׁלִּי נוֹתֵן אֶת הַקָּטָן לְאֶחָד מֵהֶן וּמִתּוֹךְ הַגָּדוֹל נוֹתֵן דְּמֵי הַקָּטָן לַשֵּׁנִי וְהַשְּׁאָר יְהֵא מוּנָּח עַד שֶׁיָּבוֹא אֵלִיָּהוּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אִם כֵּן מַה הַפְסִיד הָרַמַּאי. אֶלָּא הַכֹּל יְהֵא מוּנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

וכן שני כלים. לרבנן איצטריך ולא זו אף זו קתני לא מיבעיא במנה ומאתים דליכא שום פסידא אמרו רבנן נותן לזה מנה ולזה מנה אלא אפי' בשני כלים דאיכא פסידא שצריך לשבר כלי הגדול כדי לתת ממנו דמי הקטן ולכשיבא אליהו ויאמר של מי הוא נמצא מפסיד בשבירתו וסד''א דבהא מודו רבנן שהכל יהא מונח עד שיבא אליהו קמ''ל והלכה כחכמים:

מה הפסיד הרמאי. ולעולם לא יודה על האמת אלא הכל וכו':

נותן לזה מנה ולזה מנה וכו'. דאומר להו אתון לא קפדיתו אהדדי ולא חשדתם זה את זה שמא חבירו יתבע המאתים אנא נמי לא רמאי אנפשאי למידק המאתים של מי הן ונעשה כאלו הניחו כל הג' מאות בצרור אחד דלא הוה ליה למידק מה יש לכל א' מהן בתוכו:

שנים שהפקידו וכו'. כגון דאפקידו תרוייהו כי הדדי זה בפני זה:

נותן לזה מנה ולזה מנה. אבל שנים שתבעוהו והודה שגזל לאחד מהן ישבע כל אחד מהן שאותו הוא גזל ונותן מנה לזה ומנה לזה וקנס חכמים הוא שקנסוהו לפי שעבר על לאו לא תגזול. וכן בדין דסיפא אם שנים תובעין לאחד וכל א' אומר אבי הפקיד אצלך מנה והוא אומר אביו של אחד מכם הפקיד אצלי מנה ואינו יודע איזהו הרי כל אחד מהם נשבע שאביו הניח אצלו מנה ונותן מנה לזה ומנה לזה דאיהו פשע בנפשיה דהוה לי' למידק ולזכור מי הניח אצלו. ודוקא באביו של א' מכם הפקיד וכו' אבל במפקיד גופי' אמרי' דהמפקיד עצמו הוה לי' למידק:

מתני' אמר לשנים גזלתי את אחד מכם מנה. והם אינם תובעים לו כלום אלא הוא בא לצאת ידי שמים:

א''ר יוסי כיצד וכו'. והלכה כר' יוסי:

והשואל. שהוא חייב באונסין משלם להשוכר:

ישבע השוכר. להמשכיר שמתה כדרכה ופטור שהשוכר פטור מן האונסין:

מתני' השוכר פרה מחבירו. ועמד השוכר והשאילה לאחר ומסקינן בגמרא שנתן לו המשכיר רשות דאי לאו הכי אין השואל רשאי להשאיל וכן כל שומר:

הלכה: הַשּׁוֹכֵר פָּרָה מֵחֲבֵירוֹ כול'. וְיֵשׁ לוֹ רְשׁוּת לְהַשְׁאִיל. וְלֹא כֵן תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. אֵין הַשּׁוֹאֵל רַשַּׁאי לְהַשְׁאִיל וְלֹא הַשּׂוֹכֵר רַשַּׁאי לְהַשְׂכִּיר וְלֹא הַשּׁוֹאֵל רַשַּׁאי לְהַשְׂכִּיר וְלֹא הַשּׂוֹכֵר רַשַּׁאי לְהַשְׁאִיל אֶלָּא אִם כֵּן נָֽטַל רְשׁוּת מֵן הַבְּעָלִים. רִבִּי לָא בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. וְהוּא שֶׁנָּתַן לוֹ לְהַשְׂכִּיר. וָכָא. וְהוּא שֶׁנָּתַן לָהּ רְשׁוּת לַעֲשׂוֹת בָּהּ אֶפִּיטְרוֹפָּא. רִבִּי אַבָּהוּ שָׁאַל. שְׁאָלוּהָ בְּעָלִים מִשּׂוֹכֵר וָמֵתָה כְדַרְכָּהּ יִשָּׁבַע הַשּׁוֹכֵר שֶׁמֵּתָה כְדַרְכָּהּ וְהַשׁוֹאֵל מְשַׁלֵּם לַשּׂוֹכֵר. וְאִין כֵּינִי אֲפִילוּ אֲכָלוּהָ. אָמַר רִבִּי אַבִּינָָּא. אָֽכְלוּ שֶׁלָּהֶן אָֽכְלוּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. הֵיאַךְ הַלָּה עוֹשֶׂה סְחוֹרָה בְּפָרָתוֹ שֶׁלָּזֶה. אֶלָּא תַּחֲזוֹר פָּרָה לַבְּעָלִים.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אכלו שלהן אכלו. שאני אכלו דשלהן הוא שאכלו דלא אמרי' אלא כל זמן שהיא אצלו עדיין ברשות השוכר היא כל ימי שכירתו לעשות בה מלאכה ולפיכך חייבין בעלים באונסין אבל אם אכלו אין להשוכר עליהם כלום מהפרה אלא שאינו משלם לו שכירות כ''א אותן הימים שעמדה אצלו:

ואין כיני. חזר ושאל לו ואם כן אפי' אכלוה הבעלים נמי נימא שישלמו להשוכר:

ואין כיני. חסר כאן התשובה וסמיך על סוגיא דהתם שהשיב הנשאל שם וא''ל כן אנן אומרין. שאפי' הבעלים עצמן משלמין:

ר' אבהו שאל. אם דוקא השאילוה לאחר קתני במתני' או נימא דאפי' חזרו ושאלוהו הבעלים מהשוכר ומתה כדרכה דהשתא איהו חייב ובכה''ג אם צריכין הבעלים לשלם להשוכר. ותיבות ישבע השוכר שמתה כדרכה. מיותרין הן ואגב ריהט' לישנא דמתני' כתוב' כאן וכן לא גריס לה התם שהרי בבית הבעלים מתה ולא ידע זה ומה שבועה שייך לו:

גמ' ויש לו רשות להשאיל. פרתו של חבירו שלא מדעתו בתמיה ולא כן תני ר''ח וכו' בתוספתא פ''ג. וגרסינן להאי סוגיא בפ' הכותב הלכה ה' על המתני' כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך וכו'. ושם עיקר הסוגיא וכאן מביא הש''ס בקצרה וברמז כדרכו ומה שצריך למשנתינו והיינו דקאמר ר' לא לקמיה והוא שנתן וכו' וכא והוא שנתן וכו' ומשום דהתם מקשי הש''ס אמתני' וכי היאך בניה נאמנים בשבועה הלא יכול הוא לומר לה לך האמנתי ולא לבניך. ומשני כי היכי דמוקמי למתני' דהמפקיד והוא שנתן לו המשכי' רשות להשכיר או להשאיל לאחרים וה''נ במתני' דהתם והוא שנתן לה רשות לעשות בניה אפיטרופין:

משנה: 11a הַשּׁוֹכֵר פָּרָה מֵחֲבֵירוֹ וְהִשְׁאִילָהּ לְאַחֵר וּמֵתָה כְדַרְכָּהּ יִשָּׁבַע הַשּׁוֹכֵר שֶׁמֵּתָה כְדַרְכָּהּ וְהַשׁוֹאֵל יְשַׁלֵּם לַשּׂוֹכֵר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי כֵּיצַד הַלָּה עוֹשֶׂה סְחוֹרָה בְּפָרָתוֹ שֶׁלַּחֲבֵירוֹ. אֶלָּא תַּחֲזוֹר הַפָּרָה לַבְּעָלִים.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מה הפסיד הרמאי. ולעולם לא יודה על האמת אלא הכל וכו':

שנים שהפקידו וכו'. כגון דאפקידו תרוייהו כי הדדי זה בפני זה:

מתני' אמר לשנים גזלתי את אחד מכם מנה. והם אינם תובעים לו כלום אלא הוא בא לצאת ידי שמים:

א''ר יוסי כיצד וכו'. והלכה כר' יוסי:

והשואל. שהוא חייב באונסין משלם להשוכר:

ישבע השוכר. להמשכיר שמתה כדרכה ופטור שהשוכר פטור מן האונסין:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source