משנה: שׁוֹר הַמַּזִּיק בִּרְשׁוּת הַנִּיזָּק כֵּיצַד נָגַח נָגַף נָשַׁךְ רָבַץ בָּעַט בִּרְשׁוּת הָרַבִּים מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. בִּרְשׁוּת הַנִּיזָּק רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר נֶזֶק שָׁלֵם וַחֲכָמִים אוֹמְרִים חֲצִי נֶזֶק. אָמַר לָהֶן רִבִּי טַרְפוֹן. מַה בִּמְקוֹם שֶׁהֵיקֵל עַל הַשֵּׁן וְעַל הָרֶגֶל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁהוּא פָטוּר הֶחֱמִיר עֲלֵיהֶן בִּרְשׁוּת הַנִּיזָּק לְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. מְקוֹם שֶׁהֶחֱמִיר עַל הַקֶּרֶן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים לְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק אֵינוֹ דִין שֶׁנַּחְמִיר עָלֶיהֶן בִּרְשׁוּת הַנִּיזָּק לְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. אָֽמְרוּ לוֹ דַּייוֹ לַבָּא מִן הַדִּין לִהְיוֹת כַּנִּדּוֹן. מַה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים חֲצִי נֶזֶק אַף בִּרְשׁוּת הַנִּיזָּק חֲצִי נֶזֶק. אָמַר לָהֶן. אֲנִי לֹא אָדִין קֶרֶן מִקֶּרֶן אֲנִי אָדִין קֶרֶן מֵרֶגֶל. וּמַה אִם בִּמְקוֹם שֶׁהֵיקֵל עַל הַשֵּׁן וְעַל הָרֶגֶל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים הֶחֱמִיר בַּקֶּרֶן. מְקוֹם שֶׁהֶחֱמִיר עֲלֵיהֶן בִּרְשׁוּת הַנִּיזָּק אֵינוֹ דִין שֶׁנַּחְמִיר בַּקֶּרֶן. אָֽמְרוּ לוֹ דַּייוֹ לַבָּא מִן הַדִּין לִהְיוֹת כַּנִּדּוֹן. מַה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים מֲצִי נֶזֶק אַף בִּרְשׁוּת הַנִּיזָּק חֲצִי נֶזֶק.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בעל החבית חייב בנזקו. ואפי' הפקירה שכל המפקיר נזקיו ברשות הרבים שלא היה לו רשות לעשותן מתחלה הרי הן ברשותו כאילו לא הפקירן:
ואם הוזק בה. הנתקל:
מתני' המניח את הכד ברשות הרבים ובא אחר. ולא ידע בה ונתקל בה ושברה פטור לפי שאין דרך בני אדם להתבונן בדרכים:
סימא את עיין חבירו. אפי' בשוגג דכתיב פצע תחת פצע וקרא יתירא הוא לחייבו על שוגג כמזיד ודוקא בנזק אבל בד' דברים לא מיחייב אלא במזיד או קרוב למזיד:
מתני' בין ישן. ולא אמרינן אנוס הוא ואמרינן בגמרא דלפעמים ישן פטור אם הוא היה הראשון:
אמרו לו דיו. דסוף סוף אי לאו קרן בר''ה לא משכחת צד ק''ו. ור' טרפון בעלמא נמי אית ליה דיו דהא מדאורייתא הוא דכתיב הלא תכלם שבעת ימים ק''ו לשכינה י''ד יום אלא דיו לבא מן הדין להיות כנדון ותסגר שבעת ימים אבל הכא לית ליה דיו דס''ל לר' טרפון דכי אמרי' דיו היכא דלא מיפרך הק''ו כגון התם דשבעת ימים דשכינ' לא כתיבי אתא ק''ו אייתי ארביס' אתא דיו אפיק שבעה ואוקי אשבעה אשתכח דמהני ק''ו ולא מיפרך לגמרי אבל הכא ח''נ כתיבא וסתמא בין ברשות הרבים בין ברשות הניזק ואתא ק''ו ואייתי חצי נזק אחרינא להיות נזק שלם ואי דרשת דיו ותוקמיה אח''נ כדמעיקרא א''כ מיפרך הק''ו ולא אהני ולא מידי. ורבנן סברי דאפי' היכא דמיפרך הק''ו אמרי' דיו והלכה כחכמים:
אני אדון קרן מרגל. קרן ברשות הניזק מרגל ברשות הניזק:
אני לא אדון קרן מקרן. כלומר באלו רשיות כדקאמר בק''ו קמא קרן ברשות הניזק מקרן בר''ה:
דיו לבא מן הדין. קרן ברשות הניזק שאתה מביא מדין קרן בר''ה דקאמרת קרן שהחמיר עליה בר''ה אינו דין שנחמיר עליה ברשות הניזק דיו להיות כנדון כקרן בר''ה מה בר''ה חצי נזק אף ברשות הניזק ח''נ:
מתני' נגח נגף וכו'. קרן ותולדותיו:
רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְרִבִּי מֵאִיר בְּתַמָּה. וּכְרִבִּי יוּדָה בְהַעֲדָאָה. דְּתַנֵּי. שׁוֹר שֶׁנָּגַח שְׁלֹשָׁה פְעָמִים בְּיוֹם אֶחָד אֵינוֹ מוּעָד. וּמַה תַלְמוּד לוֹמַר מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם. אֶלָּא שֶׁאִם חָזַר בּוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה אֵינוֹ נִידּוֹן אֶלָּא כְתָם. הֲוִינָן סָֽבְרִין מֵימַר. הֲלָכָה כְרַב הוּנָא 11b דּוּ אָמַר. מֵעֵין ושְׁנֵיהֶם. אָתָא רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְרִבִּי מֵאִיר בְּתַמָּה וּכְרִבִּי יְהוּדָה בְהַוַודָּעָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אתא רב ירמיה. וקאמר בשם רב בהדיא הלכה כר' מאיר בתמה דצריך שיהו התינוקות ממשמשין בו וכר' יהודה בהעדאה דצריך שלשה ימים רצופין:
רב ירמיה. ל''ג עד לקמן בתר הוינן סברין ואגב שיטפא דלקמן בפ''ד הלכה ב' היא והתם גריס לה בתר דברי רב הונא כד מר וודאי וכמסקנא דהכא והכא גרסינן מעיקרא דתני וכו' ותשלום דברי רב הונא הן:
דתני. רב הונא מביא ראיה לדבריו בשם רב דקאמר ספק מהאי ברייתא:
ומה תלמוד לומר מתמול שלשום. ממ''ם דמתמול דריש דתמול שלשום איצטריך וכרישא דברייתא דרבי יהודה היא וכדלעיל אלא דדרשה דר' יהודה שפיר הוה נפקא לן אי הוה כתיב תמול שלשום דתמול חד ושלשום תרי ומה תלמוד לומר מתמול:
אלא שאם חזר וכו'. בא הכתוב ללמדנו דלחזרה צריך שיחזור בו שלשה ימים ומדקאמר דוקא שלשה ימים זה אחר זה אז אינו נידון אלא כתם הא אם לא חזר בו לפנינו שלשה ימים רצופין אלא ביום ראשון יצא ולא נגח ובשני לא יצא ובשלישי יצא ולא נגח בספק הוא עומד דשמא לא היה נוגח גם ביום השני ותם ודאי הוא או שמא היה נוגח ואין כאן חזרה שלשה ימים ונשאר בחזקת מועד ונמצא הדבר בספק הוא והיינו דקאמר אינו נידון אלא כתם דמשמע דוקא בכה''ג הוא דאינו נידון אלא כתם הא בגוונא אחריתא וכדאמרי' אינו נידון לא כתם ולא כמועד ואם אח''כ חזר ונגח אין מוציאין ממון מספק והשתא שמעינן נמי לדיניה דרב הונא דלעיל אם ביום הראשון נגח ובשני לא יצא ובשלישי נגח דמועד בספק הוא דכמו הדין בחזרה כך הוא הדין בתחילת העדאתו דמאי שנא ואיפשיטא נמי מילתיה דרב וטעמיה גבי נדה דדמיין להדדי:
הוינן סברין מימר. היו רוצין לומר דהלכה כרב הונא בפלוגתא דר' מאיר ורבי יהודה מהאי ברייתא דמייתי דכולה כר' יהודה אתייא:
דו אמר מעין שניהם. לפי שהוא אומר ושונה בברייתא זו מעין תנא אחד ושניהם כלומר כששניהם בין בתם בין במועד כר' יהודה:
הלכה: שׁוֹר הַמַּזִּיק בִּרְשׁוּת הַנִּיזָּק כול' עַד סוף. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי טַרְפוֹן הִיא. בִּרְשׁוּת הַנִּיזָּק. רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר. נֶזֶק שָׁלֵם. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. חֲצִי נֶזֶק.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדרן עלך פרק כיצד הרגל מועדת
זה שבא לישן אצלו הוא המועד. שהוא הפושע ואם הזיק הוא את הראשון חייב אבל אם הראשון הזיק אותו פטור וכן בכלים דוקא שהלך לישן אצל הכלי. אבל אם היה ישן והביאו כלים שם ושברן פטור:
גמ' מתניתא. דקתני סתמא ישן חייב בשהיו שניהם ישינים שהלכו לישן כאחד והזיקו זה את זה כל אחד שמזיק חייב לפי ששניהם מועדין זה לזה:
גמ' אמר ר' יוחנן דר' טרפון היא. לא שייכא הכא אלא לעיל פ''ק הלכה ד' דסתים שם התנא כר''ט דהכא וכדגריס לה התם ואגב מייתי לה הכא וכן דרך הש''ס הזה:
משנה: אָדָם מוּעָד לְעוֹלָם בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד בֵּין עֵר בֵּין יָשֵׁן. סִימָּא אֶת עֵין חֲבֵירוֹ וְשִׁבַּר אֶת הַכֵּלִים מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בעל החבית חייב בנזקו. ואפי' הפקירה שכל המפקיר נזקיו ברשות הרבים שלא היה לו רשות לעשותן מתחלה הרי הן ברשותו כאילו לא הפקירן:
ואם הוזק בה. הנתקל:
מתני' המניח את הכד ברשות הרבים ובא אחר. ולא ידע בה ונתקל בה ושברה פטור לפי שאין דרך בני אדם להתבונן בדרכים:
סימא את עיין חבירו. אפי' בשוגג דכתיב פצע תחת פצע וקרא יתירא הוא לחייבו על שוגג כמזיד ודוקא בנזק אבל בד' דברים לא מיחייב אלא במזיד או קרוב למזיד:
מתני' בין ישן. ולא אמרינן אנוס הוא ואמרינן בגמרא דלפעמים ישן פטור אם הוא היה הראשון:
אמרו לו דיו. דסוף סוף אי לאו קרן בר''ה לא משכחת צד ק''ו. ור' טרפון בעלמא נמי אית ליה דיו דהא מדאורייתא הוא דכתיב הלא תכלם שבעת ימים ק''ו לשכינה י''ד יום אלא דיו לבא מן הדין להיות כנדון ותסגר שבעת ימים אבל הכא לית ליה דיו דס''ל לר' טרפון דכי אמרי' דיו היכא דלא מיפרך הק''ו כגון התם דשבעת ימים דשכינ' לא כתיבי אתא ק''ו אייתי ארביס' אתא דיו אפיק שבעה ואוקי אשבעה אשתכח דמהני ק''ו ולא מיפרך לגמרי אבל הכא ח''נ כתיבא וסתמא בין ברשות הרבים בין ברשות הניזק ואתא ק''ו ואייתי חצי נזק אחרינא להיות נזק שלם ואי דרשת דיו ותוקמיה אח''נ כדמעיקרא א''כ מיפרך הק''ו ולא אהני ולא מידי. ורבנן סברי דאפי' היכא דמיפרך הק''ו אמרי' דיו והלכה כחכמים:
אני אדון קרן מרגל. קרן ברשות הניזק מרגל ברשות הניזק:
אני לא אדון קרן מקרן. כלומר באלו רשיות כדקאמר בק''ו קמא קרן ברשות הניזק מקרן בר''ה:
דיו לבא מן הדין. קרן ברשות הניזק שאתה מביא מדין קרן בר''ה דקאמרת קרן שהחמיר עליה בר''ה אינו דין שנחמיר עליה ברשות הניזק דיו להיות כנדון כקרן בר''ה מה בר''ה חצי נזק אף ברשות הניזק ח''נ:
מתני' נגח נגף וכו'. קרן ותולדותיו:
הלכה: אָדָם מוּעָד לְעוֹלָם כול'. אָמַר רִבִּי יִצְחָק. מַתְנִיתָא בְּשֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם יְשֵׁינִין. אֲבָל אִם הָיָה אֶחָד מֵהֶן יָשֵׁן וּבָא חֲבֵירוֹ לִישָׁן אֶצְלוֹ זֶה שֶׁבָּא לִישָׁן אֶצְלוֹ הוּא הַמּוּעָד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדרן עלך פרק כיצד הרגל מועדת
זה שבא לישן אצלו הוא המועד. שהוא הפושע ואם הזיק הוא את הראשון חייב אבל אם הראשון הזיק אותו פטור וכן בכלים דוקא שהלך לישן אצל הכלי. אבל אם היה ישן והביאו כלים שם ושברן פטור:
גמ' מתניתא. דקתני סתמא ישן חייב בשהיו שניהם ישינים שהלכו לישן כאחד והזיקו זה את זה כל אחד שמזיק חייב לפי ששניהם מועדין זה לזה:
גמ' אמר ר' יוחנן דר' טרפון היא. לא שייכא הכא אלא לעיל פ''ק הלכה ד' דסתים שם התנא כר''ט דהכא וכדגריס לה התם ואגב מייתי לה הכא וכן דרך הש''ס הזה:
משנה: הַמַּנִּיחַ אֶת הַכַּד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבָא אַחֵר וְנִתְקַל בָּהּ וּשְׁבָרָהּ פָּטוּר. וְאִם הוּזַּק בָּהּ בַּעַל הֶחָבִית חַייָב בִּנְזָקָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בעל החבית חייב בנזקו. ואפי' הפקירה שכל המפקיר נזקיו ברשות הרבים שלא היה לו רשות לעשותן מתחלה הרי הן ברשותו כאילו לא הפקירן:
ואם הוזק בה. הנתקל:
מתני' המניח את הכד ברשות הרבים ובא אחר. ולא ידע בה ונתקל בה ושברה פטור לפי שאין דרך בני אדם להתבונן בדרכים:
סימא את עיין חבירו. אפי' בשוגג דכתיב פצע תחת פצע וקרא יתירא הוא לחייבו על שוגג כמזיד ודוקא בנזק אבל בד' דברים לא מיחייב אלא במזיד או קרוב למזיד:
מתני' בין ישן. ולא אמרינן אנוס הוא ואמרינן בגמרא דלפעמים ישן פטור אם הוא היה הראשון:
אמרו לו דיו. דסוף סוף אי לאו קרן בר''ה לא משכחת צד ק''ו. ור' טרפון בעלמא נמי אית ליה דיו דהא מדאורייתא הוא דכתיב הלא תכלם שבעת ימים ק''ו לשכינה י''ד יום אלא דיו לבא מן הדין להיות כנדון ותסגר שבעת ימים אבל הכא לית ליה דיו דס''ל לר' טרפון דכי אמרי' דיו היכא דלא מיפרך הק''ו כגון התם דשבעת ימים דשכינ' לא כתיבי אתא ק''ו אייתי ארביס' אתא דיו אפיק שבעה ואוקי אשבעה אשתכח דמהני ק''ו ולא מיפרך לגמרי אבל הכא ח''נ כתיבא וסתמא בין ברשות הרבים בין ברשות הניזק ואתא ק''ו ואייתי חצי נזק אחרינא להיות נזק שלם ואי דרשת דיו ותוקמיה אח''נ כדמעיקרא א''כ מיפרך הק''ו ולא אהני ולא מידי. ורבנן סברי דאפי' היכא דמיפרך הק''ו אמרי' דיו והלכה כחכמים:
אני אדון קרן מרגל. קרן ברשות הניזק מרגל ברשות הניזק:
אני לא אדון קרן מקרן. כלומר באלו רשיות כדקאמר בק''ו קמא קרן ברשות הניזק מקרן בר''ה:
דיו לבא מן הדין. קרן ברשות הניזק שאתה מביא מדין קרן בר''ה דקאמרת קרן שהחמיר עליה בר''ה אינו דין שנחמיר עליה ברשות הניזק דיו להיות כנדון כקרן בר''ה מה בר''ה חצי נזק אף ברשות הניזק ח''נ:
מתני' נגח נגף וכו'. קרן ותולדותיו:
הָֽיְתָה מְמַלָּא כָּל רְשׁוּת הָרַבִּים אִם יְטִילֶנָּהּ מִיכָּן וְיִתְנֶינָּהּ כָּאן נַעֲשֶׂה בוֹר. אֶלָּא יִטּוֹל הַמַּקֵּל וִישַׁבְּרֶנָּהּ אוֹ יַעֲבוֹר עָלֶיהָ וְאִם נִשְׁבְּרָה נִשְׁבְּרָה. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. שׁוֹר שֶׁעָלָה עַל חֲבֵירוֹ וּבָא בַּעַל הַשּׁוֹר לִשְׁמוֹט אֶת שֶׁלּוֹ אוֹ הוּא שֶׁשִּׁימֵּט אֶת עַצְמוֹ וְנָפַל וָמֵת פָּטוּר. אִם דְּחָייוֹ וְנָפַל וָמֵת חַייָב. וְלָא יְכִיל מֵימַר לֵיהּ. אִילּוּ שְׁבַקָּתָהּ הֲוִינָא יְהִיב לָךְ נִזְקָךְ. עוֹד הוּא דוּ יְכִיל מֵימַר לֵיהּ. אִילּוּ שְׁבַקָּתָהּ הֲוִיתָה יְהִיב לִי חֲצִי נֶזֶק. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָיָה מוּעָד לֹא כָּל מִמָּךְ שֶׁאֱהֵא מְחַזֵּר עִמָּךְ עַל בָּתֵּי דִינִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא כל ממך. אעפ''כ יכול הוא לומר לו לא כל המינך שאהא מחזר עמך על ב''ד ולירד עמך לדין עד שתשלם לי ואין רצוני לטרוח בכך והילכך פטור אבל לעולם אימא לך בעלמא דליכא פסידא ולא שייכא טירחא בהאי לא עביד אינש דינא לנפשיה:
הגע עצמך שהיה מועד. העליון ונזק שלם הוה משלם ולית ליה פסידא:
עוד הוא דו יכיל מימר ליה. ודחי לה הש''ס דשאני התם דאיכא פסידא שהרי זה יכול לומר לו אילו הייתי מניח לשורך והשור שלי הי' נהרג לא היית צריך ליתן אלא חצי נזק ונמצאתי מפסיד:
ולא יכיל מימר ליה. ואי קאמרת לא עביד אינש דינא לנפשיה כי שמטו הוא אמאי פטור הלא יכול לומר לו אילו היית מניח שורי ואפי' היה הורג את שורך היית משלם לך את נזקך אלא לאו ש''מ עביד אינש דינא לנפשיה ואפי' במקום דליכא פסידא:
אם דחיו ונפל ומת חייב. שהיה לו לשמטו ולא לדחפו בכח:
שור שעלה על חבירו. להרגו ובא בעל השור התחתון ושמטו מתחתיו או שהשור שמט את עצמו ומחמת זה נפל העליון ומת פטור:
נישמעינ' מן הדא. ברייתא:
אלא יטול וכו'. כלומר מי אמרינן דאין לו תקנה אחרת אלא אם לשברן במקל או לעבור עליהן ואם ישברו ישברו ולא איכפת ליה דעביד אינש דינא לנפשיה או לא דלא אמרי' עביד אינש דינא לנפשיה אלא במקום דאיכא פסידא אבל הכא מאי פסידא איכא ליה להאי:
היתה ממלא כל ר''ה. בעיא היא דאם היו כלים ממלאין בכל ר''ה מה תקנתו של העובר בר''ה שהרי אם יטלן מכאן ויפנה אותן למקום אחד ובר''ה. זה אי אפשר דא''כ נעשה בור על ידו במקום שהניחן והוא נתחייב בתקלתן:
הלכה: הַמַּנִּיחַ אֶת הַכַּד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים כול'. וְאֵין דֶּרֶךְ אָדָם לַהֲנִיחָן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. רַב אָמַר. בִּמְמַלָּא אֶת כָּל רְשׁוּת הָרַבִּים. אֲבָל אִם אֵינָהּ מְמַלָּא אֶת כָּל רְשׁוּת הָרַבִּים אֵין דֶּרֶךְ אָדָם לִהְיוֹת מַנִּיחָם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. שְׁמוּאֵל אָמַר. 12a אוֹ בִּמְמַלָּא אֶת כָּל רְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ עַד שֶׁתְּהֵא נְתוּנָה עַל קֶרֶן זָוִית. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. וַאֲפִילוּ אֵינָהּ מְמַלָּא כָל רְשׁוּת הָרַבִּים אִם יְטִילֶנָּהּ מִיכָּאן וְיִתְנֶינָּהּ כָּאן הֲרֵי זֶה בוֹר וַאֲפִילוּ אֵינָה נְתוּנָה עַל קֶרֶן זָוִית אֵין דֶּרֶךְ אָדָם לִהְיוֹת מַנִּיחָן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואפי' אינה נתונה וכו'. וכן נמי לא בעינן שתהא נתונה מן הצד אלא אמרינן דבאמת אין דרך אדם להיות מנית כלים בר''ה לפי שבני אדם עוברין שם ואין דרכן להתבונן בדרכים ובכל מקום שהניחן ונתקל זה ושברן פטור:
ר' לעזר. פליג דאפי' איכה ממלא ר''ה פטור דמה היה לזה לעשות שהרי אם יטלנה ממקום זה ויתננה במקום אחר בר''ה א''כ עשה הוא הבור במקום שהניחה ומתחייב על תקלתה והילכך אי אפשר לו לפנותה מכאן:
או בממלא וכו'. מוקמינן להמתני' או בהכי עסקינן עד שתהא נתונה וכו' כלומר דלא תיפטר עד שתהא הכד נתונה בקרן זוית מן הצד ולא ראה אותה והילכך פטור:
בממלא את כל רשות הרבים. בכלים הילכך מאי הוה ליה למעבד אבל אם לא הי' ממלא כל רה''ר חייב דוכי אין דרך וכו' והוה ליה לעיוני ומזיל:
גמ' ואין דרך אדם וכו'. ואמאי פטור זה כששברן וכי אין דרך בני אדם להניח כלים ברשות הרבים ואיבעי ליה לעיוני ומיזל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source