הלכה: נָפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל אָבִיו כול'. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁבֶּן עַזַּאי חָבֵר וְתַלְמִיד לְרִבִּי עֲקִיבָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
את המצוה ואת החקים. משמע שיש חלוקי דינים וחקים ומצות בין זה לזה שזה פשוט עדיו בשנים ומקושר עדיו בשלשה ופשוט עדיו חותמין מתוכו ומקושר עדיו מאחוריו על קשריו:
גמ' ומנין לגט המוקשר. מנין לנו רמז שיש מינין חלוקין בשטרות. וגרסינן להסוגיא בגיטין סוף פ' הזורק:
ואקח. בירמיה גבי קניית השדה מאת חנמאל כתיב ואקח את ספר המקנה את החתום המצוה והחקים ואת הגלוי:
את החתום זה המקושר. לפי שהיא צרור וחתום בקשריו:
ואת הגלוי זה הפשוט שבמוקשר. זהו טופס השטר שהוא כתוב כעין הפשוט:
גמ' זאת אומרת שבן עזאי חבר ותלמיד לרבי עקיבא. שאמר לו בלשון אתה שבאת לחלוק עלינו ולא אמר שבא רבינו:
הדרן עלך מי שמת
משנה: נָפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל אָבִיו עָלָיו וְעַל יוֹרְשָׁיו עָלָיו וְעַל מוֹרִישָׁיו וְהָֽיְתָה עָלָיו כְּתוּבַּת אִשָּׁה וּבַעֲלֵי חוֹב יוֹרְשֵי הָאָב אוֹמְרִים הַבֵּן מֵת רִאשׁוֹן וְאַחַר כָּךְ מֵת הָאָב. וּבַעֲלֵי הַחוֹב אוֹמְרִים הָאָב מֵת רִאשׁוֹן וְאַחַר כָּךְ מֵת הַבֵּן. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים יַחֲלוֹקוּ וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים נְכָסִים בְּחֶזְקָתָן. נָפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל אִשְׁתּוֹ יוֹרְֹשֵי הָאָב אוֹמְרִים הָאִשָּׁה מֵתָה רִאשׁוֹנָה וְאַחַר כָּךְ מֵת הַבַּעַל. יוֹרְשֵי הָאִשָּׁה אוֹמְרִים הָאִישׁ מֵת רִאשׁוֹנָה וְאַחַר כָּךְ מֵתָה הָאִשָּׁה. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים יַחֲלוֹקוּ וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים נְכָסִים בְּחֶזְקָתָן. כְּתוּבָּה בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל. וּנְכָסִים הַנִּכְנָסִין וְהַיּוֹצְאִין עִמָּהּ בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הָאָב. נָפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל אִמּוֹ אֵילּוּ וָאֵילּוּ מוֹדִין שֶׁיַּחֲלוֹקוּ. אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה 30b מוֹדֶה אֲנִי בָזֶה שֶׁהַנְּכָסִים בְּחֶזְקָתָן. אָמַר לוֹ בֶּן עַזַּאי עַל הַחֲלוּקִין אָנוּ מִצְטָעֲרִין אֶלָּא שֶׁבָּאתָ לַחֲלוֹק עָלֵינוּ אֶת הַשָּׁוִוין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' גט פשוט. שטר פשוט כעין שלנו שאינן תפורין ומקושרין וכל שטר קרוי גט:
עדיו מתוכו. מבפנים כעין שאנו עושין:
ומקושר מאחוריו. כותב שטה אחת או שתים וכורכן על החלק ותופר ועד אחד חותם על הכרך מבחוץ וחוזר וכותב כמה שיטין מבפנים וכורכן על החלק ותופר ועד שני חותם על הכרך מבחוץ וכן עד שלישי ותקון רבנן גט מקושר מפני כהנים שהן קפדנים והיו כותבין בפתאום גט לנשותיהן ומתחרטין ולא היו יכולין להחזירן והתקינו להם גט מקושר שאינו נוח לכתוב מהרה שמא בתוך כך יתפייס וכשם שתקנו מקושר בגט כך תקנו בשאר שטרות שלא חילקו חכמים:
שניהן פסולין. שלא נעשה כתיקון חכמים:
מפני שהוא יכול לעשותו פשוט. שאם יקרע התפירו' ויפתח השטר יהיה פשוט:
רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל כמנהג המדינה. פלוגתא דת''ק ורשב''ג באתרא דנהיגי בפשוט ובמקושר וא''ל להסופר עביד לי מקושר ואזל ועביד ליה פשוט או פשוט ועבד ליה מקושר ת''ק סבר מיקפד קפיד ופסל ורשב''ג סבר הואיל ומנהג המדינה בתרוייהו לא קפיד וכשר והלכה כת''ק:
מתני' ועל מורישיו. על שארי מורישיו:
יורשי האב אומרים הבן מת ראשון. ולא הניח כלום ואין ב''ח יכול להפרע מנכסים האלו שהרי לא זכה בהן הבן מעולם:
ובעלי החוב אומרים האב מת ראשון. וזכה הבן בירושתו ויש לנו לגבות מחלקו:
בית שמאי אומרים יחלוקו. דקסברי בית שמאי שטר העומד לגבות כגבוי דמי ויורשי האב ובעל חוב תרוייהו מוחזקים הוו לפיכך יחלוקו:
האשה מתה ראשונה. ונמצאו הן יורשין כל הנכסים ואין ליורשי האשה כלום שהרי הבעל יורש את אשתו והוא מת אחרון:
נכסים בחזקתן. נכסי צאן ברזל בחזקתן הן ולא פירשו בית הלל בחזקת מי אי בחזקת יורשי האשה שהיו שלה אי בחזקת יורשי הבעל שאחריותן עליו והוי כשלו והלכך בנכסי צאן ברזל יחלוקו:
כתובה. מנה מאתים שהן העיקר וכן התוספת נשארים בחזקת יורשי הבעל:
ונכסין הנכנסין ויוצאין עמה. הן נכסי מלוג שבשעה שהיא נכנסת נכנסין עמה וכשהיא יוצאת יוצאין עמה אם פחתו פחתו לה ואם הותירו הותירו לה אלו הן בחזקת יורשי האב שהן יורשי אשה נמצאו יורשי אשה נוטלין כל נכסי מלוג וחצי נכסי צאן ברזל:
נפל הבית עליו ועל אמו. ואין לה בן אחר מאבי הבן אלא זה:
יורשי הבן אומרים האשה מתה תחלה. וירש הבן נכסיה ואנחנו יורשים הבן ויורשי האשה ממשפחת בית אביה אומרים הבן מת תחלה ולא ירש כלום ואנחנו יורשים את האשה:
אילו ואילו מודים. ב''ש וב''ה שיחלוקו דכיון דשניהם באים מכח ירושה הוי ספק וספק ויחלוקו ולא דמי לנפל הבית עליו ועל אשתו דהתם יש נכסים שהבעל מוחזק ויש שהאשה מוחזקת אבל הכא הכל בחזקת האשה כיון שהיתה אלמנה ושניהם באים מכח ירושה לירש הכל הלכך יחלוקו:
מודה אני בזה. דלדברי בית הלל הכא נמי אמרינן נכסים בחזקתן בחזקת יורשי האשה שהרי כל ימי חיי האשה לאחר שמת בעלה כל הנכסי' היו בחזקתה ונמצאו יורשיה שהן ממשפחת בית אביה יורשין ודאין הן אבל יורשי הבן ספק הן שאם הבן מת תחלה אין לאחיו מאביו בנכסי אמן כלום והלכך נשארים הנכסים בחזקת יורשי האשה:
על חלוקין אנו מצטערין. על מחלוקת דלעיל דבית שמאי ובית הלל אנו מצטערין שלא השוו דעתם ואתה אומר שגם בזה חלוקין ובאת לחלוק על ת''ק שאומר שהן שוין:
וב''ה אומרין נכסין בחזקתן. בחזקת יורשין ובעלי החוב באו להוציא מידן ועליהם להביא ראיה שהאב מת תחלה או ילכו להם בלא כלום:
משנה: גֵּט פָּשׁוּט עֵדָיו מִתּוֹכוֹ וּמְקוּשָּׁר עֵדָיו מֵאֲחוֹרָיו. פָּשׁוּט שֶׁכָּֽתְבוּ עֵדָיו מֵאֲחוֹרָיו וּמְקוּשָּׁר שֶׁכָּֽתְבוּ עֵדָיו מִתּוֹכוֹ שְׁנֵיהֶן פְּסוּלִין. רִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מְקוּשָּׁר שֶׁכָּֽתְבוּ עֵדָיו מִתּוֹכוֹ כָּשֵׁר מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹתוֹ פָשׁוּט. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' גט פשוט. שטר פשוט כעין שלנו שאינן תפורין ומקושרין וכל שטר קרוי גט:
עדיו מתוכו. מבפנים כעין שאנו עושין:
ומקושר מאחוריו. כותב שטה אחת או שתים וכורכן על החלק ותופר ועד אחד חותם על הכרך מבחוץ וחוזר וכותב כמה שיטין מבפנים וכורכן על החלק ותופר ועד שני חותם על הכרך מבחוץ וכן עד שלישי ותקון רבנן גט מקושר מפני כהנים שהן קפדנים והיו כותבין בפתאום גט לנשותיהן ומתחרטין ולא היו יכולין להחזירן והתקינו להם גט מקושר שאינו נוח לכתוב מהרה שמא בתוך כך יתפייס וכשם שתקנו מקושר בגט כך תקנו בשאר שטרות שלא חילקו חכמים:
שניהן פסולין. שלא נעשה כתיקון חכמים:
מפני שהוא יכול לעשותו פשוט. שאם יקרע התפירו' ויפתח השטר יהיה פשוט:
רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל כמנהג המדינה. פלוגתא דת''ק ורשב''ג באתרא דנהיגי בפשוט ובמקושר וא''ל להסופר עביד לי מקושר ואזל ועביד ליה פשוט או פשוט ועבד ליה מקושר ת''ק סבר מיקפד קפיד ופסל ורשב''ג סבר הואיל ומנהג המדינה בתרוייהו לא קפיד וכשר והלכה כת''ק:
מתני' ועל מורישיו. על שארי מורישיו:
יורשי האב אומרים הבן מת ראשון. ולא הניח כלום ואין ב''ח יכול להפרע מנכסים האלו שהרי לא זכה בהן הבן מעולם:
ובעלי החוב אומרים האב מת ראשון. וזכה הבן בירושתו ויש לנו לגבות מחלקו:
בית שמאי אומרים יחלוקו. דקסברי בית שמאי שטר העומד לגבות כגבוי דמי ויורשי האב ובעל חוב תרוייהו מוחזקים הוו לפיכך יחלוקו:
האשה מתה ראשונה. ונמצאו הן יורשין כל הנכסים ואין ליורשי האשה כלום שהרי הבעל יורש את אשתו והוא מת אחרון:
נכסים בחזקתן. נכסי צאן ברזל בחזקתן הן ולא פירשו בית הלל בחזקת מי אי בחזקת יורשי האשה שהיו שלה אי בחזקת יורשי הבעל שאחריותן עליו והוי כשלו והלכך בנכסי צאן ברזל יחלוקו:
כתובה. מנה מאתים שהן העיקר וכן התוספת נשארים בחזקת יורשי הבעל:
ונכסין הנכנסין ויוצאין עמה. הן נכסי מלוג שבשעה שהיא נכנסת נכנסין עמה וכשהיא יוצאת יוצאין עמה אם פחתו פחתו לה ואם הותירו הותירו לה אלו הן בחזקת יורשי האב שהן יורשי אשה נמצאו יורשי אשה נוטלין כל נכסי מלוג וחצי נכסי צאן ברזל:
נפל הבית עליו ועל אמו. ואין לה בן אחר מאבי הבן אלא זה:
יורשי הבן אומרים האשה מתה תחלה. וירש הבן נכסיה ואנחנו יורשים הבן ויורשי האשה ממשפחת בית אביה אומרים הבן מת תחלה ולא ירש כלום ואנחנו יורשים את האשה:
אילו ואילו מודים. ב''ש וב''ה שיחלוקו דכיון דשניהם באים מכח ירושה הוי ספק וספק ויחלוקו ולא דמי לנפל הבית עליו ועל אשתו דהתם יש נכסים שהבעל מוחזק ויש שהאשה מוחזקת אבל הכא הכל בחזקת האשה כיון שהיתה אלמנה ושניהם באים מכח ירושה לירש הכל הלכך יחלוקו:
מודה אני בזה. דלדברי בית הלל הכא נמי אמרינן נכסים בחזקתן בחזקת יורשי האשה שהרי כל ימי חיי האשה לאחר שמת בעלה כל הנכסי' היו בחזקתה ונמצאו יורשיה שהן ממשפחת בית אביה יורשין ודאין הן אבל יורשי הבן ספק הן שאם הבן מת תחלה אין לאחיו מאביו בנכסי אמן כלום והלכך נשארים הנכסים בחזקת יורשי האשה:
על חלוקין אנו מצטערין. על מחלוקת דלעיל דבית שמאי ובית הלל אנו מצטערין שלא השוו דעתם ואתה אומר שגם בזה חלוקין ובאת לחלוק על ת''ק שאומר שהן שוין:
וב''ה אומרין נכסין בחזקתן. בחזקת יורשין ובעלי החוב באו להוציא מידן ועליהם להביא ראיה שהאב מת תחלה או ילכו להם בלא כלום:
הלכה: גֵּט פָּשׁוּט עֵדָיו מִתּוֹכוֹ כול'. וּמְנַיִין לְגֵט הַמְקוּשָּׁר. אָמַר רִבִּי אִימִּי. וָאֶקַּח אֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה. וְאֶת הֶחָתוּם. זֶה הַמְקוּשָּׁר. וְאֶת הַגָּלוּי. זֶה הַפָּשׁוּט שֶׁבַּמְקוּשָּׁר. וְאֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַחֻקִּים. שֶׁבֵּין זֶה לָזֶה. אֶלָּא שֶׁזֶּה בִשְׁנַיִם וְזֶה בִשְׁלֹשָׁה. זֶה מִתּוֹכוֹ וְזֶה מֵאֲחוֹרָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
את המצוה ואת החקים. משמע שיש חלוקי דינים וחקים ומצות בין זה לזה שזה פשוט עדיו בשנים ומקושר עדיו בשלשה ופשוט עדיו חותמין מתוכו ומקושר עדיו מאחוריו על קשריו:
גמ' ומנין לגט המוקשר. מנין לנו רמז שיש מינין חלוקין בשטרות. וגרסינן להסוגיא בגיטין סוף פ' הזורק:
ואקח. בירמיה גבי קניית השדה מאת חנמאל כתיב ואקח את ספר המקנה את החתום המצוה והחקים ואת הגלוי:
את החתום זה המקושר. לפי שהיא צרור וחתום בקשריו:
ואת הגלוי זה הפשוט שבמוקשר. זהו טופס השטר שהוא כתוב כעין הפשוט:
גמ' זאת אומרת שבן עזאי חבר ותלמיד לרבי עקיבא. שאמר לו בלשון אתה שבאת לחלוק עלינו ולא אמר שבא רבינו:
הדרן עלך מי שמת
וְרַבָּנִן דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין. וָאֶקַּח אֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה. זֶה הַפָּשׁוּט. וְאֶת הֶחָתוּם. זֶה הַמְקוּשָּׁר. וְאֶת הַגָּלוּי. זֶה הַפָּשׁוּט שֶׁבַּמְקוּשָּׁר. וְאֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַחֻקִּים. שֶׁבֵּין זֶה לָזֶה. אֶלָּא שֶׁזֶּה בִשְׁנַיִם וְזֶה בִשְׁלֹשָׁה. זֶה מִתּוֹכוֹ וְזֶה מֵאֲחוֹרָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ורבנן דקסרין אמרין. דמספר המקנה דרשינן לגט פשוט דאלו לדרשת ר' אימי לא נפקא לן פשוט אלא מכח דרשת פשוט שבמקושר:
רִבִּי אִידִי בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. הִלְכַת מְקוּשָּׁר כָּךְ הוּא. כּוֹתֵב שֵׁם הַמַּלְוֶה וְשֵׁם הַלּוֹוֶה וְשֵם הָעֵדִים וּזְמַן. וּמְקַשְּׁרוֹ וְחוֹזֵר וְכוֹתֵב כֵּן מִלְּמַטָּה. חָשׁ לוֹמַר שֶׁמָּא זִיֵּיף. אָמַר רַב הוּנָא. לְעוֹלָם אֵין הָעַדִים חוֹתְמִין מִלְּמַטָּן עַד שֶׁיִּקְרְאוּ בוֹ מִלְּמַעֲלָן. אֲנִי פְלוֹנִי בֶּן פְלוֹנִי מְקוּבָּל עָלַי כָּל הַכָּתוּב לְמַעֲלָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הל' מקושר. דין גט מקושר כך הוא עושין אותו:
וחוזר וכותב כן מלמטה. כלו' חוזר וכותב להלן כמה שיטין ומקשרו:
וחש לומר שמה זייף. על חתימת העדים פריך ובגיטין גריס הכא הא דלקמן כיצד העדים חותמין בגט המוקשר אמר רב הונא בין קשר לקשר ובלבד מלמעלן. כלומר על הכרך מבחוץ ועלה פריך וניחוש שמה זייף וכתב מאי דבעי בסוף השטר:
עד שיקראו בו מלמעלן. כלומר עד שיראו מתחלה כתוב בשטר אני פלוני בן פלוני מקבל עלי וזהו שכתוב בסוף השטר שריר וקיים לקיים כל הכתוב מלמעלן ואחר שכתוב שריר וקיים אין יכול להוסיף עוד:
רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יִרְמְיָה. צְרִיכִין הָעֵדִים לִהְיוֹת רְחוֹקִים מִן הַכְּתָב מְקוֹם שְׁתֵּי שִׁיטִּין. רִבִּי אִידִי בְשֵׁם רַב יִרְמְיָה. מְקוּשָּׁר שֶׁכָּֽתְבוּ עֵדָיו לְאָרְכּוֹ. פָּשׁוּט שֶׁכָּֽתְבוּ עֵדָיו לְרָחְבּוֹ. אָהֵין מִלְּגֵיו וְאָהֵין מִלְּבַּר. אֵיכִי עֲבִיד. אָמַר רִבִּי מָנָא. כֵּיצַד הָעֵדִים חוֹתְמִין בַּגֵּט הַמְקוּשָּׁר. אָמַר רַב חוּנָה. בֵּין קֶשֶׁר לַקֶּשֶׁר. אָמַר רִבִּי אִידִי. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא בֵּין עֵדִים לַשְּׁטָר מְקוֹם ב̇ שִׁיטִּין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
צריכין העדים שלא להיות רחוקי' מן הכתב מקום שתי שיטין. כצ''ל כדלקמן וכן הוא בגיטין פרק המגרש הלכה ז' וגרסינן שם להא דלקמן. ועירבוב השיטות יש בכאן דהא דרבי אודי ורבי מנא שייך לעיל קודם הקושיא וחש לומר כמו שהוא בגיטין:
ר' אידי בשם ר' ירמיה מקושר שכתבו עדיו לארכו. כלומר כך הוא המנהג במקושר חותמין העדים לארכו של השטר ובפשוט חותמין לרחבו:
אהין מלגיו ואהין מלבר ול''ג איכי עביד. ואי נמי הכי עביד צ''ל. וכלומר דמפרש דזה הפשוט חותמין לרחבו מבפנים כדרך שאנו עושין ואהן המקושר חותמין מלבר לארכו ומתחילין לחתום מכנגד שיטה אחרונה וחותמין לאורך השטר כדי שלא יוכל להוסיף ולזייף בשטר ואין השטר מתקיים אלא מכנגד החתימות ולמעלה:
ורבי מנה פליג וס''ל כרב הונא דאמר בין קשר לקשר חותמין ועלה שייך האי פירכא וחש לומר שמא זייף וכו' כדלעיל:
ובלבד שלא יהא בין עדים לשטר מקום שני שיטין. אשטרות דעלמא קאי משום דחיישינן דילמא מזייף וכתב מאי דבעי בריוח שבין השטר להעדים:
רִבִּי אִידִי בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. צָרִיךְ לְהַרְחִיק מִן הַמַּחַק מְקוֹם שְׁתֵּי שִׁיטִּין. אָמַר רִבִּי יִצְחָק. אֲפִילוּ פָשׁוּט. רַב אָמַר. מַחַק אוֹ תְלוּת שֶׁבִּכְתָב הַזֶּה זֶהוּ קִיּוּמוֹ. רַב אָמַר. זֶהוּ קִיּוּמוֹ. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יִצְחָק בֶּן חֲקוּלָא. כָּל מַה שֶׁאַתְּ יָכוֹל לִתְלוֹת בְּמַחַק תְּלֵה. מָהוּ כָּל מַה שֶׁאַתְּ יָכוֹל לִתְלוֹת בְּמַחַק תְּלֵה. רִבִּי יָסָא קוֹצֵירָה חַתְנֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵה. סִמְפוֹן כָּתוּב מִלְּעֵיל וְסִימְפוֹן מְחִיק מִלְּרַע. אֲנִי אוֹמֵר. גָּמְּרוּ לַעֲשׂוֹתָן קִידּוּשִׁין גְּמוּרִין. בְּגִין דְלָא מֵיצָר בֵּינֵיה גֵט מָֽחְקֵיהּ. וְרַבָּנִן חָשְׁשִׁין דְּלָא מֵיצָר בֵּינֵיה גֵט.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
צריך להרחיק מן המחק מקום שתי שיטין. כלומר אם השטר כתוב על המחק לא יחתמו העדים אחר השטר הזה מפני שהשטר על המחק ועדיו על הנייר פסול הוא דחיישינן שמא יחזור וימחוק פעם שניה ויזייף ויכתוב מה שירצה ואע''פ שנמחק ב' פעמים אינו ניכר כיון שאין אצלו מקום שנמחק פעם אחת שיוכלו להבחין בין זה לזה והיינו דקאמר צריך להרחיק שתי שיטין וכלומר ששם יכתבו השטר ואחר כך יחתמו העדים דאי לאו הכי פסול הוא:
ואפילו פשוט. כלומר לא מיבעיא בגט מקושר שלא יעשה השטר על המחק דכיון דעדיו חתומים מבחוץ טפי איכא למיחש לזיופא אלא אפילו בגט פשוט דעדיו חתומין אחר השטר מבפנים נמי איכא למיחש וקמ''ל הרבותא בגט פשוט דאף דאיכא למימר דהואיל ותחת השטר הן חותמין א''כ יש תיקון לזה שיכתבו העדים קודם חתימתן אנחנו העדים חתמנו על הנייר והשטר על המחק להכי קאמר דאפי' בכה''ג פסול דאכתי איכא למיחש שימחוק פעם שניה את השטר כדאמרן:
מחק או תלות שבכתב הזה זהו קיומו. כלומר אם יש מחק או תיבה תלויה בשטר צריך לקיימן בסוף השטר ויכתוב תיבה פלונית או אות פלוני על המחק הוא או תלויה היא ודי בזה שזהו קיומו:
רב אמר זהו קיומו. כמו איכא דאמרי הוא כלומר ואיכא דאמרי בשם רב שצריך לכתוב וזהו קיומו אחרי שחוזר ומקיים:
כל מה שאת יכול לתלות במחק תלה. וכדמפרש ואזיל לענין מאי הוא דקאמר:
ר' יוסי קוצירה. מפרש לה בשם רבי יוסה חמיו כגון שהיה סימפון כתוב מלעיל סימפון בלשון התלמוד הזה הוא התנאי שהיו נוהגין לכתוב בשטר קידושין שלהם כדגרסינן בפ' מי שאחזו הלכה ו' אמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן סדר סימפון כך הוא אנא פלן בר פלן מקדש ליך אנת פלנית בת פלן על מנת ליתן לך מיקמת פלן ומנכסיך ליום פלן דאין אתא יום פלן ולא כנסתיך לא יהוי לי עליך כלום. והשתא קאמר הכא דאם היה איזה תנאי כתוב בשטר הקידושין מלמעלה וזה התנאי בעצמו חזור הוא מלמטה ומחוק הוא על ענין כזה אמרו כל מה שאתה יכול לתלות במחק תלה בו וכלומר דתלינן שחזרו בהן בתנאי הזה מפני שאני אומר גמרו אח''כ והוסכם ביניהן לעשותן קידושין גמורין בלי שום תנאי והלכך מחקו אח''כ התנאי והואיל ולא נתקיים זה שכתוב על המחק תולין בו לומר שחזרו בהן ולא אמרינן דאי איתא שחזרו בהן מהתנאי נהי דלא רצו להטריח עצמן ולכתוב שטר קידושין אחר מכל מקום היה להם לתלות ביני שיטי וליכתוב שגמרו בדעתם לעשות הקידושין בלי תנאי דלא היא דזה ג''כ לא רצו לעשות כדמסיק:
בגין דלא מיצר ביניה גט מחקיה. דבשביל שלא לעשות תלוים ודוחקים ביני שיטי של השטר מחקו להתנאי לגמרי:
ורבנן חששין דלא מיצר ביניה גט. סיומא דמילתא היא כלומר דמשום כך לא רצו לעשות כן דרבנן חוששין ומקפידין על כך שלא לעשות תלוים ביני שיטי בתחלה דעירבוב הכתב הוא:
חִזְקִיָה אָמַר. וּבִלְבַד לְקוּלָּא. שֶׁאִם הָיָה חוֹתָם יְדֵי הָעֵדִים דַּק וְהַכְּתָב גַּס הוֹלְכִין אַחַר הַגַּס. חוֹתָם יְדֵי הָעֵדִים גַּס וְהַכְּתָב דַּק הוֹלְכִין אַחַר הַדַּק. אָמַר רִבִּי יִצְחָק אִין הֲוָה כְגוֹן יוֹסֵי בֶּן יַנַּאי מְשַׁעֲרִין כְּדֵי מֶלֶךְ בֶּן מֶלֶךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אין הוה כגון יוסי בן ינאי משערין כדי מלך ובן מלך. כלומר הא דאמרינן כדי לך לך אין הולכין אחר חתימת העדים שאף ע''פ שאין בחתימתן לא למ''ד ולא ך' משערין כמו אלו היה שם כגון מלך בן מלך. ובפ' המגרש קאמר חתימת יוסי בן ינאי כחתימת שאול בן ברוך:
שִׁמְעוֹן בַּר וָוא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. חָלָק מְקוֹם שְׁנֵי שִׁיטִּין לְעִנְייָן אֶחָד אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוּא. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. עֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְוָונִי. 31a וְעִבְרִי גַּבֵּי יְוָונִי לֹא בְעִינן אֶחָד הוּא. כַּמָּה יְהוּ הָעֵדִים רְחוֹקִים מִן הַכְּתָב. כְּדֵי שֶׁיְּהוּ מַקְרִין עִמּוֹ. דִּבְרֵי רִבִּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. מְלֹא שִׁיטָּה. רִבִּי דּוֹסִתַּאי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר. מְלֹא חֲתִימַת יְדֵי הָעֵדִים. רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב אָמַר. מְשַׁעֲרִין אוֹתוֹ עַד כְּדֵי לך ולך. בְּאֵי זֶה כְתַב מְשַׁעֲרִין אוֹתוֹ. רִבִי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי שׁוּבְתַּי. מְלֹא חֲתִימַת יַד הָעֵדִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
משערין אותו עד כדי לך לך. שתי שיטות שאמרו משערין הן ואוירן וכדי לך לך זה ע''ג זה שאם יהיו כתובין בב' שיטין זה בעליון וזה בתחתון צריך שלא יגע למ''ד של התחתון בך' העליון והיינו ב' שיטין ושלש' אוירין:
באיזה כתב וכו' מלא חתימת ידי עדים. כפי כתב העדים בעלמא משערין וכדמסיק חזקיה לקולא שדרך כתיבת עדים להיות יותר גס מכתיבת ידי סופר ואם כתב עדים יותר דק מן הכתב משערין בעדים דעלמא שהוא גס כמו הכתב חותם ידי העדים גס והכתב דק הולכין אחר הגס צ''ל. וטעמא שכל המזייף אינו הולך אצל הסופר אלא מחזר אחר העדים:
מלא חתימת ידי העדים. כפי חתימת ב' עדים:
מלא שיטה. אחת כשר:
כדי שיהו מקרין עמו. שיהיו נקרין חתימת ידי העדים בשוה עם השטר:
כמה יהו רחוקים מן הכתב. תוספתא הוא בפ' י''א:
עברי גבי יוני לא כענין אחר הוא. כלומר דודאי כענין אחר הוא ומש''ה קתני התם שניהן פסולין אלמא דענין אחר פוסל במקום שבין השטר להעדים:
מתניתא אמרה כן. דלאו דוקא חלק ב' שיטין דתנינן שם גבי שני גיטין שכתבן זה בצד זה עד א' עברי ועד א' יוני באין מתחת זה לתחת זה וכמפורש שם שהעברי חתום על הראשון והיוני על השני נמצא שם אביו של העברי מפסיק בין הגט השני לעד היוני וכן שם אביו של היוני מפסיק לעברי השני:
אפילו כל שהוא. כלומר כל מה שהוא כתוב שם פסול דהשתא נראה דהעדים חותמין על אותו ענין ולא על השטר:
חלק מקום שני שיטין לענין אחר. כלומר לאו דוקא שיש כאן חלק ממש בין השטר להעדים מקום ב' שיטין דפסול אלא אפילו כתב ענין אחר שם בין השטר להעדים דהשתא לאו חלק נינהו פסול:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source