Vayedaber

תַּמָּן תַּנִּינָן. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָה. תִּיפְתָּר מָקוֹם שִׁיבּוֹלֶת אַחַת וּמַרְגְלִית טְמוּנָה בוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אמר ר' מתני'. מהתם ליכא למיפשט דאיכא למידחי דתיפתר שהיה שם מקום שיבולת אחת ומרגלית טמונה בו והקנה אותה אגב קרקע כל שהוא זו:

תמן תנינן. בפ''ג דפיאה ר''ע אומר קרקע כל שהוא חייבת בפאה ובביכורים ולקנות עמה נכסים שאין להן אחריות וקרקע כל שהיא למאי חזי הא אי אפשר להעמיד ותיפשוט נמי מהא דלא בעינן צבורין:

הלכה: הַמְחַלֵּק נְכָסָיו עַל פִּיו כול'. עַד כְדוֹן בְּשֶׁהָיוּ קַרְקָעוֹת וּמִטַּלְטְלִין בְּמָקוֹם אֶחָד. הָיוּ קַרְקָעוֹת בְּמָקוֹם אֶחָד וּמִטַּלְטְלִין בְּמָקוֹם אַחֵר. אָמַר רִבִּי בּוּן. נִשְׁמְעִינָהּ מֵהָדָא. אָמַר לָהֶן רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. מַעֲשֶׂה בִּמְרוֹנִי שֶׁהָיָה בִּירוּשָׁלֵם וְהָיוּ לוֹ מִטַּלְטְלִין הַרְבֶּה וּמְבַקֵּשׁ לְחַלְּקָן. אָֽמְרוּ לוֹ. אֵין לְךָ תַקָּנָה אֶלָּא אִם כֵּן קָנִיתָ קַרְקַע. מֶה עָשָׂה. הָלַךְ וְקָנָה סֶלַע אֶחָד סָמוּךְ לִירוּשָׁלֵם. אָמַר. חֶצְייָהּ צְפוֹנִי אֲנִי נוֹתֵן לִפְלוֹנִי וְעִמּוֹ מֵאָה צֹאן וּמֵאָה חָבִיּוֹת שֶׁל יַיִן. מֵחֶצְייָהּ דְּרוֹמִי אֲנִי נוֹתֵן לִפְלוֹנִי עִם מֵאָה חָבִיּוֹת שֶׁל שֶׁמֶן. וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים 30a וְקִייְמוּ אֶת דְּבָרָיו. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. וְלֹא שְׁכִיב מְרָע הוּא. לְפִי שֶׁבְּכָל מָקוֹם אֵין אָדָם מְזַכֶּה אֶלָּא בִּכְתָב. וָכָא אֲפִילוּ בִדְבָרִים. לְפִי שֶׁבְכָל מָקוֹם אֵין אָדָם מְזַכֶּה עַד שֶׁיִּהְיוּ קַרְקָעוֹת וּמְטַלְטְלִין בְּמָקוֹם אֶחָד. וָכָא אֲפִילוּ קַרְקָעוֹת בְּמָקוֹם אֶחָד וּמִטַּלְטְלִין בְּמָקוֹם אַחֵר. אֲמַר לֵיהּ. וְלֹא רִבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא. שַׁנְייָא הִיא. שְׁכִיב מְרָע דְּרִבִּי לִיעֶזֶר כְּבָרִיא דְּרַבָּנִן. אֲמַר לֵיהּ. שְׁכִיב מְרָע דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר כְּבָרִיא דְּרַבָּנִן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אית תניי תני ומחליף. גם בסיפא זכין לגדול ואין זכין לקטן וריב''ל מקיים נסחא דתנינן במתני':

ר' יהושע בן לוי. מקיים הנסחא שלפנינו במשנה וכיני המתני' כדתנינן ועלה קאמר ר' יהושע אם בשבת אמרו ק''ו בחול:

גמ' אית תניי תני ומחליף. וחכמים אומרים בחול דבריו קיימין אבל לא בשבת:

ולא ר' אליעזר היא. בתמיה דהא ר''א קאמר לה וכי שנייא הוא לר''א בין שכ''מ לבריא והלא שכ''מ לדר''א הוא כבריא אליבא דרבנן ודין אחד להם דלדידיה שכ''מ בעי קנין כבריא ומדלא הצריך צבורין ע''כ דבעלמא נמי לא בעינן צבורין ואפי' בבריא אליבא דרבנן:

אמר ליה. אין ודאי שפיר קאמרת דשכ''מ אליבא דר''א כבריא אליבא דרבנן ונפשטה הבעיא דלא בעינן צבורין:

גמ' עד כדון וכו'. התם בקידושין קאי וגרסינן לה להאי סוגיא בפ''ק הלכה ה' אמתני' נכסין שאין להם אחריות נקנין עם נכסין שיש להן אחריות בכסף ובשטר ובחזקה ויליף לה מקרא דכתיב ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערי בצורות ביהודה ועלה קאמר התם עד כדון שמענו בשהיו קרקעות ומטלטלין במקום א' כדמשתעי קרא שהיו המתנות בערי בצורות ואיידי דאיירי בשכ''מ כדלקמן מייתי לה הכא:

היו הקרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר. מהו אם בעינן המטלטלין צבורין בתוך הקרקע או לא:

נישמעינה מן הדא. דתניא בתוספתא פרק י' ורישא דתוספתא הכי היא המסוכן שחלק נכסיו על פיו בין בחול בין בשבת דברי המת יעשו אבל בריא עד שיקנה בכסף ובשטר ובחזקה ר''א אומר נכסים שיש להן אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה ושאין להן אחריות אין נקנין אלא במשיכה אמר ר' אליעזר מעשה במדוני אחד על שם מקומו:

ומבקש לחלקן. ולא היה לו קרקע להקנות אגבה:

וקיימו את דבריו. אלמא קנין בעי דשכ''מ היה כדלקמן שמעינן מיהת מדקאמר סלע אחת משמע קרקע גבוה וחדוד שאי אפשר להעמיד כל אלו עליה ש''מ דלא בעינן צבורין:

ולא שכ''מ הוא. וכי לא בשכ''מ איירי האי מעשה דהא ר''א מביא ראיה לדבריו דשכ''מ בעי קנין וא''כ לא שמעינן מידי לענין בעיין דשאני שכ''מ הואיל ומצינו שהקילו חכמים בו לפי שבכל מקום אין אדם מזכה אלא בכתב והכא בשכ''מ אפי' בדברים והוא הדין נמי לענין צבורין לפי שבכל מקום בעינן עד שיהיו צבורין בתוך הקרקע והכא בשכ''מ לא בעינן ואין ראיה מכאן למתנת בריא:

אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. עִולָא הָיָה רוֹצֶה לְקַלְּלָן שֶּׁהֵן זוֹרְעִין כּוּרְכְּמִין בַּכֶּרֶם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

עילא היה. על תשובת רבי אליעזר לחכמים במתני' קאי ר''א עילא מצא על בני רוכל והיה רוצה לקללן בשביל כך מפני שהיו זורעין כורכמין בכרם וחכמים סבירא להו דקוצין בכרם היו וס''ל דהמקיים קוצין בכרם לא קידש:

משנה: וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בַּשַּׁבָּת דְּבָרָיו קַייָמִין מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִכְתּוֹב אֲבָל לֹא בַחוֹל. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר בַּשַּׁבָּת אָֽמְרוּ קַל וַחוֹמֶר בַּחוֹל. כַּיּוֹצֵא בוֹ זָכִין לַקָּטָן וְאֵין זָכִין לַגָּדוֹל. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר לַקָּטָן אָֽמְרוּ קַל וַחוֹמֶר לַגָּדוֹל.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

לקטן אמרו. משום דזכין לו שלא בפניו וק''ו לגדול שיש לו יד לקבל ולזכות ושליח נמי מצי משוי וכן הלכה דזכין לאדם שלא בפניו:

כיוצא בו. אמרו זכין לקטן הואיל ואין לו יד לזכות לעצמו מה שנותנין לו תקנו חכמים שיהא אחר זוכה בשבילו ומקביל לצרכו ואין זכין לגדול שהרי יכול לזכות בעצמו:

בשבת אמרו. ואף ע''ג דליכא למימר מגו דיכול לקנות ולכתוב כי לא עביד נמי קנה וק''ו בחול דכל הראוי לבילה אין הבילה מעכבת בו וכן הלכה דבין בחול בין בשבת דברי שכ''מ ככתובין וכמסורין דמי ואין צריך קנין ואם שאל שיקנו מידו קונים ממנו בין בחול בין בשבת ואע''ג דקנין אסור בשבת משום שבות כיון דהאי קנין לא בעי מן הדין התירו בשכ''מ כדי שלא תטריף דעתו עליו:

אבל לא בחול. אם חלק השכ''מ נכסיו בחול:

מתני' וחכמים אומרים בשבת דבריו קיימין. בלא כתיבה:

הלכה: וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בַּשַּׁבָּת דְּבָרָיו קַייָמִין כול'. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי וּמַחֲלִיף. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. כֵּינִי מַתְנִיתָא. אִם בַּשַּׁבָּת אָֽמְרוּ קַל וַחוֹמֶר בַּחוֹל. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי וּמַחֲלִיף. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. כֵּינִי מַתְנִיתָא. אִם בַּקָּטָן אָֽמְרוּ קַל וַחוֹמֶר בַּגָּדוֹל.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אית תניי תני ומחליף. גם בסיפא זכין לגדול ואין זכין לקטן וריב''ל מקיים נסחא דתנינן במתני':

ר' יהושע בן לוי. מקיים הנסחא שלפנינו במשנה וכיני המתני' כדתנינן ועלה קאמר ר' יהושע אם בשבת אמרו ק''ו בחול:

גמ' אית תניי תני ומחליף. וחכמים אומרים בחול דבריו קיימין אבל לא בשבת:

אמר ליה. אין ודאי שפיר קאמרת דשכ''מ אליבא דר''א כבריא אליבא דרבנן ונפשטה הבעיא דלא בעינן צבורין:

היו הקרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר. מהו אם בעינן המטלטלין צבורין בתוך הקרקע או לא:

ומבקש לחלקן. ולא היה לו קרקע להקנות אגבה:

משנה: נָפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל אָבִיו עָלָיו וְעַל יוֹרְשָׁיו עָלָיו וְעַל מוֹרִישָׁיו וְהָֽיְתָה עָלָיו כְּתוּבַּת אִשָּׁה וּבַעֲלֵי חוֹב יוֹרְשֵי הָאָב אוֹמְרִים הַבֵּן מֵת רִאשׁוֹן וְאַחַר כָּךְ מֵת הָאָב. וּבַעֲלֵי הַחוֹב אוֹמְרִים הָאָב מֵת רִאשׁוֹן וְאַחַר כָּךְ מֵת הַבֵּן. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים יַחֲלוֹקוּ וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים נְכָסִים בְּחֶזְקָתָן. נָפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל אִשְׁתּוֹ יוֹרְֹשֵי הָאָב אוֹמְרִים הָאִשָּׁה מֵתָה רִאשׁוֹנָה וְאַחַר כָּךְ מֵת הַבַּעַל. יוֹרְשֵי הָאִשָּׁה אוֹמְרִים הָאִישׁ מֵת רִאשׁוֹנָה וְאַחַר כָּךְ מֵתָה הָאִשָּׁה. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים יַחֲלוֹקוּ וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים נְכָסִים בְּחֶזְקָתָן. כְּתוּבָּה בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל. וּנְכָסִים הַנִּכְנָסִין וְהַיּוֹצְאִין עִמָּהּ בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הָאָב. נָפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל אִמּוֹ אֵילּוּ וָאֵילּוּ מוֹדִין שֶׁיַּחֲלוֹקוּ. אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה 30b מוֹדֶה אֲנִי בָזֶה שֶׁהַנְּכָסִים בְּחֶזְקָתָן. אָמַר לוֹ בֶּן עַזַּאי עַל הַחֲלוּקִין אָנוּ מִצְטָעֲרִין אֶלָּא שֶׁבָּאתָ לַחֲלוֹק עָלֵינוּ אֶת הַשָּׁוִוין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' גט פשוט. שטר פשוט כעין שלנו שאינן תפורין ומקושרין וכל שטר קרוי גט:

עדיו מתוכו. מבפנים כעין שאנו עושין:

ומקושר מאחוריו. כותב שטה אחת או שתים וכורכן על החלק ותופר ועד אחד חותם על הכרך מבחוץ וחוזר וכותב כמה שיטין מבפנים וכורכן על החלק ותופר ועד שני חותם על הכרך מבחוץ וכן עד שלישי ותקון רבנן גט מקושר מפני כהנים שהן קפדנים והיו כותבין בפתאום גט לנשותיהן ומתחרטין ולא היו יכולין להחזירן והתקינו להם גט מקושר שאינו נוח לכתוב מהרה שמא בתוך כך יתפייס וכשם שתקנו מקושר בגט כך תקנו בשאר שטרות שלא חילקו חכמים:

שניהן פסולין. שלא נעשה כתיקון חכמים:

מפני שהוא יכול לעשותו פשוט. שאם יקרע התפירו' ויפתח השטר יהיה פשוט:

רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל כמנהג המדינה. פלוגתא דת''ק ורשב''ג באתרא דנהיגי בפשוט ובמקושר וא''ל להסופר עביד לי מקושר ואזל ועביד ליה פשוט או פשוט ועבד ליה מקושר ת''ק סבר מיקפד קפיד ופסל ורשב''ג סבר הואיל ומנהג המדינה בתרוייהו לא קפיד וכשר והלכה כת''ק:

בית שמאי אומרים יחלוקו. דקסברי בית שמאי שטר העומד לגבות כגבוי דמי ויורשי האב ובעל חוב תרוייהו מוחזקים הוו לפיכך יחלוקו:

מתני' ועל מורישיו. על שארי מורישיו:

יורשי האב אומרים הבן מת ראשון. ולא הניח כלום ואין ב''ח יכול להפרע מנכסים האלו שהרי לא זכה בהן הבן מעולם:

ובעלי החוב אומרים האב מת ראשון. וזכה הבן בירושתו ויש לנו לגבות מחלקו:

וב''ה אומרין נכסין בחזקתן. בחזקת יורשין ובעלי החוב באו להוציא מידן ועליהם להביא ראיה שהאב מת תחלה או ילכו להם בלא כלום:

האשה מתה ראשונה. ונמצאו הן יורשין כל הנכסים ואין ליורשי האשה כלום שהרי הבעל יורש את אשתו והוא מת אחרון:

נכסים בחזקתן. נכסי צאן ברזל בחזקתן הן ולא פירשו בית הלל בחזקת מי אי בחזקת יורשי האשה שהיו שלה אי בחזקת יורשי הבעל שאחריותן עליו והוי כשלו והלכך בנכסי צאן ברזל יחלוקו:

כתובה. מנה מאתים שהן העיקר וכן התוספת נשארים בחזקת יורשי הבעל:

ונכסין הנכנסין ויוצאין עמה. הן נכסי מלוג שבשעה שהיא נכנסת נכנסין עמה וכשהיא יוצאת יוצאין עמה אם פחתו פחתו לה ואם הותירו הותירו לה אלו הן בחזקת יורשי האב שהן יורשי אשה נמצאו יורשי אשה נוטלין כל נכסי מלוג וחצי נכסי צאן ברזל:

נפל הבית עליו ועל אמו. ואין לה בן אחר מאבי הבן אלא זה:

יורשי הבן אומרים האשה מתה תחלה. וירש הבן נכסיה ואנחנו יורשים הבן ויורשי האשה ממשפחת בית אביה אומרים הבן מת תחלה ולא ירש כלום ואנחנו יורשים את האשה:

אילו ואילו מודים. ב''ש וב''ה שיחלוקו דכיון דשניהם באים מכח ירושה הוי ספק וספק ויחלוקו ולא דמי לנפל הבית עליו ועל אשתו דהתם יש נכסים שהבעל מוחזק ויש שהאשה מוחזקת אבל הכא הכל בחזקת האשה כיון שהיתה אלמנה ושניהם באים מכח ירושה לירש הכל הלכך יחלוקו:

מודה אני בזה. דלדברי בית הלל הכא נמי אמרינן נכסים בחזקתן בחזקת יורשי האשה שהרי כל ימי חיי האשה לאחר שמת בעלה כל הנכסי' היו בחזקתה ונמצאו יורשיה שהן ממשפחת בית אביה יורשין ודאין הן אבל יורשי הבן ספק הן שאם הבן מת תחלה אין לאחיו מאביו בנכסי אמן כלום והלכך נשארים הנכסים בחזקת יורשי האשה:

על חלוקין אנו מצטערין. על מחלוקת דלעיל דבית שמאי ובית הלל אנו מצטערין שלא השוו דעתם ואתה אומר שגם בזה חלוקין ובאת לחלוק על ת''ק שאומר שהן שוין:

הלכה: נָפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל אָבִיו כול'. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁבֶּן עַזַּאי חָבֵר וְתַלְמִיד לְרִבִּי עֲקִיבָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הדרן עלך מי שמת

גמ' ומנין לגט המוקשר. מנין לנו רמז שיש מינין חלוקין בשטרות. וגרסינן להסוגיא בגיטין סוף פ' הזורק:

ואקח. בירמיה גבי קניית השדה מאת חנמאל כתיב ואקח את ספר המקנה את החתום המצוה והחקים ואת הגלוי:

את החתום זה המקושר. לפי שהיא צרור וחתום בקשריו:

ואת הגלוי זה הפשוט שבמוקשר. זהו טופס השטר שהוא כתוב כעין הפשוט:

את המצוה ואת החקים. משמע שיש חלוקי דינים וחקים ומצות בין זה לזה שזה פשוט עדיו בשנים ומקושר עדיו בשלשה ופשוט עדיו חותמין מתוכו ומקושר עדיו מאחוריו על קשריו:

גמ' זאת אומרת שבן עזאי חבר ותלמיד לרבי עקיבא. שאמר לו בלשון אתה שבאת לחלוק עלינו ולא אמר שבא רבינו:

משנה: גֵּט פָּשׁוּט עֵדָיו מִתּוֹכוֹ וּמְקוּשָּׁר עֵדָיו מֵאֲחוֹרָיו. פָּשׁוּט שֶׁכָּֽתְבוּ עֵדָיו מֵאֲחוֹרָיו וּמְקוּשָּׁר שֶׁכָּֽתְבוּ עֵדָיו מִתּוֹכוֹ שְׁנֵיהֶן פְּסוּלִין. רִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מְקוּשָּׁר שֶׁכָּֽתְבוּ עֵדָיו מִתּוֹכוֹ כָּשֵׁר מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹתוֹ פָשׁוּט. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' גט פשוט. שטר פשוט כעין שלנו שאינן תפורין ומקושרין וכל שטר קרוי גט:

עדיו מתוכו. מבפנים כעין שאנו עושין:

שניהן פסולין. שלא נעשה כתיקון חכמים:

מפני שהוא יכול לעשותו פשוט. שאם יקרע התפירו' ויפתח השטר יהיה פשוט:

מתני' ועל מורישיו. על שארי מורישיו:

יורשי האב אומרים הבן מת ראשון. ולא הניח כלום ואין ב''ח יכול להפרע מנכסים האלו שהרי לא זכה בהן הבן מעולם:

ובעלי החוב אומרים האב מת ראשון. וזכה הבן בירושתו ויש לנו לגבות מחלקו:

האשה מתה ראשונה. ונמצאו הן יורשין כל הנכסים ואין ליורשי האשה כלום שהרי הבעל יורש את אשתו והוא מת אחרון:

כתובה. מנה מאתים שהן העיקר וכן התוספת נשארים בחזקת יורשי הבעל:

נפל הבית עליו ועל אמו. ואין לה בן אחר מאבי הבן אלא זה:

הלכה: גֵּט פָּשׁוּט עֵדָיו מִתּוֹכוֹ כול'. וּמְנַיִין לְגֵט הַמְקוּשָּׁר. אָמַר רִבִּי אִימִּי. וָאֶקַּח אֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה. וְאֶת הֶחָתוּם. זֶה הַמְקוּשָּׁר. וְאֶת הַגָּלוּי. זֶה הַפָּשׁוּט שֶׁבַּמְקוּשָּׁר. וְאֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַחֻקִּים. שֶׁבֵּין זֶה לָזֶה. אֶלָּא שֶׁזֶּה בִשְׁנַיִם וְזֶה בִשְׁלֹשָׁה. זֶה מִתּוֹכוֹ וְזֶה מֵאֲחוֹרָיו.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הדרן עלך מי שמת

גמ' ומנין לגט המוקשר. מנין לנו רמז שיש מינין חלוקין בשטרות. וגרסינן להסוגיא בגיטין סוף פ' הזורק:

ואקח. בירמיה גבי קניית השדה מאת חנמאל כתיב ואקח את ספר המקנה את החתום המצוה והחקים ואת הגלוי:

את החתום זה המקושר. לפי שהיא צרור וחתום בקשריו:

ואת הגלוי זה הפשוט שבמוקשר. זהו טופס השטר שהוא כתוב כעין הפשוט:

גמ' זאת אומרת שבן עזאי חבר ותלמיד לרבי עקיבא. שאמר לו בלשון אתה שבאת לחלוק עלינו ולא אמר שבא רבינו:

וְרַבָּנִן דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין. וָאֶקַּח אֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה. זֶה הַפָּשׁוּט. וְאֶת הֶחָתוּם. זֶה הַמְקוּשָּׁר. וְאֶת הַגָּלוּי. זֶה הַפָּשׁוּט שֶׁבַּמְקוּשָּׁר. וְאֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַחֻקִּים. שֶׁבֵּין זֶה לָזֶה. אֶלָּא שֶׁזֶּה בִשְׁנַיִם וְזֶה בִשְׁלֹשָׁה. זֶה מִתּוֹכוֹ וְזֶה מֵאֲחוֹרָיו.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ורבנן דקסרין אמרין. דמספר המקנה דרשינן לגט פשוט דאלו לדרשת ר' אימי לא נפקא לן פשוט אלא מכח דרשת פשוט שבמקושר:

רִבִּי אִידִי בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. הִלְכַת מְקוּשָּׁר כָּךְ הוּא. כּוֹתֵב שֵׁם הַמַּלְוֶה וְשֵׁם הַלּוֹוֶה וְשֵם הָעֵדִים וּזְמַן. וּמְקַשְּׁרוֹ וְחוֹזֵר וְכוֹתֵב כֵּן מִלְּמַטָּה. חָשׁ לוֹמַר שֶׁמָּא זִיֵּיף. אָמַר רַב הוּנָא. לְעוֹלָם אֵין הָעַדִים חוֹתְמִין מִלְּמַטָּן עַד שֶׁיִּקְרְאוּ בוֹ מִלְּמַעֲלָן. אֲנִי פְלוֹנִי בֶּן פְלוֹנִי מְקוּבָּל עָלַי כָּל הַכָּתוּב לְמַעֲלָן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הל' מקושר. דין גט מקושר כך הוא עושין אותו:

וחוזר וכותב כן מלמטה. כלו' חוזר וכותב להלן כמה שיטין ומקשרו:

וחש לומר שמה זייף. על חתימת העדים פריך ובגיטין גריס הכא הא דלקמן כיצד העדים חותמין בגט המוקשר אמר רב הונא בין קשר לקשר ובלבד מלמעלן. כלומר על הכרך מבחוץ ועלה פריך וניחוש שמה זייף וכתב מאי דבעי בסוף השטר:

עד שיקראו בו מלמעלן. כלומר עד שיראו מתחלה כתוב בשטר אני פלוני בן פלוני מקבל עלי וזהו שכתוב בסוף השטר שריר וקיים לקיים כל הכתוב מלמעלן ואחר שכתוב שריר וקיים אין יכול להוסיף עוד:

רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יִרְמְיָה. צְרִיכִין הָעֵדִים לִהְיוֹת רְחוֹקִים מִן הַכְּתָב מְקוֹם שְׁתֵּי שִׁיטִּין. רִבִּי אִידִי בְשֵׁם רַב יִרְמְיָה. מְקוּשָּׁר שֶׁכָּֽתְבוּ עֵדָיו לְאָרְכּוֹ. פָּשׁוּט שֶׁכָּֽתְבוּ עֵדָיו לְרָחְבּוֹ. אָהֵין מִלְּגֵיו וְאָהֵין מִלְּבַּר. אֵיכִי עֲבִיד. אָמַר רִבִּי מָנָא. כֵּיצַד הָעֵדִים חוֹתְמִין בַּגֵּט הַמְקוּשָּׁר. אָמַר רַב חוּנָה. בֵּין קֶשֶׁר לַקֶּשֶׁר. אָמַר רִבִּי אִידִי. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא בֵּין עֵדִים לַשְּׁטָר מְקוֹם ב̇ שִׁיטִּין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

צריכין העדים שלא להיות רחוקי' מן הכתב מקום שתי שיטין. כצ''ל כדלקמן וכן הוא בגיטין פרק המגרש הלכה ז' וגרסינן שם להא דלקמן. ועירבוב השיטות יש בכאן דהא דרבי אודי ורבי מנא שייך לעיל קודם הקושיא וחש לומר כמו שהוא בגיטין:

ר' אידי בשם ר' ירמיה מקושר שכתבו עדיו לארכו. כלומר כך הוא המנהג במקושר חותמין העדים לארכו של השטר ובפשוט חותמין לרחבו:

אהין מלגיו ואהין מלבר ול''ג איכי עביד. ואי נמי הכי עביד צ''ל. וכלומר דמפרש דזה הפשוט חותמין לרחבו מבפנים כדרך שאנו עושין ואהן המקושר חותמין מלבר לארכו ומתחילין לחתום מכנגד שיטה אחרונה וחותמין לאורך השטר כדי שלא יוכל להוסיף ולזייף בשטר ואין השטר מתקיים אלא מכנגד החתימות ולמעלה:

ורבי מנה פליג וס''ל כרב הונא דאמר בין קשר לקשר חותמין ועלה שייך האי פירכא וחש לומר שמא זייף וכו' כדלעיל:

ובלבד שלא יהא בין עדים לשטר מקום שני שיטין. אשטרות דעלמא קאי משום דחיישינן דילמא מזייף וכתב מאי דבעי בריוח שבין השטר להעדים:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source