בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בְּמוֹכֵר. אֲבָל לֹא בְנוֹתֵן מַתָּנָה נוֹתֵן אֶת כּוּלָּם. מַה בֵין מוֹכֵר וּמַה בֵין נוֹתֵן מַתָּנָה. 15a רִבִּי בָּא בַּר טֶבְלַיי בְשֵׁם רַב. שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַנּוֹתֵן מַתָּנָה לִהְיוֹת נוֹתֵן בְּעַיִן יָפָה. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַלְּקוּחוֹת לִהְיוֹת מְדַקְדְּקִין. וּמַה בֵינֵיהוֹן. הֶקְדֵּשׁ. מָאן דָּמַר. שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַנּוֹתֵן מַתָּנָה לִהְיוֹת נוֹתֵן בְּעַיִן יָפָה. אַף הַמַּקְדִּישׁ בְּעַיַן יָפָה מַקְדִּישׁ. וּמָאן דָּמַר. שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַלְּקוּחוֹת לִהְיוֹת מְדַקְדְּקִין. מַה אָמַר בְּמַקְדִּישׁ. נִישְׁמְעִינָהּ מֵהָדָא. הָאַחִין שֶׁחָֽלְקוּ יֵשׁ לָהֶן דֶּרֶךְ זֶה עַל גַּבֵּי זֶה. וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר. כֵּן אָמַר רִבִּי לִעֶזֶר. הָאַחִין שֶׁחָֽלְקוּ זָכוּ בַשָּׂדֶה זָכוּ בְכוּלָּן. הַמַּחֲזִיק בְּנִיכְסֵי הַגֵּר קָנָה. הֶחֱזִיק בַּשָּׂדֶה הֶחֱזִיק בְּכוּלָּן. הַמַּקְדִּישׁ אֶת הַשָּׂדֶה הִקְדִּישׁ אֶת כּוּלָּן. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. הַמַּקְדִּישׁ אֶת הַשָּׂדֶה לֹא הִקְדִּישׁ הֶחָרוּב הַמּוּרְכָּב וְשִׁיקְמָה הַיְשָׁנָה. מִפְּנֵי שֶׁיּוֹנְקִין מִשֶּׁל הֶקְדֵּשׁ. מִפְּנֵי שֶׁשִּׁייֵר לוֹ דֶּרֶךְ. אִם לֹא שִׁייֵר לוֹ דֶּרֶךְ אַף הֵן אֵין יוֹנְקִין מִשֶּׁל הֶקְדֵּשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
להיות נותן בעין יפה. ויותר מהמוכר:
הדרן עלך פרק המוכר את הבית
שייר לו דרך. בתמיה הוא כלומר דמתמה הש''ס דמאי מספקא לך אם נימא דלרבי שמעון שייר לו הדרך א''כ אף הן אין יונקין משל הקדש אלא מדנפשיה קא ינקי אלא ודאי ס''ל לר''ש דגם הדרך לא שייר ליה ושייכא שפיר טעמא דיונקין משדה הקדש:
מפני ששייר לו דרך אם לא. בעיא היא מי נימא דסבירא ליה לר' שמעון דמקדיש בעין רעה מקדיש ומשוה לי' לגמרי כמוכר ושייר לו דרך לעצמו כ''א דוקא החרוב והשקמה לבדן הוא דהקדיש כדמפרש טעמא בברייתא מפני שהן יונקין משל הקדש או אם לא דלא אמרינן לר' שמעון דשייר לו דרך וכי סבירא ליה דחרוב ושקמה הקדיש את הכל הקדיש והיינו דלא שייר לו דרך:
מפני שיונקין משל הקדש. היינו טעמא דרבי שמעון דחרוב ושקמה הקדיש מפני שהן יונקין משדה הקדש והכי תני לה בתוספתא סוף פ''ג האי טעמא:
ואית דבעי מימר. דכן אמר רבי לעזר גופיה דבתר דבעי הדר פשטה דהא קתני במתני' האחין שחלקו וכו' וכן המחזיק בנכסי הגר קנה בשדה קנה בכולן והא ודאי אם החזיק בנכסי הגר בשדה זו אין לו דרך על שדה אחרת ושמע מינה דלא קאי האי במה דברים אמורים על דין הדרך כלל:
נישמעינה מן הדא. דתניא האחין שחלקו יש להן דרך זה על זה אלמא בעין רעה הן חולקין והרי במתני' שנו גם אחין בהדי נותן מתנה וש''מ דלא קאי על דרך אלא בדיני דרישא בלחוד הוא דשאני לן בין מכר לבין מתנה דנותן מתנה נותן את כולן וכן באחין זכו בשדה זכו בכולן אבל לא בדין הדרך ובזה שוין הן לדין דמכר:
נישמעינה מהדא. חסר כאן ומצאתי הגי' בחידושי הרמב''ן ז''ל וה''ג ר' לעזר שאל על כל התורה הושבה או על הראשונה הושבה נישמעינה וכו'. ופי' דעל במה דברים אמורים דמתני' קאי דמחלק בין מוכר לנותן ובעי ר''א דאם על כל התורה ששנו במתני' הוא חוזר בין על כל הני דחשיב ברישא דלא מכר לו את מחיצת הקנים וכו' ובין על הדרך דבמוכר פליגי חכמים וסברי דמכר לו אלו צריך ליקח לו דרך אבל בנותן מתנה מודו דאינו צריך ליקח לו דרך או דילמא על הראשונה בלבד הושבה האי במה דברים אמורים על הא דחשיב ברישא ולא על הדרך:
ומה ביניהון. בין הני טעמי הקדש איכא בינייהו ופירכא הוא דפריך הש''ס לאידך דבשלמא למ''ד משום דנותן בעין יפה נותן יותר מהמוכר ולא משום דאיכא טעמא אחרינא במוכר שפיר הוא דתנינן במתני' גם במקדיש דינו כנותן דאף המקדיש בעין יפה הוא מקדיש אלא למ''ד טעמא במוכר הוא שכן דרך הלוקחין להיות מדקדקין אבל לא במקבלי מתנה א''כ מה אמר במקדיש מ''ט דהמקדיש את השדה סתם הקדיש את כולן הא לא שייך למימר טעמא דמקדיש כמו במקבלי מתנה דאין דרך הגיזבר של הקדש להתבייש ולשאול אותו מה אתה מקדיש ומה בכלל הקדש שלך:
שכן דרך הלקוחות להיות מדקדקין. בדבר ולפרש להמוכר זה וזה תמכור לי ומדלא דקדק ופירש מפסיד מה שאין כן במקבלי מתנה שהן מתביישין לפרש והיינו טעמא דמחלק במתני' בין המוכר להנותן:
משנה: 15b הַמּוֹכֵר אֶת הַסְּפִינָה מָכַר אֶת הַתּוֹרֶן וְאֶת הַנֵּס וְאֶת הַהוֹגִין וְאֶת כָּל הַמַּנְהִיגִין אוֹתָהּ אֲבָל לֹא מָכַר לא אֶת הָעֲבָדִים וְלֹא אֶת הַמַּרְצוּפִּין וְלֹא אֶת הָאֶנְתֵיקֵי. בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ הִיא וְכַל שֶׁבְּתוֹכָהּ הֲרֵי כוּלָּן מְכוּרִין. מָכַר אֶת הַקָּרוֹן לֹא מָכַר אֶת הַפְּרָדוֹת. מָכַר אֶת הַפְּרָדוֹת לֹא מָכַר אֶת הַקָּרוֹן. מָכַר אֶת הַצֶּמֶד לֹא מָכַר אֶת הַבָּקָר. מָכַר אֶת הַבָּקָר לֹא מָכַר אֶת הַצֶּמֶד. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הַדָּמִים מוֹדִיעִין. כֵּיצַד אָמַר לוֹ מְכוֹר לִי אֶת צִמְדָּךְ בְּמָאתַיִם זוּז הַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאֵין הַצֶּמֶד בְּמָאתַיִם זוּז. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין הַדָּמִים רְאָייָה. הַמּוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לֹא מָכַר אֶת כֵּלָיו. נָחוּם הַמָּדִי אוֹמֵר מָכַר אֶת כֵּלָיו. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר פְּעָמִים מְכוּרִין וּפְעָמִים אֵינָן מְכוּרִין. כֵּיצַד. הָיָה חֲמוֹר לְפָנָיו וְכֵלָיו עָלָיו וְאָמַר לוֹ מְכוֹר לִי חֲמוֹרָךְ זוֹ הֲרֵי כֵלָיו מְכוּרִין חֲמוֹרָךְ הַהוּא אֵין כֵּילָיו מְכוּרִין. הַמּוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר מָכַר אֶת הַסְּיָח. מָכַר אֶת הַפָּרָה לֽא מָכַר אֶת בְּנָהּ. מָכַר אַשְׁפּוֹת מָכַר זִיבְלָהּ. מָכַר בּוֹר מָכַר מֵימָיו. מָכַר כַּוֶורֶת מָכַר דְּבוֹרִים. מָכַר שׁוֹבָךְ מָכַר יוֹנִים. הַלּוֹקֵחַ פֵּירוֹת שׁוֹבָךְ מַפְרִיחַ בְּרֵיכָה הָרִאשׁוֹנָה כַּוֶורֶת נוֹטֵל ג̇ נְחִילִים וּמְסָרֵס חַלּוֹת דְּבַשׁ וּמַנִּיחַ שְׁתֵּי חַלּוֹת. זֵיתִם לָקוֹץ מַנִּיח שְׁתֵּי גְּרוֹפִיּוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מכר את הסייח. בנו של חמור וכגון דא''ל חמור מניקה אני מוכר לך שאין אדם קונה חמור לחלבה וא''כ דעתו היה על החמור עם הסייח אבל בפרה אם א''ל פרה מניקה אני מוכר לך לא קנה את בנה דפרה לחלבה עומדת ופרה וחלבה קאמר ליה:
מכר אשפה. מקום גבוה או עמוק שלשה טפחים ויותר שרגיל שם להניח זבל בהמות מכר גם זבלה:
מכר בור מכר מימיו. מוקי לה בבבלי דמתני' יחידאה היא כר' נתן והלכה כחכמים דמכר בור לא מכר מימיו:
הלוקח פירות שובך. מה שילדו היונים כל השנה אינו יכול ליטול כל היונים שיולדו מעתה אלא מפריח מניח בריכה הראשונה להמוכר כדי שיהיו צוותא לאמם שלא יברחו מן השובך. ושני ולדות קרוין בריכה ומניח שתים כדי שיצטוותו האמהות עמהן וכן הוא צריך להניח שתי ולדות מאלו הבנות שיולדו כדי שיצטוותו הבנות עם ולדותיהן וכל הנולד מאחר כך הרי אלו שלו:
פירות כוורת. דבורים הנולדים מן הכוורת בשנה זו:
נוטל הלוקח שלשה נחילין. הן שלשה חבורות מולדות הדבורים הראשונים היוצאין מן הכוורת ומכניסן לתוך הכוורת שלו שהן החשובים והאחרון אחרון גרוע:
ומסרס. מכאן ואילך מסרס שנוטל נחיל אחת ומניח אחת למוכר כדי ליישב את הכוורת:
חלות דבש. לקח ממנו החלות והן הדבש עם השעוה יחד מעורבין ועשוין כחלות:
מניח שתי חלות. כדי שיתפרנסו הדבורים מהן ולא יברחו:
זיתים לקוץ מניח שני גרופיות. כמו שני אגרופין סמוך לארץ וקוצץ:
מה. הן הדרכים וכמה שיעורן:
אנתיקי. הפרקמטיא שבתוך הספינה:
מתני' המוכר את הספינה. סתם:
מכר את התורן. עץ גבוה שתולין עליו את הנס והנס הוא כמין וילון שפורסין אותו לנגד הרוח:
ההוגין. עוגין הוא הברזל שקושרין אותו בחבל וזורקין אותו בעומק המים לארץ לעכב ולעגן הספינה:
המנהיגין. המשוטות שבהם מוליכין את הספינה למקום שרוצין:
העבדים. שיש לו לבעל הספינה להנהיגה:
המרצופין. אמתחות שנותנין בהן הסחורה:
חמורך ההוא. הוי כשואל לו אם חמורך הוא מכור אותו לי והוי כמוכר חמורו סתם ואין כליו מכורין ואפילו הן עליו בשעת מכירה ואין הלכה כר' יהודה:
מכר את הקרן. עגלה:
לא מכר את הפרדות. המושכות את הקרון בזמן שאינן קשורות עמו:
הצמד. הוא העול שצומד ומחבר את השוורים יחד:
לא מכר את הבקר. ואפי' במקום שמקצתן קורין לצמד בקר:
אין הדמים ראיה. והא דאמרינן גבי מכר דשתות קנה ומחזיר אונאה מיותר משתות בטל מקח הני מילי בכדי שהדעת טועה דסבור הלוקח ששוה כן והוי מקח טעות אבל בכדי שאין הדעת טועה כגון דקנה צמד ששוה זוז במאתים אמרינן במתנה נתנם לו ואין כאן ביטול מקח ואין הלכה כר' יהודא:
לא מכר את כליו. בכלים העשוים לרכיבה כגון אוכף ומרדעת דכ''מ לא פליגי דקנה ואפי' אינם עליו בשעת מכירה כי פליגי בכלים של משאוי כגון שק ודיסקיא ת''ק סבר לא מכר ונחום המדי סבר מכר כיון שהם עליו והלכה כת''ק ולא קנה הכלים של משאוי ואפי' היו עליו בשעת מכירה:
חמורך זו. משמע כמות שהוא עם כליו:
הלכה: הַמּוֹכֵר אֶת הַסְּפִינָה כול'. תַּנֵּי. הַמּוֹכֵר אֶת הַסְּפִינָה מָכַר אֶת הָאַסְכָּלָה וּבוֹר הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכוֹ אֲבָל לֹא מָכַר הַיְּצוּעִין וְהָעוֹבִין וְהָאַיסְקוֹפָה וְהַבּוּצִית. סוּמָכוֹס אוֹמֵר. מָכַר דּוּגִית.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דוגית. היא הספינה קטנה שצדין המלחין את הדגים:
גמ' תני. בתוספתא ריש פ''ד:
האסכלה. כבש של ספינה שעולין בו:
ובור המים. מים מתוקין לפי שמי הים מלוחין הן ואין ראוין לשתיה:
היצועין וכו'. כדבריש פ' המוכר את הבית:
והביצית. היא ספינה קטנה שהולכין בה על המים הקרובין ליבשה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source