Vayedaber

Baba Batra

Daf 15a

בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בְּמוֹכֵר. אֲבָל לֹא בְנוֹתֵן מַתָּנָה נוֹתֵן אֶת כּוּלָּם. מַה בֵין מוֹכֵר וּמַה בֵין נוֹתֵן מַתָּנָה. 15a רִבִּי בָּא בַּר טֶבְלַיי בְשֵׁם רַב. שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַנּוֹתֵן מַתָּנָה לִהְיוֹת נוֹתֵן בְּעַיִן יָפָה. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַלְּקוּחוֹת לִהְיוֹת מְדַקְדְּקִין. וּמַה בֵינֵיהוֹן. הֶקְדֵּשׁ. מָאן דָּמַר. שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַנּוֹתֵן מַתָּנָה לִהְיוֹת נוֹתֵן בְּעַיִן יָפָה. אַף הַמַּקְדִּישׁ בְּעַיַן יָפָה מַקְדִּישׁ. וּמָאן דָּמַר. שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַלְּקוּחוֹת לִהְיוֹת מְדַקְדְּקִין. מַה אָמַר בְּמַקְדִּישׁ. נִישְׁמְעִינָהּ מֵהָדָא. הָאַחִין שֶׁחָֽלְקוּ יֵשׁ לָהֶן דֶּרֶךְ זֶה עַל גַּבֵּי זֶה. וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר. כֵּן אָמַר רִבִּי לִעֶזֶר. הָאַחִין שֶׁחָֽלְקוּ זָכוּ בַשָּׂדֶה זָכוּ בְכוּלָּן. הַמַּחֲזִיק בְּנִיכְסֵי הַגֵּר קָנָה. הֶחֱזִיק בַּשָּׂדֶה הֶחֱזִיק בְּכוּלָּן. הַמַּקְדִּישׁ אֶת הַשָּׂדֶה הִקְדִּישׁ אֶת כּוּלָּן. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. הַמַּקְדִּישׁ אֶת הַשָּׂדֶה לֹא הִקְדִּישׁ הֶחָרוּב הַמּוּרְכָּב וְשִׁיקְמָה הַיְשָׁנָה. מִפְּנֵי שֶׁיּוֹנְקִין מִשֶּׁל הֶקְדֵּשׁ. מִפְּנֵי שֶׁשִּׁייֵר לוֹ דֶּרֶךְ. אִם לֹא שִׁייֵר לוֹ דֶּרֶךְ אַף הֵן אֵין יוֹנְקִין מִשֶּׁל הֶקְדֵּשׁ.

Traduction

A toutes les choses sus mentionnées, il est fait une réserve en cas de vente, non applicable au don''. D’où vient cette distinction entre le vendeur et le donateur? C’est que, dit R. Aba b. Tablaï au nom de Rav, le donateur est d’ordinaire plus généreux que le vendeur; selon R. Samuel b. Nahman au nom de R. Jonathan, cela tient à ce que l’acheteur est d’ordinaire explicite à énumérer ce qu’il désire (donc, ce qui n’a pas été spécifié n’est pas acquis; ce n’est pas le cas pour un don). Entre ces deux explications, quelle est la différence? En cas de consécration, selon la première opinion, qui fonde la distinction sur la générosité du donateur, on peut faire valoir le même sentiment pour celui qui donne au culte; mais, selon l’autre opinion, qui fait valoir l’exactitude de l’énumération, celle-ci est inapplicable à la consécration. La réserve faite, demanda R. Eléazar, est-elle applicable à toutes les ventes sus énoncées, ou ne se réfère-t-elle pas à l’achat du droit de passage. On peut le savoir à l’aide de ce qu’il est dit: les frères qui se sont partagé l’héritage paternel ont droit réciproquement au chemin de passage (or, comme la Mishna parle du partage entre frères, après l’énoncé de la réserve au sujet du don, celle-ci ne se réfère pas au chemin de passage). Selon une autre version, R. Eléazar même résolue la question posée, en disant: ''Si des frères se partagent entre eux les champs de l’héritage, celui qui prend le champ a droit à tout ce qui s’y trouve; si un individu a pris possession du champ d’un étranger, il a acquis aussi tout ce qui s’y trouve, et de même la consécration d’un champ entraîne tout son contenu; selon R. Simon, cette consécration englobe même le caroubier greffé et le sycomore étendu qui sont sur ce sol'', tirant leur suc du terrain consacré (sans plus parler du passage). Or, selon ce dernier, en raison de ce qu’il n’est pas question de passage, les dits arbres profitent du sol sacré.

Pnei Moshe non traduit

להיות נותן בעין יפה. ויותר מהמוכר:

שכן דרך הלקוחות להיות מדקדקין. בדבר ולפרש להמוכר זה וזה תמכור לי ומדלא דקדק ופירש מפסיד מה שאין כן במקבלי מתנה שהן מתביישין לפרש והיינו טעמא דמחלק במתני' בין המוכר להנותן:

ומה ביניהון. בין הני טעמי הקדש איכא בינייהו ופירכא הוא דפריך הש''ס לאידך דבשלמא למ''ד משום דנותן בעין יפה נותן יותר מהמוכר ולא משום דאיכא טעמא אחרינא במוכר שפיר הוא דתנינן במתני' גם במקדיש דינו כנותן דאף המקדיש בעין יפה הוא מקדיש אלא למ''ד טעמא במוכר הוא שכן דרך הלוקחין להיות מדקדקין אבל לא במקבלי מתנה א''כ מה אמר במקדיש מ''ט דהמקדיש את השדה סתם הקדיש את כולן הא לא שייך למימר טעמא דמקדיש כמו במקבלי מתנה דאין דרך הגיזבר של הקדש להתבייש ולשאול אותו מה אתה מקדיש ומה בכלל הקדש שלך:

נישמעינה מהדא. חסר כאן ומצאתי הגי' בחידושי הרמב''ן ז''ל וה''ג ר' לעזר שאל על כל התורה הושבה או על הראשונה הושבה נישמעינה וכו'. ופי' דעל במה דברים אמורים דמתני' קאי דמחלק בין מוכר לנותן ובעי ר''א דאם על כל התורה ששנו במתני' הוא חוזר בין על כל הני דחשיב ברישא דלא מכר לו את מחיצת הקנים וכו' ובין על הדרך דבמוכר פליגי חכמים וסברי דמכר לו אלו צריך ליקח לו דרך אבל בנותן מתנה מודו דאינו צריך ליקח לו דרך או דילמא על הראשונה בלבד הושבה האי במה דברים אמורים על הא דחשיב ברישא ולא על הדרך:

נישמעינה מן הדא. דתניא האחין שחלקו יש להן דרך זה על זה אלמא בעין רעה הן חולקין והרי במתני' שנו גם אחין בהדי נותן מתנה וש''מ דלא קאי על דרך אלא בדיני דרישא בלחוד הוא דשאני לן בין מכר לבין מתנה דנותן מתנה נותן את כולן וכן באחין זכו בשדה זכו בכולן אבל לא בדין הדרך ובזה שוין הן לדין דמכר:

ואית דבעי מימר. דכן אמר רבי לעזר גופיה דבתר דבעי הדר פשטה דהא קתני במתני' האחין שחלקו וכו' וכן המחזיק בנכסי הגר קנה בשדה קנה בכולן והא ודאי אם החזיק בנכסי הגר בשדה זו אין לו דרך על שדה אחרת ושמע מינה דלא קאי האי במה דברים אמורים על דין הדרך כלל:

מפני שיונקין משל הקדש. היינו טעמא דרבי שמעון דחרוב ושקמה הקדיש מפני שהן יונקין משדה הקדש והכי תני לה בתוספתא סוף פ''ג האי טעמא:

מפני ששייר לו דרך אם לא. בעיא היא מי נימא דסבירא ליה לר' שמעון דמקדיש בעין רעה מקדיש ומשוה לי' לגמרי כמוכר ושייר לו דרך לעצמו כ''א דוקא החרוב והשקמה לבדן הוא דהקדיש כדמפרש טעמא בברייתא מפני שהן יונקין משל הקדש או אם לא דלא אמרינן לר' שמעון דשייר לו דרך וכי סבירא ליה דחרוב ושקמה הקדיש את הכל הקדיש והיינו דלא שייר לו דרך:

שייר לו דרך. בתמיה הוא כלומר דמתמה הש''ס דמאי מספקא לך אם נימא דלרבי שמעון שייר לו הדרך א''כ אף הן אין יונקין משל הקדש אלא מדנפשיה קא ינקי אלא ודאי ס''ל לר''ש דגם הדרך לא שייר ליה ושייכא שפיר טעמא דיונקין משדה הקדש:

הדרן עלך פרק המוכר את הבית

Baba Batra

Daf 15b

משנה: 15b הַמּוֹכֵר אֶת הַסְּפִינָה מָכַר אֶת הַתּוֹרֶן וְאֶת הַנֵּס וְאֶת הַהוֹגִין וְאֶת כָּל הַמַּנְהִיגִין אוֹתָהּ אֲבָל לֹא מָכַר לא אֶת הָעֲבָדִים וְלֹא אֶת הַמַּרְצוּפִּין וְלֹא אֶת הָאֶנְתֵיקֵי. בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ הִיא וְכַל שֶׁבְּתוֹכָהּ הֲרֵי כוּלָּן מְכוּרִין. מָכַר אֶת הַקָּרוֹן לֹא מָכַר אֶת הַפְּרָדוֹת. מָכַר אֶת הַפְּרָדוֹת לֹא מָכַר אֶת הַקָּרוֹן. מָכַר אֶת הַצֶּמֶד לֹא מָכַר אֶת הַבָּקָר. מָכַר אֶת הַבָּקָר לֹא מָכַר אֶת הַצֶּמֶד. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הַדָּמִים מוֹדִיעִין. כֵּיצַד אָמַר לוֹ מְכוֹר לִי אֶת צִמְדָּךְ בְּמָאתַיִם זוּז הַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאֵין הַצֶּמֶד בְּמָאתַיִם זוּז. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין הַדָּמִים רְאָייָה. הַמּוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לֹא מָכַר אֶת כֵּלָיו. נָחוּם הַמָּדִי אוֹמֵר מָכַר אֶת כֵּלָיו. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר פְּעָמִים מְכוּרִין וּפְעָמִים אֵינָן מְכוּרִין. כֵּיצַד. הָיָה חֲמוֹר לְפָנָיו וְכֵלָיו עָלָיו וְאָמַר לוֹ מְכוֹר לִי חֲמוֹרָךְ זוֹ הֲרֵי כֵלָיו מְכוּרִין חֲמוֹרָךְ הַהוּא אֵין כֵּילָיו מְכוּרִין. הַמּוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר מָכַר אֶת הַסְּיָח. מָכַר אֶת הַפָּרָה לֽא מָכַר אֶת בְּנָהּ. מָכַר אַשְׁפּוֹת מָכַר זִיבְלָהּ. מָכַר בּוֹר מָכַר מֵימָיו. מָכַר כַּוֶורֶת מָכַר דְּבוֹרִים. מָכַר שׁוֹבָךְ מָכַר יוֹנִים. הַלּוֹקֵחַ פֵּירוֹת שׁוֹבָךְ מַפְרִיחַ בְּרֵיכָה הָרִאשׁוֹנָה כַּוֶורֶת נוֹטֵל ג̇ נְחִילִים וּמְסָרֵס חַלּוֹת דְּבַשׁ וּמַנִּיחַ שְׁתֵּי חַלּוֹת. זֵיתִם לָקוֹץ מַנִּיח שְׁתֵּי גְּרוֹפִיּוֹת.

Traduction

Si un individu vend un navire, il a compris dans la vente le mât (103)''Dans son commentaire arabe sur la Mishna, Maïmonide rend ce mot par Kala'''''', la vergue et l’ancre, ecenhi'', avec tout ce qui est nécessaire pour la marche, mais il n’a pas compris dans la vente les esclaves (qui le conduisent), ni les grands sacs du bagage, ni le chargement, enqhch. S’il dit qu’il vend le navire avec tout ce qui s’y trouve, toutes ces choses sont vendues en même temps. Si un individu dit qu’il vend un char (carrum), il n’a vendu que la voiture, et non les mulets; s’il dit qu’il vend les mulets, il n’a pas compris dans la vente la voiture. S’il dit qu’il vend un joug, il l’a vendu seul et non les bœufs; s’il dit qu’il vend les bœufs, il n’a pas vendu le joug. R. Juda dit: il faut voir à quel prix il a vendu le couple (pour savoir ce qu’il comprend): s’il l’a vendu pour 200 zouz, il est évident qu’il a compris les bœufs dans la vente, car on ne donne pas 200 zouz pour un joug seul. Les autres docteurs disent: le montant du prix n’est pas une preuve de ce que l’on vend. Si un individu vend un âne, son harnais n’est pas compris dans la vente. Nahoum le Mède dit que le harnais y est compris. R. Judah dit que tantôt le harnais est compris dans la vente, tantôt il n’est pas compris (cela dépend de la manière dont le vendeur s’est exprimé). Ainsi lorsqu’en présence d’un âne pourvu d’un harnais, l’acquéreur dit au propriétaire: ''vends-moi ton âne que voici'', le harnais sera compris dans la vente; mais si l’acquéreur dit: ''vends-moi l’âne s’il est à toi'', le harnais n’y est pas compris. Celui qui vend une ânesse cède en même temps l’ânon (l’on ne va pas sans la mère); mais si l’on vend une vache (dont on peut utiliser le lait à part), le veau n’est pas compris dans la vente. En vendant le monticule aux ordures, le fumier y est compris. En vendant le puits, on cède l’eau, comme en vendant un colombier, les pigeons y sont compris. En vendant la ruche, les abeilles sont comprises dans la vente. Celui qui acquiert les petits d’un colombier ne devra pas les enlever tous; il laissera une première couvée sur place (pour ne pas détourner la mère), et prendra le reste. Celui qui acquiert une ponte d’abeilles (de l’année) prend tous les trois premiers groupes, puis en enlève un sur deux (sans dégarnir tout à fait la ruche). De même, celui qui achète les gâteaux de miel devra laisser deux gâteaux pour nourrir les abeilles qui restent. Enfin l’acquéreur des olives sur pieds ne coupera pas les deux dernières branches du bas.

Pnei Moshe non traduit

מתני' המוכר את הספינה. סתם:

מכר את התורן. עץ גבוה שתולין עליו את הנס והנס הוא כמין וילון שפורסין אותו לנגד הרוח:

ההוגין. עוגין הוא הברזל שקושרין אותו בחבל וזורקין אותו בעומק המים לארץ לעכב ולעגן הספינה:

המנהיגין. המשוטות שבהם מוליכין את הספינה למקום שרוצין:

העבדים. שיש לו לבעל הספינה להנהיגה:

המרצופין. אמתחות שנותנין בהן הסחורה:

אנתיקי. הפרקמטיא שבתוך הספינה:

מכר את הקרן. עגלה:

לא מכר את הפרדות. המושכות את הקרון בזמן שאינן קשורות עמו:

הצמד. הוא העול שצומד ומחבר את השוורים יחד:

לא מכר את הבקר. ואפי' במקום שמקצתן קורין לצמד בקר:

אין הדמים ראיה. והא דאמרינן גבי מכר דשתות קנה ומחזיר אונאה מיותר משתות בטל מקח הני מילי בכדי שהדעת טועה דסבור הלוקח ששוה כן והוי מקח טעות אבל בכדי שאין הדעת טועה כגון דקנה צמד ששוה זוז במאתים אמרינן במתנה נתנם לו ואין כאן ביטול מקח ואין הלכה כר' יהודא:

לא מכר את כליו. בכלים העשוים לרכיבה כגון אוכף ומרדעת דכ''מ לא פליגי דקנה ואפי' אינם עליו בשעת מכירה כי פליגי בכלים של משאוי כגון שק ודיסקיא ת''ק סבר לא מכר ונחום המדי סבר מכר כיון שהם עליו והלכה כת''ק ולא קנה הכלים של משאוי ואפי' היו עליו בשעת מכירה:

חמורך זו. משמע כמות שהוא עם כליו:

חמורך ההוא. הוי כשואל לו אם חמורך הוא מכור אותו לי והוי כמוכר חמורו סתם ואין כליו מכורין ואפילו הן עליו בשעת מכירה ואין הלכה כר' יהודה:

מכר את הסייח. בנו של חמור וכגון דא''ל חמור מניקה אני מוכר לך שאין אדם קונה חמור לחלבה וא''כ דעתו היה על החמור עם הסייח אבל בפרה אם א''ל פרה מניקה אני מוכר לך לא קנה את בנה דפרה לחלבה עומדת ופרה וחלבה קאמר ליה:

מכר אשפה. מקום גבוה או עמוק שלשה טפחים ויותר שרגיל שם להניח זבל בהמות מכר גם זבלה:

מכר בור מכר מימיו. מוקי לה בבבלי דמתני' יחידאה היא כר' נתן והלכה כחכמים דמכר בור לא מכר מימיו:

הלוקח פירות שובך. מה שילדו היונים כל השנה אינו יכול ליטול כל היונים שיולדו מעתה אלא מפריח מניח בריכה הראשונה להמוכר כדי שיהיו צוותא לאמם שלא יברחו מן השובך. ושני ולדות קרוין בריכה ומניח שתים כדי שיצטוותו האמהות עמהן וכן הוא צריך להניח שתי ולדות מאלו הבנות שיולדו כדי שיצטוותו הבנות עם ולדותיהן וכל הנולד מאחר כך הרי אלו שלו:

פירות כוורת. דבורים הנולדים מן הכוורת בשנה זו:

נוטל הלוקח שלשה נחילין. הן שלשה חבורות מולדות הדבורים הראשונים היוצאין מן הכוורת ומכניסן לתוך הכוורת שלו שהן החשובים והאחרון אחרון גרוע:

ומסרס. מכאן ואילך מסרס שנוטל נחיל אחת ומניח אחת למוכר כדי ליישב את הכוורת:

חלות דבש. לקח ממנו החלות והן הדבש עם השעוה יחד מעורבין ועשוין כחלות:

מניח שתי חלות. כדי שיתפרנסו הדבורים מהן ולא יברחו:

זיתים לקוץ מניח שני גרופיות. כמו שני אגרופין סמוך לארץ וקוצץ:

מה. הן הדרכים וכמה שיעורן:

הלכה: הַמּוֹכֵר אֶת הַסְּפִינָה כול'. תַּנֵּי. הַמּוֹכֵר אֶת הַסְּפִינָה מָכַר אֶת הָאַסְכָּלָה וּבוֹר הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכוֹ אֲבָל לֹא מָכַר הַיְּצוּעִין וְהָעוֹבִין וְהָאַיסְקוֹפָה וְהַבּוּצִית. סוּמָכוֹס אוֹמֵר. מָכַר דּוּגִית.

Traduction

On a enseigné (104)Tossefta, ch. 4.: le vendeur d’un navire cède en même temps l’échelle, scala (qui en fait partie), et la soute d’eau au fond; mais il ne comprend dans la vente ni la cloison étanche ni l’enveloppe épaisse, ni le seuil, ni le canot; selon Somkos, la vente comprend le canot (105)Selon le lexique de J. Lévy, le dogit (esquif, chaloupe, canot de marais), admis par Somkos, est le même que le dernier objet non compris dans la vente par le préopinant, sous le terme betsa, et, selon notre lexicographe, ce dernier mot aurait été usité en Babylonie, et le précédent seulement en Palestine. Or, notre présent passage les cite tous deux tour à tour, avec le même sens, comme palestiniens. –

Pnei Moshe non traduit

גמ' תני. בתוספתא ריש פ''ד:

האסכלה. כבש של ספינה שעולין בו:

ובור המים. מים מתוקין לפי שמי הים מלוחין הן ואין ראוין לשתיה:

היצועין וכו'. כדבריש פ' המוכר את הבית:

והביצית. היא ספינה קטנה שהולכין בה על המים הקרובין ליבשה:

דוגית. היא הספינה קטנה שצדין המלחין את הדגים:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source