'Avodah Zarah
Daf 7b
משנה: אֵין מַשְׂכִּירִין לָהֶן בָּתִּים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שָׂדוֹת. וּבְסוּרְייָא מַשְׂכִּירִין לָהֶם בָּתִּים אֲבָל לֹא שָׂדוֹת. וּבְחוּץ לָאָרֶץ מוֹכְרִין לָהֶם בָּתִּים וּמַשְׂכִּירִין שָׂדוֹת דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אַף בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַשְׂכִּירִין לָהֶם בָּתִּים אֲבָל לֹא שָׂדוֹת. וּבְסוּרְיָא מוֹכְרִים בָּתִּים 7b וּמַשְׂכִּירִין שָׂדוֹת. וּבְחוּצָה לָאָרֶץ מוֹכְרִין אֵילּוּ וָאֵילּוּ׃
Traduction
Il ne faut pas louer aux païens des maisons en Palestine, encore moins des champs. En Syrie, on peut leur louer des maisons, non des terrains. Enfin, en dehors de la Palestine, on peut leur vendre des maisons et louer les champs, selon R. Meir. R. Yossé dit qu’en dehors de la Palestine, on peut leur vendre des maisons et des champs; en Palestine même, on leur loue des maisons, non des champs, et en Syrie on peut même leur vendre des maisons et louer des champs.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אין משכירין להם בתים בא''י. גזירה משום מכירה דאיסורא דאורייתא היא:
ואין צריך לומר שדות. דאיכא תרתי דאיסורא חנייה בקרקע ומפקיעה מן המעשרות:
ובסוריא. ארם נהרים וארם צובה שכיבש דוד וקסבר ר' מאיר כיבוש יחיד שמיה כיבוש והלכך במכירה איכא איסורא דאוריית' בין בבתים בין בשדות ובשכירות בבתים לא אחמור בה רבנן למיגזר אטו מכירה אבל בשדות כיון דאיכא תרתי גזרו אטו מכירה:
ובח''ל. דליכא איסורא דאורייתא במכירה דכי כתיב לא תתן להם חנייה בא''י הוא דכתיב הלכך מותר למכור להם בתים ולא גזרינן אטו מכירה בא''י אבל שדות אסור במכירה כיון דאית בהו תרתי גזרו רבנן ובשכירות מותר דלא גזרינן בח''ל שכירות אטו מכירה דמכירה גופה בשדות גזירה היא אטו מכירה בא''י:
ר' יוסי אומר בארץ ישראל משכירין להם בתים. ולא גזרינן אטו מכירה:
אבל לא שדות. כיון דאית בהו תרתי גזרינן אטו מכירה:
ובסוריא מוכרין בתים. דקסבר כיבוש יחיד לאו שמיה כיבוש ואין כאן איסור מכירה מדאורייתא:
ומשכירין שדות. כיון דאית בהו תרתי גזרינן במכירה אטו מכירה בארץ ישראל אבל בשכירות אטו מכירה לא גזרינן דמכירה גופה גזירה היא:
ובחוצה לארץ. כיון דמרחק לא גזרו רבנן כלל ומוכרין אילו ואילו והלכה כר' יוסי והא דשרי להשכיר להם בתים בארץ ישראל דוקא לפחות משלשה ביחד אבל לא ישכור לשלשה נכרים ביחד שלא יעשה שכונה של נכרים:
הלכה: אֵין מַשְׂכִּירִין לָהֶן בָּתִּים כול'. רִבִּי זְעִירָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה רִבִּי אָבָּא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא תְחָנֵּֽם לֹא תִתֵּן לָהֶם חֵן. לֹא תְחָנֵּֽם לֹא תִתֵּן לָהֶם מַתְּנַת חִנָּם. לֹא תְחָנֵּֽם לֹא תִתֵּן לָהֶם חֲנָייָה בָאָרֶץ. וְהָתַנִּינָן. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. אַף בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַשְׂכִּירִין לָהֶן בָּתִּים. בַּיִת אֵין מָצוּי לְהִתְבָּרֵךְ מִתּוֹכוֹ שָׂדֶה מָצוּי לְהִתְבָּרֵךְ מִתּוֹכוֹ. הוֹרֵי רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן שֶׁאָסוּר לְהַשְׂכִּיר לָהֶן קְבוּרָה בְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַל שֵׁם לֹא תִתֵּן לָהֶם חֲנָייָה בָאָרֶץ.
Traduction
R. Zeira au nom de R. Yossé b. Hanina, ou R. Aba ou R. Hiya au nom de R. Yohanan, interprète l’expression biblique tu n’auras pas pitié d’eux (Dt 7, 2), en ce sens: tu ne leur reconnaîtras pas de grâce, ou: tu ne leur feras pas de don gratis, ou encore: tu ne leur donneras pas domicile fixe dans le pays (32)Ces diverses acceptions sont comprises sous le même radical Hen. -Mais notre Mishna ne vient-elle pas de dire: ''Selon R. Yossé, en Palestine même on leur loue des maisons''? -Il est permis de leur louer des maisons, parce que l’on n’en tire pas de fruits, mais non des champs dont on tire des fruits. @ R. Yossé b. R. Aboun a professé qu’il est défendu de louer aux païens un terrain pour une sépulture en Palestine, en vertu du verset précité, prescrivant de ne pas faire reposer les païens en Terre Sainte.
Pnei Moshe non traduit
גמ' לא תתן להם חן. שלא יאמר כמה נאה נכרי זה:
לא תחנם וכו'. וכן דרשינן נמי להנך מלא תחנם מדלא כתיב לא תחונם א''נ לא תחונם שמע מינה כולהו:
והתנינן ר' יוסי וכו'. ואמאי התיר להשכיר בתים בא''י הא עכ''פ נותן להם חנייה בארץ:
בית אין מצוי להתברך מתוכו. ולא אסרה התורה אלא חנייה בשדה שהברכה מצויה מתוכה שאוכל פירותיה בכל שנה ושנה:
הורי ר' יוסי בר' בון. להחמיר אפי' בשכירות מקום קבורה להם בא''י:
לֹא תְחָנֵּֽם לֹא תִתֵּן לָהֶם מַתְּנַת חִנָּם. וְהָתַנֵּי. מַעֲשֶׂה בְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְרָאָה קְלוֹסְקִין אַחַת מוּשְׁלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ. אָמַר לְטַבִּי עַבְדּוֹ. טוּל לָךְ קְלוֹסְקִין זוֹ. רָאָה גוֹי אֶחָד בָּא כְנֶגְדּוֹ. אָמַר לוֹ. מַבְגַּיי. טוּל לָךְ קְלוֹסְקִין זוֹ. רָץ אַחֲרָיו רִבִּי אִילָעִאי. אָמַר לוֹ. מַה שִׁמְךָ. אָמַר לוֹ. מַבְגַּיי. וּמֵאַיִין אַתָּה. אָמַר לוֹ. מִן הָעֲייָרוֹת שֶׁלְּבוּרְגָנִין. וּמַכִּירְךָ הוּא רַבָּן גַּמְלִיאֵל מִיָּמֶיךָ. אָמַר לוֹ. לֹא. כִּיוֵּין רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ. וְלָמַדְנוּ מִמֶּנּוּ שְׁלשָׁה דְּבָרִים. לָמַדְנוּ שֶׁאֵין מַעֲבִירִין עַל הָאוֹכְלִין. וְשֶׁחָמֵיצוֹ שֶׁלְּנָכְרִי מוּתָּר לְאַחַר הַפֶּסַח מִיָּד. וְשֶׁהוֹלְכִים אַחַר רוֹב עוֹבְרֵי דְרָכִים. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. הָדָא דְתֵימַר. בָּרִאשׁוֹנָה. אֲבָל עַכְשָׁיו מַעֲבִירִין עַל הָאוֹכְלִין מִפְּנֵי הַכְּשָׁפִים.
Traduction
⁠—Mais n’a-t-on pas appris (33)''V. B., Eruvin 64a; Tossefta à ce, ch. 2.; Rabba sur (Lv 37.'' qu’il est arrivé à R. Gamliel, se trouvant en route, de voir à terre un petit pain; il dit à son serviteur Tobie de le ramasser. Puis, voyant venir à lui un païen, il lui dit: -Mobgaï, accepte ce petit pain en don. Aussitôt, R. Ilaï courut après lui et lui demanda quel est son nom: -''Mobgaï'', répondit-il. -Et d’où es-tu? -Des localités d’habitants de bourgs. -Est-ce que jamais R. Gamliel t’a connu? -Non.'' Ce fait prouve que R. Gamliel avait deviné le nom du passant par l’inspiration du Saint-Esprit. Il nous a enseigné trois objets: 1° il n’est pas permis de passer auprès des mets que l’on trouverait sur sa route, sans les mettre de côté pour les préserver, 2° le pain levé d’un païen est d’une consommation permise après la Pâques qui suit (quoique fait auparavant), 3° on doit suivre la route où passent la plupart des voyageurs. Toutefois, dit R. Jacob b. Zabdi au nom de R. Abahou (34)V. J., (Demaï 3, 3)., cela n’a été dit qu’en principe; mais maintenant, il est permis de passer outre, de crainte que ces objets n’aient été mis là dans un but de sortilège.
Pnei Moshe non traduit
והתני. בתוספתא דפסחים פ''ב:
מעשה בר''ג וכו'. דשמעינן שנתן לו מתנת חנם לזה המבגיי:
שאין מעבירין על האוכלין. ולפיכך ציוה לטבי עבדו להגביה את הגלוסקין:
ושחמצו של נכרי מותר לאחר הפסח מיד. לפי שהמעשה היה לאחר הפסח מיד ואם חמצו של נכרי שעבר עליו הפסח אסור בהנא' לא היה לו ליתן לנכרי זה דהא איכא טובת הנאה ממנו:
אחר רוב עוברי דרכים. שהן נכרים ולפיכך לא רצה שיאכלו ר' עילאי וטבי מפני חשש פת נכרים שאלו היה יכול לתלות בשל ישראל היה מותר שנוכל לומר שנעשה הפת אחר הפסח:
עִם כְּשֶׁהוּא יוֹצֵא מִגְּזִיב בָּא לוֹ אֶחָד לְהִישָּׁאֵל עַל נִדְרוֹ. אָמַר לָזֶה שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ עִמּוֹ. תֹּאמַר שֶׁשָּׁתִינוּ רְבִיעִית יַיִן בְּאִיטַלְקִי. אָמַר לוֹ. הֵין. אָמַר לַשּׁוֹאֵל. טַייֵל עִמָּנוּ עַד שֶׁנָּפִיג אֶת יֵינֵינוּ. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְסוּלַּמָּהּ שֶׁלְּצוֹר יָרַד רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְנִתְעַטֵּף וְיָשַׁב לוֹ וְהִתִּיר לוֹ אֶת נִדְרוֹ. מִדְּבָרָיו לָמַדְנוּ שֶׁרְבִיעִית יַיִן מְשַׁכֶּרֶת וְשֶׁהַדֶּרֶךְ מֵפִיגָה אֶת הַיַּיִן. וְאֵין נִשְׁאָלִין נְדָרִים וְלֹא מוֹרִים שְׁתוּיֵי יַיִן. וְלֹא מֵפִירִין נְדָרִים מְהַלְּכִין אֶלָּא עֲטוּפִין וְיוֹשְׁבִין. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כָּךְ פַּתַח לוֹ יֵ֣שׁ בּ֖וֹטֶה כְּמַדְקְר֣וֹת חָ֑רֶב וגו'. לְאֶחָד שֶׁנָּדַר מִן הַכִּכָּר. ווַי דְיֵיכוּל. ווַי דְלָא יֵיכוּל. אִין אֲכִיל הוּא עֲבַר עַל נִידְרֵיהּ. וְאִין לָא אֲכִיל הוּא חָטָא עַל נַפְשֵׁיהּ. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה. יֵלֵךְ אֶצֶל חֲכָמִים וְיַתִּירוּ לוֹ אֶת נִדְרוֹ. דִּכְתִיב וּלְשׁ֖וֹן חֲכָמִ֣ים מַרְפֵּֽא׃
Traduction
A sa sortie de la ville de Kézib, un homme vint consulter R. Gamliel pour obtenir de lui l’annulation d’un vœu. Le rabbin dit à son compagnon de répondre au consultant qu’ayant bu un quart de mesure de vin italien, il ne se sent pas en état assez libre pour se prononcer. -Bien, dit l’autre. Le rabbin dit alors au consultant: promène-toi un peu avec nous, jusqu’à ce que l’effet troublant du vin se soit passé. Arrivé à Tyr, R. Gamliel descendit dans une chambre, s’enveloppa la tête pour méditer, s’assit pour juger et déclara le vœu levé (l’homme libéré). Par ces paroles, nous apprenons: 1° qu’un quart de mesure de vin peut rendre ivre, 2° que la marche calme l’effet du vin, 3° que l’on ne donne pas de consultation au sujet du vœu et que l’on ne professe pas d’avis en état d’ivresse, 4° enfin on ne libère personne d’un vœu en marchant, mais en siégeant la tête enveloppée. Selon R. Yohanan, il faut commencer par dire à l’auteur inconsidéré d’un vœu ces mots (Pr 12, 18): Ses paroles sont comme des pointes d’épée (elles blessent faute de prudence). Après l’interdit par vœu de jouir p. ex. d’un pain, il y a double inconvénient, soit qu’on le mange, soit qu’on ne le mange pas (35)J., (Nedarim 9, 1).: si on le mange, on transgresse le vœu de l’interdit; si on ne le mange pas, on pèche contre son propre corps (par la privation). -Que faire donc? -Se rendre chez un savant qui trouvera le moyen de délier le vœu, comme il est dit (ibid. 18): la langue (la décision) des savants guérit – (36)Suit un passage traduit (Berakhot 9, 2)..
Pnei Moshe non traduit
יש בוטה כמדקרות חרב. ולא כתיב כמדקר אלא דלאחר שנדר מן הככר יש כאן מדקרות לפי שאוי לו אם יאכל ויעבור על נדרו ואוי לו אם לא יאכל והוא חוטא שמצער נפשו:
'Avodah Zarah
Daf 8a
משנה: אַף בִּמְקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְהַשְׂכִּיר לֹא לְבֵית דִּירָה אָֽמְרוּ מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַכְנִיס לְתוֹכוֹ עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹֽא תָבִ֤יא תֽוֹעֵבָה֙ אֶל בֵּיתֶ֔ךָ וְהָיִ֥יתָ חֵ֖רֶם כָּמֹ֑הוּ וגו'. וּבְכָל מָקוֹם לֹא יַשְׂכִּיר לוֹ אֶת הַמֶּרְחָץ מִפְּנֵי שֶׁהִיא נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ׃
Traduction
Cependant, même lorsqu’on a permis de louer aux païens une construction, cette faculté ne s’étend pas aux demeures, car le païen y apporterait son idole, comme il est dit (Dt 10, 22) tu n’apporteras pas d’abomination dans ta demeure. Nulle, part on ne devra lui louer une maison de bains, car elle porterait le nom du propriétaire (tandis que le locataire s’y livrerait à des travaux le Shabat).
Pnei Moshe non traduit
מתני' אף במקום שאמרו להשכיר. לר''מ בסוריא דוקא ולר' יוסי אף בא''י:
לא לבית דירה אמרו. אלא להכניס שם עצים וכיוצא בזה מאוצר פירות וכדומה:
מפני שהיא נקראת על שמו. שהנכרי מחממה בשבת ויאמרו מרחץ של פלוני יהודי רוחצין בה בשבת ולא דמי לשדה של ישראל ואריס נכרי עושה בה מלאכה בשבת דשדה לאריסותא עבידא ונכרי אריסותא דנפשיה קא עביד אבל מרחץ לאו לאריסותא עבידא ואין הכל יודעין שהישראל השכירה לנכרי והלכך אסור. ואם מנהג רוב אנשי אותו המקום להשכיר להמרחץ או ליתן באריסות מותר להשכיר לנכרי או ליתן לו באריסות:
לֹא תְחָנֵּֽם לֹא תִתֵּן לָהֶם חֵן. וְהָתַנֵּי. מַעֲשֶׂה בְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁהָיָה מְטַייֵל בְּהַר הַבַּיִת וְרָאָה אִשָּׁה אַחַת גּוֹיָה וּבִירֵךְ עָלֶיהָ. וְכִי דַּרְכּוֹ שֶׁלְרַבָּן גַּמְלִיאֵל לְהַבִּיט בַּנָּשִׁים. אֶלָּא דֶּרֶךְ עַקְמוּמִית הָֽיְתָה 8a כְּגוֹן אָהֵין פסוורוס שֶׁהִבִּיט בָּהּ שֶׁלֹּא בְטוֹבָתוֹ וּבִירֵךְ עָלֶיהָ. וְלֹא כֵן אָמַר רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה רִבִּי בָּא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא תְחָנֵּֽם לֹא תִתֵּן עֲלֵיהֶם חֵן. מַה אָמַר. אַבַּסְקַנְטָא. לֹא אָמַר אֶלָּא. בָּרוּךְ שֶׁכָּךְ לוֹ בִּרְיוֹת נָאוֹת בְּעוֹלָמוֹ. שֶׁכֵּן רָאָה אֲפִילוּ חֲמוֹר נָאֶה אוֹ גָּמָל נָאֶה סוּס נָאֶה אוֹמֵר. בָּרוּךְ שֶׁכָּךְ לוֹ בִּרְיוֹת נָאוֹת בְּעוֹלָמוֹ.
Traduction
R. Simon ou R. Abahou dit au nom de R. Yossé b. Hanina: une coiffeuse israélite ne devra pas coiffer une païenne en vertu de la règle précitée de ne pas provoquer de grâce parmi eux. De même, un israélite ne devra pas être le garçon d’honneur d’un fiancé païen, en raison du principe de ''ne pas s’allier à eux'' (même par la pensée). R. Isaac b. Gofta fit une objection devant R. Mena: puisqu’il est déjà dit (§ 3) que l’on ne doit pas prendre part à son festin, n’est-il pas à plus forte raison défendu d’être son garçon d’honneur? -C’est pour dire que ce dernier en le devenant, transgresse une défense négative.
Pnei Moshe non traduit
כגון אהין פסוורוס. כמו מקום הצר הזה שלא היה אפשר לנטות לו מן הדרך ופתאום הביט בה שלא בטובתו. פסוורוס ובברכות פ' הרואה גריס פופסארס. ומלשון פסיא בלעז שאומר אדם לחבירו הפוגע בו בקרן זוית ובמקום צר פסיא ומלשון פסיעה ג''כ הוא ומצינו בפרק השוכר את הפועלים דלא מציא פסיא קניא:
ובירך עליה. מ''מ קשיא מאי דבירך עליה ולא כן וכו' והרי הוא זה כנתינת חן:
מה אמר אבסקנטה. ובפרק הרואה אבסקתה. כלומר וכי מה אמר לה כלום מלשון נשיאות חן וכבוד לא אמר אלא שבח להבורא ברוך וכו'. אבסוונתה כך הוא הכוונה בלעז על חלוקת כבוד ונתינת חן:
רִבִּי שִׁמְעוֹן רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה. גּוֹדֶלֶת יִשְׂרָאֵל לֹא תְגַדֵּל אֶת הַנָּכְרִית מִשֵּׁם לֹא תִתֵּן עֲלֵיהֶם חֵן. וְלֹא יֵעָשֶׂה יִשְׂרָאֵל שׁוּשְׁבִּין לְגוֹי מִשּׁוּם לֹא תִתְחַתֵּ֖ן בָּ֑ם. רִבִּי יִצְחָק בַּר גּוּפְתָּא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. לֵילֵךְ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה שֶׁלּוֹ אָסוּר. לְהֵיעָשׂוֹת לוֹ שׁוּשְׁבִּין לֹא כָל שֶׁכֵּן. אָמַר לֵיהּ. לִיתֵּן עֲלֵיהֶם בְּלֹא תַעֲשֶׂה.
Traduction
R. Simon avait des vignes au Mont Royal et demanda à R. Yohanan s’il est permis de les louer aux païens? -Non, répondit le rabbi, il vaut mieux les laisser en friche que de les louer aux païens – (37)Pour la suite et fin du, déjà traduite, voir (Demaï 6, 1)..
Pnei Moshe non traduit
גודלת ישראל. המגדלת שער הנשים לייפות אותן:
משום לא תתחתן בם. משום אקרובי דעתא הוא וכל שהוא קירוב הדעת גזרו משום לא תתחתן:
לילך לבית המשתה שלו אסור. כדאמרינן לעיל בהלכה ג' לעשות לו שושבין צריכא למימר בתמיה:
ליתן עליהם בלא תעשה. להנעשים להם שושבינים:
רִבִּי סִימוֹן הָיוּ לוֹ נוֹטְעֵי כְרָמִים בְּהַר הַמֶּלֶךְ. שָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לֵיהּ. יָבוֹרוּ וְאַל תַּשְׂכִּירֵם לְגוֹי. שָׁאַל לְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. מָהוּ לְהַשְׂכִּירָן לְגוּי. וְשָׁרָא לֵיהּ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְקוֹם שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל מְצוּיִין. כְּהָדָא בְסוּרְיָא. הָדָא סוּרְיָא נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. רִבִּי חַגַּיי נְחַת לְחָמץ. אֲתוֹן וּשְׁאָלוֹן לֵיהּ. אִילֵּין דְּבַר עַשְׁתּוֹר בְּגִין דְּלֵית יִשְׂרָאֵל שְׁכִיחִין וַאֲנָן מוֹגְרִין לָעַמָּמִין מָהוּ לְעַשֵּׂר עַל יְדֵיהֶם. שָׁלַח שָׁאַל לְרִבִּי זְעִירָא. שָׁאַל רִבִּי זְעִירָא לְרִבִּי אִמִּי. אָמַר לֵיהּ. רִבִּי. מָהוּ לְעַשֵּׂר. אָמַר לֵיהּ. אֵינוֹ צָרִיךְ לְעַשֵּׂר עַל יְדֵיהֶם. מִנָּהּ אַתְּ ר' שמעון לְהַשְׂכִּיר כְּרִבִּי יוֹסֵי. וְעוֹד מִן הָדָא דָּמַר רִבִּי חֲנִינָה ר' אבהו בְּרֵיהּ דְּרִבִּי אַבָּהוּ. אַבָּא הֲוָה לֵיהּ עוֹבְדָא וּשְׁלַח שְׁאַל לְרִבִּי חִייָה לְרִבִּי יָסָא לְרִבִּי אִמִּי וְהוֹרוֹן לֵיהּ לְהַשְׂכִּיר כְּרִבִּי יוֹסֵי. הָא לְעַשֵּׂר אֵין מְעַשְּׂרִין עַל יְדֵיהֶן.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
נוטעי כרמים. נטיעות כרמים ושאל לר' יוחנן מהו להשכירם להם:
ושרא ליה ר' יהושע מקום שאין ישראל מצוין. ובדמאי פ''י הל' א' הגי' מבוארת. וגריס שאל לר' יהושע בן לוי ושרא ליה סבר ר' יהושע בן לוי מקום שאין ישראל מצוין כהדא בסוריא. כלומר מכיון שאין ישראל מצווין להשכיר להם דינו כבסוריא שמשכירין להם שדות:
הדא סוריא. והדא סוריא גופה מהו אם הלכה כר' מאיר או כר' יוסי:
נישמעינה מן הדא. עובדא:
לחמץ. שם מקום ומסוריא היתה:
אילין דבר עשתור. בני משפחה זו באו ושאלו לר' חגיי בשביל דאין כאן שוכרין ישראל מצוין ומוכרחין אנו להשכיר לנכרים אם אנחנו צריכין לעשר על ידיהם כדין החוכר שדה מן הנכרי דתנן התם שהוא מעשר ונותן לו ועכשיו הן החוכרין מהו שצריך לעשר בשבילן:
מנה את שמע להשכיר כר' יוסי. כצ''ל וכן הוא בדמאי. מדהשיב לו א''צ לעשר את ש''מ דמותר להשכיר להם שדות בסוריא כר' יוסי דמתני':
ועוד וכו'. שכלן פסקו לענין להשכיר כר' יוסי ולעשר אין צריך לעשר על ידיהן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source