Vayedaber

הלכה: אֵין מַשְׂכִּירִין לָהֶן בָּתִּים כול'. רִבִּי זְעִירָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה רִבִּי אָבָּא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא תְחָנֵּֽם לֹא תִתֵּן לָהֶם חֵן. לֹא תְחָנֵּֽם לֹא תִתֵּן לָהֶם מַתְּנַת חִנָּם. לֹא תְחָנֵּֽם לֹא תִתֵּן לָהֶם חֲנָייָה בָאָרֶץ. וְהָתַנִּינָן. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. אַף בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַשְׂכִּירִין לָהֶן בָּתִּים. בַּיִת אֵין מָצוּי לְהִתְבָּרֵךְ מִתּוֹכוֹ שָׂדֶה מָצוּי לְהִתְבָּרֵךְ מִתּוֹכוֹ. הוֹרֵי רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן שֶׁאָסוּר לְהַשְׂכִּיר לָהֶן קְבוּרָה בְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַל שֵׁם לֹא תִתֵּן לָהֶם חֲנָייָה בָאָרֶץ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הורי ר' יוסי בר' בון. להחמיר אפי' בשכירות מקום קבורה להם בא''י:

בית אין מצוי להתברך מתוכו. ולא אסרה התורה אלא חנייה בשדה שהברכה מצויה מתוכה שאוכל פירותיה בכל שנה ושנה:

והתנינן ר' יוסי וכו'. ואמאי התיר להשכיר בתים בא''י הא עכ''פ נותן להם חנייה בארץ:

לא תחנם וכו'. וכן דרשינן נמי להנך מלא תחנם מדלא כתיב לא תחונם א''נ לא תחונם שמע מינה כולהו:

גמ' לא תתן להם חן. שלא יאמר כמה נאה נכרי זה:

משנה: אֵין מַשְׂכִּירִין לָהֶן בָּתִּים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שָׂדוֹת. וּבְסוּרְייָא מַשְׂכִּירִין לָהֶם בָּתִּים אֲבָל לֹא שָׂדוֹת. וּבְחוּץ לָאָרֶץ מוֹכְרִין לָהֶם בָּתִּים וּמַשְׂכִּירִין שָׂדוֹת דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אַף בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַשְׂכִּירִין לָהֶם בָּתִּים אֲבָל לֹא שָׂדוֹת. וּבְסוּרְיָא מוֹכְרִים בָּתִּים 7b וּמַשְׂכִּירִין שָׂדוֹת. וּבְחוּצָה לָאָרֶץ מוֹכְרִין אֵילּוּ וָאֵילּוּ׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ומשכירין שדות. כיון דאית בהו תרתי גזרינן במכירה אטו מכירה בארץ ישראל אבל בשכירות אטו מכירה לא גזרינן דמכירה גופה גזירה היא:

ובחוצה לארץ. כיון דמרחק לא גזרו רבנן כלל ומוכרין אילו ואילו והלכה כר' יוסי והא דשרי להשכיר להם בתים בארץ ישראל דוקא לפחות משלשה ביחד אבל לא ישכור לשלשה נכרים ביחד שלא יעשה שכונה של נכרים:

מתני' אין משכירין להם בתים בא''י. גזירה משום מכירה דאיסורא דאורייתא היא:

ואין צריך לומר שדות. דאיכא תרתי דאיסורא חנייה בקרקע ומפקיעה מן המעשרות:

ובסוריא. ארם נהרים וארם צובה שכיבש דוד וקסבר ר' מאיר כיבוש יחיד שמיה כיבוש והלכך במכירה איכא איסורא דאוריית' בין בבתים בין בשדות ובשכירות בבתים לא אחמור בה רבנן למיגזר אטו מכירה אבל בשדות כיון דאיכא תרתי גזרו אטו מכירה:

ובח''ל. דליכא איסורא דאורייתא במכירה דכי כתיב לא תתן להם חנייה בא''י הוא דכתיב הלכך מותר למכור להם בתים ולא גזרינן אטו מכירה בא''י אבל שדות אסור במכירה כיון דאית בהו תרתי גזרו רבנן ובשכירות מותר דלא גזרינן בח''ל שכירות אטו מכירה דמכירה גופה בשדות גזירה היא אטו מכירה בא''י:

ר' יוסי אומר בארץ ישראל משכירין להם בתים. ולא גזרינן אטו מכירה:

אבל לא שדות. כיון דאית בהו תרתי גזרינן אטו מכירה:

ובסוריא מוכרין בתים. דקסבר כיבוש יחיד לאו שמיה כיבוש ואין כאן איסור מכירה מדאורייתא:

לֹא תְחָנֵּֽם לֹא תִתֵּן לָהֶם מַתְּנַת חִנָּם. וְהָתַנֵּי. מַעֲשֶׂה בְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְרָאָה קְלוֹסְקִין אַחַת מוּשְׁלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ. אָמַר לְטַבִּי עַבְדּוֹ. טוּל לָךְ קְלוֹסְקִין זוֹ. רָאָה גוֹי אֶחָד בָּא כְנֶגְדּוֹ. אָמַר לוֹ. מַבְגַּיי. טוּל לָךְ קְלוֹסְקִין זוֹ. רָץ אַחֲרָיו רִבִּי אִילָעִאי. אָמַר לוֹ. מַה שִׁמְךָ. אָמַר לוֹ. מַבְגַּיי. וּמֵאַיִין אַתָּה. אָמַר לוֹ. מִן הָעֲייָרוֹת שֶׁלְּבוּרְגָנִין. וּמַכִּירְךָ הוּא רַבָּן גַּמְלִיאֵל מִיָּמֶיךָ. אָמַר לוֹ. לֹא. כִּיוֵּין רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ. וְלָמַדְנוּ מִמֶּנּוּ שְׁלשָׁה דְּבָרִים. לָמַדְנוּ שֶׁאֵין מַעֲבִירִין עַל הָאוֹכְלִין. וְשֶׁחָמֵיצוֹ שֶׁלְּנָכְרִי מוּתָּר לְאַחַר הַפֶּסַח מִיָּד. וְשֶׁהוֹלְכִים אַחַר רוֹב עוֹבְרֵי דְרָכִים. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. הָדָא דְתֵימַר. בָּרִאשׁוֹנָה. אֲבָל עַכְשָׁיו מַעֲבִירִין עַל הָאוֹכְלִין מִפְּנֵי הַכְּשָׁפִים.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אחר רוב עוברי דרכים. שהן נכרים ולפיכך לא רצה שיאכלו ר' עילאי וטבי מפני חשש פת נכרים שאלו היה יכול לתלות בשל ישראל היה מותר שנוכל לומר שנעשה הפת אחר הפסח:

ושחמצו של נכרי מותר לאחר הפסח מיד. לפי שהמעשה היה לאחר הפסח מיד ואם חמצו של נכרי שעבר עליו הפסח אסור בהנא' לא היה לו ליתן לנכרי זה דהא איכא טובת הנאה ממנו:

שאין מעבירין על האוכלין. ולפיכך ציוה לטבי עבדו להגביה את הגלוסקין:

מעשה בר''ג וכו'. דשמעינן שנתן לו מתנת חנם לזה המבגיי:

והתני. בתוספתא דפסחים פ''ב:

עִם כְּשֶׁהוּא יוֹצֵא מִגְּזִיב בָּא לוֹ אֶחָד לְהִישָּׁאֵל עַל נִדְרוֹ. אָמַר לָזֶה שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ עִמּוֹ. תֹּאמַר שֶׁשָּׁתִינוּ רְבִיעִית יַיִן בְּאִיטַלְקִי. אָמַר לוֹ. הֵין. אָמַר לַשּׁוֹאֵל. טַייֵל עִמָּנוּ עַד שֶׁנָּפִיג אֶת יֵינֵינוּ. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְסוּלַּמָּהּ שֶׁלְּצוֹר יָרַד רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְנִתְעַטֵּף וְיָשַׁב לוֹ וְהִתִּיר לוֹ אֶת נִדְרוֹ. מִדְּבָרָיו לָמַדְנוּ שֶׁרְבִיעִית יַיִן מְשַׁכֶּרֶת וְשֶׁהַדֶּרֶךְ מֵפִיגָה אֶת הַיַּיִן. וְאֵין נִשְׁאָלִין נְדָרִים וְלֹא מוֹרִים שְׁתוּיֵי יַיִן. וְלֹא מֵפִירִין נְדָרִים מְהַלְּכִין אֶלָּא עֲטוּפִין וְיוֹשְׁבִין. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כָּךְ פַּתַח לוֹ יֵ֣שׁ בּ֖וֹטֶה כְּמַדְקְר֣וֹת חָ֑רֶב וגו'. לְאֶחָד שֶׁנָּדַר מִן הַכִּכָּר. ווַי דְיֵיכוּל. ווַי דְלָא יֵיכוּל. אִין אֲכִיל הוּא עֲבַר עַל נִידְרֵיהּ. וְאִין לָא אֲכִיל הוּא חָטָא עַל נַפְשֵׁיהּ. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה. יִֵלֵךְ אֶצֶל חֲכָמִים וְיַתִּירוּ לוֹ אֶת נִדְרוֹ. דִּכְתִיב וּלְשׁ֖וֹן חֲכָמִ֣ים מַרְפֵּֽא׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

יש בוטה כמדקרות חרב. ולא כתיב כמדקר אלא דלאחר שנדר מן הככר יש כאן מדקרות לפי שאוי לו אם יאכל ויעבור על נדרו ואוי לו אם לא יאכל והוא חוטא שמצער נפשו:

משנה: אַף בִּמְקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְהַשְׂכִּיר לֹא לְבֵית דִּירָה אָֽמְרוּ מִפֵּנֵי שֶׁהוּא מַכְנִיס לְתוֹכוֹ עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹֽא תָבִ֤יא תֽוֹעֵבָה֙ אֶל בֵּיתֶ֔ךָ וְהָיִ֥יתָ חֵ֖רֶם כָּמֹ֑הוּ וגו'. וּבְכָל מָקוֹם לֹא יַשְׂכִּיר לוֹ אֶת הַמֶּרְחָץ מִפְּנֵי שֶׁהִיא נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מפני שהיא נקראת על שמו. שהנכרי מחממה בשבת ויאמרו מרחץ של פלוני יהודי רוחצין בה בשבת ולא דמי לשדה של ישראל ואריס נכרי עושה בה מלאכה בשבת דשדה לאריסותא עבידא ונכרי אריסותא דנפשיה קא עביד אבל מרחץ לאו לאריסותא עבידא ואין הכל יודעין שהישראל השכירה לנכרי והלכך אסור. ואם מנהג רוב אנשי אותו המקום להשכיר להמרחץ או ליתן באריסות מותר להשכיר לנכרי או ליתן לו באריסות:

לא לבית דירה אמרו. אלא להכניס שם עצים וכיוצא בזה מאוצר פירות וכדומה:

מתני' אף במקום שאמרו להשכיר. לר''מ בסוריא דוקא ולר' יוסי אף בא''י:

רִבִּי סִימוֹן הָיוּ לוֹ נוֹטְעֵי כְרָמִים בְּהַר הַמֶּלֶךְ. שָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לֵיהּ. יָבוֹרוּ וְאַל תַּשְׂכִּירֵם לְגוֹי. שָׁאַל לְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. מָהוּ לְהַשְׂכִּירָן לְגוּי. וְשָׁרָא לֵיהּ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְקוֹם שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל מְצוּיִין. כְּהָדָא בְסוּרְיָא. הָדָא סוּרְיָא נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. רִבִּי חַגַּיי נְחַת לְחָמץ. אֲתוֹן וּשְׁאָלוֹן לֵיהּ. אִילֵּין דְּבַר עַשְׁתּוֹר בְּגִין דְּלֵית יִשְׂרָאֵל שְׁכִיחִין וַאֲנָן מוֹגְרִין לָעַמָּמִין מָהוּ לְעַשֵּׂר עַל יְדֵיהֶם. שָׁלַח שָׁאַל לְרִבִּי זְעִירָא. שָׁאַל רִבִּי זְעִירָא לְרִבִּי אִמִּי. אָמַר לֵיהּ. רִבִּי. מָהוּ לְעַשֵּׂר. אָמַר לֵיהּ. אֵינוֹ צָרִיךְ לְעַשֵּׂר עַל יְדֵיהֶם. מִנָּהּ אַתְּ ר' שמעון לְהַשְׂכִּיר כְּרִבִּי יוֹסֵי. וְעוֹד מִן הָדָא דָּמַר רִבִּי חֲנִינָה ר' אבהו בְּרֵיהּ דְּרִבִּי אַבָּהוּ. אַבָּא הֲוָה לֵיהּ עוֹבְדָא וּשְׁלַח שְׁאַל לְרִבִּי חִייָה לְרִבִּי יָסָא לְרִבִּי אִמִּי וְהוֹרוֹן לֵיהּ לְהַשְׂכִּיר כְּרִבִּי יוֹסֵי. הָא לְעַשֵּׂר אֵין מְעַשְּׂרִין עַל יְדֵיהֶן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ועוד וכו'. שכלן פסקו לענין להשכיר כר' יוסי ולעשר אין צריך לעשר על ידיהן:

מנה את שמע להשכיר כר' יוסי. כצ''ל וכן הוא בדמאי. מדהשיב לו א''צ לעשר את ש''מ דמותר להשכיר להם שדות בסוריא כר' יוסי דמתני':

אילין דבר עשתור. בני משפחה זו באו ושאלו לר' חגיי בשביל דאין כאן שוכרין ישראל מצוין ומוכרחין אנו להשכיר לנכרים אם אנחנו צריכין לעשר על ידיהם כדין החוכר שדה מן הנכרי דתנן התם שהוא מעשר ונותן לו ועכשיו הן החוכרין מהו שצריך לעשר בשבילן:

לחמץ. שם מקום ומסוריא היתה:

נישמעינה מן הדא. עובדא:

הדא סוריא. והדא סוריא גופה מהו אם הלכה כר' מאיר או כר' יוסי:

ושרא ליה ר' יהושע מקום שאין ישראל מצוין. ובדמאי פ''י הל' א' הגי' מבוארת. וגריס שאל לר' יהושע בן לוי ושרא ליה סבר ר' יהושע בן לוי מקום שאין ישראל מצוין כהדא בסוריא. כלומר מכיון שאין ישראל מצווין להשכיר להם דינו כבסוריא שמשכירין להם שדות:

נוטעי כרמים. נטיעות כרמים ושאל לר' יוחנן מהו להשכירם להם:

רִבִּי שִׁמְעוֹן רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה. גּוֹדֶלֶת יִשְׂרָאֵל לֹא תְגַדֵּל אֶת הַנָּכְרִית מִשֵּׁם לֹא תִתֵּן עֲלֵיהֶם חֵן. וְלֹא יֵעָשֶׂה יִשְׂרָאֵל שׁוּשְׁבִּין לְגוֹי מִשּׁוּם לֹא תִתְחַתֵּ֖ן בָּ֑ם. רִבִּי יִצְחָק בַּר גּוּפְתָּא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. לֵילֵךְ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה שֶׁלּוֹ אָסוּר. לְהֵיעָשׂוֹת לוֹ שׁוּשְׁבִּין לֹא כָל שֶׁכֵּן. אָמַר לֵיהּ. לִיתֵּן עֲלֵיהֶם בְּלֹא תַעֲשֶׂה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ליתן עליהם בלא תעשה. להנעשים להם שושבינים:

לילך לבית המשתה שלו אסור. כדאמרינן לעיל בהלכה ג' לעשות לו שושבין צריכא למימר בתמיה:

משום לא תתחתן בם. משום אקרובי דעתא הוא וכל שהוא קירוב הדעת גזרו משום לא תתחתן:

גודלת ישראל. המגדלת שער הנשים לייפות אותן:

לֹא תְחָנֵּֽם לֹא תִתֵּן לָהֶם חֵן. וְהָתַנֵּי. מַעֲשֶׂה בְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁהָיָה מְטַייֵל בְּהַר הַבַּיִת וְרָאָה אִשָּׁה אַחַת גּוֹיָה וּבִירֵךְ עָלֶיהָ. וְכִי דַּרְכּוֹ שֶׁלְרַבָּן גַּמְלִיאֵל לְהַבִּיט בַּנָּשִׁים. אֶלָּא דֶּרֶךְ עַקְמוּמִית הָֽיְתָה 8a כְּגוֹן אָהֵין פסוורוס שֶׁהִבִּיט בָּהּ שֶׁלֹּא בְטוֹבָתוֹ וּבִירֵךְ עָלֶיהָ. וְלֹא כֵן אָמַר רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה רִבִּי בָּא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא תְחָנֵּֽם לֹא תִתֵּן עֲלֵיהֶם חֵן. מַה אָמַר. אַבַּסְקַנְטָא. לֹא אָמַר אֶלָּא. בָּרוּךְ שֶׁכָּךְ לוֹ בִּרְיוֹת נָאוֹת בְּעוֹלָמוֹ. שֶׁכֵּן רָאָה אֲפִילוּ חֲמוֹר נָאֶה אוֹ גָּמָל נָאֶה סוּס נָאֶה אוֹמֵר. בָּרוּךְ שֶׁכָּךְ לוֹ בִּרְיוֹת נָאוֹת בְּעוֹלָמוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מה אמר אבסקנטה. ובפרק הרואה אבסקתה. כלומר וכי מה אמר לה כלום מלשון נשיאות חן וכבוד לא אמר אלא שבח להבורא ברוך וכו'. אבסוונתה כך הוא הכוונה בלעז על חלוקת כבוד ונתינת חן:

ובירך עליה. מ''מ קשיא מאי דבירך עליה ולא כן וכו' והרי הוא זה כנתינת חן:

כגון אהין פסוורוס. כמו מקום הצר הזה שלא היה אפשר לנטות לו מן הדרך ופתאום הביט בה שלא בטובתו. פסוורוס ובברכות פ' הרואה גריס פופסארס. ומלשון פסיא בלעז שאומר אדם לחבירו הפוגע בו בקרן זוית ובמקום צר פסיא ומלשון פסיעה ג''כ הוא ומצינו בפרק השוכר את הפועלים דלא מציא פסיא קניא:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source