רִבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בַּשְּׁבוּרָה. לֹא אָמַר רִבִּי יְהוּדָה אֶלָּא בַּשְּׁבוּרָה שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִתְרַפּוֹת. אָֽמְרוּ לוֹ. וַהֲלֹא הוּא מֵבִיא לָהּ זָכָר וְהוּא רוֹבְעָהּ וְהִיא יוֹלֶדֶת. אָמַר לָהֶן. אַף אֲנִי לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא בְסוּס זָכָר שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְרַפּוֹת. אָֽמְרוּ לוֹ. וַהֲלֹא הוּא מֵבִיא לוֹ נְקֵיבָה וְהִיא רוֹבַעַת מִמֶּנּוּ וְהִיא יוֹלֶדֶת. רַב אַבִּין בְּשֵׁם רַבָּנִין דְּתַמָּן. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאָסוּר לְהַמְצִיא לָהֶן עוּבָּרִין. תַּמָּן תַּנִּינָן. הַלּוֹקֵחַ עוּבַּר חֲמוֹרוֹ שֶׁלְּנָכְרִי וְהַמּוֹכֵר לוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי. וְהַמִּשְׁתַּתֵּף לוֹ וְהַמְקַבֵּל מִמֶּנּוּ וְהַנּוֹתֵן לוֹ בְקַבָּלָה פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה. רִבִּי חַגַּיי בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. לֵית הָדָא אָֽמְרָה שֶׁאָסוּר לְהַמְצִיא לָהֶן עוּבָּרִין. אָמַר לֵיהּ. כְּבָר קְדָמָךְ רַב אַבִּין בְּשֵׁם רַבָּנִין דְּתַמָּן. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאָסוּר לְהַמְצִיא לָהֶן עוּבָּרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
לית הדא אמרה. לאו ש''מ ממתני' דאף עוברין אסור למכור להן דקתני אע''פ שאינו רשאי וקמ''ל דבהא כ''ע מודים דאף ר' יהודה לא פליג הכא אלא בשבורה:
כבר קדמך ר' אבין. דקאמר לעיל דאפי' ר' יהודה מודה בעוברין דאסור למכור להן:
אלא בשבור' שאינה יכולה להתרפות. אבל אם יכולה להתרפאות מודה ר' יהודה דאסור דהא לבתר דתתרפא חזיא למלאכה:
והלא הוא מביא לה זכר הוא רובעה והיא יולדת. וכיון דס''ל דביכולה להתרפאות אסור משום דלבתר הכי תחזי למלאכה ה''נ באינה יכול' להתרפאות דהא חזיא לעוברין והעובר לכשיולד ג''כ חזי למלאכה:
אף אני לא אמרתי אלא בסוס זכר וכו' א''ל וכו'. דאכתי כחזי לעוברין הוי:
זאת אומרת שאסור להמציא להן עוברין. אפי' לר' יהודה קאמר דש''מ דס''ל דאסור למכור עוברין לנכרי כמו דאסור למכור הבהמה עצמה דהא ר' יהודה השיב אף אני לא אמרתי וכו' אלמא דהיכא דאיכא חששא דעוברין ס''ל דאסור:
תמן תנינן. בריש בכורות:
עָבַר וּמָכַר קוֹנְסִין אוֹתוֹ. כְּשֵׁם שֶׁקּוֹנְסִין לוֹ לַהֲלָכָה כָּךְ קוֹנְסִין לוֹ לְמִנְהָג. 6b וּמְנַיִין שֶׁקּוֹנְסִין לוֹ לְמִנְהָג. חַד בַּר נַשׁ זְבִין גְּמָלֵיהּ לַאֲרָמָאֵי. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵי רֵישׁ לָקִישׁ וּקְנָסֵי בְדִיפְּלֵא בְּגִין דְּיַחְזִר לֵיהּ גְּמָלָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. לְסִרְסוּר קְנָס וַהֲווּ צְווָחִין לֵיהּ בְּרָא דִמְסַרְסֵר לָאֲרְמָאֵי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּרִבִּי יוּדָה. דְּתַנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה. הַלּוֹקֵח בְּהֵמָה מִן הַגּוֹי וְיָֽלְדָה בְּכוֹר מַעֲלֶה עִמּוֹ בְשָׁוְייוֹ וְנוֹתֵן חֲצִי דָמִים לַכֹּהֵן. נְתָנָהּ לוֹ בְקַבָּלָה מַעֲלֶה עִמּוֹ עַד כַּמָּה דָמִים וְנוֹתֵן כָּל הַדָּמִים לַכֹּהֵן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. הוֹאִיל וְאֶצְבַּע הַגּוֹי בָאֶמְצַע נִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה. רוֹבָה דְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִדְּרִבִּי יוּדָה. מַה דָּמַר רִבִּי יוּדָה מִשּׁוּם הִילְכוֹת בְּכוֹרָה. וּמַה דָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לְהִילְכוֹת בְּהֵמָה גַסָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
עבר ומכר במקום שנהגו שלא למכור קונסין לו. בעיא היא מי נימא הואיל ובמנהגא תליא מילתא אין קונסין אותו או אפ''ה קונסין אותו וקאמר הש''ס דכשס שקונסין לו להלכ' אם עבר בדבר שהוא מה''ד כגון המטיל מום בבכור וכיוצא בו כך קונסין לו אם עבר על מנהג במקום שנהגו שלא לעשות כן:
ומנין שקונסין לו כמנהג. והיכא שמעינן להא וקאמר מהאי עובדא דר''ל:
וקנסיה בדיפלא. דיופלא כמו בכיפלא ובפסחים גריס בכיפלא כדי שיהדר אחר זה שיחזור לו הנכרי להגמל וכדמפרש ר' יוסי בר' בון דהסרסור מכרו להנכרי וקנסו להסרסור דאי להמוכר עצמו לאו מנהגא הוא דבהמה גסה מדינא אסור דגמל עומד למשא הוא אלא ע''י סרסור מכרו ומדינא שרי וקנסו משום מנהגא בעלמא שהיו נוהגין שם שלא למכור אף ע''י סרסור:
והוה צווחין ליה. היו קוראין לזה הסרסור לגנאי ברא דמסרסר לארמאי:
ר''ל כר' יהודה. דאשכחן נמי לר' יהודה דקניס אע''ג דמדינא פטור:
דתני בשם ר' יהודה. בתוספתא ריש פ''ב דבכורות ונחסר כאן בהעתקה וה''ג התם הלוקח עובר פרתו של נכרי והמוכר לו אע''פ שאינו רשאי והמשתתף לו והנותן לו בשותפו' והמקבל ממנו והנותן לו בקבלה פטור מן הבכורה ר' יהודה אומר אף המקבל מן הנכרי אע''פ שאינו רשאי ה''ז מעלה בשויו ונותן חצי דמיו לכהן והנותן לו בקבלה אע''פ שאינו רשאי ה''ז מעלה אותו ואפי' עשרה בשויו ליתן דמיו לכהן:
וחכמים אומרים וכו'. קתני מיהת לר' יהודה דמקום שאינו רשאי כגון בנותן לו בקבלה דהוי כמוכר לנכרי בהמה גסה ואע''ג דמדינא פטור מן הבכורה דיד הנכרי באמצע קונסין אותו ומעלה להנכרי ליתן לו כמה בשויו כדי שיתן הבכור לכהן ודמיו לכהן לאו דוקא הוא אלא כלומר הבכור שהוא בדמיו ושויו לכהן:
רובה דר''ל מדר' יהודה. וקאמר הש''ס דלא תימא ר''ל כר' יהודה אלא הא דר''ל רבותא היא וטפי מחמיר מדר' יהודה דלא קאמר אלא משום הלכות בכורה דהוי מדאורייתא וקניס היכא דהפקיעו מן הבכור' ודר''ל בהלכות בהמה גסה דעיקר האיסור במכירה גזירה דרבנן היא:
בֶּן בְּתֵירָה מַתִּיר בַּסּוּס׃ לֹא אָמַר בֶּן בְּתֵירָה אֶלָּא בְסוּס זָכָר שֶׁהוֹרֵג בְּעָלָיו בַּמִּלְחָמָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים. שֶׁרָץ אַחַר הַנְּקֵיבוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים. שֶׁעוֹמֵד וּמַשְׁתִּין. מַה בֵּינֵיהוֹן. סְרִיס. מָאן דְּאָמַר. שֶׁרָץ אַחַר הַנְּקֵיבוֹת. אֵינוּ רָץ. וּמָאן דְּאָמַר. עוֹמֵד וּמַשְׁתִּין. אַף זֶהּ עוֹמֵד וּמַשְׁתִּין. רִבִּי תַּנְחוּם בַּר חִייָה. לִכְשֶׁיַּזְקִין כּוֹדְנוֹ בָרֵיחַיִם. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי הוּנָא. בֶּן בְּתֵירָה וְרִבִּי נָתָן שְׁנֵיהֶם אָֽמְרוּ דָּבָר אֶחָד. דְּתַנֵּי. הוֹצִיא מִן הַבְּהֵמָה וּמִן הַחַיָּה וּמִן הָעוֹפוּת בֵּין חַיִּים בֵּין מֵתִים חַייָב. רִבִּי נָתָן אוֹמֵר. מֵתִים חַייָב. חַיִּים פָּטוּר. וְרַבָּנִן אִית לְהוֹן. חַייָב חַטָּאת. וְאִינּוּן מְתִיבִין לֵיהּ אָכֵן. כְּשִׁיטָּתוֹ הֵשִׁיבוּהוּ. כְּשִׁיטָּתָךְ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר מִשּׁוּם שְׁבוּת. אוֹף אֲנָא אִית לִי. לִכְשֶׁיַּזְקִין כּוֹדְנוֹ לָרֵיחַיִם. רִבִּי אוֹמֵר. אוֹמֵר אֲנִי שֶׁאָסוּר מִשּׁוּם שְׁנֵי דְבָרִים. מִשּׁוּם כְּלֵי זַיִין וּמִשּׁוּם בְּהֵמָה גַסָּה. וְתַנֵּי כֵן. חַיָּה גַסָּה כִבְהֵמָה דַקָּה. מָאן תַּנִּיתָהּ. רִבִּי. דִּבְרֵי חֲכָמִים. רִבִּי בִּיסְנָא רִבִּי חָנָן בַּר בָּא בְשֵׁם רַב. חַיָּה גַסָּה כִבְהֵמָה גַסָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
בשיטתו. של בן בתירה השיבוהו לדידן בלאו הכי חיוב חטאת איכא אלא דבשיטתך דסבירא לך דחי נושא את עצמו אמרינן בהו ואינו אלא משום שבות אף אני אומר לך דמ''מ שייכא חיוב חטאת בסוס דלכשיזקין כודנו לריחיים ומטחינו בשבת:
ייבא כהאי דאמר רבי אלעזר. לקמן ובהל' ז' גבי אין בונין עמהן בסולקי וכו' ואם עבר ובנה מותר בדמיהן והכא נמי עבר ומכר מותר בדמיהן:
אלא בסוס זכר. שמסוכן הוא שדרכו שהורג בעליו במלחמה ולפיכך מותר למכור אותו להן:
ויש אומרים וכו'. לפרושי הא דקאמר שהורג בעליו במלחמה יש אומרים מפני שרץ אחר הנקיבות שרואה אצל השונאים ורץ במקום סכנה ויש אומרים מפני שעומד ומשתין ואין בעליו יכולין להציל עצמן במקום סכנה:
לכשיזקין כודנו בריחיים. דברי רבנן הם דטעמא דאסרי בסוס דלכשיזקין חזי למלאכה דכודנו בריחיים וטוחן בשבת ולקמן מפרש לה:
בן בתירה ורבי נתן שניהם אמרו דבר אחד. דסבירא להו אפילו בשארי בעלי חיים אמרינן חי נושא את עצמו:
חייב. דלא אמרינן חי נושא את עצמו אלא באדם חי אבל לא בבהמה וחיה ועופות:
חיים פטור. דאף בבהמה בחיה ובעופות אמרינן חי נושא את עצמו והיינו כבן בתירה דמתיר אפי' בסוס המיוחד לעופות כדפרישית במתני':
ואינון מתיבין ליה אכן. בתמיה דאמאי השיבו לו לבן בתירה מטעמא דלכשיזקין וכו' הא לדידהו בלאו הכי במאי דפליגי והיינו בסוס המיוחד לעופות חיוב חטאת אית ביה:
אומר אני שאסור. בסוס למכרו להן משום שני דברים:
משום כלי זיין. מפני שמלמדו להרוג בידיו את הנופלים במלחמה:
ומשום בהמה גסה. כדאמרן דחזי למלאכה לכשיזקין:
ותני כן. וה''ג כמו שהוא בפ' מקום שנהגו חיה גסה כבהמה גסה:
מאן תניתה רבי. דלדידיה שייכי הני טעמי גם בחיה גסה והלכך אסור למוכרה לו כשם שאסור למכור בהמה גסה:
דברי חכמים. אבל לדברי חכמים קאמר ר' ביסנא בשם רב דחיה גסה כבהמה דקה גרסינן וכן הוא התם ולאיסורא תליא במנהגא:
משנה: 7a אֵין מוֹכְרִין לָהֶם דּוּבִּין וַאֲרָיוֹת וְכָל דָּבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ נֶזֶק לָרַבִּים וְאֵין בּוֹנִין עִמָּהֶם בָּסִילִקִי גַּרְדּוֹן וְאִיסְטַדְייָא וּבִימָה. אֲבָל בּוֹנִים עִמָּהֶם בִּימִיסְיָאוֹת וּמֶרְחֲצָאוֹת. הִגִּיעוּ לְכִפָּה שֶׁמַּעֲמִידִין בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה אָסוּר לִבְנוֹתָהּ׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' אין מוכרין להם במחובר לקרקע. דכתיב לא תחנם לא תתן להם חנייה בקרקע שלא יהא מוכר לו במחובר אלא לאחר שיקצץ אבל כל זמן שהוא מחובר נותן לו חנייה בקרקע:
על מנת לקוץ. וקוצץ בפניו והלכה כר' יהודה:
איסטדייא. מקום שחוק שמביאים שור נגח והורג את האדם:
מתני' ולא כל דבר שיש בו נזק לרבים. כגון כלי זיין חרבות ורמחים:
בסילקי. לשון טירה גבוה היא ושם יושבין לדון בני אדם ומפילין אותם משם ומתים:
גרדים. בנין אחד הוא לדון דיני נפשות:
בימה. כעין מגדל קצר וגבוה עשוי כדי לדחוף אדם משם להמיתו ובכל אלה יש נזק לרבים וכדי שלא יתפס ישראל שם אסור לבנותו:
דימוסיאות. והוא בנין שלא לצורך ע''ז ולא להמית בני האדם:
הגיעו לכיפה וכו'. דרך עובדי ע''ז להעמיד ע''ז בבית מרחצאותיהם:
הלכה: אֵין מוֹכְרִין לָהֶם דּוּבִּין וַאֲרָיוֹת כול'. הָא דָבָר שֶׁאֵין בּוֹ נִיזְקָא לָרַבִּים מוּתָּר. מַתְנִיתִין דִּרִבִּי. דְּתַנֵּי. הָרוֹאֶה אֶת הַנָּחָשִׁים וְאֶת הַחַבָּרִים מוֹקִיוֹן מוּפְּיוֹן מוּלְיוֹן מִילָרִין מִילָרִיה סִגִלָּרִין סִגִילַּרְיָה. הֲרֵי זֶה אָסוּר מִשּׁוּם מוֹשַׁב לֵצִים. שֶׁנֶּאֱמַר וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב׃ וְכוּלָּן מֵבִיאִין לִידֵי בִטּוּל תּוֹרָה. שֶׁנֶּאֱמַר כִּ֤י אִ֥ם בְּתוֹרַ֥ת יְי חֶ֫פְצ֥וֹ. הָעוֹלֶה לַתֵּיאַטְרוֹן אָסוּר מִשּׁוּם עֲבוֹדָה זָרָה. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. בְּשָׁעָה שֶׁהֵן מְזַבְּלִין אָסוּר מִשּׁוּם עֲבוֹדָה זָרָה. וְאִם לָאו אָסוּר מִשּׁוּם מוֹשַׁב לֵצִים בִּלְבַד. הָעוֹלֶה לַתֵּיאַטְרוֹן וְצָווַח. אִם לְצוֹרֶךְ הָרַבִּים מוּתָּר. וְאִם מִתְחֵַשֵּׂד אָסוּר. הַיּוֹשֵׁב בְּאִצְטַדְיֹן הֲרֵי זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים. רִבִּי נָתָן מַתִּיר מִפְּנֵי שְׁנֵי דְבָרִים. מִשּׁוּם שֶׁצָּווַח וּמַצִּיל אֶת הַנְּפָשׁוֹת. וּמֵעִיד עַל הָאִשָּׁה שֶׁתִּינְּשֵּׂא.
Pnei Moshe (non traduit)
שנאמר כי אם בתורת ה' חפצו. וההולך לשם לאו בתורת ה' חפצו:
לתיאטרון. טרטיאות שמזבלין ומקטרין שם לעכו''ם:
בשעה שהן מזבנין. במקום שמזבלין שם לע''ז אסור משום חשד ע''ז:
העולה לתיאטרון. טרטיאות שעשוין להפיל בני אדם משם להמיתו:
וצווח. אם עולה שמה בשביל לצווח להציל אם רואה שדנין ליהודי צועק הוא ומתחנן להם או לצורך לרבים הוא בשביל לפקח על עסקן מותר:
ואם מתחשב הוא אסור. וכן הוא בתוספתא פ''ב כלומר שנתחשב עמהם לחזק ידם:
היושב באיצטדין. מקום שדנין דיני נפשות:
ומעיד על האשה שתנשא. אם רואה ישראל נהרג שם יכול להעיד שתנשא אשתו:
גמ' אף בהמה גסה במחלוקת. אי נימא דבמכירת בהמה גסה ג''כ פליג ר' יהודה וס''ל דמוכר לו על מנת לשחוט כי היכי דס''ל במחובר לקרקע דמותר למכרו על מנת לקוץ:
אשכח תני. וקא פשיט ליה הש''ס דאשכחן ברייתא בתוספתא בהדיא דמוכר לו על מנת לשחוט ור' יהודה היא:
מוקיון וכו'. מיני ליצנות הן:
גמ' הא דבר שאין בו נזק לרבים מותר. אלו בסילקאות ואיצטדיות וכו' אם אין בהן נזק לרבים אלא למושב לצים בעלמא מותר לבנות עמהן והלכך תני דבר שיש בו נזק לרבים לאשמועינן דיש שאין בהן נזק לרבים ולא אסרו אלא לילך לשם כדלקמיה:
מתנית'. דשמעי' דיש מאלו שאין בהן אלא משום מושב לצים ולילך לשם הוא דאסור דכדברי האי תנא דתני הרואה וכו' ההולך שם בשביל לראות:
את הנחשים. מנחשים ומכשפים:
ואת החברים. חוברי חבר ולוחשין לנחשים:
עָבַר וּבָנָה. רִבִּי לָעְזָר אָמַר. מוּתָּר. אָמַר רִבִּי מָנָא. לֹא מִסְתַּבְּרָא כְּאָהֵן סוֹבָרָה דְלֹא אָסוּר דְּהוּא חַייֵד כָּל הָדָא כִיפְתָּא.
Pnei Moshe (non traduit)
עבר ובנה. אכיפה קאי דקתני במתני' הגיעו לכיפה אסור לבנות ואם עבר ובנה:
מותר. בשכרו:
ר' מנא. פליג וקאמר לא מסתברא אלא כהאי סברא דלא אמרינן אלא לאיסורו בהנאת שכרו:
דהוא חייד כל הדא כיפתא. שהרי הוא כמייחד ומתקן כל אותה כיפה שמעמידין עליה ע''ז:
משנה: אֵין מוֹכְרִין לָהֶם בִּמְחוּבָּר לַקַּרְקַע אֲבָל מוֹכֵר הוּא מִשֶּׁיִּקָּצֵץ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מוֹכֵר הוּא לוֹ עַל מְנָת לָקוֹץ.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' אין מוכרין להם במחובר לקרקע. דכתיב לא תחנם לא תתן להם חנייה בקרקע שלא יהא מוכר לו במחובר אלא לאחר שיקצץ אבל כל זמן שהוא מחובר נותן לו חנייה בקרקע:
על מנת לקוץ. וקוצץ בפניו והלכה כר' יהודה:
איסטדייא. מקום שחוק שמביאים שור נגח והורג את האדם:
מתני' ולא כל דבר שיש בו נזק לרבים. כגון כלי זיין חרבות ורמחים:
בסילקי. לשון טירה גבוה היא ושם יושבין לדון בני אדם ומפילין אותם משם ומתים:
גרדים. בנין אחד הוא לדון דיני נפשות:
בימה. כעין מגדל קצר וגבוה עשוי כדי לדחוף אדם משם להמיתו ובכל אלה יש נזק לרבים וכדי שלא יתפס ישראל שם אסור לבנותו:
דימוסיאות. והוא בנין שלא לצורך ע''ז ולא להמית בני האדם:
הגיעו לכיפה וכו'. דרך עובדי ע''ז להעמיד ע''ז בבית מרחצאותיהם:
הלכה: אֵין מוֹכְרִין לָהֶם בִּמְחוּבָּר לַקַּרְקַע כול'. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בָעֵי. אַף בְּהֵמָה גַסָּה בַמַּחֲלוֹקֶת מוֹכֵר הוּא לוֹ עַל מְנָת לִשְׁחוֹט. אַשְׁכַּח תַּנֵּי. אַף בְּהֵמָה גַסָּה בַמַּחֲלוֹקֶת. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. מוֹכֵר לוֹ עַל מְנָת לִשְׁחוֹט.
Pnei Moshe (non traduit)
שנאמר כי אם בתורת ה' חפצו. וההולך לשם לאו בתורת ה' חפצו:
לתיאטרון. טרטיאות שמזבלין ומקטרין שם לעכו''ם:
בשעה שהן מזבנין. במקום שמזבלין שם לע''ז אסור משום חשד ע''ז:
העולה לתיאטרון. טרטיאות שעשוין להפיל בני אדם משם להמיתו:
וצווח. אם עולה שמה בשביל לצווח להציל אם רואה שדנין ליהודי צועק הוא ומתחנן להם או לצורך לרבים הוא בשביל לפקח על עסקן מותר:
ואם מתחשב הוא אסור. וכן הוא בתוספתא פ''ב כלומר שנתחשב עמהם לחזק ידם:
היושב באיצטדין. מקום שדנין דיני נפשות:
ומעיד על האשה שתנשא. אם רואה ישראל נהרג שם יכול להעיד שתנשא אשתו:
גמ' אף בהמה גסה במחלוקת. אי נימא דבמכירת בהמה גסה ג''כ פליג ר' יהודה וס''ל דמוכר לו על מנת לשחוט כי היכי דס''ל במחובר לקרקע דמותר למכרו על מנת לקוץ:
אשכח תני. וקא פשיט ליה הש''ס דאשכחן ברייתא בתוספתא בהדיא דמוכר לו על מנת לשחוט ור' יהודה היא:
מוקיון וכו'. מיני ליצנות הן:
גמ' הא דבר שאין בו נזק לרבים מותר. אלו בסילקאות ואיצטדיות וכו' אם אין בהן נזק לרבים אלא למושב לצים בעלמא מותר לבנות עמהן והלכך תני דבר שיש בו נזק לרבים לאשמועינן דיש שאין בהן נזק לרבים ולא אסרו אלא לילך לשם כדלקמיה:
מתנית'. דשמעי' דיש מאלו שאין בהן אלא משום מושב לצים ולילך לשם הוא דאסור דכדברי האי תנא דתני הרואה וכו' ההולך שם בשביל לראות:
את הנחשים. מנחשים ומכשפים:
ואת החברים. חוברי חבר ולוחשין לנחשים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source