'Avodah Zarah
Daf 27a
עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלְּנָכְרִי אֲסוּרָה מִיָּד לְפִיכָךְ יֵשׁ לָהּ בִּיטּוּל. וְשֶׁלְּיִשְׂרָאֵל מִשֶּׁתֵּיעָבֵד לְפִיכָךְ אֵין לָהּ בִּיטּוּל. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. לֵית כָּאן לְפִיכָךְ. אֶלָּא אֵין לָהּ בִּיטּוּל וְיֵשׁ לָהּ בִּיטּוּל. עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלְּנָכְרִי אֲסוּרָה מִיָּד. דִּכְתֵיב אַבֵּ֣ד תְּ֠אַבְּד֠וּן. מִיָּד. וְשֶׁלְּיִשְׂרָאֵל מִשֶּׁתֵּיעָבֵד. דִּכְתִיב אָר֣וּר הָאִ֡ישׁ אֲשֶׁ֣ר יַֽעֲשֶׂה֩ פֶ֙סֶל וּמַסֵּכָ֜ה וגו'. לִכְשֶׁיָּשִׂים. וְאִית דְּמַחְלִפִין לֵיהּ. עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל אֲסוּרָה מִיָּד. דִּכְתִיב אָר֣וּר הָאִ֡ישׁ. וְשֶׁלְּנָכְרִי עַד שֶׁתֵּיעָבֵד. דִּכְתִיב אַבֵּ֣ד תְּ֠אַבְּד֠וּן אֶֽת כָּל הַמְּקֹמ֞וֹת אֲשֶׁ֧ר עָֽבְדוּ שָׁ֣ם הַגּוֹיִ֗ם. רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְשֵׁם שְׁמוּאֵל שָׁמַע לוֹן מִן הַדַא. אִם יָרַשְׁתּוֹ כְּשֶׁהוּא אֱלוֹהַּ בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ. וְאִם לָאו אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֛ם יֹֽרְשִׁ֥ים אֹתָם֭ אֶת אֱלֹֽהֵיהֶ֑ם. 27a רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי שָׁמַע לוֹן מִן הָדָא. לֹֽא תַחְמוֹד כֶּ֨סֶף וְזָהָ֤ב עֲלֵיהֶם֙. אַתְּ אֵין אַתְּ חוֹמֵד וְלוֹקֵחַ. אֲחֵרִים חוֹמְדִין וְאַתְּ לוֹקֵחַ.
Traduction
Une idole faite par un païen devient de suite interdite''. C’est pourquoi, on peut l’annuler. Et celle qu’a faite l’israélite n’est interdite qu’après l’adoration''; aussi, on ne peut pas l’annuler. Au contraire, dit R. Zeira, il n’y a pas de conséquence (ni lieu de dire ''c’est pourquoi''), mais qu’au premier cas il n’est pas possible de procéder à l’annulation, et au second cas cela se peut. L’idole faite par le païen devient de suite interdite, car il est dit (Dt 12, 2): Vous anéantirez, avec redondance de cette expression, pour indiquer l’obligation immédiate. ''Celle qu’a faite l’Israélite n’est interdite qu’après l’adoration'', comme il est dit (Dt 27,15): Maudit soit l’homme qui fabrique une image taillée ou de fonte, en abomination à l’Eternel… et qui la place dans un lieu secret; donc, lors de ce dernier acte en signe d’adoration, l’idolâtrie devient effective. Une autre version renverse les dites propositions et dit au contraire: l’idole faite par l’Israélite devient de suite interdite, car il est dit (ibid.): Maudit soit l’homme qui fabrique une image, etc., en ce sens qu’il est maudit dès qu’il la fabrique. L’idole faite par un païen n’est interdite qu’après l’adoration, car il est dit (Dt 12, 2): Vous anéantirez tous les lieux ou les païens ont adoré; il faut donc la réalisation de cette dernière condition. R. Isaac b. Nahman au nom de Samuel conclut à l’ajournement de l’interdit pour l’idole faite par un païen, de ce qu’il est dit (ibid.): Ceux que vous héritez, leurs dieux, devront être brûlés; c’est-à-dire si tu hérites du bien d’un païen qui est une idole adorée, alors seulement il faudra la brûler. R. Yohanan au nom de R. Yanaï dit que le païen a la faculté de déclarer l’idole nulle; de ce qu’il est dit (Dt 7, 25): tu ne convoiteras ni l’argent, ni l’or, qui est sur elle, on conclut que ce qui n’est plus rien (n’est plus consacré), tu peux le désirer et le prendre, comme d’autres tels que le païen qui l’a annulé peuvent convoiter un tel objet.
Pnei Moshe non traduit
ע''א של נכרי אסורה מיד לפיכך וכו'. ולקמיה משיב על זה:
לית כאן לפיכך. לא שייך כאן לפיכך שאין הדבר תלוי זה בזה אלא דין ביטול נשנה בפני עצמו במתני' של נכרי יש לה ביטול ושל ישראל אין לה ביטול:
דכתיב אבד תאבדון. לרבות אפי' אין אתם יודעין שעבדו תאבדון מיד כאשר תמצאו ע''א שלהם:
אשר יעשה פסל ומסכה וגו' ושם בסתר. לכשישים דבר שבסתר שיעבדו:
ואית דמחלפין ליה. איכא תנא דפליג על תנא דמתני' ומחליף ע''א של ישראל אסורה מיד דכתיב ארור האיש אשר יעשה פסל משעשאו קם ליה בארור מכלל דשם ע''א עליה ונאסרה:
של נכרי עד שתיעבד דכתיב אבד וגו' אשר עבדו שם. דוקא ולא דריש ליה אבד תאבדון דדברי התורה כלשון בני אדם:
שמע לה מן הדא. יליף לה אליבי' דהאי תנא דס''ל דשל נכרי אינה אסורה עד שתיעבד מהאי קרא דכתיב אשר אתם יורשים אותם את אלהיהם דמשמע אף אלהיהם לך בירושה ומותר בהנאה וכתיב התם ונתצתם את מזבחותם וגו' ואשריהם תשרפון באש הא כיצד דרוש ביה הכי אם ירשתו כשהוא אלוה שכבר עבדו באש תשרופו ואם לאו שלא עבדו אשר אתם יורשים אותם את אלהיהם הרי הן לך בירושה ומותרין בהנאה:
ר' יוחנן בשם ר' ינאי שמע לה מן הדא. אביטול קאי דנכרי מבטל ע''א שלו מהכא הוא דשמעינן דכתיב לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת דרוש ביה הכי את אין את רשאי להיות חומד ולוקח אבל אחרי' חומדים כלומר כשהנכרי מבטלו מאלוה וחומדו ליקח לו רשאי את להיות לוקח שכבר ביטלו:
רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לְבַר דְּרוֹסַיי. חוּת וּתְבַר כָּלֽ אִילֵּין צְלָמַייָא דְּגַו דֵּימוֹסִיֹן. וּנְחַת וּתְבַר כּוּלְּהוֹן פָּרָא חַד. וְלָמָּה כֵן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. מִפְּנֵי שֶׁנֶּחֱשָׁד יִשְׂרָאֵל אַחֵר לִהְיוֹת מַקְטִיר עָלָיו.
Traduction
R. Yohanan dit à Bar-Droussaï: va et brise toutes les idoles qui se trouvent aux bains publics, (grec: demosiai); le messager alla et les brisa, sauf une. -Pourquoi cette restriction? -C’est que, dit R. Yossé b. R. Aboun, un israélite était soupçonné d’avoir faite fumer l’encens sur cette idole (qui dès lors ne pouvait plus jamais être annulée, et il devenait inutile de la briser).
Pnei Moshe non traduit
לבר דרוסיי. כך שמו רד ושבור כל אלו הצלמים שבמרחץ טבריא ושבר לכולן חוץ מאחד מהן שהניחו:
מפני שנחשד ישראל אחד להיות מקטיר עליו. להצלם הזה ואין לו ביטול עולמית ולא מהני אם ישברו אם לא:
רִבִּי חִייָה בַּר אַשִּׁי בְשֵׁם רַב. רִבִּי הֲוָה יְתִיב מַתְנֵי לְרִבִּי שִׁמְעוֹן במה. הַנָּכְרִי מְבַטֵּל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלּוֹ וְשֶׁלַּחֲבֵירוֹ. אֲמַר לֵיהּ. עַד דַּהֲוָה חֵיילָךְ עֲלָךְ. כֵּן אִית תַנָּיֵי תַנֵּי. הַנָּכְרִי מְבַטֵּל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלּוֹ וְשֶׁלְּיִשְׂרָאֵל. אָמַר לוֹ. לָאו בְנִי. עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁעֲבָדָהּ יִשְׂרָאֵל אֵין לָהּ בִּיטּוּל לְעוֹלָם. וְתַנֵּי כֵן. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר. עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁעֲבָדָהּ יִשְׂרָאֵל אֵין לָהּ בִּיטּוּל לְעוֹלָם. רַב מַתְנֵי בְשֵׁם טַעֲמָא דְאָהֵן תַּנָּייָא אָר֣וּר הָאִ֡ישׁ אֲשֶׁ֣ר יַֽעֲשֶׂה֩ פֶ֙סֶל וּמַסֵּכָ֜ה. לְעוֹלָם.
Traduction
R. Hiya b. Ashé au nom de Rav dit que Rabbi, étant assis, enseigna à son fils R. Simon qu’un païen peut déclarer nulle son idole et celles de son prochain. Cependant, lui objecta le fils, lorsque tu étais dans toute la force de ton âge (plus jeune), tu nous as enseigné que le païen peut déclarer nulle son idole et celle d’un israélite (en cas d’association), et pourquoi sembles-tu changer d’avis? Il n’en est pas ainsi mon fils, répliqua Rabbi (131)V. ci-après, 5, 8., car l’idole adorée par un israélite ne pourra jamais être annulée (elle reste indélébile, malgré l’association du païen, et je modifie mon premier avis). En effet, on a enseigné: Selon R. Simon b. Menassia, une idole adorée par un israélite sera désormais indélébile. Aussi Rav, pour confirmer cette opinion, invoque à l’appui ce verset (Dt 27, 15): Soit maudit l’homme qui fabrique une image taillée ou de fonte, et qui la place dans un lieu secret, en ce sens qu’à jamais elle garde ce caractère, malgré l’annulation énoncée.
Pnei Moshe non traduit
בשם רב. אמר להדא מילתא דרבי הוה יתיב ומתני לר' שמעון בריה הנכרי מבטל ע''א שלו ושל חבירו:
עד דהוה חיילך עלך. בעודך בכח שלך ובילדותך את תני לנא הנכרי מבטל ע''א שלו ושל ישראל כשהם בשותפות בע''א זו ומ''ט חזרת בך:
לאו בני. לא כמו ששניתי בילדותי אלא ע''א שעבדה ישראל אין לה ביטול לעולם ואע''ג שיש לנכרי שותפות בה אינו יכול לבטל חלקו של ישראל:
בשם טעמא דאהן תנייא. בשמו של תנא הזה דס''ל דאין לה ביטול וקאמר טעמא דכתיב ארור האיש אשר יעשה פסל וגו' ושם בסתר משמע לעולם הוא שם לו בסתר דלא מהני אם מבטלו:
בַּר קַפָּרָא אַשְׁכָּח חַד עֶיזְקָא צָר. חַד טֲלִי אֲרָמַאי הֲוָה פְרִי בַּתְרֵיהּ. הֲוָה מָחִי לֵיהּ הֲוָה מֵיקַל לֵיהּ. הֲוָה אֲמַר לֵיהּ. רוֹק עֲלָהּ. וְהוּא לָא מְקַבֵּל עֲלוֹי. אַשְׁתִּין עֲלָהּ. וְהוּא לָא מְקַבֵּל עֲלוֹי. הָדָא אָֽמְרָה. נָכְרִי מְבַטֵּל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלּוֹ וְשֶׁלַּחֲבֵירוֹ עַל כַּרְחוֹ. וְהוּא שֶׁיּוֹדֵעַ טִיב עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלּוֹ. הָדָא אָֽמְרָה. עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁעֲבָדָהּ יִשְׂרָאֵל אֵין לָהּ בִּיטּוּל לְעוֹלָם. וְתֵיעָשֶׂה כַעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהִנִּיחוּהָ עוֹבְדֶיהָ וּתְהֵא בְטֵילַה. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. כָּל שֶׁאִילּוּ מֵאֵילֶיהָ הִיא בְטֵילָה יִשְׂרָאֵל מְבַטְּלָהּ. וְכָל שֶׁאִילּוּ מֵאֵילֶיהָ אֵינָהּ בְּטֵילָה אֵין יִשְׂרָאֵל מְבַטְּלָהּ.
Traduction
Bar-Qappara avait trouvé un anneau sur lequel une idole était figurée. Un jeune araméen courut après lui, voulant élever l’anneau en signe d’adoration; mais Bar-Qappara l’en empêcha, puis le frappant il l’incita en signe de mépris à cracher sur l’idole, ou à uriner sur elle; à quoi l’araméen ne consentit pas. Il en résulte la preuve 1° qu’un païen a la faculté d’annuler même une idole de son prochain (puisque celle qui était en question avait été trouvée (132)Elle était donc à un autre., 2° qu’il peut le faire sous l’effet de la contrainte (133)Bar-Qappara l'ayant frappé., 3° qu’il peut en reconnaître la valeur (puisque Bar-Qappara ne put le convaincre), 4° qu’une idole égarée aux mains d’un israélite n’est pas annulée pour cela (aussi le rabbi tenta d’obtenir son annulation par le païen). -Pourquoi ne pas considérer que cet objet, égaré comme une idole délaissée par son maître, était une idole annulée de ce fait? R. Zeira répond: lorsque par un fait conscient, le maître la délaisse, l’israélite est aussi apte à la déclarer annulée; mais lorsque le maître ou possesseur de l’idole ne l’a pas spontanément délaissée, l’Israélite ne pourra pas l’annuler.
Pnei Moshe non traduit
אשכח חד עיזקא צר. מצא טבעת אחת ציירה ע''א עליה. חד טלי ארמאה הוה פרי אבתריה ונער אחד נכרי היה רץ אחריו ורוצה להגביה הטבעת וקדמו בר קפרא ולא הניחו להגביה והיה מכה את הנער ומבזה אותו שירוק עליו או שישתין עליו לבטלה ולא רצה לקבל ממנו לעשות כן:
הדא אמרה נכרי מבטל ע''א שלו ושל חבירו. שהרי מציאה היתה ואמר לו לבטלה וש''מ בעל כרחו נמי הוי ביטול שרצה להכריחו וש''מ והוא שיודע בטיב ע''א שלו שאחרי שראה בר קפרא שאינו רוצה לבטלה מרצונו מפני שהיה אדוק בע''א שלו ביקש להכריחו כדי לבטלה:
הדא אמרה ע''א שאבדה ביד ישראל וכו' כצ''ל. כלומר אע''פ שאבדה בעלה אם באת ביד ישראל אין לה ביטול לעולם ולפיכך ביקש שיבטל זה הנכרי קודם שתבא לידו:
ותיעשה כע''א שהניחוה עובדיה. דתנן לקמן אם הניחוה בשעת שלום בטילה וה''נ כשאבדה הנכרי תהא כמו שהניחוה עובדיה:
כל שאילו מאיליה היא בטילה. כמו התם שהניחוה מדעתם:
ישראל מבטלה. כלומר מותר הישראל ליקחה:
וכל שאילו מאליה אינה בטילה. כמו הכא דאבידה היא ושלא מדעת נפלה כשבאת ליד ישראל שוב אינה בטילה:
רַב אָמַר. בִּימוֹס לָא בְטִיל. הָא אִם בִּיטְּלוֹ בָטֵל. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרַב. תַּמָּן הוּא אָמַר. מִזּוֹ הַמַּתִּיךְ כּוֹס לָעֲבוֹדָה זָרָה נֶאֱסָר מִיָּד. וְהָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵין. כָּאן בְּשֶׁקִּיטֵּר וְכָאן בְּשֶׁלֹּא קִיטֵּר. וַאֲפִילוּ תֵימַר. כָּאן וְכָאן בְּשֶׁקִּיטֵּר. רַב כְּדַעְתֵּיהּ. דְּרַב אָמַר. מִזּוֹ הַמַּתִּיךְ כּוֹס לָעֲבוֹדָה זָרָה נֶאֱסָר מִיָּד.
Traduction
Rav dit: un autel destiné à l’idolâtrie n’est pas annulé et détourné de sa destination par le seul fait de l’annulation de l’idole qu’il supportait; il faut donc que l’Israélite procède à l’annulation de l’autel même pour la rendre effective (elle n’est pas admise à titre spontané considérant l’autel comme une idole). Alors, Rav ne se contredit-il pas? Plus haut (3, 8), il est dit en son nom que, de la déclaration d’interdit appliquée à la pierre taillée d’un bloc pour servir d’autel à une idole, on déduit qu’une coupe fondue pour servir à l’idolâtrie est de suite interdite (même avant son emploi à titre d’ustensile d’idole, comme l’autel est considéré de même), tandis qu’ici on considère l’autel à l’égal de l’idole? L’avis de Rav ici se réfère au cas où l’on a encensé l’autel (c’est alors une idole); tandis que plus haut, on ne suppose pas l’autel encensé (et ce n’est alors qu’un ustensile). Ou bien encore on peut supposer qu’aux deux cas il s’agit d’un autel encensé; seulement, Rav est conforme en cela à son propre avis (non à celui de R. Eléazar plus haut), qui en tire la déduction que l’objet fondu à l’usage de l’idolâtrie devient de suite interdit.
Pnei Moshe non traduit
רב אמר בימוס לא בטיל. וקס''ד דבבימוס שאינה נעבדת עצמה מיירי אלא שנעשית להעמיד עליה ע''א והוי כמשמשי ע''א וקאמר רב דבימוס לא בטיל וכלומר דאע''ג דהנכרי ביטל הע''א עצמה ונטלה מעל הבימוס מ''מ הבימוס לא בטיל דעתיד להעמיד עליה ע''א אחרת א''נ דרב קאמר בימוס לא בטיל אע''פ שנפגם לא בטיל כשאר ע''א שנשברה דאיכא למ''ד בפרק דלעיל דבטלה מ''מ בבימוס לא איכפת ליה אע''פ שנשבר במקצת. ומדייק הש''ס הא אם ביטלו להבימוס עצמו בטל הוא כלומר מדקאמר דלא בטיל מאליו כשנפגם לפי שדעתו עוד לעבדה אלמא בימוס כע''א חשיב לה:
מחלפה שיטתיה דרב דתמן הוא אמר. לעיל בפ''ג הלכה ח' גבי ג' אבנים הן אבן שחצבה מתחילה לבימוס וכו' וקמדייק התם לר' אלעזר משמיה דרב מזו שמעת לה דהמתיך כוס לע''א נאסר מיד אע''ג דמשמשין הוי דס''ל משמשי ע''א נאסרין מיד כבימוס דמשמשיה הוי אלמא דבימוס משמשי ע''א חשיבא והכא את אמר הכין דכע''א עצמה דיינינן לה:
כאן בשקיטר. הא דרב הכא בשקיטר להבימוס ודינה כדין ע''א לענין אם ביטלה בפירוש ולעולם אם נפגמה מעצמה אסורה כדאמרן דלא איכפת ליה להנכרי בפגימת הבימוס וכאן במתני' דג' אבנים בשלא קיטר להבימוס ולא הוי אלא כמשמשיה ולפיכך דייק ר''א אליבא דרב מזו המתיך כוס לע''א נאסר מיד:
ואפי' תימר וכו'. ודחי לה הש''ס דאפ''ת דכאן וכאן בשקיטר לבימוס וכע''א עצמה היא ולא תימר כדר' אלעזר התם אלא רב כדעתיה דרב אמר מזו המיותכין לע''א נאסר מיד כצ''ל וכן אמר רב גופיה שם דע''א עצמה נאסר מיד שמעינן מהאי מתני' ורב דקאמר הכא בימוס לא בטיל הכי תידוק מיניה הא משמשין בטלו וכלומר דעל מבטל ע''א קאי דאם ביטל הע''א הבימוס לא בטיל הא משמשיה בטלו וכדתנן המבטל ע''א ביטל משמשיה והא קמ''ל דבימוס לאו בכלל משמשיה היא:
'Avodah Zarah
Daf 27b
משנה: כֵּיצַד מְבַטְּלָהּ קָטַע רֹאשׁ אוֹזְנָהּ רֹאשׁ חוֹטְמָהּ רֹאשׁ אֶצְבָּעָהּ. פְּחָסָהּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חִיסֵּירָהּ בִּיטְּלָהּ. רָקַק בְּפָנֶיהָ הִשְׁתִּין בְּפָנֶיהָ גֵּרְרָהּ וְזָרַק בָּהּ אֶת הַצּוֹאָה הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ בְּטֵילָה. מְכָרָהּ אוֹ מִישְׁכְּנָהּ רִבִּי אוֹמֵר בִּיטֵּל וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא בִיטֵּל׃
Traduction
Comment annule-t-on l’idole? En lui coupant p. ex. le bout de l’oreille, ou le bout du nez, ou l’extrémité du doigt. Comprimer l’idole, sans rien lui enlever, suffit à l’annuler. Cracher sur elle, ou uriner devant elle, ou la traîner dans la boue, ou jeter une ordure sur elle, ce n’est pas l’annuler. La vendre ou la mettre en gage, c’est l’annuler, selon Rabbi; les autres docteurs ne sont pas de cet avis.
Pnei Moshe non traduit
מתני' פחסה. בפני' שמיעכה בקורנס עד שהסיר צורת פניה:
גררה. בטיט סחוב והשלך:
אינה בטילה. דלפום שעתא רתח עליה והדר פלח לה:
רבי אומר ביטל. פלוגתא דרבי ורבנן בשמכרה או משכנה לנכרי אבל אם מכרה לישראל והוא צורף דברי הכל בטילה והלכה כחכמים:
רַב אָמַר. בִּימוֹס לֹא בָטֵל. הָא מְשַׁמְּשִׁין בָֽטְלוּ. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרַב. 27b תַּמָּן אָמַר רַב שֵׁשֶׁת בְשֵׁם רַב. בְּשֶׁהִילְּכוּ לָהֶם הַמְהַלְּכִים בְּדֶרֶךְ אֲחֶרֶת. וְהָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. כָּאן בְּשֶׁקִּיטֵּר וְכָאן בְּשֶׁלֹּא קִיטֵּר. וַאֲפִילוּ תֵימַר. כָּאן וְכָאן בְּשֶׁקִּיטֵּר. רַב כְּדַעְתֵּיהּ. דְּרַב אָמַר. מִזּוֹ הַמַּתִּיךְ כּוֹס לָעֲבוֹדָה זָרָה נֶאֱסָר מִיָּד.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
תמן אמר רב ששת בשם רב. גבי בימסאות של מלכים דתנן לקמן הרי אלו מותרין מפני שמעמידין אותן בשעה שהמלכים עוברין ופעמים שמהלכין להן בדרך אחרת ואין חוששין להם והשתא מדייק ג''כ כדלעיל אהא דקאמר ר''א בשמיה דרב משמשיה הוה ומחלפה שיטתיה דהא קאמר טעמא בשהילכו להם המלכים בדרך אחרת הא לאו הכי כע''א חשיבא:
כאן בשקיטר וכו'. ודחי לה כדלעיל רב כדעתיה מזו המיותכין לע''א וכו' כדלעיל:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מַצֵּבָה כָּל שֶׁהִיא יְחִידִית. מִזְבֵּחַ כָּל שֶׁאֲבָנָיו מְרוּבּוֹת. חִזְקִיָּה אָמַר. מַצֵּבָה כֵּיוָן שֶׁנִּפְגְּמָה בִּיטְלָה. מִזְבֵּחַ צָרִיךְ לְפַגֵּם כָּל אֶבֶן וָאֶבֶן. מַתְנִיתָא דְחִזְקִיָּה פְלִיגָא עֲלוֹי. נָתַצְתָּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ הַנַּח לוֹ. שִׁבַּרְתָּ אֶת הַמַּצֵּבָה הַנַּח לָהּ. רִבִּי זְעִירָא רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה רִבִּי חִייָה רִבִּי בָּא רִבִּי לָֽעְזָר בְשֵׁם רַב הוֹשַׁעְיָה. בְּשׂוּמ֣וֹ ׀ כָּל אַבְנֵ֣י מִזְבֵּ֗חַ כְּאַבְנֵי גִיר מְנוּפָּצוֹת. רְדוֹף אַחֲרֵיהֶם עַד שֶׁתְּקַעְקֵעַ בֵּיצָתָם מִן הָעוֹלָם. בְּרַם הָכָא. שִׁבַּרְתָּ הַמַּצֵּבָה הַנַּח לָהּ. נָתַצְתָּ הַמַּצֵּבָה הַנַּח לָהּ.
Traduction
R. Yohanan dit: on appel un bloc unique de pierre, ou autel, un ensemble de plusieurs pierres. Aussi, dit Hiskia, une stèle devient nulle (perd son caractère sacré) dès qu’elle est écornée; tandis que dans un autel, il faut ébrécher chaque pierre. L’enseignement professé plus loin par Hiskia s’oppose à son avis émis ici; car du verset (Dt 12, 3): Vous renverserez leurs autels et briserez leurs stèles, il conclut que chacun de ces actes suffit, sans ébrécher chaque pierre à part de l’autel. R. Zeira ou R. Isaac b. Nahman au nom de R. Oshia, R. Hiya ou R. Aba ou R. Eléazar au nom du même, expliquent ce verset (Is 27, 9): c’est qu’il a mis en poussière toutes les pierres des autels comme des pierres à chaux, en ce sens qu’il faut les poursuivre jusqu’à détruire tout germe d’eux en ce monde; tandis que du verset précité il résulte qu’il suffit, soit d’avoir brisé la stèle, soit de l’avoir renversée (de façon qu’après la dislocation chaque pierre isolée de l’autel soit une stèle).
Pnei Moshe non traduit
מצבה כל שהיא יחידית. מצבה דקרא קמפרש דאבן יחידית היא נקראת מצבה ומזבח כל שאבניו מרובות ונפקא מינה להא דחזקיה לקמיה:
כיון שפגמה ביטלה. דשוב אין מקריב עליה אבל מזבח שהוא מאבנים הרבה עד שיפגום כל אבן ואבן דאז הוא מבטלו:
מתניתא דחזקיה. ברייתא דלקמיה דתני איהו גופיה פליגא עלוי דקתני ודריש קרא דונתצתם את מזבחותם ושברתם את מצבותם ללמד דאם נתצת את המזבח הנח לו ומשמע דבנתיצה כל שהוא שלא יהו אבניו מחוברין זה לזה סגי וכמו במצבה כששברת הנח לה ואין צריך יותר ואמאי קאמר דמזבח צריך לפגם כל אבן ואבן:
ר' זעירא וכו'. פליג על מתניתא דחזקיה דלא דרשינן האי קרא הכי אלא דטעמא דקאמר דמזבח צריך לפגם כל אבן ואבן מהאי קרא הוא דילפינן דכתיב בשומו כל אבני מזבח כאבני גיר מנופצות דצריך אתה לרדוף אחריהם עד שתקעקע ביצתם מן העולם שלא יהיה להם שום זכרון ותנפצם כל אחת ואחת כאבני גיר ברם קרא דהכא דרשינן כן דבין נתיצה ובין שבירה אמצבה קאי שאם נתצת או שברת הנח לה וכלומר דהא דכתיב גבי מזבחותם ונתצתם ללמדך שאחר שנתצת המזבח והפרדת האבנים זו מזו והרי כל אחת מהן כמצבה וצריך אתה לשבר כל אחת ואחת וכדלקמן דנותנין את של זה לזה:
כְּתִיב לֹא תַֽעֲשׂ֨וּ לָכֶ֜ם אֱלִילִ֗ם וּפֶ֤סֶל וּמַצֵּבָה֙ לֹֽא תָקִ֣ימוּ לָכֶ֔ם. לֹא הִיא עֲשִׂייָה הִיא קִימָה. אָמַר רִבִּי הִילָא. עֲשִׁייָה כַתְּחִילָּה. קִימָה כָּל שֶׁאִילּוּ תִפּוֹל לֹא יְקִימֶינָּה. כְּתִיב וְנִתַּצְתֶּ֣ם אֶת מִזְבְּחוֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם֙ אֶת מַצֵּבוֹתָם. וּמְנַיִין לִיתֵּן אֶת הֶאָמוּר בָּזֶה לָזֶה וְאֶת הֶאָמוּר בָּזֶה לָזֶה. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה לִצְדָדִין אִתְאֲמָרַת. אוֹ שִׁיבּוּר אוֹ גִידּוּעַ אוֹ נְתִיצָה לְכָל אַחַת וְאַחַת.
Traduction
Il est écrit (Lv 26, 1): Ne vous faites pas d’idole, ne vous érigez ni image taillée ni de fonte. -N’est-ce pas le même sens faire ou ériger? (Pourquoi ces changements de termes)? R. Ila dit que le texte emploi d’abord l’expression faire, afin de donner plus d’énergie ensuite à l’expression ériger, en ce sens que même pour une idole tombée, il est défendu de la relever. De même il est écrit (Dt 12, 3): Vous renverserez les autels et briserez les stèles; or, d’où sait-on que la recommandation faite à l’égard de l’un s’adresse aussi à l’autre, qu’il faut briser l’autel et renverser la stèle? On le sait par juxtaposition des termes, répond R. Aboun b. Hiya, en nous enseignant de plus qu’il faut briser, ou écorner, ou renverser chaque pierre à part.
Pnei Moshe non traduit
היא עשייה היא קימה. ואמאי שני קרא בלישניה:
עשייה בתחילה. שלא תעשו לכם וקימה היא אזהרה שאם תפול שלא יקימנה כלומר שיראה שלא יהא לה תקומה והכי נמי דרשינן לקרא דונתצתם כדמסיק:
ומנין ליתן את האמור בזה לזה. שבירה גבי מזבח ונותץ את המצבה:
לצדדין איתאמרת. כלומר דאתרוייהו קאי דודאי נתיצה במצבה מהני ושברת דכתיב גבה ללמד עליה ועל מזבחותם דלאחר שהפרדת אבני המזבח או תשבר ותגדע כל אחת ואחת או תנתץ לכל אחת ואחת ואי לא הוה כתיב אלא ונתצתם מזבחותם ומצבותם ה''א דמצבה צריך נתיצה דוקא ואי הוה כתיב ושברתם לחוד ה''א דכשמשבר המזבח והיינו שמפריד האבנים זו מזו סגי להכי כתיב תרויהו ללמדך על שניהם וצריך או שבירה או נתיצה לכל אחת ואחת:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source