הַנֶּעֱבָד. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בֵּין שֶׁלּוֹ בֵּין שֶׁלַּחֲבֵירוֹ אָסוּר. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. שֶׁלּוֹ אָסוּר וְשֶׁלַּחֲבֵירוֹ מוּתָּר. מָן דָּמַר. בֵּין שֶׁלּוֹ בֵּין שֶׁל חֲבֵירוֹ אָסוּר. רִבִּי יְהוּדָה. וּמָן דָּמַר. שֶׁלּוֹ אָסוּר וְשֶׁלַּחֲבֵירוֹ מוּתָּר. רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי שִׁמְעוֹן. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי אִילָא. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. כְּמַה דְתֵימַר תַּמָּן. דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱסַר לְהֶדְיוֹט נֶאֱסַר לַגְּבוֹהַּ. וְדִכְווָתָהּ. דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלָּךְ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱסַר לְהֶדְיוֹט (אֵינוֹ) נֶאֱסַר לַגְּבוֹהַּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אע''פ שאינו נאסר להדיוט נאסר לגבוה. וכן הוא בכלאים. ולפי' גי' הספר יש לפרשו בלשון תמיה:
כמה דאת אמר תמן. בתמורה דקי''ל דנעבד אסור לגבוה ואף על גב שאין דבר רוח חיים הנעבד נאסר להדיוט מכל מקום לגבוה אסור הוא כדיליף בפ''ו שם מקרא ודכוותה נמי אמרינן בדבר שאינו שלך אף על פי שאין יכול לאסור להדיוט כמו דסברי הני תנאי בכלאים דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו מ''מ בנעבד מודו דאסרו לגבוה:
הנעבד אית תניי תני וכו'. גרסינן להא בפ''ז דכלאים על המתני' המסכך את גפנו על גבי תבואתו של חבירו ה''ז קידש וחייב באחריותו ר' יוסי ור''ש אומרין אין אדם מקדש דבר שאינו שלו ות''ק ר''מ ור' יהודה היא כדקאמר התם ומפרש השתא דפלוגתייהו דהני תנאי בנעבד אם הוא אוסר את של אחרים כגון שהשתחווה לבהמת חבירו או לא דהוון בעיי מימר מעיקרא דפליגי בפלוגתא דמתני' דכלאים דמ''ד אוסר בשל חבירו ר''מ ור' יהודה היא וה''ג התם. ומ''ד בשל חבירו מותר ר' יוסי ור''ש היא. וקאמר ר' יוסי בשם ר' אילא דלא היא אלא בדין דנעבד לא פליגי הני תנאי דמתני' דכלאים ואיכא למימר דדברי הכל ס''ל כהאי תנא דאוסר בשל חבירו כדמפרש ואזיל לטעמא:
רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. 20b כָּל שֶׁהִכְנִיסוֹ לִפְנִים מִקַּנְקֶלִּין אֲסָרוֹ. כְּגוֹן כִּיסִּים שֶׁלְּמָעוֹת. אָמַר רִבִּי יָסָא. סֵימָן הֲוָה לָנוּ וְהָדָר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה פְלִיגָא עַל דְּרִבִּי יַנַּאי. וְלֵית הִיא אֶלָּא מְסַייָעָה לָהּ. מָה עֲלֵיהֶן דָּבָר שֶׁהוּא מְיוּחָד לָהֶן תַּכְשִׁיט לָהֶן. אַף עִמָּהֶן דָּבָר שֶׁהוּא מְיוּחָד לָהֶן תַּכְשִׁיט לָהֶן. יָֽצְאוּ כִיסִּים שֶׁלְּמָעוֹת. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. וַאֲפִילוּ מַיִם וּמֶלַח. מֶלַח לָשׁוּף וּמַיִם לַדִּיחַ. וְאָהֵין אֲפִילוּ. אֶלָּא כְגוֹן מַיִם וּמֶלַח.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואהין אפילו. מסקנא דמילתא היא דהאי אפי' דקאמר לא בא לרבות אלא דברים שהן כגון מים ומלח והן נכנסין לצורך תקרובת כמו מים ומלח:
מלח לשוף. טעמא דהוי תקרובת היא דמפרש שמכניסין שם מלח לשוף הקרקע לפניו ומים להדיח הקרקע:
מה עליהן וכו'. כלומר הכי הוה אמרי מעיקרא דסימן היה להן דפליגי דהוו אמרי לדברי ר' הושעיה יצאו כיסים של מעות ולא הוו מחלקי בין הכניסו לפנים או לא אבל הא ליתא דאדרבה ר' ינאי מסייע ליה לר' הושעיה דהא כל שהכניסו לפנים קאמר ומפרש בכיסים של מעות אלמא דס''ל דכיסים של מעות לאו דבר נוי הוי ובחוץ מן הקלקלין מודה הוא לר' הושעיה ובהכניסו לפנים טעמא דאסור משום דהתם אפי' מים ומלח אסור כדאמר ר' בא וכו' דהוי תקרובת ע''ז ובהא ר' הושעיה נמי מודה לר' ינאי:
ולית היא אלא מסייע לה. ולא היא דלא פליגי אלא סיועי מסייע ליה כדלקמן:
סימן הוה לן. היה מסור סימן בידינו בהלכה זו דהדא דרבי הושעיה דלעיל פליגא על דרבי ינאי דאוסר אפי' בכיסים של מעות כל שהכניסו לפנים ואף על גב דלא הוי תכשיט להם:
כל שהכניסו לפנים מקנקלין. הוא לפנים מן המחיצה הפרוסה לפני ע''א אסרו ואפי' דבר שאינו של נוי כגון כיסים של מעות:
בֵּיצַת עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנַּעֲשִׂית אֶפְרוֹחַ. רִבִּי חַגַּיי בְשֵׁם רִבִּי יֹאשִׁיָּה. אִתְפַּלָּגוֹן כַּהֲנָא וְחִזְקִיָּה. כַּהֲנָא אָמַר. מוּתֶּרֶת. וְחִזָקִיָּה אָמַר. אֲסוֹרָה. וְקַשְׁיָא עַל דַּעְתֵּיהּ דְּחִזְקִיָּה. הֵיךְ אֵפְשַׁר לְבֵיצַת עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁתֵּיעָשֶׂה אֶפְרוֹחַ. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּשֵׁפָּֽחְסָה אֵין כָּאן אֶפְרוֹחַ. אִם בְּשֶׁהִכְנִיסָה לִפְנִים מִן הַקִּינְקֶלִּין. תָּא חֲמִי. אִילּוּ הִשְׁתַּחֲווָה לָהּ לֹא אֲסְרָהּ. וּמִפְּנֵי שֶׁהִכְנִיסָהּ לִפְנִים מִן הַקִּינְקֶלִּין אֲסָרָהּ. אָמַר רִבִּי יוּדָן אָבִיו שֶׁל רִבִּי מַתַּנְייָה. תִּפְתָּר שֶׁגִּירֵר בָּהּ לַעֲבוֹדָה זָרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תיפתר שגירר בה לע''ז. שגררה בפני ע''ז ועשה בה מעשה. וגרסינן להא בספ''ק דערלה והתם גריס שגדר בה ע''ז. שהעמידה לפני ע''ז לגדר וכמעשה הויא:
ביצת ע''ז שנעשית. ממנה אפרוח:
וקשיא על דעתיה דחזקיה. דהיך משכחת לה דביצה שנאסרה משום ע''ז שתעשה אפרוח דמה אנן קיימין:
אם בשפחסה. ששברה בפני הע''ז ועשה בה מעשה לאסרה א''כ אין כאן אפרוח דכששברה נתלקלקל האפרוח:
אם בשהכניסה. ביצה שיש בה אפרוח לפנים מן הקלקלין לתקרובת ע''ז:
איתא חמי. בתמיה בא וראה מה אמרת הא אפי' השתחוה לה קאמר חזקיה לעיל דלא אסרה משום ע''ז דלא עשה בה מעשה ומשום תקרובת ע''ז אסרה:
הִשְׁתַּחֲווֶה לְבֵיצָה. חִזְקִיָּה אָמַר. לֹא אֲסָרָהּ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אֲסָרָהּ. אָמַר רִבִּי זְעִירָה. בְּבֵיצָה פְלִיגִין. חֲבֵרַייָא אָֽמְרִין. בַּחֲלוּקֵי נַחַל פְּלִיגִין. אָמַר רִבִּי הוּנָא. וּקְרָא מְסַייֵעַ לְמָאן דְּאָֽמְרֵי חֲבֵרַייָא. בְּחַלְּקֵי נַ֣חַל חֶלְקֵ֔ךְ הֵ֥ם הֵ֥ם גּֽוֹרָלֵ֑ךְ. חֵיילֵיהּ דְּחִזְקִיָּה מִן הָדָא. מִפְּנֵי מָה אֲשֵׁירָה אֲסוּרָה מִפְּנֵי שֶׁיֶּשׁ בָּהּ תְּפוּסַת יַד בְּנֵי אָדָם. וְכָל שֶׁיֶּשׁ בָּהּ תְּפוּסַת יְדֵי אָדָם אָסוּר. הַכֹּל מוֹדִין בַּחִיטִּין שֶׁאֲסוּרוֹת. דָּמַר רִבִּי חֲנִינָה בַּר יָסָא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. שׁוֹרְשֵׁי חִיטָּה בּוֹקְעִין בָאָרֶץ חֲמִשִּׁים אַמָּה. שׁוֹרְשֵׁי תְאֵינָה רַכִּים בּוֹקְעִין בַּצּוּר. אִם כֵּן מַה יַעֲשׂוּ שׁוֹרְשֵׁי חָרוּב וְשָׁרְשֵׁי שִׁקְמָה. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. אַחַת לל' יוֹם הַתְּהוֹם עוּלֶה וּמַשְׁקֶה אוֹתָן. וּמַה טַעַם. אֲנִ֤י יְי נֹֽצְרָ֔הּ לִרְגָעִ֖ים אַשְׁקֶ֑נָּה. תַּנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. מְלַמֵּד שֶׁאֵין הָאָרֶץ שׁוֹתָה אֶלָּא לְפִי חִיסּוּמָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
חייליה דחזקיה וכו'. וזה לאו תפיסת ידי אדם הויא שמאליהן הן גדילין:
הכל מודים. בהשתחוה לחטים שאסורה דתפיסת ידי אדם הן ולא דמו לאילן שנטעו ולבסוף עבדו דפליגי רבנן במתני':
דאמר ר' חנינה וכו' שרשי חיטה בוקעין בארץ חמשי' אמה. אלמא דכל שעה ושעה משתרשין ובוקעין בעומק הארץ והוי כעבדן ואח''כ נטען ומילתיה דר' חנינא איתא פ' הרואה על המתני' על הזיקים וכו':
שורשי תאנים רכים. הן ומתוך רכות שלהן הולכין ובוקעין בצור קרקע קשה:
אם כן. הגי' מסורסת כאן והכא גריס לה בברכות הא דתני רשב''א והדר קאמר א''כ וכו':
תני רשב''א אומר וכו'. לפי חיסומה לשון לא תחסום כלומר לפי סתימתה ושפתיה ואין הגשמים משקין אותה בעומקה:
א''כ מה יעשו שורשי חרוב ושקמה. שהן עמוקין בארץ ומהיכן שותין הן:
אחת לשלשים יום התהום עולה ומשקה אותן ומ''ט אני ה' נוצרה לרגעי'. לעת שתצטרך אשקנה:
בחלקי נחל וגו'. גם להם שפכת נסך הנביא הוכיח להם מדרכי ע''ז שלהם אלמא דדרכם לעשות ע''ז לחלקי נחל:
בחלוקי נחל פליגין. לאו ביצה ממש אלא חלקי אבנים הנמצאים בנחל וזקפה והשתחוה לה. בצה מלשון היגאה גמא בלח בצה וטיט הוא ונעשה קשה כאבן:
בביצה פליגין. בביצה ממש פליגי דחזקיה סבר דאין בה תפיסת ידי אדם וכבעלי חיים חשיבא ור' יוחנן ס''ל הא לאו ב''ח ממש היא אלא שנולד ממנה אפרוח:
השתחוה לבצה. ופליגי לקמיה בפירושא דבצה:
רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה אָמַר. אֲפִילוּ סוֹלֶת שֶׁלּוֹ אָסוּר וְשֶׁלַּחֲבֵירוֹ מוּתָּר. מַה כְמָאן דָּמַר בֵּין שֶׁלּוֹ בֵּין שֶׁלַּחֲבֵירוֹ אָסוּר אָמַר. לֹא אִיתָפַּלְּגוֹן בַּדָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים. 21a אָתָא רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה מֵימַר לָךְ. בַּדָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים הִיא מַתְנִיתָא. בֵּין מַה דְּאִיפַּלְּגוֹן בַּדָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים. הָא דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים אָסוּר. וְדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים לֹא כָל שֶׁכֵּן. הֲוֵי שֶׁלֹּא תֹאמַר כְּמַא דְאַתְּ אָמַר תַּמָּן. דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱסַר לְהֶדְיוֹט נֶאֱסַר לַגְּבוֹהַּ. וְדִכְווָתָהּ. דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלָּךְ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱסַר לְהֶדְיוֹט נֶאֱסַר לַגְּבוֹהַּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הוי. ע''כ לא תפרש השתא לדברי ר' בון לא כדבעינן למימר מעיקרא דאתנא קדמייתא קאי דהא ק''ו הוא אי פליג בדבר שיש בו רוח חיים וס''ל דאוסר בשל חבירו בדבר שאין בו רוח חיים לכ''ש וכן לא מצית אמרת דס''ל דלא פליג תנא בתרייתא אלא בדבר שאין בו רוח חיים מהאי פירכא גופה ולא קאי ר' בון אלא אתנא דבתרייתא דפליג בדבר שיש בו רוח חיים ושלא תאמר כמה דאת אמר תמן וכו' ודכוותה וכו' דלא אמרינן הכי אלא אין אדם אוסר דבר שאינו שלו אפי' לגבוה והשתא קמ''ל ר' בון דאפי' בדבר שאין בו רוח חיים נמי ס''ל להאי תנא הכי דאין אדם אוסר בדבר של חבירו:
הא דבר וכו'. ופשיט לה הש''ס ומהדר לה בתמיה דודאי הא לא מצית אמרת דאי ס''ד דס''ל לר' בון דלא פליגי אלא בדבר שאין בו רוח חיים אם כן משמע הא דבר שיש בו רוח חיים מודה הוא לתנא קמייתא דאסר גם בשל חבירו והשתא מה דבר שיש בו רוח חיים אסור בנעבד בשל חבירו דבר שאין בו רוח חיים לכ''ש דטפי מסתברא לאסור בנעבד דבר שאין בו רוח חיים מלאסור דבר שיש בו רוח חיים:
מה דאיפלגון בדבר שאין בו רוח חיים. כלומר ולא פליג תנא דברייתא בתרייתא דס''ל של חבירו מותר אלא במחובר והשתא מילתיה דר' בון להאי מ''ד אזלא וקמ''ל דאפי' נשתנה לסלת אסור בשלו ובשל חבירו מותר דבהא הוא דפליג על תנא קמייתא:
אתא ר' בון בר חייה מימר לך בדבר שיש בו רוח חיים היא מתניתא בין. כלומר או דילמא לאידך גיסא דאתא ר' בון להשמיענו דמתניתא קמייתא דקתני בין שלו בין של חבירו אסור בדבר שיש בו רוח חיים מיירי ובהא כ''ע מודו:
לא איתפלגון בדבר שאין בו רוח חיים. כלו' והא קמ''ל דלא פליגי כלל בדבר שאין בו רוח חיים והיינו במחובר דאפי' תנא דברייתא קמייתא מודה הוא במחובר דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו:
מה כמאן דמר בין שלו ובין של חבירו אסור אמר. ובעי הש''ס השתא לפרש לדברי ר' בון אהיכא קאי ומה דעתיה מי נימא להאי מ''ד דברייתא קדמייתא דס''ל דבין שלו ובין של חבירו אסור אמר למילתיה:
ר' בון בר חייה אפי' סולת שלו אסור ושל חבירו מותר. לפי המסקנא ר' בון אהאי ברייתא דקתני הנעבד שלו אסור ושל חבירו מותר קאי כדלקמן וקמ''ל דלאו דוקא בנעבד בעלי חיי' קסבר האי תנא דאין אדם אוסר את של חבירו לגבוה אלא אפי' במחובר דקי''ל דאין נאסר להדיוט כדקתני במתני' אבל לגבוה אסור דיש נעבד במחובר לגבוה והמשתחוה לקמת חיטים אסרן ואפי' הסולת למנחות אסור דס''ל אין שינוי בנעבד והשתא קאמר דאפי' בהאי דינא סבירא ליה לתנא דברייתא דשלו הוא דאסור ושל חבירו מותר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source