רִבִּי יָסָא אֲזַל לְצוֹר. חֲמָא יַתְהוֹן זָֽפְתִין זִיקוּקִין זְעִירִין וְיִשְׂרָאֵל זְבַנִּין. אֲמַר. מָאן שָׁרָא לְכוֹן. שְׁאָלוּן לְרִבִּי יִצְחָק וּלְרִבִּי מָנִי וְאָֽסְרוּן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
זפתין זיקוקין זעירין. זופתין נודות קטנים וישראל לוקחין מהן:
ואסרן. משום נודות זפופות כדתנינן בברייתא דלעיל:
14a אֲרָמַייָא אִיתְבְּזָעַת זִיקֵיהּ וְקִיבְּלָהּ יִשְׂרָאֵל גַּו דִידֵיהּ. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵי רַבָּנִן. אָֽמְרֵי. מְמַלֵּא אוֹתָן ג' יָמִים מֵעֵת לָעֵת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ארמייא איתבזעת זיקיה. אצל נכרי א' נבקע הנוד שלו וקיבל ישראל את היין תוך נוד שלו ושאל לרבנן ואמרו צריך מילוי ג' ימים ומיירי שהכניס את היין לקיום ששהא בתוכו ג' ימים:
משנה: הַחַרְצַנִּים וְהַזָּגִין שֶׁל גּוֹיִם אֲסוּרִין וְאִיסּוּרָן אִיסּוּר הֲנָאָה דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לַחִין אֲסוּרִין יְבֵישִׁין מוּתָּרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' המורייס. שומן של דגים ורגילין היו שמערבין בו יין אבל אם ניכר שלא נתערב בו יין כ''ע ל''פ דשרי:
הגבינה ותירייקי. ובנוסחת הבבלי בית אונייקי שם כפר שרוב עגלים שלהם קריבין לע''ז ור''מ חייש למיעוטא וקסבר דאע''ג דרוב עגלים הווי מיעוטא כנגד שאר בהמות חיישינן למיעוטא וכל הגבינות הנמצאים שם אמרינן דילמא בקיבת עגלי ע''ז העמידן וחכמים לא חיישי למיעוטא והלכה כחכמים:
מתני' החרצני' והזגין. הזגין הם הקליפות של ענבים והחרצנים הן הגרעינין שבתוכן:
לחים. בתוך י''ב חדש:
אסורין. אף בהנאה:
יבישין. לאחר י''ב חדש מותרין אף באכילה והלכה כחכמים:
הלכה: הַחַרְצַנִּים וְהַזָּגִין שֶׁלְּגוֹיִם כול'. רַב שֵׁשֶׁת בְּשֵׁם רַב. לַחִים אֲסוּרֵין אֲפִילוּ בִּהֲנָאָה. יְבֵישִׁין מוּתָּרִין אֲפִילוּ בַּאֲכִילָה. וְהָא תַנִּינָן. אֵינוֹ נַעֲשֶׂה יֵין נֶסֶךְ עַד שֶׁיֵּרֵד לַבּוֹר. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה. בְּמֵשִׁלָם לְתוֹךְ הַבּוֹר הִיא מַתְנִיתָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אומן מותר לאו בשאינו מבושל. הוא דהתירו וא''כ דכוותה שאינו אומן אע''פ שאינו מבושל אסור כצ''ל וכן הוא בתרומות:
גמ' יין למורייס. סוגיא זו כתובה בריש פי''א דתרומות והתם שייכא ואגב דפריך ממתני' מייתי לה כולה דתנן התם אין נותנין דבילה וגרוגרות של תרומה לתוך המורייס מפני שהוא מאבדו אבל נותנין את היין למורייס מפני שנותן בו טעם וקאמר התם מתניתא דרבי היא דפלוגתא היא בתוספתא שם פ''ח דרבי הוא דמתיר ליתן יין של תרומה למורייס ור''א בר' שמעון אוסר דס''ל דאינו נותנו אלא לעבור את הזוהמא והלכך אסור מפני שהוא מאבדו:
לפיכך אם עבר ונתן. לדברי רבי אסור המורייס לזרי' מפני שהיין של תרומה נותן בו טעם ומידי דעבידא לטעמא לא בטיל ולר''א בר''ש מותר לזרי' שהיין נאבד הוא ובטיל:
כדברי שהוא מתיר לזרי' א''כ מורייס הנכרי למה הוא אסור. הרי היין שנותנין בתוכו בטל הוא:
משום תבשילי נכרי'. הוא דאסר ולא משום חשש יין לנסך:
והתני. בתוספתא דמכלתין פ''ה מורייס אומן ה''ז מותר משום דלא מרע נפשיה:
מאי כדון. השתא הדרא קושיא לדוכתיה מ''ט אסרו למורייס:
את שהוא וכו'. כלומר לעולם יין למורייס משום לעבורי זוהמא הוא דעבידא ובע''ז אסור דעכ''פ הנאה אית ביה מחמת יין נסך:
הדא אמרה וכו'. כלומר אפי' ההיא הנאה אסרו ביה ביין נסך ומשום חומרא דע''ז ובתרומה מותרת דאין איסור הנאה בתרומה:
ובלבד ביודעו. דלא חשיד לשקר ומהימן ליה שלא נתן לתוכו יין:
במשלם לתוך הבור הוא מתניתא. מתני' מיירי שמשלה אותן הנכרי מתוך הבור ואחר שדרך עליהן ונמשך היין לבור ואם עד שלא דרך ונמשך היין מהן אפי' לחין מותרין באכילה:
גמ' והא תנינן. לקמן בפ''ד ואינו נעשה יין נסך עד שירד לבור וא''כ אמאי לחין אסורין:
תַּמָּן תַּנִּינָן. וְכֵן בְּגֶפֶת חֲדָשָׁה. אֲבָל בִּישָׁנָה טָהוֹר. אֵי זוֹ הִיא חֲדָשָׁה. בְּתוֹךְ י''ב חוֹדֶשׁ. יְשָׁנָה לְאַחַר י''ב חוֹדֶשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אבל בישנה טהור. ותני עלה בתוספתא דכלי' פ''ו דב''ק איזו היא חדשה וכו' וכת''ק דהתם והכא נמי במתני' כן:
ר' יוחנן ורבי אלעזר. התם בתרומות קאי דתנינן אין מבשלין את היין מפני שהוא ממעיטו ר' יהודה מתיר מפני שהוא משביחו ופליגי לענין מאי ממעיטו:
ממדתו. שנחסר על ידי בישול:
משותיו. שאינו שוה כ''כ כמו יין חי ובני אדם חפצין יותר בו מביין מבושל:
ולא ידעין. ומספקא לן מי משניהם אמר הטעם הזה ומי אמר זה ממה דאמר ר' יוחנן בספ''ב דתרומות על הא דתנן שם אין תורמין יין מבושל על שאינו מבושל מפני שהוא רע על היפה וקאמר התם מתני' כר' יהודה וכלומר דאע''ג דפליג התם ברישא גבי תורמין בצל קטן שלם וכו' מ''מ ההיא דשאינו מבושל על המבושל וכו' כר' יהודה נמי אתיא דלא חזינן דפליג בסיפא והדר פריך ר' יוחנן שם מחלפה שיטתיה דר' יהודה מריש פ''ח דקתני מפני שהוא משביחו אלמא דס''ל יין מבושל עדיף טפי. ואמר ר''א אינה מחלפה שיטתו דתמן בפ''ח בכהן הוא דמתיר לבשלו דאע''פ שמחסרו ממדתו מ''מ משביחו מחמת שהוא מתקיים לו והכא בפ''ב בבעלים וצריך לתרום מן היפה לפי שנוח לו יותר להכהן ליקח ממנו יין חי כפי המידה וש''מ דר' יוחנן דקא' מחלפה שיטתיה דר' יהודה הוא דאמר דטעמיה דת''ק מפני שממעטו משותיו והלכך אפי' בכהן אין לו לבשלו ולעשות גרוע מכמות שהיה:
תמן תנינן. בפ''ט דכלים חרסין שנשתמש בהן משקין טמאין ונפל לאויר התנור והוסק התנור טמא שסוף המשקה לצאת וכן בגפת חדשה. פסולת של זיתים לאחר שהוציאו שמנן:
משנה: הַמּוּרִיֵיס וְהַגְּבִינָה וְתֵירייָקֵי שֶׁל גּוֹיִם אֲסוּרִין וְאִיסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין אִיסּוּרָן אִיסּוּר הֲנָאָה׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' המורייס. שומן של דגים ורגילין היו שמערבין בו יין אבל אם ניכר שלא נתערב בו יין כ''ע ל''פ דשרי:
הגבינה ותירייקי. ובנוסחת הבבלי בית אונייקי שם כפר שרוב עגלים שלהם קריבין לע''ז ור''מ חייש למיעוטא וקסבר דאע''ג דרוב עגלים הווי מיעוטא כנגד שאר בהמות חיישינן למיעוטא וכל הגבינות הנמצאים שם אמרינן דילמא בקיבת עגלי ע''ז העמידן וחכמים לא חיישי למיעוטא והלכה כחכמים:
מתני' החרצני' והזגין. הזגין הם הקליפות של ענבים והחרצנים הן הגרעינין שבתוכן:
לחים. בתוך י''ב חדש:
אסורין. אף בהנאה:
יבישין. לאחר י''ב חדש מותרין אף באכילה והלכה כחכמים:
הלכה: הַמּוּרִיֵיס וְהַגְּבִינָה כול'. יַיִן לְמוּרִייֵס רִבִּי מַתִּיר. רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסֵר. לְפִיכָךְ אִם עָבַר וְנָתַן רִבִּי אוֹסֵר לַזָּרִים. רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר לַזָּרִים. רִבִּי מָנָא בַּר תַּנְחוּם בָעֵי. כְּדְִבְרֵי מִי שֶׁהוּא מַתִּיר לַזָּרִים. וּמוּרִייֵס הַגּוֹי לָמָּה הוּא אָסוּר. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָה בַּרַ בָּא. מִשּׁוּם תַּבְשִׁילֵי גוֹיִם. וְהָתַנֵּי. אוּמָּן מוּתָּר. שֶׁאֵינוֹ אוֹמָּן אָסוּר. אוּמָּן מוּתָּר לֹא בְשֶׁאֵינוֹ מְבוּשָּׁל. וְדִכְווָתָהּ שֶׁאֵינוֹ אוֹמָּן אָסוּר אַף עַל פִּי שֶׁמְּבוּשָּׁל. מַאי כְדוֹן. אֶת שֶׁהוּא לִיטּוֹל אֶת הַזּוֹהֲמָא מַחְמַת עֲבוֹדָה זָרָה אָסוּר. הָדָא אָֽמְרָה. הֲנָאַת עֲבוֹדָה זָרָה אֲסוּרָה וַהֲנָאַת תְּרוּמָה מוּתֶּרֶת. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בַּר מַדְייָא. כְּדִבְרֵי מִי שֶׁהוּא אוֹמֵר אוּמָּן מוּתָּר וּבִלְבַד בְּיוֹדְעוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אומן מותר לאו בשאינו מבושל. הוא דהתירו וא''כ דכוותה שאינו אומן אע''פ שאינו מבושל אסור כצ''ל וכן הוא בתרומות:
גמ' יין למורייס. סוגיא זו כתובה בריש פי''א דתרומות והתם שייכא ואגב דפריך ממתני' מייתי לה כולה דתנן התם אין נותנין דבילה וגרוגרות של תרומה לתוך המורייס מפני שהוא מאבדו אבל נותנין את היין למורייס מפני שנותן בו טעם וקאמר התם מתניתא דרבי היא דפלוגתא היא בתוספתא שם פ''ח דרבי הוא דמתיר ליתן יין של תרומה למורייס ור''א בר' שמעון אוסר דס''ל דאינו נותנו אלא לעבור את הזוהמא והלכך אסור מפני שהוא מאבדו:
לפיכך אם עבר ונתן. לדברי רבי אסור המורייס לזרי' מפני שהיין של תרומה נותן בו טעם ומידי דעבידא לטעמא לא בטיל ולר''א בר''ש מותר לזרי' שהיין נאבד הוא ובטיל:
כדברי שהוא מתיר לזרי' א''כ מורייס הנכרי למה הוא אסור. הרי היין שנותנין בתוכו בטל הוא:
משום תבשילי נכרי'. הוא דאסר ולא משום חשש יין לנסך:
והתני. בתוספתא דמכלתין פ''ה מורייס אומן ה''ז מותר משום דלא מרע נפשיה:
מאי כדון. השתא הדרא קושיא לדוכתיה מ''ט אסרו למורייס:
את שהוא וכו'. כלומר לעולם יין למורייס משום לעבורי זוהמא הוא דעבידא ובע''ז אסור דעכ''פ הנאה אית ביה מחמת יין נסך:
הדא אמרה וכו'. כלומר אפי' ההיא הנאה אסרו ביה ביין נסך ומשום חומרא דע''ז ובתרומה מותרת דאין איסור הנאה בתרומה:
ובלבד ביודעו. דלא חשיד לשקר ומהימן ליה שלא נתן לתוכו יין:
במשלם לתוך הבור הוא מתניתא. מתני' מיירי שמשלה אותן הנכרי מתוך הבור ואחר שדרך עליהן ונמשך היין לבור ואם עד שלא דרך ונמשך היין מהן אפי' לחין מותרין באכילה:
גמ' והא תנינן. לקמן בפ''ד ואינו נעשה יין נסך עד שירד לבור וא''כ אמאי לחין אסורין:
וְרִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי לָֽעְזָר. חַד אָמַר. מִפְּנֵי שֶׁמְמָעֲטוֹ מִמִּידָּתוּ. וְחַד אָמַר. מִפְּנֵי שֶׁמְמָעֲטוֹ מִשּׁוֹתָיו. וְלֹא יָֽדְעִין מָאן מַר דָּא וּמָאן מַר דָּא. מִן מַה דָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה. וָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. אֵינָהּ מֻחְלֶפֶת. תַּמָּן בְּכֹהֵן וְהָכָא בִּבְעָלִים. הֲוֵי דְּרִבִּי יוֹחָנָן דּוּ אָמַר. מִפְּנֵי שֶׁמְמָעֲטוֹ מִשּׁוֹתָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אבל בישנה טהור. ותני עלה בתוספתא דכלי' פ''ו דב''ק איזו היא חדשה וכו' וכת''ק דהתם והכא נמי במתני' כן:
ר' יוחנן ורבי אלעזר. התם בתרומות קאי דתנינן אין מבשלין את היין מפני שהוא ממעיטו ר' יהודה מתיר מפני שהוא משביחו ופליגי לענין מאי ממעיטו:
ממדתו. שנחסר על ידי בישול:
משותיו. שאינו שוה כ''כ כמו יין חי ובני אדם חפצין יותר בו מביין מבושל:
ולא ידעין. ומספקא לן מי משניהם אמר הטעם הזה ומי אמר זה ממה דאמר ר' יוחנן בספ''ב דתרומות על הא דתנן שם אין תורמין יין מבושל על שאינו מבושל מפני שהוא רע על היפה וקאמר התם מתני' כר' יהודה וכלומר דאע''ג דפליג התם ברישא גבי תורמין בצל קטן שלם וכו' מ''מ ההיא דשאינו מבושל על המבושל וכו' כר' יהודה נמי אתיא דלא חזינן דפליג בסיפא והדר פריך ר' יוחנן שם מחלפה שיטתיה דר' יהודה מריש פ''ח דקתני מפני שהוא משביחו אלמא דס''ל יין מבושל עדיף טפי. ואמר ר''א אינה מחלפה שיטתו דתמן בפ''ח בכהן הוא דמתיר לבשלו דאע''פ שמחסרו ממדתו מ''מ משביחו מחמת שהוא מתקיים לו והכא בפ''ב בבעלים וצריך לתרום מן היפה לפי שנוח לו יותר להכהן ליקח ממנו יין חי כפי המידה וש''מ דר' יוחנן דקא' מחלפה שיטתיה דר' יהודה הוא דאמר דטעמיה דת''ק מפני שממעטו משותיו והלכך אפי' בכהן אין לו לבשלו ולעשות גרוע מכמות שהיה:
תמן תנינן. בפ''ט דכלים חרסין שנשתמש בהן משקין טמאין ונפל לאויר התנור והוסק התנור טמא שסוף המשקה לצאת וכן בגפת חדשה. פסולת של זיתים לאחר שהוציאו שמנן:
הלכה: אָמַר רִבִּי יְהוּדָה שָׁאַל רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אֶת רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ כול'. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּרַ בַּא בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. מִפְּנֵי עֲגָלִים שֶׁשָּׁם נִשְׁחָטִין לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה. שָׁמַע רִבִּי יוֹחָנָן וָמַר. יָפֶה לִימְּדָנוּ רִבִּי. שֶׁכֵּן הַשּׁוֹחֵט בְּהֵמָה לַעֲבוֹדָה זָרָה אֲפִילוּ פִּירְשָׁהּ אָסוּר. רִבִּי יוֹחָנָן בָעֵי. מָצָא בָהּ טַבַּעַת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. טַבַּעַת בְּעֵינָהּ הִיא. פִּירְשָׁהּ גּוּפָהּ הִיא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
טבעת בעינה היא. שאני טבעת דבעינה היא באת לתוך מעיה ולאו מגופה קא רבי אבל פירשה מגופה היא:
מצא בה טבעת. בבהמה שנשחטה לע''ז אי נימא דאסור בהנאה:
שמע ר' יוחנן ואמר יפה לימדנו רבי. האי טעמא אליבא דרבי מאיר דאף על גב דמעמידין את הגבינה בקיבה ופירשא בעלמא היא מיהו בע''ז שאני שכן השוחט בהמה לע''ז אפי' פירשה אסור כדשמעינן ממתני':
גמ' מפני עגלים ששם וכו'. אמתני' דלעיל קאי וטעמא דר''מ מפרש דאוסר בגבינות כפר ותירייקי אפי' בהנאה מפני עגלים ששם נשחטין לשם ע''ז ור''מ חייש למיעוטא כדפרישית שם:
משנה: אָמַר רִבִּי יְהוּדָה שָׁאַל רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אֶת רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ כְּשֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בַּדָּרֶךְ מִפְּנֵי מָה אָֽסְרוּ גְּבִינוֹת הַגּוֹיִם. אָמַר לוֹ מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתָהּ בְּקֵבָה שֶׁל נְבֵילָה. אָמַר לוֹ 14b וַהֲלֹא קֵיבַת עוֹלָה חֲמוּרָה מִקֵּיבַת נְבֵילָה וְאָֽמְרוּ כֹּהֵן שֶׁדַּעְתּוֹ יָפָה שׂוֹרְפָהּ חַיָּה וְלֹא הוֹדוּ לוּ אֶלָּא אָֽמְרוּ לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין. חָזַר וְאָמַר לוֹ מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתָהּ בְּקֵיבַת עֶגְלֵי עֲבוֹדָה זָרָה. אָמַר לוֹ אִם כֵּן לָמָּה לֹא אֲסָרוּהָ בַהֲנָאָה. הִשִּיאוֹ לְדָבָר אַחֵר אָמַר לוֹ יִשְׁמָעֵאל אָחִי הֵיאָךְ אַתָּה קוֹרֵא כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן אוֹ כִּי טוֹבִים דּוֹדַייִךְ. אָמַר לוֹ כִּי טוֹבִים דּוֹדַייִךְ. אָמַר לוֹ אֵין הַדָּבָר כֵּן שֶׁהֲרֵי חֲבֵרוֹ מְלַמֵּד עָלָיו לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אין הדבר כן שהרי חבירו מלמד עליו. שלשון זכר הוא והכי קאמרה כנסת ישראל לפני הקב''ה ערבים עלי דברי דודך כלומר תקנות שתקנו וגזרו החכמים יותר מיינה של תורה מעיקר תורה שבכתב:
או כי טובים דודייך. לשון נקבה וה''ק כ''י לפניו ישקני הקב''ה מנשיקות פיהו כי כך אמר לי כי טובים דודייך מיין:
כי טובים דודיך. לשון זכר:
השיאו לדבר אחר. ולא רצה לגלות לו טעמו של דבר מפני שעדיין לא עברו י''ב חדש שנגזר' גזירה זו וכי גזרי רבנן גזירה לא מגלו לטעמא עד תריסר ירחי שתא עד שתתפשט גזירתן דילמא איכא דלא ס''ל לטעמיה ואתי לזלזולי בי' וטעמא דאסרו גבינת נכרים מפני שמעמידין אותן בעור הקיבה של שחיטת נכרים שהיא נבילה ועור לאו פירשא הוא ואסור ואע''פ שהוא דבר מועט כנגד כל החלב כיון שהוא מעמיד החלב ועושה בו מעשה לא בטיל דקי''ל הכל הולך אחר המעמיד ומשום בשר בחלב לא היה אסור כיון שהבשר בפני עצמו מותר אינו אסור בחלב אע''פ שמעמידו עד שיתן בו טעם אבל דבר של איסור מעיקרו אסור בהיתר כל זמן שהוא מעמיד אף על פי שאינו נותן בו טעם:
בקיבת עגלי ע''ז. שנעשו לה תקרובת וגבי ע''ז אפי' פירשא בעלמא היא אסור דכתיב בה ולא ידבק בידך מאומה מן החרם:
ולא הודו לו. להורות כן לכתחילה אבל אמרו לא נהנין מדרבנן ולא מועלין מדאו' אלמא מדלית ביה מעילה ש''מ האי חלב הכנוס בקיבה כפירשא בעלמא הוא:
שורפה חיה. דפירשא בעלמא היא:
שדעתו יפה. שאינו קץ ומואס בה:
והלא קיבת העולה חמורה. שהעולה אסורה בהנאה ומועלין בה:
מפני שמעמידין אותה בקיבה של נבילה. בחלב שבתוך הקיבה:
מתני' מפני מה אסרו גבינות הנכרים. באכילה ולרבנן קא בעי דמשום חלב בהמה טמאה ליכא למיחש דקים לן חלב בהמה טמאה אינה נקפה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source