משנה: עֵד אָמַר מֵת וְעֵד אֶחָד אָמַר לֹא מֵת אִשָּׁה אָֽמְרָה מֵת וְאִשָּׁה אוֹמֶרֶת לֹא מֵת הֲרֵי זוֹ לֹא תִינָּשֵׂא.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' עד אומר מת ועד אומר לא מת כו' לא תנשא. הואיל ובאו שניהן כאחת ובעד א' כשר וא' פסול שבאו שניהן כאח' מפרש בגמ':
מתני' האשה שהלכה כו' היתה. צרתה בת ישראל לכהן תאכל בתרומה בחזקה שבעלה קיים ואינה חוששת לעדות צרתה שהואיל דאינה נאמנת להשיאה אינה נאמנת לפוסלה והלכה כר' טרפון בהני תרתי מתני' קמייתא:
מתני' אמרה מת בעלי ואח''כ מת חמי חמותה אסורה. שאין כלה מעיד' על חמותה כדאמרינן לעיל כשם שאינן נאמנות עליה כך היא אינה נאמנת עליהן ובגמרא פריך עלה:
היתה. חמותה בת ישראל לכהן כו' כדלעיל:
רַב אָמַר. הִכְחִישׁ עֵדוּת בְּתוֹךְ עֵדוּת לֹא בָֽטְלָה הָעֵדוּת. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. הִכְחִישׁ עֵדוּת בְּתוֹךְ עֵדוּת בָּֽטְלָה הָעֵדוּת. דִבְרֵי הַכֹּל. הִכְחִישׁ עֵדוּת לְאַחַר עֲדוּת לֹא בָֽטְלָה הָעֵדוּת. רִבִּי יוֹחָנָן כְּדַעְתֵּיהּ. דָּמַר רִבִּי בָּא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הוּחְזָק הַמּוֹנֶה. זֶה אָמַר. מִן הַכִּיס מוֹנֶה. וְזֶה אוֹמֵר. מִן הַצְּרוֹר מוֹנֶה. הִכְחִישׁ עֵדוּת בְּתוֹךְ עֵדוּת. וְאַף רַב מוֹדֶה שֶּׁבָּֽטְלָה הָעֵדוּת. מַה פְלִיגִין. בְּשֶׁהָיוּ שְׁתֵּי כִיתֵּי עֵדִים. אֵילּוּ אוֹמְרִים. מִן הַכִּיס מוֹנֶה. וְאֵילּוּ אוֹמְרִים. מִן הַצְּרוֹר מוֹנֶה. הִכְחִישׁ עֵדוּת בְּתוֹךְ עֵדוּת בָּטֵל הָעֵדוּת. וּכְרַב לֹא בָֽטְלָה הָעֵדוּת. אֵילּוּ אוֹמְרִים. לְתוֹךְ חֵיקוֹ מָנָה. וְאֵילּוּ אוֹמְרִים. לְתוֹךְ פוּנְדָּתוֹ מָנָה . דִּבְרֵי הַכֹּל. הִכְחִישׁ הָעֵדוּת לְאַחַר עֵידוּת לֹא בָֽטְלָה עֵדוּת. זֶה אָמַר. בַּמַּקֵל הֲרָגוֹ. וְזֶה אָמַר. בַּסַּייָף הֲרָגוֹ. הִכְחִישׁ עֵדוּת בְּתוֹךְ עֵדוּת בָֽטְלָה הָעֵדוּת. וְאַף רַב מוֹדֶה שֶׁבָּֽטְלָה עֵדוּת. מַה פְלִיגִין. כְּשֶׁהָיוּ שְׁתֵּי כִיתֵּי עֵדִים. אֵלּוּ אָמַר. בַּמַּקֵל הֲרָגוֹ. וְאֵלּוּ אָמַר. בַּסַּייָף הֲרָגוֹ. הִכְחִישׁ עֵדוּת בְּתוֹךְ עֵדוּת בָֽטְלָה הָעֵדוּת. וּכְרַב לֹא בָֽטְלָה הָעֵדוּת. אֵילּוּ אוֹמְרִים. בְּדָרוֹם פָּנָה. וְאֵילוּ אוֹמְרִים. בְּצָפוֹן פָּנָה. דִּבְרֵי הַכֹּל. הִכְחִישׁ עֵדוּת לְאַחַר עֵדוּת לֹא בָֽטְלָה הָעֵדוּת. חֵיילֵיהּ דְּרַב מִן הָדָא. רִבִּי שִׁמְעוֹן וְרִבִּי יְהוּדָה אוֹמְרִין. הוֹאִיל וְזוֹ וְזוֹ מוֹדוֹת שֶׁאֵינוֹ קַייָם יִנָּשֵׂאוּ. וְלֹא שְׁמִיעַ דָּמַר רִבִּי לָֽעְזָר. מוֹדֶה רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בְּעֵדִים. מַה בֵּין עֵדִים מַה בֵּין צָרָה. לא עָשׂוּ דִבְרֵי צָרָה אֵצֶל חֲבֵירָתָהּ כְּלוּם. (דָּמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אִם אֲמָרָהּ רִבִּי לָעְזָר מִנִּי שְׁמָעָהּ וַאֲמָרָהּ.) מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רַב. אֶחָד חֲקִירוֹת וְאֶחָד בְּדִיקוֹת. בִּזְמָן שֶׁהֵן מַכְחִישִׁין זֶה אֶת זֶה עֵדוּתָן בְּטֵילָה. אָמַר רִבִּי מָנָא. פָּתַר לָהּ רַב עֵד בְּעֵד. אָמַר רִבִּי אָבִין. וַאֲפִילוּ תֵימַר כַּת בְּכַת. שַׁנְייָא הִיא בְדִינֵי נְפָשׁוֹת. 80b צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדוֹף.
Pnei Moshe (non traduit)
מתניתא פליגא על רב. מתני' דריש פ' היו בודקין דקתני שם דאפי' בבדיקות בזמן שמכחישין זא''ז עדותן בטילה וקשיא לרב:
פתר לה רב. למתני':
עד בעד. דבכת אחת מודה רב דעדותן בטילה:
ואפילו תימר כת בכת. בשתי כיתות עדות מיירי מתני' ושנייא היא בדיני נפשות דמהדרינן אזכותא דכתיב צדק צדק תרדוף ודריש לה אד''נ שהב''ד יראו להפוך בזכות ובבבלי שם ריש פ''ד דריש לה אפשרה ולדרשא אחריתא שם:
מן הדא דר''י ור''ש. במתני' דא' אומר מת וא' אומר נהרג דינשאו דלא הוי הכחשה הואיל ומודים שאינו קיים והכא נמי כב' כיתי עדים דמי דהרי האמינה התורה כאן עד א' וכן נמי בב' כיתי עדים א' אומרת במקל הרגו וא' אומרת בסייף לא הוי הכחשה:
רב אמר הכחיש עדות בתוך עדות. הכחשה שהיא בגופה של עדות:
לא בטלה העדות. וכגון בב' כתי עדים כדמפרש לקמן:
ד''ה הכחיש עדות לאחר עדות. הכחשה דלאו בגופה של עדות היא אלא לאחר שנעשה הדבר כ''ע מודים דלא בטלה העדות:
ר' יוחנן כדעתיה. דאזיל לטעמיה:
דאמר ר' בא בשם ר' יוחנן. בסנהדרין שם:
זה אומר. כלומר בכת אחת זה אומר מן הכיס מנה:
ופריך עלה דלא מסייע ליה לרב ולא שמיע ליה מה דאמר ר' לעזר. לעיל דמודו ר''י ור''ש בעדים דהוי הכחשה דלא אמרו אלא בצרה כו' וכדפרישית לעיל:
חייליה דרב. ראייתו של רב דאמר דאפי' בגופה של עדות לא הוי הכחשה:
אילו אומרי' בדרו' פנה. הרוצח אחר שהרגו דהוי הכחשה לאחר גופה של עדות ד''ה לא בטלה העדות:
זה אומר. כלומר כי היכי דפליגי בדיני ממונות כך פליגי בדיני נפשות דבכת אחת כ''ע מודים דבטלה העדות וכדאמר רב חסדא פ' זה בורר שם דא' אומר בסייף הרגו וא' אמר בארירן הרגו אין זה נכון דאפילו בבדיקות כי מכחישין זא''ז עדותן בטלה היא דהוי בגופה של עדות:
אילו כו' אבל אילו אומרים בתוך חיקו מנה גרסינן ואילו אומרים בתוך פונדתו מנה. שמכחישין זא''ז לאיזו כלי מנה הלוה אח''כ דהוי כהכחש' לאחר גופה של עדות ד''ה לא בטלה העדות:
וכרב. ולרב לא בטלה העדות דכיון דב' כיתי עדים הן לא אמרינן דתרווייהו משקרי אלא אחת מהן אמת אמרי ויש כאן עדות:
מה פליגין. לא נחלקו אלא בב' כיתי עדות אילו כו' דהוי הכחשה בתוך העדות ובטל העדות לר' יוחנן:
וזה אמר מן הצרור. מן קישורי מעות שלו דהוי הכחשה בגופה של עדות ואף רב מודה הכא שבטלה העדות דכיון דאחד מהן ודאי שקרן הוא שוב אין כאן עדות:
הוחזק המונה. ראוהו למלוה שמנה המעות ליד הלוה:
הלכה: אָֽמְרָה מֵת בַּעֲלִי כול'. גִּידֻל בַּר מִנְייָמִין בְּשֵׁם רַב. בְּכָל מָקוֹם שֶׁהִכְשִׁירוּ עֵדוּת הָאִשָּׁה בָאִישׁ הָאִישׁ מַכְחִישׁ אֶת הָאִשָּׁה וְהָאִשָּׁה מַכְחֶשֶׁת אֶת הָאִישׁ. נִיתְנֵי. עֵד אוֹמֵר. מֵת. וְאִשָּׁה אוֹמֶרֶת. לֹא מֵת. אִשָּׁה אוֹמֶרֶת. מֵת. וְעֵד אוֹמֵר. לֹא מֵת. תַּנֵּיי דְּבֵית רִבִּי כֵן. תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי נְחֶמְיָה. הוֹלְכִין אַחַר רוֹב הָעֵדוּת. הֵיךְ עֲבִידָה. שְׁתֵּי נָשִׁים וְאִשָּׁה אַחַת עָשׂוּ אוֹתָן כִּשְׁנֵי עֵדִים וְעֵד אֶחָד. הָדָא אַתְּ אָמַר בְאִשָּׁה וְנָשִׁים. אֲבָל אִם הָיוּ מֵאָה נָשִׁים וְעֵד אֶחָד כְּעֵד אִינּוּן.
Pnei Moshe (non traduit)
היך עבידה. היכי דמי ומפרש ב' נשים ואשה אחת המכחישות עשו אותן כב' עדים ועד אחד והולכין אחר רוב דיעות:
גמ' גידל בר בנימין אמר בשם רב כל מקום שהכשירו עדות אשה כאיש. כגון הכא ובסוטה שנטמאת:
האיש מכחיש את האשה והאשה מכחשת את האיש גרסינן וכן הוא בסוטה. כלומר דהוו כעד בעד ואם באו שניהן כאחת לא תנשא:
ופריך ניתני עד אומר ואשה כו'. ולאשמועינן רבותא טפי:
ומשני תני דבית ר'. באמת כן דאפי' עד כשר ועד פסול שבאו שניהן כא' לא תנשא דאשה הכא כעד כשר דמיא:
תני בשם ר' נחמיה הולכין אחר רוב העדות. גבי עדות אשה וכדמפרש ואזיל:
הדא דאת אמר. דוקא באשה אחת וב' נשים:
אבל אם היו מאה נשים ועד א' כעד בעד אינון גרסינן. כלומר כפלגא ופלגא דמי והיינו כלישנא בתרא דמסיק בבבלי אליבא דר''נ גבי מתני' דלעיל עד אומר מת ונשאת כו' דכל היכי דאתא עד כשר מעיקרא והתירוה לינשא אפי' מאה נשים דאתו בתרייהו כעד א' דמיין ואין דבריהן כלום אלא דשם מיירי כגון דאתי אשה מעיקרא כו' ואם אתו ב' נשים ואיש אחד כאחת כפלגא ופלגא דמו ולא תינשא. ובמרדכי סוף פירקין גריס הכא היך עבידא שתי נשים ואיש א' עשו אותן כשני אנשים ועד אחד. בתמיה ומשני הדא דאת אמר באשה ונשים כו' והיינו הך:
גמ' חשודה כו'. כלומר דמפרש טעמא דרואין אנו שהיא נשאת ע''פ עדות זו אפ''ה לגבי צרתה אינה נאמנת דחשודה היא לקלקל עצמה כדי לקלקל צרתה עמה:
ופריך מעתה. דמשקרת אפי' על עצמה לא תהא נאמנת:
ומשני מתוך שהיא יודעת כו'. שאין מאמינין לה לגבי צרתה ולא תקלקלה אף היא אומרת אמת דמה לה לקלקל עצמה אם אין דיבורה כלום לגבי צרתה:
מעתה. דמחזקינן לה שאומרת אמת אפי' על צרתה תהא נאמנת:
ומשני ר' הילא חוזר לקילקול הראשון כו'. דאם נאמינה נמי על צרתה אז תחזור להיות חשודה משקרת לקלקל עצמה עם צרתה:
משנה: הָאִשָּׁה שֶׁהָֽלְכָה הִיא וּבַעֲלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם בָּאָת וְאָֽמְרָה מֵת בַּעֲלִי תִּינָּשֵׂא וְתִיטּוֹל כְּתוּבָתָהּ וְצָרָתָהּ אֲסוּרָה. הָֽיְתָה בַת יִשְׂרָאֵל לַכֹּהֵן תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה דִּבְרֵי רִבִּי טַרְפוֹן. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר אֵין זוֹ דֶרֶךְ מוֹצִיאַתָּהּ מִידֵי עֲבֵירָה עַד שֶּׁתְּהֵא אֲסוּרָה לְהִינָּשֶׂא וַאֲסוּרָה מִלּוֹכַל בַּתְּרוּמָה.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' עד אומר מת ועד אומר לא מת כו' לא תנשא. הואיל ובאו שניהן כאחת ובעד א' כשר וא' פסול שבאו שניהן כאח' מפרש בגמ':
מתני' האשה שהלכה כו' היתה. צרתה בת ישראל לכהן תאכל בתרומה בחזקה שבעלה קיים ואינה חוששת לעדות צרתה שהואיל דאינה נאמנת להשיאה אינה נאמנת לפוסלה והלכה כר' טרפון בהני תרתי מתני' קמייתא:
מתני' אמרה מת בעלי ואח''כ מת חמי חמותה אסורה. שאין כלה מעיד' על חמותה כדאמרינן לעיל כשם שאינן נאמנות עליה כך היא אינה נאמנת עליהן ובגמרא פריך עלה:
היתה. חמותה בת ישראל לכהן כו' כדלעיל:
הלכה: חֲשׁוּדָה הִיא לְקַלְקֵל עַצְמָהּ כְּדֵי לְקַלְקֵל צָרָתָהּ. מֵעַתָּה אֲפִילוּ עַל עַצְמָהּ לֹא תְהֵא נֶאֱמֶנֶת. מִתּוֹךְ שֶׁהִיא יוֹדַעַת שֶׁלֹּא עָשׂוּ דְּבָרֶיהָ אֵצֶל חֲבֵירָתָהּ כְּלוּם אַף הִיא אוֹמֶרֶת אֱמֶת. מֵעַתָּה אֲפִילּוּ עַל צָרָתָהּ תְּהֵא נֶאֱמֶנֶת. אָמַר רִבִּי הִילָא. חוֹזֵר לַקִּילְקוּל הָרִאשׁוֹן. חֲשׁוּדָה הִיא לְקַלְקֵל עַצְמָהּ כְּדֵי לְקַלְקֵל צָרָתָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
היך עבידה. היכי דמי ומפרש ב' נשים ואשה אחת המכחישות עשו אותן כב' עדים ועד אחד והולכין אחר רוב דיעות:
גמ' גידל בר בנימין אמר בשם רב כל מקום שהכשירו עדות אשה כאיש. כגון הכא ובסוטה שנטמאת:
האיש מכחיש את האשה והאשה מכחשת את האיש גרסינן וכן הוא בסוטה. כלומר דהוו כעד בעד ואם באו שניהן כאחת לא תנשא:
ופריך ניתני עד אומר ואשה כו'. ולאשמועינן רבותא טפי:
ומשני תני דבית ר'. באמת כן דאפי' עד כשר ועד פסול שבאו שניהן כא' לא תנשא דאשה הכא כעד כשר דמיא:
תני בשם ר' נחמיה הולכין אחר רוב העדות. גבי עדות אשה וכדמפרש ואזיל:
הדא דאת אמר. דוקא באשה אחת וב' נשים:
אבל אם היו מאה נשים ועד א' כעד בעד אינון גרסינן. כלומר כפלגא ופלגא דמי והיינו כלישנא בתרא דמסיק בבבלי אליבא דר''נ גבי מתני' דלעיל עד אומר מת ונשאת כו' דכל היכי דאתא עד כשר מעיקרא והתירוה לינשא אפי' מאה נשים דאתו בתרייהו כעד א' דמיין ואין דבריהן כלום אלא דשם מיירי כגון דאתי אשה מעיקרא כו' ואם אתו ב' נשים ואיש אחד כאחת כפלגא ופלגא דמו ולא תינשא. ובמרדכי סוף פירקין גריס הכא היך עבידא שתי נשים ואיש א' עשו אותן כשני אנשים ועד אחד. בתמיה ומשני הדא דאת אמר באשה ונשים כו' והיינו הך:
גמ' חשודה כו'. כלומר דמפרש טעמא דרואין אנו שהיא נשאת ע''פ עדות זו אפ''ה לגבי צרתה אינה נאמנת דחשודה היא לקלקל עצמה כדי לקלקל צרתה עמה:
ופריך מעתה. דמשקרת אפי' על עצמה לא תהא נאמנת:
ומשני מתוך שהיא יודעת כו'. שאין מאמינין לה לגבי צרתה ולא תקלקלה אף היא אומרת אמת דמה לה לקלקל עצמה אם אין דיבורה כלום לגבי צרתה:
מעתה. דמחזקינן לה שאומרת אמת אפי' על צרתה תהא נאמנת:
ומשני ר' הילא חוזר לקילקול הראשון כו'. דאם נאמינה נמי על צרתה אז תחזור להיות חשודה משקרת לקלקל עצמה עם צרתה:
משנה: אָֽמְרָה מֵת בַּעֲלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת חָמִי תִּינָּשֵׂא וְתִיטּוֹל כְּתוּבָּתָהּ וַחֲמוֹתָהּ אֲסוּרָה. הָֽיְתָה בַת יִשְׂרָאֵל לַכֹּהֵן תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה דִּבְרֵי רִבִּי טַרְפוֹן. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר אֵין זוֹ דֶרֶךְ מוֹצִיאַתָּהּ מִידֵי עֲבֵירָה עַד שֶׁתְּהֵא אֲסוּרָה לְהִינָּשֶׂא וַאֲסוּרָה מִלּוֹכַל בַּתְּרוּמָה.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' עד אומר מת ועד אומר לא מת כו' לא תנשא. הואיל ובאו שניהן כאחת ובעד א' כשר וא' פסול שבאו שניהן כאח' מפרש בגמ':
מתני' האשה שהלכה כו' היתה. צרתה בת ישראל לכהן תאכל בתרומה בחזקה שבעלה קיים ואינה חוששת לעדות צרתה שהואיל דאינה נאמנת להשיאה אינה נאמנת לפוסלה והלכה כר' טרפון בהני תרתי מתני' קמייתא:
מתני' אמרה מת בעלי ואח''כ מת חמי חמותה אסורה. שאין כלה מעיד' על חמותה כדאמרינן לעיל כשם שאינן נאמנות עליה כך היא אינה נאמנת עליהן ובגמרא פריך עלה:
היתה. חמותה בת ישראל לכהן כו' כדלעיל:
הלכה: קִידֵּשׁ אַחַת. וּתְהֵא נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר מֵת חָמִי. לֹא כֵן סָֽבְרִינָן מֵימַר. כְּשֵׁם שֶׁאֵינָן נֶאֱמָנוֹת עָלֶיהָ כָּךְ הִיא אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת עֲלֵיהֶן. 81a אָמַר רִבִּי חֲנִינָא. תִּיפְתָּר שֶׁהָיָה חָמִיהָ כָן וְסִייְמָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' ופריך ותהא נאמנת לומר מת חמי. דכיון דאמרה מת בעלי תו אינה כלתה והויא נכרית ותהא נאמנת:
לא כן כו'. מסקנת הקושיא היא דלא כן אמרינן לעיל כשם שאינן כו' והתם חשיב חמותה דמשמע כשהיא חמותה אינה נאמנת עליה וכן היא על חמותה אבל הכא תו לא הויא חמותה:
ומשני ר''ח תיפתר המתני' שהי' חמיה כאן וסיימה. והכירה כלומר שהיה חמיה עם אשתו כאן והיא היתה אצלם והכירה לחמותה וכבר הרגישה צערה מחמותה. וכעין דאמר בבבלי דף קי''ז דרגיש לה צערא ואיכא למימר דלא בעלה מית ולא חמיה מית ולקלקולא לחמותה הוא דמתכוונה סברה לבתר שעתא כשישוב בעלי ובעלה לא תיתי תצטערן:
משנה: קִידֵּשׁ אַחַת מֵחָמֵשׁ נָשִׁים וְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ קִידֵּשׁ כָּל אַחַת אוֹמֶרֶת אוֹתִי קִידֵּשׁ נוֹתֵן גֵּט לְכָל אַחַת וְאַחַת וּמַנִּיחַ כְּתוּבָּה בֵּינֵיהֶן וּמִסְתַּלֵּק דִּבְרֵי רִבִּי טַרְפוֹן. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר אֵין זוֹ דֶרֶךְ מוֹצִיאַתּוּ מִידֵי עֲבֵירָה עַד שֶׁיִּתֵּן גֵּט וּכְתוּבָּה לְכָל אַחַת וְאַחַת. גָּזַל אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה וְאֵין יָדוּעַ לְאֵי זֶה גָזַל וְכָל אֶחָד אוֹמֵר אוֹתִי גָזַל מַנִּיחַ אֶת הַגְּזֵילָה בֵּינֵיהֶן וּמִסְתַּלֵּק דִּבְרֵי רִבִּי טַרְפוֹן. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר אֵין זוֹ דֶרֶךְ מוֹצִיאַתּוּ מִידֵי עֲבֵירָה עַד שֶׁיְּשַּׁלֵּם גְּזֵילָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' קידש אחת מחמש נשים. בבבלי מסיק דקידש בביאה מיירי ומשום דעבד איסורא דרבנן דרב מנגיד אמאן דמקדש בביאה קנסוהו רבנן ולפיכך סבר ר''ע דנותן גט וכתובה לכל אחת ואחת אם אינו חפץ בכולן אבל אם קידש בלא ביאה מודה ר''ע שמניח כתובה ביניהם ומסתלק:
גזל א' מחמשה. תנא גזל להודיעך כחו דר''ט דאפי' עביד איסורא דאורייתא לא קניס ותנא קידש להודיעך כחו דר''ע דאפי' באיסור' דרבנן קניס אבל לקח מקח מחמשה ואינו יודע מאיזו מהן לקח אפי' לר''ע מניח דמי מקח ביניהם ומסתלק דלא עביד איסור והלכה כר''ע בהך מתני':
הלכה: [(גָּזַל אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה). אָמַר רִבִּי אָבוּן מַתְנִיתָה בְּשֶׁקִּדְּשָׁהּ בִּשְׁטָר אֲבָל אִם קִדְּשָׁהּ בְּכֶסֶף כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁיִּתֵּן גֵּט וּכְתוּבָּה לְכָל אַחַת וְאַחַת.]
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' ופריך ותהא נאמנת לומר מת חמי. דכיון דאמרה מת בעלי תו אינה כלתה והויא נכרית ותהא נאמנת:
לא כן כו'. מסקנת הקושיא היא דלא כן אמרינן לעיל כשם שאינן כו' והתם חשיב חמותה דמשמע כשהיא חמותה אינה נאמנת עליה וכן היא על חמותה אבל הכא תו לא הויא חמותה:
ומשני ר''ח תיפתר המתני' שהי' חמיה כאן וסיימה. והכירה כלומר שהיה חמיה עם אשתו כאן והיא היתה אצלם והכירה לחמותה וכבר הרגישה צערה מחמותה. וכעין דאמר בבבלי דף קי''ז דרגיש לה צערא ואיכא למימר דלא בעלה מית ולא חמיה מית ולקלקולא לחמותה הוא דמתכוונה סברה לבתר שעתא כשישוב בעלי ובעלה לא תיתי תצטערן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source