אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. יֵשׁ מֵהֶן שֶׁאָֽמְרוּ. חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה וְאִם רָצָא לְהַחֲזִיר יַחֲזִיר. וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁאָֽמְרוּ. חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁירָה וְאִם רָצָא לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר. בְּאִמְפִּילִייָא וְהַחוֹלְצָה לְקָטָן חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. וְאִם רָצָא לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר. חָֽלְצָה בְּאִמְפִּילִייָא. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁירָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. מָאן דְּאָמַר. חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁירָה. בְּאִמְפִּילִייָא שֶׁלָּעוֹר. מָאן דְּאָמַר. חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. בְּאִמְפִּילִייָא שֶׁלַּבֶּגֶד. בְּמַנְעָל בְּאִמְפִּילִייָא. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁירָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. מָאן דְּאָמַר. חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁירָה. כְּשֶׁהָֽיְתָה בְּאִמְפִּילִייָא שֶׁלַּבֶּגֶד וּמַנְעָל שֶׁלָּעוֹר. מָאן דְּאָמַר. חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. כְּשֶׁהָֽיְתָה אִנְפִּילִייָא שֶׁלָּעוֹר וּמַנְעָל שֶׁלַּבֶּגֶד. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. יוֹצְאִין בְּאִמְפִּילִייָא בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵין יוֹצְאִין בְּאִמְפִּילִייָא. אָמַר רַב חִסְדָּא. מָאן דְּאָמַר. יוֹצְאִין. בְּאִמְפִּילִייָא שֶׁלַּבֶּגֶד. וּמָאן דְּאָמַר. אֵין יוֹצְאִין. בְּאִמְפִּילִייָא שֶׁלָּעוֹר.
Pnei Moshe (non traduit)
יוצאין באמפילייא ביום הכיפורים. דלא הוי מנעל:
כשהיתה אמפילייא של עור ומנעל של עור. דכיון דתרוייהו של עור וראוין לחליצה הן הוי כמנעל דמנעל ולא מעל רגלו ולפיכך חליצתה פסולה:
באמפילייא של בגד ומנעל של עור. והאמפילייא בתוך המנעל דכיון דשל בגד אין ראוי לחליצה בטלה לגבי המנעל וקרינא ביה מעל רגלו:
באמפילייא של בגד. דעור בעינן מידי דמגין. וכן מחלק רבא בבבלי שם:
במנעל באמפילייא. שחלצה בשתיהן זה ע''ג זה:
יש מהן שאמרו כו'. דיש חליצה פסולה דיכול לחזור ולחלוץ חליצה כשירה וכלומר דפסולה ופוסלת על האחין היא ואם רצה להחזיר ולהתירה יחזיר ויחלוץ חליצה כשירה:
ויש מהן שאמרו חליצה פסולה ואם רצה להחזיר לא יחזיר. כלומר דיש מהן דחליצה לאו חליצה כלל ולא פסלה על האחין דאפילו מתייבמת היא והאי לא יחזיר כמו אין צריך להחזיר. וזהו לפי כללא דנקטינן דכל מקום שאמרו אינה חליצה לא נפסלת על האחין ולא מן הכהונה וכל מקום שאמרו חליצה פסולה נפסלת וצריך לחלוץ לה חליצה כשירה וכן אמר בבבלי פרק כל הגט וכ''כ הרמב''ם ז''ל פ''ד מהלכות חליצה:
ומפרש באמפילייא וכן החולצת לקטן כו' לא יחזיר. דלאו חליצה היא כלל ומותרת להתייבם וכ''כ הרא''ש ז''ל לקמן גבי והחולצת לקטן:
אָמַר רִבִּי יַנַּאי. חָלַץ הוּא וְהֶחֱזִירָה הִיא. חָֽלְצָה הִיא וְהִתִּירָהּ הוּא. חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. אִם רָצָא לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר. לָמָּה. מִשּׁוּם שֶׁאֵין שְׁתֵּיהֶן בָּהּ אוֹ מִשּׁוּם שֶׁאֵינָן עַל סֵדֶר. מַה נְפַק מִן בֵּינֵיהוֹן. חָֽזְרָה וְהִתִּירָה. תֹּאמַר מִשּׁוּם שֶׁאֵין שְׁתֵּיהֶן בָּהּ. הֲרֵי שְׁתֵּיהֶן בָּהּ. 66b הֲרֵי לֵית טַעֲמָא דְלֹא מִשּׁוּם שֶׁאֵינָן עַל הַסֵּדֶר.
Pnei Moshe (non traduit)
חלץ הוא. שמט המנעל מן הרגל:
והתירה היא גרסינן. שהתירה הרצועות:
חליצתה פסולה. עד שתתיר היא ותשמיט היא וכדאמר נמי בבלי שם:
אם רצה להחזיר. כדמפרש ואזיל:
ובעי למה פסולה אי טעמא משום שאין שתיהן בה. שלא עשתה היא שתיהן או דטעמא שאינן על סדר חליצה דבעינן התרת הרצועות מקודם ונ''מ דאפילו תתיר הרצועות לאחר מכאן אינו כלום כדמסיק מה נפק כו':
הרי לית טעמא דלא כו'. מדקאמר אם רצה להחזיר לא יחזיר דמשמע דאסיפא קאי חלצה היא והתיר הוא ואינו מועיל שתחזיר הרצועות ותתיר היא והרי שתיהן בה ש''מ דאין הטעם אלא משום שאינן על הסדר דאלו ברישא למה לא יועיל חזרה כשישים המנעל על רגלו ותשמיט היא דהא התירה הרצועות מקודם והרי שתיהן בה ועל הסדר הן. א''נ הא דקאמר אם רצה להחזיר כו' לומר שאין החליצה כלום ולא נפסלה לאחין וכדמפרשינן לקמן והכא לא קאמר אלא מדאמרינן דאפילו חזרה והתירה אח''כ לא הויא חליצה ש''מ דטעמא מפני שאינן על הסדר הוא:
בְּסַנְדָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ עָקֵב כָּשֵׁר. תַּמָּן אָֽמְרִין. כְּגוֹן אִילֵּין קנסורס. וְרַבָּנִן דְּהָכָא אָֽמְרֵי. כְּגוֹן אִילֵּין דִּידָן. אָמַר רַב. אִילוּלֵי דְחָמִיי רִבִּי חִייָה רוֹבָא חֲבִיבִי חָלַץ בְּהָדֵין שׁוּרְצִיפָא דְשַׁנְצוֹי לָא הֲוָה לִבָּן רָב עֲלֵיהֶן לְמֵיעֲבַד כֵּן. אָחוֹי דְאִימֵּיהּ דְּרַב כַּהֲנָא חָלַץ בַּלַּיְלָה בְּיָחִיד בְּלֵילֵי שַׁבָּת בְּסַנְדָּל שֶׁלַּשַּׁעַם וּמֵיעוֹמֵד. אָמַר רִבִּי זְרִיקָא. וְלֹא רָֽקְקָה. שָׁמַע רַב וְאָמַר. מָאן יַעֲבֵד דָּא אֶלָּא אָחוֹי דְּאִימֵּיהּ דְּרַב כַּהֲנָא.
Pnei Moshe (non traduit)
אלא אחוי כו'. דרב גוברי' ובבבלי ק''ד גריס במוק וביחידי ובלילה וכדמסיק שם דכולהו יחידאה קתני להו:
מאן יעבד דא. להתיר כולן:
ור' זריקה אמר דגם זה היה שלא רקקה. והכשיר:
שעם. גמי קשה ומגין הוא:
חלץ בלילה כו'. כולן במעשה אחד:
לא הוה לבן רב עליהן. לא מלאנו לבנו לעשות כן. וכדאמר בבלי שם דלא הואי חליצנא אלא בסנדלא דטעייא דמיהדק טפי:
שורציפא דשנצוי. סנדל שיש לו שנצית ונוח לחלצו:
אילן דידן. כעין סנדל שלנו:
קנסורס. שם צורת סנדל ידוע:
כֵּינִי מַתְנִיתָא. בְּקוֹשֵׁר מִן הָאַרְכּוּבָּה וּלְמַטָּן כְּשֵׁירָה. מִן הָאַרְכּוּבָּה וּלְמַעֲלַן פְּסוּלָה. כְּתִיב וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מִמֶּנּוּ אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם. וְתַנֵּי עֲלָהּ. בְּיָד עַד הַפֶּרֶק וּבְרֶגֶל עַד הַסּוֹבָךְ. 67a וְהָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵין. שַׁנְייָא הִיא דִכְתִיב מֵעַל רַגְלוֹ. מֵעַתָּה אֲפִילוּ מִן הָאַרְכּוּבָּה וּלְמַעֲלַן תְּהֵא כְשֵׁירָה. שַׁנְייָא הִיא דִכְתִיב מֵעַל רַגְלוֹ. מֵעַל רַגְלוֹ וְלֹא מִמַּעַל דִּמְעַל רַגְלוֹ. הָתִיב כַּהֲנָא. וְהָא כְתִיב וּבְשִׁלְייָתָהּ הַיּוֹצֵאת מִבֵּין רַגְלֶיהָ. וְכִי מִבֵּין רַגְלֶיהָ הִיא יוֹצֵאת. אֶלָּא נִרְאֵית כְּמִבֵּין רַגְלֶיהָ. כְּהַהִיא דְתַנִּינָן תַּמָּן. כִּיוֹר הוּא בֵין הָאוּלָּם וְלַמִּזְבֵּחַ וּמָשׁוּךְ כְּלַפֵּי דָרוֹם. וְכִי מִבֵּין הָאוּלָּם וְלַמִּזְבֵּחַ הָיָה נָתוּן. אֶלָּא נִרְאֶה כְּבֵין הָאוּלָּם וְלַמִּזְבֵּחַ.
Pnei Moshe (non traduit)
היוצאת מבין רגלי'. אלמא דירכים נמי מיקרו רגל:
כיני מתני'. הא דקתני מן הארכובה ולמטה חליצתה כשרה כן אנו מפרשים בקושר הרצועות מן הארכובה למטה כשרה ולמעלן פסולה וכדפרישית במתני' ולא בנקטעה רגלו למטה מארכובה מיירי דקוטע לא חליץ כלל וכן פירשו בתוס' דף ק''ג ד''ה מאן דמסגי וכן דעת הרי''ף והרמב''ם ז''ל:
ותני עלה. שיעור קידוש ביד עד הפרק:
סובך. פי' הרמב''ם ז''ל בפי' המשנה סוף פ' הזרוע שכבת הרגל ר''ל ענפי המיתרים והם הקורסלים אלמא דלא מיקרי רגל למעלה מקורסלים:
והכא את אמר הכין. בתמיה דעד ארכובה והוא השוק מיקרי רגל:
שנייא הכא דכתיב מעל רגלו. משמע מדבר שהוא על רגלו מדלא כתיב מרגלו:
ומשני וכי מבין רגליה אלא נראית כמבין רגליה. כעין שאמרו בכיור:
דתנינן תמן. פ''ג דמדות:
וכי מבין כו'. דמשוך כלפי דרום כו':
אלא נראה. שהיה מכוון כבין האולם ולמזבח. ובבבלי שם משני על הא דקאמר בהני רגליה דלישנא מעליא היא:
משנה: חָֽלְצָה בְסַנְדָּל שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ בְסַנְדָּל שֶׁלְּעֵץ אוֹ בְשֶׁלַּשְּׂמֹאל בָּיָּמִין חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה. חָֽלְצָה בְגָדוֹל שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַלֵּךְ בּוֹ אוֹ בְקָטָן שֶׁהוּא חוֹפֶה רוֹב רַגְלוֹ חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה. חָֽלְצָה בַלַּיְלָה חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁירָה. רִבִּי לִיעֶזֶר פּוֹסֵל. בַּשְּׂמֹאל חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה וְרִבִּי לִיעֶזֶר מַכְשִׁיר.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' חלצה ורקקה אבל לא קראה חליצתה כשירה. דכי כתב רחמנא ככה דמשמע עיכובא אמעשה הוא דכתיב וקריאה דיבורא בעלמא הוא:
ככה יעשה. ורקיקה מעשה היא:
מעשה באיש. חליצה שהאשה עושה מעשה בגופו של איש לאפוקי רקיקה דלאו מעשה בגופו של איש הוא:
ור''א פוסל. והלכה כר''א דחליצה בלילה פסולה ואין הלכה כמותו במה דמכשיר חליצה בשמאל:
מתני' חלצה בסנדל שאינו שלו. כדיליף בגמ' חלוץ הנעל מכל מקום:
בסנדל של עץ. בגמ' פליגי בה:
חלצה בגדול. סנדל שגדול ממדת רגלו אבל יכול להלך בו:
בקטן. ממדת רגלו אבל חופה הוא את רוב הרגל כשרה:
בלילה. בגמ' מפרש פלוגתייהו:
הלכה: חָֽלְצָה בְסַנְדָּל שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ כול'. שׁוֹפָר שֶׁלָּעֲבוֹדָה זָרָה וְשֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת. רִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר. כָּשֵׁר. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. כָּשֵׁר. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. פָּסוּל. הַכֹּל מוֹדִין בְּלוּלָב שֶׁהוּא פָסוּל. מַה בֵּין שׁוֹפָר מַה בֵּין לוּלָב. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. בְּלוּלָב כְּתִיב וּלְקַחְתֶּם לָכֶם מִשֶׁלָּכֶם. לֹא מִשֶּׁלְּאִיסּוּרֵי הֲנָייָה. בְּרַם הָכָא יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם מִכָּל מַקוֹם. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. תַּמָּן בְּגוּפוֹ הוּא יוֹצֵא. בְּרַם הָכָא בְקוֹלוֹ הוּא יוֹצֵא. וְיֵשׁ קוֹל אָסוּר בַּהֲנָאָה. הַכֹּל מוֹדִין בְּסַנְדָּל שֶׁלָּעִיר הַנִּדַּחַת שֶׁהוּא כָשֵׁר. דִּכְתִיב חֲלוּץ הַנָּעַל. מִכָּל מַקוֹם. אָמַר רִבִּי מָנָא. כְּמָא דְאַתְּ אָמַר תַּמָּן יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם. מִכָּל מָקוֹם. כֵּן אַתְּ אוֹמֵר הָכָא חֲלוּץ הַנָּעַל. מִכָּל מַקוֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' שופר של עכומ''ז. שנשתמשו בו לעכומ''ז. וגרסינן לה לעיל פ' לולב הגזול:
כשר. וכן תני ר' חייא דכשר:
לכם משלכם. ואיסורי הנאה לאו משלכם הוא:
יהיה לכם. ויהיה ריבויא הוא דמ''מ:
א''ר לעזר. טעם אחר דבלולב בגופו הוא יוצא ושייך בו איסור הנאה:
ברם הכא. בשופר בקול הוא יוצא:
ויש קול אסור בהנאה. בתמיה דלא שייך איסור הנאה בקול:
הכל מודים בסנדל. של חליצה של עיר הנדחת דכשר דמרבינן מחלוץ הנעל:
ור' מנא פליג דלאו הכל מודים בה אלא כמה דאת אמר תמן כו'. כלומר למ''ד דס''ל בשופר כשר דמרבינן מיהיה וכן הכא ס''ל דחלוץ הנעל ריבויא הוא אבל למ''ד דפסול דיהיה לאו ריבויא הוא ס''ל דהכא נמי לאו ריבויא הוא. ובבבלי בר''ה מסיק דכולן של עכומ''ז יצא דמצות לאו ליהנות ניתנו ושל עיר הנדחת פסול דכתותי מיכתת שיעורא הוא הואיל ולשרפה עומד וכן הכא בפירקין דף ק''ד בסנדל של חליצה של עיר הנדחת פסול:
גמ' שמואל כו' ואתיא כר' ליעזר. כלומר דשמואל מפרש דלר''א רקיקה הוא דמעכבא נמי סבירא ליה אבל ברישא אם לא קראה רבי אלעזר נמי מודי דכשרה דקריי' לא מעכבא:
סַנְדָּל שֶׁלָּעֵץ. חֲבֵרַייָא בְשֵׁם רַב. וְהֵן שֶׁיְּהוּא חוֹבְטִין שֶׁלְּעֵץ. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב. וְהֵן שֶׁיְּהוּ מַעֲמִידִין שֶׁלְּעֵץ. תַּמָּן אָֽמְרִין בְּשֵׁם רַב. וְהֵן שֶׁיְּהוּא תֻרְסִיּוֹתָיו שֶׁלְּעֵץ. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֲפִילוּ כוּלּוֹ שֶׁלְּעֵץ כָּשֵׁר. מַתְנִיתִין מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹחָנָן. סַנְדָּל שֶׁל קַשׁ טָמֵא מִדְרָס וְהַאִשָּׁה חוֹלֶצֶת בּוֹ. דִּבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה. אֲבָל חֲכָמִים לא הוֹדוּ לְמִדְרָס.
Pnei Moshe (non traduit)
סנדל של עץ כו' והן. ודוקא שיהיו חובטין. גביו שהן חובטין ע''ג הרגל:
של עץ. אבל השאר של עור:
והן שיהיו מעמידין של עץ. תחתיתו של סנדל שהן מעמידיו אבל גביו צריך שיהיה של עור וכדמוקי בבבלי במחופה עור:
תמן. בבבל אומרים בשם רב:
תרסיותיו. מקום קביעות הרצועות:
מתניתא. תוספתא דכלים מסייע לר''י דאפי' כולו עץ כשר:
ורבי הילא כו'. פליג דקאמר בשם ר''א דקריי' נמי מעכבא ורישא דמתני' לאו ר''א היא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source