מַאי כְדוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. כָּל עֶרְוָה שֶׁבֵּית דִּין שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל מֵמִיתִין עָלֶיהָ בְּנֵי נֹחַ מוּזְהָרִין עָלֶיהָ. וְכָל עֶרְוָה שֶׁאֵין בֵּית דִּין מֵמִיתִין עָלֶיהָ אֵין בְּנֵי נֹחַ מוּזְהָרִין עָלֶיהָ. הָתִיבוּן. הֲרֵי אֲחוֹתוֹ הֲרֵי בֶית דִּין שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל מֵמִיתִין עָלֶיהָ וְאֵין בְּנֵי נֹחַ מוּזְהָרִין עָלֶיהָ. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה י֨י אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךְ. מְלַמֵּד שֶׁאֵין הַקָּדוֹשּׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹנֵשׁ אֶלָּא אִם כֵּן הִזְהִיר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' הילא כו'. דפליג על זה ואמר דמוזהרין על חייבי כריתות דלא ענש אלא אם כן הזהיר:
מאי כדון. מאי הוי עלה וקאמר ר' יוסה דכל ערוה כו' ולאפוקי חייבי כריתות וכדר' יוחנן בבבלי שם:
התיבון לו הרי אחותו הרי ב''ד של ישראל אין ממיתין עליה ובן נח מוזהר עליה גרסינן. דהרי אחותו מאם לכ''ע אסורה וכדהשיבו שם חכמים לר''מ דקאמר הכי דכל ערוה פי' הרבה עריות שאין ב''ד של ישראל ממיתין עליה ב''נ מוזהר עליהן ומפרק שם דרבי מאיר אליבא דרבי עקיבא היא דאמר לא הוזהרו על חייבי כריתות דדריש את אביו על אשת אביו והא דקאמר אחותו רבי מאיר אליבא דר''א היא אלא דשיטתא דהכא לא אתייא כן אליבא דר''א הא דלעיל דהתם אמר ר''א דאפילו אחות אב אסורה:
גּוֹי אֲחוֹתוֹ בֵּין מֵאָב בֵּין מֵאֵם יוֹצִיא. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. אֲחוֹתוֹ מֵאֵם יוֹצִיא אֲחוֹתוֹ מֵאָב יְקַייֵם. אֲחוֹת אִמּוֹ יוֹצִיא אֲחוֹת אָבִיו יְקַייֵם. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. אֲחוֹת אִמּוֹ מֵאִמָּהּ יוֹצִיא אֲחוֹת אִמּוֹ מֵאָבִיהָ יְקַייֵם. אָמַר רַב חָנִין. פָּשַׁט הוּא לוֹן עַל דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. עַל כֵּן יַעֲזוֹב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ. בְּסָמוֹךְ לוֹ מֵאָבִיו בְּסָמוֹךְ לוֹ מְאִמּוֹ. רִבִּי בִּיבִי בְּעָא. מֵעַתָּה אֲחוֹת אָבִיו אֲסוּרָה שֶׁהִיא סְמוּכָה לְאָבִיו. אֲחוֹת אִמּוֹ תְּהֵא אֲסוּרָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא סְמוּכָה לְאִמּוֹ. הָתִיב רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּרֵיהּ דְּרִבִּי אַייְבוֹ. וְהָֽכְתִיב וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת יוֹכֶבֶד דּוֹדָתוֹ לוֹ לְאִשָּׁה. מֵעַתָּה אֲפִילוּ כִבְנֵי נֹחַ 63a לֹא הָיוּ יִשְׂרָאֵל נוֹהֲגִין. אָמַר רִבִּי הִילָא. בְּסָמוֹךְ לוֹ מֵאָבִיו בְּסָמוֹךְ לוֹ מְאִמּוֹ. מֵתִיבִין לְרִבִּי מֵאִיר. וְהָֽכְתִיב וְגַם אָמְנָה אֲחוֹתִי בַת אָבִי הִיא אַךְ לֹא בַת אִמִּי. אָמַר לָהֶן רִבִּי מֵאִיר. מִשָּׁם רְאָייָה. לֹא וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
עכומ''ז. נמי דינא הכי אחותו כו' דפליגי לפי שיטתא דלעיל והילכך מה דאסר בעכומ''ז אסור לגר למר וכן למר דכולהו טעמא שמא יאמרו כו':
פשט הוא לן. טעמא דר''מ פשוט לן מהאי קרא:
את אביו. ודריש את לריבוייא:
מעתה. נימא לר''מ דאחות אב נמי אסורה שהיא סמוכה לאביו ואמאי אמר ר''מ יקיים:
אחות אמו תהא אסורה. אע''ג דבאמ' אסורה לר''מ ה''ק דלדידך דדרשת בסמוך וכמו דלא מחלק ר''מ בין אחותו מן האב או מן האם דשתיהן סמוכות כן נמי לא יחלק בין אחות אב לאחות אם אלא דאחות אב תהא אסורה מאת אביו ואחות אם תהא אסורה מאת אמו דהרי סמוכין הן נמי שתיהן:
התיב ר' שמעון. על קושיית ר' ביבי דהאי לא מצית אמרת דהכתיב ויקח עמרם וגו':
אמר רבי הילא. ר' הילא בא לתרץ דמכל מקום קשיא מאי טעמא באמת לא דרשינן נמי על אחות האב. דלא מרבינן אלא בסמוך לו מן אביו או מאמו והיא אחותו אבל לא אחות האב דסמוכה לאביו היא וטעמא דאסר רבי מאיר אחות האם הואיל ואיכא צד האם ודמיא טפי לאחותו מאם:
מעתה אפי' כב''נ כו'. בתמיה אם לב''נ אסור אחות האב היאך נשא עמרם יוכבד דודתו דאחות אביו היתה:
והכתיב וגם אמנה אחותי בת אבי וגו'. ולרבי מאיר אחותו מאב אסורה:
משם ראיה. ובב''ר פ' י''ח גריס בשיטתן השיבן. כלומר דהם אין חוששין לזרע האב ואמר כן כדי שלא יקחוה ממנו. ואפשר לפרש נמי הכא כן דמשם ראיה לא ותהי לי לאשה כתיב כלומר דלמה לו שיאמר ותהי לי לאשה דהרי יודעין היו עכשיו שאשתו היא אלא דקאמר לשיטתכם מותרת היא לי ותהי לי לאשה אבל באמת לא היתה אחותו אלא בת אחיו ובבבלי סנהדרין דף נ''ח מקשי לה התם אליבא דר''ע דאמר אפי' אחותו מאם מותרת מהכא דקאמר אך לא בת אמי ומשני דה''ק קורבא דאחוה אית בהדה מאבא ולא מאימא וליתקוני דיבורא קמא דקאמר אחותי היא וכדפרש''י שם דקרי לה אחותי דבני בנים הרי הן כבנים והיא מותרת לי והיינו נמי דקאמר הכא משם ראי' דהא לאו אחותו היא לא ותהי לי לאשה קאמר דודאי מותרת לי דאין לי אלא קורבא בהדא כו':
רִבִּי אִידִי אָמַר קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רַב חִסְדָא. עֶבֶד מוּתָּר בָּאֲחוֹתוֹ. אָמַר לֵיהּ. שָׁמַעְתָּ אֲפִילוּ מֵאֵם. אָמַר לֵיהּ. אִין. אָמַר לֵיהּ. וְהָתַנִּינָן וְכֵן שִׁפְחָה שֶׁנִּשְׁתַּחְרְרוּ בָנֶיהָ עִמָּהּ. לַחֲלִיצָה וּלְיִיבּוּם. רִבִּי פִינְחָס אָמַר קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי. עֶבֶד שֶׁבָּא עַל אִמֹּה חַייָב חַטָּאת. וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם לְרַבּוֹת עֲבָדִים. אוֹ נֹאמַר. לַחֲלָבִין אִיתְאֲמָרַת. מַה מָצִינוּ בְּזִיקַּת אֵם שֶׁעָשָׂה בָהּ צַד שֶׁנִּתְגַּייְרָה בְּצַד שֶׁלֹּא נִתְגַּייְרָה. אַף שִׁפְחָה נַעֲשֶׂה בָּהּ צַד שֶׁנִּשְׁתַּחְרְרָה בְּצַד שֶׁלּא נִשְׁתַּחְרְרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אף שפחה כו' נעשה בה. כלומר דפשיט ליה דמד''ס הוא אבל חיוב חטאת ליכא:
כצד. כמו עד שלא נתגייר' דטעמא דגר אסור באמו הוא משום שלא יאמרו כו' הוא דקודם שנתגיירה אסור בה היה וכדאמרינן בבבלי פ' כיצד דף כ''ב:
שעשה בה צד שנתגיירה. כלומר אחר שנתגיירה:
ופשיט ליה מה מצינו בזיקת אם. באיסור אמו בגר דקי''ל דאסור באמו:
או נאמר לחלבין איתאמרת. כלומר דהתורה רבתה עבדים לשאר חטאות לחלב וכיוצא בו אבל לא לעריו':
עבד שבא על אמו חייב חטאת. לשון בעיא היא אם נאמר דחייב דואמרת אליהם כתיב בפרשת קרבנות ודרשינן לרבות עבדים:
ומשני לחליצה וליבום. כלומר דטעמא דמתני' לאו משום איסורה אלא משום דאינן בתורת חליצה ויבום ושריא לעלמא ואינהו נמי שרו וכדפרישית לעיל:
והתנינן וכן שפחה כו'. וקס''ד דטעמא משום אחוה הוא דאסור דהויא ליה אשת אחיו מאמו ומכ''ש דאסור באחותו:
אין. ואפי' מן האם:
שמעת אפי' מאם. דסתמא קאמרת וא''כ אפי' באחותו מן האם מותר דקס''ד דאליבא דר''מ קאמר דאסר בעכומ''ז אפי' אחותו מן האב והילכך קאמר דעבד מותר דאי לר' יודה מאי מספקא ליה פשיטא דמן האם דמן האב אפי' עכומ''ז מותר:
עבד מותר באחותו. אפי' באחותו דעכומ''ז אסור וכ''ש שאר עריות. ובבבלי שם גריס מותר באמו כדמפרש התם טעמא דיצא מכלל העכומ''ז ופקע שם בן נח מיניה ולכלל ישראל לא בא דליגזר שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה:
משנה: 63b חָמֵשׁ נָשִׁים שֶׁנִּתְעָֽרְבוּ וַולְדוֹתֵיהֶן הִגְדִּילוּ הַתַּעֲרוֹבוֹת וְנָֽשְׂאוֹ נָשִׁים וָמֵתוּ אַרְבָּעָה חוֹלְצִין לְאַחַת וְאֶחָד מְייַבֵּם אוֹתָהּ. הוּא וּשְׁלֹשָׁה חוֹלְצִים לְאַחֶרֶת וְאֶחָד מְייַבֵּם. נִמְצְאוּ אַרְבַּע חֲלִיצוֹת וְייִבּוּם לְכָל אַחַת וְאַחַת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' האשה כו' בני הכלה. הודאין:
מתו כשירין. הודאין:
התערובות לבני הזקנה. כלומר לנשי בני הזקנה כדמפרש בגמ':
ובני הכלה. לנשי בני הכלה ודאין:
אחד. מן התערובות חולץ תחילה והדר מייבם אידך ממ''נ אי האי דחלץ לה היא בן הכלה וחלץ לאשת אחיו הא אישתריא לה בהך חליצה ושפיר נסיב לה אידך שהוא בן הזקנה דהיא אשת בן אחיו ומותרת לו ואי האי דחלץ לה הוא בן הזקנה ואשת בן אחיו חלץ הויא כחולצת מן הנכרי ובן הכלה כי מייבם לה שפיר קא מייבם:
מתני' כהנת כו' הרי אלו אוכלין בתרומה. כדמפרש בגמ' שכן עבד כהן נמי אוכל בתרומה:
וחולקין חלק א'. בגמ' מפרש דדוקא אם באו כאחד חולקין דאין חולקין לעבד בגורן אא''כ רבו עמו:
בין כשירות. כדמפרש בגמ':
מתני' חמש נשי' שנתערבו ולדותיהן. הזכרים ויש לכל אחת מהן בן ודאי שלא נתערב:
ארבעה חולצין לאחת. בן ודאי של כל אחת מן הארבעה חולץ לאחת מהן דכל אחת ספק היא לו באשת אחיו ובן החמישית ישאנה ממ''נ אם אשת אחיו היא הרי טוב ואם לאו הרי חלץ לה יבמה:
הוא ושלשה. זה שייבם חולץ לאחרת ושלשה עמו והחמישי מייבם ממ''נ וחוזרין השנים הללו וחולצין להשלישית ושנים עמהם והחמישי מייבם וכן כלם:
נמצאו ד' חליצות. תחלה חולצין לפי שאין אחד רשאי לייבם עד שיחלצו לה הארבעה כי היכי דלא ליפגע ביבמה לשוק. והה''ד דמצי הארבעה למיחלץ לכלהו והאחד לייבם את כלן אלא דאמר בבבלי דהכי שפיר טפי דילמא לכל חד וחד מיתרמא דיליה ומתקיימה מצות יבום:
הלכה: חָמֵשׁ נָשִׁים שֶׁנִּתְעָֽרְבוּ וַולְדוֹתֵיהֶן כול'. בְּכָל אָתָר אַתְּ אָמַר. אֵין חֲלִיצָה אַחַר חֲלִיצָה. וְהָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵין. כָּאן בְּוַדַּאי כָּאן בְּסָפֵק. בְּכָל אָתָר אַתְּ אָמַר. בְּכָל מָקוֹם שֶׁאֵין אוֹמְרִים. ייַבֵּם. אֵין אוֹמְרִים. חֲלוֹץ. וְהָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵין. כָּאן בְּוַדַּאי כָּאן בְּסָפֵק.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כאן בספק. דאי אפשר לייבם מתחילה דלא יפגע ביבמה לשוק כדפרישית במתני' וגרסינן להך קושיא ופירוקא נמי לעיל פ' כיצד הלכה ז':
גמ' א''ר יוחנן כיני מתני'. כן אנו מפרשין להמתני' דהאי לבני הכלה לבני הזקנה דקאמר כמו לנשי בני הכלה כו' כדבמתני':
זאת אומרת. ממתני' דקתני דמייבמין לכתחילה לאשת בן אחיו:
שמותר אדם לישא אשת בן אחיו. ולא חיישינן משום ביטול מצות יבמין דשמא ימות ותפול לפני אחיו ותהיה אסורה לו משום כלתו. והכי דייק לה בריש מכילתין מכלתו דמתני' התם והכא עיקר דלכתחלה מיירי כמה שכתבתי שם:
גמ' הרי אלו כו'. דטעמא שכן עבדי כהן כו' ואפי' דמספקינן לכל א' בעבד כהן אוכל בתרומה בשביל רבו:
והכא את אמר אכין. בתמיה:
גמ' בכל אתר. בכל מקום אמרי' דאין חליצה אחר חליצה לא ביבמה אחת ולא בב' יבמות כדתנן לעיל פ''ה:
והכא את אמר הכין. בתמיה דארבעה חולצין לאחת:
ומשני כאן בודאי. יבמות אין חליצה אחר חליצה.
כאן בספק. מתני' דלא ידעי' איזו יבמתו וכטעמא דפרישית במתני':
בכל אתר את אמרת בכל מקום שאומרים לו ייבם אין אומר חלוץ גרסינן. דקי''ל במקום דשייך יבום אין אומרים חלוץ מתחילה:
משנה: הָאִשָּׁה שֶּׁנִּתְעָרַב וַולְדָּהּ בִּוְולַד כַּלָּתָהּ. הַגְדִּילוּ הַתַּעֲרוֹבוֹת וְנָֽשְׂאוּ נָשִׁים וָמֵתוּ. בְּנֵי הַכַּלָּה חוֹלְצִין וְלֹא מְייַבְּמִין שֶׁהוּא סְפֵק אֵשֶׁת אָחִיו סְפֵק אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו. וּבְנֵי הַזְּקֵינָה אוֹ חוֹלְצִין אוֹ מְייַבְּמִין שֶׁהוּא אֵשֶׁת אָחִיו וְאֵשֶׁת בֶּן אָחִיו. מֵתוּ הַכְּשֵׁרִים בְּנֵי הַתַּעֲרוֹבוֹת לִבְנֵי הַזְּקֵינָה חוֹלְצִין וְלֹא מְייַבְּמִין שֶׁהוּא וְאֵשֶׁת אָחִיו סְפֵק אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו. וּבְנֵי הַכַּלָּה אֶחָד חוֹלֵץ וְאֶחָד מְייַבֵּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' האשה כו' בני הכלה. הודאין:
מתו כשירין. הודאין:
התערובות לבני הזקנה. כלומר לנשי בני הזקנה כדמפרש בגמ':
ובני הכלה. לנשי בני הכלה ודאין:
אחד. מן התערובות חולץ תחילה והדר מייבם אידך ממ''נ אי האי דחלץ לה היא בן הכלה וחלץ לאשת אחיו הא אישתריא לה בהך חליצה ושפיר נסיב לה אידך שהוא בן הזקנה דהיא אשת בן אחיו ומותרת לו ואי האי דחלץ לה הוא בן הזקנה ואשת בן אחיו חלץ הויא כחולצת מן הנכרי ובן הכלה כי מייבם לה שפיר קא מייבם:
מתני' כהנת כו' הרי אלו אוכלין בתרומה. כדמפרש בגמ' שכן עבד כהן נמי אוכל בתרומה:
וחולקין חלק א'. בגמ' מפרש דדוקא אם באו כאחד חולקין דאין חולקין לעבד בגורן אא''כ רבו עמו:
בין כשירות. כדמפרש בגמ':
מתני' חמש נשי' שנתערבו ולדותיהן. הזכרים ויש לכל אחת מהן בן ודאי שלא נתערב:
ארבעה חולצין לאחת. בן ודאי של כל אחת מן הארבעה חולץ לאחת מהן דכל אחת ספק היא לו באשת אחיו ובן החמישית ישאנה ממ''נ אם אשת אחיו היא הרי טוב ואם לאו הרי חלץ לה יבמה:
הוא ושלשה. זה שייבם חולץ לאחרת ושלשה עמו והחמישי מייבם ממ''נ וחוזרין השנים הללו וחולצין להשלישית ושנים עמהם והחמישי מייבם וכן כלם:
נמצאו ד' חליצות. תחלה חולצין לפי שאין אחד רשאי לייבם עד שיחלצו לה הארבעה כי היכי דלא ליפגע ביבמה לשוק. והה''ד דמצי הארבעה למיחלץ לכלהו והאחד לייבם את כלן אלא דאמר בבבלי דהכי שפיר טפי דילמא לכל חד וחד מיתרמא דיליה ומתקיימה מצות יבום:
הלכה: הָאִשָּׁה שֶׁנִּתְעָרַב וַולְדָּהּ כול'. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כֵּינִי מַתְנִיתָא. לְנָשֵׁי בְנֵי הַכַּלָּה לְנָשֵׁי בְנֵי הַזְּקֵינָה. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁמּוּתָּר אָדָם לִישָּׂא אֶת אֵשֶׁת בֶּן אָחִיו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כאן בספק. דאי אפשר לייבם מתחילה דלא יפגע ביבמה לשוק כדפרישית במתני' וגרסינן להך קושיא ופירוקא נמי לעיל פ' כיצד הלכה ז':
גמ' א''ר יוחנן כיני מתני'. כן אנו מפרשין להמתני' דהאי לבני הכלה לבני הזקנה דקאמר כמו לנשי בני הכלה כו' כדבמתני':
זאת אומרת. ממתני' דקתני דמייבמין לכתחילה לאשת בן אחיו:
שמותר אדם לישא אשת בן אחיו. ולא חיישינן משום ביטול מצות יבמין דשמא ימות ותפול לפני אחיו ותהיה אסורה לו משום כלתו. והכי דייק לה בריש מכילתין מכלתו דמתני' התם והכא עיקר דלכתחלה מיירי כמה שכתבתי שם:
גמ' הרי אלו כו'. דטעמא שכן עבדי כהן כו' ואפי' דמספקינן לכל א' בעבד כהן אוכל בתרומה בשביל רבו:
והכא את אמר אכין. בתמיה:
גמ' בכל אתר. בכל מקום אמרי' דאין חליצה אחר חליצה לא ביבמה אחת ולא בב' יבמות כדתנן לעיל פ''ה:
והכא את אמר הכין. בתמיה דארבעה חולצין לאחת:
ומשני כאן בודאי. יבמות אין חליצה אחר חליצה.
כאן בספק. מתני' דלא ידעי' איזו יבמתו וכטעמא דפרישית במתני':
בכל אתר את אמרת בכל מקום שאומרים לו ייבם אין אומר חלוץ גרסינן. דקי''ל במקום דשייך יבום אין אומרים חלוץ מתחילה:
משנה: כֹּהֶנֶת שֶׁנִּתְעָרַב וַולְדָּהּ בִּוְולַד שִׁפְחָתָהּ הֲרֵי אֵילּוּ אוֹכְלִין בַּתְּרוּמָה וְחוֹלְקִין חֶלֶק אֶחָד לַגּוֹרֶן וְאֵינָן מִטַּמְּאִין לַמֵּתִים וְאֵינָן נוֹשְׂאִין נָשִׁים בֵּין כְּשֵׁירוֹת בֵּין פְּסוּלוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' האשה כו' בני הכלה. הודאין:
מתו כשירין. הודאין:
התערובות לבני הזקנה. כלומר לנשי בני הזקנה כדמפרש בגמ':
ובני הכלה. לנשי בני הכלה ודאין:
אחד. מן התערובות חולץ תחילה והדר מייבם אידך ממ''נ אי האי דחלץ לה היא בן הכלה וחלץ לאשת אחיו הא אישתריא לה בהך חליצה ושפיר נסיב לה אידך שהוא בן הזקנה דהיא אשת בן אחיו ומותרת לו ואי האי דחלץ לה הוא בן הזקנה ואשת בן אחיו חלץ הויא כחולצת מן הנכרי ובן הכלה כי מייבם לה שפיר קא מייבם:
מתני' כהנת כו' הרי אלו אוכלין בתרומה. כדמפרש בגמ' שכן עבד כהן נמי אוכל בתרומה:
וחולקין חלק א'. בגמ' מפרש דדוקא אם באו כאחד חולקין דאין חולקין לעבד בגורן אא''כ רבו עמו:
בין כשירות. כדמפרש בגמ':
מתני' חמש נשי' שנתערבו ולדותיהן. הזכרים ויש לכל אחת מהן בן ודאי שלא נתערב:
ארבעה חולצין לאחת. בן ודאי של כל אחת מן הארבעה חולץ לאחת מהן דכל אחת ספק היא לו באשת אחיו ובן החמישית ישאנה ממ''נ אם אשת אחיו היא הרי טוב ואם לאו הרי חלץ לה יבמה:
הוא ושלשה. זה שייבם חולץ לאחרת ושלשה עמו והחמישי מייבם ממ''נ וחוזרין השנים הללו וחולצין להשלישית ושנים עמהם והחמישי מייבם וכן כלם:
נמצאו ד' חליצות. תחלה חולצין לפי שאין אחד רשאי לייבם עד שיחלצו לה הארבעה כי היכי דלא ליפגע ביבמה לשוק. והה''ד דמצי הארבעה למיחלץ לכלהו והאחד לייבם את כלן אלא דאמר בבבלי דהכי שפיר טפי דילמא לכל חד וחד מיתרמא דיליה ומתקיימה מצות יבום:
הלכה: כֹּהֶנֶת שֶׁנִּתְעָרַב וַולְדָּהּ כול'. הֲרֵי אֵילּוּ אוֹכְלִין בַּתְּרוּמָה. שֶׁכֵּן עַבְדֵי כֹהֲנִים אוֹכְלִין בַּתְּרוּמָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כאן בספק. דאי אפשר לייבם מתחילה דלא יפגע ביבמה לשוק כדפרישית במתני' וגרסינן להך קושיא ופירוקא נמי לעיל פ' כיצד הלכה ז':
גמ' א''ר יוחנן כיני מתני'. כן אנו מפרשין להמתני' דהאי לבני הכלה לבני הזקנה דקאמר כמו לנשי בני הכלה כו' כדבמתני':
זאת אומרת. ממתני' דקתני דמייבמין לכתחילה לאשת בן אחיו:
שמותר אדם לישא אשת בן אחיו. ולא חיישינן משום ביטול מצות יבמין דשמא ימות ותפול לפני אחיו ותהיה אסורה לו משום כלתו. והכי דייק לה בריש מכילתין מכלתו דמתני' התם והכא עיקר דלכתחלה מיירי כמה שכתבתי שם:
גמ' הרי אלו כו'. דטעמא שכן עבדי כהן כו' ואפי' דמספקינן לכל א' בעבד כהן אוכל בתרומה בשביל רבו:
והכא את אמר אכין. בתמיה:
גמ' בכל אתר. בכל מקום אמרי' דאין חליצה אחר חליצה לא ביבמה אחת ולא בב' יבמות כדתנן לעיל פ''ה:
והכא את אמר הכין. בתמיה דארבעה חולצין לאחת:
ומשני כאן בודאי. יבמות אין חליצה אחר חליצה.
כאן בספק. מתני' דלא ידעי' איזו יבמתו וכטעמא דפרישית במתני':
בכל אתר את אמרת בכל מקום שאומרים לו ייבם אין אומר חלוץ גרסינן. דקי''ל במקום דשייך יבום אין אומרים חלוץ מתחילה:
וְחוֹלְקִין חֶלֶק אֶחָד עַל הַגּוֹרֶן. הָדָא הִיא דְתַנֵּי רִבִּי חִייָה. נָשִׁים וַעֲבָדִים אֵינָן חוֹלְקִין עַל הַגּוֹרֶן אֲבָל נוֹתְנִין לָהֶן מַתְּנוֹת כְּהוּנָּה וּלְוִייָה מִתּוֹךְ הַבַּיִת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וחולקין חלק א' הדא היא דתני ר''ח כו'. כלומר דהא דקאמר חלק אחד כאחד הוא שבאין כאחד לגורן ואז חולקין להן וכדתני ר' חייא דנשים ועבדים אין חולקין על הגורן וכדמפרש טעמא בבבלי דף ק' דאשה משום גרושה שמא יגרשנה בעלה ואסורה בתרומה ולא ידעי אינשי ופלגי לה א''נ משום יחוד היכי דלא שכיחי בה אינשי בגורן. ועבד נמי דילמא אתו לאסוקי מתרומה ליוחסין:
מתוך הבית. כשהן בביתן משגרין להן:
וְאֵין נוֹשְׂאִין נָשִׁים לֹא כְשֵּׁירוֹת וְלֹא פְסוּלוֹת. לֹא כְשֵׁירוֹת מִפְּנֵי הַפָּסוּל. וְלֹא פְסוּלוֹת מִפְּנֵי הַכָּשֵׁר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואין נושאין כו'. דטעמא הוא לא כשרות יכולין להנשא מפני הפסול דכל א' מהן ספק עבד הוא וכשרות אסורות לעבד:
ולא פסולות מפני הכשר. דכל א' מהן ספק כהן היא ופסולות אסורות לכהן וספק איסורא לחומרא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source