רבי הילא בשם ר''ל אחות אשתו נשואה כו'. לפרושי מילתיה דר' יוסי קאי. ולגי' דהאי תלמודא דנקט אחות אשתו נשואה אחות אשתו פנוי' ע''כ דהכי מפרשינן דת''ק ור' יוסי פליגי בפלוגתא דר''ע ורבנן בריש פירקין אם אחות אשתו צריכה גט או לא וה''פ דת''ק סבר כרבנן דהתם דכל העריות אינן צריכו' גט חוץ מאשת איש שניסת עפ''י בית דין כדמפרשינן התם טעמא דשמא יאמרו גירש זה ונשא זה ונמצאת א''א יוצאת שלא בגט והילכך באחות אשתו אינה צריכה גט דליכא להאי חששא דהרי אם גירש אשתו אסור באחותה ולפיכך לת''ק לעולם אשתו מותרת לחזור לו אם נשא אחותה בין שהיא אחות אשתו נשואה וכגון דאזלי אשתו וגיסו למדה''י ובאו ואמרו לה מתה אשתך ולזו אמרו לה מת בעלך ועמד ונשאה ואח''כ באו אשתו וגיסו ובין שהיא אחות אשתו פנוי' דהרי אין אחות אשתו צריכה הימנו גט אפילו נשואה היא והילכך מותר באשתו ור' יוסי סבר כר''ע דאחות אשתו צריכה גט אלא דמחלק בין אחות אשתו נשואה דצריכה גט ובין אחות אשתו פנוי' דאינה צריכה גט וטעמא דאחות אשתו נשואה כיון שהיא נאסרת על בעלה צריך להוציאה בגט כדי לברר איסורו דמתוך אותו הגט נאסרה נמי אשתו של זה עליו דאחות גרושתו היא וכעין דאמר לעיל בריש פירקין כדי לברר איסורו של ראשון לפי פי' הרמב''ן ז''ל שכתבתי שם במראה ע''ש ומשום קנסא דהואיל ונאסרה על בעלה מוציאה בגט כדי לאסור אשתו עליו אבל באחות אשתו פנוי' דליכא האי טעמא אין צריכה גט והילכך מותר באשתו. והיינו דקאמר ר' יוסי הכא כל שפוסל כו' דשמעי' לת''ק דאמר ל''ש אחות אשתו נשואה ל''ש אחותה פנוי' מותרת אשתו לחזור לו דהרי אין אחות אשתו צריכה גט ועלה קאמר ר' יוסי אחות אשתו נשואה פוסל ע''י אחרים הוא וכדפרישית פוסל ע''י עצמו דצריכה הימנו גט ונאסרה נמי אשתו עליו. אחות אשתו פנוי' דאין כאן פוסל ע''י אחרים אינו פוסל ע''י עצמו דאין צריכה הימנו גט ולא נאסרה אשתו עליו הדין פירושא דהאי סוגיא:

זהו ראשו של פרק. אדר' יוסי במתני' קאי דאמר כל שפוסל כו' וזהו טעמיה דר' יוסי נמי בראשו של פרק כו' כדפרישית ריש הל' ב' וע''ש:

ואולידון ברתא גרסינן. והולידו בת אחת ושמה דינה הרי דינה זו עם רחל אחיות מן האב ועם לאה נכרי' וכן דינה עם בלהה אחיות מן האם ועם זלפה נכרית:

משריי' מן חורגת' דאיתתא. כלו' התחלתו היתה מן החורגה של האשה ובכה''ג דוקא משכחת לה דנשא מתחילה זלפה ואמרו לו מתה ונשא בלהה אחותה מאבי' ואח''כ נשא דינה והיא אחותה מאמה ועם זלפה נכריות ואח''כ לרחל ואח''כ ללאה ונתבארה משנתינו:

והיך עבידא. על המתני' קאי דקתני אמרו לו מתה אשתך ונשא אחותה מאבי' ואח''כ מאמה כו' דהחמישית נכרי' עם הג' והג' עם הראשונה וכדפרישית במתני' ומפרש היכי דמי האי גוונא:

גבר אית ליה ברתא גרסינן וחורגה ואינתו אית לה ברתא וחורגה. ראובן יש לו בת ושמה רחל ובת אשתו מבעלה הראשון לאה והרי הן אחיות מן האם:

ואינתו. וכן אשה אחת שרה יש לה בת בלהה וחורגה בת בעלה זלפה והרי הן אחיות מן האב:

ואסבון דין לדין. ונשא ראובן את שרה:

מתני' בן תשע שנים ויום א' שבא כו' פסל ע''י. דהוי ליה כמאמר אחר מאמר דשניהם תופסין בה וכיון דבעיא גט משני קם ביתה עליה בכיון שלא בנה שוב לא יבנה:

ע''י אחים. שעשו בה מאמ' מתחלה והאי כיצד אבסוף קאי:

כיצד. בבבלי קאמר דחסורי מחסרא והכי קתני בד''א במאמר אבל בביאה פוסל תחלה וסוף כיצד בן ט' שנים ויום א' שבא כו':

והאחין פוסלין תחלה וסוף. דביאת בן תשע לא קניא לגמרי אלא כמאמר דעלמא וקי''ל דיש מאמר וגט וביאה וחליצה אחר המאמר:

אלא שהוא פוסל תחלה. בגמ' מפרש דאמאמר קאי:

מתני' בן תשע שנים כו' פוסל על ידי אחין. אם בא עליה דביאתו ביאה וכן יש לו מאמר אבל אינו מאמר גמור כדלקמן:

והן פוסלין בד' דברים. בביאה ובמאמר ובגט ובחליצה:

אבל לאחר ביאתו. כלו' לאחר שבא עליה פוסל אפילו בסוף אלא שהוא פוסל בסוף בדבר אחד בביאה:

אלא לאחר מאמרו. הוא דאינו פוסל אלא בתחלה:

גמ' הא בסוף אינו פוסל. בתמיה דהא קי''ל ביאתו פוסל בסוף:

אמר לו ר''ז הא אזיל קונדיטון. שהפסדת א''נ ר''ת בעצמו קאמר על שהשיבו לו:

לדעת. שצריך שיהיה היעוד מדעת:

ור' יוחנן פליג לית כאן לדעת. אין צריך מדעת ור''י לטעמיה דאמר לקמן מייעד אפי' לבנו הקטן:

אית כאן כר''י בר יהודה. כלו' הא דאמר דבעינן לדעת ר''י ברבי יהודה היא דאמר שם וכן בבלי שם דף י''ט דמעות הראשונים שקיבל האב בעד כסף מקנתה לאו לקידושין ניתנו ולפיכך צריך דעת שתקבל עליה וקס''ד דכמו דבעינן דעת דידה כן נמי לדעת דידיה:

וקאמר ר' שמואל עלה דלא היא דאפי' תימר כר' יוסי בר''י דוקא דעת דידה אבל לא דידיה:

לא קטן הוא. בתמיה לא משמעות הכתוב הוא דאפי' לבנו קטן מייעדה דהא לבנו סתמא כתיב וקטן מי אית ליה דעת:

אם כו'. מימרא אחריתא היא דמייתי פלוגתא דר''י ור''ל:

לדעת. דעת דידה א''נ אדידיה קאי ור''י פליג דמייעדה אפילו לבנו קטן וא''צ לדעת:

בלבד לדעת. כלו' דצריך לדעת ולפיכך אינו מייעדה אלא לבנו הגדול בלבד א''נ לדעת דידה נמי קאמר וכדר' ינאי בבבלי שם:

מאן דאמר לי. טעמא דהדא מילתא אני משקה לו כוס של יין קונדיטון:

והשיב ר' תנחום הרי פ' נחלות. כלו' דשאני נחלות דמצינו דעשיתה אח כבן כלו' דאפילו אח ושארי קרובים יורשין אם אין שם יורש היותר קרוב ועכ''פ מצינו דשייכי' בירושה אבל ביעוד אין שום יעוד בקרובים:

התיבון רבנן דקיסרין. על תשובת ר' תנחום דאין ראיה מזה דהרי פ' טומאה כו' דכהן מטמא לאחיו ולשארי קרובים האמורים בפרשה כמו שהוא מטמא לבן:

ואין כו'. ואפ''ה לא מטמא לבן הבן כבן:

והכא. אמאי לית את עביד כו':

בפרשת נחלות את עבד בן הבן כבן. דבן הבן יורש במקום הבת כבן:

ואם לבנו. וכן דרשינן למעט בן הבן דאינו מייעד:

ת''ל ואם לבנו. והשתא דמעטי' קרא מיעוד הוי יעוד גופא פירכא לשדה אחוזה. ובבבלי קידושין י''ז וב''ב וערכין קאמ' פירכא אחריתא על ק''ו דשדה אחוזה דכלום יש יבום אלא במקום שאין בן:

אינו דין שייעדנה לו. בלשון בתמיה דאפ''ה דין הוא כדאמרן:

הואיל ואינו כו' ת''ל כו'. ואע''ג דק''ו פריכא הוא ולמה לי קרא משום דאיכא למימר שדה אחוזה גופא תיפוק מק''ו דיבום דאחיו קם תחתיו והאי הואיל כו' ה''ק הואיל דאמ' משום שאין קם תחתיו הא ליתא דנילף שדה אחוזה וייעוד מק''ו דיבום:

שהוא קם תחתיו בשדה אחוזה. דהמקדיש שדה אחוזה ופדאה איש אחר יוצאה לכהנים ביובל ואם פדאה הוא עצמו אינה יוצאה לכהנים ואם פדאה בנו קם תחת אביו ואין יוצאה לכהנים כדתנן פ''ז דערכין:

ת''ל כו' ל''ג עד לקמן וכן הוא בקידושין:

ופריך אלא אם אמרת בבן. כלו' דאם בבן הוא מייעדה נימא דייעדנה לאחיו מק''ו כו':

ואם לבנו. כתיב לבנו הוא מייעדה בכסף מקנתו ואין מייעדה לאחין:

כיצד כו' ואם לבנו ייעדנה. סוגיא זו כתובה לקמן פ''ק דקידושין הלכה ב' ואיידי דמקשי לקמן ממתני' מייתי לה הכא: