רַב יְהוּדָה בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְּרִבִּי לִעֶזֶר דִּבְרֵי חֲכָמִים. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. כְּתִיב לֹא יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל י֨י. בְּקָהָל בָּרוּר אֵינוֹ בָא. בָּא הוּא בִקְהַל סָפֵק.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' ירמיה כו'. דפליג דאפי' ודאן בספקן מותר דכתיב לא יבא ממזר בקהל בקהל ברור אסור אבל בספקן מותר ובבבלי עשרה יוחסין שם מסיק דמן התורה מותר אלא דרבנן אסרו משום מעלה עשו ביוחסין:
הלכה כרבי לעזר דברי חכמים. כרבי אליעזר דאמר שם אליבא דחכמים דמתירין לבא זה בזה וקאמר רבי אלעזר דודאן בודאן מותר וודאן בספקן אסור והלכה כמותו:
עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוּדָה מַמְזֵר לֹא יִשָּׂא מַמְזֶרֶת. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא דָּמַר רִבִּי אִימִּי תַּנֵּי רִבִּי יַעֲקֹב גֶּבַּלָּיָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי יִצְחָק בַּר טֶבְלַיי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה מַמְזֵר לֹא יִשָּׂא מַמְזֶרֶת 47b כְּדֵי שֶׁיִּתְכַּלּוּ מַמְזֵירִין מִן הָעוֹלָם. וְדִכְוָותָהּ עֲמּוֹנִי לֹא יִשָּׁא עֲמּוֹנִית. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. עַל דְּרַבָּנִין נִצְרְכָה. דְּאִין יִסְבּוֹר רִבִּי יוּדָה גֵּירִין פְּסוּלִין קְהַל י֨י אִינּוּן. לִישָּׂא עֲמּוֹנִית אֵינוֹ יָכוֹל שֶׁהוּא קְהַל י֨י אֶצְלָהּ. לִישָּׂא מִצְרִית אֵינוֹ יָכוֹל שֶׁהוּא קְהַל י֨י אֶצְלָהּ. אָמַר רִבִי מַתַּנְיָה. מְשַׁחְרְרִין לוֹ שִׁפְחָה. וְדִכְוָותָהּ מִצְרִי לֹא יִשָּׂא מִצְרִית. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. תַּנֵּי רִבִּי אַבָּהוּ קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. אָמָר רִבִּי יוּדָה. בִּנְיָמִין גֵּר מִצְרִי הָיָה מִתַּלְמִידָיו שֶׁלְּרִבִּי עֲקִיבָה. אָמַר. אֲנִי גֵּר מִצְרִי נָשׂוּי לְגִיּוֹרֶת מִצְרִית. בְּנִי בֶן גֵּר מִצְרִי וַאֲנִי מַשִּׂיאוֹ לְגִיּוֹרֶת מִצְרִית. נִמְצָא בֶּן בְּנִי כָשֵׁר לָבוֹא בְקָהָל. אָמַר לוֹ רִבִּי עֲקִיבָה. לֹא בְנִי. אֶלָּא אַף אַתָּה הַשִּׂיאוֹ לְבַת גִּיּוֹרֶת מִצְרִית כְּדֵי שֶׁיְּהוּ שְׁלֹשָׁה דוֹרוֹת מִיכָּן וּשְׁלֹשָׁה דוֹרוֹת מִיכָּן.
Pnei Moshe (non traduit)
לבת גיורת מצרית. דהיא שניה ואז בן בנו כשר. ובבלי ע''ח גריס דהוא אומר בעצמו אשיא לבני מצרית שניה ועל כל פנים שמע מיניה מזה דמצרי ראשון נושא למצרית ראשונה לרבי יודה דאמר הא:
ואני משיאו לגיור' מצרית. ראשונה דהי' סבור דבתרי' דידיה שדינן ליה ויהא בן בנו כשר דהוי שלישי:
אני גר מצרי. ראשון נשוי למצרית ראשונה:
נישמעינה. לזה מן הדא דתני כו':
ודכוותה כו'. לשון בעיא היא אם לרבי יודה מצרי לא ישא מצרית דפסולי קהל הן:
וקאמר רבי מתניה. דאפי' תימא ר' יודה דמשחרר לו שפחה כלומר דנושא שפחה ואם אח''כ משחררין אותה יש תקנה לולד כדאמרינן סוף פרק האומר גבי ממזר:
לישא עמונית. הא אמרת אינו יכול שהיא קהל ה' אצלו גרסינן שהרי היא מותרת בקהל:
גרים פסולין. כמו גרים גרידי דקהל ה' נמי הן איקרו וא''כ גר עמוני אין לו תקנה:
דאין יסבור ר' יודה. כלומר דאי לר' יודה דהוא סבר בעשרה יוחסין דף ע''ג דקהל גרים איקרי קהל:
על דרבנן נצרכה. כלומר דלא אתיא אלא אליבא דרבנן דס''ל קהל גרים לא איקרי קהל ואם לא ישא עמונית עדיין יש לו תקנה בגיורת:
ודכוות'. סתמא דהש''ס קאמר לה דכן נמי עמוני לא ישא עמונית משום דעמונית מותרת לבא בקהל ועמוני אסור וכדמפרש ואזיל:
כדי שיתכלו. שיכלו הממזרין ולא ירבו דהא אפשר שיטהרו כגון ממזר לישא שפחה וממזרת לעבד:
נישמעינה כו'. ופשיט לה מן דתני רבי יעקב גבליא כו' בהדיא דלדברי ר''י ממזר אסור בממזרת:
ע''ד דרבי יודה כו'. בעיא היא לרבי יודה דאוסר פסולי קהל לבא זה בזה אם נימא לדידי' אפי ממזר אסור בממזרת:
לישא מצרית. נמי אינו יכול שהוא קהל ה' אצלה דהוא גר הוה. א''נ דמפרשינן דאין יסבור ר''י גרים פסולין כו' דאי אמרינן דסובר ר''י אפילו גרים פסולין קהל ה' הן ולאו קהל ממש דהא אסורין לבא בקהל אלא לו' דאסורין הן ג''כ בפסולי קהל כמו שאר הפסולין דאסורין לבא זה בזה אליבא דרבי יודה א''כ גר עמוני אין לו תקנה אלא ודאי דרבנן היא:
תַּמָּן תַּנִּינָן סָפֵק בֶּן תֵּשַׁע לָרִאשׁוֹן סָפֵק בֶּן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן. יוֹצִיא וְהַוְולָד כָּשֵׁר וְחַייָבִין בְּאָשָׁם תָּלוּי. תַּנֵּי. הָרִאשׁוֹן כָּשֵׁר לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל וְהַשֵּׁינִי מַמְזֵר בְּסָפֵק. רִבִּי אֱלִעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר. אֵין מַמְזֵר בְּסָפֵק. מוֹדֶה רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב בִּסְפֵק כּוּתִים וּבִסְפֵק חַלָּלִים. כְּהַהִיא דְתַנִּינָן תַּמָּן. עשָׂרָה יוּחֲסִין עָלוּ מִבָּבֶל. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב שְׁמוֹנֶה. עַל דַּעְתִּין דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרִבִּי לִיעֶזֶר תִּשְׁעָה. עַל דַּעְתִּין דְּרַבָּנִן עֲשָׂרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
תמן תנינן. לעיל פרק החולץ סוף הלכה ב' גרסינן נמי להאי סוגיא ושם פירשתי:
כֹּהֵן שֶׁבָּא עַל גְּרוּשָׁה וְהוֹלִיד בַּת וּבַת בַּת מַהוּ. רִבִּי חֲנָניָה וְרִבִּי מָנָא. חַד אָמַר. כְּשֵׁירָה. וְחַד אָמַר. פְּסוּלָה. מָתִיב מָאן דְּאָמַר כְּשֵׁירָה לְמָאן דְּאָמַר פְּסוּלָה. בַּת חָלָל זָכָר אֵינָהּ חֲלָלָה מִכְּהוּנָּה. אֵינָהּ מִיִּשְׂרָאֵל. מָה אַתְּ פּוֹסְלָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
כהן שבא על גרושה והוליד בת. והויא חללה:
ובת בת. ואותה בת הולידה בת מישראל מהו שתהא כשרה לכהונה:
כשירה. דס''ל דדוקא בת חלל זכר פסולה לכהונה שנולדה מחלל זכר אבל לא זו שנולדה מחללה נקבה דבני ישראל מקוה טהרה לחללות כדאמרינן בעשרה יוחסין. וכן גרסינן להאי פלוגתא שם:
מתיב מ''ד כו' בת חלל זכר. רישא דמתני' דהתם נקט וקאמר דוקא דמחלל זכר נולדה אבל ישראל שבא על חללה קתני התם דכשירה לכהונה וכדאמרן והשתא מסיק להקושיא:
אינה חללה מכהונה. הא אינה נולדה מחלל כהן:
אינה מישראל. בתמי' הרי מישראל נולדה וכשירה היא כדקתני התם ומפני מה את פוסלה:
דִּלֹמָה. רִבִּי הוֹשַׁעְיָה רוֹבָה וְרִבִּי יוּדָן נְשִׂייָא הֲוֹון יְתִיבִין. רָהַט רִבִּי יוֹחָנָן וְלָחַשׁ לֵיהּ בְּאוּדְנָא דְּרִבִּי הוֹשַׁעְיָה רוֹבָה. פְּצוּעַ דַּכָּא כֹהֵן מַהוּ שֶׁיִּשָּׂא בַת גֵּרִים. אָמַר לֵיהּ. מַה אָמַר לָךְ. אָמַר לֵיהּ. מִילָּה דְנַגָּר בַּר נַגָּרִין לֹא מְפָרֵיק לֵיהּ. לֹא אָמַר לִי גִּיּוֹרֶת שֶׁהִיא כְזוֹנָה אֶצְלוֹ. וְלֹא בַת יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא כְחַלָּלָה. לֹא אָמַר לִי אֶלָּא בַת גֵּרִים. וּבַת גֵּרִים לֹא כְיִשְׂרָאֵל הִיא. פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי יוּדָה. דְּרִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. בַּת גֵּר זָכָר כְּבַת חָלָל זָכָר.
Pnei Moshe (non traduit)
לא אמר כו'. דגיור' לא קא מיבעיא ליה שהיא אסורה מדלא אמר אלא בת גרים ש''מ דפשיטא ליה דאסור בגיורת שהיא כזונה ואסורה לכהן ואפי' הוא פצו' דכא דס''ל בקדושתיה קאי:
ולא בת ישראל. וזה נמי לא מיבעיא ליה בבת ישראל דודאי אסור שהיא כחללה אצלו כלומר דמתחללת בביאתו שהרי אסור לבא בקהל ואסור לקיימה:
לא אמר לי אלא בת גרים. ולפיכך אני תמה דלא אמר אלא בת גרים ומ''ש דבת גרים קא מיבעיא ליה יותר מבת ישראל:
ובת גרים לא כישראל היא. בתמיה דודאי אסור בה כבת ישראל ומ''ט נסתפק בזה:
ומשני הש''ס אליבא דרבי יוחנן דקא מיבעיא ליה דפתר לה כר' יודא דאמר בת גר זכר כבת חלל זכר. והיינו דס''ל דטעמא דר' יודא משום דכתיב מזרע ישראל עד שיהא אבי' מישראל כדדריש בעשרה יוחסין ולא דתהוי ממש כחללה אלא דוקא לינשא לכהונה וזהו לכהן ברור אבל זה דהוי פצוע דכא אפשר דמותר בה הואיל ולא הויא ממש כחללה ולפיכך קא מיבעיא לי' לר' יוחנן:
מילה דנגר כו' לא מפריק ליה. לא ידע לפרשה ואיני יודע כוונתו:
א''ל. רבי יודן נשיאה מאי אמר לך:
דלמה. מעשה היה רבי יהושע רבה כו' ורץ רבי יוחנן והלחיש באזן רבי יהושע רבה בעיא זו:
אָמַר רִבִּי חִינְנָא. מַתנִיתָא דְלָא כְרִבִּי יוּדָה. דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר. אַרְבָּעָה קְהִילּוֹת אִינּוּן קָהָל. קְהַל כֹּהֲנִים. קְהַל לְוִיִים. קְהַל יִשְׂרָאֵל. קְהַל גֵּרִים. 48a מֵתִיבִין דְּרִבִּי יוּדָה. וְהָֽכְתִיב לא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּא פְּסוּל גּוּף אִינּוּן. וְהָֽכְתִיב בָּנִים אֲשֶׁר יִוָּֽלְדוּ לָהֶם דּוֹר שְׁלִישִׁי יָבֹא לָהֶם. בַּעֲשֵׂה אִינּוּן. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. שְׁלֹשָׁה קְהִילּוֹת אִינּוּן. קְהַל כֹּהֲנִים. קְהַל לְוִיִים. קְהַל יִשְׂרָאֵל. לא יָבֹא. לא יָבֹא. לא יָבֹא.
Pnei Moshe (non traduit)
דרבנן אמרין. טעמייהו דרבנן ג' כו' דלא חשיבי אלא הני ג' קהלי דכתיב בהו לא יבא. וכל זה איתא נמי בעשרה יוחסין וע''ש במראה:
בעשה אינון. ולא קחשיב להו בהדי אינך קהל דלאוין:
ומשני פסול גוף אינון. ולא קחשיב להו בהדי פסול משפחה:
מתיבין לר''י והכתיב נמי לא יבא פצוע וגו'. ומ''ט לא חשיב האי קהל:
דר' יודה כו'. טעמיה מפרש דסבר ד' קהל כתיבי לרבות קהל גרים נמי:
מתני'. דקתני פצוע דכא מותר בגיור' דלא כר''י דאמר קהל גרים איקרי קהל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source