אִם אֵינָם רְאוּיִין לָבוֹא בְיִשְׂרָאֵל הֲרֵי אֵילּוּ פְסֻלִין. וְאֵילּוּ הֵן. בֵּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד גֵּר עֲמוֹנִי וּמוֹאָבִי וּמִצְרִי וְעֶבֶד וּמַמְזֵר חָלָל נָתִין כּוּתִי וְגוֹי שֶׁבָּאוּ עַל בַּת יִשְׂרָאֵל עַל בַּת כֹּהֵן עַל בַּת לֵוִי פְּסוּלָה מִן הַכְּהוּנָּה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. כָּל שֶׁזַּרְעוֹ פָּסוּל בִּיאָתוֹ פוֹסֵלֶת. כָּל שֶׁאֵין זַרְעוֹ פָּסוּל אֵין בִּיאָתוֹ פוֹסֵלֶת. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. כַּל שֶׁאַתְּ מוּתָּר בְּבִתּוֹ מוּתָּר בְּאַלְמָנָתוֹ. וְכָל שֶׁאֵין אַתְּ מוּתָּר בְּבִתּוֹ אֵין אַתְּ מוּתָּר בְּאַלְמָנָתוֹ. וּמַה בֵּינֵיהוֹן. רִבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר. גֵּר עֲמוֹנִי וּמוֹאָבִי בֵּינֵיהוֹן. מָאן דְּאָמַר. כָּל שֶׁזַּרְעוֹ פָּסוּל בִּיאָתוֹ פוֹסֵלֶת. זֶה הוֹאִיל וְזַרְעוֹ פָּסוּל בִּיאָתוֹ פוֹסֵלֶת. מָאן דְּאָמַר. כַּל שֶׁאַתְּ מוּתָּר בְּבִתּוֹ (אֵין) אַתְּ מוּתָּר בְּאַלְמָנָתוֹ. וְזֶה הוֹאִיל וְ(אֵין) אַתְּ מוּתָּר בְּבִתּוֹ (אֵין) אַתְּ מוּתָּר בְּאַלְמָנָתוֹ. דִּבְרֵי חֲכָמִים. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵּׁם [רַבָּנִן] רִבִּי בָּא תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. בַּ[ת] גֵּר עֲמוֹנִי וּמוֹאָבִי וּבַת דּוֹר שֵׁינִי מִצְרִי אַף עַל פִּי שֶׁאַתְּ מוּתָּר בְּבִתּוֹ אַתְּ אָסוּר בְּאַלְמָנָתוֹ. רִבִּי זַכַּיי רִבִּי אֲלֶכְסַנְדְּרִיה מִשְׁלַח שְּׁאוֹל. בַּת גֵּר עֲמוֹנִי וּבַת דּוֹר שֵּׁינִי שֶׁל מִצְרִי. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵה. לֹא שְׁמִיעַ לְהַהוּא דָמַר רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רַבָּנִין וְרִבִּי בָּא תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. בַּת גֵּר עֲמוֹנִי וּבַת דּוֹר שֵׁינִי מִצְרִי אַף עַל פִּי שֶׁאַתְּ מוּתָּר בְּבִתּוֹ אַתְּ אָסוּר בְּאַלְמָנָתוֹ. וְכָל שֶׁזַּרְעוֹ פָּסוּל בִּיאָתוֹ פְּסוּלָה. לֹא כֵן צְרִיכָה בְּשֶׁהָֽיְתָה אִמָּהּ מִיִּשְׂרָאֵל. שֶׁלֹּא תֹאמַר. כְּשֵׁם שֶׁנִּתְחַלְלָה אִמָּהּ כָּךְ נִתְחַלְלָה בִתַּהּ. וְעוֹד מִן הָדָא דְאָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. פְּלִיגִין רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. בַּת גֵּר עֲמוֹנִי וּבַת דּוֹר הַשֵּׁינִי מִצְרִי. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. כְּשֵׁירוֹת. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר פְּסוּלוֹת. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר. בִּזְקֵינוֹת פְּלִיגִין. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. כְּשֵׁירוֹת. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר פְּסוּלוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
ור' יוסי בר בון דחי לה דבזקנות פליגי. ר''י ור''ל באמן אם כשרות לכהונה הואיל והבת כשרה ובפלוגתא דר' יוסי ורשב''ג לעיל אבל בבת ד''ה לא אמרינן הואיל וא''כ נפשטה הבעיא דר' אלכסנדרי' דהא אמרי רבנן לעיל דאעפ''י שאת מותר בבתו את אסר באלמנתו:
ועוד מן הדא כו' דמייתי ראי' דפליגי ר''י ור''ל בבת ועל כרחך בשאמה מישראל היא ופליגי אם כשרה לכהונה הואיל ונתחללה האם:
שלא תאמר. כמו אם נימא דהואיל והאם נתחללה אסורה הבת לכהונה:
ומשני הש''ס דלא כן צריכה לשאול אלא בשהיתה כו' ולענין בת גופה קא מיבעיא ליה:
וכל כו' ועוד ראי' לגר עמוני נקט דהא זרעו פסול:
לא שמיע לי כו'. דס''ל דאעפ''י כן אסור באלמנתו דביאתו בעבירה:
דברי חכמים. אבל לדברי חכמים קאמרי ר' ירמי' כו' בת גר עמוני כו' דאעפ''י שהן מותרות אלמנתו אסורה דביאתו בעבירה היא:
משלח שאול שלח לשאול לבה''מ בת כו' וקס''ד דמשום אלמנה של גר עמוני כו' שאיל וה''ק מי נימא הואיל ובת עמוני ומצרי שני מותרות אלמנתו מותרת:
אם אינן ראויין כו' ואילו הן כו'. ובפסולי קהל מיירי וזהו כגי' ר''ח שם כדפרי' במתני':
כל שזרעו פסול כו'. ולאפוקי מצרי שני ואדומי שני דאין זרעו פסול כדאמר בבלי שם:
ומה ביניהון. בין ר' יוסי ור' שמעון בן גמליאל:
מ''ד כל שזרעו כו'. וזה נמי מקצת זרעו פסול דבנו פסול עד סוף העולם:
וזה הואיל ואת מותר בבתו את מותר באלמנתו גרסינן. כדקי''ל עמוני ולא עמונית:
רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי אַבָּא בַּר יִרְמְיָה. אֲנוּסָה אֵינָהּ צְרִיכָה לְהַמְתִּין שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים. אָֽמְרָהּ רִבִּי יוֹנָה קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. אָמַר לֵיהּ. לֹא תְקַבֵּל עָלָיו. קַל הוּא בַאֲכִילָת תְּרוּמָה. אִילּוּ בַּת כֹּהֵן שֶׁנִּישֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל וְהָלַךְ בַּעֲלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם וְשָֽׁמְעָה עָלָיו שֶׁמֵּת שֶׁמָּא אֵינָהּ אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה מִיָּד. וּלְעִנְייַן הָעוּבָּר 42b צְרִיכָה לְהַמְתִּין שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים.
Pnei Moshe (non traduit)
אנוסה כו'. לעיל סוף פ''ג ומייתי לה הכא דדייק ממתני' דקתני עיברה לא תאכל אבל מספיקא לא חיישינן שמא מעוברת היא כדחיישינן בנשואין וכדאמרינן התם טעמא אשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר:
אמר ר' יונה. לפני ר''י הוכחה זו ממתני' בשם ר' בא:
לא תקבל. זה ממנו דשאני תרומה דקל היא כו' ולפיכך לא חששו בה מספק אבל ליוחסין חששו דמעלה עשו ביוחסין וכדמסיק:
אילו. דמה אילו כו' שמא כו' בתמיה דודאי אוכלת כשאין לה זרע ולא חיישינן לעיבור:
ולענין העובר. כלומר אבל להנשא ודאי אסורה וחיישינן להעובר וצריכה להמתין:
משנה: הָעֶבֶד פּוֹסֵל מִשּׁוּם בִּיאָה וְאֵינוֹ פוֹסֵל מִשּׁוּם זֶרַע. בְּאֵי זֶה צַד בַּת יִשְׂרָאֵל לַכֹּהֵן בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל וְיָֽלְדָה מִמֶּנּוּ בֵן וְהָלַךְ הַבֵּן וְנִכְבַּשׁ עַל הַשִּׁפְחָה וְיָֽלְדָה מִמֶּנּוּ בֵן הֲרֵי זֶה עֶבֶד. הָֽיְתָה אֵם אָבִיו בַּת יִשְׂרָאֵל לַכֹּהֵן לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה.
Pnei Moshe (non traduit)
בת כהן לישראל. ומת אביו תאכל בתרומה דאע''ג דולד בעלמא פוסל האי לאו זרעו הוא דלא שדינן ליה בתר אבוה:
בת ישראל לכהן. ומת בנה מכהן ובנו בן בנה קיים והוא עבד לא תאכל בתרומה דלאו זרע הוא:
ה''ז עבד. שולד שפחה כמוה:
ונכבש. נדחק ולשון גנאי הוא:
ואין פוסל משום זרע. אם יש לה זרע לבת כהן מישראל כשר שהוא עבד דלאו זרעו מיקרי:
מתני' העבד פוסל משום ביאה. אם בא על הכהנת פוסל' מתרומה כדיליף טעמא בגמרא:
הלכה: הָעֶבֶד פּוֹסֵל מִשּׁוּם בִּיאָה כול'. הָעֶבֶד מְנַיִין שֶׁבִּיאָתוֹ פוֹסֶלֶת. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר בְּשֶׁם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וְזֶרַע אֵין לָהּ. שֶׁיֵּשׁ עָלָיו אַלְמָנוּת וְגֵירוּשִׁין חוֹזֶרֶת. אֶת שֶׁאֵין לָהּ עָלָיו אַלְמָנוּת וְגֵירוּשִׁין אֵינָהּ חוֹזֶרֶת. הָתִיב רִבִּי יִרְמְיָה. הֲרֵי אַלְמָנָה שֶׁזִּינְתָה הֲרֵי אֵין לָהּ אַלְמָנוּת וְגֵירוּשִׁין וְחוֹזֶרֶת. רִבִּי יוֹסֵי לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן. בְּגִיטִּין הוּא אָמַר. כּוּתִין מִשּׁוּם מַה הֵן פְּסוּלִין. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. מִשּׁוּם גּוֹי וְעֶבֶד הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל הַוְולָד מַמְזֵר. 43a בְּקִידּוּשִׁין הוּא אָמַר. רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. הַוְולָד מַמְזֵר. הָכָא אָמַר לֵיהּ מִשּׁוּם גַּרְמֵיהּ וְהָכָא אָמַר לָהּ מִשּׁוּם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. שֶׁכֵּן לְדִבְרֵי חֲכָמִים הַוְולָד מַמְזֵר. רִבִּי חִזְקִיָּה לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָָן. בְּגִיטִּין הוּא אָמַר. כּוּתִין מִשּׁוּם מַה הֵן פְּסוּלִין. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. מִשּׁוּם גּוֹי וְעֶבֶד הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל הַוְולָד מַמְזֵר. בְּקִידּוּשִׁין הוּא רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. הַוְולָד מַמְזֵר. וְהָכָא הוּא אָמַר. אֶת שֶׁיֵּשׁ עָלָיו אַלְמָנוּת וְגֵירוּשִׁין חוֹזֶרֶת וְאֶת שֶׁאֵין לָהּ עָלָיו אַלְמָנוּת וְגֵירוּשִׁין אֵינָהּ חוֹזֶרֶת. אָמַר רִבִּי מַתַּנְייָה. סְלָקִית לִסְחוֹרָה וּשְׁמָעִית רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנֵי יֵישׁוּעַ. וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וְזֶרַע אֵין לָהּ. אֶת שֶׁיֵּשׁ לָהּ עָלָיו אַלְמָנוּת וְגֵירוּשִׁין חוֹזֶרֶת. וְאֶת שֶׁאֵין לָהּ עָלָיו אַלְמָנוּת וְגֵירוּשִׁין אֵינָהּ חוֹזֶרֶת. וְאָֽמְרִת יֵאוּת. אֵין מַמְזֵר כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. שֶׁאֵין מַמְזֵר אֶלָּא מֵאִשָּׁה שֶׁהִיא אֲסוּרָה עָלָיו אִיסּוּר עֶרְוָה וְחַייָבִין עָלֶיהָ כָּרֵת.
Pnei Moshe (non traduit)
שאין כו'. וכשמעון התימני:
גמ' ומקשה לית הדא מתני' פליגא על רב כו'. ובמתני' אמרי' הולד ממזר:
פתר לה רב בעכומ''ז פסול כו'. כגון מהנך פסולין דלעיל נתין ועמוני כו'. אבל בבבלי מוקי לה כמ''ד הולד ממזר וכן גריס שם לרב ועיין בהחולץ:
גמ' תני בר קפרא בן יומו כו'. כדאמרי' בפ' יוצא דופן ודנקט' הכא אמתני' כלומר לאו דוקא כ''ג דאפי' בן יומו פוסל לבת כהן מישראל או מאכיל לבת ישראל לכהן אלא ראוי להיות כ''ג כו' כלומר כהן כשר הוא ופוסל אם אמו:
וחוזרת. כלו' דלא נפסלה מן התרומה כדתנן במתני' דלעיל ולא משני מידי:
גמ' שיש לה עליו. דיש לו אלמנות וגירושין בה חוזרת בזו אני קורא ושבה וגו' יצאו עכומ''ז ועבד כו' וכן אמר בבלי שם:
הרי אלמנה שזינתה. לאו דוקא אלמנה אלא בת כהן פנוי' שזינתה דהרי אין לה אלמנות וגירושין ביה והא דנקט אלמנה משום דאקרא קאי דכתיב אלמנה וגו':
כר' יהושע. לא גרסי' אלא כר''ע דאיהו אמר יש ממזר מח''ל:
ר' יוסי לא אמר כן. כטעמי' דר' יוחנן אלא דמקשי על דבריו דמחלפ' שיטתי':
בגיטין. בפ''ק דגיטין הלכה ה' דקאמר שם כותים משום מה הן פסולין דאפי' למ''ד גירי אריות הן הואיל וחזרו ונתגיירו לשם שמים מ''מ אין מקבלין אותן כדמקשי התם:
וקאמר ר' יוחנן כו'. והתם גריס משום ר''א הולד ממזר. והרי הן כשאר אומות שנשאו בנות ישראל ולקמן מסיק לקושיא דמחלפא שיטתיה:
בקידושין. ובפ' בתרא דקידושין נמי אמר שם הל' י''ד דלר''י ולר''ל לתרווייהו הולד ממזר:
הכא אמר לי' משום גרמי'. נראה דה''נ גרסי' ר' יוחנן בשם ר' אליעזר משום עכומ''ז כו' כדגריס בגיטין והילכך מפרק לה דהכא בקידושין קאמר ר''י מטעמא דנפשיה והכא דקאמר טעמא משום חוזרת בשם ר' ישמעאל היא דלא ס''ל הולד ממזר ולא קשה מידי כדמקשי חזקי' לקמי':
שכן לדברי חכמים כו'. טעמא דר' יוחנן קאמר דס''ל הולד ממזר כחכמים דמתני' דלקמן:
ר' חזקי' לא אמר כן. כלומר דגריס ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל התם ולפיכך מחלפ' שיטתי' כו':
והכא הוא אמר את שיש לי כו'. בתמי' דהשתא הולד ממזר הוי מיפסיל בביאתו מיבעיא וקרא למה לי וכן מקשי לה בבלי עשרה יוחסין דף ע''ה:
סלקית. כשעליתי לסחורה שמעתי מהם שהיו דורשים זה הטעם מובת כהן כו' ואמרתי להם שפיר האי טעמא דאין הולד ממזר מעכומ''ז ועבד והילכך צריך קרא:
משנה: מַמְזֵר פּוֹסֵל וּמַאֲכִיל. בְּאֵי זֶה צַד בַּת יִשְׂרָאֵל לַכֹּהֵן בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל וְיָֽלְדָה מִמֶּנּוּ בַת וְהָֽלְכָה הַבַּת וְנִשֵּׂאת לְעֶבֶד אוֹ לְנָכְרִי וְיָֽלְדָה מִמֶּנּוּ בֵּן הֲרֵי זֶה מַמְזֵר. הָיְתָה אֵם אִמּוֹ בַּת יִשְׂרָאֵל לַכֹּהֵן תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' ממזר פוסל ומאכיל. כדדריש בבבלי שם דכתיב וזרע אין לה מ''מ דלזרע זרעה לא איצטריך דבני בנים הרי הן כבנים כי איצטריך קרא לזרע פסול:
מתני' כ''ג פעמים שהוא פוסל. את בת כהן מן התרומה משום זרעה מישראל:
מאכיל את אמו. לאחר מיתת אביו:
ופוסל את אם אמו. אפי' לאחר מיתת אמו דאי לאו הוא היתה אם אמו חוזר' לתרומת אבי' לאחר מיתת בתה:
לא כבני כ''ג. כלומר לא ירבו כמותו בישראל שהוא פוסלני מן התרומה:
ולא כבני מפ' בגמ':
מתני' הערל. כהן שמתו אחיו מחמת מילה אינו אוכל.בתרומה כדיליף בגמ':
נשיהם ועבדיהם יאכלו. דהא מכלל כהנים לא נפקו אלא דאינהו גופייהו מחסרי תקנתא:
נשיהם. של פצוע דכא וכרות שפכה לא יאכלו דשווי' חללה בביאתם דנבעלה לפסול לה:
ואם לא ידעה. שלא בא עליה משנעשה פצוע דכא והיתה לו נשואה מקודם לכן:
הרי אלו יאכלו. דהואיל וכבר אכלה:
לא יאכלו בתרומ'. עד שיטבלו דס''ל גר שמל ולא טבל כעכומ''ז דמי:
הלכה: מַמְזֵר פּוֹסֵל כול'. לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רַב. דְּרַב אָמַר. גּוֹי וְעֶבֶד הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל הַוְולָד כָּשֵׁר. פָּתַר לָהּ בְּגוֹי פָּסוּל וּבְעֶבֶד פָּסוּל.
Pnei Moshe (non traduit)
שאין כו'. וכשמעון התימני:
גמ' ומקשה לית הדא מתני' פליגא על רב כו'. ובמתני' אמרי' הולד ממזר:
פתר לה רב בעכומ''ז פסול כו'. כגון מהנך פסולין דלעיל נתין ועמוני כו'. אבל בבבלי מוקי לה כמ''ד הולד ממזר וכן גריס שם לרב ועיין בהחולץ:
גמ' תני בר קפרא בן יומו כו'. כדאמרי' בפ' יוצא דופן ודנקט' הכא אמתני' כלומר לאו דוקא כ''ג דאפי' בן יומו פוסל לבת כהן מישראל או מאכיל לבת ישראל לכהן אלא ראוי להיות כ''ג כו' כלומר כהן כשר הוא ופוסל אם אמו:
וחוזרת. כלו' דלא נפסלה מן התרומה כדתנן במתני' דלעיל ולא משני מידי:
גמ' שיש לה עליו. דיש לו אלמנות וגירושין בה חוזרת בזו אני קורא ושבה וגו' יצאו עכומ''ז ועבד כו' וכן אמר בבלי שם:
הרי אלמנה שזינתה. לאו דוקא אלמנה אלא בת כהן פנוי' שזינתה דהרי אין לה אלמנות וגירושין ביה והא דנקט אלמנה משום דאקרא קאי דכתיב אלמנה וגו':
כר' יהושע. לא גרסי' אלא כר''ע דאיהו אמר יש ממזר מח''ל:
ר' יוסי לא אמר כן. כטעמי' דר' יוחנן אלא דמקשי על דבריו דמחלפ' שיטתי':
בגיטין. בפ''ק דגיטין הלכה ה' דקאמר שם כותים משום מה הן פסולין דאפי' למ''ד גירי אריות הן הואיל וחזרו ונתגיירו לשם שמים מ''מ אין מקבלין אותן כדמקשי התם:
וקאמר ר' יוחנן כו'. והתם גריס משום ר''א הולד ממזר. והרי הן כשאר אומות שנשאו בנות ישראל ולקמן מסיק לקושיא דמחלפא שיטתיה:
בקידושין. ובפ' בתרא דקידושין נמי אמר שם הל' י''ד דלר''י ולר''ל לתרווייהו הולד ממזר:
הכא אמר לי' משום גרמי'. נראה דה''נ גרסי' ר' יוחנן בשם ר' אליעזר משום עכומ''ז כו' כדגריס בגיטין והילכך מפרק לה דהכא בקידושין קאמר ר''י מטעמא דנפשיה והכא דקאמר טעמא משום חוזרת בשם ר' ישמעאל היא דלא ס''ל הולד ממזר ולא קשה מידי כדמקשי חזקי' לקמי':
שכן לדברי חכמים כו'. טעמא דר' יוחנן קאמר דס''ל הולד ממזר כחכמים דמתני' דלקמן:
ר' חזקי' לא אמר כן. כלומר דגריס ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל התם ולפיכך מחלפ' שיטתי' כו':
והכא הוא אמר את שיש לי כו'. בתמי' דהשתא הולד ממזר הוי מיפסיל בביאתו מיבעיא וקרא למה לי וכן מקשי לה בבלי עשרה יוחסין דף ע''ה:
סלקית. כשעליתי לסחורה שמעתי מהם שהיו דורשים זה הטעם מובת כהן כו' ואמרתי להם שפיר האי טעמא דאין הולד ממזר מעכומ''ז ועבד והילכך צריך קרא:
משנה: כֹּהֵן גָּדוֹל פְּעָמִים שֶׁהוּא פוֹסֵל. כֵּיצַד בַּת כֹּהֵן נִשֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל וְיָֽלְדָה מִמֶּנּוּ בַת הָֽלְכָה הַבַּת וְנִשֵּׂאת לְכֹהֵן וְיָֽלְדָה מִמֶּנּוּ בֵן הֲרֵי זֶה רָאוּי לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל וְעוֹמֵד וּמְשַׁמֵּשׁ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ מַאֲכִיל אֶת אִמּוֹ וּפוֹסֶל אֶת אֵם אִמּוֹ. זֹאת אוֹמֶרֶת לֹא כִבְנִי כֹהֵן גָּדוֹל שֶׁהוּא פּוֹסְלֵנִי מִן הַתְּרוּמָה.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' ממזר פוסל ומאכיל. כדדריש בבבלי שם דכתיב וזרע אין לה מ''מ דלזרע זרעה לא איצטריך דבני בנים הרי הן כבנים כי איצטריך קרא לזרע פסול:
מתני' כ''ג פעמים שהוא פוסל. את בת כהן מן התרומה משום זרעה מישראל:
מאכיל את אמו. לאחר מיתת אביו:
ופוסל את אם אמו. אפי' לאחר מיתת אמו דאי לאו הוא היתה אם אמו חוזר' לתרומת אבי' לאחר מיתת בתה:
לא כבני כ''ג. כלומר לא ירבו כמותו בישראל שהוא פוסלני מן התרומה:
ולא כבני מפ' בגמ':
מתני' הערל. כהן שמתו אחיו מחמת מילה אינו אוכל.בתרומה כדיליף בגמ':
נשיהם ועבדיהם יאכלו. דהא מכלל כהנים לא נפקו אלא דאינהו גופייהו מחסרי תקנתא:
נשיהם. של פצוע דכא וכרות שפכה לא יאכלו דשווי' חללה בביאתם דנבעלה לפסול לה:
ואם לא ידעה. שלא בא עליה משנעשה פצוע דכא והיתה לו נשואה מקודם לכן:
הרי אלו יאכלו. דהואיל וכבר אכלה:
לא יאכלו בתרומ'. עד שיטבלו דס''ל גר שמל ולא טבל כעכומ''ז דמי:
הלכה: כֹּהֵן גָּדוֹל כול'. תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא. בֵּן יוֹמוֹ פוֹסֶל וּמַאֲכִיל.
Pnei Moshe (non traduit)
שאין כו'. וכשמעון התימני:
גמ' ומקשה לית הדא מתני' פליגא על רב כו'. ובמתני' אמרי' הולד ממזר:
פתר לה רב בעכומ''ז פסול כו'. כגון מהנך פסולין דלעיל נתין ועמוני כו'. אבל בבבלי מוקי לה כמ''ד הולד ממזר וכן גריס שם לרב ועיין בהחולץ:
גמ' תני בר קפרא בן יומו כו'. כדאמרי' בפ' יוצא דופן ודנקט' הכא אמתני' כלומר לאו דוקא כ''ג דאפי' בן יומו פוסל לבת כהן מישראל או מאכיל לבת ישראל לכהן אלא ראוי להיות כ''ג כו' כלומר כהן כשר הוא ופוסל אם אמו:
וחוזרת. כלו' דלא נפסלה מן התרומה כדתנן במתני' דלעיל ולא משני מידי:
גמ' שיש לה עליו. דיש לו אלמנות וגירושין בה חוזרת בזו אני קורא ושבה וגו' יצאו עכומ''ז ועבד כו' וכן אמר בבלי שם:
הרי אלמנה שזינתה. לאו דוקא אלמנה אלא בת כהן פנוי' שזינתה דהרי אין לה אלמנות וגירושין ביה והא דנקט אלמנה משום דאקרא קאי דכתיב אלמנה וגו':
כר' יהושע. לא גרסי' אלא כר''ע דאיהו אמר יש ממזר מח''ל:
ר' יוסי לא אמר כן. כטעמי' דר' יוחנן אלא דמקשי על דבריו דמחלפ' שיטתי':
בגיטין. בפ''ק דגיטין הלכה ה' דקאמר שם כותים משום מה הן פסולין דאפי' למ''ד גירי אריות הן הואיל וחזרו ונתגיירו לשם שמים מ''מ אין מקבלין אותן כדמקשי התם:
וקאמר ר' יוחנן כו'. והתם גריס משום ר''א הולד ממזר. והרי הן כשאר אומות שנשאו בנות ישראל ולקמן מסיק לקושיא דמחלפא שיטתיה:
בקידושין. ובפ' בתרא דקידושין נמי אמר שם הל' י''ד דלר''י ולר''ל לתרווייהו הולד ממזר:
הכא אמר לי' משום גרמי'. נראה דה''נ גרסי' ר' יוחנן בשם ר' אליעזר משום עכומ''ז כו' כדגריס בגיטין והילכך מפרק לה דהכא בקידושין קאמר ר''י מטעמא דנפשיה והכא דקאמר טעמא משום חוזרת בשם ר' ישמעאל היא דלא ס''ל הולד ממזר ולא קשה מידי כדמקשי חזקי' לקמי':
שכן לדברי חכמים כו'. טעמא דר' יוחנן קאמר דס''ל הולד ממזר כחכמים דמתני' דלקמן:
ר' חזקי' לא אמר כן. כלומר דגריס ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל התם ולפיכך מחלפ' שיטתי' כו':
והכא הוא אמר את שיש לי כו'. בתמי' דהשתא הולד ממזר הוי מיפסיל בביאתו מיבעיא וקרא למה לי וכן מקשי לה בבלי עשרה יוחסין דף ע''ה:
סלקית. כשעליתי לסחורה שמעתי מהם שהיו דורשים זה הטעם מובת כהן כו' ואמרתי להם שפיר האי טעמא דאין הולד ממזר מעכומ''ז ועבד והילכך צריך קרא:
כֵּינִי מָתְנִיתָה. לֹא כְבֶן בִּתּוֹ כֹהֵן גָּדוֹל שֶׁהוּא פּוֹסְלָתוֹ מִן הַתְּרוּמָה. הָא כֵיצַד. בַּת כֹּהֵן שֶׁנִּשֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל וְיָֽלְדָה מִמֶּנּוּ בַת וּבַת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן וְיָלְדָה מִמֶּנּוּ בֵן. וְנִשּׂאוּ שְׁנֵיהֶן זֶה לָזֶה וְהוֹלִידוּ בֵן. הֲרֵי זֶה רָאוּי לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְשַׁמֵּשׁ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. מַאֲכִיל אֶת אִמּוֹ וּפוֹסֶל אֶת אֵם אִמּוֹ. זֹאת אוֹמֶרֶת לֹא כְבֶן בִּתּוֹ כֹהֵן גָּדוֹל שֶׁהוּא פּוֹסְלֵינִי מִן הַתְּרוּמָה.
Pnei Moshe (non traduit)
כיני מתני'. מתני' דקתני לא כבני לאו דוקא הוא דהא לאמו ממש מאכיל הוא אלא כן אנו מפרשין לא כבן בתי כו' כדמפרש ואזיל:
ובת ישראל כו' ונישאו שניהן זה לזה. ומתני' דקתני סתמא והל' הבת ונישאת לכהן נוכל לפרש נמי דנישאת לכהן שנולד מבת ישראל. והא דנקט' בכה''ג משום דדייק זאת אומרת משמע אבל אם אמו אחריתא אוכלת. לומר דלא משכחת לה שיאכיל אמו ויפסול אם אמו אלא בבן בתה אבל לא בבן בנה:
סליק פירקא בס''ד
משנה: הֶעָרֵל וְכָל הַטְּמֵאִים לֹא יֹאכְלוּ בַתְּרוּמָה נְשֶׁיהֶם וְעַבְדֵיהֶם יֹאכְלוּ. פְּצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה הֵן וְעַבְדֵיהֶן יֹאכְלוּ וּנְשֵׁיהֶן לֹא יֹאכְלוּ. וְאִם לֹא יְדָעָהּ מִשֶּׁנַּעֲשָׁה פְצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה הֲרֵי אֵילּוּ יֹאכְלוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' ממזר פוסל ומאכיל. כדדריש בבבלי שם דכתיב וזרע אין לה מ''מ דלזרע זרעה לא איצטריך דבני בנים הרי הן כבנים כי איצטריך קרא לזרע פסול:
מתני' כ''ג פעמים שהוא פוסל. את בת כהן מן התרומה משום זרעה מישראל:
מאכיל את אמו. לאחר מיתת אביו:
ופוסל את אם אמו. אפי' לאחר מיתת אמו דאי לאו הוא היתה אם אמו חוזר' לתרומת אבי' לאחר מיתת בתה:
לא כבני כ''ג. כלומר לא ירבו כמותו בישראל שהוא פוסלני מן התרומה:
ולא כבני מפ' בגמ':
מתני' הערל. כהן שמתו אחיו מחמת מילה אינו אוכל.בתרומה כדיליף בגמ':
נשיהם ועבדיהם יאכלו. דהא מכלל כהנים לא נפקו אלא דאינהו גופייהו מחסרי תקנתא:
נשיהם. של פצוע דכא וכרות שפכה לא יאכלו דשווי' חללה בביאתם דנבעלה לפסול לה:
ואם לא ידעה. שלא בא עליה משנעשה פצוע דכא והיתה לו נשואה מקודם לכן:
הרי אלו יאכלו. דהואיל וכבר אכלה:
לא יאכלו בתרומ'. עד שיטבלו דס''ל גר שמל ולא טבל כעכומ''ז דמי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source