Yevamoth
Daf 40b
הלכה: אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. כֵּינִי מַתְנִיתָא. עֲבָדֶיהָ יֹאכֵלוּ. עֲבָדָיו לֹא יֹאכֵלוּ. דִּלֹ כֵן הִיא אוֹכֶלֶת וַעֲבָדֶיהָ אֵינָן אוֹכְלִין. רִבִּי יֹאשִׁיָּה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אִם מִזּוֹ אֲפִילוּ הִיא לֹא תֹאכֵל. אָמַר רִבִּי חַגַּיי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. לֹא דְרִבִּי יוֹחָנָן פְּלִיג. לֹא אָמַר אֶלָּא מִזּוֹ אֲפִילוּ הִיא לֹא תֹאכֵל. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אָמַר. צֵא וּרְאֵה הֵיאַךְ הַצִּיבּוּר נוֹהֵג. רִבִּי אָבוּן בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. וְלֹא דְבַר הֲלָכָה זוֹ..אֶלָּא כָּל הֲלָכָה שֶׁהִיא רוֹפֶפֶת בְּבֵית דִּין וְאֵין אַתְּ יוֹדֵעַ מַה טִיבָהּ צֵא וּרְאֵה מַה הַצִּיבּוּר נוֹהֵג וּנְהוֹג. וַאֲנָן חָמֵיי צִיבּוּרָא דְּלָא מֵיכְלוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. 40b הָדָא אָֽמְרָה אֵין העבד פּוֹסֵל אֶת מִי שֶׁהוּא רָאוּי לֶאֱכוֹל וְלֹא מַאֲכִיל אֶת מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לֵאֱכוֹל.
Traduction
R. Eleazar dit qu'il faut ainsi compléter la Mishna: ses esclaves à elle (dont le mari a l'usufruit) pourront manger de l'oblation; mais les esclaves du capital fixe, dont le mari est responsable, ne pourront pas en manger, et on n'a pas pu vouloir dire qu'aucun esclave n'en mangera, car il serait inadmissible qu'elle en mange, et qu'elle ne puisse pas transmettre ce privilège à ses gens. En adoptant ce raisonnement, dit R. Oshia au nom de R. Yohanan, on pourrait arriver à dire que même la femme n'a pas le droit d'en manger (parce qu'étant enceinte, elle ne peut rentrer dans le même état à la maison paternelle). Cependant, objecta R. Hagaï devant R. Yossa, ce n'est pas que R. Yohanan conteste cet avis (il est en effet d'avis qu'en ce cas la femme ne peut pas manger l'oblation); il dit seulement que, d'après cette observation, même R. Eleazar devait lui interdire cette consommation. On vint consulter en un tel cas R. Josué b. Levi, pour savoir quel avis suivre. Il répondit: va et regarde quel est l'usage du public. En effet, dit R. Aboun au nom de R. Josué b. Levi (289)Cf. (Pea 7, 6), en réalité il n'y a pas de règle à ce sujet; mais, pour tout avis qui reste indécis devant le tribunal, et pour lequel on ne peut pas se prononcer, faute de règle définitive, on se guide d'après l'usage adopté par le public. Or, nous voyons qu'en ce cas, le public ne fait pas manger l'oblation aux esclaves. De ce que la femme peut en manger, dit R. Yossa, il résulte que sa situation de femme enceinte ne l'empêche pas de manger l'oblation, si elle y est déjà apte; mais cet état ne communique pas la faculté de manger à la femme qui ne l'a pas déjà (qui n'a pas encore d'enfant lors du décès du mari), et encore moins à ses esclaves
Pnei Moshe non traduit
גמ' כיני מתני'. כן צריך לפרש המתני' דהא דקתני עבדי' לאו דוקא דעבדי' והן עבדי מלוג יאכלו שהם שלה ואין לעובר חלק בהן:
עבדיו. עבדי צאן ברזל הן הוא דלא יאכלו:
דל כן. דאם לא כן אלא אפילו עבדיו לא יאכלו קשיא דהרי היא אוכל' בשביל הבנים שיש לה:
ועבדיה אינן אוכלין. בתמי' הא קי''ל כל שהיא אוכלת מאכלת:
אם מזו. אתה בא להשיב:
אפילו היא לא תאכל. כלומר דאפשר דאין ה''נ דהיא אינה אוכלת שהעובר פוסלה:
לא דר' יוחנן פליג. דלדידי' אפי' היא אינה אוכלת ואעפ''י שיש לה בנים דבזה ודאי אף ר''י מודה אלא לא אמר דאם מזו כלומר מהוכחה דר' אלעזר לא מוכחא מידי דמנא לך לומר לר' יוסי דאין העובר פוסל אפילו אמו:
אתא עובדא. ששאלו לפניו אם הלכה כר' יוסי או לא:
ואנן. רואין דהציבור נוהגין שאין מאכילין עבדים בכה''ג. א''נ דהשאלה היתה על עבדיה ואמר אעפ''י שאין הלכה כן הלך אחר המנהג דאפילו עבדיה נוהגין שלא להאכילן. ובבבלי קתני ברייתא בהדיא דעבדי מלוג יאכלו לר' יוסי:
הדא אמרה. מדהיא אוכלת:
אין העובר פוסל גרסי':
את מי שהוא ראוי לאכול. דכיון שיש לה בנים ראוי' לאכול היא:
את מי שאינו ראוי לאכול. אם היא בת ישראל לכהן ואין לה בנים שאין ראוי' לאכול כשמת אפילו היא מעוברת אין בו כח להאכילה וכן העבדים:
Yevamoth
Daf 41a
תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר יוֹסֵף מִשּׁוּם אַבָּיֵי. הָיָה בַת מַאֲכֶלֶת. רִבִּי אִימִּי בְשֵּׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שֶׁכֵּן הָיָה רְאוּיָה לְתוֹפְשָׂן מִן הַמְּזוֹנוֹת. וְאִשָּׁה אֵינָהּ רְאוּיָה לְתוֹפְשָׂן מִן הַמְּזוֹנוֹת. רְאוּיָה הִיא לִתְבוֹעַ כְּתוּבָּתָהּ וּלְאַבֵּד כְּתוּבָּתָהּ. וְקַשְׁיָא כְּתוּבָּה מִדְּבַר תּוֹרָה וּמָזוֹן הַבָּנוֹת מִדִּבְרֵיהֶן וְדִבְרֵיהֶן עוֹקְרִין דְּבַר תּוֹרָה. 41a כְּמָאן דָּמַר. מֵאֵילֵיהֶן קִבְּלוּ עֲלֵיהֶן אֶת הַמַּעְשְׂרוֹת.
Traduction
. R. Ismaël b. Joseph a enseigné au nom d'Abayé: si, en outre, la femme a déjà une fille, celle-ci transmet la faculté de manger l'oblation (dont elle jouit elle-même). Mais, objecta R. Imi au nom de R. Yohanan, si c'est parce que cette fille a droit à ce prélèvement (même en cas de biens minimes) pour sa nourriture, est-ce que la femme n'est pas fondée à réclamer le même droit? -C'est qu'une veuve a la faculté de réclamer aux héritiers du mari sa Ketuba, en perdant, par contre, le droit à l'alimentation (voilà pourquoi la mère a parfois moins à réclamer que la fille). Mais encore peut-on objecter que la remise de la Ketuba se fait par ordre légal (290)Cf. ci-après, (15, 3.) (et il est concevable de transmettre à autrui la faculté de la femme de manger l'oblation, tandis que l'entretien de la fille n'est qu'une prescription rabbinique), et comment admettre qu'un ordre des rabbins l'emporte sur celui de la Loi (qu'à cause de la faculté rabbinique de nourrir une fille, on puisse faire manger aux esclaves l'oblation, qui est d'ordre légal)? On peut se ranger à l'avis de celui qui dit: sous le second Temple, les Juifs ont spontanément admis les lois sur la dîme (291)J., (SSheviit 6, 1) (t. 2, pp. 379-380), et (Qidushin 1, 9), (4, 1.) et l'oblation (cette dernière n'est donc plus d'ordre légal).
Pnei Moshe non traduit
הי' בת. אם יש כאן בת עם העובר מאכלת עבדים וכדלקמיה:
שכן כו'. כלומר דמוקי טעמא כדאמר אביי בבבלי שם על דברי ר' ישמעאל בר''י ומיירי בנכסי' מועטים דתקינו רבנן הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים והיינו דקאמר שכן ראוי' הבת לתופשן לנכסים מועטין מן המזונות בשביל מזונות ומיירי נמי שיש בן עם הבת דאז מתקנתא דרבנן היא דתופשת למזונות ולפיכך אין כאן להעובר זכיה דממ''נ אם העובר זכר הוא לא עדיף מהאי בן דקאי ושקלינהו רבנן מיניה ואוקמינהו ברשות בת ואי נקבה היא אכתי לית לה זכיה דכל כמה דלא נפקא לאויר העולם לא תקינו לה רבנן ואוכלין העבדים בשביל הבת אבל אם אין כאן בן בהדי בת אית לי' זכיה לעובר נקבה מדאורייתא בתורת ירושה ומפרשים מילתיה דר' ישמעאל הכי הבת עם הבן מאכלת אבל בן לבדו אינו מאכיל:
ואשה אינה ראוי' כו'. בתמיה הרי האשה תופסת למזונות בנכסים מועטין ואפילו אצל הבת דקי''ל עשו אלמנה בנכסי' מועטים כבת אצל בן וא''כ אמאי אינה מאכלת אפי' היא מעוברת:
ומשני ראוי' היא כו' ולאבד מזונתה גרסי'. כלומר כשהאלמנה תובעת כתובתה אזי מפסדת מזונותיה ולפיכך לא פסיקא ליה למיתני א''נ דלא עדיפא תקנתא דילה להאכיל אצל העובר משום דראוי' היא לתבוע כו':
וקשיא כתובה מד''ת. כלומר בשלמא בשביל כתובת אשה ומזונותיה למאי דס''ד דמאכלת שפיר דמד''ת היא וכמ''ד כתובה דאורייתא:
ומזון הבנות. אלא מזון הבנות תקנתא דרבנן היא בנכסין מועטין:
ודבריהן עוקרין ד''ת. בתמיה דבשביל מזון הבנות נאמר שמאכילין תרומ' שהיא ד''ת הרי מן התורה אין להן זכיה בנכסי' וא''כ אכתי העובר פוסל:
ומשני כמ''ד מאליהן קבלו את המעשרות. פלוגתא היא בפ''ו דשביעית הל' א' דלחד מ''ד מאליהן קבלו תרומות ומעשרות בבית שני כדדריש התם ר' אלעזר דכתיב ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה וגו' דמשמע שמעצמן קיבלו עליהן וא''כ תרומה נמי דרבנן היא וכדמסיק לקמן:
אַשְׁכָּחַת אָמַר. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵה חָלוּק עַל ר' אבון. דְּאָמַר רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם חִילְפַיי. רִבִּי וְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּי רִבִּי יוֹסֵי וּבַר הַקַּפָּר נִמְנוּ עַל אֲוֵיר אַשְׁקְלוֹן וְטִיהֲרוּהוּ מִפִּי רִבִּי פִּינְחָס בֶּן יָאִיר שֶׁאָמַר. יוֹרְדִין הָייִנוּ לְסִירְקִי שֶׁלְּאַשְׁקְלוֹן וְלוֹקְחִין חִטִּים וְעוֹלִין לְעִירֵנוּ וְטוֹבְלִין וְאוֹכְלִים בִּתְרוּמָתֵינוּ. לְמָחָר בִּיקְּשׁוּ לְהִמָּנוֹת עָלֶיהָ לְפוֹטְרוֹ מִן הַמַּעְשְׂרוֹת וּמָשַׁךְ רִבִּי יִשְּׁמָעֵאל בֵּי רִבִּי יוֹסֵי אֶת יָדָיו. שֶׁהָיָה מִסְתַּמֵּךְ עַל בֶּן הַקַּפָּר. אָמַר לוֹ. בְּנִי. לָמָּה לֹא אָמַרְתָּ לִי. לא מָשַׁכְתָּ אֶת יָדֶיךָ. הָייִתִי אוֹמֵר לָךְ. אֶתְמוֹל אֲנִי טִימֵּאתִי וַאֲנִי טִיהָרְתִּי. עַכְשָׁיו אֲנִי אוֹמֵר לָךְ. שֶׁמָּה שֶׁנִּתְכַּבְּשָׁה מִדְּבַר תּוֹרָה הֵיאַךְ אֲנִי פוֹטְרָהּ מִדְּבַר תּוֹרָה. אֵימָתַי הִיא טְמֵיאָה מִשּׁוּם אֶרֶץ הָעַמִּים. אַשְׁכַּח תַּנֵּי בְשֵׁם אַבָּיֵי. מֵאֵילֵיהֶן קִבְּלוּ עֲלֵיהֶן אֶת הַמַּעְשְׂרוֹת. וְאָמַר. יְאוּת מַעְשְׂרוֹת מִדִּבְרֵיהֶן וּמָזוֹן הַבָּנוֹת מִדִּבְרֵיהֶן וְדִבְרִיהֶן עוֹקְרִין אֶת דִּבְרֵיהֶן.
Traduction
On trouve que R. Ismaël b. R. Yossa conteste l'avis de R. Aboun (ou Abayé, concluant à faire de ses lois un ordre légal (non rabbinique); car R. Simon a dit au nom de Hilfia: Rabbi, R. Ismaël b. R. Yossé et Bar-Kappara se sont consultés sur la question de savoir quelle valeur (au point de vue de la pureté) il fallait donner à l'air d'Ascalon, et l'on décida que cette ville serait déclarée pure (c'est-à-dire, comme sise à l'intérieur de la Palestine), selon ce qu'avait dit R. Pinhas b. Yaïr: nous descendions au marché (292)Littéral: Marché des Sarrazins. Voir ibid, 2, note 6. d'Ascalon pour y acheter du froment, puis nous remontions à la ville, et après avoir pris le bain de purification, nous mangions l'oblation sacerdotale (qui exige la plus grande pureté). Le lendemain on vota de nouveau sur la question, afin de savoir s'il y avait lieu de les dispenser de la dîme, et la dispense fut décidée (adoptant que la ville est sise au dehors). Sur ce, R. Ismaël b. R. Yossé, qui avait l'habitude de se soutenir sur l'épaule de Bar-Kappara, retira la main. Mon fils, lui dit-il alors, pourquoi ne me demandes-tu pas par quelle raison je retire la main? En voici le motif, (servant à t'expliquer ma désapprobation): Il est bien vrai qu'hier j'ai partagé votre avis à tous, me disant que nous pouvons déclarer pur ce que d'autres rabbins ont considéré comme impur et douteux; mais à présent, où il s'agit de dîme, nous pouvons dire que peut-être cette ville est considérée légalement comme conquise, et par conséquent ses produits ne peuvent pas être dispensés d'une obligation légale (et non rabbinique). Donc, on trouve un enseignement, au nom d'Abayé, disant que les Israélites ont spontanément assumé l'obligation de donner la dîme sur leurs produits, et par suite on a bien fait de dire que ces lois sont d'ordre rabbinique, comme l'est la loi sur l'entretien des filles, et par conséquent ce sont des prescriptions de cet ordre qui influent sur d'autres du même ordre (de pouvoir faire manger l'oblation aux esclaves).
Pnei Moshe non traduit
אשכחת. מצינו שר' ישמעאל בר''י חולק על ר' אבון והוא אביי לקמן דאשכח בריית' דמאליהן כו' ור' ישמעאל פליג דמד''ת הן כדלקמן:
דא''ר סימון כו'. סוגיא זו הובאה לעיל במס' שביעית שם דקחשיב תחומי א''י כל שהחזיקו עולי בבל ופליגי באשקלון אם כלחוץ היא או לא וקאמר דנמנו על אויר אשקלון וטהרו מטומאת ארץ העמ':
מפי ר' פנחס בן יאיר. מכח עדותו שהיו יורדין לשם על היריד של ישמעאלים דאלמא לא גזרו עליה לטמא משום ארץ העמים שהרי כהנים היו כדמסיק:
וטובלין. מפני צינורות של גוים שניתזו עליהם:
למחר. וחזרו ליום המחרת למנות עליה לפטור מהמעשרות דלא חשו להאי עדות דס''ל כהאי מ''ד אשקלון לחוץ:
ומשך כו'. שהיה רגיל לסמוך עליו ומשך ידיו ממנו כדי שיבין שאין דעתו מסכמת לזה:
למה לא אמרת לי מפני מה משכת כו'. למה לא שאלת הטעם על שמשכתי ידי והייתי אומר לך דאתמול הייתי מהמנוים לטהר ועכשיו אמנה עמהם לפוטרה מן המעשרות ולהחשיבה כח''ל:
אני טמאתי ואני טהרתי בתמי'. והר''ש ז''ל פי' דבשלמא בטומאה אין כאן בית מיחוש אני טמאתי כו' דגזירה דרבנן היא:
עכשיו. אבל לענין מעשרות אני אומר לך שמא נתכבשה מד''ת להתחייב במעשרות וכמ''ד שם לעיל דאע''ג דלא כבשו עולי בבל נתחייבו מד''ת כאלו כבשו והאיך אני פוטרה ואלמא דסבר ר' ישמעאל דמן התורה נתחייבו ופליג על הברייתא דאביי:
מאימתי היא טמאה משום ארץ העמים לא גרסי' הכא ואגב גררא דהתם נסבה דפליגי שם לבתר ההיא דלעיל:
אשכח תני כו' ואמר יאות כו'. כלומר השתא מסיק לשינויא דלעיל דאליבא הברייתא דאביי דמדרבנן הוא שפיר הא דאמרינן דמזון הבנות מאכילין בתרומה דדבריהן עוקרין דבריהן:
מעשרות. לאו דוקא דכולל נמי תרומות כדאמר התם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source