הלכה: אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. כֵּינִי מַתְנִיתָא. עֲבָדֶיהָ יֹאכֵלוּ. עֲבָדָיו לֹא יֹאכֵלוּ. דִּלֹ כֵן הִיא אוֹכֶלֶת וַעֲבָדֶיהָ אֵינָן אוֹכְלִין. רִבִּי יֹאשִׁיָּה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אִם מִזּוֹ אֲפִילוּ הִיא לֹא תֹאכֵל. אָמַר רִבִּי חַגַּיי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. לֹא דְרִבִּי יוֹחָנָן פְּלִיג. לֹא אָמַר אֶלָּא מִזּוֹ אֲפִילוּ הִיא לֹא תֹאכֵל. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אָמַר. צֵא וּרְאֵה הֵיאַךְ הַצִּיבּוּר נוֹהֵג. רִבִּי אָבוּן בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. וְלֹא דְבַר הֲלָכָה זוֹ..אֶלָּא כָּל הֲלָכָה שֶׁהִיא רוֹפֶפֶת בְּבֵית דִּין וְאֵין אַתְּ יוֹדֵעַ מַה טִיבָהּ צֵא וּרְאֵה מַה הַצִּיבּוּר נוֹהֵג וּנְהוֹג. וַאֲנָן חָמֵיי צִיבּוּרָא דְּלָא מֵיכְלוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. 40b הָדָא אָֽמְרָה אֵין העבד פּוֹסֵל אֶת מִי שֶׁהוּא רָאוּי לֶאֱכוֹל וְלֹא מַאֲכִיל אֶת מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לֵאֱכוֹל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' כיני מתני'. כן צריך לפרש המתני' דהא דקתני עבדי' לאו דוקא דעבדי' והן עבדי מלוג יאכלו שהם שלה ואין לעובר חלק בהן:
את מי שאינו ראוי לאכול. אם היא בת ישראל לכהן ואין לה בנים שאין ראוי' לאכול כשמת אפילו היא מעוברת אין בו כח להאכילה וכן העבדים:
את מי שהוא ראוי לאכול. דכיון שיש לה בנים ראוי' לאכול היא:
אין העובר פוסל גרסי':
הדא אמרה. מדהיא אוכלת:
ואנן. רואין דהציבור נוהגין שאין מאכילין עבדים בכה''ג. א''נ דהשאלה היתה על עבדיה ואמר אעפ''י שאין הלכה כן הלך אחר המנהג דאפילו עבדיה נוהגין שלא להאכילן. ובבבלי קתני ברייתא בהדיא דעבדי מלוג יאכלו לר' יוסי:
אתא עובדא. ששאלו לפניו אם הלכה כר' יוסי או לא:
אפילו היא לא תאכל. כלומר דאפשר דאין ה''נ דהיא אינה אוכלת שהעובר פוסלה:
אם מזו. אתה בא להשיב:
ועבדיה אינן אוכלין. בתמי' הא קי''ל כל שהיא אוכלת מאכלת:
דל כן. דאם לא כן אלא אפילו עבדיו לא יאכלו קשיא דהרי היא אוכל' בשביל הבנים שיש לה:
עבדיו. עבדי צאן ברזל הן הוא דלא יאכלו:
לא דר' יוחנן פליג. דלדידי' אפי' היא אינה אוכלת ואעפ''י שיש לה בנים דבזה ודאי אף ר''י מודה אלא לא אמר דאם מזו כלומר מהוכחה דר' אלעזר לא מוכחא מידי דמנא לך לומר לר' יוסי דאין העובר פוסל אפילו אמו:
אַשְׁכָּחַת אָמַר. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵה חָלוּק עַל ר' אבון. דְּאָמַר רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם חִילְפַיי. רִבִּי וְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּי רִבִּי יוֹסֵי וּבַר הַקַּפָּר נִמְנוּ עַל אֲוֵיר אַשְׁקְלוֹן וְטִיהֲרוּהוּ מִפִּי רִבִּי פִּינְחָס בֶּן יָאִיר שֶׁאָמַר. יוֹרְדִּין הָייִנוּ לְסִירְקִי שֶׁלְּאַשְׁקְלוֹן וְלוֹקְחִין חִטִּים וְעוֹלִין לְעִירֵנוּ וְטוֹבְלִין וְאוֹכְלִים בִּתְרוּמָתֵינוּ. לְמָחָר בִּיקְּשׁוּ לְהִמָּנוֹת עָלֶיהָ לְפוֹטְרוֹ מִן הַמַּעְשְׂרוֹת וּמָשַׁךְ רִבִּי יִשְּׁמָעֵאל בֵּי רִבִּי יוֹסֵי אֶת יָדָיו. שֶׁהָיָה מִסְתַּמֵּךְ עַל בֶּן הַקַּפָּר. אָמַר לוֹ. בְּנִי. לָמָּה לֹא אָמַרְתָּ לִי. לא מָשַׁכְתָּ אֶת יָדֶיךָ. הָייִתִי אוֹמֵר לָךְ. אֶתְמוֹל אֲנִי טִימֵּאתִי וַאֲנִי טִיהָרְתִּי. עַכְשָׁיו אֲנִי אוֹמֵר לָךְ. שֶׁמָּה שֶׁנִּתְכַּבְּשָׁה מִדְּבַר תּוֹרָה הֵיאַךְ אֲנִי פוֹטְרָהּ מִדְּבַר תּוֹרָה. אֵימָתַי הִיא טְמֵיאָה מִשּׁוּם אֶרֶץ הָעַמִּים. אַשְׁכַּח תַּנֵּי בְשֵׁם אַבָּיֵי. מֵאֵילֵיהֶן קִבְּלוּ עֲלֵיהֶן אֶת הַמַּעְשְׂרוֹת. וְאָמַר. יְאוּת מַעְשְׂרוֹת מִדִּבְרֵיהֶן וּמָזוֹן הַבָּנוֹת מִדִּבְרֵיהֶן וְדִבְרִיהֶן עוֹקְרִין אֶת דִּבְרֵיהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דא''ר סימון כו'. סוגיא זו הובאה לעיל במס' שביעית שם דקחשיב תחומי א''י כל שהחזיקו עולי בבל ופליגי באשקלון אם כלחוץ היא או לא וקאמר דנמנו על אויר אשקלון וטהרו מטומאת ארץ העמ':
מפי ר' פנחס בן יאיר. מכח עדותו שהיו יורדין לשם על היריד של ישמעאלים דאלמא לא גזרו עליה לטמא משום ארץ העמים שהרי כהנים היו כדמסיק:
וטובלין. מפני צינורות של גוים שניתזו עליהם:
למחר. וחזרו ליום המחרת למנות עליה לפטור מהמעשרות דלא חשו להאי עדות דס''ל כהאי מ''ד אשקלון לחוץ:
ומשך כו'. שהיה רגיל לסמוך עליו ומשך ידיו ממנו כדי שיבין שאין דעתו מסכמת לזה:
למה לא אמרת לי מפני מה משכת כו'. למה לא שאלת הטעם על שמשכתי ידי והייתי אומר לך דאתמול הייתי מהמנוים לטהר ועכשיו אמנה עמהם לפוטרה מן המעשרות ולהחשיבה כח''ל:
אני טמאתי ואני טהרתי בתמי'. והר''ש ז''ל פי' דבשלמא בטומאה אין כאן בית מיחוש אני טמאתי כו' דגזירה דרבנן היא:
עכשיו. אבל לענין מעשרות אני אומר לך שמא נתכבשה מד''ת להתחייב במעשרות וכמ''ד שם לעיל דאע''ג דלא כבשו עולי בבל נתחייבו מד''ת כאלו כבשו והאיך אני פוטרה ואלמא דסבר ר' ישמעאל דמן התורה נתחייבו ופליג על הברייתא דאביי:
מאימתי היא טמאה משום ארץ העמים לא גרסי' הכא ואגב גררא דהתם נסבה דפליגי שם לבתר ההיא דלעיל:
אשכח תני כו' ואמר יאות כו'. כלומר השתא מסיק לשינויא דלעיל דאליבא הברייתא דאביי דמדרבנן הוא שפיר הא דאמרינן דמזון הבנות מאכילין בתרומה דדבריהן עוקרין דבריהן:
מעשרות. לאו דוקא דכולל נמי תרומות כדאמר התם:
אשכחת. מצינו שר' ישמעאל בר''י חולק על ר' אבון והוא אביי לקמן דאשכח בריית' דמאליהן כו' ור' ישמעאל פליג דמד''ת הן כדלקמן:
תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר יוֹסֵף מִשּׁוּם אַבָּיֵי. הָיָה בַת מַאֲכֶלֶת. רִבִּי אִימִּי בְשֵּׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שֶׁכֵּן הָיָה רְאוּיָה לְתוֹפְשָׂן מִן הַמְּזוֹנוֹת. וְאִשָּׁה אֵינָהּ רְאוּיָה לְתוֹפְשָׂן מִן הַמְּזוֹנוֹת. רְאוּיָה הִיא לִתְבוֹעַ כְּתוּבָּתָהּ וּלְאַבֵּד כְּתוּבָּתָהּ. וְקַשְׁיָא כְּתוּבָּה מִדְּבַר תּוֹרָה וּמָזוֹן הַבָּנוֹת מִדִּבְרֵיהֶן וְדִבְרֵיהֶן עוֹקְרִין דְּבַר תּוֹרָה. 41a כְּמָאן דָּמַר. מֵאֵילֵיהֶן קִבְּלוּ עֲלֵיהֶן אֶת הַמַּעְשְׂרוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ומשני כמ''ד מאליהן קבלו את המעשרות. פלוגתא היא בפ''ו דשביעית הל' א' דלחד מ''ד מאליהן קבלו תרומות ומעשרות בבית שני כדדריש התם ר' אלעזר דכתיב ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה וגו' דמשמע שמעצמן קיבלו עליהן וא''כ תרומה נמי דרבנן היא וכדמסיק לקמן:
ודבריהן עוקרין ד''ת. בתמיה דבשביל מזון הבנות נאמר שמאכילין תרומ' שהיא ד''ת הרי מן התורה אין להן זכיה בנכסי' וא''כ אכתי העובר פוסל:
ומזון הבנות. אלא מזון הבנות תקנתא דרבנן היא בנכסין מועטין:
וקשיא כתובה מד''ת. כלומר בשלמא בשביל כתובת אשה ומזונותיה למאי דס''ד דמאכלת שפיר דמד''ת היא וכמ''ד כתובה דאורייתא:
ומשני ראוי' היא כו' ולאבד מזונתה גרסי'. כלומר כשהאלמנה תובעת כתובתה אזי מפסדת מזונותיה ולפיכך לא פסיקא ליה למיתני א''נ דלא עדיפא תקנתא דילה להאכיל אצל העובר משום דראוי' היא לתבוע כו':
ואשה אינה ראוי' כו'. בתמיה הרי האשה תופסת למזונות בנכסים מועטין ואפילו אצל הבת דקי''ל עשו אלמנה בנכסי' מועטים כבת אצל בן וא''כ אמאי אינה מאכלת אפי' היא מעוברת:
שכן כו'. כלומר דמוקי טעמא כדאמר אביי בבבלי שם על דברי ר' ישמעאל בר''י ומיירי בנכסי' מועטים דתקינו רבנן הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים והיינו דקאמר שכן ראוי' הבת לתופשן לנכסים מועטין מן המזונות בשביל מזונות ומיירי נמי שיש בן עם הבת דאז מתקנתא דרבנן היא דתופשת למזונות ולפיכך אין כאן להעובר זכיה דממ''נ אם העובר זכר הוא לא עדיף מהאי בן דקאי ושקלינהו רבנן מיניה ואוקמינהו ברשות בת ואי נקבה היא אכתי לית לה זכיה דכל כמה דלא נפקא לאויר העולם לא תקינו לה רבנן ואוכלין העבדים בשביל הבת אבל אם אין כאן בן בהדי בת אית לי' זכיה לעובר נקבה מדאורייתא בתורת ירושה ומפרשים מילתיה דר' ישמעאל הכי הבת עם הבן מאכלת אבל בן לבדו אינו מאכיל:
הי' בת. אם יש כאן בת עם העובר מאכלת עבדים וכדלקמיה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source