רִבִּי יוֹסֵי בֵּרִיבִּי חֲנִינָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. הָכָא אַתְּ אָמַר. מֵתָה יְבִמְתּוֹ מוּתָּר בְּאִשְׁתּוֹ. מֵתָה אִשְׁתּוֹ מוּתָּר בִּיבִמְתּוֹ. וְהָכָא אַתְּ אָמַר אָכֵין. אָמַר לֵיהּ. אֵינִי יוֹדֵעַ טַעַם אֲחָיוֹת מָה הֵן. רִבִּי בָּא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֵינִי יוֹדֵעַ טַעַם אֲחָיוֹת יְבָמוֹת מַה הֵן. רִבִּי הִילָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא דוֹמֶה אִיסּוּר אֲחָיוֹת יְבָמוֹת לְאִיסּוּר אֲחָיוֹת שֶׁאֵינָן יְבָמוֹת. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. תִּיפְתָּר שֶׁנָּפַל הַבַּיִת עַל שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת. רִבִּי יוֹסֵה בָּעֵי. אִם בְּשֶׁנָּפַל הַבַּיִת עַל שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת בְּדָא אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אֵינִי יוֹדֵע טַעַם אֲחָיוֹת יְבָמוֹת מָהֵן . אֶלָּא בְּשֶׁמֵּתוּ בְּזֶה אַחַר זֶה. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר. 16b מַה צְרִיכָה לְרִבִּי יוֹחָנָן מֵתָה הַשְּׁנִייָה לָמָּה אֵינוֹ מוּתָּר בָּרִאשׁוֹנָה. אֲבָל אִם מֵתָה הָרִאשׁוֹנָה יְהֵא אָסוּר בַּשְּׁנִייָה. אָמַר רִבִּי יוּדָן. הִיא דָא הִיא דָא. צְרִיכָה לֵיהּ. וְלֵית זִיקָה כְּלוּם. אִילּוּ שְׁלֹשָׁה אַחִין. שְׁנַיִם מֵאָב וְלֹא מֵאֵם. שְׁנַיִם מֵאֵם וְלֹא מֵאָב. מֵת בְּנוֹ שֶׁלָּאָב תְּחִילָּה. לֹא הִסְפִּיק הַשֵּׁינִי לְהַחֲלִיץ וּלְייַבֵּם עַד שֶׁמֵּת וְנָֽפְלָה לִפְנֵי אָחִיו מֵאִמּוֹ. שֶׁמָּא אֵינוֹ מוּתָּר בָּהּ. אִין מַאֲמָר זִיקָה כְּלוּם. יְהֵא אָסוּר בָּהּ מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָחִיו מֵאִמּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הכא את אמר מתה כו'. דאלמא דאמרי' יבמה שהותרה כו' והכא במתני' את אמר אכין. בתמיה דקתני דלא מתייבמות ואמאי ליקו חד מינייהו לחלוץ לשני' ותיהוי ראשונה לאידך כיבמה שהותרה ונאסרה ותתזור להיתירה הראשון:
כלום יהא כו' אחיו מאמו. בתמיה והילכך במתני' נמי לא אלימא זיקה לאסרה לעולם ואפי' אם מתה הראשונה תהי' שני' מותרת. אבל בבבלי קאמר לר''י דסבירא לי' לחלק כן וכהוון בעי מימר דהכא:
אין זיקה מאמר גרסי'. כלומר דודאי לא אלימא זיקה לאשוויי כמאמר ותהי' לו אסור משום אשת אחיו מאמו וכדמסיק:
אילו כו' דמה אלו ג' אחין שנים כו'. כגון ראובן ושמעון אחין מן האב ולא מן האם ושמעון ולוי מן האם ולא מן האב ומת ראובן ולא הספיק שמעון לחלוץ או לייבם עד שמת ונפלה לפני לוי שמא אינו מותר בה בתמיה דהרי היא נכרית אצלו ואינה אסורה מחמת שהיתה זקוקה לשמעון אחיו מאמו:
ולית זיקה כלום. כלומר דאין זיקה אלימא כ''כ לאוסרה אח''כ מכח שהיתה אחות זקוקתו מקודם:
אמר ר' יודה. דלא היא אלא היא דא היא דא צריכה ליה. דעל תרווייהו מספקא ליה לר''י ואמר איני יודע כו' כדמסיק:
אבל מתה הראשונה. מודי רבי יוחנן דאסור בשניה משום דבשעת נפילתה לא היתה ראוי' לייבם:
מה צריכה לר''י מתה השניה כו'. כלומר דמה מספקא לי' וקשה לו על שאין אנו מוצאין צד יבום לעולם באחיות אלא אם מתה השניה אח''כ למה אינו מותר בראשונה שהרי היתה ראוי' לייבם בשעת נפילה אלא שנפלה זו אח''כ ואסרתה וכיון שמתה זו חזרה להיתירה הראשון:
אלא בשמתו זא''ז. וידעינן הי שניה ולהכי אמר ר''י איני יודע הטעם. ובבבלי דחי להאי אוקימתא מטעם אחר דלא סתם לן תנא כר''י הגלילי דאמר אפשר לצמצם:
ורבי יוסי בעי. על אוקימתא דר' ירמי' דא''כ מה מתמה ר' יוחנן דהא אי אפשר למצוא להן צד היתר:
א''ר ירמיה תיפתר כו'. לתרוצי מתני' קאי דהיינו טעמא דאינן מתייבמות ולא אמרינן יחלוץ לשניה כו' דמיירי שנפל הבית על שני אחין כאחת כלומר דמתו כאחת ונפלו תרווייהו בבת אחת לפניהן ולא ידעינן הי ראשונה הי שני':
רבי הילא כו'. אמר נמי הכי וכרבי בא דאינו דומה איסור אחיות שהן יבמות כלומר שהאיסור אינו אלא מכח זיקה לאיסור כו' וכדפרישית. וכן משמע בבבלי שם דמחלק אליבא דרבי יוחנן כה''ג:
אמר רבי זעירא כו'. ופליגי ר''ז ורבי בא במילתיה דר''ח בשם רבי יוחנן דר''ז קאמר דהכי אמר איני יודע טעם אחיות מה הן ור' בא קאמר דהכי אמר איני יודע טעם אחיות יבמות מה הן. וכלומר דדוקא היכי דהאיסור מחמת שהן אחיות יבמות הוא דהיינו בזיקה וכדמתני' עלה הוא דמתמה ר' יוחנן ואמר איני יודע מה טעם דהואיל ואינן אסורות אלא מחמת זיקה דרבנן א''כ נימא דיחלוץ לשני' ותיהוי כיבמה שהותרה כו' אבל היכי דהאיסור מחמת אחות אשה וכגון האי דשנינן לקמן בפירקין ג' אחין שנים מהן נשואין ב' אחיות ומת אחד מהם ואח''כ מתה אשתו של שני דאסורה עליו עולמית הואיל ובשעת נפילה אחות אשתו הויא דהתם דקאי בה מתחילה איסור אחות אשה דאורייתא ולא אמרינן בה יבמה שהותרה כו' כלומר שתהיה מותרת אח''כ כשמתה אשתו של שני משום דבשעת נפילה חל עליה איסור דאורייתא. ולר''ז לא שאני ליה אלא כל היכא דתמצא בה צד ייבום אח''כ דמותרת דלא ס''ל לר''י דכל יבמה שאין אני קורא בשעת נפילה יבמה כו' דאסורה עולמית והילכך קאמר איני יודע טעם אחיות מה הן ועל גוונא דמתני' דלקמן נמי קאי:
איני יודע טעם אחיות. דמתני' מה הן וכן אמר רבי יוחנן נמי בבלי כ''ז אחיות איני יודע מי שנאן מכח קושיא זו:
הוון בעי מימר. היו בני הישיבה רוצין לפרש:
מַהוּ שֶׁיְּהֵא לָהּ צָרָה. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי אֲבִינָא. קַל וָחוֹמֶר. מַה אִם אָחוֹת חֲלוּצָתוֹ שֶׁהִיא מִדִּבְרֵיהֶם נָֽתְנוּ לָהּ חֲכָמִים צָרָה. כָּאן שֶׁיֵּשׁ כָּאן אִיסּוּר אֲחָיוֹת לֹא כָּל שֶׁכֵּן. בִּתּוֹ פְּשִׁיטָא לָךְ שֶׁיְּהֵא לָהּ צָרָה. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְשֵׁם רִבִּי אֲבִינָא. תַּנֵּי תַמָּן. חָֽלְצוּ הַצָּרוֹת נִפְטְרוּ הָאֲחָיוֹת. (לא) חָֽלְצוּ הָאֲחָיוֹת לֹא נִפְטְרוּ הַצָּרוֹת. 17a וּכְמַה דְאַתְּ אָמַר. חָֽלְצוּ הַצָּרוֹת נִפְטְרוּ הָאֲחָיוֹת. וְדִכְוָותָהּ אֲפִילוּ חָֽלְצוּ אֲחָיוֹת יִפְטְרוּ צָרוֹת. אֶלָּא כְּרִבִּי יוֹחָנָָן בֶּן נוּרִי. דְּרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר. בּוֹאוּ וּנְתַקֵּן שֶׁיְּהוּ צָרוֹת חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְייַבְּמוֹת. וְהִתְקִינוּ. לֹּא כֵן תַּנֵּי. לֹא הִסְפִּיקוּ לְהַתְקִין עַד שֶׁנִּטְרְפָה הַשָּׁעָה. אֶלָּא כְבֵית שַׁמַּי. דְּבֵית שַׁמַּי מִתִּירִין אֶת הַצָּרוֹת לָאַחִין. אָמַר רִבִּי פִינְחָס קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. אִין כְּבֵית שַׁמַּי (אלא) אֲפִילוּ חָֽלְצוּ הַצָּרוֹת לֹא נִפְטְרוּ אֲחָיוֹת. וְתַנִּינָן. רִבִּי לִעֶזֶר אוֹמֵר. מִשּׁוּם בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. יְקַייֵמוּ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. יוֹצִיאוּ. הֲווּ תְּרֵין תַּנָּאִין אִינּוּן עַל דְּבֵית שַׁמַּי. חַד אָמַר. חָֽלְצוּ צָרוֹת נִפְטְרוּ אֲחָיוֹת. וְחָרָנָה אָמַר. חָֽלְצוּ צָרוֹת לֹא נִפְטְרוּ אֲחָיוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ומשני הווי. על כרחך דתרין תנאין ואליבא דב''ש דחד אמר כו' והיינו למ''ד דב''ש יקיימו ס''ל במתני' על כרחך דלא נפטרו אחיות ס''ל וכדאמרן. ולמ''ד אליבא דב''ש יוציאו וכאבא שאול לקמיה ס''ל דחלצו הצרות נפטרו אחיות דיש זיקה אבל לא אלימא זיקה לשווי' לצרה כערוה והיינו טעמא נמי דלא מקשי בבבלי אהא דמוקי להברייתא חלץ לאחיות כו' כב''ש הקושי' שהקשה מקמי הכי אליבא דשמואל לדברי האומר אין זיקה דיש לומר דס''ל לסתמא דהש''ס כמ''ד אליבא דב''ש במתני' דיוציאו:
ותנינן ר''א אמר משום ב''ש כו'. ה''פ דעל כרחך ב''ש סברי דאין זיקה ולא חשיבה אחות זקוקתו כאחות אשתו והילכך קאמרי במתני' דאם כנסו יקיימו וא''כ ע''כ ברייתא דקתני חלצו אחיות לא נפטרו צרות ואע''ג דחליצת אחיות הוגנת היא דהא אין זיקה לאו אשתיהן הצרות קאמר אלא אצרת אחות השניה דהא כיון שחלץ לאחות הראשונה ואותה החליצה ודאי פוטרת צרתה דכשרה היא דאי הוי בעי מצי לייבומיי אלא דכשחלץ אח''כ לאחות השנייה חליצה פסולה היא דלא מצי לה לייבומי דאחות חלוצתו היא וזו היא דאינה פוטרת צרתה והא דקאמר לא נפטרו צרות ע''כ צרות דעלמא קאמר כל היכי דמיתרמי כה''ג לא נפטרו צרות של אחות השניה וא''כ קשה השתא כי חלץ לצרה זו לא תיפטר נמי האחות השני' דהרי חליצתה נמי פסולה הוא דאי אפשר לייבמה דצרת אחות חלוצתו היא וכדתנן אסור אדם בצרת קרובת חלוצתו. וכה''ג מדייק הבבלי אדשמואל דאמר שם נמי חלץ לאחיות כו' ולדברי האומר אין זיקה. והא דמפרק התם שמואל נמי התחיל ולא התחיל קאמר דאם התחיל באחיות לא יגמור בצרות דלא פטרה חליצת צרת אחות השניה לה כדפרישית אבל אם התחיל בצרות ודאי חליצה חשובה היא ופוטרת האחיות לא שייכא הכא לפרש הברייתא כן וכדכתבו התו' שם ד''ה תניא דאברייתא לא שייך למימר דהתחיל כו' דא''כ הוי ליה לפרושי הכי בהדיא:
אין כב''ש כו'. אי כב''ש מוקמית לה א''כ אפי' חלצו הצרות לא יפטרו האחיות:
אלא כב''ש. דמתירין לגמרי הצרות ואפי' לייבם ולא קשי' אי הכי יבומי נמי תתייבם כדמקשי בבבלי דס''ל להאי תלמודא דאה''נ ונקט חליצה לאשמועינן דחליצה פסולה מהאחיות אינה פוטרת וכסברת התוס' שם:
והתקינו. בתמיה לא כן תני כו':
אלא כריב''ן. דאמר באו כו'. לעיל בפ''ק ואפי' בצרת ערוה וא''כ קיל להו איסור הצרות וחליצתן חליצה:
וכמה דאת אמר כו'. ודכוותה נימא נמי אפי' חלצו אחיות כו' דמאי שנא אי אין זיקה יפטרו הצרות ג''כ בחליצת האחיות ואי יש זיקה לא יפטרו האחיות נמי בחליצת הצרות:
תני תמן. ברייתא הובאה בבבלי שם ע''א תני' כוותיה דרב אשי גבי שתי אחיות שנפלו לפניו משני אחין ולהן צרות דאם חלץ לאחיות לא נפטרו הצרות דחליצה גרועה היא הואיל ואי אפשר לייבמן אבל אם חלץ לצרות נפטרו האחיות דחליצתן משובחת ואע''ג דאסורין ג''כ לייבם דס''ל לרב אשי דלא אלימא זיקה לשווי' לצרה כי ערוה. והאי מקשה לא ס''ל האי טעמא אלא אם גזרו חכמים בזיקה הויא הצרה ג''כ צרת אחות אשה בזיקה והילכך קא מתמה:
בתו פשיטא לך כו'. כלומר אם היתה אחת מן האחיות בתו או שאר ערוה דתנן לקמן דמותר באחותה דלא הויא אחות זקוקתו דערוה לא רמיא קמיה אבל צרה פשיטא לך שיש לה ואסורה משום צרת ערוה דלא תימא דלא דמיא לצרת ערוה בעלמא מכיון דיש כאן ייבום באחותה והך לא רמיא קמיה כלל והויא כצרת ערוה שלא במקום ייבום ומותרת קמ''ל דאפ''ה צרת ערוה היא:
וקאמר ר' הונא. דק''ו הוא מה אם אחות חלוצתו דאמרינן לקמן פ' החולץ דהחולץ ליבמתו אסור בקרובותיה מדרבנן נתנו לה חכמים צרה כדתנן שם הל' ח' דאסור בצרת קרובת חלוצתו כדמפרשינן טעמא שם כאן שיש איסור אחיות לכ''ש ואע''ג דזיקה נמי דרבנן היא כדפרישית לעיל מ''מ עיקר איסור אחיות מדאורייתא וגזרו חכמים נמי בזיקה ושפיר ק''ו הוא דיש לה צרה מהתם דעיקר איסור אחות חלוצה מדרבנן הוא:
מהו שיהא לה צרה. אמתני' קאי אם זיקת אחיות פוטרות הצרה נמי משום צרת אחות זקוקתו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source