Sotah
Daf 34a
משנה: וְקוֹרֵא מִתְּחִילַּת אֶלֶּא הַדְּבָרִים עַד שְׁמַע וּשְׁמַע וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר כִּי תְכַלֶּה לֲעַשֵּׂר וּבְרָכוֹת וּקְלָלוֹת [וּפָרָשַׁת הַמֶּלֶךְ] עַד שֶׁהוּא גוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה. בְּרָכוֹת שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל מְבָרֵךְ אוֹתָן הַמֶּלֶךְ מְבָרֵךְ אוֹתָן אֶלָּא שֶׁהוּא נוֹתֵן שֶׁלָּֽרְגָלִים תַּחַת מְחִילַת הֶעָוֹן.
Traduction
En réalité, il lit depuis le commencement du Deutéronome jusqu’au Shema (6, 4), puis il lit la deuxième section du Shema (Dt 11, 13), puis deux chapitres relatifs à la dîme (Dt 14, 22), et (Dt 26, 12), ensuite le chapitre relatif au Roi (Dt 17, 14), enfin la série des bénédictions et des malédictions (ibid. 27) jusqu’à la fin du chapitre. Toutes les bénédictions récitées par le grand-prêtre le sont aussi par le roi, avec cette différence qu’au lieu de la bénédiction pour le pardon des péchés, il en ajoute une concernant les grandes fêtes.
Pnei Moshe non traduit
מתני' וקורא מתחלת אלה הדברים עד שמע. שבואתחנן ומחבר עם פרשת שמע פרשת והיה אם שמוע שבפרשת שמע קבלת מלכות שמים ובפרשת והיה אם שמוע קבלת עול מצות ומדלג וקורא עשר תעשר ומשם מדלג וקורא כ תכלה לעשר מפני שהוא זמן אסיף ומתנות עניים והפרשת תרומה ומעשרו' ואף על פי שפרשת המלך בין עשר לכי תכלה לעשר הי' קורא אותם יחד שלא להפסיק במעשרות ואח''כ ברכות וקללו' שהן גזירות ועונשים של תורה וחוזר למפרע וקורא פרשת המלך שום תשים עליך מלך ואי משום שיש כאן דילוג בתורה בכדי שיפסיק המתורגמן במקום המלך ומפני כבודו אין חוששין לכבוד הציבור:
ברכות שכ''ג מברך אותן. ביה''כ אחר מקרא הפרשה:
המלך מברך אותן. אחר קריאתו:
אלא שנותן של רגלים. מקדש ישראל והזמנים מברך תחת ברכות של מחילת העין ביה''כ:
משנה: מְשׁוּחַ מִלְחָמָה בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מְדַבֵּר אֶל הָעָם בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ הָיָה מְדַבֵּר שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיָה כְּקָרָבְכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן זֶה כֹּהֵן מְשׁוּחַ מִלְחָמָה. וְדִבֵּר אֶל הָעָם בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ. וְאָמַר אֲלֵיהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵיבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אוֹיְבֵיכֶם. עַל אוֹיְבֵיכֶם וְלֹא עַל אֲחֵיכֶם. לֹא יְהוּדָה עַל שִׁמְעוֹן וְלֹא שִׁמְעוֹן עַל בִּנְיָמִן שֶׁאִם תִּפְּלוּ בְיָדָם יְרַחֲמוּ עֲלֵיכֶם.
Traduction
Lorsque le grand prêtre oint pour la guerre s’adresse au peuple, il lui parle en hébreu, comme il est dit (Dt 20, 2): Il arrivera, au moment de vous préparer à la guerre, que le prêtre s’approchera; c’est celui qui est oint pour la guerre; il parlera au peuple, dans la langue sainte. Il leur dira: Ecoute, Israël! Vous entrez aujourd’hui en lice contre vos ennemis, non contre vos frères; ce n’est ni Juda contre Simon, ni Simon contre Benjamin, qui auraient pitié de vous si vous tombiez entre leurs mains.
Pnei Moshe non traduit
מתני' משוח מלחמה. כהן שנתרבה לכך:
ודבר אל העם בלשון הקודש. כדיליף בגמ':
הלכה: אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. וְלָמָּה קוֹרִין עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר. כִּי תְכַלֶּה לֲעַשֵּׂר. עַל יְדֵי שֶׁיָּֽצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִשְּׁבִיעִית לַשְּׁמִינִית. שֶׁלֹּא לְשַׁכֵּחַ אֶת הַמַּעְשְׂרוֹת. רִבִּי חַגַּיי בְּעָא קוֹמֶי רִבִּי יוֹסֵי. וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַבְדִּיל. אָמַר לֵיהּ. כְּבָר הִבְדִּיל מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה.
Traduction
– R. Abahou dit: Le roi devait lire alors deux chapitres successifs sur la dîme (Dt14, 22), et (Dt 26, 12), afin qu’à la sortie de la septième année (où ce devoir n’est applicable), en entrant dans la huitième année, ou première agraire, on n’oublie pas de donner les dîmes. Mais, objecta R. Hagaî, devant R. Yossé, ne faut-il pas établir la séparation d’avec la consécration de la septième année? (Pourquoi ne pas exiger un signe distinctif rappelant la reprise des devoirs suspendus un an?) Déjà, répondit R. Yossé, la solennité du nouvel-an y a pourvu (et cet oubli n’est pas à craindre).
Pnei Moshe non traduit
גמ' על ידי שיצאו ישראל משביעית. שלא הי' מעשרו' נוהג:
לשמינית. עכשיו מתחילין המעשרות לנהוג לכך קורין בענין הפרשה שלא לשכח זמן וסדר המעשרות:
ואינו צריך להבדיל. מקדושת שביעית כלומר דלמה אין עושין נמי שום סימן והיכר שידעו עכשיו שיצאו מקדושת שביעית ויכירו שנתחייבו בדברים שהיו פטורין בשביעי' כגון בהמת שביעית דאמרינן בפרק מעשר בהמה דפטורה מן הבכורה וכה''ג וכמו שעושין סימן בקריאת הפרשה להזכירם המעשרות:
כבר הבדיל מראש השנה. דמראש השנה כבר נפסקה קדוש' שביעית והתחילה שנת השמינית אלא דבמעשרות ראו עכשיו להזכירם מפני שהוא זמן האסיף והפרשות המעשרות:
סליק פירקא בס''ד
תַּנֵּי. רִבִּי חֲנִינָה בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. 34a הַרְבֶּה חֲלָלִים נָֽפְלוּ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁהֶחֱנִיפוּ לוֹ.
Traduction
On a enseigné que R. Hanina b. Gamliel dit: Beaucoup de victimes tombèrent en ce jour où l’on avait ainsi flatté le roi. La Gemara sur ce paragraphe se retrouve au traité (Pessahim 5, 10) fin
Pnei Moshe non traduit
הרבה חללים נפלו. מישראל באותו היום שהחניפו לו לאגריפס כדאמר בבבלי באותה שעה נתחייבו כו' דאע''ג דאמו מישראל הויא גבי מלך קפיד קרא מקרב אחיך עד שיהא ממוצע מאביו ואמו מישראל והוא מלך בזרוע שלא כדין והיה להם לשתוק ולא להחזיקו:
Sotah
Daf 34b
משנה: כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן וַיָּקוּמוּ הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְשֵׁמוֹת וַיַּחֲזִיקוּ בַשִׁבְיָה וְכָל מַעֲרוּמֵיהֶם הִלְבִּישׁוּ מִן הַשָּׁלָל. עַל אוֹיְבֵיכֶם אַתֶּם הוֹלְכִים שֶׁאִם תִּפְּלוּ בְיָדָם אֵין מְרַחֲמִין עֲלֵיכֶם.
Traduction
Ainsi il est dit (2Ch 28, 16): ''Les hommes désignés par le nom se levèrent, saisirent les captifs, et à l’aide du butin pris ils vêtirent ceux qui avaient été nus, les habillèrent, les chaussèrent, leur donnèrent à manger et à boire, les frottèrent d’huile, conduisirent à âne chaque homme faible, les menèrent à Jéricho, la ville des palmiers, auprès de leurs frères et retournèrent à Samarie.'' Mais vous marchez contre vos ennemis qui n’auront pas pitié de vous si vous tombez entre leurs mains.
Pnei Moshe non traduit
מתני' כמה שנאמר להלן. גבי פקח בן רמליהו שנלחם עם אחז דכתיב וישבו בני ישראל מאחיהם מאתים אלף וגו' ושם היה נביא עודד שמו והוכיחן לבני ישראל ואמר להם בחמת ה' על יהודה נתנם בידכם ותהרגו בם בזעף עד לשמים הגיע ועתה אתם אומרים לכבוש לעבדים ולשפחות וגומר שמעוני והשיבו השביה וגו':
הלכה: מְשׁוּחַ מִלְחָמָה כול'. מְשׁוּחַ מִלְחָמָה לָמָּה. בְּגִין דִּכְתִיב וְדִיבֵּר. הֲרֵי קִרְיַת שְׁמַע הֲרֵי כָתוּב בָּהּ וְדִבַּרְתָּ בָּם וְהִיא נֶאֱמֶרֶת בְּכָל לָשׁוֹן. אֶלָּא בְגִין דִּכְתִיב בָּהּ אֲמִירָה. הֲרֵי פָרָשַׁת וִידּוּי מַעֲשֵׂר הֲרֵי כָתוּב בָּהּ אֲמִירָה וְהִיא נֶאֱמֶרֶת בְּכָל לָשׁוֹן. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. נֶאֱמַר כָּאן נְגִישָׁה. וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי. מַה נְגִישָׁה שֶׁנֶּאֶמְרָה לְהַלָּן בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ אַף כָּאן בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ. עַד כְּדוֹן כְּרִבִּי עֲקִיבָה דּוּ אָמַר. לְשׁוֹנוֹת רִבּוּיִין הֵן. כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל דּוּ אָמַר. לְשׁוֹנוֹת כְּפוּלִין הֵן. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר אַבָּא. 34b נֶאֱמַר כָּאן נְגִישָׁה. וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וְנִגַּשׁ מֹשֶׁה אֶל הָעֲרָפֶל. מַה נְגִישָׁה שֶׁנֶּאֶמְרָה לְהַלָּן בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ אַף כָּאן בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ.
Traduction
D’où sait-on que le grand-prêtre oint pour la guerre doit parler en hébreu seulement? De ce qu’il est écrit (dans le verset précédent du Deutéronome): ''Il parlera au peuple'' (ce parler devra être officiel, dans la langue employée pour le culte). Mais, pour la lecture liturgique du Shemà, n’est-il pas dit aussi (Dt 6, 7): tu en parleras, et pourtant il est permis de procéder à cette récitation dans n’importe quelle langue (243)Voir ci-dessus, 7, 1. que l’on comprend? Ici, il faut attacher au terme parler un caractère plus officiel, parce qu’il est suivi de l’expression ''Il leur dira''. Mais, dans la confession à réciter lors de la remise de la troisième dîme (ibid. 26), on trouve aussi le terme dire, et pourtant il est permis de la réciter en toute langue que l’on comprend? C’est que, répond R. Hagaï, comme on se sert là du mot approcher, et que ce terme se retrouve au sujet de la cérémonie d’une génisse à la nuque rompue (ibid. 21, 5): Les Cohanim, fils de Levi, s’approcheront, etc., on établit une analogie entre ces deux cérémonies, et l’on ne conclut que, dans l’une comme dans l’autre, l’allocution devra être faite dans la langue sacrée. Cette explication est justifiée d’après l’avis de R. aqiba (244)Même procédé ci Shynhédrin, 43., qui dit: la pluralité des expressions implique une extension du sujet (un sous-entendu à compléter; et comme il y a deux termes: parler, puis dire, on en déduit l’emploi exigible de l’hébreu); mais comment expliquer cette exigence d’après R. Ismaël, qui ne tient pas compte de la redondance des termes? En effet, dit R. Hiya. b. Aba, il faut avoir recours à ce procédé d’analogie: comme ici, au sujet de la guerre, le texte biblique emploie le mot approcher, et que ce terme est également usité dans ce verset (Ex 20, 18): Moïse s’approcha de l’obscurité, on établit une analogie entre les deux allocutions, et l’on en conclut qu’il faut, dans l’un comme dans l’autre cas, recourir à la langue sacrée.
Pnei Moshe non traduit
גמ' משיח מלחמה למה. בלשון הקודש דמנלן:
בגין דכתיב ודבר. וילפינן בג''ש דכתיב משה ידבר וגו' מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלה''ק:
הרי כתיב ודברת. ולא ילפינן בג''ש מהתם אלא ע''כ דלא ילפינן ג''ש אם לא היכי דמיות' הוא כדלקמן:
אלא בגין דכתיב בה אמירה. ואמר אליהם וכרבי יודה דאמר בפרקין דלעיל דאמירה לחוד נמי בלה''ק הוא:
ונאמר להלן. בעגלה ערופה ונגשו וגו' מה להלן בלה''ק דכתי' וענו ואמרו דמיותר הוא וילפינן מלת הכפל בג''ש דכתיב להלן וענו הלוים ואמרו מה להלן כו':
עד כדון כר''ע דאמר לשונות ריבויין הן. בכ''מ שתמצא במקרא כפל הענין כמו הכא וענו ואמרו לרבות הוא:
כר''י. אלא לרבי ישמעאל דאמר בכ''מ לשונות כפולין הן ודברה תורה כלשון בני האדם מנלן דבלשון הקדש. פלוגתא דר''ע ור''י בפרקין דלעיל ובהרבה מקומות:
נאמר כאן נגישה. וילפינן נגישה נגישה מקרא גופיה דבמשה וכן בעגלה ערופה:
מה נגישה שנאמר להלן. היה הדיבור שם בל' הקודש:
לֹא מִסְתַּבְּרָה דְלֹא וּפָֽקְדוּ שָׂרֵי צְבָאוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם. וְאַחַר כָּךְ וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן וְדִבֵּר אֶל הָעָם. מָאן דִּי מַתְקֵן לוֹן הוּא מַשְׁמַע לוֹן. אֵין מִקְרָא אָמוּר עַל סֵדֶר. בִּסְפָר אַתְּ אָמַר. שׁוֹטֵר שׁוֹמֵעַ מִפִּי כֹהֵן פָּרָשָׁה וְאוֹמְרָהּ לָעָם בְּכָל לָשׁוֹן. אֲבָל בְּעַרְכֵי הַמִּלְחָמָה מְסַפְּקִין מַיִם וּמָזוֹן וּמְתַקְּנִין אֶת הַדְּרָכִים. רִבִּי חַגַּיי בָּעֵי. כְּמָה דְתֵימַר בִּסְפָר. שׁוֹטֵר שׁוֹמֵעַ פָּרָשָׁה מִפִּי כֹהֵן וְאוֹמְרָה לָעָם בְּכָל לָשׁוֹן. וֶאֱמוֹר גַּם בְּעַרְכֵי הַמִּלְחָמָה כֵן. הָתִיב רִבִּי חִייָה בַּר אָדָא. לֹא מִסְתַּבְּרָה דְלֹא וְהָיָה כְּכַלּוֹת הַשּׁוֹטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וְאַחַר כָּךְ וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן וְדִבֵּר אֶל הָעָם. אָמַר לֵיהּ. מִכֵּיוָן דְּאַתְּ אָמַר. אֵין מִקְרָא אָמוּר עַל הַסֵּדֶר. לֵית שְׁמַע מִינָהּ כְּלוּם.
Traduction
Ne semble-t-il pas que l’ordre suivi dans la Bible doive être rectifié ainsi: ''Les chefs de corps feront le dénombrement en tête du peuple''; puis: ''le prêtre s’approchera; il parlera au peuple, etc.'' Ne serait-il pas à propos, qu’après les dispositions d’ordre prises, on fît entendre aux intéressés les dernières recommandations relatives à la guerre? -C’est vrai, mais il ne faut pas croire que l’ordre des versets, tel qu’il est suivi dans le Pentateuque, soit rigoureux. Ainsi, aux termes du Livre (de la Bible), le prévôt répète le texte qu’il a entendu réciter de la bouche du prêtre (en hébreu), et l’énonce en n’importe quelle langue; mais lorsque le prêtre parle au milieu des rangs des guerriers (disposés pour la bataille), le prévôt ne le répète pas, car il est occupé à la fourniture des vivres, ou de l’eau, ou à la réparation des routes. R. Hagaï demanda: aussi bien que le prévôt, après avoir entendu réciter le texte une première fois de la bouche du prêtre (en hébreu), l’énonce au peuple en toute langue, pourquoi ne le répète-t-il pas d’après l’énonciation faite une seconde fois par le prêtre au milieu des rangs des combattants? Certes, répliqua R. Hiya b. Ada, il doit en être ainsi; sans quoi, le texte biblique serait ainsi conçu: ''Il arrivera, lorsque les prévôts auront cessé de parler au peuple, etc.''; puis: ''le prêtre s’approchera et parlera au peuple.'' (C’est donc que, même sur le champ de bataille, le prévôt répétait les paroles du prêtre). Toutefois, fut-il répondu, il a déjà été observé que l’ordre des versets bibliques n’est pas rigoureux; par conséquent, on ne peut rien conclure de la disposition du texte.
Pnei Moshe non traduit
לא מסתברא דלא ופקדו כו'. אקרא דייק דכתיב והיה כקרבכם וגו' ונגש הכהן וגו' ובסוף הפרשה והיה ככלות השוטרים וגו' ופקדו שרי צבאות בראש העם ולא מסתברא אלא איפכא דמקודם ופקדו שרי צבאות ואח''כ ונגש הכהן וכדמפרש ואזיל:
מאן די מתקון לון. לאחר שמתקן להן מערכות המלחמה ולפקוד שרי צבאות אז צריך שישמיע להן ולדבר מענייני מלחמה ולא מקודם שעדיין לא תיקן להם עיקר המערכות:
אין מקרא אמור על סדר. דאין מוקד' ומאוחר בתורה ובאמת מתחילה פקדו שרי צבאות:
בספר את אמר כו'. דשנינו בתוספתא פ''ז והובאה בבבלי ריש פרקין פעמיים מדבר עמם אחת בספר כשיצאו מארצם ואחת בערכי המלחמה והילכך קאמר דבספר שוטר שומע מפי כהן דהא דכתיב ודברו השוטרים וגו' הכהן אמר להן והשוטרים משמיעים להעם:
בכל לשון. דהכהן לבד צריך שיאמר בלה''ק והשוטרים משמיעים בכל לשון שהם מביני':
אבל בערכי מלחמ'. מה שהכהן אומר בערכי מלחמה אל ירך לבבכם וגו' הוא לבדו אומר ואין השוטרים משמיעים מפני שאין שהות כ''כ במלחמה לפי שעוסקין בסיפוק מים ומזון כו' ואין להם פנאי:
ואמור אף בערכי המלחמה כן. דהכהן מדבר ושוטר משמיע כמו בספר ומנא לך האי טעמא דאמרת מפני שמספקין כו':
התיב רבי חייה בר אדא. על דברי ר' חגיי לא מסתברא דלא כו' כלומר דאתה כמסתפק ושואל למה לא נאמר כן בערכי המלחמה טפי היה לך להקשות דע''כ הכי הוא דאל''כ לא מסתברא דלא היה צריך לכתוב בפסוק אלא כן מתחילה והיה ככלות השוטרים וגו' ואחר כך ונגש הכהן ודבר וגו' דהרי הכהן לבדו הוא מדבר בערכי המלחמה אחרי שכבר פסקו השוטרים מלהשמיע לעם דבריהן אלא ע''כ דגם בערכי המלחמה היו משמיעים דברי הכהן אל העם:
א''ל מכיון. דאמרי' לעיל אין מקרא על הסדר אין את יכול לשמוע מן המקרא כלום ולדייק למה לא נאמר כן במקרא ולפיכך שואל אני בלשון בעיא דנימא אף בערכי המלחמה כן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source