Vayedaber

Sotah

Daf 32b

נִמְצֵאתָ אוֹמֵר. שְׁלֹשָׁה מִינֵי אֲבָנִים הֵן. אַבְנֵי הַמָּלוֹן. וָאֲבַנִים שֶׁהִנִּיחַ יְהוֹשֻׁעַ תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים. וְאִיסְטֵלִיּוֹת שֶׁנָּתַן לָהֶן מֹשֶׁה. אָמַר רִבִּי חֲנִינָן. פָּשִׁיט לוֹן. אַרְבָּעָה מִינֵי אֲבָנִים הֵן. אָמַר רִבִּי סִימוֹן בַּר זְבִיד. וְיֵאוּת. אִין תֵּימַר. אַבְנֵי הַמָּלוֹן. לְשָׁעָה הָיוּ וְנִגְנְזוּ. אִין תֵּימַר. אֲבָנִים שֶׁהֵקִים יְהוֹשֻׁעַ תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים. 32b מְשׁוּקָּעוֹת הָיוּ בַמַּיִם. אִין תֵּימַר. אִיסְטֵלִיּוֹת שֶׁנָּתַן לָהֶן מֹשֶׁה. כְּבָר נִכְנְסוּ עִמָּהֶן לָאָרֶץ. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין בָּאֲבָנִים שֶׁהֵקִים לָהֶן יְהוֹשֻׁעַ עַל גַּב הַיַּרְדֵּן.

Traduction

On voit (par les divers textes bibliques) que les Israélites, lors de l’entrée en Palestine, eurent recours trois fois aux pierres: 1° celles qu’ils emportèrent du Jourdain dans leur campement (232)Elles étaient, selon lui, les mêmes que les pierres de l’autel, dont on fit usage pour cette transcription, selon la Mishna. (Dt 27, 2); 2° celles que Josué fit placer dans le lit du Jourdain pour servir de piédestal aux prêtres (Jos 4, 3 &9); 3° les pierres commémoratives, sthlh que Moïse fit placer à l’Est du Jourdain, en expliquant la Loi (Dt 27, 8). Il est clair pour nous, dit R. Haninan, qu’il y eut quatre sortes de pierres; et il est juste de l’admettre ainsi, ajoute R. Simon b. Zebid, car les pierres de l’autel ne sauraient être celles qui furent érigées plus tard contre les murs de l’hôtellerie, puisqu’ayant servi au culte sacré provisoire, elles ont dû plus tard être enfouies sous terre. Ce ne saurait non plus être les pierres érigées par Josué dans le lit du Jourdain pour servir de piédestal aux prêtres, puisqu’elles furent ensuite abandonnées dans le fleuve. Enfin, il ne saurait être question des pierres commémoratives érigées par Moise, puisqu’elles furent emportées par les Israélites en Palestine, comme souvenir (Jos 4, 7). Donc, l’autel fut érigé à l’aide d’une quatrième sorte de pierres, que Josué avait fait apporter des rives du Jourdain.

Pnei Moshe non traduit

נמצאת אומר שלשה מיני אבני' הן. האי תנא דברייתא ס''ל כתנא דמתני' דהן הן אבני המזבח הן הן אבני המלון:

ואיסטליות. מיני אבנים שנתן להם משה כדאמר בבבלי אחד שהקים משה בארץ מואב שנאמר בעבר הירדן וגו' הואיל משה באר וכתיב וכתבת וגו' באר היטב ואתיא באר באר וקסבר האי תנא דנטלוה עמהן לארץ כדלקמן:

פשיט לן. ודאי זה לנו דע''כ ד' מיני אבנים היו כדמסיק ר' סימון:

ויאות. דד' מיני אבנוים הן ואבני המלון לאו הן אבני המזבח דאם תאמר אבני המלון הן בעצמן אבני המזבח הרי לשעה היו ונגנזו מפני קדושתן כדלעיל ואבני המלון הוקבעו שם לדורות כדכתיב למען תהיה זאת אות בקרבכם כי ישאלון בניכם מחר וגו':

אין תימר. דאותן אבנים היו ממה שהקים יהושע כו' כדכתיב ושתים עשרה אבנים הקים יהושע בתוך הירדן תחת מצב רגלי הכהנים:

משוקעות היו במים. ולא הוציאם משם כדכתיב התם ויהיו שם עד היום הזה:

אלא כן אנן קיומין. ע''כ דאבני המזבח היו באבנים שהקים להן יהושע על גב הירדן ואבני' אחרות היו שלקחו עמהם והביאום למלון:

תַּנֵּי. רִבִּי יוּדָה בַּר אִילָעִי אוֹמֵר. אַבָּא חֲלַפְתָּא וְרִבִּי אֶלְעָזָר בֶן מַתְּיָה וַחֲנִינָה בֶּן חֲכִינַאי עָֽמְדוּ עַל אוֹתָן הָאֲבָנִים וְשִׁיעֲרוּם כָּל אַחַת וְאַחַת מַשּׂוּי אַרְבָּעִים סְאָה. מִיכָּן אַתְּ לָמֵד כַמָּה הָיָה בָאֶשְׁכּוֹל. כְּתִיב וְהָרִימוּ לָכֶם אִישׁ אֶבֶן אַחַת עַל שִׁכְמוֹ. לָא דָמִי הַהוּא דִטְעַן מִן אַרְעָא לְכָֽתְפֵיהּ לְהַהוּא דִטְעַן מֵאַרְעָא לְאַרְכּוּבְתֵיהּ. וּמִן אַרְכּוּבְתֵיהּ לְכָֽתְפֵיהּ. לָא דָמִי הַהוּא דִטְעַן מֵאַרְעָא לְאַרְכּוּבְתֵיהּ וּמִן אַרְכּוּבְתֵיהּ לְכָֽתְפֵיהּ לְהַהוּא דְאוֹחֲרָן תְּלֵי לֵיהּ. לָא דָמִי דְּאוֹחֲרָן תְּלֵי לֵיהּ לְהַהוּא דִטְעִין בִּתְּרֵיין. כְּתִיב אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי עֲקִיבָה דוּ אָמַר לְשׁוֹנוֹת רִבּוּיִים הֵן. (3) שְׁנֵים עָשָׂר הָיוּ. שְׁמֹנֶה בָאֶשְׁכּוֹל וְאַרְבַּע בַּתְּאֵינִים וְרִמּוֹנִים וּבְנוֹשֵׂא כֵלִים. (2) עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן דוּ אָמַר לְשׁוֹנוֹת כְּפוּלִין הֵן. (1) עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה הָיוּ. שִׁשָּׁה עָשָׂר בָּאֶשְׁכּוֹל וּשְׁמוֹנֶה בַּתְּאֵינִים וְרִמּוֹנִים וּבְנוֹשֵׂא כֵלִים. (4) עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל טורטורין. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי עֲקִיבָה טורטורין וטורטורי טורטורין.

Traduction

On a enseigné que R. Juda b. Il’aï dit: Aba Halafta, R. Eleazar b. Mathia et Hanina b. Hakinaï se sont trouvés auprès de ces pierres; ils les ont mesurées, et ont compté que chacune avait une contenance équivalente à quarante saas d’eau. On peut conclure de là quel fut le poids immense de la fameuse grappe de raisins apportée à Moïse par les explorateurs, puisqu’il est écrit (Jos 4, 5): Que chacun de vous emporte une de ces pierres sur son épaule (et, comme la grappe de raisins fut portée par huit personnes, elle a dû peser huit fois autant qu’une de ces pierres). De plus, celui qui soulève un charge de terre sur l’épaule (directement) ne ressemble pas à celui qui lève un charge de la terre à la hauteur du genou, et celui qui la lève de là sur l’épaule (en deux reprises) ne ressemble pas à celui qui porte une charge de la terre aux genoux; de même, l’action de charger depuis les genoux jusqu’à l’épaule ne ressemble pas à celle de se laisser charger par autrui (la charge pourra être plus forte en ce cas); enfin, ce n’est pas la même chose d’être chargé par un homme, que de porter une charge à deux (c’est une charge encore plus grande, et ainsi de suite). Il est écrit des explorateurs (Nb 12, 2): un homme, un homme (233)Le texte a iciÊ: ÒÊUn homme par tribuÊÓ, mots tirés (par inadvertance mnémonique) de (Jos 4, 4). par souche (tribu). Selon l’avis de R. aqiba, le redoublement de l’expression vise une extension du nombre (234)Une discussion analogue se retrouve souvent, p. ex., en (Shabat 19, 2), cf. ci-après, 8, 1., et dès lors les porteurs furent au moins vingt-quatre, savoir: seize portaient la grappe, et les huit autres étaient chargés de figues, de grenades et des ustensiles. Selon R. Ismaël, c’est une simple redondance de langage et les porteurs ne dépassaient pas le nombre de douze, savoir: huit pour la grappe, et les quatre autres chargés de figues, de grenades et de vases. Selon l’avis de ce dernier, le transport fut opéré dans une sorte de balance. Selon R. aqiba, c’était une balance dans une balance d’une autre balance (235)Il fallut pourvoir au transport d'une faÃ§on beaucoup plus compliquÃ©e, occupant seize hommes. Ainsi, on attacha deux chars par une corde, Ã laquelle fut suspendue la grappe; au bout de chacun des deux chariots, on fixa une barre transversale, mise ensuite sur l'Ã©paule des porteurs..

Pnei Moshe non traduit

מיכן אתה למד. כמה משאוי הי' באשכול שהיו שם שמנה מסייעין זה את זה:

דכתיב הכא והרימו וגו' לא דמי וכו'. אינו דומה המגביה משאוי מן הארץ על כתפו למגביה מהארץ לארכבותיו ומן ארכבותיו לכתפו שזה על ידי שאינו מגביה בפעם אחת מהארץ לכתפו יכול להגביה משאוי היותר כבד:

לא דמי כו'. ואינו דומה המגביה בעצמו עד על כתפו למי שאחר מטעינו שזה נושא משא יותר כבד:

לא דמי כו'. ואינו דומה מי שאתר מטעינו ונושא בעצמו למי שטוען בשנים שעל ידי שחבירו מסייעו ונושא עמו במשאוי כל אחד טוען יותר ממה שהוא טוען לבדו ואפי' כשאחר מטעינו וכיון שכאן כל אחד נשא לבדו משאוי של מ' סאה ממה שהגביה בעצמו מן הארץ על כתפו מבלי שהטעינו אחר מעתה צא ולמד כמה משאוי הי' באשכול שהיו שמנה אנשים ומסייעין זה את זה ומרימין על כתפיהן:

כתיב איש אחד. איש אחד לשבט. איידי דאיירי באשכול נקט לפלוגתא דר''י ור''ע בהא:

ה''ג על דעתיה דר''ע דאמר לשונות ריבויים הן כ''ד היו ששה עשר באשכול כו' ע''ד דר' ישמעאל דהוא אומר לשונות כפולין הם שנים עשר היו שמנה באשכול כו'. דר' ישמעאל ור''ע פליגי בכ''מ שנא' בתורה לשונות כפולין כמו הכא איש אחד איש אחד לר''ע אתי לרבות וכן הכא כ''ד מרגלים היו ואע''פ שלא הוזכרו בכתוב אלא י''ב אפשר דהאחרים פחותין מהם היו ולא קחשיב בהדייהו. ועל דעתיה דר''י דאמר בכ''מ לשונות כפולין הן ואין לנו לרבות דבר דדברה תורה כל' בני אדם כדאמר בהערל הלכה א' ובהרבה מקומות. שנים עשר היו כו' וכן גריס בתוס' דף ל''ד ד''ה טורטני לר''ע כ''ד ולר''י י''ב אלא דשם כתוב בר' ישמעאל לשונות ריבויים ובדר''ע לשונות כפולין וצריך להפוך הגי' בזה גם שם:

על דעתיה דר' ישמעאל. דאמר י''ב היו. טורטרון. כדאמר בבבלי שם ממשמע שנאמר וישאוהו איני יודע שבשנים ומה ת''ל בשנים בשני מוטות וס''ל לר''י דמדכתיב בשנים ולא שנים לרבות עוד ב' מוטות אחרות דהוו להו ארבע מוטות והיו הולכות ארבעתן זו אצל זו והאשכול הי' מוטל על ארבעתן וכל אחד מהן תופס לראש המוט אחד מכאן ואחד מכאן הרי שמנה אנשים באשכול וזהו טורטורן משאוי אחד כלו' כולן בשוה:

על דעתי' דר''ע. דאמר כ''ד היו והיו שמנה אחרים הפחותים מהן נושאים משאוי תחת הראשונים שהיו עוד ד' מוטות אחרות והן באלכסון מתחת העליונים ב' מוטות באלכסון מכאן וב' מוטות באלכסון מכאן וזהו טורטורין וטורטורי טורטורין משאוי ומשאוי תחת משאוי:

כְּתִיב וַיַּעַמְדוּ הַמַּיִם הַיּוֹרְדִים מִלְמַעְלָה קָמוּ נֵד אֶחָד הַרְחֵק מְאוֹד מֵאָדָם הָעִיר אֲשֶׁר מִצַּד צָֽרְתָן. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אָדָם קִרְייָה וְצָֽרְתָן קִרְייָה. שְׁנֵים עָשָׂר מִיל מִזּוֹ לְזוֹ. מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ הַמַּיִם גְּדוּשִׁין וְעוֹלִין כְּמַצַּד צָֽרְתָן. וְכִי אֵי זֶה קַל. הַמַּיִם אוֹ אָדָם. הַמַּיִם קַלִּין מֵאָדָם. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן. אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ הַמַּיִם גְּדוּשִׁין וְעוֹלִין כֵּיפִין עַל כֵּיפִין. רִבִּי לֵוִי אָמַר. עַד לִבּוֹ שֶׁלָּרָקִיעַ. תַּמָּן אָֽמְרִין. עַד בָּבֵל. נֶאֱמַר כָּאן הַרְחֵק וְנֶאֱמַר לְהַלָּן מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה מְאֹד בָּאוּ אֵלַי מִבָּבֵל. תַּנֵּי. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר. יוֹתֵר מִשְּׁלֹשׁ מֵאוֹת מִיל הָיוּ הַמַּיִם גְּדוּשִׁין וְעוֹלִין כֵּיפִין עַל גַּבֵּי כֵיפִין עַד שֶׁרָאוּ אוֹתָן כָּל אוּמּוֹת הָעוֹלָם. הָדָא הִיא דִכְתִיב. וַיְהִי כִשְׁמוֹעַ כָּל מַלְכֵי הָאֱמוֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְכָל הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר עַל הַיָּם אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ י֙י אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עַד עָבְרָם וגו'.

Traduction

– Il est écrit (Jos 3, 16): Les eaux qui descendaient d’en haut s’arrêtèrent et s’élevèrent en un monceau, fort loin, depuis la ville d’Adam, qui est à côté de Tsartan. R. Yohanan dit: la localité ''d’Adam'' et celle de ''Tsartan'' étaient à une distance de douze milles l’une de l’autre; or, on peut déduire de la désignation particulière, émise par ce verset, que les eaux s’élevèrent en un monceau égal à la distance de Tsartan. Qu’est-ce qui va plus vite, l’eau ou l’homme? On sait que c’est l’eau, et elle s’amoncela en cet endroit, formant, à mesure qu’elle s’élevait, des vagues arrondies en arcs (236)Lommentaire Qorban ’eda traduit bien par Archivolte.. R. Levi dit: l’eau monta jusqu’au milieu du ciel. On dit là bas (à Babylone) que les eaux allèrent jusqu’à Babylone; car, au verset précité (de Josué) il y a l’expression ''fort loin'', et ailleurs il est dit (2R 20, 14): D’un pays fort éloigné ils sont venus à moi, de Babylone (il y a donc connexité entre lointain et Babylone). R. Eleazar b. Jacob dit: sur un espace de plus de trois cents milles, l’eau s’amoncela et monta en forme d’arcs, au point que toutes les nations du monde les virent, comme il est écrit (Jos 5, 1): Lorsque tous les rois du pays d’Emori, situé de l’autre côté du Jourdain, et tous les rois Cananéens jusqu’aux rivages de la mer, apprirent que l’Eternel avait desséché l’eau du Jourdain, devant les fils d’Israël, jusqu’à ce qu’ils furent passés.

Pnei Moshe non traduit

אדם קרייה. אדם שם עיר אחת וכן צרתן:

כמצד צרתן. כמו השיעור שבין אדם לצרתן. תדע לך שהוא כן. דודאי המים קלים לרוץ יותר מאדם ואם המים לא גבהו אלא י''ב מיל וחזרו למקומן נמצא המים שוטפין אותן שהרי בעברם לא שהו אלא מהלך שנים עשר מיל כאורך מחנה ישראל אלא מלמד כו'. וכן הוא בבבלי:

עד לבו של רקיע. כלו' גבוה הרבה יותר:

עד בבל. כמו מהירדן עד בבל. הדא היא דכתיב ויהי כשמוע וגו'. שנראה לעין כל ושאלו זה לזה עד ששמעו את הנס הגדול. בירדן קיבלו עליהן את הנסתרות. שנתערבו זה על זה ליענש ואפי' על הנסתרות:

Sotah

Daf 33a

משנה: בִּרְכַּת כֹּהֲנִים כֵּיצַד. בַּמְּדִינָה אוֹמְרִים אוֹתָהּ שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת וּבַמִּקְדָּשׁ בְּרָכָה אַחַת. בַּמִּקְדָּשׁ אוֹמֵר אֶת הַשֵּׁם כִּכְתָבוֹ וּבַמְּדִינָה בְּכִנּוּיוֹ. בַּמְּדִינָה כֹּהֲנִים נוֹשְׂאִים אֶת יְדֵיהֶן כְּנֶגֶד כִּתְפוֹתֵיהֶן וּבַמִּקְדָּשׁ עַל גַּבֵּי רָאשֵׁיהֶן חוּץ מִכֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁאֵינוֹ מַגְבִּיהַּ אֶת יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף כֹּהֵן גָּדוֹל מַגְבִּיהַּ אֶת יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָיו אֶל הָעָם וַיְבָֽרְכֵם. בִּרְכוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל כֵּיצַד. חַזָּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֶפֶר הַתּוֹרָה וְנוֹתְנוֹ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנוֹ לַסְּגָן וְהַסְּגָן נוֹתְנוֹ לַכֹּהֵן הַגָּדוֹל. וְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְקַבֵּל עוֹמֵד וְקוֹרֵא אַחֲרֵי מוֹת וְאַךְ בֶּעָשׂוֹר. וְגוֹלֵל אֶת הַתּוֹרָה וּמַנִּיחָהּ בְּחֵיקוֹ וְאוֹמֵר יוֹתֵר מִמַּה שֶׁקָּרִיתִי לִפְנֵיכֶם כָּתוּב כָּאן. וּבֶעָשׂוֹר שֶׁבְּחוּמָשׁ הַפְּקוּדִים קוֹרֵא עַל פֶּה וּמְבָרֶךְ עָלֶיהָ שְׁמוֹנֶה בְּרָכוֹת עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל הַהוֹדָייָה וְעַל מְחִילַת הֶעָוֹן וְעַל הַמִּקְדָּשׁ וְעַל יִשְׂרָאֵל וְעַל הַכֹּהֲנִים וּשְׁאָר הַתְּפִילָּה.

Traduction

Comment opérait-on pour les bénédictions sacerdotales? En province, elles se composaient de trois sections (chaque verset, pris à part, est suivi d’un Amen), et au Temple d’une seule section (sans interruption pour l’Amen). Au Temple, on énonçait le nom divin comme il est écrit (239)Cf. (Yoma 3, 8)., et en province on formulait l’attribut (en disant: Seigneur). En province, les prêtres levaient la main à la hauteur des épaules (pour bénir), et au Temple ils les plaçaient au-dessus de leurs têtes, sauf le grand prêtre qui n’élevait pas les mains au-dessus du frontal (contenant le tetragramme divin). Selon R. Juda, même le grand prêtre élevait les mains au-dessus du frontal, puisqu’il est dit (Lv 9, 25): Aron leva les mains vers le peuple et le bénit. Voici en quoi consistent les bénédictions du grand-prêtre: Le servant de la synagogue prend le rouleau de la Loi et le remet au chef de ce Temple (240)Même traité, 7, 1.; celui-ci le remet au vice-président, lequel le remet au grand-prêtre. Ce dernier, de son côté, se lève, reçoit le rouleau sacré, afin de faire la lecture officielle debout. Il choisira, pour lire publiquement, un passage du Lévitique (relatif aux sacrifices du grand-pardon), puis un second (Lv 23, 27-33), traçant les cérémonies à observer en ce jour). Puis on referme le rouleau, on le remet dans le sein du grand-prêtre (sur ses genoux), qui ajoutera: ''Il se trouve inscrit là plus que je ne vous ai lu.'' Puis, il lira par cœur le texte intitulé ''le dixième du mois '' du livre des Nombres (Nb 29, 7-11). Après quoi, il récitera le final composé de huit bénédictions, savoir les formules habituelles qui suivent la lecture de la Loi, celle du culte (ou la 16e ou 17e de l’Amida), celle de l’action de grâce envers Dieu (17e ou 18e de l’Amida), une autre pour le pardon (spéciale à ce jour), une pour le Temple, une en faveur d’Israël, une pour les prêtres, et une autre enfin pour le reste de la prière.– (241)La Guemara sur ce se retrouve en entier en (Yoma 7, 1).

Pnei Moshe non traduit

מתני' במדינה אומרי' אותה שלש ברכות. שמפסיקין הכהנים בין פסוק לפסו' ועונין הציבור אמן:

ובמקדש ברכה אחת. לפי שאין עונים אמן במקדש ואין כאן שום הפסק ומה שהיו עונים במקדש בשכמל''ו לא חשיב הפסק דלאלתר כשהיו שומעין שם הנכבד והנורא היו עונין ולא היו ממתינין עד סוף הפסוק כ''כ התוס' דף מ':

ככתבו. ביו''ד ה''א:

ובמדינה בכינויו. באל''ף דל''ת שאין מזכירין השם ככתבו אלא במקדש בלבד כדדריש בבבלי שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי. אבוא אליך וברכתיך סרס המקרא ודרשהו בכל המקום אשר אבוא אליך וברכתיך דהיינו במקדש שם אזכיר את שמי:

כנגד כתפותיהן. מפני שצריך נשיאות כפים דכתיב וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וכתיב הוא ובניו כל הימים מה הוא בנשיאות כפים אף בניו בנשיאות כפים דכיון דאיתקוש בניו לו בשירות דכתיב בהאי קרא דכל הימים לעמוד לשרת איתקוש נמי לברכה דברכה איתקוש לשירות כדכתיב לשרתו ולבר' בשמו:

ובמקדש. שמברכין את העם בשם המפורש ושכינה למעלה מקשרי אצבעותיהם מגביהין ידיהן למעלה מראשיהן:

שאין מגביה ידיו למעלה מן הציץ. מפני שהשם כתוב עליו:

ר' יהודה כו'. ואין הלכה כר' יהודה:

ברכת כ''ג. ביום הכפורים לאחר שכלתה עבודת היום קורא בתורה כדמפ' ואזיל ומברך שמונה ברכות כדלקמן:

חזן הכנסת. שמש הכנסת שטורח עסקי הכנסת עליו להכניס ולהוציא ולהפשיט את התיבה ולהכין הכל:

ראש הכנסת. על פיו נחתכין דברי הכנסת מי יפרוס על שמע מי יפטיר בנביא מי ירד לפני התיבה:

סגן. המוכן תחת כ''ג שאם יארע בו פסול ישמש תחתיו:

והסגן נותנו לכ''ג. וכולן משום כבודו של כ''ג שמראין את מעלותיו מעלה למעלה ממעלה:

כ''ג עומד ומקבל. ומתחילה יושב היה דבעזר' נשי' היה קורא דאי בעזרת ישראל הא קי''ל אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד:

וקורא אחרי מות. שהיא מסדר יום הכיפורים:

ואך בעשור. שהוא בפרשת שור או כשב דסמוכה היא לפרשת אחרי מות ויכול לגלול ס''ת לשם בעוד שהמתירגמן מחרגם פסוק אחרון של אחרי מות ואין כאן שהות כדי שיפסיק המתורגמן:

וגולל את התורה. ואע''פ שעדיין לא קרא ובעשור של חומש הפיקידים יקרא אותו על פה ולא יגלול ס''ת לשם מפני שהוא רחוק ויש שהות שיפסיק המתורגמן וישתוק ואיכא גנאי לציבור ולקרות בשני ס''ת אי אפשר לפי שאין אדם אחד קורא בשני ס''ת בציבור משום פגמו של ס''ת הראשון:

יותר ממה שקריתי לפניכם. בענין היום כתוב כאן ואע''פ שאני עתיד לקרות עוד פרשה שלישית אל תדמו שחסר מן הספר הזה ולכך אני גוללו וכל כך למה שלא להוציא לעז על ספר תורה:

ומברך עליה שמנה ברכות. כדמפרש בגמ':

הלכה: אָמַר רַב חִסְדָּא. צַעַר גָּדוֹל הָיָה לָהֶן. בְּכָל אָתָר אַתְּ אָמַר. הוֹלְכִין אֵצֶל הַתּוֹרָה. וְהָכָא אַתְּ אָמַר. מוֹלִיכִין אֶת הַתּוֹרָה אֶצְלָן. אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁהֵן בְּנֵי אָדָם גְּדוֹלִים הַתּוֹרָה מִתְעַלָּה בָהֶן. וְהָא תַמָּן מְייַבְּלִין אֶת הַתּוֹרָה גַבֵּי רֵישׁ גָּלוּתָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. עַל יְדֵי שֶׁזַרְעוֹ שֶׁל דָוִד מְשׁוּקָּע שָׁם אִינּוּן עָֽבְדִין לוֹ כְּמִנְהַג אַבְהָֽתְהוֹן.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

גמ' אמר רב חסדא צער גדול היה להן. להכהנים במקדש שהיו צריכין להגביה ידיהן למעלה מראשיהן מתחילת הברכה עד סופה:

בכל. מקו' מצינו שצריך לנהוג כבוד לתורה ולילך למקום שהיא:

והכא את אמר שמוליכין את התורה. מן הכנסת אצלן להביא לכהן גדול והיה לו לילך לשם ולקרות:

אלא ע''י שהן בני אדם גדולים. חשיבו' וכבוד הוא לתורה שהתורה מתעלה ומתכבדת בהן:

והא תמן. בבבל מביאין התורה בבית ריש גלותא אף שלפעמים אין שם בני אדם גדולים וחשובים כל כך:

ע''י שזרעו של דוד משוקע שם. שבאין מזרע דוד מתנהגין בחשיבות ועושין כמנהג אבותיהן:

אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. בַּיַּרְדֵּן קִיבְּלוּ עֲלֵיהֶן אֶת הַנִּסְתָּרוֹת. אָמַר לָהֶן יְהוֹשֻׁעַ. [אִם אֵין אַתֶּם] מְקַבְּלִין עֲלֵיכֶם אֶת הַנִּסְתָּרוֹת הַמַּיִם בָּאִין וְשׁוֹטְפִין אֶתְכֶם. אָמַר רִבִּי סִימוֹן בַּר זַבִּדָא. וְיֵאוּת. תֵּדַע לְךָ 33a שֶׁהוּא כֵן. שֶׁהֲרֵי עָכָן חָטָא וְרוּבָּהּ שֶׁלַּסַּנְהֶדְרִין נָפְלָה בָּעַי. אָמַר רִבִּי לֵוִי. בְּיַבְנֶה הוּתְּרָה הָרְצוּעָה. יָֽצְתָה בַת קוֹל וְאָֽמְרָה. אֵין לָכֶם עֶסֶק בַּנִּסְתָּרוֹת.

Traduction

Or, dit R. Simon b. Lakish, c’est sur le Jourdain que les Israélites se sont engagés réciproquement à observer même celles des règles religieuses qui étaient encore secrètes. De là, Josué les menaça (237)Cf. B., Shynhédrin, 43., en disant aux Israélites que s’ils ne s’engageaient pas d’observer aussi les règles secrètes, l’eau du fleuve viendra les inonder. C’est bien ainsi, ajoute R. Simon b. Zabid; et ce qui le prouve, c’est que par suite du péché d’Akhan (Jos 7, 20), la majeure partie du tribunal (238)V. Rabba sur (Lv 11). périt à Aï (Jos 8, 21). R. Levi dit: à la suite de l’intercession faite par les sages à Yabneh (leur nouvelle résidence), le lien de cet engagement fut défait, et une voix céleste vint proclamer qu’il ne faut plus s’inquiéter des règles secrètes.

Pnei Moshe non traduit

תדע לך שהוא כן. שכבר קבלו עליהם הנסתרות בירדן:

שהרי עכן חטא. בנסתרות ורובה של סנהדרין נפלה בעי כדכתיב ויכו מהם כשלשים וששה איש וכדדריש בבבלי פ' נגמר הדין זה יאיר בן מנשה שהיה שקול כרובה של סנהדרין:

הותרה הרצועה. שלא ליענש ע''ז:

אין לכם עסק. ליענש בשביל נסתרות:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source