Sotah
Daf 16b
משנה: רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אֵין הַזְּכוּת תּוֹלָה בְּמַיִם הַמָּרִים. וְאִם אַתָּה אוֹמֵר הַזְּכוּת תּוֹלָה בְּמַיִם הַמְאָֽרְרִים מַדְהֵא אַתָּה אֶת הַמַּיִם בִּפְנֵי כָל הַנָּשִׁים הַשּׁוֹתוֹת וּמוֹצִיא אַתָּה שֵׁם רַע עַל הַטְּהוֹרוֹת שֶׁשָּׁתוּ שֶׁאוֹמְרִים טְמֵאוֹת הֵן אֶלָּא שֶׁתָּלָת לָהֶן זְכוּת. רִבִּי אוֹמֵר הַזְּכוּת תּוֹלָה בְּמַיִם הַמְאָֽרְרִים וְאֵינָהּ יוֹלֶדֶת וְאִינָהּ מַשְׁבַּחַת אֶלָּא מִתְנַוְונָא וְהוֹלֶכֶת לַסּוֹף הִיא מֵתָה בְּאוֹתָהּ מִיתָא.
Traduction
R. Simon dit: nul mérite n’ajourne l’effet des eaux amères; car, si l’on disait qu’un certain mérite peut avoir cette conséquence d’ajournement, on amoindrirait le prestige de l’eau d’épreuve devant toutes les femmes qui en boivent; de plus, on attirerait une mauvaise renommée sur les femmes pures qui ont bu de cette eau, car on les supposerait impures, en ajoutant que l’effet malfaisant est momentanément suspendu par le mérite de la femme. Rabbi dit: le mérite suspend l’effet des eaux de malédiction; mais désormais (en cas de culpabilité), la femme n’enfantera plus et ne sera plus belle; elle deviendra maladive, et elle dépérira jusqu’à mourir finalement des mêmes causes.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אתה מדהה את המים. מחסר ומחשיך בלשון משנה נקרא הגוון החסר דיהה כדמצינו זה הרבה במסכת נגעים ונדה:
מתנוונה והולכת. נחלית והולכת:
הלכה: רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אֵין הַזְּכוּת תּוֹלָה בְּמַיִם הַמָּרִים כול'. רִבִּי אוֹמֵר הַזְּכוּת תּוֹלָה בְּמַיִם הַמְּאָרְרִים כול'. אָמַר רַב הַמְנוּנָא. הַמִּתְנַוְונָה מוּתֶּרֶת לְבֵיתָהּ. וְאַתְייָא כְהָדָא דְתַנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. אֲפִילוּ טְהוֹרָה שֶׁשָּׁתָת סוֹפָהּ שֶׁהִיא מֵתָה בְתַחֲלוּאִים רָעִים. מִפְּנֵי שֶׁהִכְנִיסָה עַצְמָהּ לְמִסְפֵּק הַזֶּה הַמְרוּבֶּה.
Traduction
R. Hamnona dit: la femme avilie (qui a passé par l’épreuve) reste permise à son mari (121)On ne int pas que l’eau n’ait pas produit d’effet immédiat, malgré la culpabilité de la femme, en raison de ses mérites antérieurs.; c’est conforme à l’enseignement où il est dit que, selon R. Simon b. Eléazar, même une femme pure, qui a dû boire à cause du soupçon, finira par mourir au milieu de grandes souffrances, pour avoir eu le tort de s’exposer à ce doute grave (en s’enfermant avec un homme).
Pnei Moshe non traduit
גמ' המתניונה מותרת לביתה. ואין חוששין שמא טמאה היא וזכות תלה לה כדמסיק:
אפי' טהורה ששתת. מתנוונת ומתה כו' על שהכניסה עצמה לספק מרובה הזה בסתירתה:
וּמַכַּת פְּרוּשִׁים. זֶה שֶׁהוּא נוֹתֵן עֵצָה לִיתוֹמִים לְהַבְרִיחַ מְזוֹנוֹת מִן הָאַלְמָנָה. כְּהָדָא אַרְמַלְתָּה דְרִבִּי שׁוּבְתַי הֲוָות מְבַזְבְזָה בְּנִיכְסַייָא. אֲתוֹן יָֽתְמַייָא וְקָֽרְבוֹן לְרִבִּי אֶלְעָזָר. אָמַר לוֹן. וּמַה נַעֲבִיד לְכוֹן וְאַתּוּן שַׁטְייָן. נְפַק כְּתוֹבָה. אָמַר לוֹן. נֵימַר לְכוֹן מֵימַר. עִיבְדּוֹן גַּרְמֵיכוֹן מְזַבְּנִין. וְהִיא תָֽבְעָה פּוֹרְנֶה וּמוֹבְדָה מְזוֹנָהּ. עָֽבְדִין כֵּן. 16b בְּרוֹמֲשָׁא אָתָת וּקְרֵבַת גַּבֵּי רִבִּי אֶלְעָזָר. אָמַר. זוּ מַכַּת פְּרוּשִׁין נָֽגְעוּ בָהּ. יָבוֹא עָלַי אִם נִתְכַּוַונְתִּי לְכָךְ.
Traduction
– Par ''plaie des Pharisiens'' (frappé par leurs excès), on entend par exemple celui qui donne aux orphelins le conseil d’enlever (par la restitution du douaire) à leur mère veuve, le droit d’être nourrie sur l’héritage paternel. Ainsi, la veuve de R. Shabthaï (117)Cf. J., (Sanhedrin 7, 9). usait avec prodigalité des biens de ses fils. Les orphelins se présentèrent à R. Eléazar et lui en firent la remarque: -''Je ne sais comment agir dans votre intérêt, leur dit-il, mais vous seriez des sots si, pour éviter l’usufruit, vous ne rendiez la ketuba de votre mère'' (pour lui laisser ce qui revient personnellement). Sur ce, un homme présent leur dit: ''Je vais vous donner un conseil: feignez de vendre votre patrimoine, de sorte que la mère réclamera son douaire, et elle perdra ses droits à être nourrie sur l’ensemble des biens.'' Le conseil fût suivi. Au soir, la femme se présenta à son tour (et exposa ses plaintes) devant R. Eléazar, qui dit: ''Je m’aperçois que cette femme se trouve frappée par la plaie des Pharisiens (leurs excès); je jure n’avoir pas eu l’intention de la léser (lorsque j’ai parlé de restitution de dot, j’avais cru que la veuve le désirait ainsi)'' – (118)Suit une phrase que l’on retrouve au tr. Pea, VIII v 8 (traduite t. II, p. 114)..
Pnei Moshe non traduit
להבריח מזונות. שמשיא עצה להיתומים שיגרמו לה לתבוע כתובתה ומתוך כך תפסיד מזונותיה כדלקמן ובבבלי קרא להני גוונא רשע ערום:
הוות מבזבזא. שהיתה מוציאה יותר מדאי למזונות:
וקרבון. היו צועקין:
ומה נעביד לכון ואתם שוטים נפק כתובה. כלומר דדעתו היה שיפרעו לה הכתובה אולי תתרצה בזה ויפטרו מהמזונות:
אמר לון נימר לכם מימר כו'. איש אחד שהיה שם כשאמר ר''א זה אמר להיתומים אני אומר לכם מה כוונת ר''א בזה:
עיבדון גרמיכון. תעשו עצמיכם כאלו אתם מכירים הנכסים ומחמת זה תתבע כתובתה מכם ואז תאבד מזונותיה כדין האלמנה התובעת כתובתה דאין לה מזונות משעת התביעה:
ברומשא. לעת ערב באת האשה לפני ר''א וצעקה:
זו מכת פרושין נגעו בה. באותה עצה יבא עלי כך וכך אם נתכוונתי לזה אלא דעתי היתה שישלמו לה הכתובה ברצונה. מאתים זוז חסר דינר. דאז מותר לקבל מעשר עני והיה רבי רגיל לתת לו בשנה השלישית שהוא זמן מעשר עני:
חַד תַּלְמִיד מִדְּרִבִּי הָיוּ לוֹ מָאתַיִם חָסֵר דֵּינָר. וַהֲוָה רִבִּי יְלֵיף זְכִי עִימֵּיהּ חָדָא לִתְלַת שְׁנִין מַעֲשֵׂר מִסְכֵּינִין. חַד זְמָן עַבְדִּין בֵּיהּ תַּלְמִידוֹי עַיִן בִּישׁ וּמָלוּן לֵיהּ. אָתָא בְּעֵי מִיזְכֵּי עִימֵּיהּ הֵיךְ מַה דַהֲוָה יְלִיף. אֲמַר לֵיהּ. רִבִּי. אִית לִי שִׁיעוּרָא. אָמַר. זֶה מַכַּת פְּרוּשִׁים נָֽגְעוּ בוֹ. רָמַז לְתַלְמִידָיו וְאַעֲלוּנֵיהּ לְקַפֵּילִין וְחַסְרוּנֵיהּ חַד קִרַט. וּזְכָה עִימֵּיהּ הֵיךְ מַה דַהֲוָה יְלִיף.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
חד זמן. נתנו התלמידים בו עין הרע ומלאו לו הדינר למאתים ואז אסור לקבל:
אתא. היה רבי רוצה לזכות עמו כפי שהיה רגיל ואמר לו יש לי כפי השיעור ומעתה אסור לי לקבל:
רמז. רבי לתלמידיו והכניסוהו לקפילין והוא חנות שמוכרין שם מיני מאכל וחסרו ממנו ע''י הוצאה. חד קרט. מטבע רובע דינר וחזר ונתן לו מעשר עני:
הוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶן בְּתוּלָה צֵייְמָנִית וְאַלְמָנָה שׁוֹבָבִית וְתִינּוֹק שֶׁהוּא עוֹלֶה לֶחֳדָשִׁיו. בְּתוּלָה צֵייְמָנִית. מְצַייְמָה אוֹבֶדֶת בְּתוּלֶיהָ. וְאַלְמָנָה שׁוֹבָבִית מִי חָֽגְלָה נְסִבָת שֵׁם בִּישׁ. וְתִינּוֹק שֶׁהוּא עוֹלֶה לֶחֳדָשִׁיו. רִבִּי חִלְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי סִימוֹן. זֶה שֶׁהוּא גָדוֹל בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא בְּפִירְקוֹ וּמְבַזֶּה גְדוֹלִים מִמֶּנּוּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. זֶה שֶׁהוּא בֶן תֵשַׁע וְאֵיבָרָיו נִרְאִין כְּבֶן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה. וְהוּא בָא עַל אַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת בַּתּוֹרָה וְהֵן מֵיתוֹת עַל יָדָיו וְהוּא פָטוּר.
Traduction
A ces divers excès, on ajoute le cas d’une jeune fille qui se mortifie, pour pouvoir prétendre (lors de son mariage) avoir perdu sa virginité par les mortifications (et dissimuler son inconduite). Il en est de même de la veuve errante, qui en courant (119)LittéralementÊ: en faisant la ronde (selon le sens adopté p J. Lévy). (sous prétexte de visites aux femmes en couches) va répandre partout ses calomnies (120)Son hypocrisie est une autre cause de ruines.. Par l’''enfant venu avant terme'', dit R. Hilqia au nom de R. Simon, on entend le garçon qui connaît la Loi avant son temps et méprise en conséquence de plus grands que lui. Selon R. Yossé, c’est un garçon qui dès l’âge de neuf ans a dès membres qui lui donnent l’apparence de douze ans; par suite, il a des relations intimes avec des personnes à des degrés de parenté interdits par la Loi, d’où il résulte pour celles-ci la condamnation à mort, tandis que lui reste exempt de pénalité à cause de son jeune âge (c’est encore un trait de pharisaïsme).
Pnei Moshe non traduit
הוסיפו עליהן. על הא דחשיב במתני'. בתולה ציימנית עושה עצמה צנועה ומתענה ובתוך כך מזנת ואובדת בתוליה ובבבלי גרם צלייני':
ואלמנה שובבית מיחגלה נסבת שם ביש. מיחגלה מלשון יחוגו וינועו שנעה והולכה תמיד לשכנותיה לבקר אותן ומתוך כך עושה להן שם רע בדברים שמקבלת מהן א''נ מירגלה גרסי' מורגלת בכך:
ותינוק שהוא עולהי לחדשיו. כלומר שלא כלו ועדיין עולה הוא לחדשיו וכדמפרש ואזיל:
ואיבריו נראין כבן י''ב כו'. וזה נמי מכלה עולם הוא שאינו חושש לבא על העריות הואיל ופטור הוא ומביא לאחרים לידי מיתה:
Sotah
Daf 17a
משנה: נִטְמֵאת מִנְחָתָהּ עַד שֶׁלֹּא קָֽדְשָׁה בַכֶּלִי הֲרֵי הִיא כְּכָל הַמְּנָחוֹת וְתִיפָּדֶה. וְאִם מִשֶּׁקָּֽדְשָׁה בַכֶּלִי הֲרֵי הִיא כְּכָל הַמְּנָחוֹת וְתִישָּׂרֵף. וְאֵלּוּ שֶׁמִּנְחוֹתֵיהֶן נִשְׂרָפוֹת הָאוֹמֶרֶת טְמֵיאָה אֲנִי לָךְ וְשֶׁבָּאוּ לָהּ עֵדִים שֶׁהִיא טְמֵיאָה וְהָאוֹמֶרֶת אֵינִי שׁוֹתָה וְשֶׁבַּעֲלָהּ אֵינוֹ רוֹצֶה לְהַשְׁקוֹתָהּ וְשֶׁבַּעֲלָהּ בָּא עָלֶיהָ בַדֶּרֶךְ. וְכָל הַנְּשׂוּאוֹת לַכֹּהֲנִים מִנְחוֹתֵיהֶן נִשְׂרָפוֹת.
Traduction
Si l’offrande de farine est devenue impure avant d’avoir été consacrée par la remise dans l’ustensile du culte, elle sera semblable à toute autre offrande de farine, et pourra être rachetée (puis utilisée comme profane). Si l’impureté est survenue la farine était déjà dans l’ustensile sacré, il faut aussi la traiter comme toute autre offrande analogue en ce cas et la brûlera (sans les offrir): celles de la femme qui avoue être devenue impure à son mari, ou qui est déclarée impure sur l’attestation de deux témoins, ou pour celle qui se refuse à boire, ou de celle que le mari ne veut pas faire boire (ne veut pas éprouver), ou qui a cohabité avec son mari lorsqu’il la conduisait à Jérusalem pour l’épreuve. Enfin, on brûle l’offrande de toutes les femmes soupçonnées qui sont mariée à des cohanim (même le reliquat après la combustion de la poignée prélevée sur le tout).
Pnei Moshe non traduit
מתני' הרי היא ככל המנחו'. שנטמאו עד שלא קדשו בכלי כדתנן ריש פ' י''ב דמנחות דיש להן פדיון:
ותפדה. ותצא לחולין ומן המעות יקנה אחרת:
ותשרף. שקדשה קדושת הגוף ואינה יוצאה עוד לחולין:
האומרת טמאה אני לך. משום דדמיא לאשם תלוי כדמפרש בגמ':
וכל הנשואות לכהנים מנחותיהן נשרפות. ואפי' קרב הקומץ כהלכתו ולא נטמאו נשרפים שירים על בית הדשן כדמפרש בגמרא:
הלכה: נִטְמֵאת מִנְחָתָהּ עַד שֶׁלֹּא קָֽדְשָׁה בַכֶּלִי כול'. תַּנֵּי. נִטְמֵאת מִנְחָתָהּ עַד שֶׁלֹּא קָֽדְשָׁה בַכֶּלִי. הֲרֵי הִיא כְּכָל הַמְּנָחוֹת וְתִיפָּדֶה. מִשֶּׁקָּֽדְשָׁה בַכֶּלִי. הֲרֵי הִיא כְּכָל הַמְּנָחוֹת וְתִישָּׂרֵף.
Traduction
Un enseignement (barayeta) s’exprime d’une façon tout analogue à la Mishna (123)V. Tossefta à ce traité, 2.: Si l’offrande de farine est devenue impure avant d’avoir été consacrée par la remise dans l’ustensile du culte, elle sera semblable à toute autre offrande de farine, et pourra être rachetée (utilisée comme profane). Mais si l’impureté est survenue lorsque la farine avait déjà été mise dans l’ustensile sacré, il faut aussi la traiter comme toute autre offrande analogue en ce cas, et la brûler.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני כו'. כלומר דתנינן בברייתא כמו דתנינן במתני' ותוספתא היא פ''ב דסוטה והתם מוסיף עלה דקתני משקדשה כו' תעובר צורתה ותצא לבית השריפה דכל הקדוש קדושת הגוף טעון עיבור צורה ונשרף בבית הדשן בעזרה:
וְהָאוֹמֶרֶת. טְמֵיאָה אֲנִי. לֹא כְחַטָּאת שֶׁמֵּתוּ בְּעָלֵיהָ הִיא. וְחַטָּאת שֶׁמֵּתוּ בְּעָלֵיהָ יֵלְכוּ הַמָּעוֹת לְיַם הַמֶּלַח. דַּמְייָא לְאָשָׁם תָּלוּי. אִם לְאָשָׁם תָּלוּי. אֲפִילוּ מִשֶּׁקָֽדְשָׁה בַכֶּלִי. אָמַר רִבִּי מַתַּנְייָה. דַּמְייָא לְאָשָׁם תָּלוּי שֶׁנִּשְׁחַט. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. אִם מִשֶּׁנִּשְׁחַט נוֹדַע לוֹ. הַדָּם יִשָּׁפֵךְ וְהַבָּשָׂר יֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵיפָה.
Traduction
Pourquoi, lorsque la femme déclare être devenue impure pour son mari (l’avoir trahi), l’offrande doit-elle être brûlée? -Pourquoi ne pas traiter celle-ci comme un sacrifice expiatoire, dont le maître est mort (124)Mishna, (Temoura 4, 1)., et dont il est entendu que le montant devra être jeté à la mer morte (être dispersé), non brûlé? -Non, la dite offrande est semblable au sacrifice de péché pour doute (une fois la consécration faite, il faut brûler la victime). Mais alors, si cette offrande de farine est semblable au sacrifice de péché du doute (125)Si avant l’égorgement on a la certitude de n’avoir pas commis la faute sur laquelle il y avait doute, on pourra racheter l’animal lorsqu’il sera devenu défectx., il devrait suffire de disperser la farine (sans la brûler), même après sa consécration par sa remise dans un ustensile sacré? La ressemblance avec le sacrifice de péché, dit R. Mathnia, est restreinte au cas où, après l’égorgement de la victime, celui qui l’offre a la preuve de n’avoir pas été coupable (comme ici la femme reconnaît sa culpabilité). Or, il a été enseigné ailleurs (126)Mishna, Kritot 6, 1.: Si le doute est levé après que l’égorgement a été effectué, il faudra verser le sang dans une rigole du parvis et emporter la chair dans la cellule où elle sera brûlée (et de même ici, pour la farine consacrée).
Pnei Moshe non traduit
והאומרת כו'. אמתני' פריך דקתני האומרת טמאה אני נשרפת מנחתה בעזרה ככל פסולו בקודש ואמאי:
לא כחטאת שמתו בעליה היא. בתמיה דבמנחת קנאות מזכרת עון כתיב וכחטאת היא וכמתו בעליה דמיא כדלקמיה:
וחטאת כו'. כלומר דקי''ל בפ''ד דתמורה דחטאת שמתו בעליה למיתה אזלא וכל היכא דאי הוי חטאת מתה במעות נמי אזלי לים המלח כגון שהפריש מעות לחטאתו ומת והכא נמי כיון דאמרה טמאה אני תו לא חזיא להקרבה ודין מעות חטאת שמתו בעליה יש לה דלא שייכא בהו מיתה והולכות לים המלח ותתפזר נמי המנחה לים המלח ואמאי טעון שריפה בעזרה:
ומשני דמיי' לאשם תלוי. דאמרינן בריש פ''ו דכריתות המביא אשם תלוי ונודע לו שלא חטא דכיון דלבו נוקפו גמר ומקדיש ונחתא ליה קדושה וה''נ שעל ספק הופרשה המנחה מתחלה גמר בלבו ומקדיש וכיון דנחתה לה קדושה טעונה שרפה בעזרה:
אם לאשם תלוי. את מדמית לה א''כ תיקשי לך טפי דאפי' משקדשה בכלי ואמרה טמאה אני נמי לא תשרוף בעזרה דקס''ד דלאשם תלוי שלא נשחט מדמינן לה והתם אמרי' אליבא דרבנן דאם עד שלא נשחט נודע לו שלא חטא ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה וגבי מנחה דלא שייכא בה רעיה תלך לים המלח ואפילו קדשה בכלי:
ומשני רב מתניי'. דה''ק דדמיא לאשם תלוי שנשחט ונודע לו שלא חטא דתנינן התם הדם ישפך לאמה שבעזרה והבשר יצא לבית השריפה דהוי כזבח פסול שטעון שרפה וה''נ כיון שקדשה בכלי טעונה שרפה:
וְאִם לֹא נִטְמְאָה הָאִשָּׁה וּטְהוֹרָה הִיא. זוֹ טְהוֹרָה. לֹא שֶׁבָּאוּ לָהּ עֵדִים שֶׁהִיא טְמֵיאָה. אִם לֹא נִטְמְאָה הָאִשָּׁה וּטְהוֹרָה הִיא. זוֹ טְהוֹרָה. לֹא שֶׁתָּלָת לָהּ זְכוּת. וְאַתְייָא כְּמָאן דָּמַר. הַזְּכוּת תּוֹלָה וְאֵינָהּ נִיכֶּרֶת. בְּרַם כְּמָאן דָּמַר. הַזְּכוּת תּוֹלָה וְנִיכֶּרֶת. אָמַר רִבִּי יִצְחָק. כָּן אֲנָן קַייָמִין כְּשֶׁשָּׁתָת וְלֹא בָֽדְקוּ אוֹתָהּ הַמַּיִם. שֶׁלֹּא תֹאמַר. עֵידֵי שֶׁקֶר הֵן. לְפִיכָךְ לֹא בָֽדְקוּ אוֹתָהּ הַמַּיִם. אָתָא מֵימַר לָךְ שֶׁאֵין הַמַּיִם בּוֹדְקִין בְּאִשָּׁה שֶׁהִיא אֲסוּרָה לְבֵיתָהּ. 17a אָמַר רִבִּי יוּדָה. וְאַתְייָא כְּמָאן דָּמַר. הַזְּכוּת תּוֹלָה וְאֵינָהּ נִיכֶּרֶת. וְלָמָּה לֹא הוּכְּרָה. מִפְּנֵי שֶׁתָּלָת לָהּ זְכוּת. וְנִקָּה הָאִישׁ מֵעָוֹן. אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא תָלָה לָהּ זְכוּת. יָכוֹל אַף הִיא לֹא תָחוּשׁ. תַּלְמוּד לוֹמַר וְהָאִשָּׁה הַהִיא תִּשָּׂא אֶת עֲוֹנָהּ. וְאַתְייָא כְּמָאן דָּמַר. הַזְּכוּת תּוֹלָה וְאֵינָהּ נִיכֶּרֶת.
Traduction
Il est dit (Nb 5, 28): Si la femme n’est pas devenue impure (souillée) et elle est restée pure; par cette expression superflue, on entend que la femme est pure, sans échapper à l’épreuve toutefois, car des témoins attestent l’avoir vue s’enfermer. En outre, la conjonction et, placée en tête de cette seconde expression superflue, a pour but d’exclure du bénéfice d’une ''postérité future'' la femme dont le mérite antérieur a fait ajourner la punition. Or, la première déduction tirée de ce verset (à savoir, qu’en raison de l’attestation ultérieure des témoins, venant affirmer la culpabilité, l’eau ne produit pas d’effet délétère) doit être conforme à l’avis de celui dit: le mérite antérieur de la femme suspend la punition, sans que nulle apparence extérieure aide à discerner la culpabilité (122)Il s’agit, bien entendu, de témoins venant affirmer l’impureté de la femme, après qu’elle a buÊ; sans quoi, si c’est auparavant, il y a certitude d’impureté et inutilité d’éprouver. Cf. ci-après, (4, 5) et (5, 1).; car, selon Rabbi au contraire (dans notre Mishna), l’ajournement de la punition à cause du mérite antérieur n’empêche pas de laisser discerner la culpabilité (selon lui, s’il n’y a pas d’indice externe de culpabilité, par un commencement de maladie; c’est une preuve de non suspension de la punition, ou d’innocence réelle). R. Isaac dit: il est possible de justifier l’assertion précédente, même d’après celui qui admet la suspension de la punition, accompagnée du discernement externe de la culpabilité, et voici ce qu’il s’agit d’indiquer: Si après l’épreuve de l’eau subie par la femme soupçonnée, celle-ci n’est pas atteinte de mal, in ne faut pas en inférer que l’attestation a été fausse, et que pour ce motif il n’y a pas eu d’effet délétère; c’est pourquoi il a été spécifie que l’effet de l’eau est nul si la femme est déjà interdite à son mari avec incertitude (et non pour cause d’innocence). Selon R. Juda au contraire, ladite assertion est exclusivement conforme à l’avis de celui d’après lequel la punition peut se trouver ajournée, sans qu’il y ait apparence de culpabilité; et il n’y a pas à dire que l’eau n’a pas produit d’effet et n’a pas laissé d’apparence de culpabilité, en raison de la suspension de la punition; car, il n’en est pas tenu compte. – Cet homme sera net de toute faute, est-il dit (ibid.): c’est-à-dire, en ne voyant nul effet de l’eau d’épreuve, il n’a pas à craindre qu’un mérite antérieur suspende la punition. Est-ce à dire que la femme (même coupable) n’a rien à craindre (et que la punition est ajournée si elle a du mérite)? C’est pourquoi il est dit (ibid.): Cette femme expiera son crime, et c’est conforme à l’avis de celui qui dit: en cas de mérite, la punition est ajournée, sans laisser de suite des traces visibles (aussi, il n’y a rien à craindre).
Pnei Moshe non traduit
ואם לא נטמאה האשה וטהירה היא. ונקתה ונזרעה זרע והוי ליה למכתב ואם לא נטמאה ונקתה וגו' וטהורה היא לדרשה. זו טהורה. היא דונקתה וגו' ולא שניצולת מן המים מפני שהיו עדים בטומאתה דאין המים בודקין אותה כדאמרינן בפ''ק:
אם לא נטמאה האשה וטהורה. וי''ו יתירא למעוטי שתלתה לה זכות דבהא לא אמר קרא ונזרעה זרע:
ואתייא כמ''ד כו'. לאו אסיפא קאי דפשיטא היא דסיפא לא אתייא אלא כמ''ד אינה ניכרת אלא ארישא קאי שבאו לה עדים כו' וה''פ דהא ע''כ מיירי שבאו לה עדים אחר דשתיא דאי מעיקרא צריכה למימר דטמאה היא אלא ודאי הא קמ''ל דאין המים בודקין אפי' יש לה עדים במדינת הים ולא אמרינן הא דלא בדקוה מפני שיש לה זכות וא''כ לא אתייא אלא כרבנן דאמרי הזכות תולה ואינה ניכרת דלא מתנוונה כלל וקמ''ל דלא תלינן בזכות. ברם. אלא לר' דא' הזכות תולה וניכרת דמתנוונה היא קשיא מאי קמ''ל דפשיטא דלא תלינן בזכות דהרי לא הוכרה וקס''ד דלעדי שקר לא חיישינן כלל:
א''ר יצחק כן אנן קיימין. דלעולם אפי' כמ''ד דניכרת אתייא ולא בא למעט דלא תלינן בזכות אלא היא גופה קמ''ל דלא תאמר מאחר ששתת ולא בדקוה דעדי שקר הן וטהורה היא קמ''ל דהיינו טעמא דלא בדקוה שאין המים בודקין באשה שהיא אסורה לבעלה שהרי יש לה עדים ואפי' לא היו כאן כששתת:
א''ר יודא ואתייא כו'. כלומר דר' יודא פליג אאוקמתא דר' יצחק דס''ל דלעדי שקר לא חיישינן כלל כדאמרינן מעיקרא ולא איצטריך לאשמועינן היא גופה שלא תאמר כו' ולא אתייא אלא כמ''ד הזכות תולה ואינה ניכרת כדאמרן:
ולמה לא הוכרה. כלומר דלא תימא דלמה לא בדקוה ולא הוכרה כלל מפני שתלת לה זכות קמ''ל דלא תלינן בזכות ובעיקרא דדינא לא פליגי רבי יצחק ורבי יודא אלא תרווייהו ס''ל דאין המים בודקין לסוטה אפי' יש לה עדים במדה''י כדמוכח מהאי ברייתא:
ונקה האיש מעון. כתיב ופשיטא דמנוק' מעון דאיהו מאי קעביד ולפיכך דריש דמנוקה מעון אח''כ הוא ואינו חושש לה לאסור על עצמו דשמא הא דלא בדקוה מפני שתלת לה זכות:
יכול אף היא לא תחוש. אם יודעה בעצמה שטמאה היא אלא שתלת לה זכות:
ואתייא כמ''ד דאינה ניכרת. והילכך שפיר אשמועינן דאינו חושש:
תַּנֵּי. נִטְמֵאת מִנְחָתָהּ עַד שֶׁלֹּא קָרֵב הַקּוֹמֶץ. מֵתָה הִיא וּמֵת בַּעֲלָהּ. הַשְּׁיֵּרִיים אֲסוּרִין שֶׁעַל סָפֵק בָּאת מִתְּחִילָּתָהּ. כִּיפְּרָה סְפֵיקָהּ וְהָֽלְכָה לָהּ. בָּאוּ לָהּ עֵידִים שֶׁהִיא טְמֵיאָה. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ מִנְחָתָהּ אֲסוּרָה. מַהוּ בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ. בֵּין שֶׁקָּמַץ וּבֵין שֶׁלֹּא קָמַץ. בֵּין שֶׁהִקְטִיר וּבֵין שֶׁלֹּא הִקְטִיר. רִבִּי אִילָּא אָמִר. בֵּין שֶׁקָּמַץ וּבֵין שֶׁלֹּא קָמַץ בְּשֶׁלֹּא הִקְטִיר. אֲבָל אִם הִקְטִיר הַשְּׁיֵּרִיים מוּתָּרִין.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
עד שלא קרב הקומץ. ואחר שקדשה בכלי דהמנחות טעונין שתי פעמים מתן כלי אחת שהוא נותן בכלי שרת לקדשה קודם הקמיצה ואחת לאחר הקמיצה דשוב נותן הקומץ לכלי שרת שני ומקדשו כדשנינו בברייתא דסדר מנחות הובאה בבבלי דף י''ד יכולה ברייתא מיירי דעדיין לא שתתה דכ''ע מודים דהקריב ואח''כ השקה כשירה כדאיתא לעיל הלכה ב':
מתה היא. או שמתה היא או שמת בעלה ושוב אינה שותה דאמרן בעינן למשרייה:
השיריים אסירין. דהרי היא ככל המנחות שאירע בהן פסול בין קמיצה להקטרה וישרפו בבית הדשן:
כפרה ספיקה והלכה לה. האי כפרה לאו כפרת העון הוא אלא כפרה הראוי' לה כלומר בשעת קדושת כלי עשתה מה שיש עליה לעשות דבהכשר קדשה וכיון שקדשה בהכשר קדושת הגוף טעונה שרפה כשאר פסולי הזבח:
בין כך ובין כך מנחתה אסורה. כדמפרש ואזיל דאפי' אם לאחר הקטרת קומץ באי עדים השיריים אסורין:
אבל אם הקטיר השיריים מותרין. באכילה ואפי' בבאו עדים אח''כ דכיון דבהכשר קרבה אמרינן בזה כפרה ספקה והלכה לה לענין הכשר הקרבה ויהו שיריה נאכלין:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source