Vayedaber

הלכה: לֹא חוּלִין לֹא אוֹכַל לָךְ כול'. הָא מַה דָנָא אֲכִיל מִן דִּידָךְ לָא יְהוּ חוּלִין אֶלָּא קָרְבָּן.

Pnei Moshe (non traduit)

גמ' הא מה דאנא אכיל. פירושא דמתני' נקט כדפרישית במתני':

משנה: 4a לֹא חוּלִים לֹא אוֹכַל לָךְ לֹא כָשֵׁר לֹא דְכִי טָהוֹר וְטָמֵא נוֹתָר וּפִיגּוּל אָסוּר. כְּאִמְרָא כַּדִּירִיים כָּעֵצִים כָּאִישִּׁים כַּמִּזְבֵּחַ כַּהֵיכָל כִּירוּשָׁלֵם נָדַר בְּאֶחָד מִכָּל מְשַׁמְּשֵׁי הַמִּזְבֵּחַ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִזְכִּיר קָרְבָּן הֲרֵי זֶה נָדַר בְּקָרְבָּן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הָאוֹמֵר יְרוּשָׁלֵם לֹא אָמַר כְּלוּם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

משמשי המזבח. כף ומחתה ומזרקות כדמפרש בגמ':

האומר ירושלים. בנא כ''ף לא אמר כלום ות''ק פליג עליהו ומתני' דקתני בכולהו בכ''ף ר''י הוא ואין הלכה כר''י:

כדיריים כו'. כדפרישי' במתני':

כאישים. כקרבנות שעל האש ובגמרא מפרש כאש המזבח:

כמזבח. כקרבנות של המזבח וכן כהיכל כירושלים:

לא כשר לא דכי. מה שאני אוכל לך:

טהור וטמא נותר ופיגול. אם אמר טהור או טמא שאוכל לך דהיינו קדשים שנוהג בהם טומאה וטהרה ואע''ג דתרומה נמי שייך בה טומאה וטהרה סתם נדרים להחמיר:

נותר. קדשים שניתותרו:

פיגול. שחישב עליהן בשעת עבודה לאכלם חוץ לזמנן או חוץ למקומן:

כאימר'. כטלה הקרבן:

כדירים. כלשכת העצים או כלשכת הטלאים:

כעצים. כגזרי עצים של מערכה:

מתני' לא חולין לא אוכל לך. דמשמע הא מה שאני אוכל לך לא יהיה חולין אלא קרבן כדמפרש בגמ' דמכלל לאו אתה שומע הין ובנוסחת הבבלי לחולין שאוכל לך ובפתח (צ''ל בקמץ) הלמ''ד דמשמע לא חולין אלא קרבן:

לֹא כָשֵׁר לִי אֶלָּא לַמִּזְבֵּחַ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

לא כשר. דעתו לא כשר לי אלא למזבח:

לֹא דְכִי לִי אֶלָּא לַמִּזְבֵּחַ.

טָהוֹר לַמִּזְבֵּחַ וְלֹא לִי.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

טהור למזבח ולא לי. כדפרישי' במתני' שאמר טהור שאוכל לך או טמא שאוכל לך ולפיכך אנו מפרשים טהור למזבח ולא לי קאמר או טמא לי ולא למזבח דודאי דעתו הי' שיהא כקרבן מה שאוכל לך:

טָמֵא לִי וְלֹא לַמִּזְבֵּחַ. כָּשֵׁר וְדָכִי מִטָּהוֹר וְטָמֵא. לֹא כָשֵׁר לֹא דְכִי מִלְּטָהֵר וְטָמֵא.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

כשר ודכי מטהור. כמו לישנא אחרינא הוא דהכי מיתפרשא כשר ודכי מלהיות טהור שטמא אי נמי לא כשר ולא דכי מלטהר וטמא כלומר דבמתני' מיירי שאמר לכלהו לא כשר ולא דכי טהור וטמא ודעתו שלא יהיה כשר ודכי מלטהר אלא טמא שאני אוכל לך:

פִּיגּוּל. לֹא שַׁנְייָא. הִיא פִיגּוּל שֶׁלָּעוֹלָה הִיא פִיגּוּל שֶׁלִּשְׁלָמִים. נוֹתָר שֶׁלָּעוֹלָה הָיָה לוֹ שְׁעַת כּוֹשֶׁר. נוֹתָר שֶׁלִּשְׁלָמִים לֹא הָיָה לוֹ שְׁעַת כּוֹשֶׁר. אָמַר הֲרֵי עָלַי כַּנּוֹתָר שֶׁלִּשְׁלָמִים מָהוּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ניתר. אבל בנותר יש חילוק דשל עולה לא היה לו שעת הכושר ואפילו קודם שניתותר לא יצא מידי מעילה לעולם ואם אמר כנותר של עולה בהא פשיטא לן דאסור:

פיגול לא שנייה היא כו'. כלומר בפיגול ודאי אין חילוק בין פיגול של עולה לפיגול של שלמים ובשניהם לא היה להם שעת הכושר מעולם דהרי נשחט חוץ לזמנו:

נותר של שלמים היה לו שעת הכושר. כלומר בנותר שלמים ודאי הי' לו שעת הכושר קודם שניתותר ולפיכך בעי האומר הרי עלי כנותר של שלמים מהו אם בעיקרא קא מתפיס ודעתו היה כקודם שנעשה נותר ומותר אי כדהשתא קא מתפיס ואסור. וכה''ג בעי דלא איפשיטא היא בבבלי דף י''ב:

כְּאִימְרָא. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. כְּאִימָּר תְּמִידָא. תַּמָּן אָֽמְרִין. כִּוְולַד חַטָּאת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. כְּאֵילוֹ שֶׁלְּאַבְרָהָם אָבִינוּ. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה מְסַייֵעַ לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. כְּאִימְרָא דְלָא יְנַק מִן יוֹמוֹהִי. עַל דַּעְתִּין דְּרַבָּנִין דְּתַמָּן נִיתְנֵי. כָּעֲזָרָה. אָמַר רִבִּי אָבִין. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ נִיתְנֵי. כְּקָרְבְּנוֹת הַמִּזְבֵּחַ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן נִיתְנֵי. כְּדִישׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וְהַמְנוֹרָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

כאימרא. ופליגו בה כאיזה אימרא:

תמן. בבבל אמרין כוולד חטאת כלומר אע''פ שלא אמר כדבר הקרב על המזבח כאימרא דתמיד אלא כוולד חטאת דלמיתה אזלא ה''ז נדר בקרבן:

תני ר''ח. בתוספתא מסייע לר''ל דקתני כאימרא דלא ינק מן יומוהו וזהו אילו של אברהם אבינו:

על דעתין דרבנן דתמן ניתני כעזרה. כלומר דהש''ס מדייק לדברי רבנן דתמן דאף שאין דעתו בקרב ע''ג המזבח נדר בקרבן א''כ ניתני נמי במתני' אם אמר כעזרה. א''נ הואיל ואין שייך למזבח הוי ליה לפרש ולומר כאימרא בעזרה ושפיר הוי מפרשינן דעתו על ולד חטאת דבעזרה הוא דמשכחת לה כגון שילדתו שם והיינו דקאמר בעזרה משום דלא שייכא על המזבח:

ניתני כקרבנות המזבח. סתם וכאילו של אברהם אבינו שהיה קרבן מזבח ובשלמא לר' יוחנן ל''ק דלהכי נקיט כאימרא משום דדעתו על התמיד וסתם תמיד אימרא הוא:

על דעתי' דרבי יוחנן. נמי איכא למידק דמאי שנא כאימרא דתמידא דנקט ואי משום שהוא תמיד בכל יום א''כ ניתני נמי כדישון מזבח הפנימי והמנורה שהן נמי בכל יום:

רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר מִמַּשְׁמַע לָאו אַתְּ שׁוֹמֵעַ הֵין. לֹא קָרְבָּן מִזֶּה. דְּלָ נָא אֲכִיל מִן דִּילָךְ. הָא מַה דָנָא אֲכִיל מִן דִּידָךְ חוּלִין הוּא. לֵית הוּא קָרְבָּן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

דברי ר''מ. אמתני' קאי דקתני לא קרבן לא אוכל לך ר''מ אוסר ומפרש טעמא דר''מ דממשמע לאו את שומע הין כדמפרש ואזיל לא קרבן מזה דלא אנא אכיל מן דילך דמשמע הא מה דאנא אכיל מן דילך לית הוא חולין אלא קרבן הוא גרסינן:

חָלִיל הֶחָלִיל לְחַלִיל בֶּחָלִיל. בֵּין שֶׁאוֹכַל לָךְ בֵּין שֶׁלֹּא אוֹכַל לָךְ. מוּתָּר. לָחוּלִין שֶׁאוֹכַל לָךְ. אָסוּר. חוּלִין שֶׁאוֹכַל לָךְ. מוּתָּר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

חליל כו'. אם אמר בלשונות הללו בין שאוכל לך בין שלא אוכל לך מותר דאין כאן משמעות קרבן ולא מיקרי משמשי מזבח:

לחולין. בפתח (צ''ל בקמ''ן) הלמ''ד דמשמע לא חולין אלא קרבן מה שאוכל לך:

הלכה: הָאוֹמֵר קָרְבָּן עוֹלָה וּמִנְחָה. כול'. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי. הָקָרְבָּן מוּתָּר. כַּקָּרְבָּן אָסוּר. מַה פְלִיגִין. קָרְבָּן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. הָאוֹמֵר קָרְבָּן כָּאוֹמֵר הָקָרְבָּן וְהוּא מוּתָּר. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. קָרְבָּן כָּאוֹמֵר כַּקָּרְבָּן וְהוּא אָסוּר. אָמַר לָהֶן רִבִּי יְהוּדָה. אֵין אַתֶּם מוֹדִין לִי בָּאוֹמֵר שְׁבוּעָה כָּאוֹמֵר הָשְׁבוּעָה וְהוּא אָסוּר. וָכָא הָאוֹמֵר קָרְבָּן כָּאוֹמֵר כַּקָּרְבָּן וְהוּא מוּתָּר. וְרַבָּנִין מַטִּילִין אוֹתוֹ לַחוּמְרִין. הָאוֹמֵר שְׁבוּעָה כָּאוֹמֵר הָשְׁבוּעָה וְהוּא אָסוּר. וָכָא הָאוֹמֵר קָרְבָּן כָּאוֹמֵר הָקָרְבָּן וְהוּא אָסוּר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' כל עמא מודיי הקרבן מותר. באומר הא קרבן בשתי תיבות דבחיי קרבן משמע:

כקרבן אסור. דמתפיס בקרבן הוא ולא פליגי אלא אם אמר קרבן כדפרישית במתני':

אין אתם מודין לי. דאין חילוק בשבועה בין אומר בה''א או לא ובשניהם אסור וכן הכא בקרבן נמי אין חילוק בין אמר קרבן או הקרבן להיתר:

ורבנן. מספקא להו ומטילין אותו בתרוייהו לחומרא:

משנה: הָאוֹמֵר קָרְבָּן עוֹלָה וּמִנְחָה חַטָּאת תּוֹדָה וּשְׁלָמִים שֶׁאֵינִי אוֹכַל לָךְ אָסוּר וְרִבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. הַקָּרְבָּן כַּקָּרְבָּן קָרְבָּן שֶׁאוֹכַל לָךְ אָסוּר. לַקָּרְבָּן לֹא אוֹכַל לָךְ רִבִּי מֵאִיר אוֹסֵר. הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ קוֹנָם פִּי הַמְדַבֵּר עִמָּךְ וְיָדִי עוֹשָׂה עִמָּךְ וְרַגְלִי מְהַלֶּכֶת עִמָּךְ אָסוּר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' האומר קרבן עולה כו'. כל הני בקרבנו' חובה איירי ותודה דמיא נמי לחובה דארבעה צריכין להודות וסד''א דאין זה נדור בדבר הנדו' קמ''ל וטעמא משום דאפשר שיביא ע''י נדר שידור בנזיר ומתחייב להביא חטאת וכן כולם אפשר נמי ע''י נדר:

ור' יודה מתיר. מפני שאמרן בלא כ''ף ודמי לנשבע בחיי הקרבן ואין כאן לא נדר ולא שבועה:

הקרבן כקרבן קרבן שאוכל לך אסור. אע''ג דכל הני שמעינן להו כבר הקרבן איצטריכא לי' דס''ד אמינא בחיי הקרבן קאמר קמ''ל והא דתנן לקמן פ''ב קרבן שאוכל לך מותר מפרש לה בבבלי שאמר הא קרבן דבחיי קרבן משמע:

לא קרבן כו'. מפרש בגמ':

קונם פי מדבר עמך. אסור ואע''ג דהדיבור אין בו ממש ואי נדרים חלים על דבר שאין בו ממש מ''מ כשאמר קונם פי מדבר עמך אסור שהפה דבר שיש בו ממש הוא וכן אם אמר יאסרו ידי לעושיהם ורגלי להלוכן וכל כיוצא בזה:

אסור. דעינים ואזנים דבר שיש בו ממש הן:

רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. הָאוֹמֵר כִּירוּשָׁלֵם לֹא אָמַר כְּלוּם. שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵון אֶלָּא לָעֵצִים וְלָאֲבָנִים שֶׁבָּהּ. כַּתּוֹרָה. הֲרֵי זֶה מוּתָּר. כִּקְדוּשַׁת תּוֹרָה כַּכָּתוּב בָּהּ. הֲרֵי זֶה אָסוּר כַּקָּרְבָּנוֹת הַכְּתוּבִין שֶׁבָּהּ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. כַּתּוֹרָה וְכַכָּתוּב בָּהּ. הֲרֵי זֶה מוּתָּר. רִבִּי אָבִין בַּר כַּהֲנָא אָמַר. דְּרִבִּי שְׁמְעוֹן הִיא. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן נִמְצָא שֶׁאֵין בְיָדוֹ חִיטִּין וּפָטוּר עַל הַשְּׁאָר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. כַּתּוֹרָה. כִּקְדוּשַׁת תּוֹרָה. כַּכָּתוּב בָּהּ. כִּקְדוּשַׁת כְּתוּבַיָּא.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

א''ר יוסי ד''ה היא. ושאני הכא דכ''ע מודים בה דמכיון שאמר בתחלה כתורה ודעתו היה על קדושת התורה ומשום הכי כי אמר אח''כ ככתוב בה אמרינן נמי דדעתו היה כקדושת כתוביא כקדושה של הכתוב בה ואכתי לא הוי מתפיס בדבר הנדו' דלא היה דעתו אקרבנות הכתובים בה:

וקאמר ר' אבין דר''ש היא דאמר ר' יוחנן דברי ר''ש נמצא שאין בידו חיטין פטור על השאר. בפ' שבועת הפקדון תנן תן לי חטין ושעורין וכוסמין שיש לי בידך שבועה שאין לך בידי חטין ושעורין וכוסמין חייב על כל א' ואחת וקאמר שם בהאי תלמודא לדברי ר''ש אם נמצא שאין בידו חטין ואישתכח דכי אשתבע אחטין בקושטא הוא משתבע פטור נמי על השאר כדקאמר טעמ' התם דמיירי במתפיס שאמר שעורין יהו כחטין כוסמין יהו כחטין וכלומר דהואיל והתפיס כולן בחטין ועל החטין לא חיילא שבועה מש''ה לא חיילא נמי אשעורין וכוסמין ואע''ג דאי לא אדכר חטין הוי חיילא שבועה אשעורין וכוסמין וה''נ אע''ג דאי לא אמר אלא ככתוב בה לחוד הוי חיילא כיון דאמר כתורה וככתוב בה כמאן דהתפיס כתוב בה בתורה דמי ומגו דלא חיילא אתורה לא חיילא נמי אכתוב בה:

אית תניי תני. אם התפיס בשניהם בתורה ובכתו' בה ה''ז מותר:

ככתוב בה. אם התפיס בדבר הכתוב בה ה''ז אסור משום דדעתו היה בקרבנות הכתובין שבה והוי מתפיס בדבר הנדור:

כתורה. אם התפיס דבר בתורה ואמר ככר זה עלי כתורה ה''ז מותר כדמפרש טעמא כקדושת תורה קאמר כלומר דעתו היה על קדושת התורה ואין זה דבר המקודש בידי אדם ולא הוי מתפיס בדבר הנדור:

ר' יהודה אומר האומר כירושלים לא אמר כלום. האי תנא דברייתא אליבא דר''י סבר דאפי' אמר כירושלים בכ''ף לא אמר כלום שלא נתכוון לדבר הקרב בה ופליג אתנא דמתני' וכן קאמר בבלי דף י''א תרי תנאיי ואליבא דר' יודה:

נָדַר בְּאֶחָד מִכָּל מְשַׁמְּשֵׁי הַמִּזְבֵּחַ. כְּגוֹן כַּף וּמַחְתָּה וּמִזְרָק.

כַּדִּירִיִים. כְּדִירִים שֶׁלָּעֵצִים. 4b כְּדִירִיִים שֶׁלַּקָּרְבָּנוֹת. כָּעֵצִים. כִּשְׁנֵי גֵּיזֵירֵי עֵצִים. כָּאִישִּׁים. כְּשַׁלְהֲבוֹת שֶׁלָּאֵשׁ. כַּמִּזְבֵּחַ. כְּקָרְבְּנוֹת הַמִּזְבֵּחַ. כָּהֵיכָל. כְּקָרְבְּנוֹת הַהֵיכָל. כִּירוּשָׁלֵם. כְּקָרְבְּנוֹת יְרוּשָׁלֵם.

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source