Vayedaber

רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הַבַּעַל שֶׁאָמַר. אֵין כָּאן נֵדֶר אֵין כָּאן שְׁבוּעָה. לֹא אָמַר כְּלוּם. וְזָקֵן שֶׁאָמַר. מוּפָר לֵיךְ בָּטֵל לֵיךְ. לֹא אָמַר כְּלוּם. אֶלָּא זֶה כְהִילְכָתוֹ וְזֶה כְהִילְכָתוֹ. הַבַּעַל אֹמֵר. מוּפָר לֵיךְ בָּטֵל לֵיךְ. וְהַזָּקֵן אוֹמֵר. אֵין כָּאן נֵדֶר אֵין כָּאן שְׁבוּעָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הבעל שאמר. לאשתו אין כאן נדר אין כאן שבועה בלשון התרת חכם או שהחכם אמר מופר ליך בטל ליך בלשון הפרה לא אמר כלום אלא זה כהלכתו וזה כהלכתו הבעל בלשון הפרה דוקא כלישנא דקרא את בריתי הפר משום דהפרת הבעל מכאן ולהבא הוא ובלא טעם והזקן אומר אין כאן נדר אין כאן שבועה משום דעוקר הנדר מעיקרא ע''י פתח וחרטה:

תַּמָּן תַּנִּינָן. מֵפֵירִין נְדָרִים בַּשַּׁבָּת. תַּנֵּי. בֵּין נְדָרִים שֶׁהֵן לְצוֹרֶךְ שַׁבָּת בֵּין נְדָרִים שֶׁאֵין לְצוֹרֶךְ שַׁבָּת לֹא. וְנִשְׁאָלִין נְדָרִים שֶׁהֵן לְצוֹרֶךְ שַׁבָּת. הָא שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ שַׁבָּת. זָקֵן שֶׁהוּא יָכוֹל לְהָפֵר לְמָחָר. וּכְרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִיבִּי יוּדָה 35a וּכְרִבִּי רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָֽמְרֵי. הֵפֵר נְדָרִים מֵעֵת לָעֵת. אֲפִילוּ נְדָרִים שֶׁהֵן לְצוֹרֶךְ שַׁבָּת לֹא יָפֵר. תִּיפְתָּר דִּבְרֵי הַכֹּל שֶׁנָּֽדְרָה בִּתְחִילַּת לֵילֵי שַׁבָּת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

תמן תנינן. סוף פ' מי שהחשיך מפירין נדרים בשבת ונשאלין לנדרי' שהן לצורך השבת:

תני בין נדרים כו'. כלומר הא דקתני שהן לצורך השבת אנשאלין לחוד קאי אבל הפרת הנדרים של בעל לאשתו מיפר הוא אפילו נדרים שאין לצורך השבת מכיון שלאחר השבת שוב אינו יכול להפר:

ונשאלין. לחכם דוקא נדרים שהן לצורך השבת כגון שנדרה מאכילה או מתכשיטין מפני כבוד השבת הא שלא לצורך השבת לא מפני שהזקן יכול הוא להפר כלומר להתיר למחר ואין הזמן עובר לפיכך אין נשאלין שלא לצורך השבת:

וכרבי יוסי בר' יודה ור''א בר''ש דאמרי הפר נדרים מעת לעת אפי' נדרים שהן שלא לצורך השבת לא יפר גרסינן. והאי אפי' אהפרת נדרים דבעל לאשתו קאי כלומר אם נימא דהאי ברייתא לא אזלא אלייבייהו דלדידהו אפילו בהפרת נדרים נמי אסור שלא לצורך השבת כיון דיכול להפר למחר:

תיפתר דברי הכל הברייתא וכשנדרה בתחילת לילי שבת איירי דלאחר השבת שוב אינו יכול להפר אפי' לר' יוסי בר' יודה ולפיכך מפירין אפי' שלא לצורך השבת:

אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. רִאשׁוֹנִים הָיוּ נִשְׁאָלִין. מָהוּ שֶׁיִּשְׁאַל אָדָם עַל הֲקָמָתוֹ. הִיךְ עֲבִידָא. נָֽדְרָה אִשָּׁה וְשָׁמַע בַּעֲלָהּ וְלֹא הֵיפֵר לָהּ. פְּשִׁיטָא שֶׁאֵינוֹ מֵיפֵר לָהּ לְעִנְייָן הַבַּעַַל. מָהוּ שֶׁיֵּפֵר לָהּ לְעִנְייָן הַזָּקֵן. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בִּנְדָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ נִדְרֵי עַצְמוֹ הֵן. אֶלָּא כִי נָן קַייָמִין בִּנְדָרִים שֶׁבֵּינָהּ לְבֵין אֲחֵרִים. [וְלָאו מַתְנִיתָא הִיא. אַף לֹא נִדְרֵי אִשְׁתּוֹ שֶׁבֵּינָהּ לְבֵין אֲחֵרִים.] וְלֹא רִבִּי יוּדָה הִיא. תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה רִבִּי חִייָה תַּנֵּי לָהּ בְשֵׁם חֲכָמִים.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

תני בשם ר' יודה. כלומר דמשני יש דתני בשם ר' יודה ור' חייא תני לה בשם חכמים והילכתא כוותייהו ואין יכול להתיר נדרי אשתו שבינה לבין אחרים:

ולא ר' יודה היא. כלומר דמתמה הש''ס ואכתי מאי קא מיבעיא ליה ואמאי לא יכול להתיר ולא ר' יהודה הוא דקאמר דאין אדם מתיר נדרי אשתו שבינה לבין אחרים ואע''פ שאין תועלת לו בהיתרה משום דאשתו כגופו כדתנן בפרק ב' דנגעים כל הנדרים אדם מתיר חוץ מנדרי עצמו רבי יהודה אומר אף לא נדרי אשתו שבינה לבין אחרים וכיון דיחידאה היא לא קי''ל כוותיה:

אלא כן אנן קיימין בנדרים שבינה לבין אחרים. שאינו יכול להפר ואם מתיר הוא בדרך התרת חכם:

פשיטא שאינו מפר לה לענין הבעל. בלשון הפרה כמו הבעל דכהקם לה דמי כיון שלא הפר ביום שמעו ושוב אינו יכול להפר אלא מהו שיפר לה לענין הזקן כלומר שיתיר נדרה דרך התרת החכם ע''י פתח:

מה אנן קיימין. ומפרש הש''ס במאי עסקינן הבעיא זו אם בנדרים שבינו לבינה נדרי עצמו הן ומאי תיבעי ליה הא אין אדם מתיר נדרי עצמו ונדר שבינו לבינה כנדרי עצמו הן:

ראשונים. דורות הראשונים היו נשאלין שאלה זו מהו שישאל אדם על הקמתו. אתר שהקים לה אם יכול עוד להתירה ע''י שאלה שנשאל לחכם על הקמתו ויכול להפר לה בו ביום או לא ולא איפשיטא ובבבלי פשיט לה נשאלין על ההקם ואין נשאלין על ההפר:

היך עבידא. זו בעיא אחריתא היא כלומר איך הדין אם נדרה כו':

מָהוּ לְהַתִּיר נְדָרִים בַּלַּיְלָה. וּמָה אִם נֵדֶר הַבַּעַל שֶׁכָּתוּב בָּהֶן בְּיוֹם הֲרֵי הוּא מֵיפֵר בַּלַּיְלָה. נִדְרֵי זָקֵן שֶׁאֵין כָּתוּב בָּהֶן בְּיוֹם לֹא כָּל שֶׁכֵּן. מָהוּ לְהַתִּיר עַל יְדֵי הַתּוּרְגְּמָן. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. רִבִּי בָּא בַּר זוּטְרָא אִיתְעֲבִיד תּוּרְגְּמָן דְּרִבִּי יוֹחָנָן בְּחָדָא אִיתָא דְלָא הֲוָות חָֽכְמָה סוּרִיבטִין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

נישמעינה מן הדא. דר' בא נעשה תורגמן לפני ר' יוחנן לאשה אחת שבאת לשאול על נדרה ולא היתה יכולה להבין סוריבטין א''נ סוריסטין לשון ארמי ש''מ שמתירין על ידי תורגמן:

מהו להתיר ע''י תורגמן. אם אין הנודר יכול לפרוט הנדר אלא על ידי תורגמן:

מהו להתיר. החכם מהו שיתיר נדרים בלילה וקאמר דקל וחומר הוא ומה בהפרת הבעל שכתוב ביה ביום שמעו הרי הוא מיפר בלילה דהא לכ''ע אם נדרה בתחילת הלילה מיפר לה בלילה וביום המחרת כדכתיב מיום אל יום נדרי זקן שהוא מתיר ואין כתיב בהן ביום לא כ''ש דמתיר בלילה:

תַּנֵּי. אֵין נִשְׁאָלִין נְדָרִים אֶלָּא עֲטוּפִין וְיוֹשְׁבִין. וְהַנִּשְׁאָל יוֹשֵׁב. וְהַשּׁוֹאֵל צָרִיךְ לִהְיוֹת עוֹמֵד. מִן הָדֵין וְעָֽמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב. אֵין לִי עוֹמְדִין אֶלָּא נִידּוֹנין. שׁוֹאֵל הֲלָכוֹת. אַגָּדוֹת מְנַיִין. תַּלְמוּד לוֹמַר עָֽמְדוּ וְעָֽמְדוּ. רִבִּי אָחָא בַּר פַּפָּא סְלַק מִישְׁרֵי נִידְרָא דְרִבִּי אִימִּי. אִיחֵר בָּעֲמִידָה כְדֵי לוֹמַר. אֵין כָּאן נֵדֶר. רִבִּי מָנָא סְלַק מִישְׁרֵי נִידְרָא דְגַמְלִייֵל דְּקוֹנְתֵּיהּ. אִיחֵר בָּעֲמִידָה כְדֵי לוֹמַר. אֵין כָּאן נֵדֶר אֵין כָּאן שְׁבוּעָה. רִבִּי מָנָא סְלַק מִישְׁרֵי נִידְרָא דְגַמְלִיאֵל בַּר בְּרֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. לָא תֵיעַבֵּיד לִי כְּמָה דָעֲבַדְתְּ לְסַבִּי. אֶלָּא תִיב לָךְ וָאֲנָא קְייַם לִי.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מישרי נדרא דגמליאל בר בריה. של גמליאל דקונתיה וא''ל לר' מנא לא תעביד לי כמו שעשית לזקיני אלא שב את ואני עומד דס''ל כמ''ד הנשאל יושב:

דקונתיה. שם המקום:

איחר בעמידה כדי לומר אין כאן נדר. כלו' כפי זמן היתר הנדר והפתח שהתיר לו היה מתעכב בעמידה וללמדו נתכוין שאף הנשאל מותר בעמידה:

ת''ל עמדו. הוי צריך למיכתב וכתיב ועמדו לרבות כל השואל שצריך להיות עומד:

אין לי עומדין אלא נידונין. בעלי דינין:

והשואל צריך להיות עומד מן הדין. קרא דכתיב ועמדו שני האנשים וגו':

משנה: אֵילּוּ נְדָרִים שֶׁהוּא מֵיפֵר. דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן עִינּוּי נֶפֶשׁ אִם אֶרְחַץ וְאִם לֹא אֶרְחַץ אִם אֶתְקַשֵּׁט וְאִם לֹא אֶתְקַשֵּׁט. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אֵין אֵילּוּ נִדְרֵי עִינּוּי נֶפֶשׁ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' אלו נדרים שהוא מיפר. הבעל לאשתו והאב לבתו:

נדרים שיש בהן עינוי נפש. כדכתיב לענות נפש אישה יקימנו ואישה יפרנו:

אם ארחץ כו'. בגמרא פליגי בפירושא דמתני'. ובבבלי מפרש לה הכי דמתני' נדרים ושבועות קתני דבלשון חכמים שבועות בכלל נדרים הם וה''ק אם ארחץ כלו' הנאת רחיצה עלי לעולם אם ארחץ היום הרי נדר אם לא ארחץ שבועה שלא ארחץ הרי שבועה וכן אם אתקשט הנאת קישוט אסורה עלי לעולם אם אתקשט היום אם לא אתקשט שבועה שלא אתקשט:

אמר רבי יוסי אין אלו נדרי ענוי נפש. אנדר בלבד פליג רבי יוסי על הת''ק דס''ל אם אמרה הנאת רחיצה אסורה עלי לעולם אם ארחץ היום אין זה נדר של עינוי נפש שהרי אפשר לה שלא תרחץ היום ולא תהיה הנאת רחיצה אסורה עליה לעולה שמניעת יום אחד מרחיצה וקישוט אינו עינוי נפש דניוול של יום אחד לא הוי ניוול:

מָהוּ לְהַתִּיר בְּפֶלוֹנֶס. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מַתִירִין בְּפֶלוֹנֶס. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הִתִּיר בְּפֶלוֹנֶס. רִבִּי הוּנָא בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. בְּמָקוֹם שֶׁאֵין טַלִּית. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. בִּנְדָרִים הִקַּלִּים.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מהו להתיר בפלינס. מין כתונת קטן בלשון יוני כלומר הא דתני לעיל אין נשאלין אלא עטופין מי בעינן דוקא עטיפת סודר וטלית או אפילו כעין עטיפת עראי סגי:

במקום שאין טלית. היה הדבר ואין ראייה מכאן:

בנדרים הקלים. שאין צריך כ''כ עיון לבקש פתח להתיר ובאלו אין צריך עטיפא:

מָהוּ לִמְנוֹת זְקֵינִים לְיָמִים. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. דְּרִבִּי חִייָה בַּר אַבָּא אָתָא לְגַבֵּי רִבִּי לָֽעְזָר. אָמַר לֵיהּ. פַּיֵּיס לְרִבִּי יוּדָן נְשִׂייָא דְּיִכְתּוֹב לִי חָדָא אִיגֶּרָא דְאִיקָר דְּאֵיפּוּק לְפַרְנָסָתִי לְאַרְעָא בַּרְייְתָא. וּפַייְסֵיהּ וְכָתַב לֵיהּ. הֲרֵי שֶׁשָּׁלַחְנוּ לָכֶם אָדָם גָּדוֹל שְׁלוּחֵינוּ וּכְיוֹצֵא בָנוּ עַד שֶׁיַּגִּיעַ אֶצְלֵינוּ. רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי דוֹסִתַּי רִבִּי אַבָּא בַר זְמִינָא וּמָטוּ בָהּ בְּשֵׁם רִבִּי דוֹסִתַּי סַבָּא. אָכֵן כָּתַב לֵיהּ. הֲרֵי שָׁלַחְנוּ לָכֶם אָדָם גָּדוֹל. שֶׁאֵינוֹ בוֹשׁ לוֹמַר. לֹא שָׁמַעְתִּיו.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מהו למנות זקינים לימים. על זמן מה ולא כל הימים:

פייס. בקש מר' יודא הנשיא שיכתוב לו אגרת אחת של כבוד מפני שצריך אני לילך לחוצה לארץ בשביל פרנסתי:

שלוחינו וכיוצא בנו. וראוי לכל הדברים וזהו נתינת רשות:

עד שיגיע אצלינו. ניתן לו הרשות עד זמן שיחזור ש''מ ממנין לימים ידועים:

אכן כתב ליה. בזה הלשון כתב עליו הרי שלחנו לכם אדם גדול שאינו בוש לומר על הדבר לא שמעתיו מפני ששבח הוא לאדם גדול להיות מודה על האמת ולא יבוש בדבר:

מָהוּ לִמְנוֹת זְקֵינִים לִדְבָרִים יְחִידִים. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. רַב מְנִיתֵיהּ רִבִּי לְהַתִּיר נְדָרִים וְלִרְאוֹת כְּתָמִים. מִן דִּדְמָךְ בְּעָא גַבֵּי בְּרֵיהּ מוּמֵי בְּכוֹרוֹת. אָמַר לֵיהּ. אֵינִי מוֹסִיף לָךְ עַל מַה שֶׁנָּתַן לָךְ אַבָּא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן. כּוּלָּא יְהִיב לוֹ. לָדוּן יְחִידִי וּלְהַתִיר נְדָרִים וְלִרְאוֹת כְּתָמִים וְלִרְאוֹת מוּמִין שֶׁבְּגָלוּי. מִן דִּדְמָךְ בְּעָא גַבֵּי בְּרֵיהּ מוּמִין שֶׁבְּסֵתֶר. אָמַר לֵיהּ. אֵינִי מוֹסִיף לָךְ עַל מַה שֶׁנָּתַן לָךְ אַבָּא. אַף עַל גַּו דְּתֵימַר. מְמַנִּין זְקֵינִים לִדְבָרִים יְחִידִים. וְהוּא שֶׁיְּהֵא רָאוּי לְכָל הַדְּבָרִים. כְּהָדָא. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מְנֵי לְכָל תַּלְמִידוֹי. וַהֲוָה מִצְטָעֵר עַל חַד דַּהֲוָה גִבֵּי בְּעֵינֵיהּ וְלֹא הֲוָה יְכִיל מְמַנֵּיתֵיהּ. וּמְנֵיהּ יָתֵיהּ לִדְבָרִים יְחִידִים. הָדָא אָֽמְרָה. הָרָאוּי לְדָבָר אֶחָד רָאוּי לְכָל הַדְּבָרִים. וְשֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְכָל הַדְּבָרִים אֲפִילוּ לְדָבָר אֶחָד אֵינוֹ רָאוּי.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אפילו לדבר אחד אינו ראוי. למנותו:

ומני יתיה לדברים יחידים. כלומר והיה לו למנותו לדבר אחד מה שהוא ראוי לו כגון להתיר נדרים אלא הדא אמרה הראוי למנותו לדבר אחד צריך שיהא ראוי לכל הדברים:

אע''ג. ואפילו למ''ד שמותר למנות זקינים לדברים יחידים ודוקא שיהא ראוי זה לכל הדברים כהדא שריב''ל היה ממנה ונותן רשות לכל תלמידיו והיה מצטער על אחד שלא הי' יכול למנותו מפני שהיה לו גבן בעיניו והיה לו מום בעין:

ור' יוסי בר' בון אמר. לא כך היה המעשה אלא רבי נתן לו רשות לכל הדברים ובהיתר בכורות לא נתן לו להתיר אלא מומין שבגלוי כו' וכן משמע בבבלי סנהדרין דף ה' דאמר משום דרב בקיע במומי טפי ושרי מומי דלא ידעי אינשי והאי חששא לא הוי אלא במומין שבסתר:

מן דדמך. משנפטר רבי ביקש רב מר' גמליאל בנו ליתן לו רשות להתיר מומי בכורות ולא רצה להוסיף לו:

רב מניתיה רבי. רבי היה נותן רשות לרב להתיר נדרים ולראות כתמים ש''מ שנותנין רשות לדברים יחידים אע''פ שאין לו רשות בכל הדברים:

מהו למנות זקנים לדברים יחידים. כגון להתיר נדרי' לבד או להתיר בכורות לבד:

רִבִּי זְעִירָא רַב יְהוּדַה יִרְמְיָה בַּר אַבָּא בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל. שְׁלֹשָׁה שֶׁיּוֹדְעִין לִפְתּוֹחַ מַתִּירִין כְּזָקֵן. סָֽבְרִין מֵימַר. בְּמָקוֹם שֶׁאֵין זָקֵן. רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין. אֲפִילוּ בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ שָׁם זָקֵן. 35b אָֽמְרִין קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. רַב הוּנָא רָאשֵׁי מַטּוֹת. מָאן אִינּוּן רָאשֵׁי מַטּוֹת. רַב הוּנָא רֹאשׁ לְרָאשֵׁי הַמַּטּוֹת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אמרין. חסר כאן וכך היא הגירסא מצאתי בהר''ן אמרין קומי ר' יסא רב הונא שרי נדרין ר' זירא בעא קומי דר' יסא רב הונא ראשי המטות א''ל ואין לית רב הונא ראשי מטות מאן אינון ראשי מטות רב הונא ראש לראשי מטות כלו' שהיה מתמה על שרב הונא מתיר נדרים יחידי והא ראשי המטות כתיב וקס''ד דמומחה סמוך בעינן ורב הונא לא היה סמוך ולא נקיט רשותא מריש גלותא דאי לאו הכי מאי קא מתמה והשיב ר' יסא דלא בעינן סמוך אלא מומחה ורב הונא ראש לכל המומחין:

סברין. בני הישיבה מימר במקום שאין זקן מומחה הוא דמתירין ג' הדיוטות וקאמרי רבנן דקיסרין אפי' במקום שיש שם זקן מומחה:

שלשה שיודעין לפתוח. יודעין למצוא פתח להתיר הנדר מתירין כזקן מומחה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source