מֵת הָאָב לֹא נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לַבַּעַל. רִבִּי חַגַּיי בָּעֵי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. עַד כְּדוֹן בִּנְדָרִים שֶׁנָּֽדְרָה מִשֶּׁנִּתְאָֽרְסָה. נְדָרִים שֶׁנָּֽדְרָה עַד שֶׁלֹּא תִתְאָרֵס מֵת הָאָב לֹא נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לַבַּעַל. אָמַר לֵיהּ. וְכִי נְדָרִים שֶׁנָּֽדְרָה עַד שֶׁלֹּא תִתְאָרֵס וְנִתְאָֽרְסָה לֹא כְּבָר נִרְאוּ לָאָב לַבַּעַל לְהָפֵר לָהּ. דְּתֵימַר. מֵת הָאָב לֹא נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לַבַּעַל. הָדָא אָֽמְרָה. אֲפִילוּ נֵדֶר שֶׁנָּֽדְרָה מִשֶּׁנִּתְאָֽרְסָה. נֵדֶר עַד שֶׁלֹּא נִתְאָֽרְסָה. מֵת הָאָב נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לַבַּעַל. אָמַר לֵיהּ. וְכִי נֵדֶר שֶׁנָּֽדְרָה עַד שֶׁלֹּא נִתְאָֽרְסָה וְנִתְאָֽרְסָה לֹא כְּבָר נִרְאוּ לָאָב וְלַבַּעַל לְהָפֵר לָהּ. דְּתֵימַר. מֵת הַבַּעַל נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לָאָב. הָדָא אָֽמְרָה. אֲפִילוּ נֵדֶר שֶׁנָּֽדְרָה מִשֶּׁנִּתְאָֽרְסָה מֵת הַבַּעַל נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לָאָב.
Pnei Moshe (non traduit)
דתימר. ואפי' הכי את אומר מת הבעל נתרוקנה רשות לאב והה''ד בנדרים שנדרה משנתארסה דמאי שנא הדא אמרה כו':
מת האב כו' ר' חגיי בעי. לפני ר' יוסי מי נימא דעד כאן לא קאמר אלא בנדרים שנדרה משנתארסה הואיל ובשעת הנדר היה נראה לשניהם והילכך מת האב לא נתרוקנה רשות לבעל:
נדרים שנדרה עד שלא נתארסה. אם בזה נמי אמרינן מת האב לא נתרוקנה רשות לבעל אע''פ דבשעת הנדר לא היה רשות שניהם עליה. והיותר נראה דאפכא גרסינן הכא בבעיא ראשונה דעד כאן בנדרים שנדרה עד שלא נתארסה מפני שבשעת נדרה לא הוה עליה אלא רשות האב והילכך לא נתרוקנה רשות לבעל אבל בנדרים שנדרה משנתארסה מאי דאיכא למימר הואיל ובשעת הנדר היה גם רשות בעלה עליה דבכה''ג אמרינן דנתרוקנה רשות לבעל. והשתא שייך שפיר התשובה שהשיבו:
א''ל וכי נדרים שנדרה עד שלא תתארס ונתארסה. לאו דאפי' בזה כבר נראו לאב ולבעל להפר לה אחר שנתארסה:
דתימר. כלומר ואפילו הכי את אומר בהן מת האב לא נתרוקנה רשות לבעל והה''ד בנדרי' שנדרה משנתארסה דמאי שנא הדא אמרה אפילו נדר שנדרה משנתארסה מת האב לא נתרוקנה לרשות הבעל:
חסר כאן הבעיא וניכר החסרון מתוך משמעות הענין וה''ג נדרה עד שלא נתארסה נדרה משנתארסה מת הבעל נתרוקנה לרשות האב. ואסיפא קאי מת הבעל נתרוקנה רשות לאב ובעי דילמא עד כאן בנדרים שנדרה עד שלא נתארסה הואיל ובשעת הנדר לא היה עליה אלא רשות האב והילכך עכשיו חוזרת לרשותו אבל בנדרים שנדרה משנתארסה וברשות שניהם היא אם בדא נמי אמרינן מת הבעל נתרוקנה רשות לאב ופשיט ליה נמי הכי וכי נדר שנדרה עד שלא נתארסה ונתארסה לא כבר נראו לאב ולבעל להפר לה כשנתארסה:
נישמעינה. לזה מן מתני' דלקמן דקתני נדרה והיא ארוסה כו' אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה וע''כ בשלא הפר לה הראשון מיירי דאל''כ למה לי הפרת האחרון הרי האב יכול להפר חלקו אחר שהפר הבעל חלקו אלא בשלא הפר הראשון וקתני אביה והאחרון מפירין ואע''ג דזה הנדר היה נראה לשניהם לאביה עם הראשון אפ''ה כיון שנכנסה לרשות האחרון להפר בשותפות האב מיפר הוא עם האב והכא נמי אפילו לא היפר הבעל חלקו כשמת נתרוקנה רשות לאב כשאין שם ארוס אחר והוא לבדו מיפר:
מֵת הַבַּעַל נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לָאָב. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר. בְּשֶׁהֵיפֵר הַבַּעַל אֶת חֶלְקוֹ. אֲבָל לֹא הֵיפֵר הַבַּעַל חֶלְקוֹ וָמֵת וְלֹא נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לָאָב. 33a נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. נָֽדְרָה וְהִיא אֲרוּסָה. נִתְגָּֽרְשָׁה בוֹ בַיּוֹם. נִתְאָֽרְסָה בוֹ בַיּוֹם. אֲפִילוּ לְמֵאָה. אָבִיהָ וּבַעֲלָהּ הָאַחֲרוֹן מֵיפֵירִין אֶת נְדָרֶיהָ. הָדָא אָֽמְרָה. אֲפִילוּ לֹא הֵיפֵר הַבַּעַל חֶלְקוֹ וָמֵת הַבַּעַל. נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לָאָב.
Pnei Moshe (non traduit)
הוון בעיי מימר. בסיפא היו רוצין לפרש איפכא דדוקא בשהפר הבעל חלקו נתרוקנה רשות לאב אבל לא הפר הבעל חלקו ומת לא נתרוקנה רשות לאב כיון שהנדר היה נראה לשניהם:
שֶׁהַבַּעַל מֵיפֵר בְּבֶגֶר. מַתְנִיתָא דְּרִבִּי לָֽעְזָר. דְּתַנֵּי בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. אִם הָיֹה תִהְיֶה לְאִישׁ. בְּבוֹגֶרֶת אֲרוּסָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר.
Pnei Moshe (non traduit)
שהבעל מיפר בבגר. מתני' דר' אליעזר היא. דתני לעיל בבוגרת וארוסה הכתוב מדבר ולומר שבשהיא נתארסה כשבגרה הבעל מיפר לבדו ולא איירי כלל בשותפות האב:
משנה: נָֽדְרָה וְהִיא אֲרוּסָה נִתְגָּֽרְשָׁה בּוֹ בַיּוֹם נִתְאָֽרְסָה בּוֹ בַיּוֹם אֲפִילוּ לְמֵאָה אָבִיהָ וּבַעֲלָהּ הָאַחֲרוֹן מְפֵרִין נְדָרֶיהָ. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁלֹּא יָצָאת לִרְשׁוּת עַצְמָהּ שָׁעָה אַחַת אָבִיהָ וּבַעֲלָהּ הָאַחֲרוֹן מְפֵרִין נְדָרֶיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
אין הבעל מיפר. יחידי עד שתיכנס לרשותו והלכה כחכמים:
הואיל ובעלה חייב במזונותיה. שכל הנודרת על דעת בעלה נודרת וס''ל לר''א כיון שהיא ניזונת משל בעלה מסתמא על דעתו נודרת:
ואלמנה. ששהתה שלשים יום משתבעה לינשא שהיא אוכלת משל בעלה:
וששהת י''ב חדש. נערה שתבעה להנשא וזמנה קצוב י''ב חדש שמכאן ואילך הבעל חייב במזונותיה ובנוסחת הבבלי בוגרת ששהת י''ב חדש ומסיק לה בגמ' תני וששהת:
בוגרת וששהת י''ב חדש. בוגרת כדינה שזמנה חלוק הוא שאם תבעה להנשא ביום הבגר נותנין לה י''ב חדש לפרנס עצמה ואם לא תבעה ביום הבגר אין לה י''ב חדש אלא מיום הבגר ואם עברה עליה י''ב חדש מיום הבגר אין לה אלא שלשים יום כמו אלמנה כמפורש בפ' אע''פ:
וכן. הארוס אומר לה כן עד שלא תכנס לרשותי שמשתיכנס לרשותו אינו יכול להפר. שאין הבעל מיפר בקודמין:
מתני' עד שלא היתה בתו יוצאת מאצלו. קודם שתבא לרשות הבעל:
כל שלא יצאת לרשות עצמה שעה אחת. לא מחמת נישואין ולא מחמת בגר:
אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה. שהארוס מיפר בקודמין ואפילו נדרים שנדרה בפני ארוס הראשון דכתיב ונדריה עליה נדרים שהיו עליה כבר:
ונתארסה בו ביום. לאחר:
מתני' נתגרשה בו ביום. ששמע האב שאם עבר היום שוב אינו יכול להפר:
הלכה: נָֽדְרָה וְהִיא אֲרוּסָה כול'. אָמַר רִבִּי הִילָא. הָיֹה תִהְיֶה. אֲפִילוּ מֵאָה הֲוָיוֹת אָבִיהָ וּבַעֲלָהּ הָאַחֲרוֹן מְפֵרִין נְדָרֶיהָ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. אָבִיהָ וּבַעֲלָהּ הָאַחֲרוֹן מֵפֵירִין נְדָרֶיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר ר' יוסי מתניתא אמרה כן. לאו אדר' הילא קאי שהרי מפורש בהדיא במתני' ור' הילא דרשא דקרא אשמועינן אלא כדקאמר לעיל סוף הלכה א' שאם מת החרוס הראשון ונתארסה לאחר בו ביום אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה כמו בנתגרשה ומהו דתימא ה''א שאני מת דנתרוקנה רשות לאב בנדר זה קמ''ל הואיל ולא יצאת לרשות עצמה שעה אחת. ואיידי דמייתי לעיל ראיה מהאי מתני' נקט לה הכא וכן דרך הש''ס הזה:
גמ' היו תהיה. כתיב אפי' מאה הויות שנתקדשה למאה זה אחר זה בו ביום אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה:
משנה: דֶּרֶךְ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים עַד שֶׁלֹּא הָֽיְתָה בִתּוֹ יוֹצְאָה מֵאֶצְלוֹ אוֹמֵר לָהּ. כָּל נְדָרִם שֶׁנָּדַרְתְּ בְּתוֹךְ בֵּיתִי הֲרֵי הֵן מוּפָרִין. וְכֵן הַבַּעַל עַד שֶׁלֹּא תִיכָּנֵס לִרְשׁוּתוֹ אוֹמֵר לָהּ כָּל נְדָרִם שֶׁנָּדַרְתְּ עַד שֶׁלֹּא תִיכָּֽנְסִי לְרְשׁוּתִי הֲרֵי הֵן מוּפָרִין. שֶׁמִּשֶּׁתִּיכָּנֵס לִרְשׁוּתוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר. בּוֹגֶרֶת וּשֶׁשָּׁהֲתָה שְׁנים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְאַלְמָנָה שְׁלֹשִׁים יוֹם. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר הוֹאִיל וּבַעֲלָהּ חַייָב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ יָפֵר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין הַבַּעַל מֵיפֵר עַד שֶׁתִּיכָּנֵס לִרְשׁוּתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
אין הבעל מיפר. יחידי עד שתיכנס לרשותו והלכה כחכמים:
הואיל ובעלה חייב במזונותיה. שכל הנודרת על דעת בעלה נודרת וס''ל לר''א כיון שהיא ניזונת משל בעלה מסתמא על דעתו נודרת:
ואלמנה. ששהתה שלשים יום משתבעה לינשא שהיא אוכלת משל בעלה:
וששהת י''ב חדש. נערה שתבעה להנשא וזמנה קצוב י''ב חדש שמכאן ואילך הבעל חייב במזונותיה ובנוסחת הבבלי בוגרת ששהת י''ב חדש ומסיק לה בגמ' תני וששהת:
בוגרת וששהת י''ב חדש. בוגרת כדינה שזמנה חלוק הוא שאם תבעה להנשא ביום הבגר נותנין לה י''ב חדש לפרנס עצמה ואם לא תבעה ביום הבגר אין לה י''ב חדש אלא מיום הבגר ואם עברה עליה י''ב חדש מיום הבגר אין לה אלא שלשים יום כמו אלמנה כמפורש בפ' אע''פ:
וכן. הארוס אומר לה כן עד שלא תכנס לרשותי שמשתיכנס לרשותו אינו יכול להפר. שאין הבעל מיפר בקודמין:
מתני' עד שלא היתה בתו יוצאת מאצלו. קודם שתבא לרשות הבעל:
כל שלא יצאת לרשות עצמה שעה אחת. לא מחמת נישואין ולא מחמת בגר:
אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה. שהארוס מיפר בקודמין ואפילו נדרים שנדרה בפני ארוס הראשון דכתיב ונדריה עליה נדרים שהיו עליה כבר:
ונתארסה בו ביום. לאחר:
מתני' נתגרשה בו ביום. ששמע האב שאם עבר היום שוב אינו יכול להפר:
הלכה: שׁוֹמֶרֶת יָבָם כול'. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי עֲקִיבָה מֵיפֵר לָהּ. וְהֵן דָּמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֲפִילוּ קִידּוּשֵׁי מֵאָה תוֹפְשִׂין בָּהּ. מִי מֵיפֵר לָהּ. וַיי דָּמַר רִבִּי יַעֲקֹב בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מְייַעֲדָהּ לִבְנוֹ הַקָּטָן. מִי מֵיפֵר לָהּ. וַיי דָּמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. אֲפִילוּ אָשָׁם תָּלוּי אֵין לָהּ. מִי מֵיפֵר לָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
והאי דאמר ר' יעקב. בריש פ' חרש דאשתו של חרש ושל שוטה אפילו אשם תלוי אין בה להביא עליה מי מיפר נדרים כלומר אם האב יכול לבדו להפר נדרה הואיל דקידושי החרש לאו כלום הן או לא ולא איפשיטו כל הני בעיי:
והאי דאמר ר' יעקב. וכן הא דאמר ר' יעקב בשם ר' יוחנן בפ''ק דקידושין דמייעד אמה העבריה אפילו לבנו קטן ומי מיפר לה דקטן אין לו זכות ומי נימא הואיל ואכתי קצת אגידא ביה בהאדון הוא מיפר לה נדרה:
גמ' על דעתיה דר' אליעזר גרסינן. כלומר דבעי הש''ס לר' אליעזר דס''ל היבם מיפר ואפילו יש כאן שני יבמין דאגידא בהו והן דאמר ר' אבהו בקידושין פרק האומר גבי האומר לאשה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר שלשים יום ובא אחר וקידשה מעכשיו ולאחר עשרים יום כו' דאפילו קידושי מאה תופסין בה והשתא בעי לר' אליעזר מי מיפר לה נדריה הראשון מיפר או אפילו אחד מכולן הואיל ובכלהו אגידא היא:
דברי חכמים. ולטעמייהו דחכמים לעולם אינו מפר לבדו בארוסה ואפי' נותן לה מזונות כדר' יעקב בר אחא בשם ר''י לעולם כו' וקמ''ל דלא תימא דרבנן לא קאמרי במתני' עד שתיכנס לרשותו אלא לומר דאין הדבר תלוי במזונות לבד אלא עד שתיכנס גם כן לרשותו ומיהו עד שיזונה נמי בעינן קמ''ל דלא אלא משתיכנס לרשותו בלבד הדבר תלוי לדברי חכמים ואפילו אם נשא אשה על מנת שלא לזונה הבעל מיפר לה:
נשא אשה על מנת שלא לזון גרסינן האב מיפר לה. ולא הבעל דהכל במזונות תלוי:
גמ' מיסבר סבר ר''א דבמזונות הדבר תלוי. כלומר למאי דשמעינן לר' אליעזר דהפרת נדרי' של הבעל במזונו' תלוי ולפיכך קידש אשה על מנת לזון אותה מיד אע''פ שלא כנסה הבעל מיפר לה לבדו:
משנה: שׁוֹמֶרֶת יָבָם בֵּין לְיָבָם אֶחָד בֵּין לִשְׁנֵי יְבָמִים רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר יָפֵר. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר לְאֶחָד אֲבָל לֹא לִשְׁנַיִם. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר לֹא לְאֶחָד וְלֹא לִשְׁנַיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' עקיבה אומר לא לאחד ולא לשנים. דקסבר זיקה אינה ככניסה ומאמר אינו קונה קנין גמור מן התורה והל' כר' עקיבה:
רבי יהושע אומר לאחד אבל לא לשנים. דלא סבירא ליה לר' יהושע מאמר קונה קנין גמור מיהו ס''ל דיש זיקה וזיקה ככנוסה כלומר כשאר ארוסה שהבעל מיפר בשותפות האב וכשאין שם אלא יבם אחד הוא דמיפר אבל כשיש שני יבמין אין שום אחד מהן מיפר שאין ברירה:
מתני' שומרת יבם כו' ר' אליעזר אומר יפר. בבבלי מוקי לה בשעשה בה מאמר מיירי וכן משמע הכא בגמ' בהלכה דלקמן וסבירא ליה לר' אליעזר מאמר קונה קנין גמור ואם היא נערה ויש לה אב אביה ויבמה שעשה בה מאמר מפירין נדריה:
הלכה: בּוֹגֶרֶת וְשֶׁשָׁהֲתָה שְׁנָים עָשָׂר חֹדֶשׁ כול'. מִיסְבַּר סָבַר רִבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּבִמְזוֹנוֹת הַדָּבָר תָּלוּי. קִידֵּשׁ אִשָּׁה עַל מְנָת לָזוּן הַבַּעַל מֵיפֵר לָהּ. 33b נָשָׂא אִשָׁה עַל מְנָת לָזוּן הָאָב מֵיפֵר לָהּ. דִּבְרֵי חֲכָמִים. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לְעוֹלָם אֵין הַבַּעַל מֵיפֵר עַד שֶׁתִּיכָּנֵס לִרְשׁוּתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
והאי דאמר ר' יעקב. בריש פ' חרש דאשתו של חרש ושל שוטה אפילו אשם תלוי אין בה להביא עליה מי מיפר נדרים כלומר אם האב יכול לבדו להפר נדרה הואיל דקידושי החרש לאו כלום הן או לא ולא איפשיטו כל הני בעיי:
והאי דאמר ר' יעקב. וכן הא דאמר ר' יעקב בשם ר' יוחנן בפ''ק דקידושין דמייעד אמה העבריה אפילו לבנו קטן ומי מיפר לה דקטן אין לו זכות ומי נימא הואיל ואכתי קצת אגידא ביה בהאדון הוא מיפר לה נדרה:
גמ' על דעתיה דר' אליעזר גרסינן. כלומר דבעי הש''ס לר' אליעזר דס''ל היבם מיפר ואפילו יש כאן שני יבמין דאגידא בהו והן דאמר ר' אבהו בקידושין פרק האומר גבי האומר לאשה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר שלשים יום ובא אחר וקידשה מעכשיו ולאחר עשרים יום כו' דאפילו קידושי מאה תופסין בה והשתא בעי לר' אליעזר מי מיפר לה נדריה הראשון מיפר או אפילו אחד מכולן הואיל ובכלהו אגידא היא:
דברי חכמים. ולטעמייהו דחכמים לעולם אינו מפר לבדו בארוסה ואפי' נותן לה מזונות כדר' יעקב בר אחא בשם ר''י לעולם כו' וקמ''ל דלא תימא דרבנן לא קאמרי במתני' עד שתיכנס לרשותו אלא לומר דאין הדבר תלוי במזונות לבד אלא עד שתיכנס גם כן לרשותו ומיהו עד שיזונה נמי בעינן קמ''ל דלא אלא משתיכנס לרשותו בלבד הדבר תלוי לדברי חכמים ואפילו אם נשא אשה על מנת שלא לזונה הבעל מיפר לה:
נשא אשה על מנת שלא לזון גרסינן האב מיפר לה. ולא הבעל דהכל במזונות תלוי:
גמ' מיסבר סבר ר''א דבמזונות הדבר תלוי. כלומר למאי דשמעינן לר' אליעזר דהפרת נדרי' של הבעל במזונו' תלוי ולפיכך קידש אשה על מנת לזון אותה מיד אע''פ שלא כנסה הבעל מיפר לה לבדו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source