הלכה: כָּל כִּינּוּיֵי נְדָרִים כַּנְּדָרִים כול'. כְּתִיב אִישׁ כִּי יִדּוֹר. מַה תַּלְמוּד לוֹמַר נֶדֶר. אֶלָּא מִיכָּן שֶׁכִּינּוּיֵי נְדָרִים כַּנְּדָרִים. אוֹ הִשָּׁבַע. מַה תַּלְמוּד לוֹמַר שְׁבוּעָה. אֶלָּא מִיכָּן שֶׁכִּינּוּיֵי שְׁבוּעוֹת כַּשְּׁבוּעוֹת. אַךְ כָּל חֶרֶם. מַה תַּלְמוּד לוֹמַר יַחֲרִים. אֶלָּא מִיכָּן שֶׁכִּינּוּיֵי חֲרָמִים כַּחֲרָמִים. נֶדֶר נָזִיר. מַה תַּלְמוּד לוֹמַר לְהַזִּיר. אֶלָּא מִיכָּן שֶׁכִּינּוּיֵי נְזִירוּת כַּנְּזִירוּת. עַד כְּדוֹן כְּרִבִּי עֲקִיבָה דְאָמַר. לְשׁוֹנוֹת רִבּוּיִין הֵן. כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל דְּאָמַר. לְשׁוֹנוֹת כְּפוּלִין הֵן וְהַתּוֹרָה דִיבְּרָה כְדַרְכָּהּ. הָלוֹךְ הָלַכְתָּ. נִכְסֹף נִכְסַפְתָּ. גָּנֹב גּוּנַּבְתִי. מְנָלָן. אִישׁ כִּי יִדּוֹר נֶדֶר לַי֨י אוֹ הִשָׁבַע שְׁבוּעָה לֶאֱסוֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יָחֵל דְּבָרוֹ. מַה תַּלְמוּד לוֹמַר כְּכָל הַיּוֹצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה. אֶלָּא מִיכָּן שֶׁכִּינּוּיֵי נְדָרִים כַּנְּדָרִים וְכִינּוּיֵי שְׁבוּעוֹת כַּשְּׁבוּעוֹת. וּמְנַיַן שֶׁכִּינּוּיֵי חֲרָמִים כַּחֲרָמִים. נֶדֶר נֶדֶר. מַה נֶדֶר שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן כִּינּוּי נְדָרִים כַּנְּדָרִים וְכִינּוּי שְׁבוּעָה כַּשְּׁבוּעָה. אַף נֶדֶר שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן כִּינּוּי חֲרָמִין כַּחֲרָמִין. וּמְנַיִן שֶׁכִּינּוּיֵי נְזִירוּת כַּנְּזִירוּת. נֶדֶר נֶדֶר. מַה נֶדֶר שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן כִּינּוּי שְׁבוּעָה כַּשְּׁבוּעָה אַף נֶדֶר שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן כִּינּוּי נְזִירוּת כַּנְּזִירוּת.
Pnei Moshe (non traduit)
נדר נדר. כתיב הכא נדר וכתיב בפ' ערכין וחרמים איש כי יפליא נדר:
ומניין. לכינויי חרמים דלא כתיבי בהאי פרשה:
מה ת''ל ככל היוצא וגו'. דהא כבר כתיב לא יחל דברו אלא לרבות כינויי נדרי' ושבועות דבכל לשון שיוציא מפיו יעשה:
כר''י. אבל לר' ישמעאל דס''ל בכל מקום לשונות כפולין הן והתורה דיברה כדרכה ולא לרבות אתא אלא כדרך הכופל בלשונו כמו שמצינו במקרא הלך הלכת כו' מנלן לרבות כינויי נדרים:
עד כדון כר''ע. דאמר בכל מקום לא דברה תורה כלשון בני אדם וכפל המקרא לרבות הוא כדאמר בהערל ובהרבה מקומות:
גמ' כתיב איש כי ידר. ומה תלמוד לומר עוד נדר אלא מכאן לרבות כינויי נדרים כנדרים וכן כולם:
משנה: 1a כָּל כִּינּוּיֵי נְדָרִים כַּנְּדָרִים וַחֲרָמִים כַּחֲרָמִים וּשְׁבוּעוֹת כַּשְׁבוּעוֹת וּנְזִירוּת כַּנְּזִירוּת. הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ מוּדָּר אֲנִי מִמָּךְ מוּפְרָשׁ אֲנִי מִמָּךְ מְרוּחָק אֲנִי מִמָּךְ. שֶׁאֵינִי אוֹכֵל לָךְ שֶׁאֵינִי טוֹעֵם לָךְ אָסוּר. מְנוּדֶּה אֲנִי לָךְ. רִבִּי עֲקִיבָה הָיָה חוֹכֵךְ בָּזֶה לְהַחֲמִיר. כְּנִדְרֵי רְשָׁעִים נָדַר בְּנָזִיר וּבְקָרְבָּן וּבִשְׁבוּעָה. כְּנִדְרֵי כְשֵׁירִים לֹא אָמַר כְּלוּם. כְּנִדְבוֹתָם נָדַר בְּנָזִיר וּבְקָרְבָּן.
Pnei Moshe (non traduit)
כנדרי כשרים לא אמר כלום. לפי שהרשעים הם שנודרים ונשבעים לא הכשרים שהם יריאים שלא לעבור על בל תאחר ונזהרים שלא להוציא שבועה מפיהם ולפיכך כנדרי כשרים לא אמר כלום:
כנדרי רשעים כו'. בגמ' מפרש היכי קאמר:
רבי עקיבה היה חוכך בזה. כלומר מחכך שפתיו זו בזו ולא רצה לאסור בפירוש אבל היה נראה מדעתו שהוא אוסר:
מודר אני ממך. אם אמר אחד מלשונות הללו מודר אני ממך שאיני אוכל לך ושאיני טועם לך או מופרש אני ממך שאיני אוכל לך ושאיני טועם לך או מרוחק אני ממך שאיני אוכל כו' הויא ידות נדרים ואסור לאכול ולטעום עמו אבל אם אמר מודר אני ממך בלבד אין במשמעות. דבריו אלא שלא ידבר עמו ומופרש אני ממך בלבד משמע שלא ישא ויתן עמו ומרוחק אני ממך בלבד משמע שלא ישב בארבע אמותיו ואינו אסור לאכול עמו אא''כ פירש ואמר עם כל אחד מלשונות הללו שאיני אוכל לך ושאיני טועם לך משום דקי''ל ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים:
כל כינויי נדרים כנדרים. בבבלי מוקמינן דרישא דמתני' חסורי מחסרא וה''ק כל כינויי נדרי' כנדרים כל ידות נדרים כנדרים ואלו הן ידות נדרים האומר לחבירו מודר אני ממך כו' ואלו הן כינויי נדרי' קונם קינח קונס. ידות נדרים כמו בית יד של בלי שאוחזין אותו בו כך ידות הנדרים שבהם הנדרים נאחזים. כינויי נדרים. כמו המכנה שם לחבירו שאינו עיקרו של שם:
כנדבותם. אם אמר כנדבות כשרים הריני נזיר או הרי זה קרבן אם אוכל ככר זו ואכלה חייב בנזיר או בקרבן וכן אם אמר כנדבות כשרים הריני נזיר והרי זה קרבן אם אוכל ועבר ואכל חייב בנזיר ובקרבן לפי שהכשרים פעמים שהן נודרי' בנזיר לאפרושי מאיסורי ומתנדבי' בקרבן שמביאין קרבן לפתח העזרה ומקדישין אותם שם כדי שלא יבאו בם לידי מכשול. נדבה היא כשאומר הרי זו ונדר הרי עלי לפיכך הכשרים מתנדבים אבל אינם נודרים כי היכי דלא ליתו לידי תקלה:
אֵי זֶהוּ אִיסָּר. כִּכָּר זֶה עָלַי כַיּוֹם שֶׁמֵּת בּוֹ אַבָּא. כַּיּוֹם שֶׁנֶּהֱרַג בּוֹ פְּלוֹנִי. כַּיּוֹם שֶׁרָאִיתִי יְרוּשָׁלֵם חֲרֵיבָה. זֶהוּ אִיסָּר שֶׁאָֽמְרָה הַתּוֹרָה. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן וְרַב. תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. וְהוּא שֶׁיְּהֵא נָדוּר בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי. אִם בִּשֶׁיְּהֵא נָדוּר בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם לָמָּה לִי אִיסָּר. וְיֹמַר. בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
איזהו איסר. האמור בתורה:
והוא שיהא נדור באותו יום. שקיבל עליו בנדר שלא לאכול ביום שמת בו אביו או שנהרג בו פלוני ועכשיו מתפיס יום זה כיום שמת בו אביו והוי מתפיס בדבר הנדור:
אם בשיהא נדור באותו היום למה לי איסר. למה לו לומר עכשיו אסור עלי כיום שמת בו אביו:
וימר כאותו היום. כלו' אפילו אינו אומר אלא הריני כאותו היום בלבד נמי מתפיס בנדר הוא דהא כבר נדור הוא באותו יום:
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר. אִיתְפַּלְּגוֹן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי אֶלְעָזָר. דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. לוֹקִין עַל הָאִיסָּרוֹת. וְרִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר. אֵין לוֹקִין. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. כָּךְ מֵשִׁיב רִבִּי יוֹחָנָן אֶת רִבִּי אֶלְעָזָר. עַל דַּעְתָּךְ דְּאַתְּ אָמַר. אֵין לוֹקִין עַל הָאִיסָּרוֹת. וְהָא תַנִּינָן. הַמּוּדָר הַנָּייָה מֵחֲבֵירוֹ וְנִכְנַס לְבַקְּרוֹ. לֹא יִכָּנֵס. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. שַׁנְייָה הִיא תַמָּן מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי. אִם מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם אֲפִילוּ בִשְׁבוּעוֹת יְהֵא מוּתָּר. וְתַנִּינָן. נְדָרִים אָסוּר וּשְׁבוּעוֹת מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
ה''ג דר' יוחנן אמר אין לוקין על האיסרות וכן הוא לקמן בריש נזיר. דלא קאי אלא באיסור בל יחל ואיך לוקין על הקונמות ר''א אמר לוקין:
על דעתך דאת אמר לוקין והא תנינן. לקמן פ''ד המודר הנאה מחבירו ונכנס לבקרו עומד אבל לא יושב כדמפרשינן התם טעמא ולדידך דחמירא וחייב עליו מלקות לא יכנס כלל:
שנייא היא תמן. דהתירו מצות ביקור חולים מפני דרכי שלום:
אם מפני דרכי שלום אפי' בשבועות יהא מותר. דרך שאלה הוא אם נימא דאפילו בשבועות שנשבע שלא יכנס לבית חבירו אם התירו לבקר מפני דרכי שלום:
ותנינן נדרים אסור ושבועות מותר. כל זה מן השאלה כלומר דתנינן לקמן פ''ב אמר קונם סוכה שאני עושה כו' בנדרים אסור ובשבועות מותר שהנדר חל על דבר מצוה והשבועה אינה חלה על דבר מצוה והכא מאי אם נימא דדרכי שלום מצוה דרבנן הוא והשבועה חלה או דאפי' בשבועה מותר דמה נדר שהוא חל על מצוה דאורייתא אפ''ה התירו מפני דרכי שלום שבועה לכ''ש. א''נ י''ל דהאי ותנינן פשיטות הבעיא דר' יוסי היא דמדתנן אפי' במצוה דאוריית' שבועות מותר ואפי' מה שבנדרים אסור מכ''ש במה שהתירו חכמים מפני דרכי שלום אפילו בנדר:
וַהֲלֹא הָעֲרָכִין וְהַחֲרָמִים וְהַתְּמוּרוֹת וְהַהֶקְדֵּישׁוֹת בַּפָּרָשָׁה הָיוּ. וְלֹא תַנִּינָן. כִּינּוּי עֲרָכִין וְכִינּוּי תְמוּרוֹת וְהֶקְדֵּישׁוֹת. וְאִילּוּ תַנִּינָן מַה הֲוִינָן מִיתְנֵי. עֲרָפִין עֲרָצִין עֲרָקִין. תְּמוּפָה תְּמֻרְנָה תְּמוּקָה. הֶגְדֵּר הֶגְזֵר הֶגְרֵם. נִיחָא כְּמָאן דְּאָמַר סְתָם חֲרָמִים לְבֶדֶק הַבַּיִת. בְּרַם כְּמַאן דְּאָמַר. סְתָם חֲרָמִים לַכֹּהֲנִים. וְלָמָּה לֹא תַנִּינָן כִּינּוּי תְרוּמָה. וְאִילּן תַנִּינָן מַה הֲוִינָן מִיתְנֵי. תְּרוּפָה תְּרוּצָה תְּרוּקָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ניחא כמ''ד סתם חרמים לבדק הבית. פלוגתא דר''י בן בתירה וחכמים בפ''ח דערכין ולמ''ד לבדק הבית הרי הן כהקדש ולא דמו לתרומה:
ברם כמ''ד. התם סתם חרמים לכהנים דכתיב כשדה החרם לכהן תהיה ותנינן בהו כינויי ולמה לא תנינן ג''כ בתרומ' שהיא לכהנים להיות נמי אם הפריש בכינוי תרומה כתרומה כמו בחרמין:
ומשני ואילו כו':
ומשני ואלו תנינן מה הוינן מיתני. מה היה לנו לשנות בהו ערפין ערצין כו' הני לשונות לא שייכי וכמ''ד לקמן כינויים לשונות נכרים הם שדרכם לנדור באלו הלשונות שמנו חכמים במשנה והני לשונות לא מצינו בהו:
והלא הערכין והתמורות וההקדשות בפרשה היו. כלומר כולהו בתורה כתיבי ולמה לא תנינן ג''כ בהו כינוי ערכין כו':
מַה מְקַייֵם רִבִּי עֲקִיבָה כְּכָל הַיּוֹצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה. מִיכָּן לְנֶדֶר שֶׁבָּטֵל מִקְצָתוֹ בָּטַל כּוּלּוֹ. וְלֵית לֵיהּ לְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל כֵּן. כּוּלָּהּ מִן תַּמָּן. אִית לֵיהּ מִיכָּן שֶׁכִּינּוּי נְדָרִים כַּנְּדָרִים וְכִינּוּיֵי שְׁבוּעוֹת כַּשְּׁבוּעוֹת. אִית לֵיהּ מִיכָּן לְנֶדֶר שֶׁבָּטֵל מִקְצָתוֹ בָּטַל כּוּלּוֹ. מַה מְקַייֵם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר. מִיכָּן שֶׁאָדָם קוֹבֵעַ עָלָיו נְזִירוּת בְּתוֹךְ נְזִירוּתוֹ. 1b וְלֵית לֵיהּ לְרִבִּי עֲקִיבָה כֵּן. אִית לֵיהּ כּוּלָּהּ מִתַּמָּן. אִית לֵיהּ מִיכָּן שֶׁאָדָם קוֹבֵעַ עָלָיו נְזִירוּת בְּתוֹךְ נְזִירוּתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
אית ליה וכולה מתמן אית לי'. מדכתי' נדר נזיר לרבות כינוי נזירות ומדכתיב להזיר ללמד שאדם קובע נזירות בתוך נזירות:
ולית לר''ע כן. דהא לדידיה איצטריך לכינויי נזירות וג''ש לא גמיר:
מיכן שאדם קובע. שאם היה נזיר ואמר הריני נזיר חל עליה נזירות וכשהשלים נזירות הראשון צריך להיות עוד נזיר פעם אחרת:
מה מקיים ר' ישמעאל נדר נזיר להזיר. דהכא לא שייכא דברה תורה כלשון בני אדם דהא לא כתיב לנזיר נזיר:
כולה מן תמן אית ליה. תרוייהו דריש להו מהאי קרא לכינויי נדרים כנדרים ולנדר שהותר מקצתו הותר כולו מדהוי מצי למיכתב כל וכתיב ככל:
ולית ליה לר' ישמעאל כן. בתמיה:
מיכן לנדר שבטל מקצתו בטל כולו. ודריש לה הכי אם הנדר חל ככל היוצא מפיו יעשה ואם לאו בטל כולו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source