הלכה: הַמּוּדָר הֲנָייָה מֵחֲבֵירוֹ כול'. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. נִיכָּר הוּא זֶה שֶׁהוּא תַּלְמִיד חָכָם.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' ניכר הוא זה שהוא ת''ח. זה שאמר אם שלי הם הרי הן מוקדשין לשמים מפני שהיה יודע שאם יקדישן לא יתרצה זה ולא הוי מתנה ולפיכך אמר לו כן ומייתי עלה האי עובדא דיונתן בן עוזיאל דלקמיה שאמר ר' יוחנן ג''כ עליו כלשון הזה:
משנה: 19b הַמּוּדָר הֲנָייָה מֵחֲבֵירוֹ וְאֵין לוֹ מַה יֹאכַל נוֹתְנוֹ לְאַחֵר מִשֵּׁם מַתָּנָה וְהַלָּהּ מוּתָּר בָּהּ. מַעֲשֶׂה בְּבֵית חוֹרוֹן בְּאֶחָד שֶׁהָיָה אָבִיו מוּדָּר מִמֶּנּוּ הֲנָייָה וְהָיָה מַשִּׂיא אֶת בְּנוֹ וְאָמַר לַחֲבֵירוֹ הֲרֵי הֶחָצֵר וְהַסְּעוֹדָה נְתוּנִין לָךְ בְּמַתָּנָה וְהֵן בְּפָנֶיךְ עַד שֶׁיָּבוֹא אַבָּא וְיֹאכַל עִמָּנוּ בַּסְּעוּדָה. אָמַר לוֹ אִם שֶׁלִּי הֵם הֲרֵי הֵן מוּקְדָּשִׁין לַשָׁמַיִם. אָמַר לוֹ לֹא נָתַתִּי לָךְ אֶת שֶׁלִּי שֶׁתַּקְדִּישֵׁם לַשָּׁמַיִם. אָמַר לוֹ לֹא נָתַתָּה לִי אֶת שֶׁלָּךְ אֶלָּא שֶׁתְּהֵא אַתָּה וְאָבִיךָ אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּמִתְרַצִּין זֶה לָזֶה וִיהֵא עָוֹן תָּלוּי בְּרֹאשִׁי. וּכְשֶׁבָּא דָבָר לִפְנֵי חֲכָמִים אָֽמְרוּ כָּל מַתָּנָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁאִם הִקְדִּישָהּ אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת אֵינָהּ מַתָּנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ובדלעת הרמוצה. דלעת מרה שטומנין אותו ברמץ והוא אפר חם להתמתק בכך ולאו בכלל תבשיל היא:
בביצה טרמיטן. מפרש בגמרא רופיטון והיא ביצה רכה ביותר שנהגו הרופאים לעשות לרפואה כדמפרש בבבלי ולא נאכל פת עמה ולאו בכלל תבשיל היא:
בעבה. שנאכל בלא פת:
אסור במעשה קדירה רך. שנאכל עם הפת:
מותר בצלי ובשלוק. שאינן בכלל מבושל:
מתני' הנודר מן המבושל. שאמר קונם מבושל עלי:
מתני' נותן לאחר משום מתנה. בפירקין דלעיל קתני היו מהלכין בדרך והכא קמ''ל דאפי' בעיר אם אין לו מה יאכל מותר:
מעשה בבית חורון. בבבלי מפרש חסורי מחסרא והכי קתני ואם הוכיח סופו על תחלתו אסור ומעשה נמי בבית חורון וכו' שהוכיח סופו על תחלתו שלא נתנם לו אלא כדי שיבא אביו ויאכל ואסור:
והן בפניך עד שיבא אבא. ודוקא שאמר עד שיבא כו' אבל אם אמר והן לפניך ואם רצונך יבא אבא ויאכל מותר ואם סעודתו מוכחת עליו שהרבה בסעודה יותר ממה שצריך ונכרין הדברים שבשביל אביו עשה שיבא אסור:
כל מתנה שאינה. מפרש בגמרא:
שְׁמוֹנִים זוּג שֶׁלְּתַלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְהִלֵּל הַזָּקֵן. גָּדוֹל שֶׁבָּהֶן יוֹנָתָן בֶּן עוּזִּיאֵל. וְהַקָּטָן שֶׁבָּהֶן רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי. פַּעַם אַחַת חָלָה וְנִכְנְסוּ כוּלָּן לְבַקְּרוֹ. עָמַד לוֹ רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי בֶּחָצֵר. אָמַר לָהֶן. הֵיכַן הוּא הַקָּטָן שֶׁבָּכֶם שֶׁהוּא אַב לְחָכְמָה וְאַב לְדוֹרוֹת. אֵן צָרִיךְ לוֹמַר הַגָּדוֹל שֶׁבָּכֶם. אָֽמְרוּ לוֹ. הֲרֵי הוּא בֶחָצֵר. אָמַר לָהֶן. יִכָּנֵס. כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס אָמַר לָהֶן. לְהַנְחִיל אוֹהֲבַיי יֵשׁ וְאוֹצְרוֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא.
וְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. נִיכָּר הוּא זֶה שֶׁהוּא תַּלְמִיד חָכָם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. אָכֵין הֲוָה עוֹבְדָא. יוֹנָתָן בַּר עוּזִּיאֵל הִדִּירוֹ אָבִיו מִנְּכָסָיו וְעָמַד וּכְתָבָן לְשַׁמַּי. מַה עָשָׂה שַׁמַּי. מָכַר מִקְצָת וְהִקְדִּישׁ מִקְצָת וְנָתַן לוֹ מַתָּנָה אֶת הַשְּׁאָר וְאָמַר. כָּל מִי שֶׁיָּבוֹא וִיעַרְעֵר עַל הַמַּתָּנָה הַזֹּאת יוֹצִיא מִיַּד הַלְּקוּחוֹת וּמִיַּד הַהֶקְדֵּשׁ וְאַחַר כָּךְ יוֹצִיא מִיַּד זֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
יוציא מיד הלקוחות ומיד הקדש. כלומר כשם שאינו יכול להוציא מן הלקוחות ומן ההקדש שהרי אביו נתן לו במתנה סתם ובידו לעשות מה שירצה למכור ולהקדיש ויכול ג''כ לחזור וליתן ליונתן ולא דמי למתני' דהכא שאמר לו בפירוש והן בפניך עד שיבוא אבא ולפיכך אין בידו להקדישן כדלקמן:
כל מי שיבא ויערער על המתנה הזאת. לומר שהרי הדירו אביו מהן ולא יכול שמאי ליתן לו במתנה:
ועמד. אביו של יונתן בן עוזיאל וכתבן לשמאי:
ונתן לו. ליונתן בן עוזיאל מתנה את השאר:
רִבִּי יִרְמְיָה בְּעֵי. מֵעַתָּה אֵין אָדָם נוֹתֵן מַתָּנָה לַחֲבֵירוֹ עַל מְנָת שֶׁלֹּא יַקְדִּישֶׁנָּהּ לַשָּׁמַיִם. כֵּינִי מַתְנִיתָא. כָּל מַתָּנָה שֶׁהִיא כְמַתְּנַת בֵּית חוֹרוֹן שֶׁהָֽיְתָה בְהַעֲרָמָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁאִם הִקְדִּישָׁהּ אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת אֵינָהּ מַתָּנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
סליק פירקא בס''ד
ר' ירמיה בעי. על הא דקתני במתני' דלא הוי מתנה מפני שאין בידו להקדיש ומעתה אין אדם נותן מתנה ע''מ שלא יקדישנה לשמי' בתמיה הא קי''ל מתנה על מנת להחזיר שמה מתנה ואע''ג דאין ביד המקבל להקדישה כיון שאמר לו על מנת שתחזירה לי ומתרץ כיני מתני' דה''ק כל מתנה שהיא כה''ג שהיתה בהערמה שאמר לו בפירוש שהוא נותן לו על מנת כן שיבא אביו ושאם הקדישה אינה מקודשת הוא דאינה מתנה שלא נתכוין להקנותה כלל אבל בעלמא אע''פ שאינו יכול להקדישה הוי מתנה:
משנה: הַנּוֹדֵר מִן הַמְבוּשָּׁל מוּתָּר בַּצָּלִי וּבַשָּׁלוּק. אָמַר קוֹנָם תַּבְשִׁיל שֶׁאֵינִי טוֹעֵם אָסוּר בְמַעֲשֵׂה קְדֵירָה דַק וּמוּתָּר בְּעָבֶה. וּמוּתָּר בְּבֵיצָה טְרֹמֵיטָן וּבְדַלַּעַת הָֽרְמוּצָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ובדלעת הרמוצה. דלעת מרה שטומנין אותו ברמץ והוא אפר חם להתמתק בכך ולאו בכלל תבשיל היא:
בביצה טרמיטן. מפרש בגמרא רופיטון והיא ביצה רכה ביותר שנהגו הרופאים לעשות לרפואה כדמפרש בבבלי ולא נאכל פת עמה ולאו בכלל תבשיל היא:
בעבה. שנאכל בלא פת:
אסור במעשה קדירה רך. שנאכל עם הפת:
מותר בצלי ובשלוק. שאינן בכלל מבושל:
מתני' הנודר מן המבושל. שאמר קונם מבושל עלי:
מתני' נותן לאחר משום מתנה. בפירקין דלעיל קתני היו מהלכין בדרך והכא קמ''ל דאפי' בעיר אם אין לו מה יאכל מותר:
מעשה בבית חורון. בבבלי מפרש חסורי מחסרא והכי קתני ואם הוכיח סופו על תחלתו אסור ומעשה נמי בבית חורון וכו' שהוכיח סופו על תחלתו שלא נתנם לו אלא כדי שיבא אביו ויאכל ואסור:
והן בפניך עד שיבא אבא. ודוקא שאמר עד שיבא כו' אבל אם אמר והן לפניך ואם רצונך יבא אבא ויאכל מותר ואם סעודתו מוכחת עליו שהרבה בסעודה יותר ממה שצריך ונכרין הדברים שבשביל אביו עשה שיבא אסור:
כל מתנה שאינה. מפרש בגמרא:
הלכה: הַנּוֹדֵר מִן הַמְבוּשָּׁל כול'. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה שֶׁהַשָּׁלוּק קָרוּי מְבוּשָּׁל. דְּתַנִינָן. הָיָה מְבַשֵּׁל אֶת הַשְּׁלָמִים אוֹ שׁוֹלֵק. וְקַרְייָא שֶׁהַצָּלוּי קָרוּי מְבוּשָּׁל. וַיְבַשְּׁלוּ אֶת הַפֶּסַח וגו'. אִין תֵּימַר שְׁלֹּא כַהֲלָכָה. רִבִּי יוֹנָה בּוֹצְרַייָא אָמַר כַּמִּשְׁפָּט. 20a מַתְנִיתָא אָֽמְרָה שֶׁהַשָּׁלוּק קָרוּי מְבוּשָּׁל. וְקַרְייָא אָמַר שֶׁהַצָּלוּי קָרוּי מְבוּשָּׁל. וְהָתַנִּינָן. הַנּוֹדֵר מִן הַמְבוּשָּׁל מוּתָּר בַּצָּלִי וּבַשָּׁלוּק. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הָֽלְכוּ בַנְּדָרִים אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם. אָמַר רִבִּי יֹאשַׁיָּה. הָֽלְכוּ בַנְּדָרִים אַחַר לְשׁוֹן תּוֹרָה. מַה נְפִיק מִבֵּינֵיהוֹן. קוֹנָם יַיִן שֶׁאֵינִי טוֹעֵם בַּחַג. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָסוּר בְּיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יֹאשַׁיָּה מוּתָּר. אַף רִבִּי יֹאשַׁיָּה מוֹדֶה שֶׁאָסוּר. לֹא אָמַר רִבִּי יֹאשַׁיָּה אֶלָּא לְחוֹמָרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
וקרייא. וכן נמי מצינו המקר' שהצלי קרוי מבושל כדכתיב ויבשלו את הפסח:
גמ' מתניתא אמרה. על המתני' פריך דהכא משמע דצלי ושלוק אינה בכלל מבושל והא מתניתא דפ''ו דנזיר אמרה שהשלוק קרוי מבושל דתנינן היה מבשל את השלמים או שולקן ובנזיר כתיב ולקח הכהן את הזרוע בשלה אלמא דשלוק קרוי מבושל:
אין תימר. וכ''ת התם מבושל ממש הוא ושלא כהלכה עשו הא ליתא דכמשפט כתיב התם כדאמר ר' יונה:
מתניתא כו'. חוזר להקושיא אמאי תנינן הנודר מן המבושל מות' בצני ובשלוק:
הלכו בנדרים אחר לשון בני האדם. ואין דרך לקרות מבושל לצלי ושלוק:
ר' יאשיה. פליג אמתני' דס''ל הלכו בנדרי' אחר לשון תורה ואסור בצלי ובשלוק:
מה נפיק מן ביניהון. קס''ד דבין לקולא בין לחומרא ס''ל לר' יאשי' הולכין בנדרים אחר לשון תורה והילכך קאמר קונם יין שאני טוע' בחג איכא נמי בינייהו:
אסור בי''ט האחרון. דבלשון בני אדם בכלל החג הוא:
על דעתיה דרבי יאשי' מותר. דבלשון התורה חג העצרת מיקרי ורגל בפני עצמו הוא. ודחי לה הש''ס אף רבי יאשיה מודה בזה שאסור ולא קאמר דהולכין אחר לשון תורה אלא לחומרא:
רִבִּי חִייָה בַּר בָּא אָמַר. רִבִּי יוֹחָנָן אָכַל חֲלִיטָא וְאָמַר. לֹא טְעָמִית מָזוֹן בְּהָדָא יוֹמָא. וְהָא תַנִּינָן. הַנּוֹדֵר מִן הַמָּזוֹן מוּתָּר בְּמַיִם וּבְמֶלַח. פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי יֹאשִׁיָּה דְאָמַר. הִילְכוּ בִּנְדָרִים אַחַר לְשׁוֹן תּוֹרָה. וּמְנַיִין שֶׁכָּל הַדְּבָרִים קְרוּיִין מָזוֹן. רִבִּי אָחָא בַּר עוּלָא אָמַר. וְעֶשֶׂר אֲתוֹנוֹת נוֹשְׂאוֹת בָּר וְלֶחֶם וּמָזוֹן. מַה תַלְמוּד לוֹמַר וּמָזוֹן. אֶלָּא מִכָּן שֶׁכָּל הַדְּבָרִים קְרוּיִין מָזוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
והתנינן. פ' בכל מערבין הנודר מן המזון מותר במים ובמלח אבל בכל מילי אסור אלמא דאיקרו מזון:
פתר לה. רבי יוחנן להאי מתניתא כר' יאשיה דהולכין אחר לשון תורה וכל מילי מזון מיקרו:
מה ת''ל ומזון. דהא כאיב בר ולחם אלא מיכאן שכל הדברים ואפי' פירות קרוים מזון:
אכל חליטא. ובערוך גריס אליטין והיינו פירות גינוסר כדאמרי' בבבלי כיצד מברכין דף מ''ד:
הַנּוֹדֵר מִן הַמְבוּשָּׁל מָהוּ שֶׁיְּהֵא מוּתָּר מִן הַמְעוּשָּׁן. מָהוּ שֶׁיְּהֵא מוּתָּר בִּמְטוּגָּן. מָהוּ שֶׁיְּהֵא מוּתָּר בְּתַבְשִׁיל שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בְּה מֵי טִבֵּרִיָּה. רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין שְׁאָלוּן. מְעוּשָׁן מָהוּ שֶׁיְּהֵא בוֹ מִשּׁוּם בִּישּׁוּלֵי גּוֹיִם. מָהוּ שֶׁיְּהֵא בוֹ מִשּׁוּם תַּבְשִׁילֵי שַׁבָּת. מָהוּ שֶׁיְּהֵא בוֹ מִשּׁוּם בָּשָׂר בְּחָלָב. מָהוּ שֶׁיְּטַבֵּל לְמַעְשְׂרוֹת. הַנּוֹדֵר מִן הַמְעוּשָּׁן מָהוּ שֶׁיְּהֵא מוּתָּר בְּתַבְשִׁיל. רִבִּי בָּא רַב יְהוּדָה בְשֵׁם דְּבֵית רַב אַסִּי. חֲבִיצָה אֵין בּוֹ מִשּׁוּם בִּישּׁוּלֵי גּוֹיִם וְיוֹצְאִין בּוֹ מִשֵּׁם עֵירוּבֵי תַבְשִׁילִין. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רַב חוּנָה. כָּל אוֹכֶל שֶׁהוּא נֶאֱכָל חַי כְּמוֹת שֶׁהוּא אֵין בּוֹ מִשּׁוּם בִּישּׁוּלֵי גּוֹיִם וְיוֹצְאִין בּוֹ מִשֵּׁם עֵירוּבֵי תַבְשִׁילִין.
Pnei Moshe (non traduit)
מהו שיטבל למעשרות. משום דקי''ל אש קובעת למעשרות ואסור לאכול עראי מן המבושל עד שיעשר ובמעושן מאי:
חביצא. מאכל העשוי מקמח ודבש כעין חביץ קדירה בפ' כיצד מברכין:
ר' יוסי ברבי בון. פליג על רבי בא דדוקא הנאכל כמות שהוא חי אין בו משום בישולי עכו''ם כגון דגים קטנים מלוחים לאפוקי חביצא שהקמח אינו נאכל חי וכדאמר רב בבבלי פרק אין מעמידין דף ל''ח:
ויוצאין בו משום עירובי תבשילין. אפי' לא בישלן אלא כל שראוין לאכילה סומך עליהן משום עירובי תבשילין:
הַנּוֹדֵר מִן הַמְבוּשָּׁל מָהוּ שֶׁיְּהֵא מוּתָּר בְּעָבֶה. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. וְאָסוּר בְמַעֲשֵׂה קְדֵירָה רַךְ וּמוּתָּר בְּעָבֶה. מָה אִם תַּבְשִׁיל שֶׁהוּא נֶאֱסָר בְּצָלוּי וּבְשָׁלוּק מוּתָּר בְּעָבֶה. מְבוּשָּׁל שֶׁהוּא מוּתָּר בְּצָלוּי וּבְשָׁלוּק אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵא מוּתָּר בְּעָבֶה. וְיֵשׁ קַל וַחוֹמֶר בִּנְדָרִים. אֶלָּא כֵינִי. תַּבְשִׁיל שֶׁאָסוּר בְּצָלוּי וּבְשָׁלוּק אָסוּר בְּעָבֶה מְבוּשָּׁל. מְבוּשָּׁל שֶׁהוּא מוּתָּר בְּצָלוּי וּבְשָׁלוּק מוּתָּר בְּעָבֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
הנודר מן המבושל מהו שיהא מותר. במעשה קדרה עבה:
מה אם תבשיל. אם אמר קונם מן התבשיל שאיני טועם שהוא נאסר בכל מעשה קדרה אפילו בצלוי ושלוק שהרי נאכל בפת הוא ומותר בעבה מבושל שהוא מותר בצלוי ובשלוק כ''ש שיהא מותר בעבה:
ויש קל וחומר בנדרים. בתמיה הא הכל הולך אחר הלשון וכי שייך ללמוד דבר זה מקל וחומר:
ה''ג חלא כיני תבשיל שאסור בצלוי ובשלוק מותר בעבה מבושל שמותר בצלוי ובשלוק מותר בעבה. כלומר אלא כך תאמר דלעולם מותר בעבה ובין אמר תבשיל ובין אמר מבושל דכל מידי דמתאכיל באפי נפשיה בלא פת לאו בכלל תבשיל ומבושל הוא:
תַּנֵּי. אָסוּר בְּהִטְרִיּוֹת רַכּוֹת. שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הָרוֹפֶה לוֹכַל פִּתּוֹ בָהֶן. אָמַר רַב חִסְדָּא. אָסוּר בְּבֵיצָה מְגוּלְגֶּלֶת. שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַחוֹלֶה לוֹכַל פִּתּוֹ בָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
תני אסור בהטריות רכות. הנודר מן התבשיל אסור בדלועין רכות שכן דרך הרופא כו' והילכך תבשיל מיקרי וכן ביצה מגולגלת הואיל ונאכלין עם הפת:
וּמוּתָּר בְּבֵיצָה טְרוֹמֵיטָא. רוֹפֵיטוֹן. וּבְדַלַּעַת הָֽרְמוּצָה. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה כְּמִין דְּלַעַת מָרָה וְהֵן מְמַתְּקִין אוֹתָהּ בְּרִימְצָא.
Pnei Moshe (non traduit)
רופיטון כו'. כדפרישית במתניתין:
משנה: הַנּוֹדֵר מִמַּעֲשֵׂה קְדֵירָה אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִמַּעֲשֵׂה רְתַחְתָּהּ. אָמַר קוֹנָם יוֹרֵד לַקְּדֵירָה שֶׁאֵינִי טוֹעֵם אָסוּר בְּכָל הַמִּתְבַּשְּׁלִים בַּקְּדֵירָה. מִן הַכָּבוּשׁ אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִן הַכֶּבֶשׁ שֶׁלַּיָּרָק. כָּבוּשׁ שֶׁאֵינִי טוֹעֵם אָסוּר בְּכָל הַכְּבוּשִׁים. מִן הַשֶּׁלֶק אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִן הַשֶּׁלֶק שֶׁלַּבָּשָׂר דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. שָׁלוּק שֶׁאֵינִי טוֹעֵם אָסוּר בְּכָל הַשְּׁלָקִים. מִן הַצָּלִי אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִן הַצָּלִי שֶׁלַּבָּשָׂר דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. צָלִי שֶׁאֵינִי טוֹעֵם אָסוּר בְּכָל הַצְּלוּים.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' ממעשה רתחתה. מפרש בגמרא:
אלא מן הכבוש של ירק. דסתם כבוש של ירק הוא:
כבוש שאיני טועם. משמע כל מיני כבוש כיון שהזכירו בלא ה''א הידיעה וכן שלוק צלי מליח:
דברי ר' יודה. ובסדר המשנה בבבלי לא גריס ר''י אלא גבי צלי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source