לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יֹאשִׁיָּה. דְּרִבִּי יֹאשִׁיָה אָמַר. טוּמְאָה טְמוּנָה בַקַּרְקַעוֹ שֶׁלַּבַּיִת הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כָּאן מִן הַצַּד וְכָאן מִכְּנֶגְדָּן. רִבִּי עֶזְרָה בְשֵׁם רִבִּי יוּדָן אָמַר. וַאֲפִילוּ תֵימַר. כָּאן וְכָאן מִן הַצַּד. וְתֵימַר. כָּאן וְכָאן מִכְּנֶגְדָּן. מָהוּ טָמֵא. טָמֵא וְאֵינוֹ מְגַלֵּחַ.
Pnei Moshe (non traduit)
ואפילו תימר כאן וכאן מן הצד או מכנגדן. ול''ק דמהו טמא טמא ואינו מגלח קאמר בתמיה דמי תנן בהדיא ואינו מגלח אלא ודאי מגלח הוא כטומאות מן המת ממש שהנזיר מגלח עליהן וכרבי יאשיה:
לית הדא פליגא על רבי יאשיה. מתני' דקתני נמצא מת משוקע בקרקע המערה וירד להטהר מטומאת מת טמא וקס''ד דטמא ואינו מגלח הוא כהני טומאות דחשיב בפ''ז שאין הנזיר מגלח עליהן ומי נימא דפליגא על רבי יאשיה דאמר התם טומאה טמונה הנזיר מגלח עליה:
כאן מן הצד וכאן מכנגדן. דרבי יאשיה בטומאה כנגדו והנזיר עומד עליה:
רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר. בַּר פִּיקָה שָׁאַל לְרִבִּי. 45a עַד כְּדוֹן בִּמְעָרָה מְקוּרָה. אֲפִילוּ בִּמְעָרָה שֶׁאֵינָהּ מְקוּרָה. סָבַר בַּר פִּיקָה. אִין סְפֵק טוּמְאָה צָפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם טָהוֹר. אָמַר לֵיהּ רִבִּי. אַדַּיִין בַּר פִּיקָה עוֹמֵד בִּשְׁטוּתוֹ. אֵין סְפֵק טוּמְאָה צָפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם טָהוֹר אֶלָּא שֶׁרֶץ. אֲבָל בְּמֵת כְּעוֹמֵד הוּא. כְּהָדָא דְתַאנֵי. כָּל הַנִּזְרָקִין סְפֵיקָן טָהוֹר חוּץ מִכְּזַיִת מִן הַמֵּת הַמַּאֲהִילִין שֶׁהֵן מְטַמְּאִין מִלְּמַטָּן לְמַעֲלָן.
Pnei Moshe (non traduit)
בר פיקה שאל לרבו. הא דקתני במתני' נמצא מת צף על פי המערה טמא מי נימא דעד כאן לא אמרו אלא במערה מקורה משום דהוי ספק טומאה ברה''י או אפילו במערה שאינה מקורה נמי החמירו בה:
סבר בר פיקה אין ספק טומאה צפה על פני המים. ול''ג הכא טהור עד לקמן כלומר דבר פיקה דמסתפק בשאינו מקורה טעמיה משום דקסבר ספק טומאה צפה על פני המים טהור כדתנן בפ''ד דטהרות והלכך לא מטמאינן אלא במערה מקורה ומשום ספק רה''י נגעו בה:
עדיין בר פיקה עומד בשטותיו. להסתפק בדבר זה דודאי אפילו אינו מקורה טמא שאין ספק טומאה צפה על פני המים טהור אלא בשרץ בלבד כדדרשינן מקראי כתוב א' אומר בכל שרץ השורץ דמשמע בכל מקום שהוא שורץ ואפילו צף וכתיב על הארץ דמשמע שיהא מזנה על הארץ ולא צף הא כיצד ודאי מגעו טמא ספק מגעו טהור אבל במת לא חילקו חכמים ואפילו צף כעומד הוא:
כל הנזרקין. ממקום למקום ובשעת זריקתן ספק נגע בהן אדם וכלים ספק לא נגע בהן ספיקן טהור דלא אמרינן קלוטה כמי שהונחה דמיא והוי לה כטומאה צפה דספיקה טהור:
חוץ מכזית מן המת. שזרקו וספק נגע או לא:
המאהילין. או שדלג אדם על טומאת המת וספק האהיל או לא:
שהן מטמאין מלמטן למעלן. או זב וזבה שהן מטמאין מלמטן המשכבות ומושבות ומלמעלן עליונו של זב שכל אלו ספקן טמא:
משנה: הַמּוֹצֵא מֵת בַּתְּחִילָּה מוּשְׁכָּב כְּדַרְכּוֹ נוֹטְלוֹ וְאֶת תְּפוּשָׂתוֹ. מָצָא שְׁנַיִם נוֹטְלָן וְאֶת תְּפוּשָׂתָן. מָצָא שְׁלֹשָׁה אִם יֵשׁ בֵּין זֶה לָזֶה מֵאַרְבַּע אַמּוֹת עַד שְׁמוֹנֶה כִּמְלוֹא הַמִּיטָּה וְקוֹבְרֵיהָ הֲרֵי זוֹ שְׁכוּנַת קְבָרוֹת. בּוֹדֵק מִמֶּנּוּ וּלְהַלָּן עֶשְׂרִים אַמָּה. מָצָא אֶחָד בְּסוֹף עֶשְׂרִים אַמָּה בּוֹדֵק הֵימֶנּוּ וּלְהַלָּן עֶשְׂרִים אַמָּה שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר שֶׁאִילּוּ מִתְּחִילָּה מְצָאוֹ נוֹטְלוֹ וְאֶת תְּבוּסָתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
שרגלים לדבר. שזו השדה עשויה לקברים והיו בה גם מערות אחרות ומשום רגלים לדבר תני כל הני משניות הכא:
בודק ממנו ולהלן עשרים אמה. מפרשינן לה בגמרא:
הרי זו שכונת קברות. שנכר שלשם קבורה נתנום שם ואסור לפנותם ואפילו מת אחד אם ניכר שלשם קבורה נתון שם אסור לפנותו אלא שבאחד או בשנים אנו תולין שלא נקברו שם אלא לפי שעה והיה דעתם לפנותם אבל בשלשה מוכח שזה המקום מיוחד לקברות. ואורך המערה דרכה להיות ששה אמות ורחבה ארבעה ואלכסונה עודף שני אמות והיינו שמנה ולהכי תנן מארבע אמות ועד שמנה:
כמלא מטה וקובריה. מפרש בגמרא:
מצא שלשה אם יש בין זה לזה. מארבע אמות עד שמנה. כלומר מקבר ראשון עד השלישי אין פחות מארבעה אמות ולא יותר מח' אמות:
נוטלו ואת תפוסתו. מותר לפנותו משם ולקברו במקום אחר וצריך שיטול מן עפר של הקבר עמו כדי תפיסה שהוא כל עפר תיחוח שתחתיו וחופר בקרקע בתולה ג' אצבעות דכתיב ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם שאין צריך לומר ממצרים אלא ה''ק מעפר של מצרים טול עמי ואסמכתא בעלמא הוא:
כדרכו. ולא שהיה ראשו מונח בין ירכותיו דכל הני חיישינן שמא עכו''ם הן שאין דרכן של ישראל לקבור מתיהן בכך:
מושכב. ולא שהיה יושב:
מתני' המוצא מת בתחלה. שלא היה ידוע שהיה שם קבר ודוקא מת ולא הרוג:
הלכה: אֵי זֶהוּ מֻשְׁכַּב כְּדַרְכּוֹ. רַגְלָיו מְפוּשָׁטוֹת וְיָדָיו עַל לִבּוֹ. אֲבָל אִם מְצָאוֹ קַמְצוּץ. אֲנִי אוֹמֵר. גַּל נָפַל עָלָיו וַהֲרָגוֹ. וְהָתַנֵּי. מָצָא שְׁנַיִם רָאשֵׁיהֶם בְּצַד מַרְגְּלוֹתֵיהֶם נוֹטְלָן וְאֶת תְּפוּסָתָן. סָֽבְרִין מֵימַר. קַמְצוּץ מָהוּ. רָאשֵׁיהֶם בְּצַד מַרְגְּלוֹתֵיהֶם. אָמַר רִבִּי יִצְחָק בֵּירִבִּי אֶלְעָזָר. 45b כְּגוֹן אֵילֵּין נוּנַיָּא צְלִייָא רֵישֵׁיהּ דְּהֵן גַּבֵּי עוּקְצֵיהּ דְּהֵן עוּקְצֵיהּ דְּהֵן גַּבֵּי רֵישֵׁיהּ דְּהֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' קמצוץ. שהוא נקמץ ומרוצץ אני אומר גל נפל עליו והרגו ואין לו תפוסה דכמת חסר הוא שאין לו תפוסה:
והתני מצא כו' וסברין מימר. דמהו קמצוץ היינו שמושכבין ראשיהן בצד מרגלותיהן וקתני דיש להן תפוסה:
א''ר יצחק ברבי אלעזר. דלא היא דבברייתא מושכבין כדרכן הן ראשו של זה בצד מרגלותיו של זה וכגון אילין נוניא צליי' דגים צלויין שמניחים ראשי של זה בצד זנבו של זה וזהו כדרכן דכל אחד מושכב כדרכו וכי קאמרינן מת קמצוץ במת אחד שהוא מונח ראשו בצד מרגלותיו דזהו שלא כדרכו הוא:
רִבִּי יִצְחָק בַּר גּוּפְתָּא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. תַּנֵּי אַתְּ אֲמַר מְלַקֵּט עֶצֶם עֶצֶם וְהַכֹּל טָהוֹר. וָכָא אַתְּ אֲמַר הָכֵין. אֲמַר לֵיהּ. אֱמוֹר דְּבַתְרָהּ. אִם הִתְקִינוֹ לְקֶבֶר מִתְּחִילָּה יֵשׁ לוֹ תְּפוּסָה.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ל אמור דבתרה. ומסייע למתני' דקתני התם ר''ש אומר אם התקינו לקבר מתחלה יש לו תפוסה וקסבר דר''ש לאו לאפלוגי אתא אלא דרישא בלא נתקנה לקבר מיירי:
תמן את אמר. באהלות תנן המפנה קברו מתוך שדהו מלקט עצם עצם והכל טהור ואין לי תפוסה והכא את אמר אכין דיש לו תפוסה:
כַּמָּה הִיא תְפוּסַת קֶבֶר. קוֹלֵף ג̇ אֶצְבָּעוֹת עַד מָקוֹם שֶׁהַמּוֹהֵל יוֹרֵד.
Pnei Moshe (non traduit)
קולף שלשה אצבעות. מקרקע בתולה עד מקום שהמוהל של מת יורד שם:
אָמַר רַב חִסְדָּא. הָדָא אָֽמְרָה. מֵת מִצְוָה מוּתָּר לְפַנּוֹתוֹ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. תִּיפְתָּר שֶׁנִּקְבַּר שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת אוֹ שֶׁנִּקְבַּר לִשְׁאֵלָה. וְחָשׁ לוֹמַר שֶׁמָּא מֵת מִצְוָה הִיא. סָבַר רִבִּי זְעִירָא שֶׁאֵין מֵיתֵי מִצְוָה מְצוּיִין. נִמְצֵאתָה אוֹמֵר. שְׁלֹשָׁה מִינֵי קְבָרוֹת הֵן. קֶבֶר הַנִּמְצָא מְפַנִּין אוֹתוֹ. פִּינֵּהוּ מְקוֹמוֹ טָמֵא וְאָסוּר בַּהֲנָייָה. קֶבֶר הַיָּדוּעַ אֵין מְפַנִּין אוֹתוֹ. פִּינֵּהוּ מְקוֹמוֹ טָהוֹר וּמוּתָּר בַּהֲנָייָה. קֶבֶר שֶׁהוּא מַזִּיק אֶת הָרַבִּים מְפַנִּין אוֹתוֹ. פִּינֵּהוּ מְקוֹמוֹ טָמֵא וְאָסוּר בַּהֲנָייָה. הוֹרָה רִבִּי אַבָּא בַּר כֹּהֵן בִּכְפַר עֲקַבְיָה. מְקוֹמוֹ וּמוּתָּר בַּהֲנָייָה. מַה וּפְלִיג. כָּאן בְּשֶׁקָּדַם הוּא אֶת הָעִיר וְכָאן בְּשֶׁקְּדָמָתוֹ הָעִיר. תַּנֵּי. קֶבֶר שֶׁהֱקִיפָתוֹ הָעִיר מִשָּׁלֹשׁ רוּחוֹת מְפַנִּין אוֹתוֹ. מִשְׁתֵּי רוּחוֹת. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מְפַנִּין אוֹתוֹ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מְפַנִּין אוֹתוֹ. אִית תַּנֵּי. אֵין מְפַנִּין אוֹתוֹ. אָמַר רַב חִסְדָּא. מָאן דְּאָמַר מְפַנִּין אוֹתוֹ. בְּנָתוּן בְּתוֹךְ שִׁבְעִים אַמָּה וְשְׁיֵרַיִים. מָאן דְּאָמַר אֵין מְפַנִּין אוֹתוֹ. בְּנָתוּן חוּץ לְשִׁבְעִים אַמָּה וּשְׁיֵרַיִים. מָאן דְּאָמַר מְפַנִּין אוֹתוֹ. בְּעָשׂוּי כְּמִין גַּם. מָאן דְּאָמַר אֵין מְפַנִּין אוֹתוֹ. בְּעָשׂוּי כְּמִין הֵיא. כָּל הַקְּבָרוֹת מִתְפַּנִּין חוּף מִקִּבְרֵי הַמֶּלֶךְ ומִקִּבְרֵי הַנָּבִיא. אָֽמְרוּ לוֹ. וַהֲלֹא קִבְרֵי בְּנֵי דָוִיד מִתְפַּנִּין וְקִבְרֵי בְּנֵי חוּלְדָּה הָיוּ בִּירוּשָׁלַים וְלֹא נָגַע אָדָם בָּהֶן לְפַנּוֹתָן מֵעוֹלָם. אָמַר לָהֶן רִבִּי עֲקִיבָה. מִשָּׁם רְאַייָה. מְחִילָה הָיָה שָׁם וּמִשָּׁם הָֽיְתָה טוּמְאָה מְקַדֶּדֶת וְיוֹצְאָה לְנַחַל קִדְרוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
מה ופליג. אם רבי אבא בר כהן פליג על הברייתא:
כאן בשקדם הוא את העיר. ברייתא מיירי בשקדם הקבר את העיר דאע''ג דמזיק את הרבים הוא ומפנין אותו מ''מ תורת קבר עליו שהרי קדם שם ומקומו אסור בהנייה:
וכאן. הא דרבי אבא בשקדמתו העיר ולאו כל כמיניה לאסור עליהן:
שהקיפתו העיר. קברות שמקיף את העיר משלש רוחותיה מפנין אותו מפני הטומאה:
מ''ד מפנין אותו בנתון בתוך ע' אמה ושיריים. שהן עיבורה של העיר וכמו בתוך העיר הוא:
מאן דאמר מפנין. איכא דאמרי דמ''ד מפנין אותו בעשוי הקברות כמין ג''ם יונית ומקפת העיר משתי רוחות:
מ''ד אין מפנין בעשוי כמין היא. כמו העיר עצמה נגד שתי רוחותיה מכאן ומכאן דלאו מוקפת מיקריא:
כל הקברות מתפנין. מפני הטומאה:
חוץ מקברי המלך וקברי הנביא. מפני כבודן:
והלא קברי בני דוד היו מתפנין. ואפילו הן מלכים:
וקברי בני חולדה. משפחה אחת שהיתה בירושלים ולא היו מתפנין מעולם:
משם ראיה. על קבר בני חולדה קאי וכן הוא בשמחות:
מחילה. תחת הקרקע היה שם ולפיכך לא היו מפנין שלא היה בהן משום טומאה שיוצאת דרך מחילה לנחל קדרון:
בכפר עקביא. שהיה שם קבר מזיק את הרבים והורה שמקומו מותר בהוייה:
הדא אמרה מת מצוה מותר לפנותו. בתמיה דקתני נוטלו והא קי''ל מת מצוה קנה מקומו:
תיפתר. דהייינו טעמא דתלינן שמא נקבר שם שלא ברשות בעל השדה או שנקבר דרך שאלה על זמן מועט והלכך לא קנה מקומו:
וחש לומר שמא מת מצוה הוא. ואמאי תלינן לקולא ניחוש שמא מת מצוה הוא:
שאין מיתי מצוה מצוין. ולא חיישינן להא:
קבר הנמצא. כגון שהוא חדש ויודע בעל השדה שלא ציוה מעולם לקבור שם ובגזילה נקבר מפנין אותו שלא קנה מקומו. פינהו מקומו טהור גרסינן. וכן הוא בתוספתא דלאו קבר הוא:
קבר הידוע. שנקבר שם מדעת בעל השדה אין מפנין אותו שאסור לפנותו:
קבר שהוא מזיק את הרבים. שקבור במקום הילוך הרבים ומיטמאין באהלו מפנין אותו מפני נזקן של רבים:
תַּמָּן תַּנִּינָן. וְעוֹשֶׂה חָצֵר עַל פֶּתַח הַמְעָרָה שֵׁשׁ עַל שֵׁשׁ כִּמְלוֹא הַמִּיטָּה. וְהָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. תַּמָּן מְלֹא הַמִּיטָּה עוֹמֶדֶת. בְּרַם הָכָא מְלוֹא מִיטָּה חוֹזֶרֶת. עַד אֵיכָן. עַד כְּדֵי נוֹשְׂאֵי הַמִּיטָּה וְחִילּוּפֵיהֶן וְחִילּוּפֵי חִילּוּפֵיהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
תמן תנינן. סוף פ' המוכר פירות המוכר מקום לחבירו לעשות לו קבר עושה תוכה של מערה ששם הכוכין ארבע אמות על שש ופותח לתוכה שמנה כוכין שלש מכאן ושלש מכאן ושתים כנגדן רבי שמעון אומר עושה תוכה של מערה שש אמות על שמנה כו' ועושה חצר על פי המערה שש על שש כמלא המטה וקובריה ופותח לתוכה שתי מערות אחת מכאן ואחת מכאן:
והכא הוא אומר הכין. בודק מארבע אמות ועד שמנה כמלא המטה וקובריה והא התם שש על שש קאמר:
תמן מלא המיטה עומדת. התם לענין מקח וממכר איירי ובחצר שש על שש סגי שהוא כמלא המטה עומדת:
ברם הכא. דהטעם משום בדיקת טומאה משערינן במלא מטה חוזרת וצריך יותר שתהא חוזרת בריוח:
עד איכן. משערינן כדי קובריה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source