שָׁתָה יַיִן בְּתוֹךְ ל̇ יוֹם הָרִאשׁוֹנִים אֵינוֹ לוֹקֶה. בְּתוֹךְ ל̇ יוֹם הָאַחֲרוֹנִים לוֹקֶה. הַבָּא מִן הַשּׁוּק אֵינוֹ לוֹקֶה לֹא עַל הַשְּׁנִייִם וְלֹא עַל הָאַחֲרוֹנִים. עַד כְּדוֹן בְּשֶׁהִתְרוּ בוֹ עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. הִתְרוּ בוֹ עַל שְׁנֵיהֶן כְּאֶחָד. פְּלוּגְתָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דְּאִיתְפַּלְּגוֹן בִּשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁלַּגָּלִיּוֹת. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מְקַבְּלִין הַתְרָייָה עַל סָפֵק. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. אֵין מְקַבְּלִין הַתְרָייָה עַל סָפֵק.
Pnei Moshe (non traduit)
התרו בו על שניהם. של השלשים ימים כאחד שאמרו לו אל תשתה באלו הימים פלוגתא דר''י ור''ל היא דלר''ל בכה''ג נמי התראת ספק מיקריא:
עד כדון. שאמרנו שאינו לוקה לא על הראשונים ולא על האחרונים בשהתרו בו על הראשונים בפני עצמן ועל האחרונים בפני עצמן דלאו התראה היא כלל:
בתוך שלשים יום האחרונים אינו לוקה. דספק הוא שמא טהור היה ואחר ספירת שלשים הראשונים שהביאו קרבן כבר עלה לו בשביל קרבן טהרה ומותר לשתות ביין או שמא טמא היה וצריך עוד שלשים ועד שיביא קרבן טהרה ולפיכך אינו לוקה:
שתה יין. אסיפא דמתני' קאי שמבקש אחד מן השוק שידור כנגדו וצריכין לספור שני פעמים שלשים ואם זה שתה יין בתוך שלשים הראשונים לוקה גרסינן שהרי ממ''נ אסור לשתות ביין אם טמא היא עדיין לא השלים נזירותו וצריך לחזור ולספור שלשים יום ואם טהור הוא עדיין לא הביא קרבנותיו עד לאחר שלשים וכל זמן שלא הביא קרבן אסור בכל והתראת ודאי היא ולוקה:
הבא מן השוק. ששתה אינו לוקה לעולם דבכל חד מאלו השלשים התראת ספק אצלו דלא ידעינן אם חבירו הוא הטמא ונזיר מיד הוא או אם חבירו הטהור ואינו נזיר אלא בשלשים האחרונים:
וְיָבִיא קָרְבְּנוֹתָיו חֶצְייָם. שֶׁלֹּא תִנְעוֹל תְּשׁוּבָה מִבֵּית הַוַועַד.
Pnei Moshe (non traduit)
דתנינן תמן. בסוף פרק דלעיל כל טומאה שהנזיר מגלח וכו' וכיון דעל ספק טומאה ברה''י אין חייבין עליה על ביאת מקדש ש''מ דאין הנזיר מגלח עליה:
אין הנזיר מגלח. לעולם על ספק טומאה ברה''י:
רבי הושעיא רבה אמר הנזיר מגלח. דכיון דק''ל ספק טומאה ברה''י טמא כודאי טומאה מחשבינן לה והנזיר מגלח עליה ואע''ג שידחה מקרבן פסח:
גי' הדפוס משובשת בכאן והגהתי כמו שהוא בפסחים ס''פ האשה. נזיר שנטמא בספק רה''י ואינו בפסח. ואינו יכול לעשות הפסח שאם יצטרך לגלח ולהביא קרבן טומאה יעבור זמן הפסח א''נ ואינו בפסח אלא בשאר ימות השנה משום דבנזיר אין חילוק ואגב דלקמיה נקט לה:
שלא תנעול תשובה מבית הוועד. כלומר אף רבי יהושע לא אמר זה אלא כדי לחדד התלמידים שלא ימנעו מלהשיב בביהמ''ד ואפילו בדברים שיודעים שאינם משנה וישאו ק''ו בעצמן מרבי יהושע:
ויביא קרבנות חציין. אדרבי יהושע דמתני' פריך דאמר נמצא זה מביא קרבנותיו לחצאין ומה בכך ויביא לחצאין:
נָזַרְתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה נָזַרְתִּי אִם לְעַכְשָׁיו אִם לְאַחַר זְמָן. אָֽמְרוּ לוֹ. זוֹ לְעַכְשָׁיו וְזוֹ לְאַחַר זְמָן. שָׁתָה יַיִן בְּתוֹךְ ל̇ יוֹם הָרִאשׁוֹנִים לוֹקֶה. בְּתוֹךְ ל̇ יוֹם הָאַחֲרוֹנִים אֵינוֹ לוֹקֶה. וְחָשׁ לוֹמַר שֶׁמָּא הָרִאשׁוֹנִים בְּתוֹךְ נְזִירוּתוֹ וְהָאַחֲרוֹנִים לְאַחַר נְזִירוּתוֹ. כָּל יְמֵי נִזְרוֹ. לַעֲשׂוֹת יָמִים שֶׁלְּאַחַר מְלֹאת כִּבְתוֹךְ מְלֹאת לְיַיִן לְטוּמְאָה וּלְתִגְלַחַת.
Pnei Moshe (non traduit)
בתוך שלשים ימים הראשונים לוקה. דהא עדיין לא נהג בנזירות וממ''נ חדא הוא דמיחייש אבל שתה בתוך האחרונים אינו לוקה דספק הוא דשמא כבר קיים נזירותו בשלשים שעברו. והיותר נראה דה''נ איפכא גרסינן בשלשים הראשונים אינו לוקה דשמא עדיין לא חלה הנזירות עליו עד לאחר זמן אבל בשלשים האחרונים לוקה שהרי עדיין לא הביא קרבן והיינו דפריך וחש לומר דאמאי לוקה בשלשים האחרוני' וניחוש דשמא הראשונים נזירות גמורה הוון ואלו האחרונים כבר לאחר נזירותו הן ומשני כל ימי נזרו כתיב לעשות ימים שלאחר מלאת כבתוך מלאת שכל זמן שלא הביא קרבן אסור בכל וממ''נ לוקה ואפי' הימים הראשונים היו לנזירותו שלא הותר עד שיביא קרבן:
אם לעכשיו ואם לאחר זמן. לאחר ל' אומרים לו זו לעכשיו וזו לאחר זמן כלומר שצריך לנהוג שתי נזירות מספק ומביא קרבן אחד על השתים:
וּמְבִיאִין קָרְבַּן טוּמְאָה וְקָרְבַּן טַהֲרָה. הָדָא בְּעוֹמֵד בְּסוֹף שְׁלשִׁים. אֲבָל בְּעוֹמֵד בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים מַמֲתִּינִין לוֹ עַל שְׁלשִׁים. בְּשֶׁהָיָה זֶה נְזִיר שְׁלשִׁים וְזֶה נְזִיר שְׁלשִׁים. אֲבָל אִם הָיָה זֶה נְזִיר שְׁלשִׁים וְזֶה נְזִיר מֵאָה מַמְתִּינִין לוֹ עַד מֵאָה. רִבִּי יַעֲקֹב דְּרוֹמָיָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. נִיטְמָא בְאוֹתָן הַיָּמִים מָה הֵן. אָמַר לוֹ. כְּמִי שֶׁחֲבֵירוֹ מְבַקֵּשׁ לוֹ מֵאֶחָד 40a מִן הַשּׁוּק.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ל כמי שחבירו מבקש לו מאחד מן השוק. הרי זה דומה לדין דמת אחד מהן דקתני בסיפא שיבקש לו אחד מן השוק שידור כנגדו וצריכין לספור שני פעמים שלשים מפני שהוא ספק אם הוא נזיר מיד או לאחר שלשים והכא נמי כשנטמא אחד מהן צריך לחזור ולספור שלשים ואז מגלחין ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה בשותפות וחוזרין וסופרין שלשים ומביאין קרבן טהרה:
ניטמא באותן הימים. שהוא ממתין ונמצא שהוא סותר מה דינן:
בשהיה זה נזיר שלשים. ודוקא בשהיו נזירין שניהן בשוה דאז מגלחין יחד אבל אם היה אחד מהן נזיר מאה ממתין זה עד מאה ומגלחין ומביאין קרבן בשותפות:
ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה. קתני במתני' הדא דוקא בשעומדין בסוף הנזירות אבל אם בתוך הנזירות ממתינין לו עד סוף הנזירות ואז מגלחין ומביאין וקא משמע לן דלא תימא הואיל דבלאו הכי צריכין לחזור ולספור ימי הנזירות מביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה מיד קא משמע לן:
משנה: נָזִיר שֶׁהָיָה טָמֵא בְּסָפֵק וּמוּחְלָט בְּסָפֵק אוֹכֵל בַּקֳדָשִׁים אַחַר שִׁשִׁים יוֹם. וְשׁוֹתֶה בַּיַּיִן וּמִיטַּמֵּא לַמֵּתִים אַחַר מֵאָה וְעֶשְׂרִים יוֹם שֶׁתִּגְלַחַת הַנֶּגַע דּוֹחָא תִגְלַחַת הַנָּזִיר בִּזְמַן שֶׁהִיא וַדַּאי אֲבָל בִּזְמַן שֶׁהִיא סָפֵק אֵינָהּ דּוֹחָה.
Pnei Moshe (non traduit)
אוכל בקדשים אחר ששים יום. אבל קודם לכן לא דספק מצורע הוא ועד שיביא כפרתו אסור לאכול בקדשים אבל משום ספק נזיר טמא לא מתסר לאכול בקדשים דלא מקרי מחוסר כפרה שאסור לאכול בקדשים אלא מי שהטומאה יוצאה עליו מגופו. ופרטי דיני דמתני' מפורשין היטב בגמרא:
מתני' נזיר שהיה טמא בספק ומוחלט בספק. ספק אם נטמא במת וספק אם הוא מצורע מוחלט:
רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר בְּשֵׁם רִבִּי בְּנָייָה. יִשְׂרָאֵל עָרֵל מַזִּין עָלָיו. שֶׁכֵּן מָצִינוּ שֶׁקִּיבְּלוּ אֲבוֹתֵינוּ בַּמִּדְבָּר הַזָּייַת עֲרֵלִים. אָמַר רַב חִסְדָּא. אַתְייָא כְּמָאן דְּאָמַר. בְּי̇א̇ מָלוּ. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר. בָּעֲשִׂירִי מָלוּ. לֹא מָנוּ הַזָּייַת עֲרֵילִים. אָמַר רִבִּי אָבִין. מִכָּל מָקוֹם לֹא מָנוּ הַזָּייַת עֲרֵילִים. רִבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. מַעֲשֶׂה בְּכֹהֵן עָרֵל שֶׁהוּזָּה וְהוּכְשְׁרוּ הַזָּיוֹתָיו. תַּנֵּי. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֵּן יַעֲקֹב אוֹמֵר. אִיסְטְרָטִיּוֹת וְשׁוֹמְרֵי צִירִים הָיוּ בִירוּשָׁלַיִם וְטָֽבְלוּ וְאָֽכְלוּ פִּסְחֵיהֶם לָעֶרֶב.
Pnei Moshe (non traduit)
והוכשרו הזיותיו. הכשירו אותו דס''ל ערל מקבל הזייה. איסטרטיות. ממונים ושומרי שערים היו בירושלים וערלים היו וטבלו לאחר מילתן ואכלו פסחיהן לערב דערל ישראל לד''ה טובל ואוכל פסחו לערב:
מכל מקום לא מנו הזיית ערלים. רבי אבין פליג דאפילו כמ''ד בי''א מלו אין ראיה מכאן דמנו להזיית ערלים דס''ל פסח הבא בטומאה הוה:
ברם כמ''ד בעשירי מלו. לא היו צריכין למנות להזיית ערלים שבעשירי היו מזין הזאת שלישי ובי''ד הזאת שביעי:
שכן מצינו שקיבלו אבותינו במדבר הזיית ערלים. בימי יהושע בפסח גלגל שהיו צריכין להזות עליהן שרובן טמאי מתים היו שנטמאו באבותיהן במדבר וקבלו הזייתן כשהן ערלים דכתיב והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון ובעשרה לא מהילי משום חולשא דאורחא וכדמסיק רב חסדא כמ''ד בי''א מלו ואם לא הזו עליהן כשהן ערלים לא משכחת לה ד' ימים עד י''ד כמשפט בין הזאת ג' להזאת ז':
צִיבּוּר שֶׁנִּיטְמָא בִּסְפֵק רְשׁוּת הַיָּחִיד בַּפֶּסַח. רִבִּי הוֹשַׁעְיָה אָמַר. יִדְחֶח לַפֶּסַח שֵׁינִי. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מְשַׁלְּחִין אוֹתוֹ דֶּרֶךְ רְחוֹקָה. וְאַתְייָא כַּיי דְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. נִּיטְמָא טוּמְאַת הַתְּהוֹם מְשַׁלְּחִין אוֹתוֹ דֶּרֶךְ רְחוֹקָה. נָזִיר שֶׁנִּיטְמָא בִּסְפֵק רְשׁוּת הַיָּחִיד בַּפֶּסַח. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. יֵעָשֶׂה כִסְפֵיקָן. וְרִבִּי הוֹשַׁעְיָה אָמַר. יֵעָשֶׂה בְטוּמְאָה. אַף רִבִּי הוֹשַׁעְיָה רַבָּה מוֹדֵי שֶׁיַּעֲשׂוּ בִּסְפֵיקָן. לֹא אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה 40b אָלָּא לְחוּמָרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
יעשה בטומאה. ומפרש הש''ס דאף ר' הושעיא רבה מודה שיעשו בספקן כלומר דלא תימא רבי הושעיא לקולא קאמר שאינם צריכין עוד להזהר מטומאה ודאית דלדידיה ספק טומאה ברה''י כודאי מיחשב וכמאן דנטמאו בטומאה ודאית דמי הלכך קמ''ל דבהא מודה הוא לרבי יוחנן ולא אמר רבי הושעיא יעשה בטומאה אלא לחומרין לענין שיעשו כלן בטומאה אפילו מיעוט הטהורין כמו פסח הבא בטומאה ונ''מ לחומרא שאין כאן פסח שני דקי''ל שאין עושין פסח שני אלא אם בא הראשון בטהרה אבל אם נעשה הראשון בטומאה אין שם פסח שני:
ציבור שנטמא בספק רה''י בפסח ר''י אמר יעשה בספיקן. יעשו קרבן פסח בספק טומאתן דהואיל והטומאה נדחית היא בציבור אפי' נטמאו בספק טומאה יעשו בספקן:
רבי יוחנן אמר משלחין אותו דרך רחוקה. כדי לפוטרו מפסח הואיל וספק טומאה היא וכהאי דא''ר יוחנן בנטמא טומאת התהום ובפסחים גריס בנטמא טומאת בית הפרס ועיקר דאע''ג דנטמא ודאי הואיל ומדבריהן הוא כספק טומאה מחשבינן לה ומשלחין אותו בדרך רחוקה:
יחיד שנטמא בספק רה''י בפסח רבי הושעיה אמר ידחה לפסח שני. דספק טומאה ברה''י כודאי טומאה הויא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source