תַּמָּן אַתְּ אָמַר. תֵּצֵא וְתִרְעֶה בָעֵדֶר. וָכָא אַתְּ אָמַר אָכֵין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּרִיבִּי בּוּן. תַּמָּן לִנְזִירוּתוֹ נִשְׁאַל. מִכּוֹחַ נְזִירוּת יָֽצְאוּ קָרְבְּנוֹתָיו לַחוּלִין.
Pnei Moshe (non traduit)
תמן לנזירותו נשאל. שאני התם דהוא נשאל על נזירותו וממילא יצאו הקרבנות לחולין וגרע מהקדש טעות ולפיכך מודים בה ב''ש אבל הכא הקדש טעות הוא דכסבור שיצא השחור בראשון ולפיכך לא חששו ב''ש להשיבם:
תמן את אמר תצא ותרעה בעדר. במתני' דלקמן מי שנשאל לחכם והתירו תצא ותרעה בעדר והכא את אמר אכין דהקדש טעות הוי הקדש לב''ש כמו ששאלו ב''ה לב''ש במתני' אי אתם מודים בזה שהקדש טעות הוא ותצא ותרעה בעדר ולא מצינו שהשיבו להם כלום:
תַּמָּן תַּנִּינָן. שׁוֹם הַיְתוֹמִין שְׁלֹשִׁים יוֹם. שׁוֹם הֶקְדֵּשׁ שְׁלֹשִׁים יוֹם. וּמַכְרִיזִין בַּבּוֹקֶר וּבָעֶרֶב. אָמַר רִבִּי מָנָא. רִבִּי לִיעֶזֶר חָשַׁשׁ עַל הַעֲרָמָה. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ לֹא חָשַׁשׁ עַל הַעֲרָמָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. אַתְיָא דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר כְּבֵית שַׁמַּי וּדְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ כְּבֵית הִלֵּל. דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר כְּבֵית שַׁמַּי. דְּבֵית שַׁמַּי אוֹמְרִים. אָדָם נִשְׁאַל עַל הֶקְדֵּישׁוֹ. וְהוּא דַהֲוָה אָמַר. אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַדִיר הֲנָייָה. וּדְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ כְּבֵית הִלֵּל. דְּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. אֵין אָדָם נִשְׁאַל עַל הֶקְדֵּישׁוֹ. וְהוּא דַהֲוָה אָמַר. צָרִיךְ לְהַדִיר הֲנָייָה. מַה נַפְשֵׁךְ. תְּהֵא בוֹ הָאִישׁ הַזֶּה שֶׁיִּשְׁאַל עַל הֲנָייָתוֹ. מוֹדֶה רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּעָרֵב שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהַדִּיר הֲנָייָה. מָה אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּמַתָּנָה. מִכֵּיוָן שֶׁהוּא נוֹתֵן מַתָּנָה בְּעַיִן יָפָה אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַדִּיר הֲנָייָה. אוֹ מֵאַחַר שֶׁהוֹרַע כּוֹחוֹ וְהוּא חוֹזֵר בּוֹ צָרִיךְ לְהַדִּיר הֲנָייָה. 22a נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. קְרֵיבָתֵיהּ דְּרִבִּי חַגַּיי הֲוָה בַּעַל חַייָב קַרְטֵס. אָתָא מָרֵי חוֹבָא וְטָרַף. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי דְרִבִּי אָחָא. אָמַר. צָרִיךְ לְהַדִיר הֲנָייָה. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר. אֵין צָרִיךְ לְהַדִיר הֲנָייָה. אָֽמְרִין חֲבֵרַייָא קוֹמֵי רִבִּי אָחָא רִבִּי יוֹסֵי. יְאוּת אָמַר רִבִּי אָחָא. דְּאִין חָזַר הוּא עָלֶיהָ לֹא אָתָא מָרֵי חוֹבָא וְטָרַף. אָמַר לוֹן רִבִּי יוֹסֵי. עַבְדָּא לוֹן תַכְשִׁיטִין עַבְדָּא לוֹן פָּרָה פֶרְנוֹן. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. מֹשֶׁה. יְאוּת אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וּנְפַק עוֹבְדָא כְרִבִּי אָחָא.
Pnei Moshe (non traduit)
ונפק עובדא כרבי אחא. וש''מ דצריך לדור הנייה:
משה. תלמיד חכם יאות אמר רבי יוסי בתמיה שהרי בכתובתה טרפה והיאך אתה עושה כתכשיטין וכמתנות:
פרה פורנין. הן המתנות והנכסים מלבד הכתובה כדאמר בפרק אע''פ:
עבדה לון תכשיטין. נעשה אותן כתכשיטין וכמתנות שהוא נותן לה עכשיו דכיון שהוא מחזירה כל מה שטרפה כמתנות הן שהרי הוא כותב לה כתובה עכשיו מחדש וא''כ ב''ח חוזר וגובה ממנו ולא חיישינן למידי:
דאין חזר הוא עליה. כלומר אם יחזיר הבעל אותה אח''כ לא מצי ב''ח לחזור ולטרוף ממנו ממה שטרפה בכתובתה והלכך חיישינן לקנוניא:
אמרין חברייא. לפני רבי אחא ורבי יוסי יאות אמר רבי אחא ודאי שפיר קאמר רבי אחא דצריך לידור הנאה:
אתא עובדא קמיה דרבי אחא. שהיה הבעל רוצה לגרשה ושאלו אם צריך לידור הנייה ואמר דצריך דחיישינן לקנוניא ומיירי שהיתה כתובתה מוקדמת לב''ח:
אתא. בא הב''ח וטרף ממנו בחובו:
נישמעינה. לזה מן הדא עובדא:
קריבתיה דרבי חגיי הוה בעל חייב קרטס. קרובתו של רבי חגיי היה הבעל שלה חייב לאחד חוב בשטר. קרטס שטר בלשון יוני:
תמן תנינן. ריש פ''ו דערכין שום היתומים וכו' ומשום סיפא דהתם קאמר דתנינן שם המקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה ר''א אומר כשיגרשנה ידור הנאה ממנה רבי יהושע אומר אינו צריך ומפרש רבי מנא טעמא דפלוגתייהו:
רבי אליעזר חשש על הערמה. חיישינן שמא ערמה הוא עושה שמגרשה כדי שתגבה כתובתה מן ההקדש ואח''כ יחזירנה והלכך צריך לדור הנאה ממנה על דעת רבים שלא יחזירנה:
רבי יהושע לא חשש על הערמה. דס''ל אין אדם עושה קנוניא על ההקדש:
רבי יוסי ברבי בון. קאמר דלא פליגי בהא ודכ''ע אדם עושה קנוניא על ההקדש אלא דהכא במלתא אחריתא פליגי ואתייא דרבי אליעזר כבית שמאי ודרבי יהושע כבית הלל דמתני':
דרבי אליעזר כבית שמאי דבית שמאי אומרים אין אדם נשאל על הקדשו והוא דהוה אמר צריך להדיר הנייה. דבית שמאי סברי אין אדם יכול להשאל על הקדשו דאפילו אומר לחכם לא על דעת כן נדרתי אינו יכול להתירו דהקדש טעות הוי הקדש והלכך זה המגרש אשתו מתחרט בהקדשו הוא ואינו יכול לישאל ולהתיר נדרו ועושה קנוניא זו ולפיכך ר''א הוא דאמר צריך להדיר הנאה ממנה:
ודרבי יהושע כבית הלל דב''ה אומרים אדם נשאל על הקדישו. ולפיכך והוא דהוה אמר אינו צריך להדיר הנייה כדמפרש ואזיל דמה נפשך תהא בו האיש אם תוהא הוא ומתחרט על הקדשו הוה שישאל על הנייתו היה לו לישאל על נדרו שנדר להקדישו ומליהנות בו ולפיכך אין חוששין לקנוניא:
מודה רבי יהושע בערב. אם אחד ערב לה בכתובתה ובעלה מגרשה שהוא צריך להדיר הנייה דבהא ודאי חוששין לקנוניא שמגרשה כדי שתגבה כתובתה מן הערב ובבבלי התם מסקינן דדוקא בערב קבלן א''נ האב שערב לאשת בנו בכתובתה דערב סתם דכתובה לא משתעבד:
מה אמר רבי יהושע במתנה. אם נתן מתנה לאחד ומגרש לאשתו אם חוששין לקנוניא או לא:
מכיון. מי אמרינן דמכיון שהנותן מתנה בעין יפה הוא נותן לא חיישינן לקנוניא שיחזור בו עכשיו כדי להגבות ממנו וא''צ להדיר הנייה או דילמא מאחר שהורע כחו והוא חוזר בו כלומר שהמקבל מתנה הורע כחו בזה שהנותן יכול לחזור בו צריך להדיר הנייה דחיישינן לחזרה ומיירי שהוא בענין שיכול לחזור בו כגון שלא קנה באחד מדרכי הקניה:
רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חוּנָה רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁאֵין נִשְׁאַל עַל תְּמוּרָתוֹ. מַה פְלִיגִין. בְּהֶקְדֵּישׁוֹ. שֶׁבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. כְּשֵׁם שֶׁאֵין אָדָם נִשְׁאַל עַל תְּמוּרָתוֹ כָּךְ אֵין נִשְׁאַל עַל הֶקְדֵּישׁוֹ. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים. אָדָם נִשְׁאַל עַל הֶקְדֵּישׁוֹ וְאֵין נִשְׁאַל עַל תְּמוּרָתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
כל עמא מודיי שאין נשאל על תמורתו. דתמורה בטעות הוי תמורה מה פליגין בהקדישו אם ילפינן מתמורה או לא כדפרישית במתני':
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא. אִם תּוֹפְשׂוֹ מִשֵּׁם שׁוֹר מִשֵּׁם רִאשׁוֹן. שׁוֹר שָׁחוֹר שֶׁיֵּצֵא מִבַּיִת רִאשׁוֹן. וְיָצָא לָבָן וְיָֽצְאוּ שְׁחוֹרִין אַחֲרָיו. אַתְּ תּוֹפְשׂוֹ מִשּׁוּם רֹאשׁ לַשְּׁחוֹרִים. שׁוֹר לָבָן שֶׁיֵּצֵא מִבֵּיתִי רִאשׁוֹן. וְיָצָא שָׁחוֹר וְיָֽצְאוּ לְבָנִים אַחֲרָיו. אַתְּ תּוֹפְשׂוֹ מִשּׁוּם רֹאשׁ לַלְּבָנִים. שׁוֹר שֶׁעָמַד עַל הָאֵבוּס. וְנִמְצָא רָבוּץ. רָבוּץ. וְנִמְצָא עוֹמֵד. יְהֵא בָהּ כְּהָדָא דָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. נִתְכַּוֵון לִתְרוֹם כְּרִי חִיטִּין וְתָרַם שְׂעוֹרִים. בַּלַּיְלָה לֹא עָשָׂה כְּלוּם. בַּיּוֹם מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי. שְׁחַמְתִּית. וְנִמְצֵאת אַגְרוֹן. אֲפִילוּ בַּיּוֹם לֹא עָשָׂה כְּלוּם. 22b אַיִל. לֹא כְּלוּם. עֵגֶל. אִין. דִּכְתִיב וְעֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת. כֶּבֶשׂ. לֹא כְּלוּם. סְלָעִים. לֹא כְּלוּם. פּרוֹטְרוֹט. לֹא כְּלוּם. דֵּינָר זָהָב. קָדַשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
ביום. שראה שהן שעורין מה שעשה עשוי דאמרינן דנמלך עכשיו לתרום כרי של שעורין ולא של חטין:
את תופסו משם שור משם ראשון. כלומר לב''ש איכא לספוקי אם שיר ראשון או שחור ראשון קאמר ואת תופסו משום שניהן לחומרא כדמפרש ואזיל:
ויצא לבן. והוי הקדש לב''ש ויצאו אח''כ שחורין אחריו את תופסו נמי משום ראשון לשחורים והראשון שבשחורים נמי קדש וכן בשור לבן:
שור שעמד על האבוס. אם אמר שור שעומד על האבוס יהא הקדש ונמצא רבוץ רבוץ ונמצא עומד מאי אם כהקדש טעות הוא לב''ה או דילמא מכיון דלשור זה בעצמו נתכוין לא הוי קפידיה קפידא:
יהא בה כהדא דאמר רבי אבהו. בתרומות:
ותרם שעורים בלילה לא עשה כלום. דטעות הוא דלכרי של חטין נתכוין ולא נתכוין לכרי של שעורין:
שחמתית ונמצא אגרון. שחורה ונמצא לבנה אפילו ביום לא עשה כלום דטעות הוא שטעה ולאו אדעתיה ואע''פ דשחמתית ולבנה מין אחד הוא כדאמרינן בהאי תלמודא פ''ב דתרומות אפ''ה אמרינן לא נתכוין לתרום אלא השחורה כמו שאמר בתחלה וה''נ לא נתכוין שיהא הקדש אלא אם הוא עומד או רובץ כמו שאמר בתחלה:
איל לא כלום. אם אמר שור שיצא ראשון ויצא איל ודאי לא כלום הוא וקמ''ל דשור ראשון קאמר ולא מה שיצא ראשון:
עגל אין. יצא עגל הוי הקדש דמצינו עגל קרוי שור דכתיבי ועגל בן בקר:
כבש לא כלום. כדאמרי' באיל:
סלעים לא כלום. אדינר זהב שיעלה ראשון קאמר ואם עלו סלעים וכן פרוטרוט פרוטות של נחשת לא כלום:
דינר זהב קדש. כלומר שהרי לא אמר אלא דינר זהב שיעלה ראשון הקדש ולא נחלקו (ב''ה) [ב''ש] אלא בדינר כסף דאמרינן זהב לאו דוקא קאמר אלא דינר שיעלה ראשון אבל סלעים ופרוטות לכ''ע לאו כלום הן:
משנה: מִי שֶׁנָּדַר בַּנָּזִיר וְנִשְׁאַל לַחֲכָמִים וְאָֽסְרוּ מוֹנֶה מִשָּׁעָה שֶׁנָּדַר. נִשְׁאַל לַחֲכָמִים וְהִתִּירוּ הָֽיְתָה לוֹ בְהֵמָה מוּפְרֶשֶׁת תֵּצֵא וְתִרְעֶה בָעֵדֶר. אָֽמְרוּ בֵית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי אֵין אַתֶּם מוֹדִין בָּזֶה שֶׁהוּא הֶקְדֵּשׁ טָעוּת שֶׁתֵּצֵא וְתִרְעֶה בָעֵדֶר. אָֽמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּאי אֵי אַתֶּם מוֹדִין בְּמִי שֶׁטָּעָה וְקָרָא לַתְּשִׁיעִי עֲשִׂירִי וְלַעֲשִׂירִי תְּשִׁיעִי וּלְאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי שֶׁהוּא מְקוּדָּשׁ. אָֽמְרוּ לָהֶן בֵּית הִלֵּל לֹא הַשֵּׁבֶט קִידְּשׁוֹ. וּמָה אִילּוּ טָעָה וְהִנִּיחַ אֶת הַשֵּׁבֶט עַל הַשְּׁמִינִי וְעַל שְׁנֵים עָשָׂר שֶׁמָּא עָשָׂה כְּלוּם. אֶלָּא כָּתוּב שֶׁקִּידֵּשׁ אֶת הָעֲשִׂירִי הוּא קִידֵּשׁ אֶת הַתְּשִׁיעִי וְאֶת אַחַד עָשָׂר.
Pnei Moshe (non traduit)
תצא ותרעה בעדר. שהחכם עוקר הנדר מעיקרו והפרשה בטעות הוא ותצא לחולין ובהא מודו ב''ש דכיון דאינו נזיר כי אמר לקרבנות נזירותי לאו מידי קאמר כאדם שאינו חייב חטאת ואמר זו לחטאתי:
אין אתם מודים בזה שהוא הקדש טעות. ומאי שנא מריש פרקין דאמריתו הקדש בטעות הוי הקדש:
אמרו להן ב''ש. לא חשו להשיבם עיקר טעמא אלא לדבריהם קאמרי להו והביאו ראיה מתשיעי ואחד עשר דקדשו בטעות:
לא השבט קדשו. כלומר התם אין הטעם דמקודש תשיעי ואחד עשר משום שהניח עליהן השבט בטעות וקרא להן שם מעשר דמה אלו טעה והניח את השבט על השמיני או על השנים עשר שמא עשה כלום אלא התם טעמא משום דגזירת הכתוב הוא ולא משום טעות כדמרבינן לה בפרק בתרא דבכורות דכתיב וכל מעשר בקר וצאן ואינו מקדש אלא בסמוך לו ואין ללמוד משם לשאר הקדש:
נשאל לחכם והתירו. שאמר לו שאין בלשון זה לשון נזירות:
מתני' מי שנדר בנזיר. בלשון שהיה דומה לו שלא היה נזיר ונשאל לחכם ואסרו ואמר לו שיש בזה לשון נזירות והוא לא נזהר מלשתות יין:
מונה משעה שנזר. ואותן הימים עולין לו מן המנין:
הלכה: מִי שֶׁנָּדַר בַּנָּזִיר כול'. תַּנֵּי. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. מִשָּׁעָה שֶׁנִּשְׁאַל. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. מִשָּׁעָה שֶׁנָּזַר. מַה נָן קַייָמִין. אִם בֶּשֶׁגִּילְגֵּל בְּנִזְרוֹ. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי מִשָּׁעָה שֶׁנִּשְׁאַל. אִם בְּשֶׁלֹּא גִילגֵּל בְּנִזְרוֹ. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי מִשָּׁעָה שֶׁנָּזַר. אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין בְּשֶׁעָתִיד לִישָּׁאֵל. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. מִכֵּיוָן שֶׁעָתִיד לִישָּׁאֵל מְגַלְגְּל הוּא. וּבֵית הִלִּל אוֹמְרִים. אִילּוּ גִילגֵּל לֹא הָיָה נִשְׁאַל. הֲרֵי שֶׁנָּזַר וְהָיָה מְגַלְגֵּל בְּנִזְרוֹ אֵין נִשְׁאֲלִין לוֹ אֶלָּא אִם כֵּן נָהַג בָּהֶן בְּאִיסּוּר כַּיָּמִים שֶׁנָּהַג בָּהֶן בְּהֵיתֵר. דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. אָמַר רִבִּי יָסָא. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בְּנִזְרוֹ מְרוּבֶּה. אֲבָל בְּנִזְרוֹ מְמוּעָט דַּייוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם. וּמַה בֵּין נִזְרוֹ מְרוּבֶּה לְנִזְרוֹ מְמוּעָט. אֶלָּא אָכֵן הוּא. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בִּזְמַן שֶׁגִּילגֵּל בְּנִזְרוֹ זְמַן מְרוּבֶּה. אֲבָל גִּילגֵּל בְּנִזְרוֹ זְמַן מְמוּעָט דַּייוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם. מַה נָן קַייָמִין. בְּשֶׁגִּילגֵּל בְּטוּמְאָה כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁסָּתַר הַכֹּל. אִם בְּשֶׁלֹּא גִילגֵּל בְּתִגְלַחַת כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁלֹּא סָתַר אֶלָּא ל̇יוֹם. אֶלָּא כֵּן אֲנָן קַייָמִין בְּשֶׁגִּילגֵּל בַּיַּיִן. בְּעוֹמֵד בְּתוֹךְ נְזִירוּתוֹ. אֲבָל בְּעוֹמֵד לְאַחַר נְזִירוּתוֹ אַכֹּל סָתַר.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' משעה שנשאל. מונה לנזירותו ואין ימים הראשונים עולין לו מן המנין:
וב''ה אומרים משעה שנזר. ואותן הימים עולין לו מן המנין:
מה אנן קיימין. פלוגתייהו:
אם בשגילגל בנזרו. שזילזל ועבר על נזרו קודם שנשאל. גילגל לשון ליגלג והתיבה מסורסת כדרך ש''ס הזה והכי איתא בפ''ח דתרומות ובהרבה מקומות:
כל עמא מודיי משעה שנשאל. ואסרו החכם צריך למנות נזרו שאותן הימים שעבר וזלזל בהן אינן עולין לו:
אלא כן אנן קיימין בשעתיד לישאל. כלומר שראינו אותו מחזר אחר החכם להשאל על נדרו אבל אין אנו יודעין אם זלזל בנזרו או לא ובהא פליגי דב''ש סברי מכיון שנתן דעתו לישאל על נזרו מסתמא מזלזל היה בנזירותו ולפיכך אותן הימים אינן עולין לו:
ובה''א. אין אנו חוששין מן הסתם שמא זלזל בנזרו שאלו היה מזלזל לא היה חושש להשאל על נדרו:
אין נשאלין לו. אין נזקקין להתיר נדרו אא''כ השלים כל הימים שנהג בהן היתר:
ומה בין נזרו מרובה לנזרו ממועט. הא צריך לנהוג איסור כימים שנהג בהן היתר:
אלא אכן הוא. דקאמר רבי יסא בד''א בזמן שגילגל בנזרו זמן מרובה צריך לנהוג איסור כפי אותו הזמן שזלזל אבל אם לא זלזל בהן אלא זמן מועט דיו שלשים יום אפילו בנזירות מרובה:
מה אנן קיימין. פלוגתייהו דרבי יודה ור''י ובמאי הוא דעבר על נזרו אם בשזלזל בטומאה כ''ע מודים סתר את הכל כדתנן לקמן פ''ו טומאה סותרת הכל ותגלחת סותרת ל' יום:
אלא כן אנן קיימין. בשזלזל בשתיית יין ודוקא בעומד בתוך נזירותו בשעה שנשאל דכיון שיש עוד ימים מימי נזירותו לנהוג בהן לא סתר את הכל לרבי יסא:
אבל בעומד. עכשיו לאחר נזירותו:
אכל סותר. כמו הכל שאין כאן ימים מימי נזירותו שקבל עליו לנהוג בהן איסור והלכך סתר הכל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source