משנה: שְׁנַיִם שֶׁהוֹצִיאוּ שְׁטָר חוֹב זֶה עַל זֶה אַדְמוֹן אוֹמֵר אִילּוּ חַייָב הָיִיתִי לָךְ כֵּיצַד אַתָּה לוֹוֶה מִמֶּנִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים זֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ וְזֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שהנוה היפה בודק. את הגוף ומחליאו ששינוי וסת אפילו לטובה תחלת חולי מעיים והלכה כרשב''ג:
ולא מכרך לעיר. דבכרך שכיחי כל מילי ובעיר לא שכיחי:
אבל לא מעיר לכרך. שישיבת הכרכים קשה מפני שהכל מתישבים שם ודוחקים ומקרבים הבתים זו לזו ואין שם אויר:
אין מוציאין. מזו לזו לא מעיר לעיר ולא מכרך לכרך כרך גדול מעיר והוא מקום שווקים ומכל סביביו באים שם לסחורה וכל דבר מצוי בו:
מתני' ג' ארצות לנישואין. חלוקות לענין נשואי אשה שאם נשא אשה באחת מהן אינו יכול לכופה לצאת אחריו מארץ אל ארץ:
מתני' שנים שהוציאו שט''ח זה על זה. ראובן על שמעון ושמעון על ראובן של ראובן מוקדם ושל שמעון מאוחר:
אדמון אומר. יכול שמעון לומר לו אילו חייב הייתי לך כדברי שטרך היה לך לתבוע את חובך ממני:
זה גובה וזה גובה. אפילו החוב שוה אין אומרים יעכב זה מלוה של חבירו בשביל מלוה שהלוהו אלא ב''ד יורדין לנכסי כל אחד ומגבין לכשנגדו את חובו והלכה כחכמים:
הלכה: הַמּוֹצִיא שְׁטָר חוֹב עַל חֲבֵירוֹ כול'. רִבִּי יוֹנָה אוֹמֵר. בְּיָפֶה בְכָךְ. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. בְּשֶׁאֵינוֹ יָפֶה בְכָךְ. 71b הַגַּע עַצְמָךְ דַּהֲוָה לֵיהּ קַרְקַע. יְכִיל הוּא מֵימַר לֵיהּ. קַרְקַע טָב אֲנָא בְעֵי. הַגַּע עַצְמָךְ דַּהֲוָה לֵיהּ קַרְקַע טָב. יְכִיל הוּא מֵימַר לֵיהּ. דִּידִי אֲנָא בְעֵי. וְלֹא עוֹד אֶלָּא יְכִיל הוּא מֵימַר לֵיהּ. לֵית בְּחֵיילִי טְעִין טִרְחוֹתְהוֹן דִּתְּרֵיי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואותו שלא כתב אינו גובה. במקום יפוי כח דמלוה ע''פ הוא:
אותו שכתב גובה. כל שטרו היכא דיש לו יפוי כח:
שכבר יצא מנה כנגד מנה. ובעל השטר אינו גובה אלא מנה:
ושל מנה. זה שהוא של מנה לא כתב חובו בשטר אלא מלוה על פה הוא:
אותו. מנה שמחל אינו גובה והשאר גובה:
שכבר יצא. כלו' כבר יצאו זה בזה:
מחל של מאתים במנה. אחד ומנה השני לא מחל ועכשיו שניהם שוין:
ואלא בגין דתנינן אדמון אומר. כלומר דהכא מילתא אחריתא היא שטוען על השטר דמזויף הוא שאילו חייב הייתי לך כיצד לוה ממני לפיכך קאמרי חכמים דזה גובה וזה גובה וטענתו אינה טענה וכדמוקי לה בבבלי דלוה ממנו ביומא דמשלם זמניה דאדמון סבר לא עביד איניש דיזיף ליומא ורבנן סברי עביד איניש דיזיף ליומא אבל מודו חכמים שאם שניהם מודים שאמת הוא וחוב האחד יותר על חבירו שמנכין לו כנגד חובו ומגבין המותר:
דרבנין דאדמו מודיי. ודחי לה הש''ס דשאני הכא ורבנן דאדמון נמי מודו אם זה נתחייב יותר לזה מנכין לו חובו ואינו גובה אלא המותר:
יליף ליה מרבנן דאדמון. דקאמרי זה גובה וזה גובה:
זה גובה וזה גובה. וכגון דאית ליה רווחא כדלקמן:
יליף ליה משוורים תמים. דתנן בפרק המניח שני שוורים תמין שחבלו זה בזה משלמין במותר חצי נזק ששמין במה שהזיקו של זה יותר על נזקו של זה ובאותו מותר משלם החצי אלמא היכא ששניהם נתחייבו זה לזה מנכין לו מה שהוא כנגד חובו ואינו גובה אלא המותר:
גמ' ביפה בכך. שהקרקע שוה כפי סך החוב ובהא קאמר אדמון היה לו להפרע את שלו:
רבי יוסי אומר. אפילו בשאינו יפה בכך דמ''מ יכול לומר לו היה לך להפרע את אשר אתה מוצא ראשון:
הגע עצמך. על דברי חכמים קאי דקאמרי זה היה פיקח שמכר לו קרקע כדי למשכנו והגע עצמך אם היה לו ללוה קרקע ובלאו הכי יכול למשכנו מאי:
יכיל מימר ליה. קרקע יפה אני רוצה ומפני כך מכרתי לך היפה שלי לחזור ולגבותה:
יכיל מימר ליה. אע''פ כן בשלי אני רוצה שחביבה עלי ביותר:
ולא עוד אלא. שיכול לומר לו אע''פ שהיה לך קרקע למשכן בשביל חובי מכרתי לך שלי שאין בו כח להרבות בטרחא של שתי שדות ומפני שידעתי שאגבה ממך קרקע מכרתי לך זו ואותה אגבה עכשיו:
גמ' יוציא מנה כנגד מנה. והשאר הוא גובה:
הגע עצמך. דהוי ליה ללוה ג''כ קרקע טב:
הלכה: שְׁנַיִם שֶׁהוֹצִיאוּ שְׁטָר חוֹב זֶה עַל זֶה כול'. זֶה לָוָא מִזֶּה מְנָא וְזֶה לָוָה מִזֶּה מָאתַיִם. רַב הוּנָא אָמַר. אִתְפַּלְּגוֹן רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב וְרַב שֵׁשֶׁת. חַד אָמַר. יוֹצִיא מְנָה כְנֶגֶד מְנָה. וָחָרָנָה אָמַר. זֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ וְזֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ. מָאן דְּאָמַר. יוֹצִיא מְנָה כְנֶגֶד מְנָה. יְלִיף לָהּ מִשְּׁוָורִים תָּמִים שֶׁחִבְּלוּ זֶה בַזֶּה מְשַׁלְּמִים בַּמּוֹתָר חֲצִי נֶזֶק. מָאן דְּאָמַר. זֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ וְזֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ. יְלִיף לָהּ מֵרַבָּנִין וְאַדְמוֹן. דְּרַבָּנִין וְאַדְמוֹן מוֹדֵי שֶׁיּוֹצִיא מְנָה כְנֶגֶד מְנָה. אֶלָּא בְגִין דְּתַנִּינָן. אַדְמוֹן אוֹמֵר. אִילּוּ חַייָב הָיִיתִי לָךְ כֵּיצַד אַתָּה לוֹוֶה מִמֶּנִּי. לְפִיכָךְ צָרִיךְ מֵימַר. זֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ וְזֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ. מָחַל שֶׁלְּמָאתַיִם בִּמְנָה וְשֶׁלִּמְנָה לֹא מָחַל. מָאן דְּאָמַר. יוֹצִיא מְנָה כְנֶגֶד מְנָה. שֶׁכְּבָר יָצָא מְנָה כְנֶגֶד מְנָה. וּמָאן דְּאָמַר. זֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ וְזֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ. אוֹתוֹ שֶׁמָּחַל אֵינוֹ גוֹבֶה וְאוֹתוֹ שֶׁלֹּא מָחַל גּוֹבֶה. כָּתַב שֶׁלְּמָאתַיִם בִּשְׁטָר וְשֶׁלִּמְנָה לֹא כָתַב. מָאן דְּאָמַר. יוֹצִיא מְנָה כְנֶגֶד מְנָה. שֶׁכְּבָר יָצָא מְנָה כְנֶגֶד מְנָה. וּמָאן דְּאָמַר. זֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ וְזֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ. אוֹתוֹ שֶׁכָּתַב גּוֹבֶה וְאוֹתוֹ שֶׁלֹּא כָתַב אֵינוֹ גוֹבֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואותו שלא כתב אינו גובה. במקום יפוי כח דמלוה ע''פ הוא:
אותו שכתב גובה. כל שטרו היכא דיש לו יפוי כח:
שכבר יצא מנה כנגד מנה. ובעל השטר אינו גובה אלא מנה:
ושל מנה. זה שהוא של מנה לא כתב חובו בשטר אלא מלוה על פה הוא:
אותו. מנה שמחל אינו גובה והשאר גובה:
שכבר יצא. כלו' כבר יצאו זה בזה:
מחל של מאתים במנה. אחד ומנה השני לא מחל ועכשיו שניהם שוין:
ואלא בגין דתנינן אדמון אומר. כלומר דהכא מילתא אחריתא היא שטוען על השטר דמזויף הוא שאילו חייב הייתי לך כיצד לוה ממני לפיכך קאמרי חכמים דזה גובה וזה גובה וטענתו אינה טענה וכדמוקי לה בבבלי דלוה ממנו ביומא דמשלם זמניה דאדמון סבר לא עביד איניש דיזיף ליומא ורבנן סברי עביד איניש דיזיף ליומא אבל מודו חכמים שאם שניהם מודים שאמת הוא וחוב האחד יותר על חבירו שמנכין לו כנגד חובו ומגבין המותר:
דרבנין דאדמו מודיי. ודחי לה הש''ס דשאני הכא ורבנן דאדמון נמי מודו אם זה נתחייב יותר לזה מנכין לו חובו ואינו גובה אלא המותר:
יליף ליה מרבנן דאדמון. דקאמרי זה גובה וזה גובה:
זה גובה וזה גובה. וכגון דאית ליה רווחא כדלקמן:
יליף ליה משוורים תמים. דתנן בפרק המניח שני שוורים תמין שחבלו זה בזה משלמין במותר חצי נזק ששמין במה שהזיקו של זה יותר על נזקו של זה ובאותו מותר משלם החצי אלמא היכא ששניהם נתחייבו זה לזה מנכין לו מה שהוא כנגד חובו ואינו גובה אלא המותר:
גמ' ביפה בכך. שהקרקע שוה כפי סך החוב ובהא קאמר אדמון היה לו להפרע את שלו:
רבי יוסי אומר. אפילו בשאינו יפה בכך דמ''מ יכול לומר לו היה לך להפרע את אשר אתה מוצא ראשון:
הגע עצמך. על דברי חכמים קאי דקאמרי זה היה פיקח שמכר לו קרקע כדי למשכנו והגע עצמך אם היה לו ללוה קרקע ובלאו הכי יכול למשכנו מאי:
יכיל מימר ליה. קרקע יפה אני רוצה ומפני כך מכרתי לך היפה שלי לחזור ולגבותה:
יכיל מימר ליה. אע''פ כן בשלי אני רוצה שחביבה עלי ביותר:
ולא עוד אלא. שיכול לומר לו אע''פ שהיה לך קרקע למשכן בשביל חובי מכרתי לך שלי שאין בו כח להרבות בטרחא של שתי שדות ומפני שידעתי שאגבה ממך קרקע מכרתי לך זו ואותה אגבה עכשיו:
גמ' יוציא מנה כנגד מנה. והשאר הוא גובה:
הגע עצמך. דהוי ליה ללוה ג''כ קרקע טב:
משנה: שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לַנִּישּׂוּאִין יְהוּדָה וְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְהַגָּלִיל. אֵין מוֹצִיאִין מֵעִיר לְעִיר וּמִכָּרַךְ לְכָרַךְ. אֲבָל בְּאוֹתָהּ הָאָרֶץ מוֹצִיאִין מֵעִיר לְעִיר וּמִכָּרַךְ לְכָרַךְ אֲבָל לֹא מֵעִיר לְכָרַךְ וְלֹא מִכָּרַךְ לְעִיר. מוֹצִיאִין מִנָּוֶה הָרַע לְנָוֶה הַיָּפֶה אֲבָל לֹא מִנָּוֶה הַיָּפֶה לְנָוֶה הָרַע. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אַף לֹא מִנָּוֶה הָרַע לְנָוֶה הַיָּפֶה מִפְּנֵי שֶׁהַנָּוֶה הַיָּפֶה בוֹדֵק.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שהנוה היפה בודק. את הגוף ומחליאו ששינוי וסת אפילו לטובה תחלת חולי מעיים והלכה כרשב''ג:
ולא מכרך לעיר. דבכרך שכיחי כל מילי ובעיר לא שכיחי:
אבל לא מעיר לכרך. שישיבת הכרכים קשה מפני שהכל מתישבים שם ודוחקים ומקרבים הבתים זו לזו ואין שם אויר:
אין מוציאין. מזו לזו לא מעיר לעיר ולא מכרך לכרך כרך גדול מעיר והוא מקום שווקים ומכל סביביו באים שם לסחורה וכל דבר מצוי בו:
מתני' ג' ארצות לנישואין. חלוקות לענין נשואי אשה שאם נשא אשה באחת מהן אינו יכול לכופה לצאת אחריו מארץ אל ארץ:
מתני' שנים שהוציאו שט''ח זה על זה. ראובן על שמעון ושמעון על ראובן של ראובן מוקדם ושל שמעון מאוחר:
אדמון אומר. יכול שמעון לומר לו אילו חייב הייתי לך כדברי שטרך היה לך לתבוע את חובך ממני:
זה גובה וזה גובה. אפילו החוב שוה אין אומרים יעכב זה מלוה של חבירו בשביל מלוה שהלוהו אלא ב''ד יורדין לנכסי כל אחד ומגבין לכשנגדו את חובו והלכה כחכמים:
נֹתֵן לָהּ מִמָּעוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הָדָא אָֽמְרָה. שֶׁמַּטְבֵּעַ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יָפֶה מִכָּל הָאֲרָצוֹת. הָדָא מְסַייְעָא לְמָאן דְּאָמַר. כְּתוּבַּת אִשָּׁה מִדִּבְרֵי תוֹרָה. וּדְלֹא כְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. דְּתַנֵּי. כְּתוּבַּת אִשָּׁה מִדִּבְרֵי תוֹרָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. אֵין כְּתוּבַּת אִשָּׁה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ומנין שהנוה היפה בודק. כדאמר רשב''ג במתני':
במשרה וסמך להרה. כלומר שהרי לוט היה בתחילה בסדום שהיתה ארץ המישור ועכשיו אומר לו המלאך ההרה המלט והאויר של ההרים. הוא יותר מזוכך וטוב משל המישור ואת אמר אכין פן תדבקני הרעה ומתי בתמיה אלא מכאן שנוה היפה בודק:
נותן לה ממעות א''י הדא אמרה שמטבע א''י יפה מכל הארצות. מדמקפיד על מעות א''י וכדמסיק:
הדא מסייע למ''ד. לעיל בפ''ק כתובת אשה מדברי תורה מדמחמרינן לתת לה מן המטבע היפה מא''י אע''פ שנשאה במקום אחר ודלא כרשב''ג דס''ל כתובת אשה מדברי סופרים ולפיכך נותן לה מעות שבקפוטקיא דהכל הולך אחר מקום הנשואין:
סליק פירקא וכולא מסכת דכתובות בסייעתא דשמיא
הלכה: הַכֹּל מַעֲלִין כול'. הוּא רוֹצֶה לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהִיא אֵינָהּ רוֹצָה כּוֹפִין אוֹתָהּ לַעֲלוֹת. הִיא רוֹצָה וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה אֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לַעֲלוֹת. הוּא רוֹצֶה לַעֲלוֹת לִירוּשָׁלֵם וְהִיא אֵינָהּ רוֹצָה כּוֹפִין אוֹתָהּ לַעֲלוֹת. הִיא רוֹצָה וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה אֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לַעֲלוֹת. הוּא רוֹצֶה לָצֵאת לְחוּצָה לָאֶרֶץ וְהִיא אֵינָהּ רוֹצָה אֵין כּוֹפִין אוֹתָהּ לָצֵאת. הִוא רוֹצָה לָצֵאת וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה כּוֹפִין אוֹתָהּ שֶׁלֹּא לָצֵאת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' אין כופין אותו לעלות. דהכל הולך אחר האיש אבל בלצאת אין מוציאין אותה אע''פ שהוא רוצה:
לעיר שכולה ישראל. כלומר ריבה וכן הוא בתוספתא:
מגליל. כלומר אבל אם כתוב אני פלוני מיהודה ונשא אשה בגליל אין כופין אותה לצאת מגליל וכן אני פלוני שמגליל וכו':
כופין אותה לצאת. אחריו מגליל ליהודה:
אני פלוני שמיהודה. כך היו רגילין לכתוב בשעת הנשואין לפי שיש מקומות שאין כותבין כתובה וישתכח הדבר באיזה מקום נשאה ואפילו במקום שכותבין כתובה פעמים שתטמין ותאמר שנשאת לו בגליל ולפיכך היו כותבין בשטר בפני עצמו אנא פלוני מיהודה. ונשא אשה ביהודה:
אבל אם היה מיהודה ונשא אשה מיהודה. האי מיהודה כמו ביהודה כלומר שהיא היתה מגליל והנשואין היה ביהידה ושוב מרדה ושבה אל בית אביה לגליל בזה כופין אותה לצאת כיון שנשאת לו ביהודה וכן מגליל וכו':
גמ' מתני'. דקתני אין מוציאין בשהי' מיהודה ונשא אשה מגליל כלומר שהלך לגליל ונשאה שם וכיון דהנשואין היה בגליל אין כופין אותה לילך אחריו ליהודה:
משנה: הַכֹּל מַעֲלִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאֵין הַכֹּל מוֹצִיאִין. הַכֹּל מַעֲלִין לִירוּשָׁלֵם וְאֵין הַכֹּל מוֹצִיאִין. אֶחָד הָאֲנָשִׁים וְאֶחָד הַנָּשִׁים. כֵּיצַד נָשָׂא אִשָּׁה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְגֵרְשָׁהּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נוֹתֵן לָהּ מִמָּעוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. נָשָׂא אִשָּׁה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְגֵרְשָׁהּ בְּקַפּוֹדָקִייָה נוֹתֵן לָהּ מִמָּעוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. נָשָׂא אִשָּׁה בְּקַפּוֹדָקִייָה וְגֵרְשָׁהּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נוֹתֵן לָהּ מִמָּעוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִמָּעוֹת קַפּוֹדָקִייָה. נָשָׂא אִשָּׁה בְּקַפּוֹדָקִייָה וְגֵרְשָׁהּ בְּקַפּוֹדָקִייָה נוֹתֵן לָהּ מִמָּעוֹת קַפּוֹדָקִייָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' הכל מעלין. את כל בני ביתו אדם כופה לעלות עמו לארץ ישראל ואפי' אם קנה עבד עברי ילך העבד אחריו על כרחו ואפילו מנוה היפה לנוה הרעה ואפילו מעיר שרובה ישראל לעיר שרובה עכו''ם:
ואין הכל מוציאין. ואין מוציאין שום אדם:
א' אנשים ואחד נשים. מפרש בגמרא:
קפוטקיא. היא כפתור ומעותיה אינן כשל א''י ובגמרא מפרש במאי פליגי:
וּמְנַיִין שֶׁהַנָּוֶה הַיָּפֶה בוֹדֵק. רִבִּי לֵוִי בְשֵׁם רִבִּי חָמָא בְשֵׁם חֲנִינָה. פֶּן תַּדְבָּקַנִי הָרָעָה וָמַתִי. בַּמִשָׁרָה וְסָמַךְ לְהֶרָה וְאַתְּ אָמַר אָכֵין. אֶלָּא מִכָּאן שֶׁהַנָּוֶה הַיָּפֶה בוֹדֵק.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ומנין שהנוה היפה בודק. כדאמר רשב''ג במתני':
במשרה וסמך להרה. כלומר שהרי לוט היה בתחילה בסדום שהיתה ארץ המישור ועכשיו אומר לו המלאך ההרה המלט והאויר של ההרים. הוא יותר מזוכך וטוב משל המישור ואת אמר אכין פן תדבקני הרעה ומתי בתמיה אלא מכאן שנוה היפה בודק:
נותן לה ממעות א''י הדא אמרה שמטבע א''י יפה מכל הארצות. מדמקפיד על מעות א''י וכדמסיק:
הדא מסייע למ''ד. לעיל בפ''ק כתובת אשה מדברי תורה מדמחמרינן לתת לה מן המטבע היפה מא''י אע''פ שנשאה במקום אחר ודלא כרשב''ג דס''ל כתובת אשה מדברי סופרים ולפיכך נותן לה מעות שבקפוטקיא דהכל הולך אחר מקום הנשואין:
סליק פירקא וכולא מסכת דכתובות בסייעתא דשמיא
הלכה: שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לַנִּישּׂוּאִין יְהוּדָה וְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְהַגָּלִיל כול. מַתְנִיתָא בְּשֶׁהָיָה בִיהוּדָה וְנָשָׂא אִשָּׁה מִגָּלִיל. בַּגָּלִיל וְנָשָׂא אִשָּׁה מִיהוּדָה. אֲבָל אִם הָיָה מִיהוּדָה וְנָשָׂא אִשָּׁה מִיהוּדָה. בַּגָּלִיל וְנָשָׂא אִשָּׁה מִגָּלִיל. כּוֹפִין אוֹתָהּ לָצֵאת. אֲנִי פְלוֹנִי 72a שֶׁמִּיהוּדָה וְנָשָׂא אִשָּׁה מִיהוּדָה כּוֹפִין אוֹתָהּ לָצֵאת. מִגָּלִיל אֵין כּוֹפִין אוֹתָהּ לָצֵאת. אֲנִי פְלוֹנִי שֶׁמִּגָּלִיל וְנָשָׂא אִשָּׁה מִגָּלִיל כּוֹפִין אוֹתָהּ לָצֵאת. מִיהוּדָה אֵין כּוֹפִין אוֹתָהּ לָצֵאת. תַּנֵּי. מוֹצִיאִין מֵעִיר שֶׁרוּבָּהּ גּוֹיִם לְעִיר שֶׁכּוּלָּהּ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל לֹא מֵעִיר שֶׁכּוּלָּהּ יִשְׂרָאֵל לְעִיר שֶׁרוּבָּהּ גּוֹיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' אין כופין אותו לעלות. דהכל הולך אחר האיש אבל בלצאת אין מוציאין אותה אע''פ שהוא רוצה:
לעיר שכולה ישראל. כלומר ריבה וכן הוא בתוספתא:
מגליל. כלומר אבל אם כתוב אני פלוני מיהודה ונשא אשה בגליל אין כופין אותה לצאת מגליל וכן אני פלוני שמגליל וכו':
כופין אותה לצאת. אחריו מגליל ליהודה:
אני פלוני שמיהודה. כך היו רגילין לכתוב בשעת הנשואין לפי שיש מקומות שאין כותבין כתובה וישתכח הדבר באיזה מקום נשאה ואפילו במקום שכותבין כתובה פעמים שתטמין ותאמר שנשאת לו בגליל ולפיכך היו כותבין בשטר בפני עצמו אנא פלוני מיהודה. ונשא אשה ביהודה:
אבל אם היה מיהודה ונשא אשה מיהודה. האי מיהודה כמו ביהודה כלומר שהיא היתה מגליל והנשואין היה ביהידה ושוב מרדה ושבה אל בית אביה לגליל בזה כופין אותה לצאת כיון שנשאת לו ביהודה וכן מגליל וכו':
גמ' מתני'. דקתני אין מוציאין בשהי' מיהודה ונשא אשה מגליל כלומר שהלך לגליל ונשאה שם וכיון דהנשואין היה בגליל אין כופין אותה לילך אחריו ליהודה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source