Ktouboth
Daf 71b
משנה: שְׁנַיִם שֶׁהוֹצִיאוּ שְׁטָר חוֹב זֶה עַל זֶה אַדְמוֹן אוֹמֵר אִילּוּ חַייָב הָיִיתִי לָךְ כֵּיצַד אַתָּה לוֹוֶה מִמֶּנִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים זֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ וְזֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ.
Traduction
Deux hommes se présentent réciproquement des actes de créances (A à B, et B à A). D’après Admon, l’un peut dire à l’autre: ''Si je te devais de l’argent, tu ne serais pas venu en emprunter chez moi''. Selon les autres sages, chacun peut faire valoir son contrat.
Pnei Moshe non traduit
מתני' שנים שהוציאו שט''ח זה על זה. ראובן על שמעון ושמעון על ראובן של ראובן מוקדם ושל שמעון מאוחר:
אדמון אומר. יכול שמעון לומר לו אילו חייב הייתי לך כדברי שטרך היה לך לתבוע את חובך ממני:
זה גובה וזה גובה. אפילו החוב שוה אין אומרים יעכב זה מלוה של חבירו בשביל מלוה שהלוהו אלא ב''ד יורדין לנכסי כל אחד ומגבין לכשנגדו את חובו והלכה כחכמים:
משנה: שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לַנִּישּׂוּאִין יְהוּדָה וְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְהַגָּלִיל. אֵין מוֹצִיאִין מֵעִיר לְעִיר וּמִכָּרַךְ לְכָרַךְ. אֲבָל בְּאוֹתָהּ הָאָרֶץ מוֹצִיאִין מֵעִיר לְעִיר וּמִכָּרַךְ לְכָרַךְ אֲבָל לֹא מֵעִיר לְכָרַךְ וְלֹא מִכָּרַךְ לְעִיר. מוֹצִיאִין מִנָּוֶה הָרַע לְנָוֶה הַיָּפֶה אֲבָל לֹא מִנָּוֶה הַיָּפֶה לְנָוֶה הָרַע. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אַף לֹא מִנָּוֶה הָרַע לְנָוֶה הַיָּפֶה מִפְּנֵי שֶׁהַנָּוֶה הַיָּפֶה בוֹדֵק.
Traduction
On a divisé la Palestine en 3 parties pour les mariages: la Judée, la Galilée et la Pérée (au-delà du Jourdain) (583)V.Neubauer, Géographie, p 55. Si un homme épouse une femme dans une de ces 3 divisions, il ne peut pas la forcer d’aller avec lui dans une ville d’une autre division. Dans la même division, il peut mener la femme d’une ville dans une autre, ou d’un bourg à l’autre; cependant, si elle est d’une petite ville, il ne peut la forcer d’aller avec lui dans une grande, ni à l’inverse. Si elle était dans un endroit où il est agréable de demeurer, il ne peut pas la forcer d’aller avec lui dans un vilain endroit (584)Loi établie en faveur de la femme, tandis que l’on peut la faire passer d’un vilain dans un beau. R. Simon b. Gamliel dit: même en ce dernier cas, on ne peut pas la contraindre; car, même une belle demeure inusitée peut nuire à la santé.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ג' ארצות לנישואין. חלוקות לענין נשואי אשה שאם נשא אשה באחת מהן אינו יכול לכופה לצאת אחריו מארץ אל ארץ:
אין מוציאין. מזו לזו לא מעיר לעיר ולא מכרך לכרך כרך גדול מעיר והוא מקום שווקים ומכל סביביו באים שם לסחורה וכל דבר מצוי בו:
אבל לא מעיר לכרך. שישיבת הכרכים קשה מפני שהכל מתישבים שם ודוחקים ומקרבים הבתים זו לזו ואין שם אויר:
ולא מכרך לעיר. דבכרך שכיחי כל מילי ובעיר לא שכיחי:
שהנוה היפה בודק. את הגוף ומחליאו ששינוי וסת אפילו לטובה תחלת חולי מעיים והלכה כרשב''ג:
הלכה: הַמּוֹצִיא שְׁטָר חוֹב עַל חֲבֵירוֹ כול'. רִבִּי יוֹנָה אוֹמֵר. בְּיָפֶה בְכָךְ. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. בְּשֶׁאֵינוֹ יָפֶה בְכָךְ. 71b הַגַּע עַצְמָךְ דַּהֲוָה לֵיהּ קַרְקַע. יְכִיל הוּא מֵימַר לֵיהּ. קַרְקַע טָב אֲנָא בְעֵי. הַגַּע עַצְמָךְ דַּהֲוָה לֵיהּ קַרְקַע טָב. יְכִיל הוּא מֵימַר לֵיהּ. דִּידִי אֲנָא בְעֵי. וְלֹא עוֹד אֶלָּא יְכִיל הוּא מֵימַר לֵיהּ. לֵית בְּחֵיילִי טְעִין טִרְחוֹתְהוֹן דִּתְּרֵיי.
Traduction
Selon R. Yona, on suppose que le terrain a une valeur égale à la dette réclamée; selon R. Yossé, il en est de même en cas d’inégalité de valeur. Pourquoi dire, d’après les autres docteurs: ''le créancier agit par prudence en vendant un terrain au réclamant, afin d’avoir un gage''? Que serait-ce si l’emprunteur a déjà un terrain? -C’est insuffisant, car le créancier peut arguer qu’il veut pour gage une bonne terre (pour cela, il la lui a vendue). Si l’emprunteur possède déjà une bonne terre, le prêteur peut encore prétendre qu’il préfère sa terre (et n’a voulu prêter que sur ce gage); en outre, il peut prétendre n’avoir pas la force d’assumer l’entretien pénible de 2 champs (voilà pourquoi il lui a cédé momentanément son bien, sauf à le reprendre).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ביפה בכך. שהקרקע שוה כפי סך החוב ובהא קאמר אדמון היה לו להפרע את שלו:
רבי יוסי אומר. אפילו בשאינו יפה בכך דמ''מ יכול לומר לו היה לך להפרע את אשר אתה מוצא ראשון:
הגע עצמך. על דברי חכמים קאי דקאמרי זה היה פיקח שמכר לו קרקע כדי למשכנו והגע עצמך אם היה לו ללוה קרקע ובלאו הכי יכול למשכנו מאי:
יכיל מימר ליה. קרקע יפה אני רוצה ומפני כך מכרתי לך היפה שלי לחזור ולגבותה:
הגע עצמך. דהוי ליה ללוה ג''כ קרקע טב:
יכיל מימר ליה. אע''פ כן בשלי אני רוצה שחביבה עלי ביותר:
ולא עוד אלא. שיכול לומר לו אע''פ שהיה לך קרקע למשכן בשביל חובי מכרתי לך שלי שאין בו כח להרבות בטרחא של שתי שדות ומפני שידעתי שאגבה ממך קרקע מכרתי לך זו ואותה אגבה עכשיו:
הלכה: שְׁנַיִם שֶׁהוֹצִיאוּ שְׁטָר חוֹב זֶה עַל זֶה כול'. זֶה לָוָא מִזֶּה מְנָא וְזֶה לָוָה מִזֶּה מָאתַיִם. רַב הוּנָא אָמַר. אִתְפַּלְּגוֹן רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב וְרַב שֵׁשֶׁת. חַד אָמַר. יוֹצִיא מְנָה כְנֶגֶד מְנָה. וָחָרָנָה אָמַר. זֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ וְזֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ. מָאן דְּאָמַר. יוֹצִיא מְנָה כְנֶגֶד מְנָה. יְלִיף לָהּ מִשְּׁוָורִים תָּמִים שֶׁחִבְּלוּ זֶה בַזֶּה מְשַׁלְּמִים בַּמּוֹתָר חֲצִי נֶזֶק. מָאן דְּאָמַר. זֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ וְזֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ. יְלִיף לָהּ מֵרַבָּנִין וְאַדְמוֹן. דְּרַבָּנִין וְאַדְמוֹן מוֹדֵי שֶׁיּוֹצִיא מְנָה כְנֶגֶד מְנָה. אֶלָּא בְגִין דְּתַנִּינָן. אַדְמוֹן אוֹמֵר. אִילּוּ חַייָב הָיִיתִי לָךְ כֵּיצַד אַתָּה לוֹוֶה מִמֶּנִּי. לְפִיכָךְ צָרִיךְ מֵימַר. זֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ וְזֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ. מָחַל שֶׁלְּמָאתַיִם בִּמְנָה וְשֶׁלִּמְנָה לֹא מָחַל. מָאן דְּאָמַר. יוֹצִיא מְנָה כְנֶגֶד מְנָה. שֶׁכְּבָר יָצָא מְנָה כְנֶגֶד מְנָה. וּמָאן דְּאָמַר. זֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ וְזֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ. אוֹתוֹ שֶׁמָּחַל אֵינוֹ גוֹבֶה וְאוֹתוֹ שֶׁלֹּא מָחַל גּוֹבֶה. כָּתַב שֶׁלְּמָאתַיִם בִּשְׁטָר וְשֶׁלִּמְנָה לֹא כָתַב. מָאן דְּאָמַר. יוֹצִיא מְנָה כְנֶגֶד מְנָה. שֶׁכְּבָר יָצָא מְנָה כְנֶגֶד מְנָה. וּמָאן דְּאָמַר. זֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ וְזֶה גוֹבֶה שְׁטָר חוֹבוֹ. אוֹתוֹ שֶׁכָּתַב גּוֹבֶה וְאוֹתוֹ שֶׁלֹּא כָתַב אֵינוֹ גוֹבֶה.
Traduction
Si A emprunte à B cent zouz, et B emprunte à A 200, c’est un cas en discussion entre R. Nahman b. Jacob et R. Shesheth: l’un dit qu’il sera rendu un maneh (100 z.) contre un maneh (sauf à réclamer le reste dû); l’autre dit que chacun réclame de son côté ce qui lui est dû au complet. Le 1er avis est déduit, par analogie, de la règle relative à 2 bœufs d’ordinaire doux, qui se sont blessés réciproquement (581)Baba (Qama 3, 9): la moitié de l’excédant de dommage supérieur à l’autre devra être payée (c’est donc après avoir équilibré les dommages provenant des blessures, de part et d’autre, que l’excédant de perte est à payer par l’adversaire). Le 2e avis est déduit de celui que professent les rabbins, interlocuteurs d’Admon (dans notre Mishna). Toutefois, le cas exposé ici diffère en ce qu’il s’agit de sommes inégales, et les rabbins interlocuteurs d’Admon reconnaîtraient qu’il y a lieu avant tout d’établir la balance des dettes; seulement, puisque, selon Admon, B peut dire à A: ''Si je te devais réellement de l’argent, tu n’aurais pas eu à m’en emprunter'', les sages ont soin de spécifier que chacun réclame son dû (sans tenir compte de l’argumentation contraire (582)Une dette ne paie pas l'autre (Code Nap, art 1298). Si le créancier de 2 maneh renonce à la moitié (de sorte qu’il en reste dû un), et le créancier pour un maneh n’y renonce pas (ce qui les rend égaux), d’après le 1er avis, l’équivalence est accomplie de fait; d’après le 2e avis, disant que chacun réclame ce qui lui est dû, il ne réclamera pas le maneh auquel il a renoncé, mais le reste. Lorsque le créancier de 2 maneh possède à cet effet un contrat de reconnaissance de la dette, tandis que le créancier pour un maneh l’a prêté verbalement, d’après le 1er avis, l’équivalence est accomplie de fait; d’après le 2e avis, celui-là seul qui possède un contrat écrit peut le faire valoir, non celui qui n’en a pas.
Pnei Moshe non traduit
גמ' יוציא מנה כנגד מנה. והשאר הוא גובה:
זה גובה וזה גובה. וכגון דאית ליה רווחא כדלקמן:
יליף ליה משוורים תמים. דתנן בפרק המניח שני שוורים תמין שחבלו זה בזה משלמין במותר חצי נזק ששמין במה שהזיקו של זה יותר על נזקו של זה ובאותו מותר משלם החצי אלמא היכא ששניהם נתחייבו זה לזה מנכין לו מה שהוא כנגד חובו ואינו גובה אלא המותר:
יליף ליה מרבנן דאדמון. דקאמרי זה גובה וזה גובה:
דרבנין דאדמו מודיי. ודחי לה הש''ס דשאני הכא ורבנן דאדמון נמי מודו אם זה נתחייב יותר לזה מנכין לו חובו ואינו גובה אלא המותר:
ואלא בגין דתנינן אדמון אומר. כלומר דהכא מילתא אחריתא היא שטוען על השטר דמזויף הוא שאילו חייב הייתי לך כיצד לוה ממני לפיכך קאמרי חכמים דזה גובה וזה גובה וטענתו אינה טענה וכדמוקי לה בבבלי דלוה ממנו ביומא דמשלם זמניה דאדמון סבר לא עביד איניש דיזיף ליומא ורבנן סברי עביד איניש דיזיף ליומא אבל מודו חכמים שאם שניהם מודים שאמת הוא וחוב האחד יותר על חבירו שמנכין לו כנגד חובו ומגבין המותר:
מחל של מאתים במנה. אחד ומנה השני לא מחל ועכשיו שניהם שוין:
שכבר יצא. כלו' כבר יצאו זה בזה:
אותו. מנה שמחל אינו גובה והשאר גובה:
ושל מנה. זה שהוא של מנה לא כתב חובו בשטר אלא מלוה על פה הוא:
שכבר יצא מנה כנגד מנה. ובעל השטר אינו גובה אלא מנה:
אותו שכתב גובה. כל שטרו היכא דיש לו יפוי כח:
ואותו שלא כתב אינו גובה. במקום יפוי כח דמלוה ע''פ הוא:
Ktouboth
Daf 72a
משנה: הַכֹּל מַעֲלִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאֵין הַכֹּל מוֹצִיאִין. הַכֹּל מַעֲלִין לִירוּשָׁלֵם וְאֵין הַכֹּל מוֹצִיאִין. אֶחָד הָאֲנָשִׁים וְאֶחָד הַנָּשִׁים. כֵּיצַד נָשָׂא אִשָּׁה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְגֵרְשָׁהּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נוֹתֵן לָהּ מִמָּעוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. נָשָׂא אִשָּׁה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְגֵרְשָׁהּ בְּקַפּוֹדָקִייָה נוֹתֵן לָהּ מִמָּעוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. נָשָׂא אִשָּׁה בְּקַפּוֹדָקִייָה וְגֵרְשָׁהּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נוֹתֵן לָהּ מִמָּעוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִמָּעוֹת קַפּוֹדָקִייָה. נָשָׂא אִשָּׁה בְּקַפּוֹדָקִייָה וְגֵרְשָׁהּ בְּקַפּוֹדָקִייָה נוֹתֵן לָהּ מִמָּעוֹת קַפּוֹדָקִייָה.
Traduction
Tous peuvent conduire en Palestine, mais non pas en faire sortir; de même, tous peuvent conduire à Jérusalem, mais non pas en faire sortir. Si un individu a épousé une femme en Palestine et s’il a divorcé avec elle en Cappadoce (585)C-à-d hors de la Palestine Ce terme a paru si étrange à Maïmonide qu'il lui a donné pour équivalent l'hébreu Kaftor, ou l'arable Timiati (selon les éditions), ou plutôt Demiat (selon le ms De Londres, Oriental mss, n° 2391), mot pour lequel Obadia de Bertinoro a: Damat, il lui paye le douaire avec les monnaies de la Palestine (qui sont inférieures à celles de l’autre pays). S’il l’a épousée à Cappadoce, et le divorce a lieu en Palestine, il paye également avec les monnaies de la Palestine; R. Simon b. Gamliel dit qu’en ce cas, il paye avec les monnaies de Cappadoce. S’il l’a épousée à Cappadoce et répudiée sur place, il la paye avec de l’argent de ce dernier pays.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הכל מעלין. את כל בני ביתו אדם כופה לעלות עמו לארץ ישראל ואפי' אם קנה עבד עברי ילך העבד אחריו על כרחו ואפילו מנוה היפה לנוה הרעה ואפילו מעיר שרובה ישראל לעיר שרובה עכו''ם:
ואין הכל מוציאין. ואין מוציאין שום אדם:
א' אנשים ואחד נשים. מפרש בגמרא:
קפוטקיא. היא כפתור ומעותיה אינן כשל א''י ובגמרא מפרש במאי פליגי:
הלכה: הַכֹּל מַעֲלִין כול'. הוּא רוֹצֶה לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהִיא אֵינָהּ רוֹצָה כּוֹפִין אוֹתָהּ לַעֲלוֹת. הִיא רוֹצָה וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה אֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לַעֲלוֹת. הוּא רוֹצֶה לַעֲלוֹת לִירוּשָׁלֵם וְהִיא אֵינָהּ רוֹצָה כּוֹפִין אוֹתָהּ לַעֲלוֹת. הִיא רוֹצָה וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה אֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לַעֲלוֹת. הוּא רוֹצֶה לָצֵאת לְחוּצָה לָאֶרֶץ וְהִיא אֵינָהּ רוֹצָה אֵין כּוֹפִין אוֹתָהּ לָצֵאת. הִוא רוֹצָה לָצֵאת וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה כּוֹפִין אוֹתָהּ שֶׁלֹּא לָצֵאת.
Traduction
Si le mari veut se rendre en Palestine et la femme s’y refuse, elle y sera tenue; mais si elle veut et lui ne veut pas, il n’y sera pas tenu. S’il veut se rendre à Jérusalem et elle s’y refuse, elle y sera tenue; mais si elle veut et lui ne veut pas, il n’y sera pas tenu. Au contraire, lorsqu’il veut quitter la Palestine, et elle s’y refuse, on ne la force pas de sortir du territoire sacré; mais si elle veut quitter et lui ne veut pas, on pourra l’empêcher de partir.
Pnei Moshe non traduit
גמ' אין כופין אותו לעלות. דהכל הולך אחר האיש אבל בלצאת אין מוציאין אותה אע''פ שהוא רוצה:
הלכה: שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לַנִּישּׂוּאִין יְהוּדָה וְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְהַגָּלִיל כול. מַתְנִיתָא בְּשֶׁהָיָה בִיהוּדָה וְנָשָׂא אִשָּׁה מִגָּלִיל. בַּגָּלִיל וְנָשָׂא אִשָּׁה מִיהוּדָה. אֲבָל אִם הָיָה מִיהוּדָה וְנָשָׂא אִשָּׁה מִיהוּדָה. בַּגָּלִיל וְנָשָׂא אִשָּׁה מִגָּלִיל. כּוֹפִין אוֹתָהּ לָצֵאת. אֲנִי פְלוֹנִי 72a שֶׁמִּיהוּדָה וְנָשָׂא אִשָּׁה מִיהוּדָה כּוֹפִין אוֹתָהּ לָצֵאת. מִגָּלִיל אֵין כּוֹפִין אוֹתָהּ לָצֵאת. אֲנִי פְלוֹנִי שֶׁמִּגָּלִיל וְנָשָׂא אִשָּׁה מִגָּלִיל כּוֹפִין אוֹתָהּ לָצֵאת. מִיהוּדָה אֵין כּוֹפִין אוֹתָהּ לָצֵאת. תַּנֵּי. מוֹצִיאִין מֵעִיר שֶׁרוּבָּהּ גּוֹיִם לְעִיר שֶׁכּוּלָּהּ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל לֹא מֵעִיר שֶׁכּוּלָּהּ יִשְׂרָאֵל לְעִיר שֶׁרוּבָּהּ גּוֹיִם.
Traduction
La Mishna interdit de contraindre la femme à un grand déplacement, s’il s’agit d’un habitant de la Judée qui a épousé une femme de la Galilée, ou d’un Galiléen qui a épousé une femme de la Judée; mais si un habitant de la Judée épouse en cette même province une femme venant de Galilée (qui s’est déjà déplacée), ou si un Galiléen épouse en cette même province une femme venant de Judée, on peut la forcer de venir habiter la province du mari (si elle l’a quittée pour rentrer à la maison paternelle). Aussi, le contrat devra porter: ''Moi un tel, de la province de Judée, j’ai épousé telle femme en Judée''; en ce cas formel, la femme sera tenue d’habiter le même pays; mais si le contrat atteste qu’un tel de la Judée a épousé une femme en Galilée, celle-ci ne sera pas contrainte au déplacement; de même, s’il est dit qu’un tel de la Galilée a épousé en Galilée une femme du dehors, elle est forcée de rejoindre son mari, mais elle ne l’est pas si celui-ci, venant de la Galilée, l’a épousée en Judée. On a enseigné (586)Tossefta à ce traité, ch 12: on peut obliger la femme de quitter une ville habitée entièrement par des Israélites, non à l’inverse, de quitter la ville entièrement habitée par des Israélites pour une ville où la majeure partie est païenne.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מתני'. דקתני אין מוציאין בשהי' מיהודה ונשא אשה מגליל כלומר שהלך לגליל ונשאה שם וכיון דהנשואין היה בגליל אין כופין אותה לילך אחריו ליהודה:
אבל אם היה מיהודה ונשא אשה מיהודה. האי מיהודה כמו ביהודה כלומר שהיא היתה מגליל והנשואין היה ביהידה ושוב מרדה ושבה אל בית אביה לגליל בזה כופין אותה לצאת כיון שנשאת לו ביהודה וכן מגליל וכו':
אני פלוני שמיהודה. כך היו רגילין לכתוב בשעת הנשואין לפי שיש מקומות שאין כותבין כתובה וישתכח הדבר באיזה מקום נשאה ואפילו במקום שכותבין כתובה פעמים שתטמין ותאמר שנשאת לו בגליל ולפיכך היו כותבין בשטר בפני עצמו אנא פלוני מיהודה. ונשא אשה ביהודה:
כופין אותה לצאת. אחריו מגליל ליהודה:
מגליל. כלומר אבל אם כתוב אני פלוני מיהודה ונשא אשה בגליל אין כופין אותה לצאת מגליל וכן אני פלוני שמגליל וכו':
לעיר שכולה ישראל. כלומר ריבה וכן הוא בתוספתא:
נֹתֵן לָהּ מִמָּעוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הָדָא אָֽמְרָה. שֶׁמַּטְבֵּעַ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יָפֶה מִכָּל הָאֲרָצוֹת. הָדָא מְסַייְעָא לְמָאן דְּאָמַר. כְּתוּבַּת אִשָּׁה מִדִּבְרֵי תוֹרָה. וּדְלֹא כְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. דְּתַנֵּי. כְּתוּבַּת אִשָּׁה מִדִּבְרֵי תוֹרָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. אֵין כְּתוּבַּת אִשָּׁה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.
Traduction
– ''En cas de divorce, le mari paye (le divorce) avec de l’argent palestinien''. Ceci prouve que cette monnaie est considérée comme la meilleure de tous les pays, et cet avis confirme celui qui dit que l’obligation de payer le douaire de la femme est un devoir légal, contrairement à l’avis de R. Simon b. Gamliel; or, on a enseigné (588)Cf ci-dessus, (1, 2), (et 4, 12): ce devoir est d’ordre légal; selon R. Simon b. Gamliel, c’est une simple prescription rabbinique.
Pnei Moshe non traduit
נותן לה ממעות א''י הדא אמרה שמטבע א''י יפה מכל הארצות. מדמקפיד על מעות א''י וכדמסיק:
הדא מסייע למ''ד. לעיל בפ''ק כתובת אשה מדברי תורה מדמחמרינן לתת לה מן המטבע היפה מא''י אע''פ שנשאה במקום אחר ודלא כרשב''ג דס''ל כתובת אשה מדברי סופרים ולפיכך נותן לה מעות שבקפוטקיא דהכל הולך אחר מקום הנשואין:
סליק פירקא וכולא מסכת דכתובות בסייעתא דשמיא
וּמְנַיִין שֶׁהַנָּוֶה הַיָּפֶה בוֹדֵק. רִבִּי לֵוִי בְשֵׁם רִבִּי חָמָא בְשֵׁם חֲנִינָה. פֶּן תַּדְבָּקַנִי הָרָעָה וָמַתִי. בַּמִשָׁרָה וְסָמַךְ לְהֶרָה וְאַתְּ אָמַר אָכֵין. אֶלָּא מִכָּאן שֶׁהַנָּוֶה הַיָּפֶה בוֹדֵק.
Traduction
– D’où sait-on que ''même une belle demeure inusitée peut nuire à la santé''? -C’est que, dit R. Levi au nom de R. Hama ou au nom de Hanina, il est écrit (Gn 19, 19): de crainte que le mal ne m’atteigne et que je meure. Or, comment Lot a-t-il pu éprouver cette crainte, en quittant la plaine de Sodom pour se réfugier sur la montagne voisine (au climat plus sain)? -C’est que même une demeure plus belle (ou plus saine), inusitée, peut nuire (587)Jeu de mots entre le terme bôdeq signifiant: qui peut nuire, et le mot badaq, atteindre V. Rabba à (Gn ch 20 à la santé.
Pnei Moshe non traduit
ומנין שהנוה היפה בודק. כדאמר רשב''ג במתני':
במשרה וסמך להרה. כלומר שהרי לוט היה בתחילה בסדום שהיתה ארץ המישור ועכשיו אומר לו המלאך ההרה המלט והאויר של ההרים. הוא יותר מזוכך וטוב משל המישור ואת אמר אכין פן תדבקני הרעה ומתי בתמיה אלא מכאן שנוה היפה בודק:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source