Vayedaber

וְאֵי זוֹ הִיא אִשָּׁה וְאֵי זוֹ הִיא פִילֶגֶשׁ. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. אִשָּׁה יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּה פִּילֶגֶשׁ אֵין לָהּ כְּתוּבָּה. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. אַחַת זוֹ וְאַחַת זוֹ יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּה. אִשָּׁה יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּה וּתְנָאֵי כְתוּבָּה. פִּילֶגֶשׁ יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּה וְאֵין לָהּ תְּנָיֵי כְתוּבָּה. רִבִּי יוּדָה בְשֵׁם רַב. זוֹ דִבְרֵי רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יְהוּדָה. אֲבָל דִּבְרֵי חֲכָמִים. נוֹשֵׂא אָדָם אִשָּׁה וּמַתְנֶה עִמָּהּ עַל מְנָת שֶׁלֹּא לְזוּנָהּ וּלְפַרְנְסָהּ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁתְּהֵא זוּנָתוֹ וּמְפַרְנְסָתוֹ וּמְלַמְּדָתוֹ תוֹרָה. מַעֲשֶׂה בְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּנוֹ שֶׁל רִבִּי עֲקִיבָה שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה וְהִתְנָה שֶׁלֹּא לָזוּן וְשֶׁלֹּא לְפַרְנֵס. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁתְּהֵא זוּנָתוֹ וּמְפַרְנְסָתוֹ וּמְלַמְּדָתוֹ תוֹרָה. וְכִיוָן שֶׁבָּאוּ שְׁנֵי רַעֲבוֹן וְחִלְּקוּ הַנְּכָסִים בֵּינֵיהֶן הִתְחִילָה קוֹבֶלֶת עָלָיו לְחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל. אָמַר לָהֶן. הִיא נֶאֱמֵנֵת עָלַי יוֹתֵר מִן הַכֹּל. אָֽמְרָה לָהֶן. בְּוַדַּאי כָּךְ הִתְנֵיתִי עִמּוֹ. אֵין אַחַר קִנְייָן כְּלוּם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

בודאי כך התניתי עמו. ואמרו לה החכמים אין אחר קנין כלום וכן הוא בתוספתא כלומר אין אחר התנאי בקנין כלום:

היא נאמנת עלי יותר מן הכל. כלומר היא בעצמה תאמר מהתנאי אשר היה בינינו:

וכיון שבאו שני רעבון וכו'. ולא הספיקו לה שראתה אחר שחלקו הנכסים ביניהן שנתמעט כ''כ מחלקה:

ומלמדתו תורה. כדי שיהא לו פנאי ללמוד תורה בלי טרדת מזונות ופרנסה:

זו דברי ר''מ ור''י. במתני' דפליגי אם יכול להתנות על הכתובה:

ותנאי כתובה. מזונות ובנין דכרין כדחשיב בפרקין דלעיל:

ואי זו היא אשה. איידי דאיירי בפלוגתא דר''מ ור''י בכתובה נקט נמי להא דפליגי איזו נקראת פילגש:

הלכה: רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם רָצָה כוֹתֵב כול'. מִיסְבַּר סְבַר רִבִּי יְהוּדָה. אֵין פּוֹחֲתִין לִבְתוּלָה מִמְּנָה וּלְאַלְמָנָה מֵחֲמִשִּׁים זוּז. וְיִכְתּוֹב כֵּן מִשָּׁעָה 33b רִאשׁוֹנָה. אֶלָּא בְּפוֹחֵת וְהוֹלֵךְ. וְיִכְתּוֹב. שֶׁנִּתְקַבַּלְתִּי מִמָּךְ כָּך וְכָך. אַשְׁכָּח תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא. שֶׁנִּתְקַבַּלְתִּי מִמָּךְ כָּך וְכָך. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא אָמַר רִבִּי יוּדָה אֶלָּא בְסוֹף. אֲבָל בַּתְּחִילָּה אַף רִבִּי יוּדָה מוֹדֶה. אִין הוּא בַתְּחִילָּה וְאִין הוּא בַסּוֹף. חֲבֵרַייָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. עַל שֶׁלּא בָעַל וּמִשֶּׁבָּעַל. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. עַד שֶׁלֹּא כָנַס וּמִשֶּׁכָּנַס. לֹא בָעַל וְגֵירְשָׁה וְהֶחֱזִירָהּ הִיא כַּתְּחִילָּה הִיא בַסּוֹף.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

לא בעל וגירשה והחזירה היא בתחילה היא בסוף. כלומר אע''פ שלא כנס עדיין בכניסה שניה היינו בתחילה והיינו בסוף דזו נקראת נמי סוף הואיל וכבר כנסה בפעם הראשון ומהו דתימא לא סמכה דעתה השתא כיון דעדיין לא כנסה והוי כמו בתחילה וכתנאה הויא ובטל דהא מודי רבי יודא שאין יכול להתנות קמ''ל דהמגרש אשתו והחזירה על מנת כתובה ראשונה מחזירה וכזכתה בכתובתה דמיא והילכך מוחלת:

עד שלא בעל. הוי תחילה ומשבעל הוי סוף:

אין הוא בתחילה. איזה נקרא תחילה ואיזה נקרא סוף:

אף רבי יהודה מודה. שאינה מוחלת שעדיין לא זכתה בכתובה והוי כתנאי ותנאה בטל ופליגי חברייא ור''ז בפירוש תחילה וסוף:

לא אמר רבי יודא. במתני' דמוחלת מכתובתה אלא בסוף שכבר זכתה בכתובה ובידה למחול:

אשכח. בברייתא דבר קפרא באמת כן לרבי יודא שכותבת התקבלתי ממך כך וכך:

ויכתוב שנתקבלתי ממך כך וכך. אי לאו דוקא מאה ונ' זוז קאמר אמאי נקט בלישניה הכי הוי ליה למימר והיא כותבת לו התקבלתי ממך כך וכך:

אלא בפוחת והולך. כלומר לאו דוקא נקט מנה וחמשים זוז אלא כמה שתרצה תפחות והילכך כותב לה מתחילה מאתים או מנה כדיניה והיא מוחלת אח''כ לפי רצונה:

גמ' מיסבר סבר רבי יהודה. קא סלקא דעתי' דרבי יהודה דוקא קאמר והיא כותבת התקבלתי מנה או חמשים אבל בפחות מכאן לא דקסבר רבי יהודה אין פוחתין לבתולה ממנה ואם כן הוא קשיא ויכתוב כן משעה ראשונה למה הוא לו לכתוב בתחילה שטר של מאתים והיא פוחתת לו מנה יכתוב לה מנה משעה ראשונה ולאלמנה חמשים:

עד שלא כנס ומשכנס. דמשכנסה הוי סוף וכבר זכתה בכתובתה ואפילו לא בעל ומוחלת:

תַּנֵּי. רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר. נוֹתְנִין לָהּ הַכֹּל תְּרוּמָה. שֶׁהַתְּרוּמָה מְצוּיָה בְכָל מָקוֹם. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. מֶחֱצָה חוּלִין וּמֶחֱצָה תְרוּמָה. שֶׁהַנָּשִׁים מְצוּיוֹת לְטַמֵּא טָֽהֳרוֹת. תַּנֵּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. כָּל מָקוֹם שֶׁהִזְכִּיר תְּרוּמָה נוֹתְנִין לָהּ כִּפְלַיִים בְּחוּלִין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

שהתרומה מצויה בכל מקום. ובזול ונותנין לה כפי השיעור שאם באת למכור התרומה וליקח בדמיה חולין לימי טומאתה שלא תפחות מדמי החולין שהן יותר ביוקר מדמי התרומה:

שהנשי' מצויות לטמא טהרות. לפי שהזיבה והנידה רגילים בהן ולפיכך נותנין לה מחצה חולין לימי טומאתה:

כל מקום שהזכיר. לתת תרומה נותנין לה כפליי' בחולין:

הִגִּיעַ זְמָן וְלֹא נִישְּׂאוּ אוֹכְלוֹת מִשֶּׁלּוֹ וְ[אֵינָם] אוֹכְלוֹת בַּתְּרוּמָה. מֵתוּ בַעֲלֵיהֶן אוֹכְלוֹת מִשֶּׁלּוֹ וְאוֹכְלוֹת בִּתְרוּמָה. אָמַר שְׁמוּאֵל אַחֲוֵי דְרִבִּי בְּרֶכְיָה. וְהוּא שֶׁשָּׁלֵם הַזְּמָן בַּרְבִיעִי. שֵׁשָּׁלֵם הַזְּמָן בַּשְּׁלִישִׁי בַּחֲמִישִׁי. רִבִּי חָמָא בַר עוּקְבָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי חֲנִינָה וְלֵוִי תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. נַעֲשֶׂה כְמִי שֶׁחַבְּשׁוּהוּ סוֹפְרִים. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אִם הָֽיְתָה עִיכּוּבָהּ מַחְמָתוֹ נִיזּוֹנֶת מִשֶּׁלּוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ה''ג הגיעו זמן ולא נישאו אוכלות משלו ואוכלות בתרומה מתו בעליהן אוכלות משלו ואינם אוכלות בתרומה. אם מתו בעליהן ונפלו לפני היבם דהיבם אינו מאכיל בתרומה כדתנן במתני' דלקמן:

והוא ששלם הזמן ברביעי. שהוא זמן נישואי בתולה ואינו מעוכב עוד מלישא והילכך אוכלת משלו:

ששלם הזמן בשלישי ובחמישי. לשון שאלה היא אם שלם הזמן בג' או בה' מאי אם אוכלת משלו:

נעשה כמי שחבשוהו סופרים. כלומר שמעוכב מתקנת חכמים הוא ומחובש מלישא עד רביעי ולפיכך אין מעלה לה מזונות כדאמרי' בבבלי ריש מכילתין:

אם היתה עיכובה מחמתו. מלישא שאירעו אונס ניזונת משלו:

הלכה: נוֹתְנִין לִבְתוּלָה שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ. תַּנֵּי. הַבֶּגֶר בְּשָׁעָה שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ. אָמַר רִבִּי הִילָא. תַּנֵי תַמָּן. נוֹתְנִין לְבֶגֶר שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ וְנוֹתְנִין לָהּ קִידּוּשִׁין. וּלְאַלְמָנָה שְׁלֹשִׁים יוֹם. תַּנִינָן נוֹתְנִין לִבְתוּלָה שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ וְאַתְּ אָמַר אָכֵין. רִבִּי אָבִין בּשֵׁם רִבִּי הִילָא. לְאַחַר בּוֹגְרָהּ שֶׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ נוֹתְנִין לָהּ קִידּוּשִׁין שְׁלֹשִׁים יוֹם. עָשָׂת שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ לִפְנֵי הָרִאשׁוֹן וְאַחַר כָּךְ בָּא הַשֵּׁנִי. אָמַר לָהּ. לֹא כְבָר הֵימַנְתִּי. יְכוֹלָה הִיא לוֹמַר. חִיבָּתוֹ עָלַי מִן הַבָּחוּר. הוּא אַלְמוֹן וְהִיא בְתוּלָה וְהוּא בְּעָא מֵיסַב. יְכוֹלָה הִיא לוֹמַר. חִיבָּתוֹ עָלַי מִן הַבָּחוּר. הוּא בָחוּר וְהִיא אַלְמָנָה וְהִיא בְּעָיָא מֵיסַב. יָכוֹל הוּא מֵימַר. חִיבָתָהּ עָלַי יוֹתֵר מִבְּתוּלָה. הִיא קְטַנָּה וְרוֹצָה לְהַגְדִּיל שׁוֹמְעִין לָהּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ר' אבין בשם ר' הילא. ה''ק לאחר בוגרה שנים עשר חודש. אם כבר עברו לאחר בגרות י''ב חדש קודם שנתקדשה אז נותנין לה ל' יום עד שעת הקידושין כמו לאלמנה:

עשתה שנים עשר חדש לפני הראשון. ונתאלמנה ממנו מן האירוסין ונתקדשה לשני ואח''כ בא השני ואמר לה לא כבר הימתנת י''ב חדש והיה לך זמן להכין כל צרכיך ואין לך עוד זמן יותר:

יכולה היא לומר חיבתו עלי מן הראשון. גרסינן וכן היא גירסת הרא''ש ז''ל ושם גריס עשתה ששה חדשים בפני הראשון כו' יכולה היא שתאמר תיבתו יותר עלי מן הראשון וצריכה אני עוד לפרנס ולתקן תכשיטין ביותר ונותנין לה עוד זמן י''ב חדש:

והוא בעא מיסב. הוא רוצה לישא ולא להמתין י''ב חדש:

יכולה היא לומר חיבתו עלי מן הבחור. וצריכה אני להתקשט ולהכין עצמי ונותנין לה זמן י''ב חדש:

הוא בחור וכו' יכול הוא מימר חיבת' עלי יותר מבתולה. ונותנין לו זמן י''ב חדש הואיל והוא בחור:

ורוצה להגדיל. רוצה היא להמתין עד שתגדיל שומעין לה:

ואת אמר אכין. בתמיה:

תנינן נותנין לבתולה י''ב חדש. ותו לא:

תני תמן. בברייתא ונותנין לה קידושין ולאלמנה שלשים יום וקס''ד דה''ק לאחר זמן י''ב חדש נותנין לה עוד זמן ל' יום לקידושין וכן לאלמנה נותנין ל' יום:

גמ' הבגר בשעה י''ב חודש. בתוספתא גריס הבוגרת בתביעה י''ב חודש והוא הנכון כלומר אם תבעה אחר שבגרה נותנין לה י''ב חודש מיום הבגר ולפי גירסת הספר יש לפרש נמי הכי הבגר בשעה שאם בגרה חדש אחד או יותר ונתקדשה אין נותנין לה אלא לתשלום י''ב חדש משעה שבגרה. ודוקא שלא עברו עליה עדיין זמן הרבה מימי בגרותה ולאפוקי אם עברו עליה י''ב חודש בבגרות ונתקדש שאין נותנין לה אלא שלשים יום כדמסיק לקמן:

משנה: 34a נוֹתְנִין לִבְתוּלָה שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ מִשֶׁתְּבָעָהּ הַבַעַל לְפַרְנֵס אֶת עַצְמָהּ. וּכְשֵׁם שֶׁנּוֹתְנִין לָאִשָּׁה כֵּן נוֹתְנִין לָאִישׁ לְפַרְנֵס אֶת עַצְמוֹ. וּלְאַלְמָנָה שְׁלֹשִׁים יוֹם. הִגִּיעַ זְמָן וְלֹא נִישְּׁאוּ אוֹכְלוֹת מִשֶּׁלּוֹ וְאוֹכְלוֹת בַּתְּרוּמָה. רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר נוֹתְנִין לָהּ הַכֹּל תְּרוּמָה. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר מֶחֱצָה חוּלִין וּמֶחֱצָה תְרוּמָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מחצה חולין. לאכול בימי טומאתה והלכה כר''ע:

נותנין לה הכל תרומה. אם ירצה וכשיגיעו ימי טומאתה תמכרנה ותקח חולין:

ואוכלות בתרומה. אם כהן הוא. והיא ישראלית שמשעה שקידשה אוכלת בתרומה מן התורה דכתיב וכהן כי יקנה נפש קנין כספו והאי קנין כספו הוא אלא דחכמים גזרו על הארוסה שלא תאכל בתרומה כל זמן שהיא בבית אביה גזירה שמא תשקה כוס של תרומה לאחיה ולאחיותיה וכשהגיע הזמן ולא נשאת אוכלת משלו ואינה אוכלת בבית אביה אלא בעלה מיחד לה מקום ומאכילה שם ותו ליכא למיגזר:

הגיע הזמן ולא נישאו. כגון שהבעלים מעכבין ואיידי דתני רישא בדידהו תני נמי סיפא בדידהו:

י''ב חודש. כדיליף בבבלי דכתיב תשב הנערה אתנו ימים ומאי ימים שנה כדכתיב ימים תהיה גאולתו. ולאלמנה שלשים יום. שאינה טורחת כ''כ בתכשיטיה שכבר יש בידה:

לפרנס עצמה. בתכשיטין:

מתני' נותנין לבתול'. זמן להכניסה לחופה מיום שתבעה הבעל לאחר שקדשה להזהירה על עסקי חופה להכין תכשיטיה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source