מָהוּ לְהוֹצִיא מָמוֹן מִתּוֹךְ עֵדוּתָן. הֵיךְ עֲבִידָא. הָיוּ הַכֹּל יוֹדְעִין עַד שְׂדֵה רְאוּבֵן תְּחוּם שַׁבָּת. וּבָאוּ וְאָֽמְרוּ. עַד כָּאן הָיִינוּ בָאִין בַּשַּׁבָּת. וְנִמְצֵאת הַשָּׂדֶה שֶׁלְּשִׁמְעוֹן. מָהוּ מֵפִיקְתָהּ מִן שִׁמְעוֹן וּמַחֲזִרָתָהּ לִרְאוּבֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
היך עבידא. ה''ד הא כגון שהיו הכל יודעין עד גבול השייך לשדה ראובן הוא תחום שבת:
ובאו. עכשיו ואומרין ע''כ תחום שבת ונמצאת השדה של שמעון כלומר שעכשיו היתה עומדת ביד שמעון מגבול השייך לראובן ע''פ עדותן מהו שיוציאו משמעון להחזיר לראובן שהרי ידוע הוא מה שבתוך התחום הוא של ראובן:
מהו להוציא ממון מתוך עדותן. אע''ג דלהוציא ממון אינן נאמנין כדקתני סיפא דמתני' היינו היכא שמתכוון להעיד לאפוקי ממונא אבל אם אין מעידין אלא על דבר שאין בו ממון אלא שמתוך עדותן יוצא ממון כדמפרש ואזיל מהו שיהו נאמנין:
וְחָשׁ לוֹמַר. שֶׁמָּא עֶבֶד הוּא. הָדָא מְסַייְעָא לְהַהִיא דָמַר רִבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֵּרִבִּי חֲנִינָה. אָסוּר לָאָדָם לְלַמֵּד אֶת עַבְדּוֹ תוֹרָה. 15a לֹא כֵן אָמַר רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב יִרְמְיָה. הָעֶבֶד עוֹלֶה מִשִּׁבְעָה קִרְייוֹת. וַיְדַבֵּר עוֹלֶה מִ[גֹ] פְסוּקִים. תִּיפְתָּר שֶׁלָּמַד מֵאֵילָיו אוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ רַבּוֹ כְטֶבִי. וְחָשׁ לוֹמַר. שֶׁמָּא עֶבֶד הוּא. מְסַייְעָא לְהַהִיא דְתַנֵּי רִבִּי חִייָה. נָשִׁים וַעֲבָדִים אֵינָן חוֹלְקִין עַל הַגּוֹרֶן אֲבָל נוֹתְנִין לוֹ מַתְּנוֹת כְּהוּנָּה וּלְוִייָה מִתּוֹךְ הַבַּיִת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וחש לומר שמא עבד הוא. אלטבול ולאכול בתרומה פריך דניחוש שמא עבד כהן הוא ואוכל בתרומה בשביל רבו:
ופריך לא כן א''ר זעירא העבד עולה מז' קרייות. ממנין שבעה קרואין בשבת וכן אמר ר''ז הדא מילתא וידבר עולה משלשה פסוקים גרסינן וכן הוא במגיל' אלמא יש עבד שלמד תורה:
תיפתר. להא בשלמד מאליו תורה או שלמדו רבו כטבי עבדו של ר''ג ומנהג עבדים נהג בו אבל מתני' קתני שיצא מבית הספר דמשמע שנהגו בו מנהג בנים:
וחש לומר שמא עבד הוא. אחולק עמנו בגורן קאי דניחוש שמא עבד כהן הוא:
אין חולקין על הגורן. דקסבר מעלין מתרומה ליוחסין והילכך אין חולקין לעבד בגורן שלא יעלוהו ליוחסין וכן לנשים אין חולקין מטעמא דמפרש ביבמות פי''א משום גרושה או משום יחוד:
מתוך הבית. משגרין לבתיהן:
הדא מסייע לההוא דאמר כו'. ובמתני' יוצא מבית הספר קתני:
מָהוּ שֶׁיְּהוּ נֶאֱמָנִין לוֹמַר. יוֹצְאִין הָיוּ לְלַקֵּט פַּגֵּי שְׁבִיעִית וְשָׁמַעְנוּ פְלוֹנִי מְמַלֵּל עַל פְּלוֹנִית אִשְׁתּוֹ. אִשָּׁה פְלוֹנִית מְמַלֶּלֶת עַל בְּנֶיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מהו שיהו נאמנין לומר. להעיד שראו אלו היו עוברין על שביעית ויוצאין ללקוט בפגי שביעית. פגי פירות שאינן מבושלין כל צרכן וכן אם נאמנין לומר שמענו פלוני ממלל שמוציא לעז ושם רע על אשתו וכן אשה פלונית על בניה כלומר דהבעיא היא אם נאמנין להעיד גם כן על חיוב ואיסור או לא:
רִבִּי אָחָא רִבִּי שְׁמוּאֵל בָּעֵי. הוּזְּמוּ מָהוּ שֶׁיְּשַׁלְּמוּ. אוֹ ייָבֹא כַיי דְאָמַר רִבִּי בָּא רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. אֵין לוֹמְדִין דָּבָר מִדָּבָר בְּעֵדִים זוֹמְמִין. וָכָא כֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וכא כן. וה''נ דאין משלמין אלא אם היו מתכונין להעיד להוציא ממון אבל אם הממון יוצא מתוך העדות לא ולא איפשטא:
הוזמו מהו שישלמו. אבעיא דלעיל ובדרך את''ל מיתפרשא דאם תימצי לומר היכא שאין מתכונין להעד אלא שממון יוצא מתוך עדותן נאמנין ואם חזרו והוזמו על עדותן מהו שישלמו או דאתיא כהאי דאר''י בשם שמואל דאין למדין דבר מדבר בעדים זוממין דעדים זוממין חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו כדאמרינן בפ' מרובה:
תַּנֵּי. שֶׁאָכַלְנוּ בִקְצִיצַת פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי. מָהוּ בִקְצִיצַת. בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה אָדָם מוֹכֵר אֶת שְׂדֵה אֲחוּזָּתוֹ הָיוּ קְרוֹבִין מְמַלִּין חָבִיּוֹת קְלָיוֹת וְאֶגּוֹזִים וְשׁוֹבְרִין לִפְנֵי הַתִּינּוֹקוֹת. וְהַתִּינּוֹקוֹת מְלַקְּטִין וְאוֹמְרִים. נִקְצַץ פְּלוֹנִי מֵאֲחוּזָּתוֹ. וּבְשָׁעָה שֶׁהָֽיְתָה חוֹזֶרֶת לוֹ הָיוּ עוֹשִׂין לוֹ כֵן וְאוֹמְרִים. חָזַר פְּלוֹנִי לַאֲחוּזָּתוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. אַף מִי שֶׁהָיָה נוֹשֶׂה אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת לוֹ קְרוֹבָיו מְמַלִּין חָבִיּוֹת קְלָיוֹת וְאֶגּוֹזִים וְשׁוֹבְרִין לִפְנֵי הַתִּינּוֹקוֹת. וְהַתִּינּוֹקוֹת מְלַקְּטִין וְאוֹמְרִים. נִקְצַץ פְּלוֹנִי מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ. וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה מְגָֽרְשָׁהּ הָיוּ עוֹשִׂין לוֹ כֵן וְאוֹמְרִים. חָזַר פְּלוֹנִי לְמִשְׁפַּחְתּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני. מעידין גם כן על זה שאכלנו בקציצת פלוני כדמפרש ואזיל מהו בקציצת שהיו נוהגין בשעה כו' היו עושין זה לזכר שנקצץ פלוני מאחוזתו וכן אם היה נושא אשה שאינה הוגנת וכו' והיו עושין זכר שלא יתערב זרעו בזרעם כדאמר בבבלי:
אֵילּוּ נֶאֱמָנִין לְהָעִיד בְּגוֹדְלָן מַה שֶׁרָאוּ בְקוֹטְנָן כול'. אֵין נֶאֱמָנִין אֶלָּא בְגוֹדְלָן מַה שֶׁרָאוּ בְקוֹטְנָן. הָא בְקוֹטְנָן לֹא. תַּמָּן תַּנִּינָן. נֶאֱמֶנֶת אִשָּׁה אוֹ קָטָן לוֹמַר. מִיכָּן יָצָא נְחִל. מְהַלֵּךְ לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְנוֹטֵל אֶת נְחִילוֹ. וָכָה הוּא אוֹמֵר כֵּן. רִבִּי אָחָא רִבִּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אֶלָּא עַל נְחִיל שֶׁלַּדְּבוֹרִים שֶׁאֵין גְּזֵילוּ דְבַר תּוֹרָה. תַּנֵּי רַב אוֹשַׁעְיָה. וּבִלְבַד בְּמַפְרִיחַ. אֲבָל בְּשׂוֹכוֹ לֹא. רִבִּי זְעִירָא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. לֹא מִסְתַּבְּרָא עַל אָתָרּ. הָא לְאַחַר זְמַן לֹא. אָמַר לֵיהּ. אַף אֲנָא סָבוּר כֵּן. וְתַנִּינָן. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. שֶׁהֵעִידוּ בְּמַאֲמָרָן. אֲבָל יָֽצְאוּ וְחָֽזְרוּ אֲנִי אוֹמֵר. מִפְּנֵי יִרְאָה וּפִיתּוּי אָֽמְרוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
סליק פירקא בס''ד
במה דברים אמורים שהעידו במאמרן. תוך כ''ד שראו מיד אמרו ובתוספתא גריס שהעידו על מעמדן אבל אם יצאו וחזרו ואחר כך אמרו אינן נאמנין שאני אומר מפני היראה והפיתוי שהיה מפחדן או מפתן בדברים אמרו כן ובבבלי שם מסיק דאין נאמנין אלא במסיח לפי תומו:
ותנינן. בהדיא בתוספתא כן:
אף אנא סבור כן. דאינן נאמנין אלא מיד:
לא מסתברא על אתר. מי לא מסתברא לומר דדוקא לאלתר נאמנין כשראו הנחיל של דבורים והגידו מיד הא לאחר זמן לא:
אבל בשוכו. אם כבר נחו על ענפי אילן של חבירו לא דכבר מוחזק הוא ואינן נאמנין להוציא אפילו במילי דרבנן:
ובלבד במפריח. הא דנאמן בנחיל של דבורים דוקא שעדיין מפריחות הן ולא נחו על שוכו של חבירו ועל ענפי אילן שלו:
ומשני ר' אחא. שאני נחיל דבורים שאין גזילו דבר תורה אלא מפני דרכי שלום דהא הפקר נינהו והילכך נאמן דקנין דרבנן הוא ואין עדותו להוציא מיקרי אבל במתני' אף על גב דנמי במילי דרבנן הוא דמהימן מכל מקום על ידי עדותו גורם להוציא הוא ואינו נאמן אלא בגדלו מה שראה בקטנו:
ובההוא אמר כן. בתמיה והכא אמר דאינן נאמנין:
בגודלן מה שראו בקוטנן. קתני במתני' ומדייק הש''ס דמשמע דוקא בגודלן נאמנין להעיד על מה שראו בקטנן אבל אם עודן בקטנן לא הא תמן תנינן בפ' הגוזל ר' יוחנן בן ברוקה אומר נאמנת אשה או קטן לומר מכאן יצא נחיל של דבורים ומהלך זה לתוך השדה ונוטל נחילו דאלמא דנאמנין אפילו בקטנן:
נְתִינָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. נְתִיניִם לֹא חָשׁוּ לָהֶם אֶלָּא מִשּׁוּם פְּסוּלֵי מִשְׁפָּחָה. אַף תֵּימַר. מִשּׁוּם פְּסוּלֵי עַבְדּוּת. מֵעַתָּה הַבָּא עַל הַנְּתִינָה לֹא יִהְיֶה לֹו קְנָס. וְתַנִּינָן. הַבָּא עַל הַנְּתִינָה יֵשׁ לוֹ קְנָס.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נתינים לא חשו להם. לאסור אלא משום פסולי משפחה כדאמר בעשרה יוחסין דיהושע לא ריחקן אלא לחשבן כפסולי משפחה ולא דגזר עליהן עבדות ולאסור בלאו דלא יהיה קדש:
אין תימר. דאם תאמר משום פסולי עבדות ריחקן א''כ מעתה הבא על הנתינה כהבא על השפחה ולא יהיה לה קנס ואנן תנן דיש לה קנס אלא לאו ש''מ דלא חשו להן משום פסולי עבדות:
הלכה: אֵילוּ נְעָרוֹת כול'. כְּתִיב וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה. אִשָּׁה שֶׁהִיא רְאוּיָה לוֹ. וּמַמזֶרֶת הִיא רְאוּיָה לוֹ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. כֶּסֶף יִשְׁקוֹל כְּמוֹהַר הַבְּתוּלוֹת. רִיבָה כָאן בְּתוּלוֹת הַרְבֶּה. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. אִילּוּ הָיָה כָתוּב בְּתוּלַת כְּמוֹהַריוֹת. לֵית כְּתִיב אֶלָּא כְּמוֹהַר הַבְּתוּלוֹת. לֹא רִיבָה אוֹתָן הַכָּתוּב אֶלָּא לְמוֹהַר בִּלְבַד. וַיי דָא אָֽמְרָה הָדָא. דְּתַנֵּי חִזְקִיָּה. אִם מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ. אֵין לִי אֶלָּא שֶׁמִּיאֶן אָבִיהָ. מְנַיִין שֶׁאִם יְמָאֲנוּ אֲפִילוּ מִן הַשָּׁמַיִם. תַּלְמוּד לוֹמַר מָאֵן יְמָאֵן מִכָּל מָקוֹם. מֵעַתָּן הַבָּא עַל הַשִּׁפְחָה (לֹא) יְהֵא לוֹ קְנָס. לֵית יְכִיל. דְּתַנֵּי. יָכוֹל הַבָּא עַל הַשִּׁפְחָה אֲרָמִית יְהֵא חַייָב. תַּלְמוּד לוֹמַר מָהֹר יִמְהֳרֶנָּה לוֹ לְאִשָּׁה. אֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ הֲוָייָה בָהּ. יָצָאת שִׁפְחָה אֲרָמִית שֶׁאֵין לֹה הֲוָייָה בָהּ. הָתִיבוּן. הֲרֵי אֲחוֹתוֹ אֵין לוֹ הֲוָייָה בָהּ וְהוּא מְשַׁלֵּם קְנָס. שַׁנְייָא הִיא שֶׁיֵּשׁ לָהּ הֲוָייָה אֶצֶל אַחֵר. הֲרֵי בִתּוֹ יֵשׁ לָהּ הֲוָייָה אֶצֶל אַחֵר וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם קְנָס. שַׁנְייָה הִיא שֶׁהוּא מִתְחַייֵב בְּנַפְשׁוֹ. שֶׁכָּל הַמִּתְחַייֵב בְּנַפְשׁוֹ אֵינוֹ מְשַׁלֵּם מָמוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא ריבה אותן הכתוב אלא למוהר בלבד. כלומר השתא דכתב רחמנא הכי משמע דהריבוי לא קאי אכסף ישקול ואקנס אלא דה''ק כסף ישקול כפי מוהר והיא כתובה של הבתולות וכהאי דאמר בבבלי פ''ק דף י' מכאן סמכו חכמים לכתובת אשה מן התורה וכן דריש הכא לקמן הלכה ה' ובתולות דעלמא קאמר ומנא לן ריבויא לקנס:
ויידא אמרה. ומאיזה מקרא אנו למדין עכשיו:
הדא. מזה המקרא כדתני חזקיה אם מאן וכו':
אפי' מן שמים. שהיא אסורה לו מנין שמשלם קנס:
מאן ימאן מ''מ. וכתיב כסף ישקול רבתה התורה אפילו פסולות לקנס וכולהו במשמע בין ח''ל בין ח''כ:
מעתה. דרבתה התורה אפי' מיאנו מהשמים:
הבא על השפחה יהא לה קנס גרסינן. ומתני' הא קתני דוקא נשתחררה פחותה מבת ג':
לית יכיל. אין אתה יכול לומר כן דתני וכו' שאין לו הויה בה דאין קידושין תופסין בה לאפוקי ח''ל דקידושין תופסין בהן:
התיבון. על זה הרי אחותו והה''ד לשאר חייבי כריתות דחשיב במתני' וקמייתא נקט דאין קידושין תופסין בהן ואפ''ה משלם קנס:
ומשני שנייא היא. חייבי כריתות שיש להן הויה אצל אחר לאפוקי שפחה ארמית דאין לה הויה כלל:
הרי בתו. והה''ד לכל חייבי מיתות דקתני בסיפא ואין משלם קנס:
שנייא היא. התם שמתחייב בנפשו שמיתתו מיתת ב''ד ואינו משלם ממון כדיליף לקמן:
לית כתיב אלא כמוהר הבתולות. דאפסקיה קרא בתיבת כמוהר בין כסף ישקול להבתולות:
ומקשה עלה ר''ז אילו הוה כתיב בתולות כמוהריות. ניחא דהוי משמע ריבויא אבתולות ואכסף ישקול דרישא דקרא דרבתה התורה לקנס בבתולות:
הבתולות. כתיב ריבה כאן בתולות הרבה אפילו פסולות והכל במשמע חייבי לאוין וחייבי כריתות:
וממזרת היא ראויה לו. בתמיה ואמאי יש לה קנס:
גמ' כתיב ולו תהיה לאשה. גבי אונס דמשמע אשה שהיא ראויה לו שהיא כשיר' לו:
משנה: 15b אֵילוּ נְעָרוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶן קְנָס הַבָּא עַל הַמַּמְזֶרֶת וְעַל הַנְּתִינָה וְעַל הַכּוּתִית וְהַבָּא עַל הַגִּיּוֹרֶת וְעַל הַשְּׁבוּיָה וְעַל הַשִּׁפְחָה שֶׁנִּפְדּוּ וְשֶׁנִּתְגַּייְרוּ וְשֶׁנִּשְׁתַּחְרְרוּ פְּחוּתוֹת מִבְּנוֹת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד. הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ וְעַל אֲחוֹת אָבִיו וְעַל אֲחוֹת אִמּוֹ וְעַל אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ וְעַל אֵשֶׁת אָחִיו וְעַל אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו וְעַל הַנִּדָּה יֵשׁ לָהֶן קְנָס אַף עַל פִּי שֶׁהֵן בְּהִיכָּרֵת אֵין בָּהֶן מִיתַת בֵּית דִּין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שאף על פי שהן בהכרת אין בהן מיתת בית דין. וכרת אינו פוטר מן התשלומין והני מילי שלא היתה שם התראה אבל אם היה שם התראה פטור מן הקנס דקי''ל כל חייבי כריתות שהתרו בהן לוקין ואין אדם לוקה ומשלם:
ועל אשת אחיו ועל אשת אחי אביו. שנתקדשה לאחד מהן ונתגרשה מן האירוסין ועדיין בתולה היא:
פחותות מבנות ג' ויום א'. דבחזקת בתולות הן שאף על פי שנבעלו בשביה או בגיותן בתוליהן חוזרין:
ועל הכותית. בגמרא מפרש משום מה הן פסולין:
ועל הנתינה. מן הגבעונים ועל שם שנתנם יהושע חוטבי עצים ושואבי מים נקראו נתינים והם אסורים לבא בקהל:
שיש להן קנס. אם אנס אדם אחת מהן אפילו הן פסולות נותן לאביה חמשים כסף כדכתיב ונתן לאביה וגו':
מתני' אלו נערות. דוקא נערה משהביאה ב' שערות עד שתבגר והם ששה חדשים שבין נערות לבגרות אבל בוגרת אין לה קנס וכן קטנה לר''מ וכסתמא דמתני' דלקמן קטנה יש לה מכר ואין לה קנס:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source