רִבִּי יוּדָה בַּר סִיסִין רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. יָֽרְדוּ לְסִימְפוֹן בְּשִׁיטַּת רִבִּי מֵאִירִ דְּקִידּוּשִׁין. רִבִּי חֲנַנְיָה חֲבֵרִין דְּרַבָּנִין בְּעָא. לָמָּה לִי כְרִבִּי מֵאִיר. אֲפִילוּ כְרַבָּנִין. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. סֶדֶר סִימְפוֹן כָּךְ הוּא. אֲנָא פַּלָּן בַּר פַּלָּן מְקַדֵּשׁ לֵיךְ אַנְתְּ פַּלְנִיתָא בַּת פְּלוֹנִי עַל מְנָת לִיתֵּן לִיךְ מִיקְּמַת פַּלָּן וּמִכְנְסִינִיךְ לְיוֹם פַּלָּן. וְאִין אָתָא וְלָא כְנַסְתִּיךְ לָא יֶהֱוֵי לִי עָלַיִךְ כְּלוּם. וְיֹאמַר. עַל מְנָת. שֶׁלֹּא לִכְפּוֹל תְּנָייוֹ. אִילּוּ לֹא כָפַל תְּנָייוֹ מִיעָקַר קִידּוּשִׁין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. בְּכָל אָתָר אִית לְרִבִּי מֵאִיר מִמַּשְׁמַע לָאו אַתְּ שׁוֹמֵעַ הֵין. וְהָכָא לֵית לֵיהּ. אָמַר רִבִּי מִתַּנְייָה. חוֹמֶר הוּא בָּעֲרָיוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
חומר הוא בעריות. אבל בעלמא מודה שא''צ לכפול בתנאו:
ירדו לסימפון בשיטת ר''מ דקידושין. אגב דקאמר לעיל ר''מ דעירובין נקט הכא ר''מ דקידושין כלומר הא דתיקנו לכתוב בשטר סימפון ולכפול בתנאי בשיטת ר''מ היא:
למה לי כר''מ אפילו כרבנן. דברייתא דלעיל נמי אתיא דלא פליגי אלא באימר ע''מ אבל בלא ע''מ מודים לר''מ שצריך לכפול התנאי:
ומשני לא כן א''ר אבהו בשם רבי יוחנן. לעיל דסדר סימפון כך הוא שכותב על מנת ליתן ליך וכופל תנאו:
ויאמר ע''מ שלא לכפול תנאו. סיומא דמילתא היא כלומר הא ע''מ קאמר ואמאי צריך לכפול תנאו אלא ודאי דאמרינן אילו לא כפל תנייו מי עקר קדושיו שלו ואע''פ שאמר ע''מ היו הקדושין קיימין אפי' לא נתקיים התנאי אלמא צריך לכפול התנאי אפי' בעל מנת ובשיטת ר''מ היא:
בכל אתר אית לר''מ. מכלל לאו אתה שומע הן כדאמר פ''ק דנדרים והכא קאמר צריך לכפול התנאי:
תַּמָּן תַּנִּינָן. מַתְנֶה אָדָם עַל עֵירוּבוֹ. כֵּינִי מַתְנִיתָא. מַתְנֶה אָדָם עַל עֵירוּבָו. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. מָאן תַּנָּא. אִם בָּאוּ וְאִם לֹא בָאוּ. רִבִּי מֵאִיר. הֵיידֵין רִבִּי מֵאִיר. חֲבֵרַייָא אָֽמְרִין. רִבִּי מֵאִיר דְּקִידּוּשִׁין. דְּתַנֵּי. הָאוֹמֵר לָאִשָּׁה. הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת עַל מְנָת שֶׁיֵּרְדוּ גְשָׁמִים. יָֽרְדוּ גְשָׁמִים מְקוּדֶּשֶׁת וְאִם לָאו אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. בֵּין שֶׁיָּֽרְדוּ גְשָׁמִים בֵּין שֶׁלֹּא יָֽרְדוּ גְשָׁמִים מְקוּדֶּשֶׁת עַד שֶׁיִּכְפּוֹל תְּנָייוֹ. הַכֹּל מוֹדִין שֶׁאִם אָמַר. לְאַחַר שֶׁיֵּרְדוּ גְשָׁמִים. יָֽרְדוּ גְשָׁמִים מְקוּדֶּשֶׁת וְאִם לָאו אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר. רִבִּי מֵאִיר דְּעֵירוּבִין הִיא. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. אִם סָפֵק. רִבִּי מֵאיר וְרִבִּי יְהוּדָה אוֹמְרִים. הֲרֵי זֶה גַּמָּל חַמָּר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. לֹא אָמַר רִבִּי מֵאִיר אֶלָּא לְחוֹמָרִין. אָמַר רִבִּי מָנָא. וְיֵאוּת. בְּעֵירוּבוֹ אֵינוֹ קוֹנֶה שֶׁלֹּא זִכֶּה בוֹ אֶת עֵירוּבוֹ. כִּבְנֵי עִירוֹ. שֶׁנָּתֶן דַּעְתּוֹ לַעֲקוֹר אֶת רַגְלָיו מִבְּנֵי עִירוֹ. וְהָכָא לָרִאשׁוֹן אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת שֶׁלֹּא יָֽרְדוּ גְשָׁמִים. וְלַשֵּׁינִי אֶינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת שֶׁלּֽא כָפַל תְּנָייוֹ. רִבִּי חַגַּיי בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה 35b וְהֵן אִם לֹא כִי לֹא אֶחָד הוּא. אָמַר לֵיהּ. שַׁנְייָא הִיא שֶׁהָֽיְתָה הָאָרֶץ לִפְנֵיהֶן וְהוּא מְבַקֵּשׁ לְהוֹצִיאָהּ מִיָּדָם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רבי חגיי בעא קומי ר' יוסי. על דברי רחב''ג:
והן אם לא כי לא אחד הוא. האי אם לא דאמר משה אחד הוא עם כי לא שאמרו בני גד ובני ראובן שהרי הם אמרו לו ואנתנו נחלץ חושים לפני בני ישראל וגו' כי לא ננחל אתם מעבר הירדן וגו' ועל זה צוה משה אם יעברו וגו' ואם לא יעברו ומשמעות דבריהם הכי הוי ואנחנו נחלץ ואז כי לא ננחל אתם וגו' וא''כ אם לא יעברו לפניהם אז ינחלו אתם בארץ כנען ולא ארץ הגלעד ולמה היה לו למשה לחזור בדבריו אם לא יעברו אלא לאו להשמיענו דצריך לכפול התנאי וקשיא לרחב''ג:
שנייא היא. דטעמא אחרינא איכא שהיה צריך הדבר לאמרו לפי שארץ הגלעד היתה כבר לפניהן והוא מבקש להוציאן מידם לפיכך היה צריך לחזוק דבריו:
סמכיה גבי לוי. המחהו אצל לוי שישלם לו מה שיש בידו ממנו:
אי פרסן לוי. ובתוך כך העני לוי מלשון נפרס ונתדלדל:
לית ראובן חייב לשמעון. כלום דכיון שהעמידו אצל לוי במעמד שלשתן פטור הוא ראובן משמעון:
בשלא עשו בהערמה. שלא היה יודע ראובן שכבר העני לוי באותו שעה אבל עשו בהערמה שהמתהו אצלו בחזקת שהוא עשיר ונמצא שהיה עני באותו שעה חייב ראובן לשלם לשמעון:
כבני עירו. נמי לית ליה שהרי כבר נתן דעתו מבין השמשות לעקור את רגלו מבני עירו ולקנות במקום עירובו והלכך אי לאו דאמר בפירוש אם לא יבאו עכו''ם הריני כבני עירי ה''ז חמר גמל דספק עירוב הוא:
תמן תנינן. פרק בכל מערבין מתנה אדם על ערובו ואומר אם באו עכו''ם מן המזרח עירובי למערב מן המערב ערובי למזרח לא באו לא מכאן ולא מכאן הריני כבן עירי:
כיני מתניתא מתנה אדם על עירוביו. הא דקאמר עירובו לאו דוקא אלא ה''ק מתנה על עירוביו שצריך שיניח שני עירובין א' לסוף אלפים במזרח וא' לסוף אלפים במערב ומתנה על שניהם אם יבואו עכו''ם מן המזרח וצריך אני לברוח מפניהם יקנה לי עירובי שבמערב ואם מן המערב יקנה לי עירובי שבמזרח:
מאן תנא אם באו אם לא באו. שצריך לכפול בתנאו שאם לא יבאו כלל יהיה כבני עירו ולא יפסיד כלום לכל רוח ר''מ היא:
הכל מודים. שאם אמר לאחר שירדו גשמים. אפילו ר''מ מודה בהא שא''צ לכפול התנאי דהא בהדיא קאמר לאחר שירדו גשמים תהיה מקודשת לי:
רבי יוסי אמר ר''מ דעירובין היא. קסבר דטעמא דר''מ לאו משום תנאי כפול הוא אלא ר''מ לטעמיה אזיל דמחמיר בספק עירוב:
דתנינן תמן. במשנה שלפניה גבי נתגלגל חוץ לתחו' או שנפל עליו גל או נשרף וספק אם היה העירוב קיים בין השמשות שהוא שעת קניית עירוב או לא:
ר''מ ורבי יהודה אומרים ה''ז חמר גמל. כאדם המנהג חמור וגמל שהחמור הולך לפניו והגמל מושכו לאחריו וה''נ מספקא לן אם קנה ממקום עירובו אלפים אמה לכל רוח והפסיד אלפי' שמעבר ביתו והלא' או שלא קנה לו עירובו ויש לו מביתו אלפים אמה לכל רוח ומעבר עירובו והלא' לא כלום ומחמת ספק זה אין לו אלא אלפים שבין ביתו לעירוב דממה נפשך בהן אישתרי ומתניתין דמתנה על עירובו נמי מהאי טעמא כדמסיק רבי יוסי לא אמר ר''מ אלא לחומרין:
ויאות. הוא דאזלינן לחומרא אם לא גילה דעתו ואמר בפירוש שאם לא יבאו העכו''ם יהיה כבני עירו:
בעירובו אינו קונה שלא זכה בו את עירובו. שלא אמר אלא אם באו עכו''ם והרי לא באו:
והכא. בקידושין נמי הא דקאמר ר''מ צריך לכפול בתנאו לא אמר אלא לחומרא וכגון שבא אחר וקדשה לראשון אינה מקודשת לגמרי דאמרינן תנאה הוי והרי לא ירדו גשמים ולשני אינה מקודשת מפני שלא כפל הראשון תנאו ואמרינן דלא הוי תנאי ומקודשת לו ואפילו לא ירדו גשמים וצריכה גט משניהם אבל אם לא קדשה אחר מודה ר''מ דתנאה הוי וכל זמן שלא ירדו גשמים יכולין לחזור בהן:
ר''מ דקידושין. כדתני בתוספתא דקאמר שצריך לכפול תנאו וה''נ במתניתין דהתם טעמא משום דתנאי בכפל בעינן:
משנה: הַמְקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה וְאָמַר כְּסָבוּר הָיִיתִי שֶׁהִיא כֹהֶנֶת וַהֲרֵי הִיא לְוִיָּה לְוִיָּה וַהֲרֵי הִיא כֹהֶנֶת עֲנִיָּה וַהֲרֵי הִיא עֲשִׁירָה עֲשִׁירָה וַהֲרֵי הִיא עֲנִיָּה הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הִטְעַתּוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' שלא הטעתו. אלא הוא הטעה את עצמו וכיון דלא פירש לאו כל כמיניה דהוו להו כדברים שבלב:
הלכה: רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. כָּל תְּנַאי כול'. רִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר. מְקוּדֶּשֶׁת אֲפִילוּ בָעֵדִים. רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. מְקוּדֶּשֶׁת לָחוֹמָרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' מקודשת אפי' בעדים. כלומר מקודשת גמורה הויא כשאר קידושין בעדים:
מקודשת לחומרין. אינה אלא מקודשת מספק ולחומרא:
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אִימִּי. רְאוּבֵן חַייָב לְשִׁמְעוֹן. סָֽמְכֵיהּ גַּבֵּי לֵוִי. אֶיפַּרְסָן לֵוִי. לֵית רְאוּבֵן חַייָב לְשִׁמְעוֹן. הָדָא דְאַתְּ אָמַר. בְּשֶׁלֹּא עָשׂוּ בָהּ עֲרָמָה. אֲבָל עָשׂוּ בְהַעֲרָמָה חַייָב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רבי חגיי בעא קומי ר' יוסי. על דברי רחב''ג:
והן אם לא כי לא אחד הוא. האי אם לא דאמר משה אחד הוא עם כי לא שאמרו בני גד ובני ראובן שהרי הם אמרו לו ואנתנו נחלץ חושים לפני בני ישראל וגו' כי לא ננחל אתם מעבר הירדן וגו' ועל זה צוה משה אם יעברו וגו' ואם לא יעברו ומשמעות דבריהם הכי הוי ואנחנו נחלץ ואז כי לא ננחל אתם וגו' וא''כ אם לא יעברו לפניהם אז ינחלו אתם בארץ כנען ולא ארץ הגלעד ולמה היה לו למשה לחזור בדבריו אם לא יעברו אלא לאו להשמיענו דצריך לכפול התנאי וקשיא לרחב''ג:
שנייא היא. דטעמא אחרינא איכא שהיה צריך הדבר לאמרו לפי שארץ הגלעד היתה כבר לפניהן והוא מבקש להוציאן מידם לפיכך היה צריך לחזוק דבריו:
סמכיה גבי לוי. המחהו אצל לוי שישלם לו מה שיש בידו ממנו:
אי פרסן לוי. ובתוך כך העני לוי מלשון נפרס ונתדלדל:
לית ראובן חייב לשמעון. כלום דכיון שהעמידו אצל לוי במעמד שלשתן פטור הוא ראובן משמעון:
בשלא עשו בהערמה. שלא היה יודע ראובן שכבר העני לוי באותו שעה אבל עשו בהערמה שהמתהו אצלו בחזקת שהוא עשיר ונמצא שהיה עני באותו שעה חייב ראובן לשלם לשמעון:
כבני עירו. נמי לית ליה שהרי כבר נתן דעתו מבין השמשות לעקור את רגלו מבני עירו ולקנות במקום עירובו והלכך אי לאו דאמר בפירוש אם לא יבאו עכו''ם הריני כבני עירי ה''ז חמר גמל דספק עירוב הוא:
תמן תנינן. פרק בכל מערבין מתנה אדם על ערובו ואומר אם באו עכו''ם מן המזרח עירובי למערב מן המערב ערובי למזרח לא באו לא מכאן ולא מכאן הריני כבן עירי:
כיני מתניתא מתנה אדם על עירוביו. הא דקאמר עירובו לאו דוקא אלא ה''ק מתנה על עירוביו שצריך שיניח שני עירובין א' לסוף אלפים במזרח וא' לסוף אלפים במערב ומתנה על שניהם אם יבואו עכו''ם מן המזרח וצריך אני לברוח מפניהם יקנה לי עירובי שבמערב ואם מן המערב יקנה לי עירובי שבמזרח:
מאן תנא אם באו אם לא באו. שצריך לכפול בתנאו שאם לא יבאו כלל יהיה כבני עירו ולא יפסיד כלום לכל רוח ר''מ היא:
הכל מודים. שאם אמר לאחר שירדו גשמים. אפילו ר''מ מודה בהא שא''צ לכפול התנאי דהא בהדיא קאמר לאחר שירדו גשמים תהיה מקודשת לי:
רבי יוסי אמר ר''מ דעירובין היא. קסבר דטעמא דר''מ לאו משום תנאי כפול הוא אלא ר''מ לטעמיה אזיל דמחמיר בספק עירוב:
דתנינן תמן. במשנה שלפניה גבי נתגלגל חוץ לתחו' או שנפל עליו גל או נשרף וספק אם היה העירוב קיים בין השמשות שהוא שעת קניית עירוב או לא:
ר''מ ורבי יהודה אומרים ה''ז חמר גמל. כאדם המנהג חמור וגמל שהחמור הולך לפניו והגמל מושכו לאחריו וה''נ מספקא לן אם קנה ממקום עירובו אלפים אמה לכל רוח והפסיד אלפי' שמעבר ביתו והלא' או שלא קנה לו עירובו ויש לו מביתו אלפים אמה לכל רוח ומעבר עירובו והלא' לא כלום ומחמת ספק זה אין לו אלא אלפים שבין ביתו לעירוב דממה נפשך בהן אישתרי ומתניתין דמתנה על עירובו נמי מהאי טעמא כדמסיק רבי יוסי לא אמר ר''מ אלא לחומרין:
ויאות. הוא דאזלינן לחומרא אם לא גילה דעתו ואמר בפירוש שאם לא יבאו העכו''ם יהיה כבני עירו:
בעירובו אינו קונה שלא זכה בו את עירובו. שלא אמר אלא אם באו עכו''ם והרי לא באו:
והכא. בקידושין נמי הא דקאמר ר''מ צריך לכפול בתנאו לא אמר אלא לחומרא וכגון שבא אחר וקדשה לראשון אינה מקודשת לגמרי דאמרינן תנאה הוי והרי לא ירדו גשמים ולשני אינה מקודשת מפני שלא כפל הראשון תנאו ואמרינן דלא הוי תנאי ומקודשת לו ואפילו לא ירדו גשמים וצריכה גט משניהם אבל אם לא קדשה אחר מודה ר''מ דתנאה הוי וכל זמן שלא ירדו גשמים יכולין לחזור בהן:
ר''מ דקידושין. כדתני בתוספתא דקאמר שצריך לכפול תנאו וה''נ במתניתין דהתם טעמא משום דתנאי בכפל בעינן:
חַד בַּר נַשׁ הֲוָה חַייָב לְחַבְרֵיהּ מֵאָה דֵינָרִין בְּקַרְטֵיס. שָׁלַח חַמְשִׁין גַּבֵּי שְׁלִיחָה. אֲמַר לֵיהּ. אִין לָא יְהַב לָךְ קַרְטֵיסָא לֹא תִתֵּן לֵיהּ כְּלוּם. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי אִימִּי. אָמַר. אֵיזִיל הַב וָאֲנָן יָֽדְעִין. הַגַּע עַצְמָךְ דָּמַר רִבִּי אִימִּי עוֹשִׂין לוֹ מוֹדַע בֵּית דִּין. דְּזָכָה לְחַבְרֵיהּ. רַבָּנִין דְּהָכָא אָֽמְרִין. דְּזָכָה זָכָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דזכה זכה. מה שזכה זכה ואינו רשאי להחזירו ועל זה מייתי האי עובדא דרבי דוסתי שהחזיר מתוך הפחד והאונס ובכה''ג פטור הוא וכתובה היא לעיל סוף פ''ג דגיטין ושם פירשתי ע''ש:
דזכה לחבריה. מי שזכה בשביל חבירו שקיבל מעות מבעל חובו בשבילו ורוצה הלוה לחזור וליקח מידו:
אתא עובדא קומי רבי אמי. בא המלוה לפניו ושאלו מה יעשה ואמר לו תן לו השטר ואנו יודעים שיש לך עדיין חמשים דינרים בידו וע''פ הכרח החזרת לו השטר. הגע עצמך דמת ר' אימי. כלומר דפריך על שאמר ואנן ידעין ואם רבי אימי ימות ומשני עושין לו כתב מודעא מהב''ד שבאונס החזירו שהרי אנן ידעין מאונסו:
בקרטיס. בשטר חוב ושלח לו חמשים דינרין וצוה להשליח שאם לא יחזיר לו השטר של כל המאה דינרין לא יתן לו כלום:
חַד בַּר נַשׁ קָם עִם חַבְרֵיהּ בְּשׁוּקָא. אֲמַר לֵיהּ. הַב לִי קִיתוֹנָה דְאִית לִי גַּבָּךְ. אֲמַר לֵיהּ. הַב לִי דֵּינָרָא דְאִית לִי גַּבָּךְ. אֲמַר לֵיהּ. הַב לִי קִיתוֹנָא וְסַב דֵּינָרָא. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. אֲמַר לֵיהּ. אַתְּ אוֹדֵית לֵיהּ בְּדֵינָרָא וְהוּא לֹא אוֹדֵי לָךְ בְּקִיתוֹנָא. אֵיזִיל וָהַב לֵיהּ דֵּינָרָא. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אֶָחָא. מוֹדֵי רִבִּי אִימִּי דּוּ אָמַר בְּשֶׁהַדִּין לֹא כֵן אֶלָּא בְדִיל דְּלָא יִכְפּוֹר בְּקִיתוֹנָה לֹא חִייֵב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אלא בדיל דלא יכפור כו'. כלומר שלא אמר לו כן אלא בשביל שאפשר ע''י זה יודה בעל הדינר שאין זה חייב לו כלום מהפשתן:
מודי ר' מנא גרסינן דאמר בשהדין לא כן. כלומר מודה הוא במה שאמר שהדין לא כן שהרי זה מוחזק הוא בדינר והדין הוא שבעל הדינר ישבע שיש לו ביד כנגדו מהפשתן כפי תביעתו ועל השאר ישבע בעל הפשתן:
את אודית לי בדינרא. אתה הוא שהודית לו בדינר אבל הוא לא הודה לך בפשתן שהרי לא אמר תן לי הדינר וקח את הפשתן וא''כ תן לו את הדינר והוא ישבע לך על הפשתן:
הב לי קיתונא. כמו כיתונא:
36a כְּהָדָא חֲזָרָייָה סָֽמְכוֹן לִתְנָאֵי קְרָייָה גַבֵּי זְבוּנָה. קְרַן זְבוּנָה וָאֲזַל לֵיהּ. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא אָמַר. אִין פְרִיטִין אִינּוּן אִינּוּן פָּֽשְׁעִין. אִין דֵּינָרִין אִינּוּן כֵּינִי אוֹרְחָא דִזְבוּנָה מְדַדָּייָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אין דינרין אינון. ואם היה חוב גדול של דינרים כן דרך הסוחר להיות מדדה ומשמיט עצמו מלשלם ולדחות מדחי אל דחי ומיירי שבאותו שעה שהמחום אצלו לא היה בידו כלום ולא פשעו התגרים וחייבין החוזרין לשלם להם:
אין פריטין אינון. אם החוב הוא דבר מועט הן פשעו שלא גבו מידו עד שהעני ופטורין החזרייה מהן:
קרן זבונה ואזיל ליה. נקרן ונתדלדל אותו הסוחר מחמת חובותיו ונעשה בורח:
כהדא חזריי'. הם החוזרים בעיירו' ולוקחין סחורה מהתגרים והמחום לתנאי קרייה הם המוכרים להם שעוה בתנאי ובהקפה אצל הסוחר לשלם להן עבורן. א''נ תנאי קרייה יושבי הכרכים הנותנים להם סחורה בתנאי הקפה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source