2b כְּתָבוֹ עַל דָּבָר שֶׁהוּא אִיסּוּר הֲנָאָה. תַּנֵּי רִבִּי חָנִין. מַעֲשֶׂה בָא לִפְנֵי רִבִּי וְאָמַר. הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת. רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר. אֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. הֲוְייָן רַבָּנִין פְּלִיגִין. מָן דְּאָמַר. אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. אֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת. וּמָן דָּמַר. מְקוּדֶּשֶׁת. מְגוֹרֶשֶׁת. חֲבֵרַייָה אָֽמְרִין לַחוֹמָרִין. רִבִּי יוֹסֵי בְעָא. מָהוּ לַחוֹמָרִין. אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת מְגוֹרֶשֶׁת הַיינוֹ לַחוֹמָרִין. אִילּוּ אֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת מְקוּדֶּשֶׁת הַיְּנוֹ לַחוֹמָרִין. 3a מָהוּ כְדוֹן. רִבָּנִין דְּקַיְסָרִין בְּשֵׁם רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. מָאן דְּאָמַר. מְגוֹרֶשֶׁת. אִיסּוּר הֲנָייָה מִדִּבְרֵיהֶם. וּמָן דָּמַר. אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. אִיסּוּר הֲנָייָה מִדְּבַר תּוֹרָה. הָא בְּאִיסּוּר הֲנָייָה מִדִּבְרֵיהֶן מְקוּדֶּשֶׁת. אִין תֵּימַר כֵּן לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רַב. דְּרַב אָמַר. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. הַמְקַדֵּשׁ בְּחָמֵץ מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעֲלָן לֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם. וְחָמֵץ מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעֲלָן טָב הוּא כְלוּם. תַּמָּן בְּגוּפוֹ קִידֵּשׁ. בְּרַם הָכָא בִּתְנָיִים שֶׁבּוֹ קִידֵּשׁ. מֵעַתָּה אֲפִילוּ בְּאִיסּוּר הֲנָייָה דְּבַר תּוֹרָה תְּהֵא מְקוּדֶּשֶׁת. מַה בֵינָהּ לִשְׁטָר שֶׁאֵינוֹ יָפֶה שָׁוֶה פְרוּטָה. תַּמָּן אֵינוֹ רָאוּי לְהַשְׁלִים עָלָיו. בְּרַם הָכָא רָאוּי הוּא לְהַשְׁלִים עָלָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
הווין רבנין פליגין. בפלוגתייהו דר' חנין ורבי אלעזר לענין קידושין נמי כן ומ''ד אם קידשה באיסורי הנאה מקודשת ס''ל מגורשת דמקשינן יציאה להויה מה דכשר בקידושין כשר בגירושין ומ''ד אינה מקודשת ס''ל אינה מגורשת:
חברייה אמרין. דלא מקשינן יציאה להוייה בהא ואמרינן לחומרין:
מהו לחומרין. מי אמרינן אינה מקודשת אבל מגורשת היינו לחומרין דבכל חדא איכא חומרא דלקידושין הוי חומרא כשאינה מקודשת דצריכה קידושין אחרים ואם קדשה אחר צריכה גט ממנו מספק ולענין מגורשת הויא לחומרא דפסולה לכהונה ואם קדשה אחר צריכה הימנו גט:
אילו. או אילו נאמר כן אינה מגורשת ומקודשת היינו לחומרין דבתרוייהו מחשבינן לה כאשת איש:
מהו כדון. מאי הוי עלה בקידושין:
רבנן דקיסרין. קאמרי דלא פליגי כלל אלא מאן דאמר מגורשת מקודשת באיסור הנאה מדבריהם ומ''ד אינה מגורשת מקודשת כלומר ואינה מקודשת באיסור הנייה מד''ת:
הא באיסור הנאה מדבריהן. לכ''ע מקודשת:
לית הדא פליגא על רב. דאמר דברי ר' מאיר כלומר אפילו לדברי ר''מ דקאמר התם חמץ משש ולמעלה מדבריהן הוא כדדריש התם מקרא מודה הוא המקדש בחמץ מו' שעות ולמעלן לא עשה כלום וקשיא רב כמאן אמר לשמעתיה דהכא אמרינן לכ''ע איסור הנאה מדבריהן מקודשת:
תמן בגופו קידש. שאני התם דבגופו של חמץ קדש וחמץ מו' שעות ולמעלן טב הוא כלום ואפילו האיסור מדבריהן הוא מ''מ עכשיו אינו שוה כלום:
ברם הכא. שכתבו על דבר איסור הנאה ולא קדשה אלא בתנאים ובדברים שכתוב בו הרי את מקודשת לי לא איכפת לן מידי:
מעתה אפילו באיסור הנאה מד''ת תהא מקודשת. מטעם זה ומה בינה לשטר שאינו שוה כלום ואפ''ה מקודשת היא בדברים שבו:
תמן. באיסור הנאה מד''ת אין ראוי הוא להשלים עליו שאינו שוה כלום ואף על גב דלא בעינן בשטר שיהא ש''פ מכל מקום גנאי הוא לאשה להתקדש בכתוב על דבר שאינו שוה כלום אבל בשטר שאינו שוה פרוטה ליכא גנאי שהרי ראוי הוא להשלים עליו לשוה פרוטה והא דמקודשת באיסור הנאה מדבריהם לחומרא הוא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source