משנה: הַמְקַדֵּשׁ אִשָּׁה וּבִתָּהּ אוֹ אִשָּׁה וַאֲחוֹתָהּ כְּאַחַת אֵינָן מְקוּדָּשׁוֹת. וּמַעֲשֶׂה בְחָמֵשׁ נָשִׁים וּבָהֶן שְׁתֵּי אֲחָיוֹת וְלִיקֵּט אֶחָד כַּלְכָּלָה שֶׁל תְּאֵינִים מִשֶּׁלָּהֶן הָֽיְתָה וְשֶׁל שְׁבִיעִית הָֽיְתָה וְאָמַר הֲרֵי כּוּלְּכֶם מְקוּדָּשׁוֹת לִי בְּכַלְכָּלָה זוֹ וְקִיבְּלָתָהּ אַחַת מֵהֶן עַל יְדֵי כוּלָּם וְאָֽמְרוּ חֲכָמִים אֵין הָאֲחָיוֹת מְקוּדָּשׁוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
משלהן היתה. בבבלי דייק הכי שמעינן מהאי מתני' המקדש בגזל ואפילו בגזל דידה אינה מקודשת ולא אמרינן מדקבילתיה אחילתי' מדקתני שלהן היתה ושל שביעית הית' טעמא דשל שביעית הית' והפקר הוא וכלאחר יאוש דמי הלכך שאר הנשים מקודשות אבל בשאר שני שבוע לא ואם כן ש''מ אפילו בגזל דידה אינה מקודשת ושמעינן נמי שהמקדש בפירות שביעית מקודשת ולא אמרינן דלא הוי ממינו לזכות בהן אלא כיון שזכה בהן ממונו הוא לכל דבר א''נ דלא תימא לאכלה אמר רחמנא ולא לדבר אחר ושמעינן נמי שאשה נעשית שליח לחבירתה אפילו במקום שנעשית לה צרה ואף על גב דבכל עדות שהאשה כשרה לה אין הצרה כשרה לה שליחותא מיהת כיון דעבדה עבדה שהרי בקידושין הללו הן נעשות צרות זו לזו על ידי זו שקבלתה וקתני האחיות אינן מקודשות הא נכריות מקודשות. ומתני' מיתרצא התם אליבא דהלכתא הכי המקדש אשה ובתה או אשה ואחותה שתיהן כאחת אינן מקודשות הא אחת מאשה ובתה אחת מאשה ואחותה וכגון שאמר לשתיהן אחת מכם מקודשת לי ולא פירש לאיזו מהן מקדש וקבלה אחת מהן הקידושין על ידי חברתה או שתיהן קבלו הקידושין כאחת אע''פ שקידושין שאין מסורין לביאה הן דכל אחת מהן איכא לספוקי באחות אשתו מקודשות ושתיהן צריכות גט אבל אם אמר בפירו' הראוי' לביאה מכם מקודשת לי אינן מקודשות דאין שום אחת מהן ראוי' לביאה ומעשה נמי בחמש נשים ובהן שתי אחיות ולקט אחד כלכלה של תאנים ואמר הראוי' מכם לביאה תתקדש לי ואמרו חכמים אין האחיות מקודשות אבל נכריות שהן ראויות לביאה מתקדשו' ואם אמר כלכם מתקדשות לי לא היתה שום אחת מהן מקודשת דכיון דאמר כלכם כללן כאחת וכי היכי דאין אחיות מקודשות כך אין הנכריות מקודשות:
מתני' אינה מקודשת. דאמר קרא ואשה אל אחותה לא תקח לצרור בשעה שנעשו צרות זו לזו אין לך לקוחין אפילו באחת מהן וה''ה לכל עריות שיש בהן כרת שאין קידושין תופסין בהן:
הלכה: הַמְקַדֵּשׁ שְׁתֵּי נָשִׁים בְּשָׁוֶה פְרוּטָה כול'. תַּנֵּי. וְכוּלָּן שֶׁבָּעֲלוּ קָנוּ. רִבִּי שִׁמְעוֹן וְרִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי שִׁמְעוֹן. וְכוּלָּן שֶׁבָּעֲלוּ קָנוּ. שֶׁלֹּא הָֽיְתָה בְעִילָתוֹ אֶלָּא לְשׁוּם קִידּוּשִׁין הָרִאשׁוֹנִים. אִם קָנוּ. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. קָנוּ לַחוֹמָרִין. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל תְּנַיי שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה מִתְּחִילָּתוֹ מְקוּדֶּשֶׁת לַחוֹמָרִין. רִבִּי מָנָא בְעָא קוֹמֵי דְרִבִּי יוּדָן. מָאן תַּנָּא. כָּל תְּנַאי שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה מִתְּחִילָּתוֹ תְּנָייוֹ בָטֵל. דְּלֹא כְרִבִּי שִׁמְעוֹן. רִבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מְקוּדֶּשֶׁת לַחוֹמָרִין. הֵיךְ עֲבִידָא. הֲרֵי אֶנִי מְקַדְּשָךְ בִּבְעִילָה עַל מְנָת שֶׁיֵּרְדוּ גְשָׁמִים. יָֽרְדוּ גְשָׁמִים מְקוּדֶּשֶׁת. וְאִם לָאו אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּקִידּוּשֵׁי מִלְוָה לַחוֹמָרִין וּבְקַרְקָעוֹת לֹא קָנָה וּבִמְטַלְטְלִין אֵין מוֹסְרִין אוֹתוֹ לְמִי שֶׁפָּרַע. בִּיקֵּשׁ לְהַעֲמִיד לוֹ מִקְחוֹ נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. וַהֲרֵי לָךְ אֶצְלִי בָהֶן יַיִן. וְיַיִן אֵין לוֹ. הָא אִם יֵשׁ לוֹ יַיִן הֲרֵי זֶה חַייָב. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. אִם יֵשׁ לוֹ יַיִן חַייָב לִיתֵּן לוֹ. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק שֶׁלֹּא אָמַר לְתַמָּן. הֲווֹן יָֽדְעִין דְּהוֹרֵי רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. קִידּוּשֵׁי מִלְוָה לַחוֹמָרִין. וּבְאִישׁ לְרִבִּי זְעִירָא. 28a כָמָּה. בְּגִין דַּהֲווֹן מַחְמִרִין וְקָלִיל עֲלֵיהוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. בְּקוּלָּא הֲווֹן נְהִיגִין וְאַחְמַר עֲלֵיהוֹן. שֶׁאִם בָּא אַחֵר וְקידְּשָׁהּ תָּֽפְסוּ בָהּ קִידּוּשִׁין. אָמַר רִבִּי יוּדָן בֵּירִבִּי חָנָן. עֶרְוָה שֶׁאֵינָהּ עֶרְוָה. תּוֹפֵס אֶת שֶׁאֵינָהּ עֶרְוָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואין קידושין תופסין בעריות. שאפילו אחת מהאחיו' אינה מקודשת:
ומקדשין בגזילה. בגזל שלה והאי תלמודא דייק הכי טעמא דשלהן היתה הא של אחרים אינה מקודשת ובגזל דידה מקודשת ואפילו לפני יאוש דמכיון דקבילתיה אחילתי' והא דקתני ושל שביעית הית' לומר שמקדשין בפירות עבירות ואפי' לכתחילה:
שהאשה מקבלת כו'. אפילו במקום שנעשית לה צרה:
שחמש נשים מתקדשות כאחת. דקתני אין האחיות מקודשות הא לאו הכי כולן מקודשות ולא תימא צריך לקדש לכל אחת בפני עצמה:
גמ' את שמע מינה. ממתני' חמש:
ערוה שאינה ערוה כל ספק שבא לפניך אם היא ערוה או אינה ערוה תפוס את שאינה ערוה וכלומר לחומרא דחיישינן שמא אינה אשת איש ותפסו בה קידושי אחר להצריכה גט:
אמר ר' יוסי בר' בון. לא היא אלא בקולא הוון נהיגין שהיו אומרים המקדש במלוה מקודשת לגמרי ועכשיו החמיר עליהן בזה ששלח למיחש לחומרא ואם בא אחר וקדשה תפסו בה קידושין וצריכה גט משניהם מספק וזהו שלא הוטב בעיני ר' זעירא:
למה. מפני מה הורע לו אם בגין דהוון נהגין מחמרין עליהון ואמרי דלא הוו קידושין כלל והוא עכשיו מיקל עליהן:
שלח אמר לתמן. שלח לבבל ואמר להן הוו ידעין דהורי ר' יוחנן בקידושי מלוה לחומרא והורע בעיני רבי זעירא מה ששלח רבי שמואל:
ביקש. הלוקח להעמיד לו מקחו והמוכר חוזר בו מאי:
נישמעינה מן הדא. מתני' בריש איזהו נשך שאם היה חייב לו חטים ואומר תן לי החטים שאני רוצה למכרם וליקח בהן יין ואמר לו הרי חטיך נתונים עלי כשער של עכשיו והרי לך אצלי יין ויין אין לו דקאמר התם דאסור משום רבית מכיון שאין לו יין עכשיו ודייק דלענין קנייה נמי כן הוא אם יש לו נקנה לו וחייב ליתן לו ותני ר' חייא נמי כן אלמא אין המוכר יכול לחזור בו:
גמ' תני וכולן שבעלו קנו. דאדם יודע שאין קדושין תופסין בפחות משוה פרוטה וגמר ובעל לשם קדושין דחזקה שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות:
ה''ג בתוספתא רבי שמעון בן יהודה אימר משום רבי שמעון אע''פ שבעל לא קנה שלא היתה בעילתו אלא לשם קדושין הראשוני':
אם קנו. מה קנו לענין מאי קנו אם לכל וכאשתו גמורה היא:
קנו לחומרין. שצריכה הימנו גט ואם בא אחר וקידשה צריכה נמי הימנו גט דלחומרא חיישינן שמא על דעת קידושין הראשונים בעל. א''נ אם קנו לדברי ר''ש קאי ואם קנו לענין זה הוא דקנו לחומרין וכן מוכח מדלקמן:
כל תניי שהוא מעשה מתחלתו. שיש בו מעשה מתחלתו ובקדושין בתנאי כזה מקודשת לחומרין דאע''ג שאין התנאי כלום לחומרא חיישינן:
מאן תנא כל תנאי שהוא מעשה מתחלתו תנייו בטל. כדתנן בסוף פ' הפועלים דלא כר''ש הוא דלדידיה לא בטל לגמרי בקידושין אלא דלחומרא מיהת חיישינן וכמו דחושב לחומרא בדינא דמתניתין וכן אמר רבי יודן בשם רבי יוחנן:
היך עבידא. מאי יש מעשה בתחלתו אמר לה הריני מקדשיך בבעילה על מנת שירדו גשמים שהקדים המעשה לתנאי:
בקידושי מלוה. אם קדשה במלוה לענין קידושין אזלינן לחומרא ובקרקעות אם אמר קנה בכסף מלוה שיש לך עלי לא קנה ובמטלטלין אין מוסרין להלוקח למי שפרע אם חזר בו שא''צ לקבל עליו דלאו נתינת מעות בשעת מקח הוי:
הלכה: הַמְקַדֵּשׁ אִשָּׁה וּבִתָּהּ כול'. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. אַתְּ שְׁמַע מִינָהּ חָמֵשׁ. אַתְּ שְׁמַע מִינָהּ שֶׁחָמֵשׁ נָשִׁים מִתְקַדְּשׁוֹת כְּאַחַת. שֶׁהָאִשָּׁה מְקַבֶּלֶת קִידּוּשֶׁיהָ וְקִידּוּשֵׁי חֲבֵירָתָהּ. וּמְקַדְּשִׁין בִּגְזֵילָה. וּמְקַדְּשִׁין בְּפֵירוֹת עֲבֵירָה. וְאֵין קִידּוּשִׁין תּוֹפְסִין בָּעֲרָיוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואין קידושין תופסין בעריות. שאפילו אחת מהאחיו' אינה מקודשת:
ומקדשין בגזילה. בגזל שלה והאי תלמודא דייק הכי טעמא דשלהן היתה הא של אחרים אינה מקודשת ובגזל דידה מקודשת ואפילו לפני יאוש דמכיון דקבילתיה אחילתי' והא דקתני ושל שביעית הית' לומר שמקדשין בפירות עבירות ואפי' לכתחילה:
שהאשה מקבלת כו'. אפילו במקום שנעשית לה צרה:
שחמש נשים מתקדשות כאחת. דקתני אין האחיות מקודשות הא לאו הכי כולן מקודשות ולא תימא צריך לקדש לכל אחת בפני עצמה:
גמ' את שמע מינה. ממתני' חמש:
ערוה שאינה ערוה כל ספק שבא לפניך אם היא ערוה או אינה ערוה תפוס את שאינה ערוה וכלומר לחומרא דחיישינן שמא אינה אשת איש ותפסו בה קידושי אחר להצריכה גט:
אמר ר' יוסי בר' בון. לא היא אלא בקולא הוון נהיגין שהיו אומרים המקדש במלוה מקודשת לגמרי ועכשיו החמיר עליהן בזה ששלח למיחש לחומרא ואם בא אחר וקדשה תפסו בה קידושין וצריכה גט משניהם מספק וזהו שלא הוטב בעיני ר' זעירא:
למה. מפני מה הורע לו אם בגין דהוון נהגין מחמרין עליהון ואמרי דלא הוו קידושין כלל והוא עכשיו מיקל עליהן:
שלח אמר לתמן. שלח לבבל ואמר להן הוו ידעין דהורי ר' יוחנן בקידושי מלוה לחומרא והורע בעיני רבי זעירא מה ששלח רבי שמואל:
ביקש. הלוקח להעמיד לו מקחו והמוכר חוזר בו מאי:
נישמעינה מן הדא. מתני' בריש איזהו נשך שאם היה חייב לו חטים ואומר תן לי החטים שאני רוצה למכרם וליקח בהן יין ואמר לו הרי חטיך נתונים עלי כשער של עכשיו והרי לך אצלי יין ויין אין לו דקאמר התם דאסור משום רבית מכיון שאין לו יין עכשיו ודייק דלענין קנייה נמי כן הוא אם יש לו נקנה לו וחייב ליתן לו ותני ר' חייא נמי כן אלמא אין המוכר יכול לחזור בו:
גמ' תני וכולן שבעלו קנו. דאדם יודע שאין קדושין תופסין בפחות משוה פרוטה וגמר ובעל לשם קדושין דחזקה שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות:
ה''ג בתוספתא רבי שמעון בן יהודה אימר משום רבי שמעון אע''פ שבעל לא קנה שלא היתה בעילתו אלא לשם קדושין הראשוני':
אם קנו. מה קנו לענין מאי קנו אם לכל וכאשתו גמורה היא:
קנו לחומרין. שצריכה הימנו גט ואם בא אחר וקידשה צריכה נמי הימנו גט דלחומרא חיישינן שמא על דעת קידושין הראשונים בעל. א''נ אם קנו לדברי ר''ש קאי ואם קנו לענין זה הוא דקנו לחומרין וכן מוכח מדלקמן:
כל תניי שהוא מעשה מתחלתו. שיש בו מעשה מתחלתו ובקדושין בתנאי כזה מקודשת לחומרין דאע''ג שאין התנאי כלום לחומרא חיישינן:
מאן תנא כל תנאי שהוא מעשה מתחלתו תנייו בטל. כדתנן בסוף פ' הפועלים דלא כר''ש הוא דלדידיה לא בטל לגמרי בקידושין אלא דלחומרא מיהת חיישינן וכמו דחושב לחומרא בדינא דמתניתין וכן אמר רבי יודן בשם רבי יוחנן:
היך עבידא. מאי יש מעשה בתחלתו אמר לה הריני מקדשיך בבעילה על מנת שירדו גשמים שהקדים המעשה לתנאי:
בקידושי מלוה. אם קדשה במלוה לענין קידושין אזלינן לחומרא ובקרקעות אם אמר קנה בכסף מלוה שיש לך עלי לא קנה ובמטלטלין אין מוסרין להלוקח למי שפרע אם חזר בו שא''צ לקבל עליו דלאו נתינת מעות בשעת מקח הוי:
רִבִּי יְהוּדָה בֶּן פָּזִי בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. חַי לֹא שָׁחוּט. וְאָמַר רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי. רִבִּי מֵאִיר יְלִיף כָּל הַקֳּדָשִׁים מִן מַעֲשֵׂר בְּהֵמָה. מַה מַעֲשֵׂר בְּהֵמָה אֵין מְקַדְּשִׁין בָּהֶן אֶת הָאִשָּׁה אַף כָּל הַקֳּדָשִׁים אֵין מְקַדְּשִׁין בָּהֶן אֶת הָאִשָּׁה. רִבִּי יוּדָה יְלִיף כָּל הַקֳּדָשִׁים מִן הַבְּכוֹר. מַה הַבְּכוֹר מְקַדְּשִׁין בּוֹ אֶת הָאִשָּׁה. אַף כָּל הַקֳּדָשִׁים מְקַדְּשִׁין בָּהֶן אֶת הָאִשָּׁה. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי. תַּמָּן הוּא אָמַר. בֵּין חַי בֵּין שָׁחוּט. וְהָכָא הוּא אָמַר. חַי לֹא שָׁחוּט. תַּמָּן בְּשֵׁם גַּרְמֵיהּ בְּרַם הָכָא בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אֲפִילוּ תִֵימַר. כָּאן וְכָאן בְּשֵׁם גַּרְמֵיהּ. בִּמְקַדֵּשׁ בְּחַיִים וּבְרָאוּי לִיפּוֹל לוֹ לְאַחַר שְׁחִיטָה. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָךְ כַּחֲזֵה הַתְּנוּפָה. וּמַאי טַעֲמָא דְּרִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי. וְהָיָה לְךָ אֲפִילוּ לְאַחַר שְׁחִיטָה. מַה מְקַייֵם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וְהָיָה לְךָ. רִיבָה לוֹ הֲוָייָה אֲחֶרֶת. שֶׁיְהֵא נֶאֱכָל לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
חי לא שחוט. אתמים חי קאי הא דאמרי' בכור מוכרין אותו תמים חי ומקדשין בו האשה דוקא חי קאמר אבל לאחר שחיטה מכיון דמשלחן גבוה קא זכו אסור למכרו ולקדש בו האשה:
ואמר רבי יהודה בן פזי. לפרש פלוגתייהו דר' מאיר ור' יהודה וכר' יוחנן דרישא דמתני' במחלוקת היא ור' מאיר יליף כל הקדשים ממעשר בהמה דאין מקדשין בהן ור' יהודה יליף להו מן בכור דמקדשין בהן:
מחלפה שיטתיה דר' יהודה בן פזי. קשיא דידיה אדידיה דתמן הוא אומר כלומר הא דמפרש לטעם פלוגתייהו דר' יהודה יליף לה מבכור וא''כ שמעת מינה דבכור מקדשין בו בין חי בין שחוט דהא במתני' קתני המקדש בחלקו והיינו לאחר שחיטה לאחר שחלקו וקילפת לה מבכור אלמא בכור אפילו לאחר שחיטה מקדשין בו:
והכא הוא אומר. דמפרש למתני' דמעשר שני דדוקא תמים חי קאמר ולא שחוט:
תמן בשם גרמיה. משמי' דנפשי' קאמר והא דלעיל משמי' דרביה:
אפי' תימר. ודחי לה הש''ס דאפילו תימא הא והא משמיה דנפשיה ולא קשיא דמתני' דהכא נמי במקדש בחיים איירי והא דקאמר בחלקו בחלק שראוי ליפול לו לאחר שחיטה ושפיר יליף לה מבכור:
ובשרם יהיה לך כחזה התנופה. בבכור שחוט כתיב מה חזה ושוק אין מקדשין בו דמשלחן גבוה זכו אף בכור לאחר שחיטה אין מקדשין בו:
מה טעמא דר' יהודה בן פזי. לשינויא קמא דקסבר אפי' לאחר שחיטה מקדשין בו דכתיב והיה לך ריבה הכתוב אפילו לאחר שחיטה:
ריבה לו הויה אחרת. דלא מקשינן לחזה ושוק של תודה שאינה נאכלת אלא ליום ולילה א' אלא כשלמים שיהא נאכל לשני ימים ולילה אחד ודריש מן והיה הוסיף לו הכתוב הויה אחת:
ובפסחים. בכה''ג דלעיל לא כיפר מאחר שהן אסורין באכילה ואין הפסח בא מתחלתו אלא לאכילה ודלא כר' נתן דאמר אין אכילת הפסח מעכב דס''ל לפי אכלו למצוה הוא:
אבל שחט הראשון לשמו. ואח''כ שחט השני שלא לשמו למאי מדמינן לה וקאמר דדמיא להא דאמרינן בפ''ק דשבועות גבי שני כבשי עצרת ושני שעירי ר''ה אם כיפר הראשון על מה השני בא ומכפר על טומאת מקדש וקדשיו שאירעו בין זה לזה וה''נ כן:
שאינו הראשון כו'. כלומר מכיון שכיפר בשני יצא הראשון מתורת חטאת למפרע וכשר שלא לשמו כשאר זבחים:
שחט את הראשון. מאלו שתי חטאות שלא לשמו דפסול בחטאת ואת השני לשמו כיפר בשני דלא נעשה השני מותר חטאת הואיל והראשון שלא לשמו הוא:
שחט שתי חטאות לשם חטאת אחד. כגון שהפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ואח''כ נמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות דמועלין בשתיהן כדקי''ל בפ''ק דמעילה דשתיהן חטאת הן ואם שחט שתיהן כאחת כיפר שהמזבח בורר לו הראוי לו אבל שתיהן אסורות באכילה דכל אחת נעשית מותר חטאת לחברתה וכן בשני אשמות אסורין באכילה משום מותר אשם:
ובחטאות. כה''ג כיפר כדמפ' ואזיל:
באחיות לא קידש. אם קידש שתי אחיות כאחת אין אחת מהן מקודשת:
הלכה: הַמְקַדֵּשׁ בְּחֶלְקוֹ כול'. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר. דִּבְרֵי הַכֹּל. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. בְּמַחֲלוֹקֶת. תַּמָּן תַּנִּינָן. הַבְּכוֹר מוֹכְרִין אוֹתוֹ תָּמִים חַי וּבַעַל מוּם וְשָׁחוּט. וּמְקַדְּשִׁין בּוֹ אֶת הָאִשָּׁה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' ר' לעזר אמר דברי הכל. רישא דמתני' המקדש בחלקו ד''ה היא דאף ר' יהודה מודה בה:
רבי יוחנן אמר במחלוקת. היא שנוי' וכר' מאיר אבל לר' יהודה מקודשת וכדלקמן:
תמן תנינן. בריש מעשר שני תנינן מעשר בהמה אין מוכרין אותו תמים חי ולא בעל מום חי ושחוט ואין מקדשין בו את האשה דהוי כמכר:
הבכור מוכרין אותו תמים חי. כדקאמר טעמא בריש פ''ה דבכורות במעשר נאמר לא יגאל וילפינן גאולה גאולה מחרמים דכתיב ביה לא ימכר אבל בבכור נאמר לא תפדה אבל נמכר הוא:
ובעל מום חי ושחוט ומקדשין בו את האשה. דממונו של כהן הוא:
משנה: הַמְקַדֵּשׁ בְּחֶלְקוֹ מִקָּדְשֵׁי קָדָשִׁים וּמִקֳּדָשִׁים קַלִּים אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. מִמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד לֹא קִידֵּשׁ דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מֵזִיד קִידֵּשׁ שׁוֹגֵג לֹא קִידֵּשׁ. וּבַהֶקְדֵּשׁ בְּמֵזִיד קִידֵּשׁ שׁוֹגֵג לֹא קִידֵּשׁ דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שׁוֹגֵג קִידֵּשׁ מֵזִיד לֹא קִידֵּשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ובהקדש. של בדק הבית מזיד קידש שכיון שידע שהוא הקדש והוציאו לחולין בכוונה נתחללה קדושתו ומקודשת ובשוגג דלא ידע שהוא הקדש ולא ניחא ליה דליתחול הקדש על ידיה לא נתחללה קדושתו ואינה מקודשת והלכה כרבי מאיר במעשר וכר' יהודה בהקדש:
רבי יהודה אומר מזיד קידש. במעשר שני הואיל ויוצא לחולין על ידי פדיון ועל ידי קדושין הללו הוציאו לחולין ור' מאיר סבר אין דרך חלול בכך:
במעשר שני. כתיב כל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ לה' הוא בהוייתו יהא:
אינה מקודשת. דכהנים משלחן גבוה קא זכו ואמר קרא וזה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש מה אש אין אתה משתמש בו אלא לאכילה כך מתנות הללו לא תשתמש בהן אלא לאכילה:
מתני' המקדש בחלקו. שחלק עם אחיו הכהנים:
אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. בָּאֲחָיוֹת לֹא קִידֵּשׁ וּבַחַטָּאוֹת כִּיפֵּר. הֵיךְ עֲבִידָא. שָׁחַט שְׁתֵּי חַטָּאוֹת לְשֵׁם חֵטְא אֶחָד הַמִּזְבֵּחַ בּוֹרֵר אֶת הָרָאוּי לוֹ. שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת בָּאֲכִילָה. שָׁחַט שְׁנֵי אֲשָׁמוֹת לְשֵׁם אָשָׁם אֶחָד הַמִּזְבֵּחַ בּוֹרֵר אֶת הָרָאוּי לוֹ. שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין בָּאֲכִילָה. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שָׁחַט אֶת הָרִאשׁוֹן שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ וְאֶת הַשֵּׁינִי לִשְׁמוֹ כִּיפֵּר. שֶׁאֵינוֹ הָרִאשׁוֹן שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ כָּשֵׁר אֶלָּא מִכֹּחַ שְׁמוֹ הַבָּא אַחֲרָיו. אֲבָל שָׁחַט הָרִאשׁוֹן לִשְׁמוֹ וְהַשֵּׁינִי שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ. אִם כִּיפֵּר הָרִאשׁוֹן 28b עַל מַה הַשֵּׁינִי בָא וּמְכַפֵּר. עַל טוּמְאָה שֶׁאִירְעָה בֵּין זֶה לָזֶה. וּבִפְסָחִים לֹא כִיפֵּר. שֶׁאֵין הַפֶּסַח בָּא אֶלָּא לָאֲכִילַת בָּשָׂר. וּדְלֹא כְרִבִּי נָתָן. דְּרִבִּי נָתָן אָמַר. יוֹצְאִין בִּזְרִיקָה בְלֹא אֲכִילָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
חי לא שחוט. אתמים חי קאי הא דאמרי' בכור מוכרין אותו תמים חי ומקדשין בו האשה דוקא חי קאמר אבל לאחר שחיטה מכיון דמשלחן גבוה קא זכו אסור למכרו ולקדש בו האשה:
ואמר רבי יהודה בן פזי. לפרש פלוגתייהו דר' מאיר ור' יהודה וכר' יוחנן דרישא דמתני' במחלוקת היא ור' מאיר יליף כל הקדשים ממעשר בהמה דאין מקדשין בהן ור' יהודה יליף להו מן בכור דמקדשין בהן:
מחלפה שיטתיה דר' יהודה בן פזי. קשיא דידיה אדידיה דתמן הוא אומר כלומר הא דמפרש לטעם פלוגתייהו דר' יהודה יליף לה מבכור וא''כ שמעת מינה דבכור מקדשין בו בין חי בין שחוט דהא במתני' קתני המקדש בחלקו והיינו לאחר שחיטה לאחר שחלקו וקילפת לה מבכור אלמא בכור אפילו לאחר שחיטה מקדשין בו:
והכא הוא אומר. דמפרש למתני' דמעשר שני דדוקא תמים חי קאמר ולא שחוט:
תמן בשם גרמיה. משמי' דנפשי' קאמר והא דלעיל משמי' דרביה:
אפי' תימר. ודחי לה הש''ס דאפילו תימא הא והא משמיה דנפשיה ולא קשיא דמתני' דהכא נמי במקדש בחיים איירי והא דקאמר בחלקו בחלק שראוי ליפול לו לאחר שחיטה ושפיר יליף לה מבכור:
ובשרם יהיה לך כחזה התנופה. בבכור שחוט כתיב מה חזה ושוק אין מקדשין בו דמשלחן גבוה זכו אף בכור לאחר שחיטה אין מקדשין בו:
מה טעמא דר' יהודה בן פזי. לשינויא קמא דקסבר אפי' לאחר שחיטה מקדשין בו דכתיב והיה לך ריבה הכתוב אפילו לאחר שחיטה:
ריבה לו הויה אחרת. דלא מקשינן לחזה ושוק של תודה שאינה נאכלת אלא ליום ולילה א' אלא כשלמים שיהא נאכל לשני ימים ולילה אחד ודריש מן והיה הוסיף לו הכתוב הויה אחת:
ובפסחים. בכה''ג דלעיל לא כיפר מאחר שהן אסורין באכילה ואין הפסח בא מתחלתו אלא לאכילה ודלא כר' נתן דאמר אין אכילת הפסח מעכב דס''ל לפי אכלו למצוה הוא:
אבל שחט הראשון לשמו. ואח''כ שחט השני שלא לשמו למאי מדמינן לה וקאמר דדמיא להא דאמרינן בפ''ק דשבועות גבי שני כבשי עצרת ושני שעירי ר''ה אם כיפר הראשון על מה השני בא ומכפר על טומאת מקדש וקדשיו שאירעו בין זה לזה וה''נ כן:
שאינו הראשון כו'. כלומר מכיון שכיפר בשני יצא הראשון מתורת חטאת למפרע וכשר שלא לשמו כשאר זבחים:
שחט את הראשון. מאלו שתי חטאות שלא לשמו דפסול בחטאת ואת השני לשמו כיפר בשני דלא נעשה השני מותר חטאת הואיל והראשון שלא לשמו הוא:
שחט שתי חטאות לשם חטאת אחד. כגון שהפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ואח''כ נמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות דמועלין בשתיהן כדקי''ל בפ''ק דמעילה דשתיהן חטאת הן ואם שחט שתיהן כאחת כיפר שהמזבח בורר לו הראוי לו אבל שתיהן אסורות באכילה דכל אחת נעשית מותר חטאת לחברתה וכן בשני אשמות אסורין באכילה משום מותר אשם:
ובחטאות. כה''ג כיפר כדמפ' ואזיל:
באחיות לא קידש. אם קידש שתי אחיות כאחת אין אחת מהן מקודשת:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source