רִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי. הַמְּטַלְטְלִין מָהוּ שֶׁיִּקָּנוּ בִּגְרִירָה. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. מַה צְרִיכָה לֵיהּ. בְּעוֹרוֹת הַקָּשִׁים. אֲבָל בְּעוֹרוֹת הָרַכִּים לֹא קָנָה עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. הַגוֹנֵב כִּיסּוֹ שֶׁלַּחֲבֵירוֹ וְהוֹצִיאוֹ בַּשַׁבָּת חַייָב. שֶׁכְּבָר נִתְחַייֵב בִּגְנֵיבָתוֹ שֶׁלְּכִיס עַד שֶׁלֹּא קִידְּשָׁה עָלָיו הַשַּׁבָּת. אֲבָל אִם הָיָה גוֹרֵר בּוֹ וְיוֹצֵא פָטוּר. מִפְּנֵי שֶׁחָלָה עָלָיו מִיתָה וְתַשְׁלוּמִין כְּאַחַת. הָא אִם לֹא חָלָה עָלָיו מִיתָה וְתַשְׁלוּמִין כְּאַחַת חַייָב. אָמַר רִבִּי מַתַּנְייָה. תִּיפְתָּר בְּאִילֵּין כִּיסַּייָא רַבְרְבָייָא דְּאוֹרְחֵיהוֹן מִתְגְּרָרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תיפתר. באילין כיסים הגדולים שדרכן לגררן ואין דרכן להגביהן והלכך בגרירה קנייה:
הא אם לא חלה עליו. כאחת כגון שהיה מגרר בחול חייב בתשלומין אע''פ שלא הגביה וקשיא לר' בא בר ממל:
אבל אם היה גורר. בכיס ולא הגביהו מקודם ואינו קונה עד שיוציאנו מרשות הבעלים לרה''ר ונמצא שאיסור שבת וגניבה באין כאחד פטור מתשלומין דקים ליה בדרבה מיניה:
חייב. לשלם שכבר נתחייב בגניבתו קודם השבת ואין תשלומין ומיתה באין כאחד:
אמר ר' בא בר ממל. מפרש בעיא דר' יוחנן דמה צריכה ומספקא ליה בעורות הקשים וכבידים שאי אפשר להגביהן בשום פנים אבל בעורות הרכים של עגלים הרכים וקטנים אפשר להגביהן ולא קנה עד שיגביה:
המטלטלין. שדרכן להגביהן מהו שיקנו בגרירה ע''ג קרקע:
רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הָיוּ לוֹ שְׁתֵּי שָׂדוֹת אַחַת בִּיהוּדָה וְאַחַת בְּגָלִיל. הֶחֱזִיק בְּזוֹ שֶׁבִּיהוּדָה לִזְכוֹת בְּזוֹ שֶׁבְּגָלִיל. אוֹ בְּזוֹ שֶׁבְּגָלִיל לִזְכוֹת בְּזוֹ שֶׁבִּיהוּדָה. קָנָה. וּבְנִיכְסֵי הַגֵּר לֹא קָנָה אֲפִילוּ 17b מֵיצַר בֵּינְתַיִים. רִבִּי זְעִירָא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. נִתְכַּווֵן לִקְנוֹת מִן הַמֵּיצַר וּשְׁרַע מִינֵּיהּ. רַב חִסְדָּא אָמַר. נִיכְסֵי הַגֵּר. הֶחֱזִיק בִּצְפוֹנָן עַל מְנָת לִזְכוֹת בִּדְרוֹמָן. בִּדְרוֹמָן עַל מְנָת לִזְכוֹת בִּצְפוֹנָן לֹא נִתְכַּוֵון לִקְנוֹת בְּאֶמצָעִיתָן. לֹא קָנָה עַד שָׁעָה שֶׁיִּתְכַּוֵּין לִקְנוֹת בְּאֶמְצָעִיתָן. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רַב חִסְדָּא. גֵּר שֶׁמֵּת וּבִזְבְּזוּ יִשְׂרָאֵל אֶת נְכָסָיו. הַמַּחֲזִיק בַּקַּרְקַע חַייָב בַּכֹּל. הַמַּחֲזִיק בַּקָּמָה חַייָב בְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵיאָה וּפָטוּר מִן הַמַּעְשְׂרוֹת. וְאֵין אֲוֵיר מַפְסֶקֶת בֵּין שִׁיבּוֹלֶת לְשִׁיבּוֹלֶת. תַּמָּן תַּנִּינָן. אִם הָיָה מְחוּבָּר לְקַרְקַע וְתָלַשׁ כָּל שֶׁהוּא קָנָה. שְׁמוּאֵל אָמַר. לֹא קָנָה אֶלָּא אוֹתוֹ קֶלַח בִּלְבַד. וְהָֽתְנַן אִם הָיָה מְחוּבָּר לְקַרְקַע וְתָלַשׁ כָּל שֶׁהוּא קָנָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. קִייְמָהּ רִבִּי אֶבודַומָא נְחוּתָא מוֹדֶה שְׁמוּאֵל בְּנִיכְסֵי הַגֵּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מודה שמואל בניכסי הגר. כלומר כי קאמר שמואל דלא קנה אלא אותו הקלח בלבד בנכסי הגר הוא דקאמר דס''ל כרב חסדא כיון דאויר מפסיק באמצע לא קנה השאר:
נחותא. שהיה רגיל לירד לבבל:
שמואל אמר לא קנה אלא אותו קלח בלבד. שתלש ופריך והתנן במתני' אם תלש כל שהוא קנה וש''מ דכל הפשתן קנה:
ואין אויר מפסיק בין שיבולת לשיבולת. בתמיה הא לרב חסדא אפילו החזיק בקמה לאו כלום הוא דכיון שאין לו חלק בקרקע והרי אויר שבין שבולת לשבולת מפסיק ובנכסי הגר לאו כלום הוא:
תמן תנינן. פרק המוכר את הספינה לוקח פשתן מחבירו לא קנה עד שיטלטלנו ממקום למקום ואם היה מחובר לקרקע ותלש כל שהוא קנה:
קנה. ובשנתן לו דמי שניהן כדלעיל:
ובניכסי הגר. אם החזיק בשדה אחת לא קנה האחרת אפי' מיצר בנתיים אפילו אין מפסיק בנתיים אלא המיצר בלבד לא קנה חבירתה:
נתכוין לקנות מן המיצר ושרע מיניה. ולמטה הימנה מהו אם יכול לקנות הקרקע בחזקה של המיצר או לא ולא איפשיטא:
על מנת לזכות בצפונן. ולא נתכוין לקנות באמצעיתן לא קנה כלום מפני שהאמצע שלא נתכוין לקנות מפסיק בין אותו צד שהחזיק לאותו צד שנתכוין לקנות ואפי' הוא בשדה אחת דדמיא למיצר המפסיק בין שתי השדות:
המחזיק בקרקע חייב בכל. אפי' במעשרות וגרסינן בתוספתא שם בתלוש מן הקרקע פטור בכל:
המחזיק בקמה חייב בלקט שכחה ופאה. דקרינן גביה קצירך ופטור מן המעשרות הואיל ואין לו חלק בקרקע ולא קרינן גביה תבואת זרעך וגו':
מְנַיִין לָֽמְדוּ לְגִילְגּוּל שְׁבוּעָה. מִסּוֹטָה. אָמֵן מֵאִישׁ זֶה. אָמֵן מֵאִישׁ אַחֵר. עַד כְּדוֹן דְּבָרִים שֶׁהֵן רְאוּיִין לְהַשְׁבִּיעַ. דְּבָרִים שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהַשְׁבִּיעַ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. אָמֵן שֶׁלֹּא סָטִיתִי אֲרוּסָה וּנְשׂוּאָה שׁוֹמֶרֶת יָבָם וּכְנוּסָה. אֲרוּסָה וְשׁוֹמרֶת יָבָם רָאוּי הוּא לְהַשְׁבִּיע. אַתְּ אָמַר מְגַלְגְּלִין. וְהָכָא מְגַלְגְּלִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מנין למדו כו'. מפורש בפרק היה מביא וע''ש:
הלכה: כָּל הַנַּעֲשֶׂה דָּמִים בְּאַחֵר כול'. תַּמָּן תַּנִּינָן. זֶה הַכְּלָל. כָּל הַמִּיטַּלְטְלִין קוֹנִין זֶה אֶת זֶה. רִבִּי בָּא רַב חוּנָה בְשֵׁם רַב. אֲפִילוּ צִבּוּר בְּצִיבּוּרִין. אָמַר לֵיהּ רִבִּי לָֽעְזָר. לֹא שָׁנִינוּ אֶלָּא כָּל הַנַּעֲשֶׂה דָּמִים בְּאַחֵר בִּלְבַד. דָּבָר שֶׁהוּא צָרִיךְ לְשׁוּם. אַתְייָא דְּרַב חוּנָה כְּרִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי לָֽעְזָר כְּשִׁיטָּתֵיהּ. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. הָאַחִין הַשּׁוּתָפִין שֶׁחַייָבִין בְּקוֹלְבּוֹן פְּטוּרִין מִמַּעֲשֵׂר בְּהֵמָה. וְשֶׁחַייָבִין בְּמַעֲשֵׂר בְּהֵמָה פְּטוּרִין מִן הַקּוֹלְבּוֹן. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. וְהֵן שֶׁחָֽלְקוּ גְּדָיִים כְּנֶגֶד תְּייָשִׁים וּתְייָשִׁים כְּנֶגֶד גְּדָיִים. אֲבָל אִם חָֽלְקוּ גְּדָיִים כְּנֶגֶד גְּדָיִים וּתְייָשִׁים כְּנֶגֶד תְּייָשִׁים הוּא חֶלְקוֹ מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. וַאֲפִילוּ חָֽלְקוּ גְּדָיִים כְּנֶגֶד גְּדָיִים וְתַייָשִׁים כְּנֶגֶד תַּייָשִׁים כִּלְקוּחוֹת הֵן. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. הַלָּקוּחַ וְהַנִּיתַּן לוֹ מַתָּנָה פָּטוּר מִמַּעֲשֵׂר בְּהֵמָה. הָאַחִין הַשּׁוּתָפִין שֶׁחַייָבִין בְּקוֹלְבּוֹן פְּטוּרִין מִמַּעֲשֵׂר בְּהֵמָה. בְּשֶׁחָֽלְקוּ וְחָֽזְרוּ וְנִשְׁתַּתְּפוּ. כְּשֶׁחַייָבִין בְּמַעֲשֵׂר בְּהֵמָה וּפְטוּרִין מִן הַקּוֹלְבּוֹן. בְּשֶׁלֹּא חָֽלְקוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
האחין השותפין. פירושא דמתני' נקט כדפרישית לעיל וסיומא דמילתיה דר' יוחנן היא וכלומר דהוי כדינא דמתני' ושמעינן מיהת דלר' יוחנן אפילו לא חלקו בשומא כמקח הוי וכדאמר רב חונה דסתם חליפין בלא שומא נקנין ור' אלעזר כשיטתיה דס''ל לא הוי מקח עד שישומו זה כנגד זה:
ר' יוחנן אמר ואפי' חלקו גדיים כנגד גדיים. דס''ל האחין שחלקו כלקוחות הן דאין ברירה ובשעת חלוקה כמי שקונין זה מזה הן ופטורין ממעשר בהמה כדתנינן תמן בבכורות הלקוח פטור כדיליף התם מקרא דכתיב בכור בניך תתן לי כן תעשה לשורך וגו' מה בכור בניך אינו בלקוח ומתנה אף שורך וצאנך אינן בלקוח ומתנה ואם חזרו ונשתתפו הוי שותפין ופטורין ממעשר בהמה:
אבל אם חלקו גדיים כנגד גדיים. אמרינן ברירה הוברר הדבר שזה חלקו של כל אחד משעה ראשונה ועדיין שם ירושה עליהן וכי חזרו ונשתתפו הדרא לה תפוסת הבית כבראשונה ולא הוי שותפות והולדות שישנן בשעת חלוקה אינן פטורין משום לקוח ולא העתידין לבא אח''כ פטורין משום שותפות:
אמר רבי לעזר והן. ודוקא שחלקו גדיים כנגד תיישים ותיישים כנגד גדיים דבהא אמרינן אם חזרו ונשתתפו אחר כך דהוו כשותפין ופטורין ממעשר בהמה דהואיל וחלקו בשומא זה כנגד זה לפי שוייהן ליכא למימר זה חלקו משעה ראשונה לכך וכשמת אביהם זכה זה בחצי הגדיים והתיישים וזה בחציין אלא דהוי כמי שקונה זה מזה בשומא שכנגדו והלכך הולדות שישנן בשעת חלוקה פטורין ממעשר בהמה משום לקוח והנולדים אח''כ פטורין משום שותפות:
פטורין מקלבון. שממון אביהן עדיין בחזקתו והוי כאב ששוקל ע''י בניו שפטור מקלבון:
ושחייבין במעשר בהמה. דהיינו כל זמן שלא חלקו שאז חייבין במעשר בהמה כדאמרי' בבכורות יכול אפילו קנו מתפוסת הבית ת''ל יהיה מכל מקום:
פטורין ממעשר בהמה. דיהיה לך כתיב ולא של שותפות:
דתנינן תמן. בפ''ק דשקלים ופ' מעשר בהמה האחין השותפין שחייבין בקלבון כשחלקו בנכסי אביהן וחזרו ונשתתפו ואז חייבין בקלבון כשאר שני אנשים ששקלו שקל שלם חייבין ליתן קלבון להכרע:
א''ל רבי לעזר לא שנינו אלא כל הנעשה דמים באחר בלבד. והיינו כל הנישום ומשמע דבר שהוא צריך לשום דמדקרי למטלטלין נעשה ונישום בדמים ש''מ דבעינן שומא בשעת חליפין ולידע כמה הן שוין אבל צבור בציבורין לא:
אפילו צבור בציבורין. בין רב חונה ובין ר' לעזר לא פליגי בפירושא דמתני' דהכא דתרוייהו מפרשי כל הנעשה דמים באחר דקתני כל הנישום דמים הוא כדפרישית במתני' והיינו כל המטלטלין חוץ מן המטבע שאינו נקנה בחליפין והכא פליגי בדין חליפין דמטלטלין רב חונה סבר אין צריך לשומן כמה הן שוין ולידע ערכו של כל אחד ואחד אלא אפי' צבור בציבורין ואינו ידוע כמה הן שוין נקנין בתורת חליפין:
גמ' תמן תנינן. ריש פ' הזהב כל המטלטלין קונין זה את זה בין בתורת חליפין שהחליף אלו באלו כיון שמשך האחד קנה חבירו את שלו בכל מקום שהן בין בתורת דמים בכמה תתן לי את שלך בכך וכך וכן זה אומר בכמה תתן את שלך בכך וכך ונתרצו ומשך א' מהם נתקיימו הדברים:
משנה: כָּל הַנַּעֲשֶׂה דָּמִים בְּאַחֵר כֵּיוָן שֶׁזָּכָה זֶה נִתְחַייַב זֶה בַּחֲלִיפָיו. כֵּיצַד הֶחֱלִיף שׁוֹר בְּפָרָה אוֹ חֲמוֹר בְּשׁוֹר כֵּיוָן שֶׁזָּכָה זֶה נִתְחַייַב לָזֶה בַּחֲלִיפָיו. רְשׁוּת הָגָּבוֹהַּ בְּכֶסֶף וּרְשׁוּת הַהֶדְיוֹט בַּחֲזָקָה. אֲמִירָתוֹ לַגָּבוֹהַּ כִּמְסִירָתוֹ לַהֶדְיוֹט.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט. האומר שור זה עולה בית זה הקדש אפי' בסוף העולם קנה ובהדיוט לא קנה עד שימשוך בבהמה ויחזיק בבית:
רשות הגבוה בכסף. גזבר שנתן מעות בבהמה לצורך הקדש קנה ואפי' היא בסוף העולם ובהדיוט לא קנה אלא בחזקה כלומר עד שימשוך:
החליף שור בפרה. כיון שמשך בעל הפרה את השור נקנית פרה ללוקח בכל מקום שהיא ואונסה עליה:
כיון שזכה זה. כלומר כיון שמשך האחד נתחייב האחר בחליפיו בכל מקום שהם אם מתו או אבדו ואע''פ שלא משך לפי שבמשיכת המוכר את החפץ בתורת חליפין נקנה המקח ללוקח בכל מקום שהוא:
מתני' כל הנעשה דמים באחר. מפרש לה בבבלי דה''ק כל הנישום דמים באחר כל דבר שאם בא לתתו בדבר אחר צריך לשומו דהיינו כל המטלטלין בר ממטבע:
אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מַה זוֹ בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה אַף כָּל הַנִּשְׁבָּעִין בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בְּזוֹ אָלָה וּשְׁבוּעָה וְאֵין כָּל הַנִּשְׁבָּעִין בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר. מָּאן דְּאָמַר. מַה זוֹ בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה אַף כָּל הַנִּשְׁבָּעִין בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה נִיחָא. מָּאן דְּאָמַר. זוֹ בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה וְאֵין כָּל הַנִּשְׁבָּעִין בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה. לְגִילְגּוּל אַתְּ לָמֵד וְלִשְׁבוּעָה אֵין אַתְּ לָמֵד. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. 18a מַה זוֹ בְּאָמֵן וּבְאָמֵן. אַף כָּל הַנִּשְׁבָּעִין בְּאָמֵן וּבְאָמֵן. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. זוֹ בְּאָמֵן וּבְאָמֵן. אֵין כָּל הַנִּשְׁבָּעִין בְּאָמֵן וּבְאָמֵן. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר. מָּאן דְּאָמַר. מַזּוֹ בְּאָמֵן וּבְאָמֵן אַף כָּל הַנִּשְׁבָּעִין בְּאָמֵן וּבְאָמֵן. נִיחָא. וּמָאן דְּּאָמַר. זוֹ בְּאָמֵן וּבְאָמֵן וְאֵין כָּל הַנִּשְׁבָּעִין בְּאָמֵן וּבְאָמֵן. כְּלוּם לָֽמְדוּ לְגִילְגּוּל שְׁבוּעָה אֶלָּא מִסּוֹטָה. לְגִילְגּוּל אַתְּ לָמֵד. וּלְאָמֵן אָמֵן אֵי אַתְּ לָמֵד.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source