Guittine
Daf 13b
משנה: הַכֹּל כְּשֵׁירִין לִכְתּוֹב אֶת הַגֵּט אֲפִילוּ שׁוֹטֶה חֵרֵשׁ וְקָטָן. הָאִשָּׁה כוֹתֶבֶת אֶת גִּיטָּהּ וְהָאִישׁ כוֹתֵב אֶת שׁוֹבְרוֹ שֶׁאֵין קִייֻם הַגֵּט אֶלָּא בְחוֹתְמָיו. הַכֹּל כְּשֵׁרִין לְהָבִיא אֶת הַגֵּט חוּץ מְשּׁוֹטֶה חֵרֵשׁ קָטָן וְסוֹמֶא וְנָכְרִי.
Traduction
Tous sont aptes à écrire un acte de divorce (53)(Eduyot 2, 3), même un sourd, ou un sot, ou un enfant. Une femme peut écrire le divorce qui lui sera destiné, comme le mari peut écrire son acquit (pour restitution du douaire), car l’acte tient sa valeur de ceux qui le signent. Tous sont aptes à apporter un tel acte, sauf un sourd, un sot, un enfant, un aveugle, ou un païen (tous ignorant les prescriptions ou formalités exigibles).
Pnei Moshe non traduit
מתני' אפי' חש''ו. בגמ' מפרש דוקא בפיקח עומד על גביו ואומר לו כתוב לשם אשה פלונית דבעינן כתיבה לשמה והיינו דוקא טופס אבל התורף אינו כשר אלא שיכתבנו גדול ובן דעת והכי מסיק לה בבבלי אבל עכומ''ז ועבד אפי' גדול עומד על גביו לכתחילה לא יכתוב טופס הגט מפני שהם בני דעת ואדעתא דנפשייהו עבדי שאפילו הגדול אומר לו כתוב לשם פלו' הוא לדעת עצמו כותב אבל בדיעבד אם העכומ''ז והעבד כתבו טופס הגט וישראל בן דעת כתב התורף הגט כשר:
האשה כותבת את גיטה. ומקנתו לבעל וחוזר ומוסרו לה לגירושין:
שוברו. שובר פרעון של כתובה שהאשה היה לה לכתבו ולמוסרו לו להיות לו לראיה:
אלא בחותמיו. היינו עדי מסירה ומשום דרוב עדי מסירה הם החתומים בו נקט חותמיו:
חוץ מחרש שוטה וקטן. דלאו בני דעה נינהו:
סומא. דוקא בחוץ לארץ פסול מפני שאינו יכול לומר בפ''נ ובפ''נ אבל בא''י שא''צ לומר בפ''נ ובפ''נ או אפי' בח''ל אם הגט מקויים בחותמיו או להיות שליח של אשה לקבלה גיטה לכל אלו הסומא כשר:
ועכומ''ז. דליתיה בתורת גיטין וקידושין ובמידי דלנפשיה:
לא חזי לא מצי למיעבד שליחותא לאחריני:
הלכה: הַכֹּל כְּשֵׁירִין לִכְתּוֹב אֶת הַגֵּט כול'. רַב הוּנָא אָמַר. וְהוּא שֶׁהָיָה פִיקֵּחַ עוֹמֵד עַל גַּבָּיו. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. וְהָֽכְתִיב וְכָתַב לָהּ. לִשְׁמָהּ. שְׁמוּאֵל אָמַר. צָרִיךְ שֶׁיַּנִּיח תָּרְפּוֹ שֶׁלַּגֵּט עִמּוֹ. וְאַתְייָא כַּיי דָּמַר רֵישׁ לָקִישׁ. כָּתַב תָּרְפּוֹ בַטּוֹפֶס פָּסוּל.
Traduction
R. Houna dit (au sujet de l’autorisation d’écrire le divorce, même par un sourd, ou un sot, ou un enfant): il faut toutefois qu’un homme intelligent (capable) les surveille (57)J, (Terumot 1, 1). -Mais, objecta R. Yohanan, puisqu’il est écrit (Dt 24, 1): il lui écrira, ne faut-il pas que le divorce soit écrit spécialement en vue de cette femme par un homme qui soit apte? Samuel répond: le sourd ou le sot pourra seulement écrire le formulaire; mais la partie spéciale aux époux qui divorcent sera écrite par l’homme capable. C’est conforme à ce qu’a dit R. Simon b. Lakish: si le même homme (inapte) écrit la partie spéciale outre le formulaire, l’acte est impropre.
Pnei Moshe non traduit
גמ' והיא שהיה פקח עומד ע''ג. ומלמדו לכתוב:
ר' יוחנן אמר והכתיב כו'. כלומר דמקשהעל דמכשיר רב הונא בסתמא כשפיקח עומד ע''ג ומשמע אפי' תורף הגט ואמאי והא בעינן כתיבה לשמה מדאורייתא ובעינן שליחות לכתיבת הגט והני לאו בני שליחות נינהו:
שמואל אמר צריך שיניח תרפו של גט עמו. שמואל לתרץ דברי רב הונא קאמר וכלומר הא דמכשיר רב הונא בפיקח עומד ע''ג דוקא לטופס אבל התורף של גט צריך שיניח ויכתבנו הגדול ובן דעת והשתא לק''מ דהא דבעינן כתיבה לשמה מדאורייתא אתורף הגט הוא:
ואתייא כהאי דאמר ר''ש בן לקיש גרסינן כתב תרפו בטופס פסול. לקמן בפ''ג הל' ב' והובא לעיל הל' ד' גבי הכותב טופסי גיטין דקאמר ר''ל דוקא טופס לבד יכול לכתוב אבל אם כתב גם התורף פסול דבעינן לשמה מדאוריייתא וכן לענין מחובר כדפרישי' לעיל:
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. מַה פְלִיגִין. בְּגִיטִּין. אֲבָל בִּשְׁטָרוֹת אוּף רִבִּי יוּדָה מוֹדֶה. 13b דִּי פָתַר לָהּ שְׁטָר עַל הֶחָלָק וְעֵדִים עַל הַמַּחַק. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. לֹא שַׁנְייָה הִיא. בֵּין בְּגִיטִּין בֵּין בִּשְׁטָרוֹת הִיא הַמַּחֲלוֹקֶת. דִּי פָתַר לָהּ שְׁטָר עַל הֶחָלָק וְעֵדִים עַל הַמַּחַק. וְקַשְׁיָא. אָמַר לו. עַל דְּרִבִּי לִיעֶזֶר. אִם בְּעֵדִים עַל הַמַּחַק בְּדָא חֲכָמִים מַכְשִׁירִין. אָמַר רִבִּי זְעִירָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. חֲכָמִים שֶׁהֵן בְּשִׁיטַּת רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. דִּי פָתַר לָהּ שְׁטָר עַל הַמַּחַק וְעֵדִים עַל הֶחָלָק. שְׁמוּאֵל אָמַר. זֶה וְזֶה עַל הַמַּחַק. יְאוּת אָמַר רִבִּי יְהוּדָה. וּמַה טַעֲמָא דְרַבָּנִין. אָמַר רִבִּי אַבָּא. נִיכַּר הוּא אִם נִמְחַק פַּעַם אַחַת וְאִם נִמְחַק שְׁתֵּי פְעָמִים.
Traduction
R. Eléazar dit: la discussion dans notre Mishna (entre R. Juda b. Bethera et les sages) se réfère seulement aux actes de divorce; pour tous les autres actes, R. Juda reconnaîtrait aussi qu’ils sont valables même écrits sur un papier effacé, il entend que le corps de l’acte soit sur la partie lisse (nette), et les signatures des témoins sur la partie effacée. R. Simon b. Lakish au contraire dit: sans établir de distinction entre les actes de divorce et tous autres actes, la discussion de la Mishna a eu lieu en tous cas; et il applique à l’acte même l’expression mishnique ''écrit sur du papier effacé'', dont les attestations sont conçues sur la partie lisse. Contre l’interprétation précédente de R. Eléazar, qu’il s’agit des signatures apposées sur la partie effacée, on objecta ceci: comment en ce cas les sages peuvent-ils déclarer l’acte valable? R. Zeira répondit devant R. Mena que les sages (dans notre Mishna) adoptent l’interprétation de R. Eléazar (d’après lequel il est admis (56)Ci-après, (9, 4) que l’on ne tient guère compte de l’attestation des signataires, mais des témoins qui livrent l’acte). On vient de dire que l’on suppose la discussion applicable au cas où le corps de l’acte est écrit sur la partie effacée, et les attestations des témoins se font sur la partie lisse. Selon Samuel, au contraire, notre Mishna suppose les deux parties de l’acte écrites sur du papier effacé (et en ce cas R. Juda le déclare impropre, par crainte de ne pouvoir pas distinguer si ce nouvel acte aurait été encore effacé, ou non). -On s’explique bien l’avis de R. Juda; mais pourquoi les sages le supposent-ils valable? -C’est que, répond R. Aba, il est aisé de reconnaître si l’acte, après avoir été effacé une fois, l’est une seconde fois (la place libre pour les signatures n’aura jamais été remplie qu’une fois, et il est facile de voir s’il y a une surcharge).
Pnei Moshe non traduit
מה פליגין. פלוגתייהו דר' יודה בן בתירא וחכמים במתני' מפרש דלא פליגי אלא בגיטין דר' יודה מחמיר בגיטין ופוסל בכתבו בדבר שיכול להזדייף וטעמא דס''ל כר''מ דאמר עדי חתימה כרתי ולא בעי עדי מסירה והילכך איכא למיחש לזיופא דמאן דסמיך אעדי חתימה אשה הבאה להנשא בגט אינה מביאה לפנינו עדים החתומים בו ואם יש איזה תנאי בגט והיא מזייפתו ליכא דידע וחכמים סברי כר''א דאמר עדי מסירה כרתי ואשה הבאה להנשא צריכה להביא עדים שנמס' לפניהם ואי איכא תנאה אינהו הוי ידעי כדמפרש טעמייהו לקמן:
אבל בשטרות אוף רבי יודה מודה. דכשר כדמפרש ואזיל:
די פתר לה. רבי אלעזר דמוקי לפלוגתייהו בגיטין דוקא פתר למתניתין דקתני על הניי' המחוק אעדים קאי שהשט' על הנייר החלק ועדים על המחק והילכך קאמר דבכה''ג אף רבי יודה מכשיר בשאר שטרות כדאמרינן בפרק גט פשוט דף קס''ד דשטר הבא על הנייר ועדיו על המחק כשר והיינו כדמסיק התם שכתבו בין סהדא לסהדא אנתנו עדים תתמנו על מחקא ושטרא על ניירא דאי לאו הכי איכא למיחש שמא ימחוק השטר וכתב מאי דבעי והוי ליה הוא ועדיו על המחק ויהיה כשר כדבעינן למימר לקמן:
ר''ל אמר לא שנייה היא. אין חילוק בין גיטין לשאר שטרות ובשניהם היא המחלוקת:
די פתר לה שטר על המחק ועדים על החלק גרסינן. כלומר ר''ל מפרש על הנייר המחוק דקתני על השטר קאי אבל עדיו על החלק דבכה''ג אינו מועיל שום תיקון שאף אם יכתבו בין עד לעד אנחנו סהדי חתמנו על ניירא ושטרא על מחקא סוף סוף חיישינן שמא יחזור וימחוק השטר ויזייף ויכתוב בו מה שירצה ואע''ג דקאמר לקמן דניכר בין נמחק פעם א' לנמחק ב' פעמים היינו דוקא אם יש אצלו מקום שנמחק פעם א' שאז יוכלו להבחין בין זה לזה אבל כאן שעדיו על הנייר אין מקום אצלו להבחין ולהכיר אם נמחק ב' פעמים או לאו והילכך פסול לר' יודה בן בתיר' אף בשאר שטרות:
וקשיא אמרו לה על דר' אלעזר. הקשו בני הישיבה על דמוקי רבי אלעזר בעדי' על המחק בדא חכמי' מכשירין בגיטין בתמיה דקס''ד דעדי החתימה עיקר ואמאי מכשרי רבנן אם העדים על המחק:
ומשני ר' זעירא חכמים שהן בשיטת רבי אליעזר. חכמים דמתני' בשיטת רבי אליעזר קאמרי דס''ל לקמן פרק המגרש דאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם ועדי המסירה הם העיקר והילכך מכשרי רבנן אפי' בדבר שיכול להזדייף שהרי צריכה להביא עדים שנמסך לפניהם והם יודעין הכל:
די פתר לה כו'. כמו אמר מר הוא ושמואל פליג ומפרש להמתני' דזה וזה על המחק איירי השטר והעדים שניהן על המחק והילכך ר' יודה פוסל דחיישינן שמא יחזור וימחוק השטר ויזייף עליו כל מה שירצה והיינו דפריך יאות אמר ר' יודה דפוסל ומ''ט דרבנן דמכשרי ומשני ר' אבא ניכר הוא אם נמחק פעם א' או ב' פעמים שהרי מקום העדים אינו נמחק אלא פעם א' והשטר ב' פעמים ויכולים להבחין בין מקום השטר למקום העדים והילכך לא חיישי רבנן לזיוף בכה''ג:
Guittine
Daf 14a
משנה: אַף הַנָּשִׁים שֶׁאֵינָן נֶאֱמָנוֹת לוֹמַר מֵת בַּעֲלָהּ נֶאֱמָנוֹת לְהָבִיא אֶת גִּיטָּהּ חֲמוֹתָהּ וּבַת חֲמוֹתָהּ וְצָרָתָהּ וִיבִמְתָּהּ וּבַת בַּעֲלָהּ. מַה בֵּין גֵּט לְמִיתָה. שֶׁהַכְּתָב מוֹכִיחַ. הָאִשָּׁה עַצְמָהּ מֵבִיאָה אֶת גִּיטָּהּ וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא צְרִיכָה לוֹמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נִתְחַתֵּם.
Traduction
Même les femmes auxquelles on n’ajoute pas foi, lorsqu’elles annoncent le décès du mari de telle ou telle femme, peuvent être crues lorsqu’elles apportent leur acte de divorce du dehors. Telles sont: la belle-mère, ou la fille de la belle-mère, ou la femme adjointe, la belle-sœur à qui incombe le lévirat, ou la fille du mari (belle-fille). -Pourquoi la croit-on plus véridique à l’égard du divorce qu’au sujet d’une nouvelle de décès? -C’est que, pour le divorce, l’acte confirme son dire. Une femme peut elle-même apporter du dehors son acte de divorce; seulement, elle devra déclarer (devant les juges) que cet acte a été écrit et signé devant elle.– (59)La Guemara sur ce est traduite en (Yebamot 15, 4)
Pnei Moshe non traduit
מתני' חמותה כו'. אינן נאמנות לומר מת בעלה משום דסניין לה ומכוונין לקלקלה:
ובלבד שהיא צריכה לומר בפ''נ ובפ''נ. ודוקא כשהתנה הבעל עמה בשעה שמסר לה הגט ואמר לה לא תתגרשי אלא בב''ד של פלו' ותאמרי בפ''נ ובפ''נ והב''ד לוקחין אותו מידה אחר שאמרה בפ''נ ובפ''נ וממנין שליח שיחזור ויתן אותו לה אבל אשה שגיטה יוצא מתחת ידה בכל מקום שהיא ה''ז מגורשת ואפי' אין הגט מקויים בחותמיו אינה צריכה שתאמר בפ''נ ובפ''נ:
משנה: 14a קִיבֵּל הַקָּטָן וְהִגְדִּיל. חֵרֵשׁ וְנִתְפַּקֵּחַ. סוֹמֶא וְנִתְפַּתַּח. שׁוֹטֶה וְנִשְׁתַּפָּה נָכְרִי וְנִתְגַּייֵר פָּסוּל. אֲבָל פִּיקֵּח וְנִתְחָרַשׁ וְחָזַר וְנִשְׁתַּפָּה פִּיתֵּחַ וְנִסְתַּמָּא וְחָזַר וְנִתְפַּתַּח שָׁפוּי וְנִשְׁתַּטָּא וְחָזַר וְנִשְׁתַּפָּה כָּשֵׁר. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁתְּחִילָּתוֹ וְסוֹפוֹ בְּדַעַת כָּשֵׁר.
Traduction
Si un enfant a reçu l’acte et avant de le remettre il est devenu grand, ou si le sourd-muet a recouvré ensuite la parole, ou si l’aveugle qui s’en est chargé est devenu clairvoyant, ou si le sot est devenu intelligent, ou si le païen s’est converti, l’acte est pourtant impropre. Mais si l’acte a été reçu par un homme bien parlant qui est devenu sourd-muet, lequel a ensuite recouvré la parole, ou par un clairvoyant qui est devenu aveugle, puis est redevenu clairvoyant, ou par un homme intelligent qui est devenu sot, puis est redevenu intelligent, l’acte reste valable. En thèse générale, lorsque le commencement et la fin de l’acte ont été accomplis en connaissance de cause, l’acte reste valable.
Pnei Moshe non traduit
מתני' קיבל הקטן. הגט מיד הבעל והגדול קודם שמסרו לה:
פתוח שנסתמה וחזר ונתפתח. בבבלי מסיק לה דהה''ד אפילו לא חזר ונתפתח הואיל והיה פתוח בשעת קבלת הגט שפיר מצי למיהוי שליח דהא יכול לומר בפ''נ ובפ''נ אלא איידי דבעי למיתני סיפ' חזר ונשתפה שצריך שיהיה בן דעת בשעת נתינה תנא נמי רישא חזר ונתפתח ודייקינן הכי מדקתני זה כלל כל שתחלתו וסופו בדעת כשר ולא קתני תחלתו וסופו בכשרות:
הלכה: אַף הַנָּשִׁים שֶׁאֵינָן נֶאֱמָנוֹת לוֹמַר. מֵת בַּעֲלָהּ כול'. אֲפִילוּ נִכְתַּב וְלֹא נֶחְתַּם מַאֲמִינִים אוֹתָהּ. שֶׁאִילּוּ לֹא אָֽמְרָה. בְּפָנַיי נִכְתַּב וּבְפָנַיי נֶחְתַּם. אַף אַתָּה מַתִּירָהּ לְהִינָּשֵׂא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. כַּיי דָּמַר רִבִּי אָבִין. אֵינוֹ חָשׁוּד לְקַלְקְלָהּ בִּידֵי שָׁמַיִם. בְּבֵית דִּין הוּא חָשׁוּד לְקַלְקְלָהּ. שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁאִם בָּא וְעִירֵר עֱרָרוֹ בָּטֵל אַף הוּא מַחְתִּמוֹ בְעֵדִים כְּשֵׁירִים.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
גמ' ה''ג ולא מפיה אנו מאמינין אותה. ועל הא דקאמרת שהכתב מוכיח פריך וכה''ג איתא ביבמות פ' ט''ו ושם מפורש ע''ש:
הלכה: קִיבֵּל הַקָּטָן וְהִגְדִּיל כול'. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי אִימִּי בְּעֶבֶד שֶׁהֵבִיא אֶת הַגֵּט כָּשֵׁר. אָמַר לֵיהּ רִבִּי אַבָּא. וְהָתַנֵּי רִבִּי חִייָה. עֶבֶד שֶׁהֵבִיא אֶת הַגֵּט פָּסוּל. אָמַר רִבִּי אַסִּי. אִילוּלֵי רִבִּי בָּא כְּבַר הָיִינוּ לְהַתִיר אֶת אֶשֶׁת אִישׁ. וַאֲפִילוּ תֵימַר. לֹא שְׁמִיעַ רִבִּי אַסִּי הָא דְּתַנֵּי רִבִּי חִייָה. לֹא שְׁמִיעַ מִילֵּיהוּן דְּרַבָנִין. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא דְּאָמַר רִבִּי זְעִירָא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. נִרְאִין דְּבָרִים שֶׁיְּקַבֵּל הָעֶבֶד גֵּט שִׁיחְרוּר וְאַל יְקַבֵּל כְּוָותֵיךְ. סָֽבְרִין מֵימַר. לֹא אָמַר אֶלָּא אַל יְקַבֵּל. הָא אִם עָבַר וְקִיבֵּל כָּשֵׁר. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רַב הוֹשַׁעְיָה. מַעֲשֶׂה הָיָה וְכֹהֶנֶת הָֽייְתָה וְלֹא חָשׁוּ לָהֶן מִשּׁוּם רֵיחַ פְּסוּל.
Traduction
On soumit à R. Imi le fait d’un acte de divorce apporté par un esclave, et ce rabbi le déclara valable; -Mais, lui dit R. Aba, R. Hiya n’a-t-il pas enseigné que lorsqu’un esclave apporte l’acte de divorce, celui-ci sera impropre (parce que le porteur n’est pas soumis à la loi qui régit le divorce)? -C’est vrai, dit R. Assé; et si R. Aba n’était venu rappeler cet enseignement, nous nous exposerions à libérer de cette façon une femme mariée (exposée ainsi à son tour à commettre, par erreur, le crime d’adultère). Cependant, à supposer même que R. Assé n’eût pas entendu l’enseignement de R. Hiya, il est impossible qu’il n’ait pas entendu les paroles des sages (aboutissant à la même règle). Or, nous l’apprenons à l’aide ce qu’a dit R. Zeira, ou R. Hiya au nom de R. Yohanan (58)J, (Qidushin 1, 3) ( 60a): il paraît logique qu’un esclave puisse recevoir un acte d’affranchissement pour lui-même (par suite de son émancipation qui a lieu simultanément); mais il n’est pas apte à recevoir du mari un acte de divorce pour une femme (parce qu’aussi longtemps qu’il est à la dépendance du maître, il n’a pas la faculté d’acquérir, ni de transmettre). Les compagnons d’étude ont supposé qu’en principe seulement l’esclave ne peut se charger de transmettre l’acte de divorce; mais, en cas de fait accompli, sa réception (suivie de transmission) est valable. En effet, dit R. Jacob b. Aha au nom de R. Oshia, un fait de ce genre arriva; la femme ainsi répudiée put épouser un cohen, sans que l’acte de divorce fût entaché de la moindre trace d’invalidité.
Pnei Moshe non traduit
גמ' בעבד שהביא את הגט כשר. כלו' רבי אימי פסק דכשר:
והתני ר''ח פסול. לפי שאינו בתורת גיטין וקידושין:
אילולא ר' בא. שאמר לנו זה הברייתא דר''ח היינו נכשלין להתיר אשת איש בגט זה:
ואפי' תימר. כלומר דמתמה הש''ס על רב אסי דאפי' לא שמע הברייתא דר''ח וכי אפשר שלא שמע מיליהון דרבנן דלקמן דשמעינן מינייהו דאפי' בדיעבד אינו גט כדמסיק נישמעיניה כו':
נראין הדברים שיקבל העבד גט שיחרור. מיד רבו של חבירו לחבירו אבל לא מיד רבו אם שניהם של איש אחד דיד העבד כיד רבו ולא יצא הגט מרשות רבו אבל לעצמו מקבל דגטו וידו באין כאחד:
ואל יקבל גט אשה גרסינן. גט אשה מיד בעלה. וכן הוא בפ''ק דקידושין בדברי ר' זעירא:
סברין. בני הישיבה מימר לא אמרן אלא אל יקבל לכתחילה הא אם עבר וקיבל כשר לגרש בו וקאמר ר' יעקב מעשה היה בכהנת שקיבל עבד הגט ולא חשו לה אפי' משום ריח הגט לפסול לבעלה כהן:
הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁעָשָׂת עֶשֶׂר שָׁנִים בְּרוֹמִי וְנִישֵּׂאת. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מַתְנִיתָה כְּשֶׁאָמַר לָהּ. אַל תִּיגָּֽרְשִׁי אֶלָּא בְמָקוֹם פְּלוֹנִי.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
הגע עצמך שעשת עשר שנים ברומי. על דקתני האשה עצמה כו' וצריכה לומר בפ''נ ובפ''נ פריך כלומר הגע עצמך שתלך למקום רחוק ותעשה שם זמן שתרצה ומותרת להנשא ע''פ גט שבידה דהא מכי מטא גיטא לידה איגרשה ואמאי צריכה לומר בפ''נ ובפ''נ:
מתני' כשאמר לה אל תגרשי אלא במקום פלוני. והיינו כדפרישית במתני' דמשוי לה שליח להולכה עד דמטיא להתם ותאמר בפני ב''ד בפ''נ ובפ''נ וב''ד משוי שליח אחרינא כדי שתהא שליחותה חוזרת אצל הבעל ווהכי מסיק לה בבבלי:
סליק פירקא בס''ד
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source