רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא. לְעוֹלָם אֵין הָעוֹלָם עוֹמֵד אֶלָּא עַל הַקָּרְבָּנוֹת. תַּמָּן תַּנִּינָן. שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשְּׁיֵרֵי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הוּא הָיָה אוֹמֵר. עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד. עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים׃ וּשְׁלָשְׁתָּן בְּפָסוּק אֶחָד. וָֽאָשִׂ֤ים דְּבָרַי֙ בְּפִ֔יךָ. זוֹ תוֹרָה. וּבְצֵ֥ל יָדִ֖י כִּסִּיתִ֑יךָ. זֶה גְמִילּוּת חֲסָדִים. לְלַמְּדָךְ שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא עָסוּק בַּתּוֹרָה וּבִגְמִילּוּת חֲסָדִים זָכָה לֵישֵׁיב בְּצִילּוֹ שֶׁלְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הָדָא הִיא דִכְתִיב מַה יָּקָ֥ר חַסְדְּךָ֗ אֱ֫לֹהִ֥ים וּבְנֵי֥ אָדָ֑ם בְּצֵ֥ל כְּ֜נָפֶ֗יךָ יֶחֱסָיֽוּן׃ לִנְטוֹעַ שָׁמַ֨יִם֨ וְלִיסוֹד אָ֔רֶץ. אֶלֶּא הַקָּרְבָּנוֹת. וְלֵאמֹ֥ר לְצִיּ֖וֹן עַמִּי אָֽתָּה׃ אֵילּוּ יִשְׂרָאֵל. אָמַר רִבִּי חִינְנָא בַּר פָּפָּא. חִיזַּרְנוּ עַל כָּל הַמִּקְרָא וְלָא מָצָאנוּ שֶׁיִּקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל צִיּוֹן אֶלָּא זֶה. וְלֵאמֹ֥ר לְצִיּ֖וֹן עַמִּי אָֽתָּה׃ תַּמָּן תַּנִּינָן. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד. עַל הַדִּין וְעַל הָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם. וּשְׁלָשְׁתָּן דָּבָר אֶחָד הֵן. נַעֲשֶׂה הַדִּין נַעֲשֶׂה אֱמֶת. נַעֲשֶׂה אֱמֶת נַעֲשֶׂה שָׁלוֹם. וְאָמַר רִבִּי מָנָא. שְׁלָשְׁתָּן בְּפָסוּק אֶחָד. אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמת ומשפט שלום וגו'. בפסוק נאמר אמת מקודם אלא שפטו יתירה הוא דדריש דהא כבר כתיב ומשפט והל''ל יהיה בשעריכם אלא דה''ק אמת ומשפט כשהאמת בא ע''י שנעשה הדין ומשפט בתחלה אז בא שלום ע''י כך וזהו דלא כתיב ושלום כמו גבי משפט והיינו דכתיב אח''כ שפטו בשעריכם ר''ל שהכל תלוי אם תנהגו כך שעל ידי משפט בשעריכם יבא האמת ואז יהיה שלום:
תמן תנינן. פ''ק דאבות:
זו גמילות חסדים. שהוא ביד לפיכך זוכה לבצל ידי כסיתיך:
תמן תנינן. שם:
[תַּנֵּי.] סֵדֶר הֵסֵב. בַּזְּמַן שֶׁהֵן שְׁתֵּי מִיטּוֹת הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן [עוֹלֶה] מֵיסַב בְּרֹאשׁ הָעֶלְיוֹנָה. וְהַשֵּׁינִי לוֹ לְמַטָּה מִמֶּנּוּ. בַּזְּמַן שֶׁהֵן שָׁלֹשׁ מִיטּוֹת הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן עוֹלֶה וּמֵיסַב בְּרֹאשׁ הָאֶמְצָעִית. וְהַשֵּׁינִי לוֹ לְמַעֶלָה וְהַשְּׁלִישִׁי לוֹ לְמַטָּה הִימֶינּוּ. וְכֵן מְסַדְּרִין וְהוֹלְכִין. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. 21a אָבוֹת דֶּרֶךְ הֵסֵב הֵן קְבוּרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני. בתוספת' דברכות פ''ד:
סדר הסב. של הסעודה:
אבות דרך הסב הן קבורין. אברהם באמצע יצחק מכאן ויעקב מכאן:
משנה: בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן קוֹרִין בְּרֵאשִׁית וִיְהִי רָקִיעַ. בַּשֵּׁנִי יְהִי רָקִיעַ יִקָּווּ הַמַּיִם. בַּשְּׁלִישִׁי יִקָּווּ הַמַּיִם יְהִי מְאוֹרוֹת. בָּרְבִיעִי יְהִי מְאוֹרוֹת יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם. בַּחֲמִישִׁי יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם וְתוֹצֵא הָאָרֶץ. בַּשִּׁשִּׁי וְתוֹצֵא הָאָרֶץ וַיְכוּלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְבָל צָבָאָם. פָּרָשָׁה גְדוֹלָה קוֹרִין אוֹתָה בִּשְׁנַיִם וְהַקְּטַנָּה בְּיָחִיד. בַּשַּׁחֲרִית וּבַמּוּסָף וּבַמִּנְחָה נִכְנָסִין וְקוֹרִין עַל פִּיהֶן כְּקוֹרִין אֶת שְׁמַע. עֶרֶב שַׁבָּת בַּמִּנְחָה לֹא הָיוּ נִכְנָסִין מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת׃ כָּל יוֹם שֶׁיֶּשׁ בּוֹ הַלֵּל אֵין בּוֹ מַעֲמָד שַׁחֲרִית. קָרְבַּן מוּסָף אֵין בּוֹ נְעִילָה. וְקֻרְבַּן עֵצִים אֵין בּוֹ מִנְחָה דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָה. אָמַר לוֹ בֶן עַזַּאי, כָּךְ הָיָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שׁוֹנֶה קָרְבַּן מוּסָף אֵין בּוֹ מִנְחָה וְקֻרְבַּן עֵצִים אֵין בּוֹ נְעִילָה. חָזַר רַבִּי עֲקִיבָה לִהְיוֹת שׁוֹנֶה כְדִבְרֵי בֶן עַזַּאי׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
חזר ר''ע להיות שונה כדברי בן עזאי. ומשום דקרבן מוסף מדברי תורה הוא ודין הוא שלא ידחה אלא מעמד דמנחה דליכא למיחש דלמא מידחי קרבן דדברי תורה לא בעי חיזוק אבל קרבן עצים אע''פ שתקנת נביאים היא כדברי סופרים דמי ובעי חיזוק ודין הוא דלידחי מעמד דמנחה ודנעילה כי היכי דלא לידחי לקרבן עצים:
אמר לו בן עזאי כך היה ר' יהושע שונה קרבן מוסף דוחה מעמד דמנחה וקרבן עצים דוחה אף מעמד דנעילה וכ''ש שדוחה מעמד דמנחה שקרבן עצים היה קרב קודם תמיד של בין הערבים ואם דוחה מעמד של נעילה כ''ש שדוחה של מנחה הסמוך לו:
וקרבן עצים אין בו מנחה. כלומר יום שיש בו קרבן עצים כבמתני' דלקמן ואין בו קרבן מוסף דוחה מעמד של מנחה אבל לא של נעילה דברי ר' עקיבא:
קרבן מוסף אין בו נעילה. ראש חדש שיש בו קרבן מוסף לא היו קורין שום פרשה בנעילה בירושלים וכל שכן שלא היו קורין פרשה במוסף עצמו ולא במנחה שהיא קודם לפי שהיו טרודין במוסף שיש בו להקריב יותר מתמיד שהוא אחד:
מתני' כל יום שיש בו הלל. כגון ימי חנוכה שיש בהן הלל ואין בהם מוסף אותן שהיו במעמד לא' היו קורין שום פרשה בשחרית לפי שלא היה להם פנאי לעשות המעמד והלל דוחה אותו:
ערב שבת במנחה לא היו נכנסין. לבה''כ ולא היו קורין כלל מפני כבוד השבת שהיו טרודין לתקן צרכי השבת:
בשחרית ובמוסף וכו'. ה''ק בשחרית ובמוסף הוא דמביאין ס''ת וקורין פרשה גדולה בשני' וקטנה ביחיד אבל במנחה אין מביאין ספר תורה מפני טורח התענית אלא נכנסין וקורין ע''פ כקורין את שמע:
בשחרית וכו'. הכא מיירי בשאר מעמדות שהיו בא''י חוץ לירושלים שהן היו קוראין במעשה בראשית כמשפטן אפי' ביום שיש בו קרבן מוסף דהא אינהו לא טרידי אבל המעמדות שהיו בירושלים ביום שיש בו קרבן מוסף לא היו קורין במוסף במעשה בראשית כדתנן לקמן קרבן מוסף אין בו במנחה והשתא קרבן מוסף דחי מעמד דמנחה דלאו דידיה הוא מעמד דידיה לא כל שכן:
בשני הראשון קורא יהי רקיע ושנים קוראין יקוו המים וכן כולם:
פרשה גדולה קורין אותה בשנים בפ' בראשית לאחר שקרא הראשון שלשה פסוקים חוזר השני וקורא פסוק השלישי שקרא הראשון ומשלים פ' בראשית והשלישי קורא יהי רקיע:
מתני' ביום הראשון. של שבוע קורין בראשית יהי רקיע לפי שאין בפרשת בראשית לבדה ט' פסוקים כדי קריאת כהן לוי וישראל וכן כולם ובששי תוצא הארץ ויכלו לפי שאין בפ' תוצא הארץ אלא ח' פסוקים לפיכך קורין ויכלו:
תַּנֵּי. אַנְשֵׁי מִשְׁמָר הָיוּ מִתְעַנִּים בְכָל יוֹם. בַּשֵּׁינִי הָיוּ מִתְעַנִּין עַל מַפְרִשֵׂי יַמִּים. וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים יְהִ֥י רָקִ֖יעַ בְּת֣וֹךְ הַמָּ֑יִם. בַּשְּׁלִישִׁי הָיוּ מִתְעַנִּין עַל יוֹצְאֵי דְרָכִים. וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים יִקָּו֙וּ הַמַּ֝יִם מִתַּ֤חַת הַשָּׁמַ֙יִם֙. בָּרְבִיעִי הָיוּ מִתְעַנִּין עַל הַתִּינוֹקוֹת שֶׁלֹּא תַעֲלֶה אַסְכָּרָה לְתוֹךְ פִּיהֶם. וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים יְהִ֤י מְאוֹרוֹת. מְאֹרֹת֙ כָּתוּב. בַּחֲמִשִּׁי הָיוּ מִתְעַנִּין עַל הַמְּעוּבָּרוֹת שְׁלֹּא יַפִּילוּ וְעַל הַמֵּינִיקוֹת שֶׁלֹּא יָמוּתוּ בְנֵיהֶן. וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים יִשְׁרְצ֣וּ הַמַּ֔יִם שֶׁ֖רֶץ נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֑ה. תַּנֵּי. לֹא הָיוּ מִתְעַנִּין לֹא בָעֶרֶב שַׁבָּת וְלֹא בְמוֹצָאֵי שַׁבָּת מִפְּנִי כְבוֹד שַׁבָּת. תַּנֵּי. סַנְהֶדְרִין גְּדוֹלָה הָֽיְתָה מִתְעַנָּה עִמָּהֶן. וְסַנְהֶדְרִין יְכוֹלָה לְהִתְעַנּוֹת בְּכָל יוֹם. מְחַלְּקִין הָיוּ עַצְמָן עַל בָּתֵּי אָבוֹת. וְאֵין מִתְעַנִּין עַל שְׁנֵי דְבָרִים כְּאַחַת. מִן הָדָא. וַנָּקוּמָה וַנְּבַקְשָׁ֥ה מֵֽאֱלֹהֵ֖ינוּ עַל זֹ֑את. אָמַר רִבִּי תַנְחוּמָה. לֹא מִן הָדָא אֶלָּא מִן הָדָא. וְרַֽחֲמִ֗ין לְמִיבְעֵא מִן קֳדָם֙ אֱלָ֣הּ שְׁמַיָּ֔א עַל רָזָ֖א דְּנָא. רִבִּי חַגַּיי בְשֵׁם רִבִּי זְעוּרָה. שֶׁאִם הָיוּ שְׁנֵי דְבָרִים. כְּגוֹן עֲצִירַת גְּשָׁמִים וְגוֹבַיי. מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן. רִבִּי חַגַּיי כַד דַּהֲוָה נְפַק לְתַעֲנִיתָא הֲוָה אֲמַר קוֹמֵיהוֹן. אָחֵינָן. אַף עַל גַּו דְּאִית בְּלִיבִּינָן עֲקִין סַגִּין אֶלָּא לָהֵן דַּאֲתִינָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אחינן אע''ג דאית בליבנין עקין סגיך. להתענות ולהתפלל עליהן אלא להן דהאי צרה שגזרו עליה דאתינן להתפלל עכשיו:
תני סנהדרין גדולה וכו'. וכי סנהדרין יכולה להתענות בכל יום אלא שהיו מחלקין עצמן לבתי אבות לכל שבוע ושבוע ובית אב אחד מתחלקין לכל יום ויום:
ולא במוצאי שבת. ביום ראשון מפני כבוד השבת שהיו במנוחה ועונג ולבא ליגיעה ותענית ובע''ש שלא יכנסו לשבת כשהן מעונין:
תני אנשי מעמד היו מתענין בכל יום וכו'. ומתפללין בכל יום מעין אותו יום כדימפרש ואזיל:
הלכה: 21b רַב חוּנָה אָמַר. שְׁלֹשָׁה קְרוּיוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה לֹא יִפְחֲתוּ מֵעֲשָׂרָה פְסוּקִים. חִזְקִיָּה אָמַר. כְּנֶגֶד עֲשֶׂרֶת הַדִּיבְּרוֹת. וְהָא תַנִּינָן. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן בְּרֵאשִׁית וִיְהִי רָקִיעַ. וְהָא לֵית בְּהוֹן אֶלָּא תְמַנְייָא. רִבִּי אִידִי אָמַר. אִיתְפַּלְּגוֹן כֶּהֲנָא וָאַסָּא. חַד אָמַר. חוֹזֵר. וְחוֹרָנָה אָמַר. חוֹתֵךְ. מָאן דְּאָמַר. חוֹזֵר. חוֹזֵר שְׁנֵי פְסוּקִים. מָאן דְּאָמַר. חוֹתֵךְ. וַֽיְהִי עֶ֥רֶב וַֽיְהִי בֹ֖קֶר פָּסוּק בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְהָא תַנִּינָן. בַּשֵּׁנִי יְהִי רָקִיעַ וְיִקָּווּ הַמַּיִם. חַד אָמַר. חוֹזֵר. וְחוֹרָנָה אָמַר. חוֹתֵךְ. מָאן דְּאָמַר. חוֹזֵר. חוֹזֵר שְׁנֵי פְסוּקִין. מָאן דְּאָמַר. חוֹתֵךְ. אֲפִילוּ חוֹתֵךְ לֵית בֵּיהּ. הוֹתֵיב רִבִּי פִלִּיפָּה בַּר פְּרִיטָה קוֹמֵי רִבִּי זְעוּרָה. וַהֶרֵי פָּרָשַׁת עֲמָלֵק. אָמַר לֵיהּ. שַׁנְייָה הִיא. שֶׁהוּא סִידְרוֹ שֶׁלְיוֹם. הָתִיב רִבִּי לָֽעְזָר בַּר מְרוֹם קוֹמֵי רִבִּי יוֹנָה. וְהָא תַנֵּי. הַמַּפְטִיר בַּנָּבִיא לֹא יִּפְחוֹת מֵעֶשְׂרִים וְאֶחָד פְּסוּקִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וחסר כאן וה''ג במגילה פ''ד בהלכה ב' ויהיו עשרים וג' תלתא עשרה ותלתא עשרה וחד ג'. כלומר למאי דאמרת דכל היכא דמצינו למיהדר אחר עשרה פסוקים מהדרינן אם כן גם במפטיר בנביא אמאי תקנו שלשה פסוקים נגד כל אחד ואחד ליתקנו עשרה פסוקים נגד ג' הראשונים כמו שתיקנו עשרה פסוקים בתורה וג' הקורין ה''נ נימא בנביא וכן עשרה פסוקים וג' השנים וכנגד חד השביעי שלשה פסוקים כמו שמצינו ג' פסוקים בתורה ואחד ולא משני מידי:
והא תני המפטיר בנביא לא יפחות מכ''א פסוקים כנגד ז' קרואים ג' פסוקים כנגד כל אחד:
שנייא היא. שהוא סדרו של יום. וענין בפני עצמו הוא:
והרי פ' עמלק. שקורין בפורים ואין בו אלא ט' פסוקים:
ומ''ד חותך. מפסיק הפסוק החמישי לשנים לפי שנחשב ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד לפסוק בפני עצמו וקורא וירא אלהים ויקרא אלהים וגו' הן כשני פסוקים הרי ג' והא תני בשני יהי רקיע יקיו המים וכו'. ולית בהו אלא ז' פסוקים ולמ''ד חוזר ניחא שהשלישי חוזר לשני הפסוקים שקרא השני וקורא ג' פסוקים אלא למ''ד חותך הפסוק האחרון לשני פסוקים לפי שויהי ערב וגו' הוא כפסוק בפני עצמו קשיא דאפילו חותך הוא אכתי לית ביה שלשה פסוקים שהרי יקוו המים אין בו אלא ה' פסוקים עם ויהי ערב ואם חותך הוא יש כאן חמשה פסוקים ולא יותר שהרי אתה אומר חותך לפני ויהי ערב והיאך קורין בו שנים:
חד אמר חוזר. כדמפרש לקמיה חוזר שני פסוקים ומתחיל בפסוק השלישי שקרא הראשון ועוד שני פסוקים שלאחריו הרי שלשה פסוקים שבפרשת בראשית קורין שנים:
איתפלגון כהנא ואסא. היכי עבדי:
והא תנינן וכו' והא לית בהון אלא תמניא. חמשה בפרשת בראשית ושלשה. ביהי רקיע:
כנגד עשרת הדברות. צריך שיהיו עשרה פסוקים:
גמ' שלשה קרויות שבתורה. בשני וחמישי ובשבת במנחה שתקנו שלשה קרוין בתורה לא יפחתו מלקרות עשרה פסוקים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source