רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. מַעֲשֶׂה בְפִרְדָה מִשֶּׁלְבֵּית רִבִּי שֶׁמֵּתָה וְטִיהֲרוּ אֶת דָּמֶיהָ מִשֵׁם נְבֵילָה. רִבִּי אֶלְעָזָר שְׁאִיל לְרִבִּי סִימוֹן. עַד כַּמָּה. וְלֹא אַגִּיבֵיהּ. שְׁאִיל לְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אָמַר לֵיהּ. עַד רְבִיעִית טָהוֹר. יוֹתֵר מִיכֵּן טָמֵא וּבְאַשׁ לְרִבִּי לָֽעְזָר דְּלָא חֲזַר לֵיהּ רִבִּי סִימוֹן שְׁמוּעֲתָא. רַב בֵּיבַי הֲוָה יְתִיב מַתְנֵי הָדֵין עוֹבְדָא. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי יִצְחָק בַּר בִּיסְנָא. עַד רְבִיעִית טָהוֹר. יוֹתֵר מִיכֵּן טָמֵא. וּבְעִט בֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי זְרִיקָן. בְּגִין דְּהוּא שְׁאַל לָךְ אַתְּ בָּעִיט בֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ. [בְּגִין] דְלָא הֲווָת דַּעְתִּי בִּי. דְּאָמַר רִבִּי חָנִין. וְהָי֣וּ חַיֶּ֔יךָ תְּלוּיִים לְךָ֖ מִנֶּגֶ֑ד. זֶה שֶׁהוּא לוֹקֵחַ לוֹ חִיטִּים לַשָּׁנָה. וּפָֽחַדְתָּ֙ לַיְ֣לָה וְיוֹמָ֔ם. זֶה שֶׁהוּא לוֹקֵחַ מִן הַסִּידָקִי. וְלֹ֥א תַֽאֲמִ֖ין בְּחַיֶּ‍ֽיךָ׃ זֶה שֶׁהוּא לּוֹקֵחַ מִן הַפַּלְטָר. וַאֲנָא סְמִיךְ לְפַלְטֵירָא. מַאי כְדוֹן. הֵעִיד רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּתִירָא עַל דַּם נְבֵלוֹת שֶׁהוּא טָהוֹר. מָהוּ טָהוֹר. טָהוֹר מִלְּהַכְשִׁיר. הָא לְטַמּוֹת מְטַמֵּא. תַּמָּן תַּנִּינָן. דַּם הַשֶּׁרֶץ מְטַמֵּא כִּבְשָׂרוֹ. מְטַמֵּא וְאֵינוֹ מַכְשִׁיר. וְאֵין לָנוּ כַּיּוֹצֵא בוֹ׃ אֵין לָנוּ כַּיּוֹצֵא בוֹ שִׁיעוּר טוּמְאָתוֹ. אֲבָל דָּמוֹ מְטַמֵּא כִּבְשָׂרוֹ. אָמַר רַב יוֹסֵף. מָאן דְּאָמַר טָמֵא. כְּרִבִּי יְהוּדָה. וּמָאן דְּאָמַר טָהוֹר. כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בָּתִירָה. אָמַר לֵיהּ רַב אֲבוּדָמָא נְחוּתָא. וְיָאוּת. רִבִּי יוּדָה מוֹדִייָנֵיהּ דְּנָשִׂייָא הֲוָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מעשה בפרידה של בית רבי וכו'. גרסינן להאי מילתא לעיל בפרק המוציא יין בהלכה א' עד ר' יודא מוריינא דנשיא הוה ע''ש ותמצא מבואר:
הלכה: כָּל הָרוּקִּין כול'. רִבִּי אַבִּין בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. קַצְרָן שֶׁלְגּוֹיִם הָיָה שָׁם. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. 32a עֲרוּדוֹת הָיוּ נוֹחֲרִין בִּירוּשָׁלִַם וְהָיוּ עוֹלֵי רְגָלִים מִשְׁתַּקְּעִין בַּדָּם עַד אַרְכּוּבוֹתֵיהֶן. [וּבָאוּ לִפְנֵי חֲכָמִים וְלֹא אָֽמְרוּ לָהֶם דָּבָר.] רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. קַצְרָן שֶׁלְגּוֹיִם הָיָה שָׁם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ערודות. מין פרדות:
גמ' קצרן של עכו''ם היו שם. בשוק העליון שהוא מקום הכביסה שלהן וכדפרישית במתני':
היו נוחרין בירושלים וכו'. ומי היו שעשו כן וקאמר רבי חנינא ג''כ עלה קצרן של עכו''ם היה שם בשוק העליון ואותן הנכרים היו נוחרין אותן:
תַּנֵּי. הַסַּכִּין קְשׁוּרָה לוֹ הֲרֵי זוֹ כְמוֹתָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' תני הסכין קשורה לו הרי זו כמותה. לפרש סיפא דמתני' קאי נמצאת קשורה לסכין וכו' וכדפרישית במתני':
אַבָּא שָׁאוּל הָיָה קוֹרֵא אוֹתָן צִיפּוֹרֶן. מָאן דְּאָמַר צִיפּוֹרֶן. שֶׁהוּא דוֹמֶה לַצִּיפוֹרֶן. מָאן דְּאָמַר מְרִיצָה. שֶׁהִיא מְרִיצָה אֶת הָאֶבֶן [לְבֵית הַקְּבָרוֹת.]
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אבא שאול היה קורא אותן. לכלי המריצה דמתני' צפורן כדמפרש מפני שהוא דומה לצפורן שחלקה כצפורן ומ''ד מריצה על שם שהיא מריצה את האבן לבית הקברות מפני שבכלי זה מחליקין האבנים ועושין מחצב וכן נפש על בית הקברות:
לֹא כֵן אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא גָֽזְרוּ עַל הַכֵּלִים שֶׁבִּירוּשָׁלִַם. מִכֵּיוָן שֶׁנִּמְצְאוּ דֶּרֶךְ יְרִידָה לְבֵית הַטְּבִילָה נַעֲשׂוּ הוֹכִיחַ.
לֹא כֵן אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. לֹא גָֽזְרוּ עַל הָרוּקִּים שֶׁבִּירוּשָׁלִַם. [הָא אִיתְמַר] עֲלֵיהּ. רִבִּי אַבִּין בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. קַצְרָן שֶׁלְגּוֹיִם הָיָה שָׁם. בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה הַטְּמֵאִים הוֹלְכִין שִׁיבּוֹלֶת וְהַטְּהוֹרִין מִהַלְּכִין מִן הַצַּד. וְהַטְּהוֹרִין מִהַלְּכִין סְתָם וְהַטְּמֵאִים אוֹמְרִים לָהֶם. פְּרוּשׁוּ. בִּשְׁעַת הָרֶגֶל הַטְּהוּרִין מִהַלְּכִין שִׁיבּוֹלֶת וְהַטְּמֵאִין מִהַלְּכִין מִן הַצַּד. וְהַטְּמֵאִים מִהַלְּכִין סְתָם וְהַטְּהוֹרִין אוֹמְרִין לָהֶן. פְּרוּשׁוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' לא כן אמר ר' אבהו וכו' לא גזרו וכו'. ומי נימא דלא אמר רבי יוחנן אלא אליבא דרבי יוסי דמתני' ומשני דר''מ נמי מודה בשאר מקומות שבירושלים לא גזרו ושאני הכא דמכיון שנמצאו דרך ירידה לבית הטבילה נעשו הוכיח על עצמן שטמאין הן ובירידתו לבית הטבילה נפלו הימנו:
והטהורין מהלכין סתם. כלומר כשהן מהלכין סתם ואין נזכרים מעצמן להיות פורשין הטמאין אומרים להן פירשו מן הדרך שלא תיטמאו ואין הטהורים מצוין באמצע הדרך ובשעת הרגל וכו' וכדפרישית במתני':
בשאר ימות השנה הטמאין מהלכין שיבולת. כלומר באמצע השביל ובדרך השוה והטהורין וכו':
לא כן אמר רבי אבהו וכו'. והא במתני' שמעינן מיהת דגזרו ומשניהא איתמר עלה וכו' כדלעיל:
משנה: בְּשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁנִּיטְמָא בֵּין בְּאַב הַטּוּמְאָה בְּין בִּוְלַד הַטּוּמְאָה בֵּין בִּפְנִים בֵּין בַּחוּץ בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים הַכֹּל יִשָּׂרֵף בִּפְנִים חוּץ מִשֶּׁנִּטְמָא בְּאַב הַטּוּמְאָה בַּחוּץ. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים הַכֹּל יִשָּרֵף בַּחוּץ חוּץ מִשֶּׁנִּיטְמָא בִּוְלַד הַטּוּמְאָה בִּפְנִים׃ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר שֶׁנִּיטְמָא בְּאַב הַטּוּמְאָה בֵּין בִּפְנִים בֵּין בַּחוּץ יִשָּרֵף בַּחוּץ. שֶׁנִּיטְמָא בִּוְלַד הַטּוּמְאָה בֵּין בִּפְנִים בֵּין בַּחוּץ יִשָּׂרֵף בִּפְנִים. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר מְקוֹם טוּמְאָתוֹ שָׁם שְׂרֵיפָתוֹ׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ומשמונים ושתים רבוא נעשית. בגמרא אמרו שהוא גוזמא וכן הא דקאמר ושלש מאות כהנים מטבילין אותה גוזמא הוא שלא היו צריכין כל כך כהנים להטבילה:
מתני' בשר קדשי קדשי' שנטמא. בעזרה או בחוץ:
הכל ישרף בפנים. בבית הדשן שבעזרה ששם היו שורפין פסולי קדשי קדשים שכל שפסולו בקודש שורפין אותו בקודש חוץ משנטמא באב הטומאה בחוץ דמכיון דטומאתו חמירא ואירע הטומאה בחוץ אין מכניסין אותו בעזרה לשרפו דזה לא היה פסולו בקודש:
וב''ה אומרים הכל ישרף בחוץ. אף הנטמא באב הטומאה בפנים דהואיל וחמירא טומאתו אין להשהות הטומאה בפנים עד שתשרף אלא מוציאין אותו מיד וישרף בחוץ:
חוץ משנטמא בולד הטומאה בפנים. דהואיל ואית ביה תרתי טומאתו בפנים וקילא היא טומאתו ישרף בפנים:
רא''א וכו'. דהכל הולך אחר הטומאה אם היא חמורה או קלה ואין הולכין אחר מקום הטומאה ור''ע ס''ל דאין הולכין אחר הטומאה אלא הכל הולך אחר מקום הטומאה ומקום טומאתו שם הוא שריפתו והלכה כר''ע:
ארכה ארבעים ורחבה עשרים. כמדת הפתח שלפני הדביר ששם היה הפרוכת להבדיל בין הקודש ובין קדש הקדשים:
ועל כל נימא ונימא כ''ד חוטין. לפי שהוא עשויה מד' מינין תכלת וארגמן ותולעת שני ושש וכל מין ומין חוטו כפול ששה וכדיליף בגמ':
רשב''ג אומר וכו' נימין. ליצי''ס בלע''ז לדבר שנכפל כמו חוט המשולש ומרובע קורין אותו כך:
על גג האיצטבא. חוץ לעזרה:
ואת שנטמאת באב הטומאה. כגון נבלה ושרץ וכיוצא מטבילין אותה בחוץ שטעונה שילוח ושוטחין אותה בחיל חוץ לעזרה:
מטבילין אותה בפנים. לפי שאינה טעונה שילוח מחוץ למחנה שכינה כיון שאין טומאתה אלא מדבריהם ומכניסין אותה מיד לפי שהכלים שנטמאו במשקין אינן צריכין הערב שמש:
מתני' פרוכת שנטמאת בולד הטומאה. במסכת פרה תנינן כל ולדות הטומאה אינן מטמאין כלים אלא משקה והלכך לא מצינו שתטמא הפרוכת אלא אם כן נגעה במשקין טמאין וגזרו חכמים על המשקין טמאין שיטמאו כלים משום גזירה דמשקה זב וזבה כגון הרוק ושכבת זרע שהם אב הטומאה ומטמאין אדם וכלים מדאורייתא:
(תַּנֵּי.) בִּשְּׁמוֹנִים וּשְׁתַּים רִיבּוֹא הָֽיְתָה נַעֲשֵׂית. רִבִּי יִצְחָק בַּר בִּסְנָא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. גְּזוּמָא. תַּמָּן תַּנִּינָן. פְּעָמִים עָלָיו כִּשְׁלשׁ מֵאוֹת כּוֹר. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל. גְּזוּמָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בשמונים ושתים רבוא וכו'. גוזמא וכן הא דתמן תנינן בתמיד פ''ב פעמים עליו וכו' גוזמא וקמ''ל דמצינו שבדברי חכמים בלשון הבאי וגוזמא:
כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר. מַֽעֲשֵׂה֭ רוֹקֵם. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר. מַֽעֲשֵׂ֥ה חוֹשֵׁב. מַֽעֲשֵׂה֭ רוֹקֵם. פְּרָצוֹף אֶחָד. מַֽעֲשֵׂ֥ה חוֹשֵׁב. שְׁנֵי פְּרָצוֹפּוֹת. רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי נְחֶמְיָה. חַד אָמַר. מַֽעֲשֵׂה֭ רוֹקֵם אֲרִי מִיכָּן וַאֲרִי מִיכָּן. מַֽעֲשֵׂ֥ה חוֹשֵׁב. אֲרִי מִיכָּן וְחָלַק מִיכָּן. וְחוֹרָנָה אָמַר. מַֽעֲשֵׂה֭ רוֹקֵם. אֲרִי מִיכָּן וְחָלַק מִיכָּן. מַֽעֲשֵׂ֥ה חוֹשֵׁב. אֲרִי מִיכָּן וְנֶשֶׁר מִיכָּן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כתוב אחד אומר מעשה רוקם. באבנט כתיב שש משזר וגו' מעשה רוקם וכתוב אחד אומר ביריעות ובפרוכת ובחשן ואפוד מעשה חושב ומפרש מעשה רוקם נקרא כשהוא פרצוף אחד מכאן ומכאן וכו' וכדפליגי ר' יודה ור''נ בזה ובתוספתא פ''ג גריס ר''נ אומר מעשה חושב שני פרצופות וזהו כדאמר הכא ארי מכאן ונשר מכאן ומעשה רוקם פרצוף א' ארי מכאן וחלק מכאן או ארי מכאן וארי מכאן:
הלכה: אִילּוּ אָמַר חוּט. אֶחָד. כָּפוּל. לִשְׁנַיִם. שָׁזוּר. לִשְׁלֹשָׁה. מָשְׁזָר. לְשִׁשָּׁה. אַרְבַּע מִיכָּן. הָא עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה. תַּנֵּי. שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם. אִילּוּ אָמַר חוט. אֶחָד. כָּפוּל. לִשְׁנַיִם. שָׁזוּר. לְאַרְבַּע. מָשְׁזָר. לִשְׁמוֹנָה. אַרְבַּע מִיכָּן. הָא תַלְתִּין וּתְרֵיי. תַּנֵּי. אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה. אִילּוּ אָמַר חוט. אֶחָד. כָּפוּל. לִשְׁנַיִם. קְלִיעָה. לִשְׁלֹשָׁה. שָׁזוּר. לְשִׁשָּׁה. מָשְׁזָר. לִשְׁנֵים עָשָׂר. אַרְבַּע מִיכָּן. הָא אַרְבָּעִין וּתְמַנְיָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' אלו אמר חוט וכו'. לפרש מנלן דכ''ד חוטין היו בכל נימא קאי דכתיב ועשית פרכת תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר ודריש לשון משזר דאלו נאמר חוט משמע אחד מכל מין ומין או חוט כפול לשנים מכל מין ואילו נאמר שזור הייתי אומר לשלשה מכל מין עכשיו שנאמר משזר משמעו לששה חוטין מכל מין ומין:
ארבע מיכאן. כלומר והרי צריך ארבעה וכל אחד הוא כפול לששה שארבעה מינין נאמר כאן הא עשרים וארבע חוטין בכל נימא משורשת:
תני. בחדא ברייתא שהיו שלשים ושנים חוטין בכל נימא ונימא והאי תנא דריש הכי אלו נאמר חוט אחד משמעו כפול לשנים ואלו אמר שזור משמעו לארבע שכל חוט הכפול לשנים שזור הוא עם חברו וכשהוא אומר משזר משמעו עוד כפול פעם אחד והוא לשמנה וארבעה מכאן לארבעה מינין הא תלתין ותרי:
תניא. אידך ארבעים ושמונה חוטין היו בכל נימא ונימא ואיהו דריש אלו אמר חוט וכו' ואלו אמר קליעה משמעו קלוע לשלשה חוטין שזור וכו' ארבעה מכאן לד' מינין הא ארבעין ותמניא:
משנה: פָּרוֹכֶת שֶׁנִּיטְמֵאת בִּוְלַד הַטּוּמְאָה מַטְבִּילִין אוֹתָהּ בִּפְנִים 32b וּמַכְנִיסִין אוֹתָהּ מִיָּד. וְאֶת שֶׁנִּיטְמֵאת בְּאַב הַטּוּמְאָה מַטְבִּילִין אוֹתָהּ בַּחוּץ וְשׁוֹטְחִין אוֹתָהּ בַּחֵיל מִפְּנֵי שֶׁהִיא צְרִיכָה הַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ. אִם הָֽיְתָה חֲדָשָׁה שׁוֹטְחִין אוֹתָהּ עַל גַּג הָאִצְטָבַא כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ הָעָם אֶת מְלַאכְתָּהּ שֶׁהִיא נָאָה׃ רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשֵּׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן הַסְּגַן פָּרוֹכֶת עוֹבְיָהּ טֶפַח עַל שִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם נִימִים נֶאֱרֶגֶת עַל כָּל נִימָה וְנִימָה עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חוּטִין. אָרְכָּהּ אַרְבָּעִים אַמָּה וְרָחְבָּהּ עֶשְׂרִים וּמִשְּׁמוֹנִים וּשְׁתֵּי רִבּוֹא הָֽיְתָה נַעֲשֵׂית. וּשְׁתַּיִם עוֹשִׂין בְּכָל שָׁנָה וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת כֹּהֲנִים מַטְבִּילִין אוֹתָהּ׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ומשמונים ושתים רבוא נעשית. בגמרא אמרו שהוא גוזמא וכן הא דקאמר ושלש מאות כהנים מטבילין אותה גוזמא הוא שלא היו צריכין כל כך כהנים להטבילה:
מתני' בשר קדשי קדשי' שנטמא. בעזרה או בחוץ:
הכל ישרף בפנים. בבית הדשן שבעזרה ששם היו שורפין פסולי קדשי קדשים שכל שפסולו בקודש שורפין אותו בקודש חוץ משנטמא באב הטומאה בחוץ דמכיון דטומאתו חמירא ואירע הטומאה בחוץ אין מכניסין אותו בעזרה לשרפו דזה לא היה פסולו בקודש:
וב''ה אומרים הכל ישרף בחוץ. אף הנטמא באב הטומאה בפנים דהואיל וחמירא טומאתו אין להשהות הטומאה בפנים עד שתשרף אלא מוציאין אותו מיד וישרף בחוץ:
חוץ משנטמא בולד הטומאה בפנים. דהואיל ואית ביה תרתי טומאתו בפנים וקילא היא טומאתו ישרף בפנים:
רא''א וכו'. דהכל הולך אחר הטומאה אם היא חמורה או קלה ואין הולכין אחר מקום הטומאה ור''ע ס''ל דאין הולכין אחר הטומאה אלא הכל הולך אחר מקום הטומאה ומקום טומאתו שם הוא שריפתו והלכה כר''ע:
ארכה ארבעים ורחבה עשרים. כמדת הפתח שלפני הדביר ששם היה הפרוכת להבדיל בין הקודש ובין קדש הקדשים:
ועל כל נימא ונימא כ''ד חוטין. לפי שהוא עשויה מד' מינין תכלת וארגמן ותולעת שני ושש וכל מין ומין חוטו כפול ששה וכדיליף בגמ':
רשב''ג אומר וכו' נימין. ליצי''ס בלע''ז לדבר שנכפל כמו חוט המשולש ומרובע קורין אותו כך:
על גג האיצטבא. חוץ לעזרה:
ואת שנטמאת באב הטומאה. כגון נבלה ושרץ וכיוצא מטבילין אותה בחוץ שטעונה שילוח ושוטחין אותה בחיל חוץ לעזרה:
מטבילין אותה בפנים. לפי שאינה טעונה שילוח מחוץ למחנה שכינה כיון שאין טומאתה אלא מדבריהם ומכניסין אותה מיד לפי שהכלים שנטמאו במשקין אינן צריכין הערב שמש:
מתני' פרוכת שנטמאת בולד הטומאה. במסכת פרה תנינן כל ולדות הטומאה אינן מטמאין כלים אלא משקה והלכך לא מצינו שתטמא הפרוכת אלא אם כן נגעה במשקין טמאין וגזרו חכמים על המשקין טמאין שיטמאו כלים משום גזירה דמשקה זב וזבה כגון הרוק ושכבת זרע שהם אב הטומאה ומטמאין אדם וכלים מדאורייתא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source