Vayedaber

Shekalim

Daf 17b

משנה: 17b מוֹתַר הַקְּטוֹרֶת מֶה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ מַפְרִישִׁין מִמֶּנָּה שְׂכַר הָאוּמָּנִין וּמְחַלְּלִין אוֹתָהּ עַל מָעוֹת הָאוּמָּנִין וְנוֹתְנִין אוֹתָהּ לָאוּמָּנִין בִּשְׁכָרָן וְחוֹזְרִין וְלוֹקְחִין אוֹתָהּ מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה. וְאִם בָּא חָדָשׁ בִּזְמַנּוֹ לוֹקְחִין אוֹתָהּ מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה וְאִם לָאו מִן הַיְּשָׁנָה:

Traduction

Que faisait-on du reliquat d’encens, au bout de chaque année (après les poignées prises par le pontife), pour l’utiliser de nouveau? On commençait par payer les ouvriers de l’encens avec de l’argent prélevé de la cellule; on échangeait ensuite le reste d’encens contre le salaire remis aux ouvriers, en le leur laissant, et on le rachetait d’eux plus tard, lors du nouveau versement. A défaut de nouveaux fonds déjà entrés au trésor par ce fait, on prend de l’ancien fond, en opérant de même.

Pnei Moshe non traduit

מתני' מותר הקטרת מה היו עושין בה. לפי שאין לך שנה שאין בה מותר הקטרת שהיא נעשית שס''ה מנים כמנין ימות החמה ועוד שלשה. מנים שמהם מכניס כ''ג מלא חפניו ביה''כ כדשנינו בברייתא דפטום הקטרת ואלו ג' מנים לא היו נכנסין כולן במלא חפניו על הרוב ועוד בכל שנה פשוטה שומיה שנ''ד היה מותר שאע''פ שהיו צריכין למלאות בהן שנים מעוברות שבמחזור הלבנה מכל מקום היו צריכין לחדש הקטרת בכל שנה בר''ח [ניסן] כדי שיהיו מתרומה חדשה ומה היו עושין בהמותר:

מפרישין ממנה. כשהגיע ר''ח ניסן מפרישין מן הלשכה שכר האומנין של מפטמי הקטרת שהיו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ומחללין אותה על מעות האומנין כלומר שמחללין אותה מותר הקטרת על מעות שכר האומנין ונמצא שמותר הקטרת נעשו חולין ונותנין אותה המותר להאומנין בשכרן וחוזרין ולוקחין אותה מן האומנין במעות תרומה חדשה. ובגמרא פריך ולא נמצא הקדש מחלל על הקדש שהרי מותר הקטרת הקדש ושכר האומנין משל הקדש והיאך ההקדש מתחלל על כיוצא בו שהיא הקדש ומפרש כיצד הוא עושה מביא מעות אחרים שהן חולין ומחללין על שכרן ונמצא שאותן המעות הן הקדש ומעות שכר האומנין נעשו חולין ומביא מותר הקטרת זה ומחללין אותה על מעות שכר האומנין ונמצא שכר האומנין חוזר להקדש והקטרת נעשה חולין ונותנין אותה לאומנין בשכרן וחוזרין ולוקחין אותה מהן במעות תרומה חדשה ואותן המעות שנעשה הקדש מה יעשה בהן מפרש בגמרא:

ואם בא חדש בזמנו. שבאה התרומה חדשה בזמנו שהוא ראש חודש ניסן לוקחין אותה מתרומה חדשה כדאמרן:

ואם לאו. שעדיין לא הביאו שקליהם החדשים לוקחין אותה מתרומה ישנה אם כבר חללוה ואם לא חללוה מקטירין אותה דכיון שאין כאן חדשה מקטירין מתרומה ישנה:

Shekalim

Daf 18a

הלכה: וְלֹא נִמְצָא הַהקֲדֵּשׁ מִתָחַלֵּל עַל הַהֶקְדֵּשׁ. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר כַּרְסָנָה. מֵבִיא מָעוֹת וּמְחַלְלָן עַל הַבִּנְייָן וּמֵבִיא קְטוֹרֶת וּמְחַלְלָן עֲלֵיהֶן וְנוֹתְנִין אוֹתָן לָאוּמָנִין בִּשְׂכָרָן. אוֹתָן הַמָּעוֹת מַה יֵעָשֶׂה בָהֶן. רִבִּי אוֹמֵר. אוֹמֵר אֲנִי. יִינָֽתְנוּ לְבֵית גַרְמוּ וּלְבֵית אֶבְטִינַס שֶׁהָיוּ בְקִיאִין בְּפִיטּוּם הַקְּטוֹרֶת וּבְמַעֲשֶׂה לֶחֶם הַפָּנִים. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב. וְהֵן שֶׁיְּהוּ חַייָבִין לָהֶן מָעוֹת מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה. רִבִּי חִייָה בַּר בָּא 18a בָעֵי. לֹא הָיוּ חַייָבִין לָהֶן מָעוֹת מִשָּׁעָה הָרִאשׁוֹנָה. אָתָא רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מְקַייְּצִין בָּהֶן אֶת הַמִּזְבֵּחַ. רִבִּי בָּא בַּר כֹּהֶן בְּעָה קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֶה. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי חִייָה בַּר בָּא. תַּמָּן צְרִיכָה לֵיהּ וְהָכָא פְשִׁיטָא לֵיהּ. הֵן דִּצְרִיכָה לֵיהּ. בִּכְלֵי שָׂרֵת. הֵן דִּפְשִׁיטָא לֵיהּ. בְּקַייָץ לַמִּזְבֵּחַ.

Traduction

Ne se trouve-t-il pas, dans ces divers échanges, que l’on rachète une sainteté (le reliquat d’encens) à l’aide d’une autre semblable (le salaire des ouvriers pris du trésor sacré)? Voici comment on opère, dit R. Simon b. Bisna (105)B. méila, 14b., pour y obvier: on prend d’autre argent profane, que l’on remet aux ouvriers contre leur salaire tiré du sacré; puis, contre ce dernier, devenu profane par l’échange, on leur offre de l’encens, et l’argent étant rentré au trésor (devenu sacré), l’encens a acquis la qualité de profane (jusqu’à nouveau rachat). A quel emploi affectera-t-on cet argent qui a servi de paiement provisoire (puis est rentré au trésor? Selon Rabbi, il sert de salaire aux ouvriers de la famille de Garmo et à ceux d’Eutinos, qui étaient si habiles les uns à fabriquer l’encens, les autres à confectionner et cuire les pains de proposition. Toutefois, dit R. Samuel b. Isaac, il faut que ce soit déjà une dette accomplie à leur égard (de sorte que cet argent leur fait retour du trésor). Mais, demanda R. Hiya b. Aba, s’il ne leur est rien dû d’avance, que fera-t-on de cet argent? En ce cas, dit R. Hiya b. Aba, au nom de R. Yossé, on l’utilise à alimenter l’autel vide. R. Aba b. Cohen objecta devant R. Yossé: d’où vient cette contradiction flagrante, de demander d’abord comment employer cet argent, puis d’y répondre lui même? La question est relative au reliquat dans les vases sacrés, et il n’y a pas de doute pour l’autel à alimenter – (106)Suit un passage reproduit du tr. (Yoma 5, 1), traduit ci-dessus, p. 213..

Pnei Moshe non traduit

גמ' ולא נמצא הקדש וכו' כיצד הוא עושה וכו'. כדפרישית במתני':

אותן המעות. שנעשו הקדש מה יעשו בהן:

ינתנו לבית גרמו וכו'. בשכרן:

והן. ודוקא שהיו חייבין להן מעות שעה ראשונה כלומר שכבר היו חייבין להן מקודם בשביל שכרן מההקדש שנמצא זה כחוזר להקדש שבתחלה הוא שההקדש חייב בשכר האומנין ולכך הופרש מתחלה ועכשיו ג''כ לשכר האומנין הן באין:

רבי חייה בר בא בעי. והיך הדין אם לא היו חייבין להם שכר מקודם:

אתא רבי חייה בר בא בשם ר' יוחנן מקיצין וכו'. כצ''ל והיינו דהקשה ר' בא בר כהן לפני ר' יוסה מחלפה שיטתיה דר' חייה בר בא תמן צריכה ליה כלומר מתחלה קא מיבעיא ליה לא היו חייבין וכו' והכא פשיטא ליה. כלומר הא כבר שמיע ליה מר' יוחנן ומאי קא מיבעיא ליה ומשני הן דצריכה ליה בכלי שרת כלומר אם יכולין לקנות בהן כלי שרת ומשום דעכשיו אין שם מותר הקטרת עליהן שכבר נתחללה בתחלה אלא שע''י חילול הקטרת עליהן חזרו להקדש ואפשר שהן כשאר מותר תרומה דאיכא למ''ד דלכלי שרת הוא בא ומה דפשיטא ליה הכא לענין קיץ למזבח דלא יהא אלא כשאר מותר תרומה. שמקיצין בה המזבח:

דְּאִתְפַּלְּגוֹן. פִיטְּמָהּ בַחוּלִין. רִבִּי יוֹסֶה בֵּירִבִּי חֲנִינָה אָמַר. פְּסוּלָה. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. כְּשֵׁירָה. מַה טַעֲמָא דְרִבִּי יוֹסֶה בֵּירִבִּי חֲנִינָה. קוֹדֶשׁ הִיא. שֶׁתְּהֵא הֲוָייָתָהּ בַּקוֹדֶשׁ. מַה טַעֲמָא דְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. קוֹדֶשׁ הִיא. שֶׁתְּהֵא בָאָה מִתְּרוּמַת הַלִּישְׁכָּה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. אַתְיָא דְרִבִּי יוֹסֶה בֶּן חֲנִינָה כִשְׁמוּאֵל וּדְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כְרִבִּי יוֹחָנָן. דְּתַנִּינָן. הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו וְהָיוּ בָּהֶן דְּבָרִים רְאוּיִין לְכָל קָרְבְּנוֹת צִיבּוּר. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. קְטוֹרֶת. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. תִּיפְתָּר בְּאוֹמָּן מִשֶּׁלְבֵּית אֶבְטִינָס שֶׁהָיָה נוֹטֵל בִּשְׂכָרוֹ קְטוֹרֶת. וּדְרִבִּי יוֹסֵה בֵּיּרִבִּי חֲנִינָא כִשְׁמוּאֵל. דְּאָמַר רַב הוּנָא בְשֵׁם שְׂמוּאֵל. מַכְתֶּשֶׁת עָשׂוּ אוֹתָהּ כִּכְלִי שָׁרֵת לְקַדֵּשׁ. אָמַר רִבִּי יוֹסֶי בֵּירִבִּי בּוּן. אָ‍ֽמְרָהּ רַב חוּנָה קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. דָּבָר שֶׁקָּדַשׁ בְּכֶלִי שָׁרֵת נִפְדֶּה. אָמַר לֵיהּ. וְלֹא דִשְׁמוּאֵלִ הִיא. וּשְׁמוּאֵל אָמַר. קַל הוּא בְמוֹתָר. דְּאִתְפַּלְּגוֹן. הוֹתִירוּ תְמִימִים. שְׁמוּאֵל אָמַר. נִפְדִּים כִתְמִימִים. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. נִפְדִּין כִפְסוּלֵי הַמּוּקְדָּשִׁין. הוֹתִירוּ שְׂעִירִים. עַל דַּעְתֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל. אִם עוֹלָה נִפְדִּית לֹא כָּל שֶׁכֵּן חַטָּאת. עַל דַּעְתֵּיהּ דִּרִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר רִבִּי זְעוּרָא. יִרְעוּ. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. מְקַייְצִין בָּהֶן אֶת הַמִּזְבֵּחַ. וְקַשְׁיָא. יֵשׁ חַטָּאת קְרֵיבָה עוֹלָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. שַׁנְייָא הִיא. שֶׁאֶין קָרְבְּנוֹת צִיבּוּר נִקְבָּעִין אָלָּא בִשְׁחִיטָה. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. תְּנַיי בֵית דִּין הוּא עַל הַמּוֹתָרוֹת שֶׁיָּקְרְבוּ עוֹלוֹת.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

דאיתפלגון וכו'. סוגיא זו עד סוף הלכה ביארתי היטב לעיל ביומא בריש פרק הוציאו לו וע''ש:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source