Shabbath
Daf 63b
הלכה: ה'. 63b בַּעֲשׂוֹתָהּ. הַיָּחִיד שֶׁעָשָׂה חַייָב. שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה שֶׁעָשׂוּ פְטוּרִין. רִבִּי יוֹשׁוּעַ דְּרוֹמַיָּא אָמַר קוֹמֵי רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. קְנֵי גִירְדִּי. רִבִּי פוֹטֵר. רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן מְחַייֵב. אָמַר לוֹ רִבִּי. כָּךְ שָׁמַעְתִּי מֵאָבִיךָ. אָמַר לוֹ. שִׁימַּשְׁתִּי אֶת אַבָּא עוֹמְדוּת מַה שֶׁלֹּא שִׁימַּשְׁתּוֹ יְשִׁיבוּת. וְרִבִּי תַלְמִידֵי דְרִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַי דַּהֲוֵי. לֹא תַלְמִידֵי דְרִבִּי יַעֲקֹב בַּר קוֹדְשַׁי הֲוָה. אֶלָּא כָּךְ אָמַר לֵיהּ. שִׁימַּשְׁתִּי אֶת אַבָּא עוֹמְדוּת מַה שֶׁלֹּא שִׁמַּשְׁתָּ אֶת רַבָּךְ יְשִׁיבוּת. כְּשֶׁהָיָה רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן נִכְנַס לְבֵית הַווַעַד הָיוּ פָנָיו שֶׁלְרִבִּי מַקְדִּירוֹת. אֲמַר לֵיהּ אָבוֹי. וְיֵאוּת. זֶה אֲרִי בֶן אֲרִי. אֲבָל אַתָּה אֲרִי בֶן שׁוּעַל. מִן דְּמָךְ רִבִּי אֶלְעָזָר שְׁלַח רִבִּי תְבַע בְּאִיתְּתֵיהּ. אָֽמְרָה לֵיהּ. כְּלִי שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ קוֹדֶשׁ יִשְׁתַּמֶּשׁ בּוֹ חוֹל.
Traduction
''Le transport par 2 personnes est permis'', parce qu’il est dit (Lv 4, 2): en commettant ce péché; s’il est commis par une seule personne, la pénalité du sacrifice a lieu, non pour ce qui est commis par 2ou 3 personnes (446)Ci-dessus, 1, 1.; R. Josué Drômia (du midi) dit en présence de R. Yassa au nom de R. Aha: si 2 personnes portent une navette de tisserand (peu lourde), on n’est pas coupable selon Rabbi, mais on l’est selon R. Eléazar b. R. Simon. -Mais, lui répliqua Rabbi, j’ai entendu exprimer cette dispense par ton père R. Simon. -C’est impossible, répondit R. Eliézer, car j’ai plus servi mon père (étudié auprès de lui) d’une façon passagère que tu ne l’as fait avec suite et fixité (447)B. Hulin 47., assis auprès de lui. Mais est-ce que Rabbi, loin d’être le disciple de R. Simon b. Yohaï, ne fut pas l’élève de R. Jacob b. Qodshi? Aussi, la réponse de R. Eliézer est à modifier ainsi: j’ai plus servi mon père debout (provisoirement) que tu n’as servi ton maître assis (avec stabilité). Lorsque R. Eliézer b. R. Simon entrait à la salle d’études, Rabbi en devenait blême (honteux de son infériorité). Il ne faut pas t’en offusquer, lui dit son père; car lui est un lion fils de lion (savant fils de savant); toi, tu n’es qu’un lion fils de renard (448)Le père, modeste pour son fils, se considérait comme inférieur (Sentences, p. 169).. A la mort de R. Eliézer, Rabbi fit demander sa veuve en mariage; elle répondit: est-ce qu’un objet ayant servi à un usage sacré (449)Ib., p. 309. pourra être employé à un usage profane (faisant allusion à la supériorité de défunt son mari).
Pnei Moshe non traduit
גמ' בעשותה וכו'. הכי דריש לה בת''כ:
קני גירדי. כך היה נקרא:
רבי פוטר ר''א בר''ש מחייב. אליבא דר''ש פליגא בלא יכול אחד להוציאו והוציאוהו שנים דמר קאמר כך קבלתי ומר קאמר כך קבלתי ממנו:
א''ל רבי. לר''א בר' שמעון כך שמעתי מאביך שפוטר אמר לו ר' אליעזר שמשתי את אבא עומדות מה שלא שמשתי אותו יושבות כלומר וכי כל כך שמשת לפניו כמו ששמשתי אני ומקובל אני מפיו שמחייב:
ורבי וכו'. וכי רבי תלמידיה דר''ש בן יוחאי הוא דהוה וכי לא תלמידו דר' יעקב בר קודשי הוה וכלומר אע''ג דאשכחן בהרבה מקומות שרבי למד לפני ר''ש ותלמידו היה מ''מ וכי תלמיד מובהק היה שנא' עליו לא שמשת אותו ישיבות דמשמע שאפי' שמשת אותו הרבה אני שמשתי אותו יותר ממך והלא רבו מובהק של רבי ר' יעקב בר קודשי הוה. אלא כך א''ל שמשתי אני את אבא עומדות מה שלא שמשת את רבך ישיבות:
היו פניו של רבי מקדירות. מבוהלות ונתכרכמו תמיד מחמת התשובות שהשיב עליו כשהיה רבי רוצה לומר דבר אחד בתורה והקיפו בהלכות ואמר לו אביו של רבי והוא ר' שמעון בן גמליאל ויאות הוא כך בני ואל ירע בעיניך זה הוא ארי בן ארי ואתה ארי בן שועל ומענוותנותו אמר כן:
מן דמך. לאחר שנפטר ר' אליעזר בר''ש שלח רבי לתבוע באשתו שתנשא לו ואמרה לו כלי שנשתמש בו קדש ישתמש בו חול ולהגיד גדולתו ושבחו של ר''א בר''ש:
ו'. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. הָדָא דְאַתְּ אָמַר בִּצְרִיכִין לְכֶילְייָן. כְּגוֹן אִילֵּין תּוּתַּייָא. אֲבָל אִם אֵינָן צְרִיכִין לְכֶילְייָן חַייָב אַף עַל הַכְּלִי.
Traduction
R. Samuel b. R. Isaac dit: lorsque la Mishna permet le port du vase, cela s’applique au cas où l’on ne peut pas se passer du vase, comme par exemple pour les mures; au cas contraire, on est même coupable pour le transport du vase. ''Si l’on transporte un homme vivant dans son lit, on n’est pas coupable même pour le lit'', parce que le vivant se porte pour ainsi dire lui-même.
Pnei Moshe non traduit
גמ' הדא דאת אמר. שפטור אף על הכלי כשהפירות צריכין לכליין שאין להוציא אותן בלא כלי כגון אילן התותים שהן כמלאים קוצים ומסרטין את הידים אבל אם אינן צריכין להכלי שלהן חייב אף על הכלי כלומר שייך החיוב אפילו בשביל הכלי דאלו על האוכלין הרי אין בהם כשיעור:
Shabbath
Daf 64a
משנה: הַנּוֹטֵל צִפָּרְנָיו זוֹ בָזוֹ אוֹ בְשִׁינָּיו וְכֵן שְׂעָרוֹ וְכֵן שְׂפָמוֹ וְכֵן זְקָנוֹ וְכֵן הַגּוֹדֶלֶת וְכֵן הַכּוֹחֶלֶת וְכֵן הַפּוֹקֶסֶת רִבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַייֵב חַטָּאת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִין מִשּׁוּם שְׁבוּת. הַתּוֹלֵשׁ מֵעָצִיץ נָקוּב חַייָב וְשֶׁאֵינוֹ נָקוּב פָּטוּר. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר בָּזֶה וּבָזֶה:
Traduction
Celui qui s’enlève les ongles, soit l’un par l’autre, soit avec les dents ou celui qui s’arrache les cheveux, ou la moustache, ou la barbe, ou une femme qui se tresse des nattes, ou qui se teint les cils, ou se divise les cheveux sur le crâne, est coupable selon R. Eliézer. Selon les autres sages, c’est seulement défendu à titre d’opposé au repos shabatique (délit moindre). Celui qui arrache un objet d’un pot de fleurs troué (adhérent ainsi à la terre) est coupable; mais, si le pot n’est pas troué, on n’est pas coupable. R. Simon autorise l’un et l’autre cas.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הנוטל צפורניו וכו' וכן שערו שבראשו או בגופו וכו' שתלשן להשערות בידו:
וכן הגודלת. שמקלעת שער הראש:
והכוחלת. וכחול בעיניה:
והפוקסת. שמחלקת השער שבאמצע ראשה לכאן ולכאן:
ר''א מחייב חטאת. ברישא משום גזיזה וגודלת ופוקסת משום בנין וחכמים סברי אין דרך גזיזה בכך ואין דרך בנין בכך ואין דרך כותבת בכך ואינו אסור אלא לכתחלה משום שבות ודוקא בנוטל צפרנו ושערו ביד הוא דפטרי רבנן אבל בכלי מיחייב וכשיטול שתי שערות מהשער ואין חילוק בין לו בין לאחר ובין לפטורא דביד ובין לחיובא דבכלי וצפירן שפירשה רובה וכן ציצין שעל העור שפירשו רובן אם פירשו כלפי מעלה ומצערות אותו מותר ליטול אותן בידו אבל לא בכלי ואם נטלן בכלי פטור ואם אין מצערות אותו אפי' ביד אסור ואם לא פירשו רובן אפי' מצערות אותו אסור לנטלן בידו ואם נטלן בכלי חייב:
התולש מעציץ נקוב. שהוא על הקרקע חייב דהוי כתולש ממקום גידולו שהוא יונק מן הארץ דרך הנקב ושיעורו של נקב בכדי שורש קטן:
ושאינו נקוב פטור. שאין זה מקום גידולו:
ור''ש פוטר בזה ובזה. דס''ל עציץ נקוב אינו כארץ לכל מילי ואינו אסור אלא לכתחלה ואין הלכה כר''ש:
אֶת הַחַי בַּמִּיטָּה פָּטוּר אַף עַל הַמִּיטָּה. דְּחַייָא טָעִין גַּרְמֵיהּ. אֶת הַמֵּת בַּמִּיטָּה חַייָב. דִּבְרֵי הַכֹּל. לֹא כֵן תַּנֵּי. אַף רֵיחַ רַע כָּל שֶׁהוּא. אָמַר רִבִּי אִילָא. אַף רִבִּי שִׁמְעוֹן מוֹדֶה בָהּ. וּמוֹדֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּאִיסּוּרֵי הֲנָייָה. אָמַר רִבִּי יוּדָן. תִּיפְתָּר בְּמֵת גּוֹי וְשֶׁאֵין בּוֹ רֵיחַ רַע וְהוֹצִיאוֹ 64a לְכַלְבּוֹ. תַּנֵּי. חֲצִי זַיִת מִן הַמֵּת וַחֲצִי זַיִת מִן הַנְּבֵילָה וּפַחוּת מִכַּעֲדָשָׁה מִן הַשֶׁרֶץ חַייָב. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר. מַה טַעַמֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. כְּבָר נִתְמָעֲטָה הָטּוּמְאָה. מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִן. בָּהַהִיא דְרִבִּי יוּדָן. תִּיפְתָּר בְּמֵת גּוֹי וְשֶׁאֵין בּוֹ רֵיחַ רַע וְהוֹצִיאוֹ לְכַלְבּוֹ.
Traduction
Aussi, ''le transport d’un mort, dans le lit, est un péché'', de l’avis de tous. Mais se peut-il que R. Simon déclare la dispense, puisqu’il a été enseigné (450)Ci-dessus, (9, 6). que le transport d’une mauvaise odeur est interdit pour la moindre parcelle? Et R. Ila ajoute que R. Simon se range à cet avis, parce qu’il reconnaît aussi qu’il y a défense pour tout objet dont on ne peut pas tirer de profit (451)Jér., (Baba Qama 1, 1) ( 2b). (et que l’on a intérêt à voir emporté)? On peut l’expliquer, répondit R. Judan, par l’hypothèse qu’il s’agit d’un mort païen, sans mauvaise odeur, que l’on a simplement mis au dehors comme pour le jeter aux chiens (ce qui n’est pas dans le cas précité des interdits de jouissance). – On a enseigné: si l’on emporte la moitié de la grandeur d’une olive d’un mort, même quantité d’une charogne, et d’un reptile un peu moins de la valeur d’une lentille, on est coupable; selon R. Simon, il y a dispense. Ce dernier fonde son avis sur ce qu’il n’y a pas la mesure légale pour l’impureté, tandis que les autres rabbins, qui prononcent la défense, supposent que c’est conforme à l’explication qui vient d’être émise par R. Judan, qu’il s’agit d’un mort païen, n’ayant pas de mauvaise odeur, etc., sans se préoccuper de la question d’impureté, mais joignant les divers objets interdits pour les jeter aux chiens: un tel transport est coupable.
Pnei Moshe non traduit
דחייא טעין גרמיה. הוא נושא את עצמו ובשאינו כפות או חולה כדפרישית במתני':
את המת במטה דברי הכל. קושיא הוא אמאי קתני הכא ר''ש פוטר הא לר' אילא לד''ה הוא חייב דהא לא כן תני בפרק דלעיל בהלכה ו' אף המוציא ריח רע כל שהוא חייב ואמר ר' אילא עלה דאף רבי שמעון מודה בה דפליג בשיעורין בריש פ' דלעיל וקסבר דלא נאמרו שיעורין דהתם אלא למצניעהן אבל מוציא ולא הצניעו מתחלה שיעורו גדול כדקאמר שם כל המשקין ברביעית ובריח רע מודה הוא דבכל שהוא מתחייב מפני שרוצה להסיר ממנו וכן מודה ר''ש באיסורי הנאה דבכל שהוא מתחייב משום דאיסוריה אחשביה שמעינן מיהת דריח רע חשיב לצורך גופו לר''ש שמתכוין לסלקו מעליו וכן איסורי הנאה ואמאי פליג הכא במוציא מת דאפילו אם אין בו ריח רע מיירי תיפוק ליה דאיסורי הנאה הוא:
אמר ר' יודן תיפתר. לר' אילא אליבא דר''ש דהכא מיירי במת עכו''ם שאין בו משום איסור הנאה ושאין בו ריח רע והוציאו לכלבו משום סיפא נקט לה וכן כזית מן המת וכו' ור''ש פוטר דאי ברישא במת עכו''ם שהוציא לכלבו הוי מלאכה שצריכה לגופה אף לר''ש אלא דהואיל דמפרש לדברי ר''ש אליבא דהאי דר' אילא מפרש גם להסיפא בכזית מן המת דפוטר ר''ש אפילו בהוציאו לכלבו ומשום דלדידיה לא סגי בשיעורא דכזית דס''ל כל שיעורין שאמרו חכמים לא אמרו אלא למצניעיהן והכא מיירי כשהוציאו לכלבו אבל לא אצנעיה מעיקרא לכך הלכך פוטר ר''ש:
תני. בברייתא דלאו דוקא כזית מן המת וכו' כדקתני במתני' אלא אפילו בחצי זית מהן חייב ואין לומר דהך ברייתא לענין צירוף קתני דהא קתני ופחות מכעדשה מן השרץ והרי כל שאין שיעורן שוה אינן מצטרפין זה עם זה כדתנינן בפ''ה דמילה:
מ''ט דר''ש דפוטר. משום שכבר נתמעטה שיעור הטומאה:
מ''ט דרבנן. כלומר אי הכי מ''ט דרבנן דברייתא דמחייבי:
כההיא דר' יודן. אלא תריץ בה כההיא דר' יודן דלעיל דמיירי בשל מת עכו''ם ושאין בו ריח רע והוציאו לכלבו והשתא ניחא אליבא דר' שמעון ואליבא דרבנן דר' שמעון אזיל לשיטתו דאפי' הוציאו לכלבו לא מיתחייב בהאי שיעורו דאפי' בכזית מהן פוטר במתניתין מכיון דלא אצנעיה מעיקרא לכך. ואין כאן לא ריח רע ולא איסור הנאה ורבנן דברייתא נמי ניחא. דמכיון שהוציאו לכלבו אחשביה ולא בעינן שיעור טומאה ומתניתין אליבא דרבנן בשלא הוציאו לכלבו הוא דבעי כזית ור' יודן דלעיל קאמר לרבותא אליבא דר''ש דאפילו בשהוציאו לכלבו נמי פוטר וטעמא כדאמרן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source