ו'. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. הָדָא דְאַתְּ אָמַר בִּצְרִיכִין לְכֶילְייָן. כְּגוֹן אִילֵּין תּוּתַּייְָא. אֲבָל אִם אֵינָן צְרִיכִין לְכֶילְייָן חַייָב אַף עַל הַכְּלִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' הדא דאת אמר. שפטור אף על הכלי כשהפירות צריכין לכליין שאין להוציא אותן בלא כלי כגון אילן התותים שהן כמלאים קוצים ומסרטין את הידים אבל אם אינן צריכין להכלי שלהן חייב אף על הכלי כלומר שייך החיוב אפילו בשביל הכלי דאלו על האוכלין הרי אין בהם כשיעור:
הלכה: ה'. 63b בַּעֲשׂוֹתָהּ. הַיָּחִיד שֶׁעָשָׂה חַייָב. שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה שֶׁעָשׂוּ פְטוּרִין. רִבִּי יוֹשׁוּעַ דְּרוֹמַיָּא אָמַר קוֹמֵי רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. קְנֵי גִירְדִּי. רִבִּי פוֹטֵר. רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן מְחַייֵב. אָמַר לוֹ רִבִּי. כָּךְ שָׁמַעְתִּי מֵאָבִיךָ. אָמַר לוֹ. שִׁימַּשְׁתִּי אֶת אַבָּא עוֹמְדוּת מַה שֶׁלֹּא שִׁימַּשְׁתּוֹ יְשִׁיבוּת. וְרִבִּי תַלְמִידֵי דְרִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַי דַּהֲוֵי. לֹא תַלְמִידֵי דְרִבִּי יַעֲקֹב בַּר קוֹדְשַׁי הֲוָה. אֶלָּא כָּךְ אָמַר לֵיהּ. שִׁימַּשְׁתִּי אֶת אַבָּא עוֹמְדוּת מַה שֶׁלֹּא שִׁמַּשְׁתָּ אֶת רַבָּךְ יְשִׁיבוּת. כְּשֶׁהָיָה רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן נִכְנַס לְבֵית הַווַעַד הָיוּ פָנָיו שֶׁלְרִבִּי מַקְדִּירוֹת. אֲמַר לֵיהּ אָבוֹי. וְיֵאוּת. זֶה אֲרִי בֶן אֲרִי. אֲבָל אַתָּה אֲרִי בֶן שׁוּעַל. מִן דְּמָךְ רִבִּי אֶלְעָזָר שְׁלַח רִבִּי תְבַע בְּאִיתְּתֵיהּ. אָֽמְרָה לֵיהּ. כְּלִי שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ קוֹדֶשׁ יִשְׁתַּמֶּשׁ בּוֹ חוֹל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מן דמך. לאחר שנפטר ר' אליעזר בר''ש שלח רבי לתבוע באשתו שתנשא לו ואמרה לו כלי שנשתמש בו קדש ישתמש בו חול ולהגיד גדולתו ושבחו של ר''א בר''ש:
היו פניו של רבי מקדירות. מבוהלות ונתכרכמו תמיד מחמת התשובות שהשיב עליו כשהיה רבי רוצה לומר דבר אחד בתורה והקיפו בהלכות ואמר לו אביו של רבי והוא ר' שמעון בן גמליאל ויאות הוא כך בני ואל ירע בעיניך זה הוא ארי בן ארי ואתה ארי בן שועל ומענוותנותו אמר כן:
ורבי וכו'. וכי רבי תלמידיה דר''ש בן יוחאי הוא דהוה וכי לא תלמידו דר' יעקב בר קודשי הוה וכלומר אע''ג דאשכחן בהרבה מקומות שרבי למד לפני ר''ש ותלמידו היה מ''מ וכי תלמיד מובהק היה שנא' עליו לא שמשת אותו ישיבות דמשמע שאפי' שמשת אותו הרבה אני שמשתי אותו יותר ממך והלא רבו מובהק של רבי ר' יעקב בר קודשי הוה. אלא כך א''ל שמשתי אני את אבא עומדות מה שלא שמשת את רבך ישיבות:
א''ל רבי. לר''א בר' שמעון כך שמעתי מאביך שפוטר אמר לו ר' אליעזר שמשתי את אבא עומדות מה שלא שמשתי אותו יושבות כלומר וכי כל כך שמשת לפניו כמו ששמשתי אני ומקובל אני מפיו שמחייב:
רבי פוטר ר''א בר''ש מחייב. אליבא דר''ש פליגא בלא יכול אחד להוציאו והוציאוהו שנים דמר קאמר כך קבלתי ומר קאמר כך קבלתי ממנו:
קני גירדי. כך היה נקרא:
גמ' בעשותה וכו'. הכי דריש לה בת''כ:
משנה: הַנּוֹטֵל צִפָּרְנָיו זוֹ בָזוֹ אוֹ בְשִׁינָּיו וְכֵן שְׂעָרוֹ וְכֵן שְׂפָמוֹ וְכֵן זְקָנוֹ וְכֵן הַגּוֹדֶלֶת וְכֵן הַכּוֹחֶלֶת וְכֵן הַפּוֹקֶסֶת רִבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַייֵב חַטָּאת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִין מִשּׁוּם שְׁבוּת. הַתּוֹלֵשׁ מֵעָצִיץ נָקוּב חַייָב וְשֶׁאֵינוֹ נָקוּב פָּטוּר. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר בָּזֶה וּבָזֶה:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ור''ש פוטר בזה ובזה. דס''ל עציץ נקוב אינו כארץ לכל מילי ואינו אסור אלא לכתחלה ואין הלכה כר''ש:
ושאינו נקוב פטור. שאין זה מקום גידולו:
התולש מעציץ נקוב. שהוא על הקרקע חייב דהוי כתולש ממקום גידולו שהוא יונק מן הארץ דרך הנקב ושיעורו של נקב בכדי שורש קטן:
ר''א מחייב חטאת. ברישא משום גזיזה וגודלת ופוקסת משום בנין וחכמים סברי אין דרך גזיזה בכך ואין דרך בנין בכך ואין דרך כותבת בכך ואינו אסור אלא לכתחלה משום שבות ודוקא בנוטל צפרנו ושערו ביד הוא דפטרי רבנן אבל בכלי מיחייב וכשיטול שתי שערות מהשער ואין חילוק בין לו בין לאחר ובין לפטורא דביד ובין לחיובא דבכלי וצפירן שפירשה רובה וכן ציצין שעל העור שפירשו רובן אם פירשו כלפי מעלה ומצערות אותו מותר ליטול אותן בידו אבל לא בכלי ואם נטלן בכלי פטור ואם אין מצערות אותו אפי' ביד אסור ואם לא פירשו רובן אפי' מצערות אותו אסור לנטלן בידו ואם נטלן בכלי חייב:
והפוקסת. שמחלקת השער שבאמצע ראשה לכאן ולכאן:
והכוחלת. וכחול בעיניה:
וכן הגודלת. שמקלעת שער הראש:
מתני' הנוטל צפורניו וכו' וכן שערו שבראשו או בגופו וכו' שתלשן להשערות בידו:
אֶת הַחַי בַּמִּיטָָּה פָּטוּר אַף עַל הַמִּיטָָּה. דְּחַייָא טָעִין גַּרְמֵיהּ. אֶת הַמֵּת בַּמִּיטָּה חַייָב. דִּבְרֵי הְכֹּל. לֹא כֵן תַּנֵּי. אַף רֵיחַ רַע כָּל שֶׁהוּא. אָמַר רִבִּי אִילָא. אַף רִבִּי שִׁמְעוֹן מוֹדֶה בָהּ. וּמוֹדֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּאִיסּוּרֵי הֲנָייָה. אָמַר רִבִּי יוּדָן. תִּיפְתָּר בְּמֵת גּוֹי וְשֶׁאֵין בּוֹ רֵיחַ רַע וְהוֹצִיאוֹ 64a לְכַלְבּוֹ. תַּנֵּי. חֲצִי זַיִת מִן הַמֵּת וַחֲצִי זַיִת מִן הַנְּבֵילָה וּפַחוּת מִכַּעֲדָשָׁה מִן הַשֶׁרֶץ חַייָב. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר. מַה טַעַמֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. כְּבָר נִתְמָעֲטָה הָטּוּמְאָה. מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִן. בָּהַהִיא דְרִבִּי יוּדָן. תִּיפְתָּר בְּמֵת גּוֹי וְשֶׁאֵין בּוֹ רֵיחַ רַע וְהוֹצִיאוֹ לְכַלְבּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כההיא דר' יודן. אלא תריץ בה כההיא דר' יודן דלעיל דמיירי בשל מת עכו''ם ושאין בו ריח רע והוציאו לכלבו והשתא ניחא אליבא דר' שמעון ואליבא דרבנן דר' שמעון אזיל לשיטתו דאפי' הוציאו לכלבו לא מיתחייב בהאי שיעורו דאפי' בכזית מהן פוטר במתניתין מכיון דלא אצנעיה מעיקרא לכך. ואין כאן לא ריח רע ולא איסור הנאה ורבנן דברייתא נמי ניחא. דמכיון שהוציאו לכלבו אחשביה ולא בעינן שיעור טומאה ומתניתין אליבא דרבנן בשלא הוציאו לכלבו הוא דבעי כזית ור' יודן דלעיל קאמר לרבותא אליבא דר''ש דאפילו בשהוציאו לכלבו נמי פוטר וטעמא כדאמרן:
מ''ט דרבנן. כלומר אי הכי מ''ט דרבנן דברייתא דמחייבי:
מ''ט דר''ש דפוטר. משום שכבר נתמעטה שיעור הטומאה:
תני. בברייתא דלאו דוקא כזית מן המת וכו' כדקתני במתני' אלא אפילו בחצי זית מהן חייב ואין לומר דהך ברייתא לענין צירוף קתני דהא קתני ופחות מכעדשה מן השרץ והרי כל שאין שיעורן שוה אינן מצטרפין זה עם זה כדתנינן בפ''ה דמילה:
אמר ר' יודן תיפתר. לר' אילא אליבא דר''ש דהכא מיירי במת עכו''ם שאין בו משום איסור הנאה ושאין בו ריח רע והוציאו לכלבו משום סיפא נקט לה וכן כזית מן המת וכו' ור''ש פוטר דאי ברישא במת עכו''ם שהוציא לכלבו הוי מלאכה שצריכה לגופה אף לר''ש אלא דהואיל דמפרש לדברי ר''ש אליבא דהאי דר' אילא מפרש גם להסיפא בכזית מן המת דפוטר ר''ש אפילו בהוציאו לכלבו ומשום דלדידיה לא סגי בשיעורא דכזית דס''ל כל שיעורין שאמרו חכמים לא אמרו אלא למצניעיהן והכא מיירי כשהוציאו לכלבו אבל לא אצנעיה מעיקרא לכך הלכך פוטר ר''ש:
את המת במטה דברי הכל. קושיא הוא אמאי קתני הכא ר''ש פוטר הא לר' אילא לד''ה הוא חייב דהא לא כן תני בפרק דלעיל בהלכה ו' אף המוציא ריח רע כל שהוא חייב ואמר ר' אילא עלה דאף רבי שמעון מודה בה דפליג בשיעורין בריש פ' דלעיל וקסבר דלא נאמרו שיעורין דהתם אלא למצניעהן אבל מוציא ולא הצניעו מתחלה שיעורו גדול כדקאמר שם כל המשקין ברביעית ובריח רע מודה הוא דבכל שהוא מתחייב מפני שרוצה להסיר ממנו וכן מודה ר''ש באיסורי הנאה דבכל שהוא מתחייב משום דאיסוריה אחשביה שמעינן מיהת דריח רע חשיב לצורך גופו לר''ש שמתכוין לסלקו מעליו וכן איסורי הנאה ואמאי פליג הכא במוציא מת דאפילו אם אין בו ריח רע מיירי תיפוק ליה דאיסורי הנאה הוא:
דחייא טעין גרמיה. הוא נושא את עצמו ובשאינו כפות או חולה כדפרישית במתני':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source