הלכה: הַמּוֹצִיא יַיִן כְּדֵי מְזִיגַת הַכּוֹס כול'. רִבִּי זְעוּרָא שָׁאַל לְרִבִּי יוֹשִׁיָּה. כַּמָּה שִׁיעוּרָן שֶׁלְּכוֹסוּת. אָמַר לֵיהּ. נִלְמוֹד סָתוּם מִן הַמְפוֹרָשׁ. דְּתַנֵּי רִבִּי חִייָה. אַרְבָּעָה כוּסוּת שֶׁאָֽמְרוּ יֵשְׁנָן רְבִיעִית יַיִן בָּאִיטַלְקִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וישנן רביעית יין באיטלקי. של יין האיטלקי שהוא חזק וממזגין אותו על חד תלת במיא וא''כ כל היין של הד' כוסות הוא רביעית הלוג:
גמ' כמה שיעורין של כוסות. בלילי פסח. וגרסינן לכולה סוגיא לקמן בפ' ערבי פסחים בהלכה א':
משנה: הַמּוֹצִיא יַיִן כְּדֵי מְזִיגַת הַכּוֹס. חָלָב כְּדֵי גְמִיעָה. דְּבַשׁ כְּדֵי לִתֵּן עַל הַכָּתִית. שֶׁמֶן כְּדֵי לָסוּךְ אֵבָר קָטָן. מַיִם כְּדֵי לָשׁוּף אֶת הַקִּילֹורִית. וּשְׁאָר כָּל הַמַּשְׁקִין 54a בָּֽרְבִיעִית. וְכָל הַשּׁוֹפְכִין בָּֽרְבִיעִית. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כּוּלָּן בָּֽרְבִיעִית לֹא נֱאֶמְרוּ כָּל הַשִּׁיעוּרִין הָאֵילּוּ אֶלָּא לְמַצְנִיעֵיהֶן׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רבי שמעון אומר. כל המשקין כולן ברביעית ולא נאמרו שיעורין הללו אלא למצניעיהן לכך דמדאצנע להן אחשבינהו וקסבר ר' שמעון דהמצניע בעית מיהת שיעורא זוטא ופליג אהא דתנן בפ' דלעיל כל שאין כשר להצניע ואין מצניעין כמוהו דהמצניע מיחייב עליו אפילו בכל שהיא. ואין הלכה כר''ש:
וכל השופכין. שאינן ראוין אלא לשפוך אותן שהן רעים וסרוחים:
שיעורן ברביעית. דבהכי חזי לגבל בהן את הטיט:
מתני' המוציא יין כדי מזיגת הכוס. של ברכה והוא רובע רביעית יין חי שאם ימזוג אותו בשלשה חלקים מים כדרך שממזגין ליינות החזקים יעמידנו על רביעית והוא ביצה ומחצה וזהו שיעור כוס של ברכת המזון וקידוש:
חלב כדי גמיעה. והיא פחות אפילו מכדי לוגמיו ומכ''ש מרביעית ודוקא חלב בהמה טהורה דחזיא לשתיה אבל של בהמה טמאה דלא חזיא אלא לרפואה שיעורו כדי לכחול עין אחת. והוא שיעור הכחול ומשום דכל מידי ששייך בו אזלינן בתר שיעור הפחות לחומרא וחלב האשה וכן לובן ביצה שיעורו כדי ליתן במשיפה של קילור שהוא פחות יותר מפני שכן דרכן לכך:
דבש כדי ליתן על הכתית. על ראשו של הכתית והוא מכה שעל גב הסוסים והגמלים שבאה להן מחמת המשאות שעליהן א''נ כתית הוא מכה שעל גב היד ועל גב הרגל:
שמן כדי לסוך אבר קטן. של קטן בן יומו והוא אצבע הקטנה שברגלו:
מים כדי לשוף בהן את הקילורית. ומפרש הכא בגמ' דדוקא במים של הטל שאינן ראוין אלא לכך אבל בשאר מים שיעורן כדי לרחוץ בהן פני אמדוכה שהוא שיעור הפחות. וקילור עצמו שיעורו כדי לשוף אותן במים:
ושאר כל המשקין. לאתויי דם וכל מיני משקין שיעורן ברביעית דלא חזו לרפואה ובפחות מרביעית לא חשיבי מידי:
תַּמָּן תַּנִּינָן. מְפַנִּין אַרְבַּע וְחָמֵשׁ קוּפּוֹת. רִבִּי זְעוּרָא שָׁאַל לְרִבִּי יוֹשִׁיָּה. כַּמָּה שִׁיעוּרָהּ שֶׁלְּקוּפְּה. אָמַר לֵיהּ. נִלְמוֹד סָתוּם מִן הַמְפוֹרָשׁ. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. בְּשָׁלֹשׁ קוּפּוֹת שֶׁל שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ סְאִין תּוֹרְמִין אֶת הַלִּשְׁכָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דתנינן תמן. בפ''ג דשקלים גבי תרומת הלשכה:
תמן תנינן. ריש פ' מפנין. ומשום דנמי נלמד סתום מן המפורש במקום אחר הוא מייתי לה הכא:
רִבִּי יוּסֵה בֵּרִבִּי בּוּן בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי יְהוּדָה הִיא. דְּתַנֵּי. מַּיִם כְּדֵי גְמִייָה. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. כְּדֵי מְזִיגַת הַכּוֹס. יַיִן כְּדֵי גְמִייָה. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. כְּדֵי מְזִיגַת הַכּוֹס. מָזוּג בְּכַמָּה. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. מַּיִם כְּדֵי גְמִייָה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. כְּדֵי מְזִיגַת הַכּוֹס. יַיִן כְּדֵי גְמִייָה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. כְּדֵי מְזִיגַת הַכּוֹס. הָדָא אָֽמְרָה. מָזוּג. אֲפִילוּ בְּכַמָּה כוֹסוֹת. כַּמָּה הוּא שִׁיעוּרָן שֶׁלְּכוֹסוּת. רִבִּי אָבוּן אָמַר. טֶיטְרַטין וּרְבִיעַ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
טיטרטון. שם המדה שהיה ידוע להם ורביע ממנו ה''ז הרביעית ששיערו חכמים:
א''כ הדא אמרה מזוג אפילו בכמה כוסות. כלומר לא איכפת לן אפי' כבר מזוג הוא בכמה כוסות מ''מ השיעור הוא לעולם לפי ערך המזיגה שאם מזג רובע רביעית יין בשלשה חלקי רביעית מים ויש כאן רובע רביעית יין וג' רובע רביעית מים וכשהוציא ממנו משערין בו בהשיעור שיכולין למזוג בו יין אחר לפי ערך ואם כן אם הוציא כדי שיעור למזוג בו רובע רביעית יין א''צ כאן ג' חלקי רובע רביעית לפי שכבר יש בו מהיין וכן לעולם משערין במזוג אפילו בא מהרבה כוסות מזוגין כמה הוא שיעורין של כוסות. כלומר ומה היא המדה של רביעית שאמרנו כשיעור הד' כוסות:
נישמעינה מן הדא. גופה דקתני לר' יהודה שיעור שתיהן בהראוי להמזיגה:
מזוג בכמה. אם הוציא מה שהוא כבר מזוג בכמה הוא שיעורו:
דר' יהודה היא. המתני' דתני בתוספתא פ''ט מים וכו' ר' יהודה אומר כדי לשוף בהן את הקילור כך הוא בתוספתא ונדפס כאן אגב שיטפא דלקמן גבי יין. ובע''פ גריס כדי מזיגת המזוג והיינו הך דהשיעור במים כדי למזוג בהן היין להכוס וצ''ל דגי' אחרת היה להם בתוספתא כדמוכת מדלקמן ומיהו הא דקאמר דר' יהודה היא לא קאי אלא על שיעור היין דסתם לן התנא במתני' כר' יהודה דהתוספתא:
אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. לוֹגְא דְאוֹרַיְתָא תוֹמַנְתָּא עַתִּיקְתָא דְּמּוּרִייֵסָא דְצִיפֳּרִין. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. חֲכִים אֲנָא לָהּ. דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי הֲווֹן מְכִילִין בָהּ דְּבַשׁ. תַּנֵּי. חֲצִי שְׁמִינִית טִבֶּרְיָנִית הַיְּשָׁנָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הָדָא דִידָן הֲווָת. וְלָמָּה לֹא אָמַר. עַתִּיקְתָא. בְּגִין דַּהֲווָת בְּיוֹמוֹי. אִית דְּאָֽמְרִין. דַּהֲווָת זְעִירָא וְרָבַת וּזְעִרַת. וְלָא זְעְרַת כַּמָּה דַהֲווָת. כַּמָּה הוּא שִׁיעוּרוֹ שֶׁלְּכוֹס. רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי יוּדְה בַּר פָּזִי רִבִּי יוּסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל. אֶצְבָּעַיִם עַל אֶצְבָּעַיִם עַל רוּם אֶצְבַּע וּמֶחֱצָה וּשְׁלִישׁ אֶצְבַּע. תַּנֵּי. יָבֵשׁ כְּזַיִת. דִּבְרֵי רִבִּי נָתָן. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין בְּשֵׁם רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אַתְיָא דְּרִבִּי נָתָן כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. כְּמַה דְרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. בָּרְבִיעִית. כֵּן רִבִּי נָתָן אוֹמֵר. בָּרְבִיעִית. לִכְשֶׁיּקְרַשׁ יְהֵא בוּ כְזַיִת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תומנתה. שמינית המדה הישינה שמודדין בה המורייס בציפורי:
חכים. מכיר אני לה דבית ר' ינאי היו רגילין למדוד בה דבש:
תני. היא החצר שמינית הישינה של טבריא:
הדא דידן הוות. זו מידה שלנו בטבריא היתה כמו כן מלפנים:
ולמה לא אמר. עלה נמי עתיקתא כמו שקראו אותה הישינה וקאמר בשביל שהיתה כך גם בימיו וא''ד שהיתה מקדם קטנה ואח''כ גידלו אותה וחזרו והקטינו אבל לא כל כך כמו שהיתה ולפיכך לא קרא לה עתיקתא:
כמה היא שיעורו של כוס. שיחזיק בו רביעית הלוג:
תני. בתוספתא פ''ט יין יבש בכזית דברי ר' נתן:
אתייא דר' נתן כר''ש. דמתני' דאמר כולן ברביעית ואף היין ולפיכך קאמר ר' נתן ביבש בכזית שכן הרביעית לכשיקרש יעמוד על כזית:
רִבִּי אַבָּהוּ נְחַת לְטִיבֵּרְיָּא. חְמוֹנֵיהּ תַּלְמִידוֹי דְרִבִּי יוֹחָנָן אַפּוֹי נְהִירִין. אָֽמְרוּן קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. אַשְׁכַּח רִבִּי אַבָּהוּ סִימָה. אֲמַר לוֹן. לָמָּה. אָֽמְרִין לֵיהּ. אַפּוֹי נְהִירִין. אֲמר לוֹן. דִּילְמָא אוֹרַיְתָא חַדְּתָא שְׁמַעְתָּהּ. סְלִיק לְגַבֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ. מַאי אוֹרַיְתָא חַדְּתָא שְׁמַעְתָּ. אֲמַר לֵיהּ. תוֹסֶפְתָּא עַתִּיקְתָא. וּקְרָא עֲלוֹי. חָכְמַ֤ת אָדָם֙ תָּאִ֣יר פָּנָ֔יו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אפוי נהירין. שהיו פניו מאירות וצהובות תמיד:
חדא מן תלת מילין אית בך וכו'. או מלוה בריבית או מגדל חזירין אתה ופרנסתך מצויה לך תמיד וא''ל תיפח רוחיה וכו' ויין מזיק לי אפי' הד' כוסות שמחויב אני לשתותן אלא לימודי בתורה שכיח לי תדיר וכדכתיב חכמת אדם שתמיד בו תאיר פניו:
אשכח רבי אבהו סימה. בודאי איזה אוצר ומציאה מצא:
תוספתא עתיקא. שכבר למדתיה והייתי מחפש אחריה ומצאתיה ונהניתי:
רִבִּי יוּדָה בֵּירִבִּי אִילַעִאי שָׁתִי אַרְבַּעְתֵי כַסּוֹי דְּלֵילֵי פִסְחָא וְחַזִּק רֵישֵׁיהּ עַד חַגָּא. חַמְתֵּיהּ חָדָא מַטְרוֹנָה אַפּוֹי נְהִירִין. אָֽמְרָה לֵיהּ. סַבָּא סַבָּא. חָדָא מִן תְּלַת מִילִּין אִית בָּךְ. אוֹ שְׁתֻיי חֲמַר אַתְּ. אוֹ מַלְוֶה בְרִיבִּית אַתְּ. אוֹ מְגַדֵּל חֲזִירִין אַתְּ. אֲמַר לָהּ. תִּיפַּח רוּחָהּ דְּהַהִיא אִיתָּתָא. חָדָא מִן תְּלַת מִילַּייָא לֵית בִּי. אֶלָּא אוּלְפָּנִי שְׁכִיחַ לִי. דִּכְתִיב חָכְמַ֤ת אָדָם֙ תָּאִ֣יר פָּנָ֔יו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' יונה. דמתיר כדעתיה הוא שהיה מזיק לו יין של ד' כוסות שחיזק לראשו מחמתן עד העצרת:
מָהוּ לִשְׁתוֹתָן בְּכֶרֶךְ אֶחָד. מִן מַה דְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְּהַלֵּל. אִם שָׁמָעָהּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת יָצָא. הָדָא אָֽמְרָה. אֲפִילוּ שְׁתָייָן בְּכֶרֶךְ אֶחָד יָצָא. מָהוּ לִשְׁתוֹתָן מְפוּסָקִין. כְּלוּם אָֽמְרוּ שֶׁיִּשְׁתֶּה לֹא שֶׁיִּשְׁתַּכֵּר. אִם הוּא שׁוֹתֶה אוֹתָן מְפוּסָקִין אַף הוּא אֵינוֹ מִשְׁתַּכֵּר. מָהוּ לָצֵאת בְּיַיִן שֶׁלִּשְׁבִיעִית. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. יוֹצְאִין בְּיַיִן שֶׁלִּשְׁבִיעִית. מָהוּ לָצֵאת בְּקוֹנְדִּיטוֹן. מִן מַה דְתַנֵּי בַּר קַפָּרָא. קוֹנְדִּיטוֹן כְּיַיִן. הָדָא אָֽמְרָה. יוֹצְאִין בְּקוֹנְדִּיטוֹן. מָהוּ לָצֵאת מְזוּגִין. מִן מָה דְּתַנֵּי רִבִּי חִייָה. אַרְבָּעָה כוּסוּת שֶׁאָֽמְרוּ יוֹצְאִין בָּהֶן בֵּין חַיִין בֵּין מְזוּגִין. וְהוּא שֶׁיְּהֵא בָהֶן טַעַם וּמַרְאֶה יַיִן. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. מִצְוָה לָצֵאת בְּיַיִן אָדוֹם. מַה טַעַם. אַל תֵּ֥רֶא יַיִן֘ כִּ֪י יִתְאַ֫דָּ֥ם. תַּנֵּי. מְבוּשָּׁל כְּדֵי תַבֵּל. 54b מָהוּ לָצֵאת בְּיַיִן מְבוּשָּׁל. רִבִּי יוֹנָה אָמַר. יוֹצְאִין בְּיַיִן מְבוּשָּׁל. רִבִּי יוֹנָה כְדַעְתֵּיהּ. דְּרִבִּי יוֹנָה שָׁתִי אַרְבַּעְתֵי כַסּוֹי דְּלֵילֵי פִסְחָא וְחַזִּק רֵישֵׁיהּ עַד עֲצַרְתָּא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מהו לצאת. ד' כוסות ביין מבושל:
מבושל כדי תבל. ובפ''ג דשקלים דאיתא ג''כ להאי סוגיא גריס תני מבושל כמטובל והיינו הך ולענין מעשרות תנינן לה כדאמרי' לעיל בפ''ד דמעשרות שהמבושל הוא טובל למעשר שהאש אחד מהששה דברים שקובעין למעשר ואסור אפי' באכילת עראי עד שיעשה:
אל תרא יין כי יתאדם. מכלל דמשובח הוא:
בין מזוגין. הרבה והוא שיהא בהן עדיין טעם ומראה יין:
מהו לצאת מזיגין. הרבה יותר משיעור מזיגה:
קונדיטין ביין. מותר לערב הקונדיטין ביין:
מהו לצאת בקונדיטין. שנותנין בו דבש ופלפלין ונקרא יין קונדיטין:
יוצאין ביין של שביעית. אפי' אם הוא מאחר זמן הביעור דמצוה קא עביד:
מהו לצאת ביין של שביעית. שניתותר לו אחר זמן הביעור:
מהו לשתותן מפוסקין. להפסיק בשיעור שתיית הכוס או שצריך לשתות השיעור בבת אחת ופשיט לה מהאי דאמרי' כלום אמרו אלא שישתה ולא שישתכר לשתות הרבה יותר מדאי ואם אתה אומר שהוא שותה אותן אפי' מפוסקין א''כ אף הוא אינו משתכר ולמה הוצרכו לומר שלא ישתכר אלא ש''מ דמצוה לשתות השיעור בבת אחת והלכך הזהירו בלבד שלא ישתה הרבה בבת אחת שלא ישתכר ולא יהיה יכול להגיד הסדר שתיקנו חכמים:
מהו לשתותן. לד' כוסות בכרך אחד זה אחר זה או דילמא במקומן הוא דתקינו רבנן א' לקידוש והב' אחר חצי הלל ושתים שהן לברכת המזון ולאחר שגומר ההלל ופשיט לה מן מה דאמר ר' יוחנן בהלל אם שמעה בבה''כ כדרך שנוהגין לאומרו אחר תפלת ערבית יצא וא''צ לחזור ולאומרו על סדר הכוסות וא''כ ש''מ דגם סדר הכוסות אינן מעכבין ואפי' שתאן בזה אחר זה ולא על סדר ההלל יצא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source